בוני התלמוד

    מסכת פסחים דף ע״ה עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    על שפך הדשן ישרףסיפא דההוא קרא דכתב בהו באש הוא:

    אע"פ שאין שם דשןדלא תימא אדשן קפיד רחמנא לשורפו על מקום שהיו מוציאין שם דשנו של מזבח החיצון כדכתיב (ויקרא ו׳:ד׳) והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה ואם ניטל הדשן משם לא ישרפנו שם קמ"ל ישרף מכל מקום:

    אע"פ שהוצת האור ברובויתעסקו בו עד שתגמר שריפה:

    רבינא אמרהא דפרכת לעיל לר' מדאיצטריך מכוה מכוה לרבויי גחלת לא תיקשי דמתני' משבשתא היא וגחלת לאו מריבוייא דמכוה אתא לתנא אלא ממשמעותא דאש וכרוך ותני גחלת בהדי אש במשמעות דרישא אין לי אלא אש וגחלת כו' וריבוייא דמכוה מכוה לרמץ וסיד אתא:

    גחליולקח מלא המחתה גחלי אש וגו' (ויקרא ט״ז:י״ב) ואם נאמר גחלי ולא נאמר אש יכול גחלים עוממות כבויות אבל לא לוחשות בוערות דהנך לאו גחלים הוא סתמא אלא אש תלמוד לומר אש בתר גחלי להביא את הלוחשות אי נאמר אש ולא נאמר גחלי יכול שלהבת ולא גחלים לוחשות דלאו אש סתמא נינהו תלמוד לומר גחלי אש כי כתבינהו לתרוייהו משמע גחלים שיש להן אש:

    הא גופא קשיא אמרת גחלי יכול עוממותולא לוחשות מדלא משתמע ליה לוחשות מכלל דלוחשות לאו גחלים איקרו ומאי מיקרו ע"כ אש והדר תני אש שלהבת משמע ולא לוחשות:

    ואמר רב ששת גרסינן:

    יכול בין עוממות בין לוחשותאיזה שירצה דתרווייהו גחלי מיקרו ת"ל אש בתר גחלי לאפוקי עוממות:

    ואי אשבלא גחלי יכול שלהבת דודאי אש סתמא אין גחלים לוחשות במשמע תלמוד לומר גחלי אש להכי כתב תרווייהו:

    מכל מקום לרבי קשיאדמדאיצטריך גחלי שמע מינה אש סתמא אין גחלת במשמע:

    אמר אביי תריץ הכי גחלי יכול עוממות ולא לוחשותולוחשות לאו גחלי נינהו אלא אש תלמוד לומר אש דהיינו לוחשות אבל בסיפא לא תימא אי אש יכול שלהבת ולא גחלת אלא אי אש יכול רצה גחלים לוחשות רצה שלהבת בלא גחלים ותרווייהו אש מיקרו ת"ל גחלי אש למעוטי שלהבת גרידתא:

    מחצה גחלת ומחצה שלהבתכגון אוד שהוצת האור ברובו יטול ממזבח החיצון דבין גחלת ובין שלהבת מיקרו אש וכי מטי התם ממזבח החיצון לפני ולפנים הוה ליה כולה גחלת דאילו לעיולי הכי לא איצטריך מיעוטא דלפני מלך בשר ודם אין מביאין אוד בשלהבתו מפני שמעלה עשן וכי איצטריך מיעוטא לשעת לקיחה איצטריך:

    ת"ל כו'משעת לקיחה להוי גחלי אש ואין שלהבת משמע גחלי אש:

    ארזים לא עממוהולא הכהו את מראיתו לפי שהיה נאה מכל אילנות ועל חירם מלך צור נאמר:

    מתני' נגע בחרסו של תנור וכו'נגע הפסח בחרסו של תנור:

    יקלוףמן הפסח מקום שנגע בתנור כדמפרש בגמ' שנתבשל שם מחום התנור ולא צלי אש הוא כדאמרן לעיל משום שנאמר צלי אש צלי אש שני פעמים למעוטי תנור שגרפו וחרס הדפנות גרוף ועומד הוא:

    נטףבתנור מרוטב על החרס:

    וחזר אליושחזר שומן שנתחמם מן החרס ונבלע בפסח:

    יטול את מקומודלא סגי ליה בקליפה אלא בנטילה יפה יפה בעובי דשומן נבלע בתוכו הרבה ואותו שומן מבושל מן החרס (היה):

    נטף מרוטבו על הסולתמפרש בגמ' בסולת רותחת דמטוי רוטבו מחום הסולת והוי צלי מחמת דבר אחר ואסור למיכליה לההוא רוטב שבתוך הסולת משום אל תאכלנו כי אם צלי אש הילכך יקמוץ את מקומו וישרוף אותו קומץ כשאר קדשים פסולין:

    אם חי ידיחנודלא בלע:

    צליבעי קליפה משום דבלע:

    אין מוכרין מעשר שני בירושליםואפילו לאוכלו שם בקדושה דכי ירבה ממך הדרך ונתתה בכסף כתיב (דברים יד):

    גמ' חם לתוך חםבשר רותח לתוך חלב רותח או אחד של איסור ואחד של היתר:

    פסחים 75 עמוד ב

    1(ויקרא ד, יב) ״על שפך הדשן ישרף״! אמרי: ההוא ״ישרף״ מיבעי ליה לכדתניא: ״ישרף״ אע"פ שאין שם דשן. ״ישרף״ אע"פ שהצית האור ברובו.

    2רבינא אמר, כרוך ותני: (ויקרא יג, כד) ״מכות אש״ אין לי אלא שנכוה באש ובגחלת. נכוה ברמץ, בסיד רותח, ובגפסיס רותח, ובכל דבר הבא מחמת האור, לאיתויי חמי האור, מנין ת"ל ״מכוה״ ״מכוה״ ריבה.

    3רבא רמי. מי אמר ר' גחלים איקרו אש? ורמינהי: ״גחלי״ יכול עוממות, ת"ל ״אש״. אי אש יכול שלהבת, ת"ל ״גחלי״. הא כיצד? מביא מן הלוחשות. (אלמא גחלים לא איקרי אש!

    4אמרי) והא גופא קשיא, אמרת: ״גחלי״ יכול עוממות, אלמא לוחשות אש נינהו, אימא סיפא: אי אש יכול שלהבת, ת"ל ״גחלי״, אלמא אפילו לוחשות לאו אש נינהו.

    5ואמר רב ששת, הכי קתני: ״גחלי״ יכול בין עוממות בין לוחשות, ת"ל ״אש״. אי אש יכול שלהבת, ת"ל ״גחלי״, הא כיצד? מביא מן הלוחשות. מ"מ גחלים לא איקרי אש, קשיא לרבי!

    6אמר אביי, תריץ הכי: ״גחלי״ יכול עוממות ולא לוחשות, ת"ל ״אש״. אי אש, יכול רצה שלהבת יביא, רצה גחלת יביא, ת"ל ״גחלי״. הא כיצד? מביא מן הלוחשות.

    7אמר רבה: רצה גחלת יביא, רצה שלהבת יביא. שלהבת בלא גחלת היכי משכחת לה? כגון דשפייה למנא משחא ואתלי ביה נורא. ההוא למה לי קרא למעוטי, השתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן, לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה לא כל שכן!

    8אלא אמר רבא, תריץ הכי: ״גחלי״ יכול עוממות ולא לוחשות, ת"ל ״אש״. אי אש יכול יביא מחצה גחלת ומחצה שלהבת, אדעייל לגואי הוי כוליה גחלת תלמוד לומר: (ויקרא טז, יב) ״ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח״, משעת לקיחה ניהוי גחלים.

    9איבעיא להו: אוממות או עוממות? אמר רבי יצחק: (יחזקאל לא ח) ארזים לא עממוהו בגן אלהים:

    מתני׳ · משנה

    10נגע בחרסו של תנור יקלוף את מקומו נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו נטף מרוטבו על הסולת יקמוץ את מקומו׃

    11סכו בשמן תרומה אם חבורת כהנים יאכלו אם של ישראל אם חי הוא ידיחנו ואם צלי הוא יקלוף את החיצון סכו בשמן של מעשר שני לא יעשנו דמים על בני חבורה שאין פודין מעשר שני בירושלים.

    גמ׳ · גמרא

    12איתמר: חם לתוך חם דברי הכל׃

    תוספות

    תלמוד לומר ולקח וגו' משעת לקיחה בעינן דניהוי גחליםוא"ת אפילו לא כתיב ולקח אלא גחלי אש ידעינן דניהוי גחלים בשעת לקיחה דלעיולי לגיו לא איצטריך דשמעינן ליה מק"ו ומה לפני מלך כו' וע"כ מוקמינן ליה לשעת לקיחה וי"ל דודאי לא צריך קרא משום הכי אלא דאי אפשר לכתוב בע"א אלא ולקח:

    יטול את מקומוולא סגי ליה בקליפה לפי שהרוטב נבלע יותר בתוכו. ואם תאמר נגע בחרסו של תנור אמאי סגי ליה בקליפה הלא הרוטב שיש באותו כדי קליפה נבלע בפסח עד כדי שיטול את מקומו כמו נטף מרוטבו וחזר אליו וכל דבר הנאסר בצלי דקי"ל דאינו נאסר אלא כדי קליפה מחמת הרוטב שבו יאסור עד כדי שיטול את מקומו ואיכא לאוקמא בשאין רוטב כי אם מעט ומעט רוטב אינו אוסר כל כך כדאמרינן בגמ' שאני סיכה דמשהו עבדי לה:

    ואם צלי הוא יקלוף את החיצוןבכל ענין מיירי בין חם בין צונן דמתוך שהוא רך בולע אע"פ שאינו חם דודומיא דחי קתני:

    לפי שאין מוכרין מעשר שני בירושליםפירש בקונטרס דכי ירבה ממך הדרך ונתתה בכסף כתיב וקשיא לר"י דהא קרא בפדיון מיירי שמוציאו מקדושתו ומחללו על דבר אחר אבל הכא אפילו לאוכלו בקדושתו כדפי' בקונטרס גופיה והכי נמי משמע לישנא דמוכרין מדלא קתני מחללין ויש ספרים שכתוב בהן שאין פודין אבל רש"י כתב שאין מוכרין ונראה לר"י דבירושלים גזרו מדרבנן מכירה אטו פדייה דאסור מן התורה ולרשב"א נראה דלא אסרו מכירה אלא משום בזיון מצוה כדתנן בריש מסכת מעשר שני (פ"א מ"א) שאין מוכרין אותו ואין ממשכנין אותו ואין שוקלין כנגדו:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    רבינא מתרץ אליבא דרבי מכות אש אין לי אלא נכוה באש ובגחלת נכוה ברמץ כו' ש"מ גחלת אש היא:

    רבא רמי מי אמר רבי גחלת אש היא והתניא ולקח מלא המחתה גחלי אש יכול שלהבת ת"ל גחלי אש הא כיצד כו' מדקתני יכול שלהבת ת"ל גחלי אש מכלל דגחלים לאו אש נינהו ושני' הכי קתני יכול עוממות ולא לוחשות ת"ל אש מכלל שהגחלים הלוחשות הן אש שלהבת בלא גחלת כבר פרשנוהו למעלה ואפי' גחלים עוממות מלשון (יחזקאל ל״א:ח׳) ארזים לא עממוהו (איכא ד) איכה יועם זהב: נגע בשר הפסח בחרסו של תנור נצלה מן החרס ולא מן האש לפיכך יקלף אותו מקום:

    איתמר חם לתוך חם כגון בשר חם בחלב חם דברי הכל אסור.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת פסחים דף ע״ה עמוד ב׳

    מסכת פסחים דף ע״ה עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 12 קטעים ממוספרים, כ־337 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    על שפך הדשן ישרף סיפא דההוא קרא דכתב בהו באש הוא:

    אע"פ שאין שם דשן דלא תימא אדשן קפיד רחמנא לשורפו על מקום שהיו מוציאין שם דשנו של מזבח החיצון כדכתיב (ויקרא ו׳:ד׳) והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה ואם ניטל הדשן משם לא ישרפנו שם קמ"ל ישרף מכל מקום:

    אע"פ שהוצת האור ברובו יתעסקו בו עד שתגמר שריפה:

    רבינא אמר הא דפרכת לעיל לר' מדאיצטריך מכוה מכוה לרבויי גחלת לא תיקשי דמתני' משבשתא היא וגחלת לאו מריבוייא דמכוה אתא לתנא אלא ממשמעותא דאש וכרוך ותני גחלת בהדי אש במשמעות דרישא אין לי אלא אש וגחלת כו' וריבוייא דמכוה מכוה לרמץ וסיד אתא:

    גחלי ולקח מלא המחתה גחלי אש וגו' (ויקרא ט״ז:י״ב) ואם נאמר גחלי ולא נאמר אש יכול גחלים עוממות כבויות אבל לא לוחשות בוערות דהנך לאו גחלים הוא סתמא אלא אש תלמוד לומר אש בתר גחלי להביא את הלוחשות אי נאמר אש ולא נאמר גחלי יכול שלהבת ולא גחלים לוחשות דלאו אש סתמא נינהו תלמוד לומר גחלי אש כי כתבינהו לתרוייהו משמע גחלים שיש להן אש:

    הא גופא קשיא אמרת גחלי יכול עוממות ולא לוחשות מדלא משתמע ליה לוחשות מכלל דלוחשות לאו גחלים איקרו ומאי מיקרו ע"כ אש והדר תני אש שלהבת משמע ולא לוחשות:

    ואמר רב ששת גרסינן:

    יכול בין עוממות בין לוחשות איזה שירצה דתרווייהו גחלי מיקרו ת"ל אש בתר גחלי לאפוקי עוממות:

    ועוד 16 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Pesachim 75b · Sefaria

    תוספות

    תלמוד לומר ולקח וגו' משעת לקיחה בעינן דניהוי גחלים וא"ת אפילו לא כתיב ולקח אלא גחלי אש ידעינן דניהוי גחלים בשעת לקיחה דלעיולי לגיו לא איצטריך דשמעינן ליה מק"ו ומה לפני מלך כו' וע"כ מוקמינן ליה לשעת לקיחה וי"ל דודאי לא צריך קרא משום הכי אלא דאי אפשר לכתוב בע"א אלא ולקח:

    יטול את מקומו ולא סגי ליה בקליפה לפי שהרוטב נבלע יותר בתוכו. ואם תאמר נגע בחרסו של תנור אמאי סגי ליה בקליפה הלא הרוטב שיש באותו כדי קליפה נבלע בפסח עד כדי שיטול את מקומו כמו נטף מרוטבו וחזר אליו וכל דבר הנאסר בצלי דקי"ל דאינו נאסר אלא כדי קליפה מחמת הרוטב שבו יאסור עד כדי שיטול את מקומו ואיכא לאוקמא בשאין רוטב כי אם מעט ומעט רוטב אינו אוסר כל כך כדאמרינן בגמ' שאני סיכה דמשהו עבדי לה:

    ואם צלי הוא יקלוף את החיצון בכל ענין מיירי בין חם בין צונן דמתוך שהוא רך בולע אע"פ שאינו חם דודומיא דחי קתני:

    לפי שאין מוכרין מעשר שני בירושלים פירש בקונטרס דכי ירבה ממך הדרך ונתתה בכסף כתיב וקשיא לר"י דהא קרא בפדיון מיירי שמוציאו מקדושתו ומחללו על דבר אחר אבל הכא אפילו לאוכלו בקדושתו כדפי' בקונטרס גופיה והכי נמי משמע לישנא דמוכרין מדלא קתני מחללין ויש ספרים שכתוב בהן שאין פודין אבל רש"י כתב שאין מוכרין ונראה לר"י דבירושלים גזרו מדרבנן מכירה אטו פדייה דאסור מן התורה ולרשב"א נראה דלא אסרו מכירה אלא משום בזיון מצוה כדתנן בריש מסכת מעשר שני (פ"א מ"א) שאין מוכרין אותו ואין ממשכנין אותו ואין שוקלין כנגדו:

    Tosafot on Pesachim 75b · Sefaria

    רבנו חננאל

    רבינא מתרץ אליבא דרבי מכות אש אין לי אלא נכוה באש ובגחלת נכוה ברמץ כו' ש"מ גחלת אש היא:

    רבא רמי מי אמר רבי גחלת אש היא והתניא ולקח מלא המחתה גחלי אש יכול שלהבת ת"ל גחלי אש הא כיצד כו' מדקתני יכול שלהבת ת"ל גחלי אש מכלל דגחלים לאו אש נינהו ושני' הכי קתני יכול עוממות ולא לוחשות ת"ל אש מכלל שהגחלים הלוחשות הן אש שלהבת בלא גחלת כבר פרשנוהו למעלה ואפי' גחלים עוממות מלשון (יחזקאל ל״א:ח׳) ארזים לא עממוהו (איכא ד) איכה יועם זהב: נגע בשר הפסח בחרסו של תנור נצלה מן החרס ולא מן האש לפיכך יקלף אותו מקום:

    איתמר חם לתוך חם כגון בשר חם בחלב חם דברי הכל אסור.

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 75b · Sefaria

    מאירי

    בית הדשן שהזכרנו חוץ לירושלים היה והיו מוציאין שם דשנו של מזבח החיצון כדכתיב והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה ושם היו שורפין חטאות הנשרפות בין שהיה שם דשן בין שלא היה שם דשן שאע"פ שאמרה תורה על שפך הדשן לא הקפידה שיהא שם דשן אלא שורפין אע"פ שאין שם דשן ומתעסקין בשריפתן עד שתגמר שריפתן ולא שיניחם משהוצת האור ברובו:

    זה שנאמר בתורה בקטורת של יום הכפורים שלפני ולפנים ולקח מלא המחתה גחלי אש צריך שמשעת לקיחה יקח גחלים ולא שיטול גחלים מעורבים עם שלהבת עד שיכנס ויכלה השלהבת ויהיה הכל גחלים אלא משעת לקיחה יהו גחלים וכן צריך שיהו גחלים לוחשות ולא עוממות וכן הדין בקטורת שבכל יום והוא שביארנו בסדר יומא מ"ג ב' שהזוכה עולה עם המחתה בראש המזבח ומפנה את הגחלים אילך ואילך נוטל מן הגחלים שנתעכלו במערכה שניה וזו שהוצרכו לפנות את הגחלים העליונות הוא מחשש עמימותם ומה שהוצרכו לאותם שנתאכלו הוא מפני שלא יהא שם שלהבת:

    חתיכת איסור וחתיכת היתר שנצלו או נתבשלו זו לעצמה וזו לעצמה ואחר כך נגעו זו בזו בעוד ששתיהן חמות חמימות הראוי להפליט ולהבליע על הדרך שביארנו במסכת חולין אם נגיעתם זו בזו היתה מצדיהן דיים בקליפה אפילו היתה נגיעתם בשהיה מרובה אבל אם היתה האחת עומדת על גבי חברתה לדעתנו צריך נטילת מקום שהיא העמקה יתרה על הקלפה היה צונן בצונן מדיח את שתיהן במקום מגעם ודיו היה אחד חם ואחד צונן התחתון גובר ואם התחתון חם דינן כאלו שתיהם חמים וצריך נטילת מקום ואם התחתון צונן דינו כאלו שניהם צוננים:

    Meiri on Pesachim 75b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה אמר אביי כו' רצה שלהבת בלא גחלים כו' ת"ל גחלי אש למעוטי שלהבת גרידתא עכ"ל ק"ק דאימא אביי נמי ה"ק רצה שלהבת בגחלים שהוצת אור ברובו ולא תקשי ליה הא דפריך ליה רבא וי"ל דא"כ לא הוה אצטריך ליה להגיה רצה גחלת יביא אלא כדקתני בברייתא יכול שלהבת דהיינו שלהבת בגחלים וכדאוקמא רבא ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Pesachim 75b · Sefaria

    מהר"ם

    בגמ' ת"ל נחלי הא כיצד מביא מן הלוחשות והא גופא קשיא וכו' כצ"ל:

    Maharam on Pesachim 75b · Sefaria

    גליון הש"ס

    תוס' ד"ה ואם צלי דמתוך שהוא רך. עי' חולין צו ע"ב תוס' ד"ה אבל נצלה:

    Gilyon HaShas on Pesachim 75b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת פסחים, דף ע״ה, עמוד ב׳, בהיקף של כ־337 מילים ב־12 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 12 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 123 מילים

      נפתחת ב״(ויקרא ד, יב) ״על שפך הדשן ישרף״!…״

    2. קטע 234 מילים

      נפתחת ב״רבינא אמר, כרוך ותני: (ויקרא יג, כד)…״

    3. קטע 330 מילים

      נפתחת ב״רבא רמי. מי אמר ר' גחלים איקרו…״

      חכמים: רבא.

    4. קטע 426 מילים

      נפתחת ב״אמרי) והא גופא קשיא, אמרת: ״גחלי״ יכול…״

    5. קטע 531 מילים

      נפתחת ב״ואמר רב ששת, הכי קתני: ״גחלי״ יכול…״

      חכמים: רב ששת.

    6. קטע 627 מילים

      נפתחת ב״אמר אביי, תריץ הכי: ״גחלי״ יכול עוממות…״

      חכמים: אביי.

    7. קטע 742 מילים

      נפתחת ב״אמר רבה: רצה גחלת יביא, רצה שלהבת…״

      חכמים: רבה.

    8. קטע 841 מילים

      נפתחת ב״אלא אמר רבא, תריץ הכי: ״גחלי״ יכול…״

      חכמים: רבא.

    9. קטע 916 מילים

      נפתחת ב״איבעיא להו: אוממות או עוממות? אמר רבי…״

      חכמים: רבי יצחק.

    10. קטע 1024 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ נגע בחרסו של תנור יקלוף את…״

    11. קטע 1136 מילים

      נפתחת ב״סכו בשמן תרומה אם חבורת כהנים יאכלו…״

    12. קטע 127 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ איתמר: חם לתוך חם דברי הכל…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: פסחים דף ע״ה ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026