מסכת פסחים דף ז׳ עמוד ב׳

1כי פליגי בעל ביעור. מר סבר: מעיקרא משמע, ומ"ס להבא משמע.

2מיתיבי: ״ברוך... אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה״!

3התם, היכי נימא? נימא ״למול״ לא סגיא דלאו איהו מהיל? אבי הבן מאי איכא למימר? אין הכי נמי.

4מיתיבי: ״ברוך... אשר קדשנו במצותיו וצונו על השחיטה״! התם נמי, היכי נימא? נימא ״לשחוט״ לא סגיא דלאו איהו שחט?

5פסח וקדשים מאי איכא למימר? אין הכי נמי.

6מיתיבי: העושה לולב לעצמו, מברך: ״שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה״. נטלו לצאת בו, אומר: ״אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב״! שאני התם, דבעידנא דאגבהה נפק ביה.

7אי הכי: ״לצאת בו״? ״יצא בו״ מיבעי ליה! אין הכי נמי, ומשום דקא בעי למיתנא סיפא: ״לישב בסוכה״, תנא רישא נמי ״לצאת בו״.

8דקתני סיפא: העושה סוכה לעצמו, אומר: ״ברוך אתה ה'... שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה״. נכנס לישב בה, אומר: ״ברוך... אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה״. והלכתא: ״על ביעור חמץ״.

9דכולי עלמא מיהא, מעיקרא בעינן לברוכי, מנלן? דאמר רב יהודה אמר שמואל: כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן.

10מאי משמע דהאי ״עובר״ לישנא דאקדומי הוא? אמר ר"נ בר יצחק, דאמר קרא: ״(שמואל ב יח״, כג) ״וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבר את הכושי״. אביי אמר, מהכא: (בראשית לג, ג) ״והוא עבר לפניהם״. ואבע"א מהכא: (מיכה ב, יג) ״ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם״.

11בי רב אמרי: חוץ מן הטבילה ושופר. בשלמא טבילה דאכתי גברא לא חזי. אלא שופר מ"ט וכי תימא משום דילמא מיקלקלא תקיעה. אי הכי, אפילו שחיטה ומילה נמי!

12אלא אמר רב חסדא: חוץ מן הטבילה בלבד איתמר. תניא נמי הכי: טבל ועלה, בעלייתו אומר: ״ברוך... אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה״.

13לאור הנר וכו'. מנא הני מילי? אמר רב חסדא: למדנו מציאה ממציאה, ומציאה מחיפוש, וחיפוש מחיפוש, וחיפוש מנרות, ונרות מנר.

14מציאה ממציאה כתיב הכא: (שמות יב, יט) ״שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם״, וכתיב התם: (בראשית מד, יב) ״ויחפש בגדול החל ובקטן כלה וימצא״. ומציאה מחיפוש דידיה.

15וחיפוש מנרות, דכתיב: ״(צפניה א״, יב) ״בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות״, ונרות מנר, דכתיב: ״(משלי כ״, כז) ״נר (אלהים) [ה'] נשמת אדם חופש כל חדרי בטן״.

16תנא דבי ר' ישמעאל: לילי י"ד בודקים את החמץ לאור הנר. אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר: ״שבעת ימים שאור לא ימצא״, ואומר: ״ויחפש בגדול החל ובקטן כלה״, ואומר: ״בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות״, ואומר: נר (אלהים) [ה'] נשמת אדם חופש׃

17מאי ״ואומר״?

18וכי תימא: האי ״בעת ההיא״ קולא הוא דקאמר רחמנא: לא בדיקנא לה בירושלים בנהורא דאבוקה דנפיש נהורא טובא, אלא בנהורא דשרגא דזוטר נהורא טפי, דעון רבה משתכח ועון זוטר לא משתכח, תא שמע: ״נר ה' נשמת אדם״.

ברייתא

19תנו רבנן: אין בודקין לא לאור החמה, ולא לאור הלבנה, ולא לאור האבוקה, אלא לאור הנר,׃