בוני התלמוד

    מסכת פסחים דף מ״ה עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    אינו חוצץאם נטמאת ובא להטבילה דבטיל לגבי עריבה:

    ואינו עוברלענין חמץ בפסח:

    במה דברים אמוריםדבמקום שאין עשוי לחזק עובר בכזית והיינו כלישנא קמא דאוקמה למתני' בשאין עשוי לחזק קתני בה נמי הכי דבכזית עובר ובפחות מכזית בטל אבל אי עשוי לחזק אפילו כזית בטל:

    קילתא מקמי חמירתאקמייתא דאינה משנה:

    רב יוסף אמרתרוייהו איתנו בי מדרשא ומשנה הן ותנאי נינהו ופליגי בהכי:

    תנאי שקלת לך מעלמאדלא משכחת תנאי דפליגי בהכי דקאמרת סמי דאינה משנה:

    כופתמטו"ן:

    שייחדה לישיבהגרסינן וכופת שם דבר הוא ובסדר טהרות טובא איכא כופת של עץ וכופת של אבן:

    בטלהאלמא איכא דסבירא ליה אפי' כזית מכי מבטיל לה בטל ומתני' קמייתא דקתני נמי במקום העשוי לחזק אפילו כזית בטל ר' שמעון בן אלעזר היא דכיון דאינה מקויימת לאכילה בטלה:

    תרצת כזיתשבמקום העשוי לחזק דר"ש היא:

    פחות מכזיתבמקום שאין עשוי לחזק דקשו נמי אהדדי דקמייתא תני אף במקום שאין עשוי לחזק אין חייב לבער ובתרייתא תני חייב במקום שאין עשוי לחזק מי קא תרצת הא לא שמעינן ליה לרבי שמעון דמיקל אלא בשאינה מקויימת לאכילה אבל במקויימת לאכילה לא שמעינן דשני ליה בין כזית לפחות מכזית:

    אלא הא והא רבי שמעון בן אלעזר ולא קשיא כאן במקום לישה כאן שלא במקום לישה - מתניתין בתרייתא לא קרי מקום שאין עשוי לחזק אלא מקום שאינו מקום לישה כלל כגון שפה העליונה אבל דפנות קרי מקום העשוי לחזק וקמייתא קרי אף דפנות מקום שאין עשוי לחזק ואף על גב דבמקום לישה הוא ומקום העשוי לחזק קרי שוליים והכי קאמר תנא קמא במקום העשוי לחזק כגון שוליים שמקבלין את המים אפילו כזית אינו עובר מקום שאינו עשוי לחזק מים כגון דפנות דמקום לישה הוא ולאו מקום מים חוצץ ועובר ופחות מכזית אפילו בדפנות נמי אינו חוצץ דכיון דמהני פורתא לחזק עיסה כשמשפשפין ולשין שם בטיל ובשלא במקום לישה כגון שפה עליונה לא איירי האי תנא מידי ומודה הוא בה דאפילו פחות מכזית לא בטיל ביה ותנא בתרא הכי קאמר מקום העשוי לחזק עיסה כגון דפנות אינו חוצץ בפחות מכזית והכי נמי אמרן בקמייתא מקום שאין עשוי לחזק כגון שפה העליונה חוצץ ואף על גב דליכא כזית והכי נמי אמרן בקמייתא וכזית אפילו בדפנות חוצץ והכי נמי תניא בקמייתא:

    לא תימא שלא במקום לישהדאמרן ביה דאפילו בציר מכזית חוצץ היינו גבה דאגנא מבחוץ אבל שיפתא דאגנא קרי מקום לישה ובטיל ביה פחות מכזית:

    אלא שיפתא דאגנאנמי קרי שלא מקום לישה ולא בטיל ביה בציר מכזית:

    כללא דתרווייהו תנאי שפה עליונה אפילו פחות מכזית עובר שוליים אפילו כזית אינו עובר דפנות כזית עובר פחות מכזית אינו עובר:

    זימנין דאטיףפעמים שהיא צפה על שפה עליונה והוי מקום לישה:

    כרבי שמעון בן אלעזרדכיון דבטלה בטלה ואפילו טובא:

    טח פניהשל כופת שאור לתקנה לישיבה:

    מאן דמתני האמשמיה דרב לא מתני הא ואמוראי נינהו ואליבא דרב:

    שני חצאי זיתיםבסידקי העריבה:

    חייב לבערדחוט מצרפן והוי כזית במקום אחד ובדפנות קאי:

    לא אמרןדאם אין ניטלין עמו אינו חייב לבער אלא בעריבה דקביעי בה:

    אבל בביתאפילו שני חצאי זיתים שאין חוט מצרפן חייב לבער:

    זימנין דכניש להומכבד הבית ונפלי אהדדי:

    בית ועלייהחצי זית בבית וחצי זית בעלייה מי חיישינן לכנושי דילמא כניש להו ומחברן או לא אם תמצא לומר בית ועלייה לא חיישינן דהא לא מקרי דאי נפול נהוי מכוון כנגד התחתון בית ואכסדרה מהו ואם תמצא לומר בית ואכסדרה שדרך האכסדרה נכנסים ויוצאין לבית תמיד ואין מחיצות שלימות חוצצות ביניהם שיש חלונות ופתחים לאכסדרה הרבה מכל צד והוי כחד ביתא וחיישינן דכניש כיבודי בית ואכסדרה:

    שני בתים זה לפנים מזהונכנסין לפנימי דרך החיצון אבל אין תשמישן שוה תדיר מזה לזה כבית ואכסדרה מהו מי חיישינן דכניש כיבודי בית זה בזה או לא:

    ונפסלה מלאכול לאדםונתקלקלה בעיפושה ממאכל אדם:

    מטמאה טומאת אוכליןדכל זמן שהיא ראויה לכלב לא פקע תורת אוכל מינה:

    ונשרפת עם הטמאה בפסחאם תרומה טהורה היא דכיון דלא חזיא לאדם מותר לטמאה בידים ואפילו לר' יוסי דאמר בפרק קמא (דף יד.) זו לעצמה וזו לעצמה:

    המיוחד לאוכל אדםוחל עליו שם אוכל טמא לעולם ואפילו נתקלקל מאכילת אדם עד שיפסל מאכילת כלב:

    העבדניןשנותנין בה עורות לעבד ונותנין שם קמח:

    תוך שלשה ימיםלפסח נתן קמח לתוכה עדיין שם חמץ עליה וכשבא הפסח חייב לבער ואפילו היו בה עורות:

    קודם שלשה ימיםכבר נתקלקלה ע"י ריח הכלי ואף על פי שלא נתן לתוכה עורות:

    רבי נתן אומרלא נתן לתוכה עורות מודינא לך דתוך שלשה ימים חייב לבער ואחר שלשה ימים לא שנתקלקלה מריח הכלי אבל נתן לתוכה עורות בקמח ביטלה מתורת חמץ:

    אם מקפיד עליושעתיד ליטלו חוצץ ואין טבילה עולה לה:

    בקיומושיתקיים בסדקיו לסתום:

    מי דמידקתני וכן התם גבי פסח בשיעורא בכזית ובפחות מכזית תליא מילתא והכא תליא מילתא בקפידא לא שנא פורתא ולא שנא טובא:

    פסחים 45 עמוד ב

    1אינו חוצץ ואינו עובר. במקום שאין עשוי לחזק חוצץ ועובר. במה דברים אמורים בפחות מכזית, אבל בכזית אפילו במקום העשוי לחזק חוצץ ועובר.

    2קשיין אהדדי. אמר רב הונא: סמי קילתא מקמי חמירתא.

    3רב יוסף אמר: תנאי שקלת מעלמא?! תנאי היא. דתניא: הפת שעיפשה חייב לבער, מפני שראוי לשוחקה ולחמע בה כמה עיסות אחרות.

    4רבי שמעון בן אלעזר אומר: במה דברים אמורים במקויימת לאכילה, אבל כופת שאור שייחדה לישיבה בטלה. מדאמר ר' שמעון בן אלעזר בטלה, מכלל דתנא קמא סבר לא בטלה, אלמא קסבר: כל כזית, אע"ג דמבטל לא בטיל.

    5אמר ליה אביי: תרצת בכזית. פחות מכזית מי תרצת? אלא הא והא ר' שמעון בן אלעזר היא, ולא קשיא: הא במקום לישה, הא שלא במקום לישה.

    6אמר רב אשי: לא תימא שלא במקום לישה אגבה דאגנא, אלא אשיפתא דאגנא.

    7פשיטא? מהו דתימא זמנא דאטיף ומטי להתם, קא משמע לן.

    8א"ר נחמן אמר רב: הלכה כר' שמעון בן אלעזר.

    9איני? והאמר רב יצחק בר אשי אמר רב: אם טח פניה בטיט בטלה. טח אין, לא טח לא!

    10מאן דמתני הא לא מתני הא.

    11איכא דאמרי, אמר רב נחמן אמר רב: אין הלכה כר' שמעון בן אלעזר, דאמר רב יצחק בר אשי אמר רב: אם טח פניה בטיט בטלה וכו'.

    12אמר רב נחמן אמר שמואל: שני חצאי זיתים וחוט של בצק ביניהן, רואין: כל שאילו ינטל החוט וניטלין עמו חייב לבער. ואם לאו אינו חייב לבער.

    13אמר עולא: לא אמרן אלא בעריבה, אבל בבית חייב לבער.

    14מאי טעמא, דזימנין דכניש להו ונפלי גבי הדדי.

    15אמר עולא: בעו במערבא, בית ועלייה מהו? בית ואכסדרא מהו? שני בתים זה לפנים מזה מהו?

    16תיקו.

    ברייתא

    17ת"ר הפת שעיפשה ונפסלה מלאכול לאדם, והכלב יכול לאוכלה מטמאה טומאת אוכלין בכביצה, ונשרפת עם הטמאה בפסח. משום ר' נתן אמרו: אינה מטמאה.

    18כמאן אזלא הא דתנן, כלל אמרו בטהרות: כל המיוחד לאוכל אדם טמא עד שיפסל מלאכול לכלב. כמאן דלא כר' נתן.

    ברייתא

    19תנו רבנן: עריבת העבדנין שנתן לתוכה קמח, תוך שלשה ימים חייב לבער. קודם שלשה ימים אינו חייב לבער. אמר ר' נתן: במה דברים אמורים שלא נתן לתוכה עורות, אבל נתן לתוכה עורות אפילו תוך שלשה אין חייב לבער.

    20אמר רבא: הלכה כר' נתן, אפילו יום אחד ואפילו שעה אחת.

    21וכן לענין טומאה, אם מקפיד עליו חוצץ, ואם רוצה בקיומו הרי הוא כעריבה.

    22מי דמי? התם בשיעורא תליא מילתא. הכא בקפידא תליא מילתא!

    23אמר רב יהודה, אימא: ולענין הטומאה אינו כן.

    24א"ל אביי: הא ״וכן לענין טומאה״ קתני! אלא אמר אביי, הכי קאמר: וכן׃

    תוספות

    כופת שאור שיחדה לישיבה בטלהאע"פ שראוי לאכילה כיון שאין מקיימין אותו לאכילה בטלה כמו לענין טומאה דאמרינן בהעור והרוטב (חולין דף קכט.) דבטלה אע"פ שראוי לאכילה כדאמרינן התם בית שסיככו בזרעים טהרו וטומאתו לאו דאורייתא דאי דאורייתא א"כ מצינו אוכלים דמטמאי טומאה חמורה ומשני כששימש מעשה עץ שימש משמע דמיירי בראוי לאכילה ונראה לר"י דכי היכי דפליגי לענין טומאה בפרק במה בהמה (שבת דף נב:) דרבנן סברי דכל הכלים עולין מטומאתם בשינוי מעשה ורבי יהודה סבר דלא אמרינן שינוי מעשה לתקן אלא לקלקל הכי נמי פליגי גבי חמץ:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    ואיכא דמתני לה לדרב יהודא אסיפא דקתני ואם לאו בטל במיעוטו ודייקינן לא שנו פחות מכזית בטל אלא במקום שעשוי לחזק שנעשה כעץ אבל כזית אפילו במקום העשוי לחזק אסור וחייב לבער וכן במקום שאין עשוי לחזק אפי' כל שהוא אסור. תניא כלישנא קמא תניא כלישנא בתרא קשיין אהדדי אמר רב הונא סמי קמייתא דקילתא היא מקמי בתרייתא דהיא חמירתא ורב יוסף אמר תנאי היא דתניא פת שעפשה חייב לבער מפני שיכול לשוחקה ולחמץ בה כמה עיסות אחרות ר' שמעון בן אלעזר אומר בד"א במקויימת לאכילה אבל כופת שאור וייחדה לישיבה בטלה מכלל דת"ק סבר כל זית כזית אע"ג דמבטל ליה לא בטל דת"ק סבר כל כזית דתניא כלישנא קמא.

    אמר ליה אביי לרב יוסף שנית כזית פחות מכזית מאי אלא הא והא ר' שמעון הא דתניא כזית במקום העשוי לחזק חוצץ ועובר במקום לישה אבל פחות מכזית לא והתניא כזית במקום העשוי לחזק אינו חוצץ ואינו עובר שלא במקום לישה וכל שכן פחות מכזית שאפי' במקום שאין עשוי לחזק אינו עובר:

    אמר רב אשי לא תימא שלא במקום לישה אחורי אגנא כגון ספל שלשין בה אלא על שפת אגנא הוא שלא במקום לישה ומדחזי' רב אשי דפשיט שינויא דאביי ש"מ דהילכתא כותיה:

    אמרי משמיה דרב הלכה כר' שמעון בכופת שאור והוא דטח פניה בטיט:

    שני חצאי זיתים חמץ וחוט של בצק ביניהן רואין כל שאלו ינטל החוט ניטלין עמו כלומר חוט זה עב וחזק הוא חייב לבער מוקמינן לה [דמיירי] במקום העשוי לחזק (אפילו) ובמקום לישה דפחות מכזית אינו עובר אבל כזית עובר ואם החוט מצרפן נמצא כזית במקום אחד וחייב.

    אמר עולא לא אמרו אם ניטלין עם החוט אלא בעריבה אבל בבית אפי' אין ביניהם חוט חייב לבער מאי טעמא זמנין דכניש ונפלי אהדדי והוו להו כזית במקום אחד: איבעי' להו בית ועלייה בית ואכסדרה שני בתים זה לפנים מזה מהו ועלו בתיקו וכל תיקו דאיסורא לחומרא: ת"ר פת שעפשה ונפסלה מלאכל אדם והכלב יכול לאכלה מטמאה טמאת אוכלין בכביצה ונשרפת עם הטמאה בפסח.

    משום רבי נתן אמרו אין מטמאה וקיימא לן כת"ק דתנן כוותיה.

    כלל אמרו (בנותרות) [בטהרות] כל המיוחד לאכל אדם טמא עד שיפסל מלאכל הכלב:

    ת"ר עריבת העבדנין שנתן לתוכה קמח בשנים עשר או בשלשה עשר לניסן חייב לבער באחד עשר אין חייב לבער וכ"ש מקדם בד"א שלא נתן לתוכו עורות אבל נתן לתוכו עורות אפי' שעה אחת אינו חייב לבער וכן הלכה: תוספתא הקילור והאספלנית והרטיה שנתן לתוכן קמח אין צריך לבער מלוגמא שנסרחה אין צריך לבער:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת פסחים דף מ״ה עמוד ב׳

    מסכת פסחים דף מ״ה עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 24 קטעים ממוספרים, כ־394 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    אינו חוצץ אם נטמאת ובא להטבילה דבטיל לגבי עריבה:

    ואינו עובר לענין חמץ בפסח:

    במה דברים אמורים דבמקום שאין עשוי לחזק עובר בכזית והיינו כלישנא קמא דאוקמה למתני' בשאין עשוי לחזק קתני בה נמי הכי דבכזית עובר ובפחות מכזית בטל אבל אי עשוי לחזק אפילו כזית בטל:

    קילתא מקמי חמירתא קמייתא דאינה משנה:

    רב יוסף אמר תרוייהו איתנו בי מדרשא ומשנה הן ותנאי נינהו ופליגי בהכי:

    תנאי שקלת לך מעלמא דלא משכחת תנאי דפליגי בהכי דקאמרת סמי דאינה משנה:

    כופת מטו"ן:

    שייחדה לישיבה גרסינן וכופת שם דבר הוא ובסדר טהרות טובא איכא כופת של עץ וכופת של אבן:

    ועוד 29 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Pesachim 45b · Sefaria

    תוספות

    כופת שאור שיחדה לישיבה בטלה אע"פ שראוי לאכילה כיון שאין מקיימין אותו לאכילה בטלה כמו לענין טומאה דאמרינן בהעור והרוטב (חולין דף קכט.) דבטלה אע"פ שראוי לאכילה כדאמרינן התם בית שסיככו בזרעים טהרו וטומאתו לאו דאורייתא דאי דאורייתא א"כ מצינו אוכלים דמטמאי טומאה חמורה ומשני כששימש מעשה עץ שימש משמע דמיירי בראוי לאכילה ונראה לר"י דכי היכי דפליגי לענין טומאה בפרק במה בהמה (שבת דף נב:) דרבנן סברי דכל הכלים עולין מטומאתם בשינוי מעשה ורבי יהודה סבר דלא אמרינן שינוי מעשה לתקן אלא לקלקל הכי נמי פליגי גבי חמץ:

    Tosafot on Pesachim 45b · Sefaria

    רבנו חננאל

    ואיכא דמתני לה לדרב יהודא אסיפא דקתני ואם לאו בטל במיעוטו ודייקינן לא שנו פחות מכזית בטל אלא במקום שעשוי לחזק שנעשה כעץ אבל כזית אפילו במקום העשוי לחזק אסור וחייב לבער וכן במקום שאין עשוי לחזק אפי' כל שהוא אסור. תניא כלישנא קמא תניא כלישנא בתרא קשיין אהדדי אמר רב הונא סמי קמייתא דקילתא היא מקמי בתרייתא דהיא חמירתא ורב יוסף אמר תנאי היא דתניא פת שעפשה חייב לבער מפני שיכול לשוחקה ולחמץ בה כמה עיסות אחרות ר' שמעון בן אלעזר אומר בד"א במקויימת לאכילה אבל כופת שאור וייחדה לישיבה בטלה מכלל דת"ק סבר כל זית כזית אע"ג דמבטל ליה לא בטל דת"ק סבר כל כזית דתניא כלישנא קמא.

    אמר ליה אביי לרב יוסף שנית כזית פחות מכזית מאי אלא הא והא ר' שמעון הא דתניא כזית במקום העשוי לחזק חוצץ ועובר במקום לישה אבל פחות מכזית לא והתניא כזית במקום העשוי לחזק אינו חוצץ ואינו עובר שלא במקום לישה וכל שכן פחות מכזית שאפי' במקום שאין עשוי לחזק אינו עובר:

    אמר רב אשי לא תימא שלא במקום לישה אחורי אגנא כגון ספל שלשין בה אלא על שפת אגנא הוא שלא במקום לישה ומדחזי' רב אשי דפשיט שינויא דאביי ש"מ דהילכתא כותיה:

    אמרי משמיה דרב הלכה כר' שמעון בכופת שאור והוא דטח פניה בטיט:

    שני חצאי זיתים חמץ וחוט של בצק ביניהן רואין כל שאלו ינטל החוט ניטלין עמו כלומר חוט זה עב וחזק הוא חייב לבער מוקמינן לה [דמיירי] במקום העשוי לחזק (אפילו) ובמקום לישה דפחות מכזית אינו עובר אבל כזית עובר ואם החוט מצרפן נמצא כזית במקום אחד וחייב.

    אמר עולא לא אמרו אם ניטלין עם החוט אלא בעריבה אבל בבית אפי' אין ביניהם חוט חייב לבער מאי טעמא זמנין דכניש ונפלי אהדדי והוו להו כזית במקום אחד: איבעי' להו בית ועלייה בית ואכסדרה שני בתים זה לפנים מזה מהו ועלו בתיקו וכל תיקו דאיסורא לחומרא: ת"ר פת שעפשה ונפסלה מלאכל אדם והכלב יכול לאכלה מטמאה טמאת אוכלין בכביצה ונשרפת עם הטמאה בפסח.

    משום רבי נתן אמרו אין מטמאה וקיימא לן כת"ק דתנן כוותיה.

    כלל אמרו (בנותרות) [בטהרות] כל המיוחד לאכל אדם טמא עד שיפסל מלאכל הכלב:

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 45b · Sefaria

    ריטב"א

    תנו רבנן הפת שעיפשה ונפסלה מאכילת אדם והכלב יכול לאוכלה כתב הרי"ע ז"ל מדברי רב אלפסי נראה דחייב לבער אפי' נפסלה מאכילת אדם שכן כתב הא אם נפסלה מאכילת כלב אינה צריכה שריפה ולדידיה מתניתא תרתי אשמעינן שהוא חייב לבער ושהוא מותר לטמאה אבל יש אומר דלא אתי לאשמעינן אלא דין טומאה אבל אינו חייב לבער מדין שנפסלה מאכילת אדם:

    והא דתניא בתוספ' הקילור ואספלית והרטייה חייב לבער מלוגמא שנסרכה אינו חייב לבער היינו שנסרחה מאכילת אדם ואם תמצא לומר שנסרחה מאכילת כלב משמע דהא מעיקרא נמי לא חזיא למאכל אדם מוקמי לה שנסרחה אחר זמן איסורא דכיון דחל עליו שם איסור בעודו מאכל אדם שוב אינו נפקע עד שיפסל מאכילת כלב דהוי עפרא בעלמא זו היא שיטת הרא"ה ז"ל. אבל הרי"ט ז"ל כתב דדברי רבינו אלפסי נראה יותר:

    כתב רבינו האי גאון ז"ל דאותה טריאקה שמערבין בו חמץ יבש שחוק עם בשר אפויה אינו צריך לבער דהוה ליה כמלוגמא שנסרחה:

    וכתב הרי"ט ז"ל דאפשר שיש בו כזית בכדי אכילת פרס דאי לא אפי' לא נסרחו אינו חייב לבער דומיא דכותח:

    אמר רבא הלכה כר' נתן אפי' יום א' ואפי' שעה א' פי' רבא אינו חולק על ר' נתן אלא מפרש דבריו. הרי"ט ז"ל:

    Ritva on Pesachim 45b · Sefaria

    מאירי

    מאחר שפסקנו שכל שיש בו כזית במקום אחד חייב לבער כיפת שאור שנתייבשה וייחדה לכסא לישב בה אינה בטלה מ"מ אם טח פניה בטיט קודם זמן איסורה הרי זו בטלה ואין צריך לבער ויש אומרים דוקא בזה שהוא שאור בפני עצמו אבל דבק סדקי תיבות או שאר כלים בבצק ודאי בטל הוא אף בכזית שלא החמירו בכזית אלא בעריבה שהוא מקום שמפשפשין בה החמץ תמיד אבל אלו ודאי בטל החמץ אצל הכלי:

    שני חצאי זיתים שבסדיקי העריבה וחוט של בצק ביניהם כל שאילו ינטל החוט ניטלין עמו הרי הוא ככזית במקום אחד וחייב לבער אפילו היו במקום העשוי לחזק ואם לאו אינו חייב לבער אחר שהם במקום העשוי לחזק ומ"מ דוקא בעריבה שהם קבועים בה אבל בבית חייב לבער אף בלא חוט בצק ביניהם שכבוד הבית מכנסם ואע"פ שבפירורין אמרו לא חשיבי פירורין אין מתחברות זו עם זו אבל עיסה מתדבקת ונעשית אחת ומ"מ בית ועליה או בית ואכסדרא או שני בתים זה לפנים מזה יראה שאינו חייב לבער שאין זה כבוד אחד שנחוש לצירוף ואע"פ שנשארה בתיקו וספיקא דאיסורא לחומרא הדברים נראין להקל וגדולי הדורות שלפנינו פסקו בה להחמיר:

    הפת שעפשה ונפסלה מלאכול לאדם אע"פ שלא נפסלה מלאכול לכלב אינו מטמא טומאת אוכלים שאינו קרוי אוכל ואע"פ שבברייתא שבסוגיא אמרו מטמאה כבר העירו עליה בבכורות שהיא שנויה לדעת האומר נותן טעם לפגם אסור וסובר שלא אמרו נבלה שאינה ראויה לגר אינה נבלה אלא בסרוחה מעיקרא שלא חל עליה איסור נבלה הא כל שחל עליה איסור נבלה לא פקע ממנה עד שתעשה כעפר אבל לדעתנו שנותן טעם לפגם מותר אף בנפסלה מלאכול אדם לבד אינה יורדת לטומאה ומ"מ אם כבר ירדה לטומאה אין הטומאה נפקעת ממנה עד שתפסל מלאכול לכלב:

    ולענין ביעור בפסח אף לדעתנו כל שראויה לכלב טעונה ביעור שהרי כל שראויה לכלב ראויה לחמץ בה עיסות אחרות ונשרפת עם הטמאה בפסח אם היא תרומה טהורה ואף לדעת האוסר שלא לשרוף תרומה טהורה עם הטמאה בזו מודה הואיל ונפסלה ממאכל אדם וכל שנפסלה אף לכלב קודם הפסח אינה טעונה ביעור כלל שכל שהוא פת עצמו ונפסל מלאכול הכלב אינו ראוי אף לחמץ בה עיסות אחרות:

    עריבת העבדנין שנתן לתוכה קמח תוך שלשה ימים לפסח חייב לבער שעדיין לא נתקלקל הקמח בשעת הביעור והרי שם חמץ עליה לאחר שלשה ימים אינו חייב לבער שהרי נפסלה מלאכול הכלב בשעת הביעור מריח הכלי ואם נתן לתוכה עורות אפילו שעה אחת אינו צריך לבער שתיכף שנתן הקמח עם העורות נפסלה אף לכלב:

    בתוספתא התבאר שהקילור והאספלנית והרטיה שנתן לתוכה קמח אינו צריך לבער ופירוש הדברים שהעשבים והעקרים שבהם פוסלין את הקמח אף לכלב אבל מלוגמא אינה נפסלת לכלב עד שתסרח והוא שאמרו מלוגמא שנסרחה אין צריך לבער ופי' בה בתלמוד המערב שנסרחה קודם זמן האיסור ואע"פ שזו אף בנפסלה לכלב ראויה לחמץ בה עיסות אחרות שהרי מלוגמא עיקרה עיסה של שאור וכל שהוא עיסה אף בנפסל לאכול הכלב ראוי לחמץ בו עיסות אחרות לפי מה שכתבו גדולי המפרשים מ"מ כל שנפסל לכלב נפק ליה מתורת אוכל לגמרי הא לא נסרחה קודם זמן איסורו לא פקע איסורא אף בפסול הכלב הואיל וראויה לחמץ בה:

    גדולי המחברים כתבו שהבגדים שכבסו אותם בחלב חטה והניירות שדבקן בחמץ וכן הטריאקה ושאר המרקחות שנתנו בהם חמץ מותר לקיימם שהרי נפסדה צורת החמץ אלא שמ"מ אסור לאכלן ואפילו לא היה שם מן החמץ אלא משהו:

    כשם שביארנו בבצק שבסדקי עריבה שלהורדת טומאה לעריבה הדבר תלוי בפסח בשיעור ובשאר ימות השנה בהקפדה כך הדין לענין צירוף טומאה כגון פחות מכביצה אוכלין טמאים שנסמכו לבצק זה הדבוק שהיה טמא גם כן ונגעו טהרות בפחות מכביצה זה הסמוך לו שבשאר ימות השנה בצק שבעריבה משלים את הסמוך לו בכביצה לטמא טהרות אם מקפיד עליו ליטלו ואם אינו מקפיד עליו אינו משלימו ובפסח תלוי בשיעור על הדרך שביארנו:

    Meiri on Pesachim 45b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תוס' בד"ה כופת שאור כו' דכי היכי דפליגי לענין טומאה כו' דרבנן סברי כו' ה"נ פליגי גבי חמץ עכ"ל מפי' מהרש"ל דתנאי דשמעתין פליגי בהכי ת"ק סבר אף אם טחו בטיט כו' הוי לתקנו ולא לקלקלו ומ"ה לא בטל ורשב"א סבר בכל שינוי מעשה יכול לבטלו והא דיחדו לישיבה איירי עכ"פ שעשה בו שינוי מעשה כו' ע"כ תוכן דבריו ואינן מובנין לי דהא קושטא הוא לת"ק דטח בטיט מהני לבטל ולרשב"א לא בעינן שינוי מעשה כלל אלא יחוד לישיבה בעלמא מהני וע"כ הנראה דודאי לכ"ע יחוד לישיבה מהני לענין להוריד טומאה לכלי והכי תנן ומייתי ליה התם בפרק במה בהמה כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה כו' ורבי יהודה ורבנן לא פליגי התם אלא לענין להעלותן מטומאתן ותנאי דבשמעתין דפליגי ביחדו לישיבה דרשב"א סבר כי היכי דלענין טומאת מדרס סגי ליה בהכי דהא להוריד להן טומאה סגי במחשבה ה"נ לענין חמץ בטלה מתורת אוכל והוי כלי ות"ק סבר לענין חמץ לא בטלה עד שיהא טח בטיט ולא גמרי' דין חמץ מדין טומאה דסגי ליה ביחוד לישיבה ובא ר"י בעל התוספות לומר לרשב"א דמדמי ביטול חמץ להורדת טומאה לכלי ה"נ איכא לדמויי לחזור לחמוצו כמו לענין להעלות הכלים מטומאתו שלא יהיה בו עוד טומאת מדרס וכי היכי דפליגי התם רבנן ור"י לענין להעלות הכלי מטומאתו לרבנן סגי בשינוי מעשה בעלמא ולר"י בעינן שינוי מעשה לקלקל הכלי ה"נ הכא לענין חמץ לרבנן כופת שאור זו שיחדה לישיבה ובטלה מחמץ שוב אח"כ בטלה מהיות כלי ע"י שינוי מעשה בעלמא וחוזר לחימוצו ולר"י בעי ביה שינוי מעשה לקלקל וע"פ הדברים האלה יתפרשו דברי פסקי התוספות ודו"ק כי הדברים ברורים הן למבין ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Pesachim 45b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת פסחים, דף מ״ה, עמוד ב׳, בהיקף של כ־394 מילים ב־24 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 24 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 123 מילים

      נפתחת ב״אינו חוצץ ואינו עובר. במקום שאין עשוי…״

    2. קטע 29 מילים

      נפתחת ב״קשיין אהדדי. אמר רב הונא: סמי קילתא…״

      חכמים: רב הונא.

    3. קטע 321 מילים

      נפתחת ב״רב יוסף אמר: תנאי שקלת מעלמא?! תנאי…״

      חכמים: רב יוסף.

    4. קטע 436 מילים

      נפתחת ב״רבי שמעון בן אלעזר אומר: במה דברים…״

      חכמים: רבי שמעון.

    5. קטע 526 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה אביי: תרצת בכזית. פחות מכזית…״

      חכמים: אביי.

    6. קטע 613 מילים

      נפתחת ב״אמר רב אשי: לא תימא שלא במקום…״

      חכמים: רב אשי.

    7. קטע 710 מילים

      נפתחת ב״פשיטא? מהו דתימא זמנא דאטיף ומטי להתם,…״

    8. קטע 89 מילים

      נפתחת ב״א"ר נחמן אמר רב: הלכה כר' שמעון…״

    9. קטע 918 מילים

      נפתחת ב״איני? והאמר רב יצחק בר אשי אמר…״

      חכמים: רב יצחק בר אשי.

    10. קטע 106 מילים

      נפתחת ב״מאן דמתני הא לא מתני הא.…״

    11. קטע 1126 מילים

      נפתחת ב״איכא דאמרי, אמר רב נחמן אמר רב:…״

      חכמים: רב נחמן, רב יצחק בר אשי.

    12. קטע 1226 מילים

      נפתחת ב״אמר רב נחמן אמר שמואל: שני חצאי…״

      חכמים: רב נחמן, שמואל.

    13. קטע 1310 מילים

      נפתחת ב״אמר עולא: לא אמרן אלא בעריבה, אבל…״

      חכמים: עולא.

    14. קטע 148 מילים

      נפתחת ב״מאי טעמא, דזימנין דכניש להו ונפלי גבי…״

    15. קטע 1516 מילים

      נפתחת ב״אמר עולא: בעו במערבא, בית ועלייה מהו?…״

      חכמים: עולא, רבא.

    16. קטע 161 מילים

      נפתחת ב״תיקו.…״

    17. קטע 1723 מילים

      נפתחת ב״ת"ר הפת שעיפשה ונפסלה מלאכול לאדם, והכלב…״

    18. קטע 1820 מילים

      נפתחת ב״כמאן אזלא הא דתנן, כלל אמרו בטהרות:…״

    19. קטע 1938 מילים

      נפתחת ב״תנו רבנן: עריבת העבדנין שנתן לתוכה קמח,…״

    20. קטע 2011 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: הלכה כר' נתן, אפילו יום…״

      חכמים: רבא.

    21. קטע 2113 מילים

      נפתחת ב״וכן לענין טומאה, אם מקפיד עליו חוצץ,…״

    22. קטע 2210 מילים

      נפתחת ב״מי דמי? התם בשיעורא תליא מילתא. הכא…״

    23. קטע 238 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יהודה, אימא: ולענין הטומאה אינו…״

      חכמים: רב יהודה.

    24. קטע 2413 מילים

      נפתחת ב״א"ל אביי: הא ״וכן לענין טומאה״ קתני!…״

      חכמים: אביי.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: פסחים דף מ״ה ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026