אמר אביי ר' עקיבא ור' יוחנן בן נורי — אע"ג דאיחייב בתשלומין סבירא להו דאין לו דמים ובהא פליגי רבי עקיבא ור' יוחנן בן נורי:
א"כ — דסבירא ליה מותר ניהדר ליה ר' יוחנן לרבי עקיבא אף לזה יש לו היתר הסקה:
כזית תרומה — בשאר ימות השנה קאי:
פרט למזיק — תרומה של כהן אפי' בשוגג שאינו משלם חומש אלא קרן כשאר מזיק חולין:
ההוא מיבעי ליה דבר הראוי להיות קדש — וכוליה קרא משום סיפא אצטריך:
דאית בה שוה פרוטה — וליכא כזית כגון שנת בצורת:
כיון דלית בה כזית כו' — דאכילה כתיבא בה:
אמרוה רבנן קמיה דרב פפא — דקדקו מלבן ואמרו לפניו דהא מתני' דקפדא אכזית דלא כאבא שאול דהא שמעינן ליה דקפיד אפרוט' ולא אכזית:
תרתי בעי — שיהא בו כזית דהא אכילה כתיבא ביה ושיהא בדמיו פרוטה דהא כתיב ונתן:
חייב בתשלומין — אתרומת שוגג קאי וקרן וחומש קאמר:
לענין מעילה — בנהנה מהקדש גבוה דהתם לא כתיב אכילה אבל לתרומה אפי' יש בו שוה פרוטה אין חייב חומש עד שיהא בו כזית מכלל לאבא שאול אע"ג דליכא כזית דאם איתא דתרתי בעי וביש בו כזית קאי אבא שאול וקאמר דאע"ג דאית ביה כזית בעינן פרוט' הכי הוה להו למימר כיון דיש בו כזית חייב:
וחטאה בשגג' — במעיל' דהקדש כתיב:
והלא דין הוא — דמזיד פטור מקרבן ולמה לי קרא:
שחייב בהן הכתוב כרת — כגון חלב ודם:
פטר בהן את המזיד — מקרבן דגבי חטאת שגגה כתיב:
לא חייב בהן מיתה — בידי שמים אבל מעילה חייב על זדונה מיתה כדלקמן ודילמא מיתה חמירא מכרת:
ואמר ליה רב נחמן — גרסינן האי תנא אלימא ליה כרת ממיתה מעיקרא דקתני מעילה שלא חייב בה כרת אלא מיתה כו' אלמא כרת חמירא ולבסוף אלימא ליה מיתה דקתני תאמר במעילה כו':
וא"ל — רבי חייא לעולם כרת אלימא ליה והך סיפא דמתני' הכי קאמר לא אם אמרת בשאר מצות שהרי לא חייב בהן אפילו מיתה בפחות מכזית תאמר מעילה שחייב בה מיהא מיתה בפחות מכזית בכולהו גרסינן ואמר ליה ומתקיף ליה רב פפא כו' עד הדר ביה:
ומאי ניחותא — איכא דהא רבה ורב ששת שדו ביה נרגא בהאי תירוצא דתריצית ומקשו הכי היכי אמרי' דתנא אפחות מכזית מחייב מיתה:
מאן שמעת ליה דאמר מעילה זדונה מיתה רבי — ועל כרחך מתרומה גמר לה כדמפרשינן וכיון דמתרומה גמר לא משכח בה מיתה אלא בכזית כתרומה דתרומה גבי מיתה כתיב בה אכילה דמיתה דתרומה נפקא לן מדסמיך וכל זר לא יאכל קדש גבי ומתו בו כי יחללוהו באלו הן הנשרפין בסנהדרין (דף פג:):
