בוני התלמוד

    מסכת פסחים דף ע״ז עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    הא לא כתיב בהו מועדולא לידחו טומאה דהא כל קרבנות ציבור ממועד נפקי לן כדלקמן:

    קרא עלי מועדתמוז דשילוח מרגלים מלויי מליוה וכלו ארבעים דידהו בט' באב בפרק בתרא דתענית והוקבעה להם בו בכיה לדורות ויום עיבור החדש קרי מועד:

    וידבר משה וגו'בתורת כהנים הוא גבי עומר ושתי הלחם:

    שלא למדנו כו' שנאמר בהן מועדלדחות שבת וטומאה:

    במועדומשמע לא יעבור זמנן ואפילו הן טמאין ואפילו הוא שבת:

    אלה תעשו וגו'בפרשת פינחס כתיב גבי מוספים:

    מניין לרבות עומר והקרב עמוועשיתם ביום הניפכם וגו' (ויקרא כ״ג:י״ב):

    ושתי הלחםוהכבשים הקרבין עמהן האמור בתורת כהנים ואינם אמורים בפרשת פינחס:

    ת"לבשילהי ההיא פרשתא דשור או כשב או עז וידבר משה וגו':

    כל הני למה לילכתוב חד וליתי הנך מיניה:

    שאר קרבנות ציבורמוספין דעולה מכפרת אעשה כדתניא ביומא (דף לו.) אין עולה באה אלא על עשה ולא תעשה שניתק לעשה:

    עומר ושתי הלחם אינן באין אלא להתיראת החדש זה במדינה וזה במקדש:

    סברוההאמוראין בני ישיבה היו סבורין כן לפיכך הוצרך להם לישאל הא דבעי לקמיה לימא מתניתין דלא כר' יהושע:

    דחויהאף על גב דאכשרה רחמנא למיתי בטומאה לאו היתר גמור הוא אלא היכא דלא מישתכחי טהורין וכיון דלאו היתר גמור הוא בעי' ציץ לרצויי:

    בין שישנו על מצחובשעה שאירעה טומאה בקרבנות:

    כהן גדול ביום הכפורים יוכיחבשעת עבודת פנים:

    שאינו על מצחודהא אין נכנס שם בבגדי זהב כדאמרינן [בראש השנה] (דף כו.) דאין קטיגור נעשה סניגור:

    ומרצהאם באו בטומאה דהא קיימא לן כל קרבנות הציבור הקבוע להן זמן דוחין את הטומאה ורבי שמעון אית ליה טומאה דחויה היא בציבור ואי לאו משום דציץ מרצה אטומאה לא הוו מיתכשרי:

    שטומאה הותרה בציבורואין קרבן ציבור צריך ריצועי הציץ אלא קרבן יחיד:

    ודכולי עלמאכלומר הנך רבנן דסתם מתניתין סברי אין הציץ מרצה על אכילות על טומאה שנגע בבשר ובשירי מנחה הנאכלים אלא על טומאת הדם וקמצים (ואימורין):

    לימא מתניתיןדאמר עומר ושתי הלחם באין בטומאה ואף על גב דבעינן ריצוי ציץ וציץ אאכילות לא מרצי ונמצא שאין כאן שיריים הנרצין אלא הקומץ לבדו שהציץ מועיל וכן במיני דמים לא הועיל ציץ לבשר אלא לדם וקתני דהדם נזרק:

    דלא כר' יהושעדאמר אם אין בשר ראוי אין דם ראוי:

    אם אין בשרראוי כגון שנטמא או שנאבד אין הדם נזרק:

    לולאויר יש בין כבש למזבח לא היה ראש הכבש מחובר למזבח שיש אויר מעט בינתים והמסדר את האברים עומד על הכבש וזורקן על מערכת העצים לקיים מצות זריקה:

    הא כתיב גביה והבשר תאכלאלמא בשר קיים בעינן:

    פסחים 77 עמוד א

    1שעירי ראשי חדשים איצטריכא ליה, סלקא דעתך אמינא הא לא כתיב בהו ״מועד״, קמ"ל דראש חדש איקרי מועד,׃

    2כדאביי, דאמר אביי: תמוז דהאי שתא מלויי מליוה, דכתיב: ״(איכה א״, טו) ״קרא עלי מועד לשבור בחורי״.

    3למימרא דכולהו ממועד״ אתו, מנהני מילי? דתנו רבנן: (ויקרא כג, מד) ״וידבר משה את מועדי ה'״ מה תלמוד לומר? לפי שלא למדנו אלא לתמיד ופסח שנאמר בהו ״במועדו״, ״במועדו״ ואפילו בשבת, ״במועדו ואפילו בטומאה.

    4שאר קרבנות ציבור מניין שנאמר: ״(במדבר כט״, לט) ״אלה תעשו לה' במועדיכם״.

    5מניין לרבות עומר והקרב עמו, שתי הלחם והקרב עמם ת"ל ״וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל״, הכתוב קבעו מועד אחד לכולן.

    6וכל הני למה לי? צריכי, דאי כתב רחמנא תמיד, הוה אמינא תמיד שכן תדיר וכליל, אבל פסח לא, קמ"ל׃

    7ואי כתב רחמנא פסח, פסח שהוא ענוש כרת, אבל תמיד דאין ענוש כרת אימא לא, קמ"ל׃

    8ואי כתב רחמנא הני תרתי, הוה אמינא הני הוא יש בהן צד חמור, תמיד תדיר וכליל, פסח שהוא ענוש כרת. אבל שאר קרבנות ציבור אימא לא, כתב רחמנא: ״אלה תעשו לה' במועדיכם״.

    9ואי כתב רחמנא: ״אלה תעשו לה' במועדיכם״, הוה אמינא שאר קרבנות ציבור הבאין לכפר. אבל עומר ושתי הלחם דאין באין לכפר, אלא להתיר בעלמא נינהו לא, קמ"ל׃

    10ואי כתב רחמנא עומר ושתי הלחם לחודייהו, הוה אמינא אדרבה: עומר ושתי הלחם דאלימי דבאין להתיר, אבל הנך לא, קמ"ל׃

    11סברוה דלכולי עלמא טומאה דחויה היא בציבור, ובעי' ציץ לרצות.

    12דליכא תנא דשמעת ליה דאמר טומאה הותרה בציבור אלא רבי יהודה, דתניא: ציץ, בין שישנו על מצחו ובין שאינו על מצחו מרצה, דברי ר"ש ר' יהודה אומר: עודיהו על מצחו מרצה, אין עודיהו על מצחו אינו מרצה.

    13אמר לו ר"ש כהן גדול ביום הכפורים יוכיח, שאינו על מצחו ומרצה.

    14אמר לו: הנח ליום הכפורים שטומאה הותרה בציבור. מכלל דר"ש סבר: טומאה דחויה היא בציבור.

    15ודכולי עלמא אין הציץ מרצה על אכילות, דליכא תנא דשמעת ליה דאמר הציץ מרצה על אכילות אלא ר"א דתניא: ר"א אומר: הציץ מרצה על אכילות, רבי יוסי אומר: אין הציץ מרצה על אכילות.

    16נימא מתניתין דלא כרבי יהושע, דתניא: (דברים יב, כז) ״ועשית עולותיך הבשר והדם״, רבי יהושע אומר: אם אין דם אין בשר, אם אין בשר אין דם.

    17רבי אליעזר אומר: דם אף על פי שאין בשר, שנאמר: ״(דברים יב״, כז) ״ודם זבחיך ישפך״, ומה אני מקיים ״ועשית עולותיך הבשר והדם״ לומר לך: מה דם בזריקה, אף בשר בזריקה.

    18הוי אומר: לול קטן יש בין כבש למזבח.

    19ורבי יהושע נמי, הכתיב ״ודם זבחיך ישפך״! אמר לך: הא כתיב גביה ״והבשר תאכל״.

    תוספות

    שעירי ראשי חדשים איצטריך ליהתימה וליתני שעירי ראשי חדשים ולא ליתני אידך:

    סלקא דעתך אמינא הא לא כתיב בהו מועדואע"ג דבפרשת פינחס כתיב נמי ראש חדש ה"א דאלה תעשו במועדיכם דכתיב בסוף פרשת פינחס לא קאי אראש חדש אלא אשאר ימים טובים דכתיבי בתריה דאיקרי רגל דהכי נמי לא קאי אשבת ותמיד ומצרכי' להו קרא בסמוך:

    שכן יש בהן צד חמורפר"ת שכן ישנן לפני הדיבור וכמאן דאמר (חגיגה דף ו.) עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי ולחם הפנים אומר ריב"א מדכתיב תמיד ילפינן ליה דמשמע אפילו בשבת ובתורת כהנים איכא מאן דדריש דתמיד דחי שבת מדכתב ביה תמיד ומיהו מתרי מינייהו הוה מצי למילף כולהו ואומר ר"י דשמא יש שום פירכא דאי לאו הכי אמאי צריך קרא בשאר. וקשה דבפרק קמא דיבמות (דף ה:) בעי למימר עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת מפסח ותמיד ופריך מה לפסח ותמיד שכן ישנן לפני הדיבור ואמאי לא יליף משאר קרבנות ציבור דדחי שבת כדמסקינן הכא:

    דלא אשכחן תנא דאית ליה טומאה הותרה אלא ר' יהודהואם תאמר מאי אולמא דר"ש טפי מדרבי יהודה אדרבה אשכחן במי שהוציאוהו (עירובין דף מו:) דר' יהודה ור' שמעון הלכה כרבי יהודה וי"ל דאשכחן לקמן (פסחים דף עח.) ר' יוסי דנמוקו עמו דסבר טומאה דחויה היא תימה לר"י דבשמעתין משמע דלמאן דאמר טומאה דחויה אינה דחויה אלא על ידי ריצוי ציץ ואמאי הא טומאה דגברא דדחויה בציבור אע"פ שאין הציץ מרצה על טומאת הגוף כדתנן בפירקין (דף פ:):

    רבי אליעזר אומר הציץ מרצה כו'רבי אליעזר גרסינן ולא ר' אלעזר דלקמן פריך וליטעמיך כיון דאמר ר' אליעזר יש דם אף על פי שאין בשר הציץ מרצה על אכילות למאי הילכתא:

    נימא מתני' דלא כר' יהושעמשמע משום דסבירא ליה דבעינן דם ובשר ותימה דאפי' סבירא ליה נמי יש דם אף על פי שאין בשר כיון דס"ד דטומאה דחויה ואין הציץ מרצה על אכילות לא אתיא מתני' כוותיה משום שתי הלחם:

    נימא דלא כר' יהושעתימה לר"י והא ע"כ כרבי יהושע אתיא דקתני סיפא ובמוקדשין אף על פי שנטמא בשר וחלב קיים זורק את הדם משמע הא נטמאו שניהם אינו זורק והיינו כרבי יהושע כדאמר לקמן וי"ל דה"ק נימא דלא כר' יהושע והא ע"כ סיפא אתיא כוותיה ואם כן קשיא סיפא:

    דם אף על פי שאין בשר שנאמר ודם זבחיך וגו'תימה לרשב"א מנא ליה בעולה דיש דם אף על פי שאין בשר אימא דווקא שלמים אבל עולה דכולה כליל אימא אין בשר אין דם יש דם אף על פי שאין בשר [מנא לן]:

    אויר קטן היה בין כבש למזבחבלא אויר נמי היה יכול לקיים מצות זריקה אלא לכך היה אויר שע"י כך יזכור לזרוק:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    מיהו הוצרך להודיע כי ראש חודש נמי איקרי מועד שנאמר קרא עלי מועד: מנא הני מילי דת"ר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל מה ת"ל לפי כו' התמיד שכן תדיר שכן כליל. פי' התמיד חובה קבועה בכל יום והוא עולה כליל מה שאין כן בפסח כי הפסח הוא פעם בשנה ונאכל ואין למזבח ממנו אלא האימורין בלבד ויש בפסח מה שאין בתמיד (ש"מ) [שמי] שאינו עושה פסח ענוש כרת שנא' (במדבר ט יג) וחדל לעשות הפסח ונכרתה מה שאין כן בתמיד כי התמיד אין בו עונש כרת לפיכך הוצרך לפרש בזה במועדו ובזה במועדו להיות שניהן (דומין) [דוחין] השבת והטומאה שאין למדין זה מזה [ואי כתיב] הני תרוייהו לא גמרו מינייהו שכן ישנן לפני הדבור כלומר ניתנין לישראל ועשאום קודם מתן תורה פסח עשאוהו במצרים שנאמר (שמות י"ב ו') ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל וגו' תמיד דגרסינן בתחלת חגיגה עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד היא ואי כתיב הני לא ילפי האחרים מינייהו דאיכא למיפרך מה להני שכן ישנן לפני הדבור כדאמרן אי נמי שכן יש בהן צד חמור התמיד תדיר כליל הפסח ענוש כרת משא"כ בשאר הנקרבין לפיכך הוצרך לפרש בהן במועדו והני מילי בקרבנות דמכפרי אבל עומר ושתי הלחם דאין בהן כפרה אלא להתיר כדגרסי' עומר מתיר במדינה דכיון שקרב העומר בששה [עשר] בניסן מותרין ישראל לאכול (תרומה) [תבואה] חדשה וכיון שהקריבו שתי הלחם בעצרת הותרו ישראל להקריב מנחה מן התבואה חדשה לפיכך הוצרך לכתוב (אחד במועדו) [עוד את מועדי] שיהיו כולן דוחין הטומאה כמו שאמרנו:

    סברוה דכ"ע טומאה דחויה בצבור ובעי ציץ לרצות דליכא תנא דשמעת ליה דאמר טומאה הותרה היא בצבור אלא ר' יהודה דתניא בין שישנו על מצחו וכו' ודכולי עלמא סברי אין הציץ מרצה על אכילות כגון מי שאכל קדש בטומאה וכיוצא בה אלא ר' אליעזר דתניא ר' אליעזר אומר הציץ מרצה על אכילות ר' יוסי אומר אין הציץ מרצה על אכילות נימא מתני' דקתני חמשה דברים באין בטומאה ואין נאכלין בטומאה דלא כר' יהושע דהא ר' יהושע שמעינן ליה דתרתי הוא דקא בעי דם ובשר דתניא ועשית עולותיך הבשר והדם ר' יהושע אומר אם אין דם אין בשר אם אין בשר אין דם ואקשי' עליה והכתיב ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך הנה דם אע"פ שאין בשר ומשני הכתיב ביה והבשר תאכל ותרי קראי בחד ענינא למה לי ומשני האי קרא ודם זבחיך ישפך שלמים הן והאי דכתיב ועשית עולותיך בעולה וצריכין דאי כתב רחמנא בעולה לא אתו שלמים מינה דפרכינן מה לעולה שכן כליל וכו':

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת פסחים דף ע״ז עמוד א׳

    מסכת פסחים דף ע״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־404 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    הא לא כתיב בהו מועד ולא לידחו טומאה דהא כל קרבנות ציבור ממועד נפקי לן כדלקמן:

    קרא עלי מועד תמוז דשילוח מרגלים מלויי מליוה וכלו ארבעים דידהו בט' באב בפרק בתרא דתענית והוקבעה להם בו בכיה לדורות ויום עיבור החדש קרי מועד:

    וידבר משה וגו' בתורת כהנים הוא גבי עומר ושתי הלחם:

    שלא למדנו כו' שנאמר בהן מועד לדחות שבת וטומאה:

    במועדו משמע לא יעבור זמנן ואפילו הן טמאין ואפילו הוא שבת:

    אלה תעשו וגו' בפרשת פינחס כתיב גבי מוספים:

    מניין לרבות עומר והקרב עמו ועשיתם ביום הניפכם וגו' (ויקרא כ״ג:י״ב):

    ושתי הלחם והכבשים הקרבין עמהן האמור בתורת כהנים ואינם אמורים בפרשת פינחס:

    ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Pesachim 77a · Sefaria

    תוספות

    שעירי ראשי חדשים איצטריך ליה תימה וליתני שעירי ראשי חדשים ולא ליתני אידך:

    סלקא דעתך אמינא הא לא כתיב בהו מועד ואע"ג דבפרשת פינחס כתיב נמי ראש חדש ה"א דאלה תעשו במועדיכם דכתיב בסוף פרשת פינחס לא קאי אראש חדש אלא אשאר ימים טובים דכתיבי בתריה דאיקרי רגל דהכי נמי לא קאי אשבת ותמיד ומצרכי' להו קרא בסמוך:

    שכן יש בהן צד חמור פר"ת שכן ישנן לפני הדיבור וכמאן דאמר (חגיגה דף ו.) עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי ולחם הפנים אומר ריב"א מדכתיב תמיד ילפינן ליה דמשמע אפילו בשבת ובתורת כהנים איכא מאן דדריש דתמיד דחי שבת מדכתב ביה תמיד ומיהו מתרי מינייהו הוה מצי למילף כולהו ואומר ר"י דשמא יש שום פירכא דאי לאו הכי אמאי צריך קרא בשאר. וקשה דבפרק קמא דיבמות (דף ה:) בעי למימר עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת מפסח ותמיד ופריך מה לפסח ותמיד שכן ישנן לפני הדיבור ואמאי לא יליף משאר קרבנות ציבור דדחי שבת כדמסקינן הכא:

    דלא אשכחן תנא דאית ליה טומאה הותרה אלא ר' יהודה ואם תאמר מאי אולמא דר"ש טפי מדרבי יהודה אדרבה אשכחן במי שהוציאוהו (עירובין דף מו:) דר' יהודה ור' שמעון הלכה כרבי יהודה וי"ל דאשכחן לקמן (פסחים דף עח.) ר' יוסי דנמוקו עמו דסבר טומאה דחויה היא תימה לר"י דבשמעתין משמע דלמאן דאמר טומאה דחויה אינה דחויה אלא על ידי ריצוי ציץ ואמאי הא טומאה דגברא דדחויה בציבור אע"פ שאין הציץ מרצה על טומאת הגוף כדתנן בפירקין (דף פ:):

    רבי אליעזר אומר הציץ מרצה כו' רבי אליעזר גרסינן ולא ר' אלעזר דלקמן פריך וליטעמיך כיון דאמר ר' אליעזר יש דם אף על פי שאין בשר הציץ מרצה על אכילות למאי הילכתא:

    נימא מתני' דלא כר' יהושע משמע משום דסבירא ליה דבעינן דם ובשר ותימה דאפי' סבירא ליה נמי יש דם אף על פי שאין בשר כיון דס"ד דטומאה דחויה ואין הציץ מרצה על אכילות לא אתיא מתני' כוותיה משום שתי הלחם:

    נימא דלא כר' יהושע תימה לר"י והא ע"כ כרבי יהושע אתיא דקתני סיפא ובמוקדשין אף על פי שנטמא בשר וחלב קיים זורק את הדם משמע הא נטמאו שניהם אינו זורק והיינו כרבי יהושע כדאמר לקמן וי"ל דה"ק נימא דלא כר' יהושע והא ע"כ סיפא אתיא כוותיה ואם כן קשיא סיפא:

    דם אף על פי שאין בשר שנאמר ודם זבחיך וגו' תימה לרשב"א מנא ליה בעולה דיש דם אף על פי שאין בשר אימא דווקא שלמים אבל עולה דכולה כליל אימא אין בשר אין דם יש דם אף על פי שאין בשר [מנא לן]:

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Tosafot on Pesachim 77a · Sefaria

    רבנו חננאל

    מיהו הוצרך להודיע כי ראש חודש נמי איקרי מועד שנאמר קרא עלי מועד: מנא הני מילי דת"ר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל מה ת"ל לפי כו' התמיד שכן תדיר שכן כליל. פי' התמיד חובה קבועה בכל יום והוא עולה כליל מה שאין כן בפסח כי הפסח הוא פעם בשנה ונאכל ואין למזבח ממנו אלא האימורין בלבד ויש בפסח מה שאין בתמיד (ש"מ) [שמי] שאינו עושה פסח ענוש כרת שנא' (במדבר ט יג) וחדל לעשות הפסח ונכרתה מה שאין כן בתמיד כי התמיד אין בו עונש כרת לפיכך הוצרך לפרש בזה במועדו ובזה במועדו להיות שניהן (דומין) [דוחין] השבת והטומאה שאין למדין זה מזה [ואי כתיב] הני תרוייהו לא גמרו מינייהו שכן ישנן לפני הדבור כלומר ניתנין לישראל ועשאום קודם מתן תורה פסח עשאוהו במצרים שנאמר (שמות י"ב ו') ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל וגו' תמיד דגרסינן בתחלת חגיגה עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד היא ואי כתיב הני לא ילפי האחרים מינייהו דאיכא למיפרך מה להני שכן ישנן לפני הדבור כדאמרן אי נמי שכן יש בהן צד חמור התמיד תדיר כליל הפסח ענוש כרת משא"כ בשאר הנקרבין לפיכך הוצרך לפרש בהן במועדו והני מילי בקרבנות דמכפרי אבל עומר ושתי הלחם דאין בהן כפרה אלא להתיר כדגרסי' עומר מתיר במדינה דכיון שקרב העומר בששה [עשר] בניסן מותרין ישראל לאכול (תרומה) [תבואה] חדשה וכיון שהקריבו שתי הלחם בעצרת הותרו ישראל להקריב מנחה מן התבואה חדשה לפיכך הוצרך לכתוב (אחד במועדו) [עוד את מועדי] שיהיו כולן דוחין הטומאה כמו שאמרנו:

    סברוה דכ"ע טומאה דחויה בצבור ובעי ציץ לרצות דליכא תנא דשמעת ליה דאמר טומאה הותרה היא בצבור אלא ר' יהודה דתניא בין שישנו על מצחו וכו' ודכולי עלמא סברי אין הציץ מרצה על אכילות כגון מי שאכל קדש בטומאה וכיוצא בה אלא ר' אליעזר דתניא ר' אליעזר אומר הציץ מרצה על אכילות ר' יוסי אומר אין הציץ מרצה על אכילות נימא מתני' דקתני חמשה דברים באין בטומאה ואין נאכלין בטומאה דלא כר' יהושע דהא ר' יהושע שמעינן ליה דתרתי הוא דקא בעי דם ובשר דתניא ועשית עולותיך הבשר והדם ר' יהושע אומר אם אין דם אין בשר אם אין בשר אין דם ואקשי' עליה והכתיב ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך הנה דם אע"פ שאין בשר ומשני הכתיב ביה והבשר תאכל ותרי קראי בחד ענינא למה לי ומשני האי קרא ודם זבחיך ישפך שלמים הן והאי דכתיב ועשית עולותיך בעולה וצריכין דאי כתב רחמנא בעולה לא אתו שלמים מינה דפרכינן מה לעולה שכן כליל וכו':

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 77a · Sefaria

    מאירי

    כבר ביארנו בראשון של יומא שהטומאה אפילו בצבור דחויה היא ולא שמותרת לגמרי והילכך כל שאפשר בטהרה אין עושין בטומאה כמו שביארנו שם וכן מאחר שלא הותרה לגמרי צריך שיהא הציץ מרצה עליה ומעתה צריך שיהא הציץ על מצחו של כהן גדול שאין הציץ מרצה אלא כשהוא באותה שעה על מצחו של כהן גדול ואפילו היה מונח לפניו ומוכן להניחו כל זמן שירצה אינו כלום ואין צריך לומר בנשבר הציץ ומעתה יום הכפורים בעבודת פנים שאין שם ציץ שהרי אינו נכנס לפנים בבגדי זהב אם אירעה שם טומאה לא נרצה וי"א שביום הכפורים מיהא הלכה כר' יהודה שלא להצריך בה רצוי ציץ הואיל ואי אפשר וכל שכן בקרבן יחיד שקבוע לו זמן שדוחה את הטומאה גם כן שמ"מ לא הותרה לגמרי ושצריך שיהא הציץ על מצח הכהן גדול באותה שעה וירצה:

    כהן המסדר את האברים על המערכה אינו מניחם דרך הנחה בידו על המערכה אלא דרך זריקה כך למדו מפי השמועה ועשית עולותיך הבשר והדם מה דם בזריקה אף בשר בזריקה ואויר מועט היה מפסיק בין כבש למזבח כדי לקיים באיברי עולה מצות זריקה:

    Meiri on Pesachim 77a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה סד"א הא כו' ואע"ג דבפרשת פינחס כתיב נמי ר"ח ה"א כו' לא קאי אר"ח כו' עכ"ל מיהו קשה דנהי דמועדיכם לא קאי אר"ח נילף שעירי ר"ח ממוספי רגלים דבאין נמי לכפר וע"ק דד"ת מדברי קבלה לא ילפינן בעלמא והכא ילפינן ליה ר"ח דדוחה שבת מדברי קבלה דכתיב קרא עלי מועד ונראה לפרש דה"ק דה"א דלא הוה קאי מועדיכם אר"ח משום דאינו זמן ומועד קבוע דאיכא ר"ח דנקבע ביום שלשים ויש דלא נקבע עד ל"א יום ומה"ט לא הוה ילפינן ליה שעירי ר"ח ממוספי רגלים דמה לרגלים שכן קבוע להן זמן ולהכי מייתי מדברי קבלה לגילוי מלתא בעלמא דקביעות החדש ביום ל"א מקרי זמן ומועד קבוע כדכתיב קרא עלי מועד ושפיר הוה בכלל מועדיכם וה"ה דשפיר ילפינן ליה משעירי רגלים ותו לא מידי ודו"ק:

    בא"ד דה"נ לא קאי אשבת ותמיד ומצרכי להו קרא כו' עכ"ל לשון אשבת הוא מגומגם דמוספי שבת ודאי לא אצטריך קרא דבמועדו בסמוך דבהדיא מפורש בתורה להקריב מוספי שבת בשבת ואפילו תמיד של שבת מדכתיב עולת שבת בשבתו כדאמרינן בר"פ אלו דברים ולא אצטריך במועדו גבי תמיד אלא משום טומאה ונראה להגיה אפסח במקום אשבת ור"ל משום דפסח נמי כתיב בפרשת אמור דכתיב בחודש הראשון בי"ד לחודש בין הערבים פסח לה' וכן בפ' פינחס ואפ"ה מצריך בסמוך קרא דבמועדו והיינו משום דמועדי ה' ומועדיכם לא הוה נמי קאי אפסח דלא קאי אלא ארגל גופיה דקבוע זמן ומועד אבל פסח ה"א דלא מקרי קבוע זמן ומועד כיון דטמאים עבדי פסח שני ולכך אצטריך במועדו:

    ודע כל מוספי דפסח וסוכות לא אצטריך קרא דבמועדיכם דמקרא גופיה ילפינן ליה דכתיב בפ' אמור גבי פסח והקרבתם אשה עולה לה' שבעת ימים ובסוכות כתיב שבעת ימים תקריבו אשה לה' ובפ' פינחס כתיב גבי פסח כאלה תעשו שבעת ימים וגו' וכיון דאין שבעה בלא שבת ע"כ מוספי פסח וסוכות דוחין שבת ולא אצטריך הכא במועדיכם אלא משום מוסף שבועות ויה"כ ור"ח וכן נראה מפרש"י בר"פ אלו דברים ע"ש ודו"ק:

    בד"ה שכן יש כו' מדכתיב תמיד ילפינן ליה דמשמע אפילו בשבת ובת"כ כו' עכ"ל צ"ע דהא ודאי בלחם הפנים לא אצטריך קרא דעיקר מערכת לחם הפנים מפורש דבשבת הוא דכתיב ביום השבת יערכנו ועוד מה דחיית שבת איכא בהערכתן ואפשר שעל הקטרת בזיכין קאמר דדוחה שבת דאינו מפורש שיהיה בשבת ואפשר שיהיה בע"ש כמו אפיית הלחם וא"כ הוא מאי משמע ממלת תמיד שיהיה בכל שבת ואימא שיהיה תמיד בע"ש ולא דמיא לתמיד דכתיב גבי תמיד דדריש מיניה בת"כ דדחי שבת דהכי משמע תמיד בין בחול בין בשבת אבל גבי בזיכי לחם הפנים דלא הוי רק בא' מימי השבוע מאי משמע מתמיד טפי בשבת משאר הימים אי לאו דהערכה שמפורש שהיה בשבת ואין להקשות דנילף כולה מלחם הפנים דהיינו מבזיכין דדחי שבת די"ל כדפרכינן בשמעתין דבזיכין באין להתיר לחם הפנים לכהנים ודו"ק:

    בא"ד ואור"י דשמא יש שום פירכא דאל"ה כו' עכ"ל ותלמודא לא חש לאסוקי הנך שום פירכא דאחדא מתרתי פרכינן פירכא כל דהו דמצינן לאשכוחי בקל פירכא כל דהו משא"כ בשמעתין בחדא מחדא הוצרך לאסוקי הפירכא דבעי פירכא גמורה וק"ל:

    בד"ה ר"א אומר כו' ר' אליעזר גרסי' ולא ר' אלעזר דלקמן פריך כו' עכ"ל ר"ל רבי אליעזר גרסינן ביו"ד שהוא ר' אליעזר בן הורקנוס בר פלוגתיה דר' יהושע בכ"מ ול"ג ר' אלעזר בהך ברייתא דהכא שהוא ר"א בן שמוע דהא מדפריך לקמן וליטעמיך כו' מוכח דר"א דהכא הוא ר"א דברייתא דלקמן שהוא ודאי ר' אליעזר בן הורקנוס דפליג עם ר' יהושע בר פלוגתיה בכ"מ וק"ל:

    בד"ה נימא מתני' כו' דאפי' ס"ל נמי יש דם כו' לא אתיא מתני' כוותיה משום שתי הלחם עכ"ל דמעומר ניחא דציץ מרצה על הקומץ שהוא במקום דם וה"ל יש דם וכפירש"י בשמעתין ויש לדקדק כיון דציץ מרצה על הדם לכ"ע א"כ היאך מצינו אם אין דם אין בשר הא הציץ מרצה על הדם לכ"ע וה"ל יש דם וי"ל דלא מצינן לאשכוחי בנטמא אלא בנשפך הדם וכה"ג כתבו התוס' לקמן אם הציץ מרצה על העולין לא מצינן לאשכוחי בעולה אם אין בשר אין דם בנטמא אלא באבוד ושרוף ודוחק דא"כ ה"ל לתוספות למסמך דבריהם אהכא ודו"ק:

    בד"ה נימא דלא כר"י כו' והא ע"כ כר' יהושע אתיא כו' וי"ל דה"ק כו' והא ע"כ סיפא כו' עכ"ל וק"ק דבלאו ר' יהושע תקשי ליה מסיפא לרישא למאי דסברוה דטומאה דחויה היא בציבור כו' מיהו למאי דמתרץ ומסיק דל"ק כאן ביחיד כאן בציבור ודאי דמתרצא נמי דלא תקשי מרישא לסיפא דרישא איירי בציבור וסיפא ביחיד ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Pesachim 77a · Sefaria

    מהר"ם

    בגמ' דאמר אביי קרא עלי מועד לשבור בחורי תמוז דהאי שתא מלויי מליוה למימרא ברש"י ד"ה ומרצה וכו' ואי לאו משום דציץ מרצה לא הוו וכו' כצ"ל והד"א:

    כו' כצ"ל:

    ד"ה ודכולי עלמא וכו' עד על טומאת הדם וקמצית הס"ד ומ"ש בספרים ואומרים הוא ט"ס:

    ד"ה ר"א גרסי' בס"א ליתא:

    Maharam on Pesachim 77a · Sefaria

    גליון הש"ס

    רש"י ד"ה שאינו על מצחו כדאמרינן בר"ה. תמוה לי וכי צריך ראיה לזה הלא מפורש בכתוב דלפני ולפנים עובד רק בד' בגדים אלא דבר"ה אמרינן טעמא לקרא:

    תוס' ד"ה אויר בלא אויר נמי. עי' תשו' ח"צ סי' קנ"ג:

    Gilyon HaShas on Pesachim 77a · Sefaria

    חידושי רבי עקיבא איגר

    תוס' ד"ה דלא כר"י כו' וא"כ קשיא סיפא קשה לי, למאי הוצרך הש"ס לההקדמה, דסברוה דאין מרצה על אוכלין, דליכא תנא כו' הא גם בלא זה יקשה מהסיפא דמוכח דאינו מרצה, מדקתני דנטמא בשר לא יזרוק. וביותר במה דמשני קסבר ציץ מרצה על העולין, הא יקשה מסיפא דנטמא זה וזה לא יזרוק, ואם מרצה על העולין מקרי חלב קיים:

    רש"י ד"ה שאינו על מצחו וכו' כדאמרינן בר"ה תמוה לי, הלא מפורש בקרא דלפני ולפנים עובד רק בד' בגדים המפורשים, אלא דבר"ה אמר טעמא דקרא:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Pesachim 77a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת פסחים, דף ע״ז, עמוד א׳, בהיקף של כ־404 מילים ב־19 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 19 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 118 מילים

      נפתחת ב״שעירי ראשי חדשים איצטריכא ליה, סלקא דעתך…״

    2. קטע 217 מילים

      נפתחת ב״כדאביי, דאמר אביי: תמוז דהאי שתא מלויי…״

      חכמים: אביי.

    3. קטע 334 מילים

      נפתחת ב״למימרא דכולהו ממועד״ אתו, מנהני מילי? דתנו…״

    4. קטע 412 מילים

      נפתחת ב״שאר קרבנות ציבור מניין שנאמר: (במדבר כט,…״

    5. קטע 523 מילים

      נפתחת ב״מניין לרבות עומר והקרב עמו, שתי הלחם…״

      חכמים: רב עמו, רב עמם.

    6. קטע 619 מילים

      נפתחת ב״וכל הני למה לי? צריכי, דאי כתב…״

    7. קטע 716 מילים

      נפתחת ב״ואי כתב רחמנא פסח, פסח שהוא ענוש…״

    8. קטע 832 מילים

      נפתחת ב״ואי כתב רחמנא הני תרתי, הוה אמינא…״

    9. קטע 927 מילים

      נפתחת ב״ואי כתב רחמנא: ״אלה תעשו לה' במועדיכם״,…״

    10. קטע 1020 מילים

      נפתחת ב״ואי כתב רחמנא עומר ושתי הלחם לחודייהו,…״

      חכמים: רבה.

    11. קטע 1110 מילים

      נפתחת ב״סברוה דלכולי עלמא טומאה דחויה היא בציבור,…״

    12. קטע 1237 מילים

      נפתחת ב״דליכא תנא דשמעת ליה דאמר טומאה הותרה…״

      חכמים: רבי יהודה.

    13. קטע 1312 מילים

      נפתחת ב״אמר לו ר"ש כהן גדול ביום הכפורים…״

    14. קטע 1415 מילים

      נפתחת ב״אמר לו: הנח ליום הכפורים שטומאה הותרה…״

    15. קטע 1533 מילים

      נפתחת ב״ודכולי עלמא אין הציץ מרצה על אכילות,…״

      חכמים: רבי יוסי.

    16. קטע 1626 מילים

      נפתחת ב״נימא מתניתין דלא כרבי יהושע, דתניא: (דברים…״

      חכמים: רבי יהושע.

    17. קטע 1731 מילים

      נפתחת ב״רבי אליעזר אומר: דם אף על פי…״

      חכמים: רבי אליעזר.

    18. קטע 188 מילים

      נפתחת ב״הוי אומר: לול קטן יש בין כבש…״

    19. קטע 1914 מילים

      נפתחת ב״ורבי יהושע נמי, הכתיב ״ודם זבחיך ישפך״!…״

      חכמים: רבי יהושע.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: פסחים דף ע״ז ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026