מסכת פסחים דף קי״ט עמוד א׳

זה המכיר מקום חבירו בישיבה שיודע לומר זה מקום מיושב לפלוני וזה של פלוני דהואיל ומכיר הוא מקום כולם רגיל הוא לישב שם תמיד:

סתרי תורה מעשה מרכבה ומעשה בראשית:

למנצח מדלא כתיב לנצח משמע שנותן כח לבריות לנצחו:

לולי משה בחירו אלמא משתבח ביה קרא במשה וקרי ליה בחירו משום דהשיב חמתו מהשחית אלמא שמח הוא בכך:

מפני מדת הדין שמקטרגת ואומרת לא תקבלם והוא מקבלם בסתר:

כמצודה זו שפורסים לעופות לצוד ואין בה דגן ואין עוף נפנה אליה:

מלחמתו של זרח במצרים גמרא אבל מלחמת זרח באסא קראי:

ושיגרו להדרימון מלך ארם לעזור לו על בעשא מלך ישראל וקראי נינהו ומלחמת יהושפט בעמונים קראי ודרך הראשונים להביא גנזיהם עמהם במלחמתם כדי שימשך לבם אחר ממונם ולא יברחו:

כמצודה שאין בה דגן דרך ציידי עופות להשים דגן במצודה ודריש וינצלו וינצלו כי למ"ד מתחלפת בדל"ת במקומות הרבה:

וידי אדם מתחת כנפיהם ידו כתיב ידו של הקב"ה שהיא פשוטה לקבל שבים מפני מדת הדין כל אלו דברים פשוטין הן:

ענין כל כסף שבעולם לקטו יוסף והביאו לפרעה כשעלו ישראל ממצרים נטלוהו שעשו מצרים כמצולה שאין בה דגן איכא דאמרי כמצודה:

בא שישק נטלו מרחבעם בא זרח נטלו משישק וכו'.

ואת כל היקום אשר ברגליהם זו עשרו של אדם שמעמידו על רגליו א"ר לוי משאוי שלש מאות פרדות היו מפתחות נגזיו של קרח וכלהו אקלידי קלפי דגילדאי:

אמר רבי יונתן אודך כי עניתני אמר דוד אבן מאסו הבונים אמר ישי מאת ה' היתה זאת אמרו אחיו זה היום עשה ה' אמר שמואל:

קריאת ההלל שבכל הימים מקום שנהגו לכפול יכפול לפשוט יפשוט וכבר נהגו הכל לכפול מאודך ואילך ולענין ברכה מקום שנהגו לברך יברך ומ"מ לפניו אינו תלוי במנהג אלא על כל פנים חייב לברך שכל המצות כלן מברך עליהן עובר לעשייתן כמו שהתבאר במקומו:

זֶה הַמַּכִּיר מְקוֹם חֲבֵרוֹ בִּישִׁיבָה נראה לי בס"ד שאם בחרו בו להיות ראש ישיבה, ויודע שחבירו גדול ממנו לא יקבל לישב. או יובן יש לו רוח הקודש שיוכל להכיר מקום חבירו בישיבה של מעלה דהיינו שורש נשמתו ובחינתו כמו השגת רבינו האר"י ז"ל. או יובן אם נתעכב חבירו היושב למעלה ולא בא לישיבה והוא בא קודם ממנו וראה מקום פנוי לא ישב בו שחולק כבוד לחבירו. ומה שאמר ' זֶה הַמְקַבֵּל פְּנֵי חֲבֵרוֹ בִּישִׁיבָה ' רוצה לומר ששמח בפנים אשר יסביר חבירו בהלכה ולא כאותם המתכוונים לסתור דברי חבריהם אף על פי דמכירים שדבריהם אמת.

זֶה הַמְגַלֶּה דְּבָרִים שֶׁכִּסָּה עַתִּיק יוֹמַיָּא קשה והלא לִמְכַסֶּה כתיב (ישעיה כג, יח) והיכא רמיז מגלה? ועיין מהרש"א ז"ל. ונראה לי בס"ד שהוא מחובר למה שנאמר 'לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה' רוצה לומר מאכיל ומשביע לאחרים אותם טעמי תורה שכיסה עתיק יומין שלא נתפרשו בתורה להדיא.

מַאי דִּכְתִיב (תהלים ד, א) "לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד", זַמְּרוּ לְמִי שֶׁנּוֹצְחִין אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ. מקשים מהא דסנהדרין (סנהדרין קז.) שאמר דוד המלך ע"ה 'גלוי וידוע קמך דאי בעיא למכפייה ליצרי הוה כייפינא אלא אמינא דלא לימרו עבדא זכי למריה'. וקשה לן, יאמרו ומה בכך? דהא קאמר כאן נּוֹצְחִין אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ! ותירץ הגאון חיד"א ז"ל דהתם היתה תשובה דרך בדיחות יעיין שם, ודוחק זה מאד. ונראה לי בס"ד דקושיא מעיקרא ליתא דודאי ניצוח מצד ידיעה או שיקול הדעת וסברא אי אפשר להיות כנגדו יתברך דאי אפשר לשום בריה הן צדיק הן מלאך שישיג דבר אמת מצד הסברא או מצד ידיעה אשר לא יהיה זה גלוי לפניו יתברך חלילה, והחושב כן הרי זה כופר בעיקר, ומה שאמרו בגמרא דמציעא (בבא מציעא נט:) בעובדא דרבי אליעזר בתנורו של עכנאי דאמר הקב"ה 'נצחוני בני' לא שהיה נצחון ממש ח"ו שם אלא אמר כן בדרך חיבה שהיה מחבב אותם, והוא על דרך שאמרו רבותינו ז"ל גם הקב"ה תמיה עמהם ואומר 'בני איך נצחתם?' הרי זה דכתיב (זכריה ח, ו) 'כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי הָעָם הַזֶּה גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא', ובאמת הוא יודע שהם לא נצחו היצר הרע בכחם אלא בעזרתו ועם כל זה אומר להם כדי לשמחם ויטב לבבם. ומה שאמר כאן זַמְּרוּ לְמִי שֶׁנּוֹצְחִין אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ היינו בענין בטול הגזרה בהא דגזר לכלותם בשביל מעשה העגל ובא משה רבינו ע"ה והתפלל לפני הקב"ה שיבטל הגזרה וקבל תפילתו וביטלה, וקרי לה 'נצוח' שלבסוף דבריו יתברך בגזירה לא נתקיימו, אך באמת מי ביטל הגזרה? הקב"ה בעצמו ביטל הגזירה על ידי שמחל! וכל מקום שאמרו רבותינו ז"ל הקב"ה גוזר וצדיק מבטל דכתיב (שמואל ב' כג, ג) 'צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹקִים', לא אמרו צדיק מבטל אלא בלשון מושל דבאמת הקב"ה בעצמו הוא אשר ביטל גזירתו, ורק מפני שביטל גזרתו בעבור אהבתו בצדיק ותפלתו, לכך תלו הביטול בצדיק. וכן אמרו מוֹשֵׁל הוא לשון מושאל ואין נקרא נצוח מאחר דהקב"ה שגזר תחלה הוא אשר חזר וביטל דברי גזירתו ורק מחמת שביטל גזירתו כדי לעשות רצון הצדיק. וחוץ מדבר זה שהוא ענין ביטול גזירה לא שייך לומר לשון נצוח כנגדו יתברך, הן בענין ידיעה הן בענין הבנה וסברא ושקול הדעת כי הוא יתברך אלקי אמת ויודע מה שבלב ומה שהיה ומה שעתיד להיות אין דבר נעלם ממנו, וכן דבר הנגזר מכח סברא ושקול הדעת, הכל גלוי לפניו שיודע האמת ויודע מה שתחייב בו הסברא האמיתית ויודע מה שיוכל זה לטעון ולהשיב קודם שירגיש וקודם שישיג זה התשובה והטענה דאי אפשר לשום בריה שישכיל בדעתו דבר שלא יעלה במחשבתו יתברך, והחושב הפך זה הרי זה כופר בודאי. ומה שאמר הקב"ה לדוד 'אי מנסינה לך לא יכלת' ודאי כן הוא האמת שלא היה יכול לכוף יצרו אם היה הקב"ה עוזב אותו בבחירתו שלא יעזור לו לכבוש את יצרו, ודוד המלך ע"ה נמי ידע דהכי הוא האמת, ומה שאמר אחר כך 'גלוי וידוע לפניך דאי בעית למכפייה ליצרי הוה כייפינא' כוונתו דהוה כייף ליה על ידי תפילה שהי' משתדל להרבות בתפלה לפני הקב"ה שיעזרהו לשלוט ביצרו, וברית כרותה לתפילתו של צדיק שלא תשוב ריקם, ובודאי הקב"ה היה מקבל תפילתו והיה עוזרו לשלוט ביצרו, אך אמר אני לא השתדלתי על ידי תפלה לעשות לי עזר מאיתך כדי לכוף את יצרי, אלא הנחתי עצמי עזוב בבחירה שלי כי חששתי אם אעשה כן העולם לא ידעו האמת שאתה עזרתני לכוף את יצרי על ידי תפלה אלא אומרים 'עבדא זכי למריה' כי רואין שאתה אמרת בתחלה 'אי מנסינה לך לא יכלת לשלוט' ורואין דלבסוף שלטתי ביצרי! ולכך לא השתדלתי לעשות לי עזר מאיתך כדי לשלוט ביצרי אלא הנחתי הדבר על פי הבחירה שלי בלתי בקשת עזר ממך.

'יָדוֹ' כְּתִיב, זֶה יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהִיא פְּרוּשָׂה תַּחַת כַּנְפֵי הַחַיּוֹת, כְּדֵי לְקַבֵּל בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה מִפְּנֵי מִדַּת הַדִּין. נראה לי בס"ד אותיות שניות של ד' חיות שהם 'אָ דָ ם אַ רְ יֵה נֶ שֶׁ ר שׁ וֹ ר' הם אותיות ' דִּרְשׁוּ '. וידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (ישעיה נה, ו) 'דִּרְשׁוּ הֳ' בְּהִמָּצְאוֹ' אין דרישה אלא תשובה. והנה אות ראשון ואות אחרון אשר בכל תיבה ותיבה הם נקראים כנפים ונמצא אותיות דִּרְשׁוּ שהם אותיות שניות המה תחת הכנפים, ולזה אמר זה יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוצה לומר כח התשובה שֶׁפְּרוּסָה תַּחַת כַּנְפֵי הַחַיּוֹת רוצה לומר שרמוזה באותיות דִּרְשׁוּ שהם תחת כנפי שמות החיות. ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שכתב הרב קהילת יעקב ז"ל וז"ל: בזוהר הקדוש במקומות רבים אמרו כי ד' כנפי החיות הם ד' אותיות אדנ"י וארבע פני החיות הם ד' אותיות הוי"ה והכוונה כמו שהכנפים מכסים הפנים כן שם אדנ"י מכסה ומעלים שם הוי"ה הנקרא בשם אדנ"י וכמו שנאמר (שמות ג, טו) 'זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם' עד כאן לשונו, עיין שם. וזהו שאמר יָדוֹ פְּרוּסָה תַּחַת כַּנְפֵי הַחַיּוֹת רמז לאותיות שם הוי"ה שהם מדת הרחמים כי כנפי החיות הם אותיות שם אדנ"י והוא יתברך מקבלם באותיות שם הוי"ה. ועוד נרמז ב' יָדוֹ ' אותיות יו " ד רמז ליו"ד ימי תשובה.

עֲשָׂאוּהָ כִּמְצוֹלָה זוֹ, שֶׁאֵין בָּהּ דָּגִים וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר כִּמְצוּדָה, שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָן. נראה לי בס"ד דלא פליגי דמאן דאמר כִּמְצוֹלָה שֶׁאֵין בָּהּ דָּגִים מדבר ברכוש הגשמי שנתרוקנה מן הממון ומי שיבוא אליה אינו יכול להרוויח ממנה כי לא ימצא כלום בה כאדם היורד למצולה שלא ימצא שם דגים. ומאן דאמר כִּמְצוּדָה שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָן מדבר ברכוש הרוחני שלא נשאר בה ניצוץ קדוש שביררו הכל ממנה ולכן נאסר להם החזרה לתוכה כנודע, והיינו כִּמְצוּדָה, שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָן דאז אין עוף נפנה אליה כן נשמות ישראל שנקראו עופות אין נכנסים בה עוד כי לא ימצאו שם דגן שהם הניצוצי קדושה.

וַעֲדַיִן מֻנָּח בְּרוֹמִי נמצא יוסף הצדיק ע"ה ליקטו והביאו לפרעה ואחר כך יצא מפרעה עד שנח ברומי מקום שליטת עשו שרמוז במלוי 'פרעה' כזה פ" ה ר י " ש ע י " ן ה" א דהמלוי הוא מספר עֵשָׂו [376], נמצא מקום הראשון ומקום האחרון רמוזים זה אצל זה כי זה בפשוט וזה במלוי וסוף יבואו ישראל ויקחו אותו מרומי שהוא עשו! ומי הנוצח להוציאו מעשו? הוא משיח בן יוסף שהוא שטנו של עשו ד'אין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל' (בראשית רבה צט, ב). ומה שאמר ' שְׁלֹשָׁה מַטְמוֹנִיּוֹת הִטְמִין יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם ' נראה לי בס"ד הטעם שחילקם לשלושה כנגד שם ההצלחה שהצליח בו יוסף הצדיק ע"ה דכתיב (תהלים קה, לז) 'וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב' ופירש רבינו מהרש"ם ז"ל דשם כס " ה בפ " ז הוא אותיות ' כֶסֶף זָהָב ' וכתבו המקובלים ז"ל ששם זה מסוגל להצלחה וכמו שכתב ב"י ושם זה עולה מספרו ב' פעמים 'חן' ולכן כתיב ביוסף (בראשית לט, ב) 'וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ'. ובזה יובן בס"ד (משלי כב, א) 'נִבְחָר שֵׁם מֵעֹשֶׁר רָב מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טוֹב' כי חלק אחד מן השלושה הנזכר שהוא כנגד חֵן אחד הוא גנוז לצדיקים שנקראו טוֹב דכתיב (ישעיה ג, י) 'אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב', ומה שזכו ליקח, זה המטמון שהוא כנגד חֵן אחד. ובזה יובן (משלי ה, יט) 'אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן' שמעלה חן ללומדיה (עירובין נד:) רוצה לומר מטמון שהוא כנגד חֵן אחד מן שלושה חנות ולפי דרשה דלעיל בפסוק (ישעיה כג, יח) וְהָיָה סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קֹדֶשׁ לַהֳ' שכל ממונם וגניזתם של רומי תהיה לצדיקים היושבים לפני ה'! נמצא גם חלק החן שנגלה לאנטונינוס אשר היה מלך רומי יקחו ישראל בכלל השלל והביזה והרי הם זוכים בשתי מקומות של חֵן חֵן. ובזה יובן (זכריה ד, ז) 'וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ' וְאֶבֶן הָרֹאשָׁה אלו ישראל שנקראו אֶבֶן דכתיב (בראשית מט, כד) 'מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל' והם עלו במחשבה תחלה להבראות כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה א, ד).

מַשּׂאוֹי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת פְּרָדוֹת לְבָנוֹת הָיוּ מַפְתְּחוֹת בֵּית גְּנָזָיו שֶׁל קֹרַח וְכוּלְּהוּ, אַקְלִידֵי וְקוּלְפֵי, דְּגִלְדֵּי. לפי פשוטן של דברים נקיט שְׁלֹשׁ מֵאוֹת לשון גוזמא כמו שאמרו רבותינו ז"ל בגמרא (חולין צ:) 'דברו חכמים בלשון גוזמא' דתנן (משנה מידות ג, ח) נמנו עליה שלש מאות כהנים וכן אמרו (משנה תמיד ב, ב) בהך דשלוש מאות כור. מיהו נראה לי רמזו כאן חז"ל סוד עמוק מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים דנפש הבל היתה כלולה מכמה נפשות וכמה ניצוצות והיו מעורבות טוב ורע והניצוצות הרעות שבו היו ש"ח ואלו הש"ח הם היו בחינת עקריות נפש 'קֹרַח' [308] שהוא מספר ש"ח וכו' יעוין שם. וזהו שאמרו מַשּׂאוֹי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת רמז לש"ח הנזכר ולא זכרו מספר הקטן שהוא שמונה, וקראם פְּרָדוֹת כי הם רעות שאין עושים פרי כפרדה. גם לשון פירוד שהם בסוד רשות הרבים רוצה לומר נפרדים. וקראם לְבָנוֹת מפני שהם של הבל שהוא בסוד החסד והלובן רומז לחסד. וקראם מַפְתְּחוֹת בֵּית גְּנָזָיו שהם היו עקריות נפש קֹרַח. ואמר וְכוּלְּהוּ, אַקְלִידֵי וְקוּלְפֵי, דְּגִלְדֵּי שהוא רוצה לומר עור רמז שהם מצד הרע שהוא הקליפה והעור.

"אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה" (תהלים קיח, כא) אָמַר דָּוִד נראה לי בס"ד דהשם יתברך אמר עליו תיבת לִי דכתיב (שמואל א' טז, א) 'כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ' ואמרו רבותינו ז"ל (ספרי בהעלותך יא, טז) 'כל מקום שנאמר בו לִי קיים לעולם' ולכן נתקיימה המלכות אצלו עד עולם, ואף על פי שחטאו זרעו לא פסקה המלכות מהם, ועל זה הודה להשם יתברך ואמר וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה רוצה לומר תיבת לִי שאמרת היתה לִישׁוּעָה שלא יוכלו המקטרגים לקטרג לפסוק המלוכה מזרעי. ופסוק (תהלים קיח, כב) ' אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה ' אמר ישי על פי מה שכתב הרב כלי יקר בשם מהר"ש אלקבץ ז"ל דאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (תהלים נא, ז) 'וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי דישי היה לו שפחה ותבעה לביאה שתבא אצלו בלילה לשם אישות והגידה לגברתה אשתו של ישי ובאה במקומה ונבעלה לבעלה ישי ונתעברה אותה הלילה בדוד, ולכן היה נחשב בעיני ישי ובעיני בניו כמו 'בן תמורה' מפני כי ישי לא היה דעתו על אשתו ונמאס בעיניהם והניחו אותו רועה צאן וכאשר בא שמואל הנביא ע"ה למשוח מבניו מלך הגיש כל בניו לפניו ולא עלה על דעתו שימשח את דוד לכך לא זכרו ולא הביא ורק אחר שאמר לו (שמואל א' טז, יא) 'הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים?' אמר בָּרוּךְ זוכֵר כָּל הַנִּשְׁכָּחות יש אחד בצאן וסוף הביאו ונמשח למלך עכ"ד. ולכן אחר שראה ישי אשר דוד היה נמאס בעיניו ויותר בעיני בניו עלה לגדולה שנמשח למלך אמר אֶבֶן הוא דוד מָאֲסוּ הַבּוֹנִים אל תקרי בּוֹנִים אלא בָּנִים שהם בניו הנה עתה הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה שנעשה למלך. ופסוק (תהלים קיח, כג) ' מֵאֵת הֳ' הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ ' אמרו אחיו כי עתה שראו שנמשח דוד אחיהם שהיה נמאס בעיניהם דנחשב כבני תמורה הבינו כי מה שקרה כך מקדמת דנא בעיבורו שתבא אמו במקום השפחה שבזה נעשה כמו בן תמורה מֵאֵת הֳ' הָיְתָה זֹּאת והסיבה של דבר זה הִיא נִפְלָאת רוצה לומר מכוסית בְּעֵינֵינוּ דוקא וגלויה לפני השם יתברך. ופסוק (תהלים קיח, כד) ' זֶה הַיּוֹם עָשָׂה הֳ' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ ' אמרו שמואל, יובן על פי המדרש תנחומא על פסוק (שמואל א' טז, ו) 'וַיַּרְא אֶת אֱלִיאָב וַיֹּאמֶר אַךְ נֶגֶד הֳ' מְשִׁיחוֹ' נטל קרן השמן ובא לצוק על ראשו וברח השמן לאחריו כשראה כך אמר לֹא בָחַר בָּזֶה הֳ' וכך היה השמן עושה לכולם כיון שבא דוד ראה השמן רץ מעצמו וניצוק בראש דוד ואמר (תהלים צב, יא) וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן וכו' עיין שם (וכן בילקוט שמעוני שמואל א' טז, קכד), ובזה פירש הרב כלי יקר ז"ל הטעם דכתיב בדוד (שמואל א' טז, יג) 'וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו' ולא הוזכר הרקה או יציקה מפני שהשמן נצוק מאליו בנס בידי שמים וגבי שאול המלך ע"ה כתיב וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ (שמואל א' י, א) יעוין שם. נמצא בדוד המלך ע"ה היה משותף במשיחתו מעשה שמים דהשמן רץ וניצוק על ראשו בנס שהוא מעשה השם יתברך, ולכן בזה ידע שמואל שהמלכות לא תפסק ממנו עד עולם ולא יהיה בו כאשר היה עם שאול ועל ידי כך שמח שמואל הנביא ע"ה דהבין דמעשיו במשיחת דוד לא תתבטל דעל זה היה מצטער מתחלה בענין שאול כמו שאמרו רבותינו ז"ל ולכן עתה אמר שמואל זֶה הַיּוֹם עָשָׂה הֳ ' כלומר יש במשיחה של היום הזה מעשה השם יתברך בנס מה שלא היה כן במשיחה הראשנה שמשחתי לשאול, ולכן אקוה כי נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ שמשיחתי קיימת לדורות עולם ולא אצטער כמו צער שנצטערתי במשיחת שאול שנפסק כח המשיחה. והנה עד כאן מודים ומשבחים בענין מלכות דוד שנמשכה עד הגלות וחזרו להודות על מלכות בית דוד אשר תתחדש אחר הגלות שהוא זמן ביאת משיח צדקינו, ועל כן אמרו אחיו (תהלים קיח, כה) ' אָנָּא הֳ' הוֹשִׁיעָה נָּא ' דהגאולה תהיה על ידו יתברך ודוד המלך ע"ה אמר ' אָנָּא הֳ' הַצְלִיחָה נָּא ' שלא יהיה עוד גלות וחרבן ולא תפסק המלכות כלל אלא ירום ונשא וגבה מאד. גם אמר ' נָּא ' רמז להארת שם אדני שהוא סוד המלכות שתמיד תהיה בתכלית הגדלות גם בחול שיהיו אותיות המלוי ומלוי דמלוי נ"א אותיות כמו שאמרו רבינו ז"ל בביאור הכתוב (במדבר יד, יז) 'וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי', וישי אמר (תהלים קיח, כו) בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם הֳ ' דמשיח בן דוד נקרא בְּשֵׁם הֳ' דכתיב (ירמיה כג, ו) וְזֶה שְּׁמוֹ אֲ‍שֶׁר יִקְרְאוֹ הֳ' צִדְקֵנוּ וכנזכר בגמרא. ושמואל אמר (שם) בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית הֳ ' הוא בית שלישי שהוא מעשה שמים שנקרא בֵּית הֳ' ולכן הוא כנגד יעקב אבינו ע"ה שקראו בֵּית אֱלֹקִים דכתיב (בראשית כח, יז) 'אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקִים'. ואמרו כולם אֵל הֳ ' וַיָּאֶר לָנוּ פירוש אֵל הֳ' שהוא סוד החסדים ששמות אלו מאירים ביצירה יאר בהם שם 'אֱלֹקִים' שרמוז בתיבת 'לָנוּ' שהוא מספר פ"ו [86]. ואמר שמואל ' אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ ' כי אז נקריב תמידין ומוספים רבים כנגד כל אותם השנים שהיינו בגלות, וכנזכר במדרש ולכן רַבִּים הֵמָּה. ואמר דוד אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ שנודה לאל על כל נס ונס שנעשה בכל יום בתמידות, או הכוונה אף על פי שאני אהיה פלג קיסר והמשיח שהוא מזרעי יהיה קיסר שלם, אודך בזה ואשמח. ואמרו כולם ' הוֹדוּ לַהֳ ' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ ' שיהיו נמשכים חסדים גמורים ימים ולילות כי 'לַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר' (תהלים קלט, יב).