ואין שוחטין וזורקין על טמא שרץ — ואע"פ שבידו לטבול היום וטעמא מפרש לקמיה:
מחוסרי כפרה — זב וזבה ומצורעת ויולדת:
פשע — ולא טביל:
משם — מן העזרה:
שבשופרות — שופר היה שם שכתוב עליו קינין ואשה שיש עליה לידה וכן כל מחוסרי כפרה מביאין מעות ונותנין לתוכו ודמי הקינין קצובין היו ואוכלים בקדש לערב וסומכין על חזקת בית דין של כהנים שאין עומדין משם עד שיכלו כל מעות אותו שופר כדי שלא יאכלו מחוסרי כפרה בקדשים:
ופרכינן ורב דאמר — שמא פשע אלמא מדאורייתא מיחזא חזי טמא שרץ לשחוט עליו ומשום דילמא פשע גזרו ביה רבנן:
והאמר רב — בכיצד צולין היו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין מטמאים אחד מהן בשרץ להכריע רוב ציבור לטומאה ואי מדאורייתא חזי היאך הוא מכריעם לטומאה דהיינו טמא שרץ דחזי למטבל:
וממאי דהכי — דילמא מדכתיב טמא לנפש ולא כתיב טמא שרץ שמע מינה טמא מת שאינו ראוי לערב קאמר:
סבר לה כרבי יצחק דאמר — בספרי אותן אנשים שבפסח מדבר שהיו טמאין לנפש אדם טמאי מת מצוה היו שחל שביעי כו':
מאי לאו דלא טביל — וקשיא לרב:
הא קא משמע לן דאף על גב דמחוסר הערב שמש דשימשא ממילא ערבא - ולא הוי כמחוסר מעשה:
הכי נמי מסתברא — דאטבול קאי מדאצטריך למיתנא סיפא דשוחטין על מחוסר כפורים אי אמרת בשלמא רישא לא אשמעי' [אלא] טבול יום איצטריך למיתנא סיפא לאשמעי' דשוחטין על מחוסר כפורים ס"ד אמינא האי מחוסר מעשה חשיב ליה קא משמע לן דשרי ובמסרו לב"ד של כהנים כדאמרן:
אלא אי אמרת כו' יש בידו לתקן — לטבול אבל מחוסר כפרה אין בידו לתקן אלא ביד כהן:
זבה טבילתה ביום שביעי — דכתיב (ויקרא ט״ו:כ״ח) וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר אחר מעשה תטהר כיון דסיימה לה ספירה תטהר ובתחלת היום עבדה לה ספירה אבל נדה דאורייתא שאינה סופרת נקיים אלא שבעה עם ימי ראייתה אינה טובלת עד לאחר שקיעת החמה של שביעי והערב שמש בדידה לא הוי עד למחר:
בשביעי לא — משום דלא חזיא לאורתא משום הערב שמש:
תהיה — יתירה דריש:
ויולדת איתקש לנדה — דכתיב (שם יב) כימי נדת דותה תטמא:
מתני' האונן — שמתו מוטל לפניו כדאמרי' בשחיטת קדשים בפרק טבול יום (זבחים דף ק:) איזהו אונן כל זמן שלא נקבר:
