מסכת פסחים דף ק״כ עמוד ב׳

1ר' יוסי אומר: נתנמנמו יאכלו, נרדמו לא יאכלו. הפסח אחר חצות מטמא את הידים. הפגול והנותר מטמאין את הידים.

גמ׳ · גמרא

2ר' יוסי אומר: נתנמנמו יאכלו, נרדמו לא יאכלו. ה"ד נתנמנם? אמר רב אשי: נים ולא נים, תיר ולא תיר. כגון דקרי ליה ועני, ולא ידע לאהדורי סברא, וכי מדכרו ליה מדכר.

3אביי הוה יתיב קמיה דרבה. חזא דקא נמנם, א"ל מינם קא נאים מר. א"ל מינומי קא מנמנם ותנן: נתנמנמו יאכלו, נרדמו לא יאכלו.

4הפסח אחר חצות מטמא את הידים וכו'. אלמא מחצות ה"ל נותר. מאן תנא?

5אמר רב יוסף: ר"א בן עזריה הוא, דתניא: (שמות יב, ח) ״ואכלו את הבשר בלילה הזה״, ר"א בן עזריה אומר: נאמר כאן ״בלילה הזה״, ונאמר להלן (שמות יב, יב) ״ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה״.

6מה להלן עד חצות, אף כאן עד חצות.

7אמר לו ר"ע והלא נאמר ״חפזון״ עד שעת חפזון.

8אם כן, מה ת"ל ״בלילה״? יכול יהא נאכל כקדשים ביום ת"ל ״בלילה״, בלילה הוא נאכל, ואינו נאכל ביום.

9ור"ע האי ״הזה״ מאי עביד ליה? מיבעי ליה למעוטי לילה אחר הוא דאתא. ס"ד אמינא: הואיל ופסח קדשים קלים, ושלמים קדשים קלים מה שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד, אף פסח;׃

10אוקים לילות במקום ימים, ויהא נאכל לשני לילות ויום אחד, כתב רחמנא: ״הזה״.

11ור"א בן עזריה אמר לך: (שמות יב, י) מלא תותירו עד בקר נפקא הא.

12ור"ע אמר לך: אי לא כתב רחמנא ״הזה״, הוה אמינא: מאי ״בקר״ בקר שני. ור"א אמר לך: כל היכא דכתב ״בקר״ בקר ראשון הוא.

13אמר רבא: אכל מצה בזמן הזה אחר חצות, לר"א בן עזריה לא יצא ידי חובתו. פשיטא! דכיון דאיתקש לפסח כפסח דמי.

14מהו דתימא: הא אפקיה קרא מהיקישא. קמשמע לן דכי אהדריה קרא למילתא קמייתא אהדריה.

15הפיגול והנותר מטמא את הידים וכו. רב הונא ורב חסדא, חד אמר: משום חשדי כהונה, וחד אמר: משום עצלי כהונה. חד אמר: כזית, וחד אמר: כביצה.