יאוחר דבר כו' — טעמא דרישא קא מפרש תמיד קודם לפסח דדין הוא שיאוחר הפסח שנאמר בו בערב ובין הערבים תזבח את הפסח בערב (דברים ט״ז:ו׳) ושחטו אותו וגו' (שמות י״ב:ו׳) לתמיד שלא נאמר בו אלא את הכבש השני תעשה בין הערבים (במדבר כ״ח:ד׳):
אי הכי קטרת ונרות נמי ליקדמו לפסח — משום האי טעמא גופיה יאוחר דבר כו' דבקטרת ונרות חד בין הערבים כתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה (שמות ל׳:ח׳) ובין הערבים אתרוייהו קאי:
דמיעט רחמנא — גבי נרות:
תן לה מדתה — חצי לוג לכל נר דאין לך ליל ארוך שלא יהא לך בה כשיעור:
אותו מערב ועד בקר ואין אחר מערב ועד בקר — ואין לך עבודה כשירה אחריה להתחיל:
ואתקש קטרת לנרות — מה נרות אין עבודה כשירה אחריה אף קטרת אין עבודה כשירה אחריה:
תמיד קודם לקטרת וקטרת קודם לנרות — טעמא מפרש בסדר יומא בפרק אמר להן הממונה:
ההוא למעוטי עבודה שבפנים — ההוא אותו לאו למעוטי פסח אתא שהיא עבודת חוץ דמסתברא דכי קא ממעיט עבודת פנים דכוותה קממעיט נרות עבודת פנים וקטרת עבודת פנים:
תהא מיקטרא קטרת — כבר תהא מוקטרת:
אין לך כל דבר באשים קודם לתמיד של שחר אלא קטורת שנאמר בה בפרשת ואתה תצוה בבקר בבקר ובתמיד לא כתיב אלא חד בקר:
ומחוסר כפורים — כגון מצורע או זב ששכח ולא הביא כפרתו קודם לתמיד ואם לא יביאנה לא יאכל פסח דמחוסר כפורים אסור בקדשים וענוש כרת:
שטובל — ואע"פ שטבל אתמול בשביעי שלו צריך לטבול אחר שהביא כפרתו דתנן בחומר בקודש (דף כא.) האונן והמחוסר כפורים צריכים טבילה לקודש:
בשאר ימות השנה — אם הביא שלמי נדבה קודם התמיד והוא היה מחוסר כפורים ואם לא יביא כפרתו לא יאכל את שלמיו דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם אלמא אכילת קדשים עשה היא בין הנאכלים לכהנים בין הנאכלים לישראל:
דהשלמה — עליה השלם:
האי עשה (דהשלמה) מהאי עשה (דאכילת קדשים):
הכא — דקא"ר ישמעאל אף מחוסר כפורים במצורע עני קאמר שמביא חטאת העוף ונאכלת לכהנים ואין בה הקטרה ועשה דהשלמה גבי הקטרה כתיב וטהרה של מחוסרי כפרה תלויה בחטאת כדכתיב (ויקרא י״ב:ז׳) והקריבו לפני ה' וכפר עלי' ובחטאת קאי ביולדת:
מעלה ומלינה בראש המזבח — כדכתיב והקריבו לפני ה' וכפר עליה ולמחר יקטירנה לאחר תמיד של שחר ולינה אינה פוסלת בראש המזבח כדאמר בזבחים בפ' המזבח מקדש (זבחים דף פז.) לד"ה דלא ירדו:
והא איכא אשם מצורע — דלא אתי עוף:
וכ"ת אשם לא מעכב — לא גר' דהיכי תיסק אדעתין דלא מעכב הרי עיקר טהרה תלויה בו שהרי נותן מדמו על גבי בהונות:
בחטאת ואשם פשיטא לן דמעכבי טהרה לאכילת קדשים חטאת כדאשכחן ביולדת אשם שהרי ממנו לבהונות:
ואת השני — בתרי' דהאי קרא כתיב בשבועת ביטוי וממילא ידעי' כיון דהאי שני עולה חטאת הוה ראשון:
וקיימא לן — בזבחים בפרק כל התדיר (זבחים דף צ.) דהאי בנין אב לא איצטריך אלא לחטאת העוף הבאה עם עולת בהמה כגון יולדת עשירה שמביאה עולתה בהמה וחטאתה עוף שתקדים חטאת לעולה:
זה בנה אב — הבנין הזה בנה הכתוב אב ללמד לכל חטאות שיקדמו לעולות הבאות עמהן:
