מסכת פסחים דף צ׳ עמוד ב׳

1ואין שוחטין וזורקין על טמא שרץ. ועולא אמר: אף שוחטין וזורקין על טמא שרץ.

2לרב, מאי שנא טבול יום דחזי לאורתא? טמא שרץ נמי חזי לאורתא! מחוסר טבילה.

3טבול יום נמי מחוסר הערב שמש! שמשא ממילא ערבא.

4מחוסר כפורים נמי הא מחוסר כפרה! שקינו בידו.

5טמא שרץ נמי הרי מקוה לפניו! דילמא פשע. אי הכי, מחוסר כפורים נמי דילמא פשע! כגון דמסרינהו לב"ד׃

6וכדרב שמעיה, דאמר: חזקה אין ב"ד של כהנים עומדין משם עד שיכלו מעות שבשופרות.

7ולרב, מדאורייתא מיחזא חזי ורבנן הוא דגזרו ביה, אלמה אמר רב מטמאין אחד מהן בשרץ.

8אלא, לרב מדאורייתא נמי לא חזי, דכתיב: ״(במדבר ט״, י) ״איש איש כי יהיה טמא לנפש״. מי לא עסקינן שחל שביעי שלו להיות בערב הפסח, דהיינו טומאת שרץ, ואמר רחמנא: נידחי!

9וכי תימא ממאי דהכי?

10סבר לה כרבי יצחק, דאמר: טמאי מת מצוה היו, שחל שביעי שלהן להיות בערב הפסח, שנאמר: ״(במדבר ט״, ו) ולא יכלו לעשות, הפסח ביום, ההוא ביום ההוא הוא דאינן יכולין לעשות אבל למחר יכולין לעשות ואמר רחמנא נדחו׃

11תנן זב שראה שתי ראיות שוחטין עליו בשביעי מאי לאו דלא טביל ושמע מינה שוחטין וזורקין על טמא שרץ׃

12לא דטביל אי טביל מאי קמ"ל הא קמ"ל דאע"ג דמחוסר הערב השמש קמ"ל דשמשא ממילא ערבא׃

13הכי נמי מסתברא מדקתני סיפא ראה שלש ראיות שוחטין עליו בשמיני אי אמרת בשלמא זב שראה שתי ראיות שוחטין עליו בשביעי דטביל איצטריך׃

14סד"א ראה שתי ראיות בשביעי הוא דלא מחוסר מעשה אבל ראה שלש בשמיני דמחוסר מעשה מחוסר כפרה לא קמ"ל דאע"ג דמחוסר כפרה שוחטין וזורקין עילויה׃

15אלא אי אמרת ראה שתי ראיות בשביעי דלא טביל ראה שלש בשמיני למה לי׃

16השתא יש לומר: ראה שתי ראיות בשביעי דלא טביל דטמא מעליא הוא שחטינן וזרקינן עילויה ראה שלש בשמיני דטביל ליה בשביעי דקלישא טומאה לא כ"ש דשחטינן וזרקינן עילויה׃

17אלא לאו ש"מ ראה שתי ראיות בשביעי דשחטינן עילויה דטביל׃

18לא לעולם אימא לך דלא טביל ואיצטריך ס"ד אמינא בשביעי הוא דבידו לתקן׃

19אבל בשמיני דאין בידו להקריב קרבן אימא פשעי ביה כהנים קמ"ל כדרב שמעיה:

20והזבה שוחטין וכו': תני תנא קמיה דרב אדא בר אהבה והזבה שוחטין עליה בשביעי שלה אמר ליה זבה בשביעי שלה מי חזיא אפילו למאן דאמר שוחטין וזורקין על טמא שרץ הנ"מ טמא שרץ דחזי לאורתא הא עד למחר דמתיא כפרה לא חזיא אימא בשמיני׃

21פשיטא מהו דתימא כיון דמחסרא כפרה לא קמ"ל כדרב שמעיה׃

22רבינא אמר נדה תנא קמיה והנדה שוחטין עליה בשביעי׃

23א"ל נדה בשביעי מי חזיא אפי' למאן דאמר שוחטין וזורקין על טמא שרץ דחזי לאורתא נדה לאורתא דשביעי הוא דטבלה עד שמיני דעבדה הערב שמש לא חזיא אלא אימא בשמיני׃

24פשיטא השתא ומה זבה דמיחסרא כפרה שוחטין וזורקין עליה בשמיני נדה דלא מיחסרא כפרה צריכה למימר דשחטינן וזרקינן עלה׃

25נדה איצטריכא ליה הא קא משמע לן בשמיני אין בשביעי לא כדתניא כל חייבי טבילות טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתן בלילה׃

26דתניא יכול תהא טובלת מבעוד יום תלמוד לומר (ויקרא טו, יט) שבעת ימים תהיה בנדתה תהא בנדתה כל שבעה ויולדת איתקש לנדה.

מתני׳ · משנה

27האונן,׃