והעלה הכהן את העולה ואת המנחה וגו' — בפר חטאת כתיב ומדהוה ליה למיכתב ואת העולה יעלה וכתיב והעלה משמע אפילו הביא העולה קודם לחטאת יכפר:
דסברי דיומא היא — כשמקטירים כל הלילה אברים שניתותרו מקרבנות שנשחטו ונזרק דמן קודם לתמיד ויראו את האברים הללו יהו סבורין שגם אלה ניתותרו וראויין להקטירם היום ויקטירם ועברי אעשה דהשלמה:
זריזין הן — והמעלן שם יודיע לאחיו הכהנים ויזהרו בהן:
אמר ליה רב אשי כו' — אדרב פפא פריך דאמר מלינן:
מכדי כל כמה דלא מקטרי אמורין — דחטאת כהנים בשר החטאת לא מצי אכלי ובעלים לא הויא להו כפרה ועדיין מחוסר כפורים הוא והיאך יאכל בקדשים:
בחזה ושוק — הנתונים לכהנים מן השלמים:
ואכלו אותם — במלואים כתיב:
אשר כופר בהם — כתב כפרה גבי אכילה למימרא דאף באכילה תלויה כפרה:
כיון דלא אפשר — לאקטורינהו האידנא משום עשה דהשלמה עשאום כמי שנטמאו או שאבדו ומשתרו כהנים באכילת בשר והויא כפרה לבעלים:
הא כל הלילה ילין — למטה ומעלן ומקטירן כל הלילה ואינו נפסל אלא אם כן מצאן בעלות השחר כשהוא למטה אלמא כל הלילה ראוי להקטיר:
והכתיב עליה השלם — דמשמע שלא יתעכב דבר אחר תמיד של בין הערבים:
כשנתותרו — מקרבנות שנזרק דמן קודם תמיד ולא הספיקו להקריב דכיון דנראה להקרבה קודם לכן על תמיד של שחר הוא מושלם:
הא כל הלילה ילין — ויקטירנו בלילי י"ט ואע"פ שנותר מקרבן של חול דהא י"ד שנזרק דם הפסח בו חול הוא:
ואנן ניקו כו' — קושיא היא:
שבקי' לקרא דהוא דחיק ומוקי אנפשיה — מדקשו קראי אהדדי על כרחיך קראי גופייהו מוקמי אנפשייהו הכי:
מתני' הפסח ששחטו שלא לשמו — לשם שלמים:
או קיבל או הלך או זרק שלא לשמו — שבארבע עבודות הללו הפסח נפסל במחשבתן אם לפסול אם לפגל כדיליף בשמעתא קמייתא דזבחים (דף ד.):
או לשמו ושלא לשמו — בגמרא מפרש אי במחשבת עבודה אחת קאמר אי במחשבת שתי עבודות כגון קיבל לשמו וזרק שלא לשמו:
פסול — דכתיב זבח פסח הוא שתהא זביחתו לשם פסח וכתיב הוא למעוטי נשחט שלא לשמו:
גמ' בעבודה אחת תנן — וחישב בה לשמו ושלא לשמו ואפ"ה קתני פסול ור' יוסי היא דאמר במסכת תמורה (דף כה.) אף בגמר דבריו אדם נתפס דבוק:
דאי ר' מאיר האמר תפוס לשון ראשון — במסכת תמורה (ג"ז שם) גבי האומר הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים ר"מ אומר הרי זו תמורת עולה ר' יוסי אומר דבריו קיימים ותרעה עד שתומם ותמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמי':
