לענין צירוף טומאה — כדמפרש ואזיל דבפסח תליא מילתא בשיעוריה:
ובשאר ימות השנה איכא פלוגתא — חילוק בין מקפיד לשאינו מקפיד והיינו דתנא סיפא אם מקפיד עליו:
דאיכא פחות מכביצה אוכלין דנגעו בהאי בצק — הדבוק בעריבה ונגעה בהן טומאה ואיטמי והדר נגעו בהן אוכלים טהורים:
בפסח — דאיסור חמץ מחשבו ועושהו חשוב הואיל וכזית הוזכר להיחשב לענין איסור חמץ דלא בטיל לגבי עריבה כדתניא רישא השתא לענין טומאה נמי לא בטיל לגבי עריבה ומצטרף להשלים לכביצה ואע"ג דאין מקפיד עליו ומטמא את אחרים:
בשאר ימות השנה — דליכא למימר איסורו חישובו בקפידא תליא מילתא אם מקפיד עליו מצטרף דחשיב אוכלא הואיל וסופו ליטלו:
וכן להעלות לה טהרה לעריבה — תליא נמי בשיעורא ולא שיעורא בפסח ואם מקפיד עליו קאי אשאר ימות השנה כגון דאיטמי וקא מטביל לה וקאמר דבפסח הואיל ובכזית עובר עליה ובדפנות איסורו חישובו דעל כרחו צריך ליטלו וחייץ דלא הוי כעריבה ואפי' אינו מקפיד עליו:
אבל בשאר ימות השנה — בין מרובה בין מועט בקפידא תליא מילתא:
וכן להוריד טומאה לעריבה — על ידי בצק זה תליא נמי בימות הפסח בשיעורא ולאו שיעורא ואם מקפיד עליו אשאר ימות השנה קאי:
ה"ג והיכי דמי כגון דנגע שרץ בהאי בצק:
בפסח — דכזית איסורו חישובו חייץ ולא הוי כעריבה ולא נחתא לה שום טומאה לעריבה ואפילו אין מקפיד עליו ובפחות מכזית כי אינו מקפיד עליו לא:
ובשאר ימות השנה — אם מקפיד עליו אפילו בפחות מכזית חוצץ:
ואם רוצה הוא בקיומו הרי הוא כעריבה — והוי כאלו נגע שרץ בעריבה ממש:
מתני' בצק החרש — שאין ניכר אם החמיץ אם לאו שמשונה הוא כחרש הזה שיש לו אזנים ואינו ניכר אם שומע אם לאו דאין אדם עומד על ברורו ועל דעתו לישנא אחרינא בצק החרש קשה כחרש ואינו ניכר שהחמיץ ר"ל הכסיפו פניו ואין סידוק לסימן החימוץ:
אם יש כיוצא בו שהחמיץ — אם יש עיסה אחרת שנילושה בשעתה וכבר החמיצה:
גמ' ממגדל נוניא לטבריא — דהיינו מיל:
לגבל ולתפלה כו' — משום דר' אבהו אמר ריש לקיש נקט לה:
לגבל — המגבל עיסת אחרים בשכר וכלי בעל הבית טמאים עד ארבע מילין הטריחוהו חכמים לילך למקוה לטבול כליו וכן לתפלה אם מהלך אדם בדרך ובא עת ללון ולהתפלל אם יש בית הכנסת לפניו ברחוק ארבע מילין הולך ומתפלל שם ולן שם וכן לנטילת ידים לאכילה אם עתיד למצוא מים לפניו בד' מילין הולך לשם ונוטל את ידיו:
ר' אייבו אמרה — להא מילתא משמיה דריש לקיש ולא ר' אבהו אמרה:
וארבעה מילי אמר בה — לשיעור ארבע מילין היינו תלת וחדא מוסיף:
ומאי היא עבוד — שיעור עבוד של עור רך המטמא כבשר כגון הנך דחשיב בהעור והרוטב ארבע מילין הוא לבטלו מתורת בשר מחמת עיבודו:
כולן — כל אלו שמנו חכמים בהעור והרוטב שעורותיהן מטמאין כבשרן מפני שהוא רך ודרכו לאכול:
שהילך בהן — דרך עורות לשוטחן לפני דריסת רגלי אדם וזהו תחילת עיבודן:
אלא לפניו — אנטילת ידים ואתפלה דמהלך בדרך קאי דאילו גבל ילך עד ד' מילין דמה יש לו להפסיד:
ומינה — מהא דר' יוסי בר חנינא דאמר בהדיא אפי' מיל אינו חוזר דוקא מיל קאמר הא פחות ממיל חוזר:
מתני' כיצד מפרישין חלה בטומאה — שנטמאת העיסה ושוב אין חלה הניטלת ממנה ראויה לאכילת כהן כיצד מפרישין אותה ביום טוב של פסח הרי אין יכול לאפותה מאחר שאינה ראויה לאכילה ולשהותה לשורפה לערב אי אפשר שלא תחמיץ ולשורפה או להאכילה לכלבים אי אפשר שאין שורפין קדשים ביום טוב:
רבי אליעזר אומר לא תקרא לה שם — חלה:
עד שתאפה — תחלה דאכתי כל חדא וחדא חזי ליה דמפריש מכל חדא פורתא ולאחר אפייה אם רצה יפריש חלה שלימה על כולן כדתניא בגמרא דקסבר רבי אליעזר הסל שהוא רודה מן התנור לתוכו מצרפו לחלה:
