בוני התלמוד

    מסכת פסחים דף ע״ז עמוד א׳

    פרק ז׳ - כיצד צולין

    Also cited as: Pesachim 77a, Chapter 7 Keitzad Tzolin

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    הא לא כתיב בהו מועד - ולא לידחו טומאה דהא כל קרבנות ציבור ממועד נפקי לן כדלקמן:

    קרא עלי מועד - תמוז דשילוח מרגלים מלויי מליוה וכלו ארבעים דידהו בט' באב בפרק בתרא דתענית והוקבעה להם בו בכיה לדורות ויום עיבור החדש קרי מועד:

    וידבר משה וגו' - בתורת כהנים הוא גבי עומר ושתי הלחם:

    שלא למדנו כו' שנאמר בהן מועד - לדחות שבת וטומאה:

    במועדו - משמע לא יעבור זמנן ואפילו הן טמאין ואפילו הוא שבת:

    אלה תעשו וגו' - בפרשת פינחס כתיב גבי מוספים:

    מניין לרבות עומר והקרב עמו - ועשיתם ביום הניפכם וגו' (ויקרא כ״ג:י״ב):

    ושתי הלחם - והכבשים הקרבין עמהן האמור בתורת כהנים ואינם אמורים בפרשת פינחס:

    ת"ל - בשילהי ההיא פרשתא דשור או כשב או עז וידבר משה וגו':

    כל הני למה לי - לכתוב חד וליתי הנך מיניה:

    שאר קרבנות ציבור - מוספין דעולה מכפרת אעשה כדתניא ביומא (דף לו.) אין עולה באה אלא על עשה ולא תעשה שניתק לעשה:

    עומר ושתי הלחם אינן באין אלא להתיר - את החדש זה במדינה וזה במקדש:

    סברוה - האמוראין בני ישיבה היו סבורין כן לפיכך הוצרך להם לישאל הא דבעי לקמיה לימא מתניתין דלא כר' יהושע:

    דחויה - אף על גב דאכשרה רחמנא למיתי בטומאה לאו היתר גמור הוא אלא היכא דלא מישתכחי טהורין וכיון דלאו היתר גמור הוא בעי' ציץ לרצויי:

    בין שישנו על מצחו - בשעה שאירעה טומאה בקרבנות:

    כהן גדול ביום הכפורים יוכיח - בשעת עבודת פנים:

    שאינו על מצחו - דהא אין נכנס שם בבגדי זהב כדאמרינן [בראש השנה] (דף כו.) דאין קטיגור נעשה סניגור:

    ומרצה - אם באו בטומאה דהא קיימא לן כל קרבנות הציבור הקבוע להן זמן דוחין את הטומאה ורבי שמעון אית ליה טומאה דחויה היא בציבור ואי לאו משום דציץ מרצה אטומאה לא הוו מיתכשרי:

    שטומאה הותרה בציבור - ואין קרבן ציבור צריך ריצועי הציץ אלא קרבן יחיד:

    ודכולי עלמא - כלומר הנך רבנן דסתם מתניתין סברי אין הציץ מרצה על אכילות על טומאה שנגע בבשר ובשירי מנחה הנאכלים אלא על טומאת הדם וקמצים (ואימורין):

    לימא מתניתין - דאמר עומר ושתי הלחם באין בטומאה ואף על גב דבעינן ריצוי ציץ וציץ אאכילות לא מרצי ונמצא שאין כאן שיריים הנרצין אלא הקומץ לבדו שהציץ מועיל וכן במיני דמים לא הועיל ציץ לבשר אלא לדם וקתני דהדם נזרק:

    דלא כר' יהושע - דאמר אם אין בשר ראוי אין דם ראוי:

    אם אין בשר - ראוי כגון שנטמא או שנאבד אין הדם נזרק:

    לול - אויר יש בין כבש למזבח לא היה ראש הכבש מחובר למזבח שיש אויר מעט בינתים והמסדר את האברים עומד על הכבש וזורקן על מערכת העצים לקיים מצות זריקה:

    הא כתיב גביה והבשר תאכל - אלמא בשר קיים בעינן:

    פסחים 77 עמוד א

    1שעירי ראשי חדשים איצטריכא ליה, סלקא דעתך אמינא הא לא כתיב בהו ״מועד״, קמ"ל דראש חדש איקרי מועד,׃

    2כדאביי, דאמר אביי: תמוז דהאי שתא מלויי מליוה, דכתיב: ״(איכה א״, טו) ״קרא עלי מועד לשבור בחורי״.

    3למימרא דכולהו ממועד״ אתו, מנהני מילי? דתנו רבנן: (ויקרא כג, מד) ״וידבר משה את מועדי ה'״ מה תלמוד לומר? לפי שלא למדנו אלא לתמיד ופסח שנאמר בהו ״במועדו״, ״במועדו״ ואפילו בשבת, ״במועדו ואפילו בטומאה.

    4שאר קרבנות ציבור מניין שנאמר: ״(במדבר כט״, לט) ״אלה תעשו לה' במועדיכם״.

    5מניין לרבות עומר והקרב עמו, שתי הלחם והקרב עמם ת"ל ״וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל״, הכתוב קבעו מועד אחד לכולן.

    6וכל הני למה לי? צריכי, דאי כתב רחמנא תמיד, הוה אמינא תמיד שכן תדיר וכליל, אבל פסח לא, קמ"ל׃

    7ואי כתב רחמנא פסח, פסח שהוא ענוש כרת, אבל תמיד דאין ענוש כרת אימא לא, קמ"ל׃

    8ואי כתב רחמנא הני תרתי, הוה אמינא הני הוא יש בהן צד חמור, תמיד תדיר וכליל, פסח שהוא ענוש כרת. אבל שאר קרבנות ציבור אימא לא, כתב רחמנא: ״אלה תעשו לה' במועדיכם״.

    9ואי כתב רחמנא: ״אלה תעשו לה' במועדיכם״, הוה אמינא שאר קרבנות ציבור הבאין לכפר. אבל עומר ושתי הלחם דאין באין לכפר, אלא להתיר בעלמא נינהו לא, קמ"ל׃

    10ואי כתב רחמנא עומר ושתי הלחם לחודייהו, הוה אמינא אדרבה: עומר ושתי הלחם דאלימי דבאין להתיר, אבל הנך לא, קמ"ל׃

    11סברוה דלכולי עלמא טומאה דחויה היא בציבור, ובעי' ציץ לרצות.

    12דליכא תנא דשמעת ליה דאמר טומאה הותרה בציבור אלא רבי יהודה, דתניא: ציץ, בין שישנו על מצחו ובין שאינו על מצחו מרצה, דברי ר"ש ר' יהודה אומר: עודיהו על מצחו מרצה, אין עודיהו על מצחו אינו מרצה.

    13אמר לו ר"ש כהן גדול ביום הכפורים יוכיח, שאינו על מצחו ומרצה.

    14אמר לו: הנח ליום הכפורים שטומאה הותרה בציבור. מכלל דר"ש סבר: טומאה דחויה היא בציבור.

    15ודכולי עלמא אין הציץ מרצה על אכילות, דליכא תנא דשמעת ליה דאמר הציץ מרצה על אכילות אלא ר"א דתניא: ר"א אומר: הציץ מרצה על אכילות, רבי יוסי אומר: אין הציץ מרצה על אכילות.

    16נימא מתניתין דלא כרבי יהושע, דתניא: (דברים יב, כז) ״ועשית עולותיך הבשר והדם״, רבי יהושע אומר: אם אין דם אין בשר, אם אין בשר אין דם.

    17רבי אליעזר אומר: דם אף על פי שאין בשר, שנאמר: ״(דברים יב״, כז) ״ודם זבחיך ישפך״, ומה אני מקיים ״ועשית עולותיך הבשר והדם״ לומר לך: מה דם בזריקה, אף בשר בזריקה.

    18הוי אומר: לול קטן יש בין כבש למזבח.

    19ורבי יהושע נמי, הכתיב ״ודם זבחיך ישפך״! אמר לך: הא כתיב גביה ״והבשר תאכל״.

    תוספות

    שעירי ראשי חדשים איצטריך ליה - תימה וליתני שעירי ראשי חדשים ולא ליתני אידך:

    סלקא דעתך אמינא הא לא כתיב בהו מועד - ואע"ג דבפרשת פינחס כתיב נמי ראש חדש ה"א דאלה תעשו במועדיכם דכתיב בסוף פרשת פינחס לא קאי אראש חדש אלא אשאר ימים טובים דכתיבי בתריה דאיקרי רגל דהכי נמי לא קאי אשבת ותמיד ומצרכי' להו קרא בסמוך:

    שכן יש בהן צד חמור - פר"ת שכן ישנן לפני הדיבור וכמאן דאמר (חגיגה דף ו.) עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי ולחם הפנים אומר ריב"א מדכתיב תמיד ילפינן ליה דמשמע אפילו בשבת ובתורת כהנים איכא מאן דדריש דתמיד דחי שבת מדכתב ביה תמיד ומיהו מתרי מינייהו הוה מצי למילף כולהו ואומר ר"י דשמא יש שום פירכא דאי לאו הכי אמאי צריך קרא בשאר. וקשה דבפרק קמא דיבמות (דף ה:) בעי למימר עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת מפסח ותמיד ופריך מה לפסח ותמיד שכן ישנן לפני הדיבור ואמאי לא יליף משאר קרבנות ציבור דדחי שבת כדמסקינן הכא:

    דלא אשכחן תנא דאית ליה טומאה הותרה אלא ר' יהודה - ואם תאמר מאי אולמא דר"ש טפי מדרבי יהודה אדרבה אשכחן במי שהוציאוהו (עירובין דף מו:) דר' יהודה ור' שמעון הלכה כרבי יהודה וי"ל דאשכחן לקמן (פסחים דף עח.) ר' יוסי דנמוקו עמו דסבר טומאה דחויה היא תימה לר"י דבשמעתין משמע דלמאן דאמר טומאה דחויה אינה דחויה אלא על ידי ריצוי ציץ ואמאי הא טומאה דגברא דדחויה בציבור אע"פ שאין הציץ מרצה על טומאת הגוף כדתנן בפירקין (דף פ:):

    רבי אליעזר אומר הציץ מרצה כו' - רבי אליעזר גרסינן ולא ר' אלעזר דלקמן פריך וליטעמיך כיון דאמר ר' אליעזר יש דם אף על פי שאין בשר הציץ מרצה על אכילות למאי הילכתא:

    נימא מתני' דלא כר' יהושע - משמע משום דסבירא ליה דבעינן דם ובשר ותימה דאפי' סבירא ליה נמי יש דם אף על פי שאין בשר כיון דס"ד דטומאה דחויה ואין הציץ מרצה על אכילות לא אתיא מתני' כוותיה משום שתי הלחם:

    נימא דלא כר' יהושע - תימה לר"י והא ע"כ כרבי יהושע אתיא דקתני סיפא ובמוקדשין אף על פי שנטמא בשר וחלב קיים זורק את הדם משמע הא נטמאו שניהם אינו זורק והיינו כרבי יהושע כדאמר לקמן וי"ל דה"ק נימא דלא כר' יהושע והא ע"כ סיפא אתיא כוותיה ואם כן קשיא סיפא:

    דם אף על פי שאין בשר שנאמר ודם זבחיך וגו' - תימה לרשב"א מנא ליה בעולה דיש דם אף על פי שאין בשר אימא דווקא שלמים אבל עולה דכולה כליל אימא אין בשר אין דם יש דם אף על פי שאין בשר [מנא לן]:

    אויר קטן היה בין כבש למזבח - בלא אויר נמי היה יכול לקיים מצות זריקה אלא לכך היה אויר שע"י כך יזכור לזרוק:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    מיהו הוצרך להודיע כי ראש חודש נמי איקרי מועד שנאמר קרא עלי מועד: מנא הני מילי דת"ר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל מה ת"ל לפי כו' התמיד שכן תדיר שכן כליל. פי' התמיד חובה קבועה בכל יום והוא עולה כליל מה שאין כן בפסח כי הפסח הוא פעם בשנה ונאכל ואין למזבח ממנו אלא האימורין בלבד ויש בפסח מה שאין בתמיד (ש"מ) [שמי] שאינו עושה פסח ענוש כרת שנא' (במדבר ט יג) וחדל לעשות הפסח ונכרתה מה שאין כן בתמיד כי התמיד אין בו עונש כרת לפיכך הוצרך לפרש בזה במועדו ובזה במועדו להיות שניהן (דומין) [דוחין] השבת והטומאה שאין למדין זה מזה [ואי כתיב] הני תרוייהו לא גמרו מינייהו שכן ישנן לפני הדבור כלומר ניתנין לישראל ועשאום קודם מתן תורה פסח עשאוהו במצרים שנאמר (שמות י"ב ו') ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל וגו' תמיד דגרסינן בתחלת חגיגה עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד היא ואי כתיב הני לא ילפי האחרים מינייהו דאיכא למיפרך מה להני שכן ישנן לפני הדבור כדאמרן אי נמי שכן יש בהן צד חמור התמיד תדיר כליל הפסח ענוש כרת משא"כ בשאר הנקרבין לפיכך הוצרך לפרש בהן במועדו והני מילי בקרבנות דמכפרי אבל עומר ושתי הלחם דאין בהן כפרה אלא להתיר כדגרסי' עומר מתיר במדינה דכיון שקרב העומר בששה [עשר] בניסן מותרין ישראל לאכול (תרומה) [תבואה] חדשה וכיון שהקריבו שתי הלחם בעצרת הותרו ישראל להקריב מנחה מן התבואה חדשה לפיכך הוצרך לכתוב (אחד במועדו) [עוד את מועדי] שיהיו כולן דוחין הטומאה כמו שאמרנו:

    סברוה דכ"ע טומאה דחויה בצבור ובעי ציץ לרצות דליכא תנא דשמעת ליה דאמר טומאה הותרה היא בצבור אלא ר' יהודה דתניא בין שישנו על מצחו וכו' ודכולי עלמא סברי אין הציץ מרצה על אכילות כגון מי שאכל קדש בטומאה וכיוצא בה אלא ר' אליעזר דתניא ר' אליעזר אומר הציץ מרצה על אכילות ר' יוסי אומר אין הציץ מרצה על אכילות נימא מתני' דקתני חמשה דברים באין בטומאה ואין נאכלין בטומאה דלא כר' יהושע דהא ר' יהושע שמעינן ליה דתרתי הוא דקא בעי דם ובשר דתניא ועשית עולותיך הבשר והדם ר' יהושע אומר אם אין דם אין בשר אם אין בשר אין דם ואקשי' עליה והכתיב ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך הנה דם אע"פ שאין בשר ומשני הכתיב ביה והבשר תאכל ותרי קראי בחד ענינא למה לי ומשני האי קרא ודם זבחיך ישפך שלמים הן והאי דכתיב ועשית עולותיך בעולה וצריכין דאי כתב רחמנא בעולה לא אתו שלמים מינה דפרכינן מה לעולה שכן כליל וכו':

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת פסחים דף ע״ז עמוד א׳

    מסכת פסחים דף ע״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 19 קטעים ממוספרים, כ־404 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: פסחים דף ע״ז ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026