מסכת פסחים דף פ״ז עמוד ב׳

דבלים שתי דיבות דומה בת דומה:

כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש:

ותהר ותלד בן ויאמר ה' אליו קרא שמו יזרעאל שעתיד אני לזורעם ולזרותם בגולה:

ארבעה קנינין גרסינן ובית המקדש אחד מינייהו קנינין חשובין בעניו לקרותם קנין לו כאדם שטורח לקנות דבר החביב לו:

שלש גזירות יזרעאל דהיינו גולה ולא עמי ולא רוחמה:

קיפח קבר האריך ימים מהם על ידי שמתנשאים ברבנות הם מתים:

זכה לימנות כדיליף לקמיה:

בימי עוזיהו יותם סיפיה דקרא ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל:

יזרעאל על שם העתיד שיזרעו בגולה:

והגלה אותם לבבל והא דאמר בגיטין (דף יז. ושם) רחמנא בטולך או בטולא דבר עשו אלמא בני עשו מעלו טפי היינו לבתר דאתו חברי לבבל:

ישראל אחד משלשה קנינין וכו'.

א"ר יוחנן אוי לה לרבנות שמקברת בעליה שאין לך נביא בישראל שלא קפח ארבעה מלכים בימיו מפני מה זכה ירבעם להמנות עם מלכי בית דוד מפני שלא קבל לשון הרע על עמוס שנאמר וישלח כהן בית אל אל ירבעם בן (נבט) [יואש] מלך ישראל וגו' אפילו דור אביו שיקלל [ואת אמו] לא יברך אל תלשן אותו מהושע כו'.

צדקות פרזונו צדקה עשה הקב"ה לישראל שפזרן לבין האומות.

מיד שאול אפדם זו בבל שהיא עמוקה משאול.

שלשה חזרו למטעתן ישראל כסף מצרים וכתב הלוחות:

לעולם יזהר אדם ממדת הגאוה אפי' המלך לא ישתמש אלא כפי מה שראוי לו ממנה לפי צורך הנהגתו כמו שביארנו בילדותינו בחבור התשובה דרך הערה אמרו אוי לה לרבנות שמקברת בעליה שאין לך [כל נביא ונביא] שלא קפח ארבעה מלכים בימיו שנא' בימי עוזיהו יותם אחז יחזקיהו וכו' ולעולם יזהר מלשון הרע הן שלא לאמרו הן שלא לקבלו דרך הערה אמרו מפני מה זכה ירבעם בן יואש לימנות עם מלכי יהודה כלומר שנכתב בפרשה אחת עם עזיהו יותם מפני שלא קבל לשון הרע כדכתיב וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל קשר עליך עמוס וכו' אמר חס ושלום לא אמר אותו צדיק כך ואם אמר שכינה אמרה לו ומה אעשה לו:

לְאַחַר שֶׁנּוֹלְדוֹ לוֹ שְׁנֵי בָּנִים וּבַת אַחַת יש להקשות נהי דאצטריך לתלתא בשביל השמות כדי לקרוא להם ג' שמות כנגד ג' גזירות. אך קשה הוה אפשר שיהיו שלושתם זכרים ויקרא את אחד מהם 'לֹא יְרֻחָם' כנגד שם הנקבה שקראה 'לֹא רֻחָמָה' (הושע א, ו)? ונראה לי בס"ד דידוע בית שמאי שהם דין סבירא ליה קיום פריה ורביה צריך שני זכרים ונקבה ובית הלל שהם רחמים סבירא ליה די בזכר ונקבה (יבמות סא:). ולכן אחר שראהו נטה למדת הדין והגבורה שהיא מדת בית שמאי לכן רצה שיביא מזאת האשה שיעור פריה ורביה לפי סברת בית שמאי שמידתם גבורה. או יובן בס"ד רצה שיביא בת שהיא כנגד גזרה של סילוק הטובה דמלבד שם 'לֹא רֻחָמָה' המורה על גזרה זו של סילוק הטובה עוד גם כן הבת בעצמה מורה על סילוק טובה כמו שאמרו רבותינו ז"ל על נקיבה שהוא נטרקון 'נקי בה' על דרך שאמרו 'פלוני יצא נקי מנכסיו' וכן נקבה גימטריא נזק [157]. והא שילדה הנקבה באמצע? נראה לי בס"ד כי היתה לידתם על סדר הגזרות דתחלה נולד יִזְרְעֶאל שבו רמוז גזרת הגלות ואחר כך נולדה לֹא רֻחָמָה שבה רמוז חסרון טובה הגשמית דאחר הגלות הרגישו בחסרון טוב הגשמיות קודם חסרון טוב הנפשיות ואחר כך נולד בן הנקרא לֹא עַמִּי שבו רמוז חסרון הנוגע לנפשיות ורוחניות דהעדר שלו נרגש אצלם באחרונה.

הָיָה לְךָ לִלְמֹד מִמֹּשֶׁה מקשים וכי הנביאים שקדמו לו למדו כזאת ממשה רבינו ע"ה לפרוש מן האשה? ונראה לי בס"ד מפני דאפשר לומר הא דשאר נביאים לא למדו ממשה רבינו ע"ה לפרוש היינו דתלו בדעתם משה רבינו ע"ה היה ראוי שיפרוש מפני שאשתו היתה גיורת ואין ראוי לנביא קדוש אלקים שיזקק לאשה גיורת, ולכן הם שהיה להם נשים מיוחסות שבישראל לא פירשו כאשר מצינו דאהרן הכהן ע"ה שהיה כהן גדול ונביא וכן שאר נביאים שבאותו הדור שלא פירשו מנשיהם, אך אתה שהיה לך אשה זונה שהיא מאוסה וגרועה מגיורת אלף פעמים 'הָיָה לְךָ לִלְמֹד מִמֹּשֶׁה' ולפרוש ממנה דאין כבוד לנביא שכמותך להזקק לאשה כזו אחר שכבר ילדה לך וקיימת בה מצוותו יתברך שצווך להשיאה.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יֵשׁ לִי בָּנִים הֵימֶנָּה וְאֵינִי יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ וּלְגָרְשָׁהּ. יש להקשות כיון דאמר לו 'בְּדֹל עַצְמְךָ הֵימֶּנָּה' איך ישיב תשובה זו והלא הוא מוכרח לקיים גזרתו יתברך אף על פי שימות על ידי כך? ועוד לא אמר לו לגרשה אלא אמר לו 'בְּדֹל' רוצה לומר שיפרוש מביאה ואיך אומר 'אֵינִי יָכוֹל לְגָרְשָׁהּ'? ונראה לי בס"ד שלא בא לומר שאינו יכול לקיים גזרתו יתברך כי ודאי אחר שאמר לו בדול כן יעשה ורק בא לעשות התנצלות לעצמו על אשר לא עשה כן מדעתו קודם שאמר לו בדול ובא לומר אל תאשימני על אשר לא למדתי לפרוש ממנה כמשה רבינו ע"ה, יען כי משה רבינו ע"ה אשתו צדקת היתה ומן פרישותו ממנה לא יצא תקלה אך זאת האשה היתה זונה ואם אפרוש ממנה בודאי תזנה תחתי שנמצא היא אשת איש ומזנה ואם הייתי מגרשה כדי שתהיה פנויה איני יכול לעשות גירושין מפני שיש לי בנים ממנה ולכן הוכרחתי בדבר זה שלא פרשתי ממנה אבל עתה אחר שאמר לו השם יתברך בדול ודאי כן יעשה.

אֶחָד מֵאַרְבָּעָה קִנְיָנִים שֶׁקָּנִיתִי בְּעוֹלָמִי פירוש שהם דבר חשוב וקיימא לן דבר חשוב אפילו באלף לא בטיל ולכן אי אפשר שיתבטלו בשאר אומות. ונראה לי לרמוז קניינים הנזכרים בפסוק (שמות כ, כ) 'בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ' והוא ' אֶת שְׁמִי ' ראשי תיבות א רץ ת ורה ש מים מ קדש י שראל כלומר בטענה זו של חמש קניינים אלה 'אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ'.

שֶׁגָּזַרְתִּי עֲלֵיהֶם שָׁלֹשׁ גְּזֵרוֹת בַּעֲבוּרְךָ הנה מדברים אלו מוכח דמה שאמר הושע הנביא ע"ה 'הַעֲבִירֵם בְּאֻמָּה אַחֶרֶת' אינו רוצה לומר לאבדם אלא רוצה לומר שיגלו לאומה אחרת דלכך גזר עליהם מכח דבריו ג' גזרות הנזכרים שהם גולה והב' 'לֹא עַמִּי' דכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה (כתובות קי:) והג' 'לֹא רֻחָמָה' כי בחוץ לארץ לא יקבלו השפע מידו יתברך אלא באמצעות השרים ויהיה לחם צר. ונראה לי בס"ד כי לבסוף הקללה נהפכה לברכה כי מספר לֹא עַמִּי [157] נהפך למספר מבני אל חי [157] והיינו רוצה לומר מבני אל חי אתם. ודע כי מה שאמר לו קַח לְךָ אִשָּׁה זוֹנָה ולקח גּוֹמֵר בַּת דְּבָלִים וילדה לו ב' בנים ובת אחת וקרא להם שמות ומה שאמר לו אחר כך הָיָה לְךָ לִלְמֹד מִמֹּשֶׁה רַבְּךָ ומה שהשיב יֵשׁ לִי בָּנִים הֵימֶנָּה מִמֶּנָּה כל זה לא היה בפועל בהקיץ אלא ראה כל זה במראה החלום שחלם חלום ארוך שאמר לו קַח לְךָ אִשָּׁה זוֹנָה וכו' וכן כל הענין כולו. ואפשר שנראה לו זה הדמיון בענין ההוא כולו במראה הנבואה שהוא כמראה החלום, וכזאת נמצא ביחזקאל הנביא ע"ה שהיה רואה שהלך לארץ ישראל וראה עושין כך וכך גם ראה שהמלאך מודד לפניו כך וכך ונציירו לפניו העזרות ובית המקדש כולו וההיכל כולו והוא לא הלך בפועל אלא כך נראה לו במראה הנבואה שהיא כמראה החלום וכמו שנאמר (במדבר יב, ו) 'בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ', וכן ראיתי לרד"ק ז"ל שפירש כן והוא ביאור מוכרח מאד ומצוה להודיע זאת בפני עם הארץ כשלומדים הפסוקים האלה בהושע שבזה תתיישב דעת האדם. אוֹי לָהּ לָרַבָּנוּת, שֶׁמְּקַבֶּרֶת אֶת בְּעָלֶיהָ, שֶׁאֵין לְךָ כָּל נָבִיא וְנָבִיא שֶׁלֹּא קִפַּח אַרְבָּעָה מְלָכִים בְּיָמָיו שֶׁנֶּאֱמַר : (ישעיה א, א) " חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם, בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם, אָחָז, יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה " [פז:] יש להקשות והלא פסוק זה בישעיה אתמר ומנין שכל נביא ונביא היה לו כן? ונראה לי בס"ד דבלאו הכי קשה למאי אצטריך לאשמעינן דבר זה בישעיה הנביא ע"ה דאם לומר שהאריך ימים הרבה אין זה חידוש דיש האריכו יותר ועוד סגי לפרש מספר ימיו כמה היו, על כן צריך לומר שבא הכתוב ללמדינו דבר זה דהרבנות מקברת בעליה כדי שהאדם יתרחק ממנה. ואם נניח במונח שדבר זה לא היה אלא רק אצל ישעיה מנא ליה ללמוד דבר זה של רבנות דיש לומר מקרה היה זה אצל ישעיה, אלא ודאי גם אצל שאר הנביאים כך היה! ועוד נראה לי בס"ד מה שאמר 'אֵין לְךָ כָּל נָבִיא' לאו דוקא אלא קאי על אותם הארבעה שנתנבאו בפרק אחד דְאֵין לְךָ כָּל נָבִיא מאלו הָאַרְבָּעָה שֶׁלֹּא קִפַּח אַרְבָּעָה מְלָכִים דהא בהושע נמי כתיב (הושע א, א) 'בִּימֵי עֻזִּיָּה יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה' ובמיכה כתיב (מיכה א, א) 'בִּימֵי יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה' ועוזיה לא נזכר במיכה ובעמוס (עמוס א, א) נזכר עֻזִּיָּה בלבד והיינו לתת זה בזה וזה בזה וכאילו במיכה ועמוס נזכרו כולם. ברם הא קשיא כיון דגם בהושע כתיב הכי 'בִּימֵי עֻזִּיָּה יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה' למה נקיט רבי יוחנן למילתיה על פסוק של ישעיה ולא נקיט ליה על פסוק הושע דקדים לישעיה? ונראה לי בס"ד אף על גב דהושע קדים לישעיה הואיל שקבעו חז"ל ספר ישעיה קודם לכך תפס דבריו על סדר הפסוק דקדים. אי נמי נראה לי בס"ד נקיט דבריו על פסוק ישעיה דאית ביה רבותא טפי דאמרו רבותינו ז"ל (מגילה י:) אמוץ ואמציה אחים הם ובזה איכא רבותא דקרובים הם וחד משפחה הם ושוים הם בזכות אבותם ועם כל זה ישעיה האריך יותר וקפח ד' מלכים והיינו משום דרבנות מקברת.

מִפְּנֵי מַה זָּכָה יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לִמָּנוֹת עִם מַלְכֵי יְהוּדָה? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קִבֵּל לָשׁוֹן־הָרַע עַל עָמוֹס. עיין מהרש"א מה שכתב הטעם דקרי ליה לשון הרע עיין שם. ונראה לי בס"ד דאם לא היה אומר אלא דבר זה ' בַּחֶרֶב יָמוּת יָרָבְעָם ' (עמוס ז, יא) לא היה סותר ההבטחה דאין הכי נמי ירבעם ימות בחרב ובנו ימלוך תחתיו ויתקיים 'בְּנֵי רְבִעִים' (מלכים ב' י, ל) וכן אם לא היה אומר אלא ' יִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה ' אין זה סותר ההבטחה דאפשר לא יגלו עתה אלא עד שתתקיים הבטחת 'בְּנֵי רְבִעִים' אבל מאחר שאמר שתים בבת אחת ימות ירבעם וישראל גלה יגלה משמע דנעשים ב' גזירות אלו תכף זה אחרי זה ואם אחר שימות ירבעם יגלה ישראל על מי ימלוכו בניו? ובזה יובן מה שאמר אמציה 'לֹא תוּכַל הָאָרֶץ לְהָכִיל אֶת כָּל דְּבָרָיו' (עמוס ז, י) כָּל דייקא שאם היה מדבר בחצי דברים אלו דוקא היה להכילם דאין סותרים ההבטחה. והשיב לו ירבעם חַס וְשָׁלוֹם, לֹא אָמַר אוֹתוֹ צַדִּיק כָּךְ כלומר אין כונת דבריו כאשר חשבת שיהיו ב' גזירות זה אחרי זה תכף ומיד ולעולם תתקיים ההבטחה ואין בנבואתו סתירה להבטחה דאחת תהיה בזמן אחד והשנית אחר זמן רב מזמן הראשונה.

אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, זוֹכֵר אֶת הָרַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע א, ו) "כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל" וְכוּ'.. נראה לי בס"ד הכוונה שזוכר דברים שאפשר לפרש אותם לטובה ברחמים והוא דאיתא בשער הפסוקים לרבינו האר"י ז"ל בפסוק (ישעיה נב, ג) 'חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ' רוצה לומר לא אגאל אתכם מצד החסד בלבד שהוא סוד כֶסֶף כאשר היה ביציאת מצרים אלא פורקנא דילכון יהיה מסטרא דזהב דהיינו בגבורה עלאה שהוא סוד יצחק וכו' עיין שם. וידוע מה שכתוב ברעיא מהימנא בפרשת פנחס דף רמ"ו על פסוק (ישעיה נב, יג) 'יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד' שדרשו וְנִשָּׂא על יצחק יעיין שם. וזהו שנאמר כאן ' לֹא אוֹסִיף לְרַחֵם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל ' רוצה לומר לא אגאלם במדת הרחמים שהיא בסוד כסף כאשר גאלתים ממצרים אלא עתה ' נָשֹׂא ' רוצה לומר מדת הגבורה שהיא מדת יצחק שהוא נרמז ב'נִשָּׂא' בה ' אֶשָּׂא לָהֶם ' ונמצא פסוק שנאמר בעת הכעס והזעם יש בו ביאור לטובה שהוא מדבר ברחמים גדולים. ועוד נראה לי בס"ד ' נָשֹׂא ' [351] עולה מספר הסניגוריה [349] עם הכולל וידוע שיש שם קדוש בהיכל החסד מליף סניגוריא על ישראל וכנזכר בזוהר הקדוש (חלק ב' דף רנג) יעיין שם. וזהו שנאמר כי ' נָשֹׂא ' שם הסניגוריא ' אֶשָּׂא לָהֶם '. או יובן ' נָשֹׂא ' ראשי תיבות נ יצוצות ש ל א דם הוא אדם הראשון שנתערבו ניצוצות קדושה שלו בסיגים בחטאו אשא אותם להם כי על אלה באו כל ישראל לברר ולהעלות. או יובן בס"ד לפרש דבריו יתברך לטובה ' לֹא אוֹסִיף ' מלשון 'יַחְדָּו יָסֻפוּ' (ישעיה סו, יז) רוצה לומר לֹא אוֹסִיף אותם להכריתם אלא ארחם את בית ישראל יען כִּי נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם על דרך (מיכה ז, יח) מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָו‍ֹן.

כְּלוּם אָדָם זוֹרֵעַ סְאָה, אֶלָּא לְהַכְנִיס מִמֶּנָּה כַּמָּה כּוֹרִין הנה הנמשל לא ימצא רבוי כל כך בגרים ממש? אך נראה לי בס"ד הכוונה על ניצוצי הקדושה המעורבים בדצח"ם [דומם, צומח, חי, מדבר] שהם נקראים 'גֵּרִים' ולזה אמר 'וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ' (הושע ב, כה) דהמלכות מכונית בשם אָרֶץ וגם עוד מילוי אָרֶץ [א ל " ף ר י " ש צ ד " י =434] עולה מספר דֶּלֶת [434] והמלכות נקראת דֶּלֶת וְשַׁעַר [שער בלשון תרגום נקרא תַּרְעָא] ולכך שם אֲדֹנָי שהוא במלכות עולה במילואו תַּרְעָא [במילוי אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד עולה 671].