טהרה מדחיא — טומאה לשני כי עבדי ציבור בטהרה:
בראשון לא עבדי — דהא טמאי מתים מיעוטא ובשני לא עבדי דהואיל וטהרו זבין עכשיו נמצאו רוב ציבור צריכין לו ורובא דציבור בשני לא עבדי:
מתני' הפסח שנזרק את דמו ואח"כ נודע שהוא טמא — הפסח או הדם:
הציץ מרצה — ופטור מפסח שני:
נטמאו — בעליו טומאת הגוף במת:
אין הציץ מרצה — וחייב לעשות פסח שני דהא בשעת זריקה לאו בר מיעבד פסח הוא דרחמנא דחייה:
הנזיר — דכתיב ביה (במדבר ו) וכי ימות מת וגו' והימים הראשונים יפלו אם נטמא במת קודם הבאת קרבנותיו סותר:
הציץ מרצה על טומאת הדם — ותגלחתו כשירה ומותר לשתות יין ולטמא למתים:
ואין הציץ מרצה על טומאת הגוף — ואם נטמא בעת הבאת קרבנותיו סותר את הכל:
נטמא גופו — בטומאת התהום בטומאת ספק כדמפרש בגמרא הרי זה מרצה דהלכה למשה מסיני היא דהותרה טומאת התהום להם כדאמר בגמרא ובתוספתא מפרש לה הכי כיצד אמרו לו קבר היה עמך בבית שנכנסת בו תחת האבן שישבת עליה ונודע לו עד שלא עשה פסחו צריך לעשות פסח שני משעשה אין צריך לעשות פסח שני. וכן נזיר שהיה הולך להביא קרבנותיו אמרו לו מת היה עמך בבית שנכנסת בו ונודע לו בין עד שלא הביא קרבנותיו בין משהביא קרבנותיו צריך להביא קרבן טומאה אבל אמרו לו קבר התהום עמך בבית שנכנסת בו תחת האבן שישבת עליה ונודע לו עד שלא הביא קרבנותיו צריך להביא קרבן טומאה ומהו קרבן טומאה אשם ושתי תורים ומתחיל למנות נזירות אחרת. בתוספת' דזבחים:
גמ' בין בשוגג בין במזיד — קס"ד דהכי קאמר שזרקו בין בשוגג בין במזיד ומשני דהאי שוגג ומזיד אטומאה קאי אבל זריקה בעינן שוגג:
בקרבנותיהן — דנזיר ועושה פסח הותרה לו אם נטמא גופו בספק טומאה וקרבן יחיד אינו דוחה שבת וטומאה:
כי גמירי — דטומאת התהום מותרת להם בבעלים הוא דגמירי אבל בכהן לא:
או דילמא בזיבחא גמירי — בקרבנות הללו בפסח ובקרבנות נזיר גמירי דהותרה להם טומאת התהום של גוף הילכך לא שנא בבעלים ולא שנא בכהן:
לא אמרו טומאת התהום — דהותרה בנזיר ועושה פסח:
אלא במת בלבד — אבל שאר טומאות ספק לא הותרו:
ובמאן — במי תארע טומאת התהום זו דשרץ דקאמר לא הותרה:
אי בנזיר מי מהניא ביה — אפילו טומאות דשרץ [ודאי] לסתור מניינו והבאת קרבנותיו:
וכי ימות עליו כתיב — פתע זה שוגג פתאום זה מזיד בכריתות (דף ט.):
הניחא למאן דאמר — לקמן בפרק האשה (פסחים דף צ:): ה"ג אלא לאו בכהן:
לעולם בבעלים — ובעושה פסח ודקשיא לך הא לא מהניא ביה טומאה אחריתי איכא טומאת זיבה שהיא שבעת ימים ואין שוחטים וזורקים עליו ואשמעינן רבי חייא דטומאת התהום דזיבה כגון זב בשביעי שלו דספק הוא שמא יראה היום ויסתור כל מה שמנה ספק לא יראה והרי הוא כטמא שרץ דחזי לאורתא והויא לה טומאת התהום ופסלא ביה:
