מסכת פסחים דף ע״ו עמוד א׳

אסור דבלע היתר מאיסור:

עילאה גבר העליון נוצח הלכך חם לתוך צונן אסור שהעליון מחממו לתחתון והרי שניהן חמין ובלעי מהדדי וצונן לתוך חם מותר שהעליון מצננו לתחתון ולא בלעי:

ושמואל אמר תתאה גבר הלכך חם לתוך צונן מותר וצונן לתוך חם אסור ואף על גב דהילכתא כרב באיסורי בהא הילכתא כשמואל דהא תניא תרתי מתני' כוותיה כדלקמן:

והדר חרס ומחמם ליה לרוטב דהוי צלי מחמת דבר אחר:

אקורי מיקר ליה ואמאי יטול את מקומו ולא גרסינן בקולף את מקומו סגיא:

לסולת דהדר הודרניה לסולת אשר סביבותיו:

הדר הודרניה לשון סחור סחור ליה:

ואמאי יקמוץ והכא נמי לא גרס ביטול את מקומו סגיא:

תנן נטף מרוטבו על החרס כו' מרישא דקתני נגע בחרסו של תנור יקלוף את מקומו ליכא לאקשויי אפי' למאי דס"ד בחרס צונן דכ"ע מודו דתתאה בלע כדי קליפה וה"ה לאחר שהוחם מעט מבשל בפסח כדי קליפה אי נמי כיון דקתני נגע אין להוכיח אם נגע מלמעלה או מלמטה אבל הכא דקתני נטף משמע למטה אי נמי חרסו של תנור ודאי חם הוא אבל סיפא דקתני על החרס קס"ד בחרס צונן ולא נהירא דמדנקט חרס משמע דבחרס תנור מיירי:

בשלמא למאן דאמר עילאה גבר להכי יטול את מקומו וא"ת למאן דאמר עילאה גבר למה הפסח אינו נאסר מחמת השפוד ויהיה צריך ליטול את מקומו סביב השפוד ואומר ר"י דאין שפוד של עץ קולט חום כל כך כמו חרס וסולת אי נמי מבפנים אינו רותח כבחוץ ברוב ספרים ובפירוש ר"ח גרס וכי הדר רוטב אפסח מיטוי פסח מחמת חמימות החרס כו' וקשה דתיפוק ליה שרוטב איסור נבלע בפסח ונראה דהא דקאמר ומיטוי פסח ארוטב קאי מדקאמר מחמת חרס דאי אפסח קאי הוה ליה למימר מחמת רוטב:

אלא למ"ד תתאה גבר אוקורי מיקר ליה ה"ג בכל הספרים ובפר"ח ביטול את מקומו סגי ורש"י מחקו משום דקשיא ליה כיון דאוקורי מיקר מה איסורא יש ברוטב ודוחק לומר כגון שהסולת של חבורה אחרת ואסור להן הרוטב לפי שאינו מנויו ולר"ת נראה דגרס ליה שפיר דע"כ מיירי כגון שהרוטב לא נצלה כל צורכו והו"ל אברנים דבנצלה כל צורכו לא הוה תו מפסיל משום צלי מחמת דבר אחר וצלאו ואחר כך בישלו דאסור היינו דוקא במים משום ריבויי' דובשל מבושל מכל מקום כדאמר בסוף כל שעה (לעיל פסחים דף מא.) אבל בדבר אחר לא ותדע דהכי הוא דבע"א היה אסור לחתוך בסכין פסח בעוד שהוא חם דמחמם ליה לסכין ומחמם לדידיה והוה ליה צלי מחמת דבר אחר אלא בנצלה כל צורכו לא מיפסיל משום הכי וא"ת מ"מ למה נאסור הסולת משום זה יאפו אותו ויצלה נמי הרוטב וי"ל דאז הוי צלי מחמת דבר אחר שהרי על ידי חמימות הסולת הוא נצלה ומיהו לפי זה לא הוה צריך לעיל לאסוקי והדר סולת ומרתח ליה לרוטב דמה צריך לאסוקי איסור ברוטב משום צלי מחמת דבר אחר כיון דאית ביה איסור נא ואור"ת דניחא ליה לאסוקי כל איסור שיכול לומר אבל לעיל גבי נטף מרוטבו על החרס לא גרס ביקלוף את מקומו סגי שהרי יכול לצלותו עם הרוטב ובפי' ר"ח ליתיה:

משום הכי סגי ליה בקליפה וכגון שסכו אחר שצלאו ולא נשתהא בתנור אחר סיכה כלל שאם לא כן ע"י רתיחת התנור היה נבלע אפי' למאן דאמר עילאה גבר:

תניא אידך בשר רותח כו' תימה הא תו למה לי להביאה ואומר ר"ת דקמ"ל דאפילו חלב שרי דאע"ג דחם לתוך צונן בעי קליפה בדבר שיכול לעשות קליפה בדבר דלא שייך קליפה כמו בחלב מותר מדלא קתני איסורא גבי חלב כדקתני קליפה גבי בשר וריב"א חולק בזה ומצריך ששים כדי קליפה:

צונן לתוך צונן דברי הכל מותר חם לתוך צונן וצונן לתוך חם רב אמר עילאה גבר ושמואל אמר תתאה גבר.

תנן נטף מרוטבו על החרס וחזר יטול את מקומו קס"ד בחרס צוננת בשלמא לרב דאמר עילאה גבר כיון דרוטב חם הוא בעידנא דנטף על החרס והוא צונן ארתחיה לחרס ונעשו חם וחם והדר חרס אחים ליה רוטב וכי הדר רוטב אבשרא דפסח אשתכח דפסח קא מטוי מחמת חמימה דחרס והו"ל צלי מחמת דבר אחר ורחמנא אמר צלי אש ולא צלי מחמת דבר אחר אלא לשמואל דאמר תתאי גבר כיון דחרס צונן הוא אקוריה קא מיקיר ליה לרוטב אמאי תנינן יטול את מקומו ומשני בחרס רותחת היא מתני' והוא חם לתוך חם:

תנן נטף מרוטבו על הסלת יקמוץ את מקומו קס"ד בסלת צוננת וכו' עד לשמואל ביטול את מקומו סגי אמאי יקמוץ ושני ר' ירמיה בסלת רותחת: ת"ש ממתני' סכו לפסח בשמן של תרומה אם חבורת כהנים יאכלו אם חבורת ישראל אם חי הוא ולא נצלה עדיין ידיחנו ואם צלי יקלוף את החיצון מותר אפי' לישראל בשלמא לרב כיון דשמן צונן הוא אקורי קא מיקיר ליה לפסח ובקליפה סגי אלא לשמואל כיון דפסח חם הוא מחמם ליה לשמן ונעשה חם בחם דלדברי הכל אסור אמאי תני יקלוף את החיצון ודחי שאני סיכה דמשהו עבדי וכיון שהוא מועט אינו נבלע אלא בחיצון בלבד:

תניא כותיה דשמואל בשר רותח שנפל לתוך חלב רותח וכן צונן לתוך חם אסור חם לתוך צונן קולף צונן לתוך צונן מדיח והא דתני צונן לתוך חם וצונן לתוך צונן לא שנו אלא שאינו מלוח אבל מליח אסור דאמר שמואל מליח הרי הוא כרותח כבוש הרי הוא כמבושל והני מילי דאמר שמואל מליח הרי הוא כרותח מליח שאינו נאכל מחמת מלחו כלומר הוא מלוח הרבה אבל אם נאכל מחמת מלחו [לא] וקי"ל כשמואל דתניא כותיה ורב הונא ורבא דהוא בתרא מפרשי טעמיה ש"מ דהילכתא כותיה ורב הונא עבד כשמואל ושרא לבר יונה דנפל בכמכא דהוא כותהא ואית ביה נסיובי דחלבא והני מילי בר יונה נא אבל צלי בעי קליפה ואי אית ביה פילי פי' פלחי כמין גומות בלע כוליה ואסור ואי לית ביה פילי ומתבלע אגב הורפא דתבלי בלע כוליה ואסור:

מעתה זה שאמרו במשנתנו נטף מרוטבו על החרס וחזר עליו יטול את מקומו פירושה (בהשחרס) [בשהחרס] חם שאם היה צונן היה אף הרוטב הנופל עליו נידון כצונן וכן מה שאמרו נטף מרוטבו על הסלת יקמוץ את מקומו פירושה גם כן כשהסלת חם ומתוך כך דינם בנטילת מקום המגע ואע"פ שנגע בחרסו של תנור פירושו גם כן בשקרקע התנור חם ואעפ"כ דיה בקלפה בזו חרס התנור אין בו איסור מצד עצמו אלא שהוא אוסרו מצד שעושהו צלי מהמת דבר אחר ושערו חכמים שחרסו של תנור בנגיעה לבד אינה צולה אלא בכדי קלופה לבד אבל בשר בבשר אי אפשר לבשר חם בלא רוטב והרוטב נכנס בעומק אפילו בנגיעה ומה שאמרו בסכו שמן של תרומה שדיו בקליפה אע"פ שהשמן שהוא צונן נוגע בכבש שהוא חם ונמצא הכבש תחתון אצל השמן והיה לנו לדונו כחם בחם בזו הואיל וסיכה אינה אלא משהו בעלמא שערו חכמים שאינו נכנס אלא בכדי קליפה:

דברים אלו כלם בששניהם יבשים אבל אם היה אחד מהם לח ואחד מהם יבש ונפל היבש לתוך הלח או הלח על היבש זו היא שנחלקו עליה רב ושמואל בסוגיא זו:

ולענין פסק אם היה חם לתוך חם הכל אסור אא"כ יש בו ששים שהלח נכנס הרבה ביבש ואם צונן בצונן הכל מותר ומדיח את היבש היה אחד חם ואחד צונן אם התחתון חם הכל אסור ואם העליון חם והתחתון צונן טעון קליפה:

שמא תאמר היאך אתה מפריש בין ששתיהן יבשות לאחת לחה ואחת יבשה והלא מחלקתם של רב ושמואל באחד לה ואחד יבש הוא כמו שאמר חם לתוך [צונן וצונן לתוך] חם שנראה שהיבש נפל לתוך הלח או הלח במרחשת שהיבש בתוכה והביאו עליה זו של נטף מרוטבו על החרס שדיו בנטילת מקום אין זה כלום שמ"מ אם נגע בכלו הכל אסור הא יבש ביבש אף זה על גב זה לא נאסר כלו אלא שצריך נטילת מקום ולא שיהא מותר בקליפה לבד ומה שביארנו במקומו בשוחט בסכין של גוים שדיו בקליפה אע"פ שבית השחיטה רותח ואע"פ שבית השחיטה תחתון הוא זו אינה אלא מפני שבית השחיטה אינו רותח בכדי להבליע אלא עם צירוף דחק הסכין כמו שביארנו במקומו:

ממה שכתבנו למדת שבשר חם שנפל לתוך חלב חם או אף בשר צונן שנפל לתוך חלב חם הכל אסור ר"ל הבשר והחלב בשר חם לתוך חלב צונן קולף את הבשר והחלב מותר שאין החלב התחתון מקבל חום העליון בכדי שיהא בולע כלום אדרבה מקרר הוא את העליון אלא שהעליון עד שהוא שוהה להתקרר בולע מעט מתחתונו וטעון קליפה ודוקא בחום הראוי להפליט והוא שהיד סולדת בו אבל בפחות מכן לא וכן אם היה החלב רותח ונפל הבשר לתוכו כל שהוא רותח רתיחה גמורה י"א שאין החלב נאסר וכמו שאמרו בפרק כל הבשר ק"ח ב' בכזית בשר שנפל לתוך יורה רותחת מיבלע בלע מפלט לא פליט ומ"מ אם שהה שם אסור שכך אמרו שם סוף סוף כי ניח הדר פליט ומ"מ יש מפרשים בזו שאמרו מיפלט לא פליט שאינו פולט מה שבלע מן החלב עד שיהא נדון כבשר בחלב ויהא אוסר כל החלב במשהו לדעת הפוסק מין במינו לא בטיל אבל מגופו ודאי פולט ואינו אוסר את החלב הואיל ויש בו ששים וכן יש בה סברות אחרות יתבארו במקומה בע"ה ואף בשר צונן לתוך חלב חם שאסור יש אומרין שהחלב מותר שדיו לחלב שיבליעהו לא שיפלטהו וכן נמצא מוגה מכתיבת גדולי המפרשים בספריהם ולא יראה כן אלא הכל אסור וכן הסכימו בה גדולי הדורות:

המליח כל שאינו נאכל מחמת מלחו על הדרך שפרשנו בפרק גיד הנשה הרי הוא כרותח של צלי ר"ל שהוא מפליט כחום של צלי אבל לא כחום של בשול מעתה חתיכת בשר או עוף שנפל לתוך כותח שיש בו חלב והוא הנקרא כמכא ויש בו מלח אלא שהוא נאכל עם מלחו הרי דין הכמכא כצונן ואם הבשר צונן הרי הוא צונן בצונן ואם הוא חם הרי זה חם לתוך צונן וטעון קליפה וזה שאמרו בסוגיא זו חי וצלי אין הכונה אלא צונן וחם שהחי נזכר בענין צונן והצלי נזכר בענין חם ובשניהם דברו בהווה שאין הדבר תלוי בחי ובצלי אלא בחם ובצונן וי"מ שאף בצלי צונן כן ומצד רכותו וצלי דוקא קאמר ולא נראו דבריהם אע"פ שגדולי עולם אמרום ושגדולי המפרשים וגדולי הדורות נסכמו בה ואם היה בבשר בקעים או שמתובל בתבלין הבשר אסור אע"פ שהוא צונן מפני שהוא בולע הרבה מן החלב ויש אומרים שלא נאמר כן אלא כשהבשר חם אע"פ שהחלב שהוא תחתון צונן שהבקע או התבול עושהו כשניהם חמים הא אלו לא היה הכמכא נאכל מחמת מלחו הרי הוא כחם בחם ונאסרו שניהם וכבר ביארנו עקרי דינין אלו בפרק כל הבשר:

חתיכת איסור ושל היתר שכבש את שתיהן בחומץ הרי הכבישה כבשול ונאסר הכל אא"כ יש בו ששים ויש חולקין לומר שאין החומץ מפליט כמו שהתבאר ולדעתם זה שאמרו הכבוש כמבושל אין הלכה כן ואין דבריהם נראין:

תוס' בד"ה בשלמא כו' וא"ת למ"ד עילאה גבר למה הפסח אינו נאסר מחמת השפוד כו' עכ"ל הך קושיא היא אף לדברי המתרץ דהפסח מרתח ליה לשפוד שבפנים והדר השפוד ומרתח ליה לפסח וא"כ הוא למה נקטו בדבריהם למ"ד עילאה גבר כיון דהשפוד הוא תוך בשר הפסח באמצעו ויש בשר הפסח למטה ולמעלה משפוד למ"ד נמי דתתאי גבר למה הפסח אינו נאסר מחמת השפוד ויש ליישב וק"ל:

בד"ה אלא למ"ד כו' משום דקשיא ליה כיון דאוקורי מיקר מה איסורא יש ברוטב כו' עכ"ל ואף לפי מה שכתבו התוספות לעיל גבי חרס צוננת דכולו עלמא מודו דתתאה החרס בלע כדי קליפה ואח"כ מבשל בפסח כדי קליפה הכא ברוטב שהוא דבר לח לא שייך ביה כדי קליפה כמו בחלב לקמן כמ"ש התוס' לשיטת ר"ת וק"ל:

בא"ד לפי זה לא הוה צריך כו' כיון דאית ביה איסור נא כו' עכ"ל ק"ק ומאי קושיא דהא ע"כ אצטריך לאסוקי משום צלי מחמת ד"א דאל"כ למה נאסור הסולת משום נא יאפה אותו ויצלה נמי הרוטב כמ"ש התוס' בעצמם לעיל בסמוך ודו"ק:

בגמ' ל"ל יקמוץ את מקומו א"ר ירמיה וכו' כצ"ל:

גמרא [בשלמא לרב דאמר עילאה גבר מש"ה בנפל מרוטבו על הסולת צוננת] יקמוץ מקומו, אלא לשמואל כו' למה לי' יקמוץ את מקומו. גירסת הספרים תסגי ליה בנוטל את מקומו, ורש"י מוחקו דכיון דלשמואל אקורי מיקר מה איסור יש ברוטב, והר"ת קיים הגירסא דמיירי דלא נצלה הרוטב כל צורכו ואסור מחמת נא. ויראה דהנכון עם רש"י ז"ל דאם נימא דסגיא בסולת נטילה דפחות מקמיצה איך אמרינן דלרב ניחא, הא מ"מ יקשה מ"ש דרוטב אינו אוסר לפסח, [בנפל מרוטבו על החרס וחזר אליו] כ"א כדי נטילה, אף דאח"כ נתחמם הכל, ומ"ש דמבלע בסולת יותר מכדי נטילה. ואי דבפסח מ"מ איכא ששים אלא דמ"מ בעי נטילה, וכמו שכתב הרשב"א ז"ל, ובסולת מיירי דליכא ששים, א"כ אמאי סגי בקמיצה, הא נבלע בכל הסולת.