האוכל נבילה ביום הכפורים — שוגג:
פטור — מחטאת דאין איסור יום הכפורים חל על איסור נבילה ואם בו ביום נתנבלה אפילו הכי היתה אסורה קודם יום הכפורים משום אבר מן החי:
מידי בלבד כתיב — קרא משמע דכל מי שאיסור חמץ נוהג בו אתה יוצא בו משום מצה:
מי שנאכל באנינות — שמותר לאוכלו כשהוא אונן דרוש ביה לחם אוני ומעשר שני אינו נאכל באנינות דכתיב (דברים כו) לא אכלתי באוני ממנו:
מי כתיב עוני — בוי"ו דתשמע מיניה אוני:
שעונין עליו דברים — שגומרים עליו את ההלל ואומרים עליו הגדה:
אין לשין את העיסה — של מצות ביין ושמן ודבש מפני שקרובה וממהרת להחמיץ ואין אדם יכול לשומרה לפיכך אם לש תשרף מיד ובמועד קאמר ולא ביום טוב דהבערה שלא לצורך היא (ולר' יוחנן) דאמר לעיל מי פירות אין מחמיצין לא קשיא הך דאיהו אין חייבין על חימוצו כרת קאמר ולא הוי חמץ גמור אלא חמץ נוקשה הוי כלומר רע ואותו חימוץ הן ממהרין להחמיץ ואי אפשר לשומרן:
וחכמים אומרים תאכל — דקסברי אפשר לשומרה והכא לא גרסינן מיד דמשנאפה לא תחמיץ:
שבתי היתה — שביתתי היתה רגל פסח אחד אצל ר' אליעזר ור' יהושע:
מקטפין — טחין פניה לאחר עריכתה:
פושרין — ממהרין להחמיץ:
יום ראשון — לילה הראשון שהמצה חובה בעינן לחם עוני:
אין לשין עיסה בחלב — כל ימות השנה שלא יאכל בשר עמה:
כעין תורא — מעט כעין של שור מותר ללוש בחלב דאכיל ליה מיד בבת אחת ולא משהי ליה דלינשי שנילוש בחלב:
ומאי שנא ממנחות — דתנן בהו דבאות מצות ואפילו הכי נלושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו:
הכי גרסינן כהנים זריזין הם:
לתיתה — לשורן במים מעט ולכותשן במכתשת להסיר מורסנן כדי שתהא סולתן נקיה:
לתיתה ליתא בזריזין — כשמביאה הזר כבר היא סולת:
לישה — כגון מנחת מחבת ומרחשת ומנחת מאפה תנור שאופין אותה תחילה עשר חלות ואחר כך פותתין אותן עד שמחזירן לסלתן כדכתיב (ויקרא ב׳:ו׳) פתות אותה פתים ואחר כך נותן שמן ובוללה ויוצק וקומץ וכשאפאה תחילה נילושה בפושרין:
לימד על יציקה ובלילה כו' — והני במנחת מאפה תנור לאחר לישה ואפייה ופתיתה נינהו:
במקום זריזים איתא — בעזרה שהמחבת והמרחשת כלי שרת הן וכן תנור של מקדש וכיון דבעזרה איתא חזו לה כהנים ומלמדין אותו להיזהר בה:
ומאי שנא — שאר מנחות דקאמר שמואל אין לותתין אותם ממנחת העומר דתנן בה לותתין אותה וצוברין אותה שיזובו מימיה:
ציבור שאני — מנחת העומר קרבן ציבור היא וכל עסקין שלה נעשין על פי בית דין קצירתה והיבהוב שלה ולתיתה הכל בבית דין ובזריזין הוא ואיכא דאמרי צבור שאני דהואיל וצוברין אותה מימיה זבין ואין מחמיצין ולאו מילתא היא חדא דבתוספתא קתני לה ולא קתני וצוברין אלא ובוררין ועוד אי איכא תקנתא בצבור (של) חיטים של מנחות נמי לילתתינהו וניצברינהו:
בבכורים — כגון כהן שהביאו לו חיטין בכורים בירושלים:
בכורים אין נאכלין אלא בירושלים — שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך וגו' ואמר מר (מכות דף יז.) ותרומת ידך אלו בכורים:
מצה ומרור — הקישן הכתוב על מצות ומרורים:
מרור אינו בכורים — דתנן (בכורים פ"א מ"ג) אין מביאין בכורים אלא מז' מינין דכתיב מארצך משבח ארצך במנחות בפרק כל קרבנות (מנחות דף פד.) ולקמן במקום שנהגו (פסחים דף נג.):
