דף ביאור
מסכת פסחים דף ע״ב עמוד ב׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת פסחים דף ע״ב עמוד ב׳
מסכת פסחים דף ע״ב עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 27 קטעים ממוספרים, כ־557 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
ואחד זבחים שאינן ראויין לפסח:
פטור הואיל וטרוד במחשבת לבו מאז הופרשו ויודע שעליו להקריבם טועה ושוחטן לשם פסח:
על שאינן ראויין שחייב דלאו טועה הוא:
אפילו עגל דסד"א ליכא דטעי בה:
מודה היה ר' מאיר בבעלי מומין הואיל ולאו בני קרבן נינהו לא יכול לומר טועה הוא וחייב הכא נמי חולין לשם פסח יהא חייב הואיל ולאו בני קרבן נינהו:
לא טריד בהו אין מחשבת הקרבתן בלבו עד הנה:
האי טריד ביה כל ימי הפרשתן בלבו ועסוק ואומר מתי אפנה ואקריבנו:
חולין לשם פסח מה לי א"ר מאיר כלומר מה ר' מאיר אמר לנו בו:
ועוד 31 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Pesachim 72b · Sefaria
תוספות
באשתו נמי קא עביד מצוה ובסמוך נמי פריך והא איכא שמחת עונה ותימה הא באשתו נדה קיימינן דליכא מצוה ולא שמחת עונה ואומר ר"י דפריך אלישנא בתרא דפוטר טעה בדבר מצוה אע"פ שלא עשה מצוה הלכך פריך והא איכא שמחה וטעה בדבר מצוה ומסיק דהוה ליה לשיולי:
סמוך לווסתה אין לפרש דיודע שהוא סמוך לווסתה ומספקא ליה אם נדה גמורה היא אם לאו דא"כ ביבמתו אמאי פטור כיון דיודע שהוא סמוך לווסתה וסמוך לווסתה דאוריי' דנפקא לן מוהזהרתם את בני ישראל אלא יש לפרש שאינו יודע אם הוא סמוך לווסתה אם לאו דהוה ליה לשיולה כיון שאינו יודע והא דאמר בפ"ב דנדה (דף טו.) דכל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן היינו כשיודע שלא הגיע זמן ווסתה דלא חיישינן שמא שינתה ווסתה וה"ה דהוה מצי למימר שאינו יודע אם היא נדה גמורה או לאו אלא נקט דאפילו יודע שאינה נדה כיון דמספקא ליה אם הוא סמוך לווסתה באשתו חייב ומיהו הוה מצי לאשמעינן במספקא ליה אם היא נדה גמורה ואפי' הכי ביבמתו פטור:
Tosafot on Pesachim 72b · Sefaria
רבנו חננאל
מתני' אם אינן ראויין לפסח אותן הזבחים ששחט בשבת לשם פסח חייב ואם הן ראוין ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר אוקימתא כרבי שמעון דתאני לא נחלקו רבי אליעזר ור' יהושע על שאינן ראויין שחייב על מה נחלקו על הראויין שר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר אבל ר' מאיר בין ראויין בין אינן ראויין פוטר וכן השוחט לשם אימורי צבור לשם תמידין ומוספין קדשים אחרים בשבת:
פוטר היה ר"מ ואפי' [עגל] של זבחי שלמים ששחטו לשם פסח ואפי' אם שחט חולין לשם פסח פוטר רבי מאיר ורבי מאיר תרתי אית ליה משום דמיחלף ומשום דטריד אבל אם שחט בעל מום לשם פסח ודאי חייב הלכך עגל של זבחי שלמים אע"ג דלא מיחלף עגל בכבש טריד ביה והוא קדשים ובעי אקרוביה חולין לשם פסח כלומר כבש של חולין לשם כבש של פסח מיחלף הלכך פטור לאפוקי בעלי מומין שנפסלו מהקרבה דלא טריד להו ומיחלף לא מיחלפי:
יתיב ר' זירא ור' שמואל בר רב יצחק וקאמרי אמר ריש לקיש נתחלף לו שפוד של נותר בשפוד של צלי ואכלו חייב ור' יוחנן אשתו נדה בעל חייב יבמתו נדה יבם פטור.
איכא דאמרי אם באשתו שעשה מצוה חייב ר' יוחנן כל שכן בנותר דמחייב ר' יוחנן דהא לא עשה מצוה כלל. איכא דאמרי לא מחייב באשתו אלא משום דהוה ליה לשיולי ולא שאל אבל בנותר דלית ליה דמאן דשאיל פטר ופליג על ריש לקיש ואקשי' ור' יוחנן למה מחייב באשתו ופוטר ביבמתו ושנינן יבמתו מצוה קא עביד שנאמר (דברים כה ה) יבמה יבוא עליה ביאתו על אשתו נמי מצוה היא שנאמר (בראשית ח טז) פרו ורבו ושנינן באשתו מעוברת שכבר נתקיימה מצות פריה ורביה והא איכא מצות עונה שנאמר (דברים ה ל) שובו לכם לאהליכם ושני' שלא בשמחת עונה כלומר זו הביאה זולתי העונה האמורה בתורה כדתנן בכתובות פ' אע"פ שהעונה האמורה בתורה הטיילין בכל יום וכו':
והאמר רבא חייב אדם לשמח את אשתו בדבר מצוה ודחי' זו הביאה בזמן שבא עליה בעת שחייב להתרחק ממנה והוא בסמוך [לווסתה] דקיי"ל חייבין ישראל להיות מתפרשין מנשותיהן סמוך לווסתן שנאמר והזרתם את בני ישראל ואקשי' ויבמתו למה הוא פוטר היה לו לשאול אותה ושנינ' בזיז מינה כלומר כמו מתבייש הוא לשאול אותה בענין הזה דהא לא גיסא ביה עדיין: ואמרי' ר' יוחנן דאמר טעה בדבר מצוה כי האי גוונא פטור כמאן אי כר' יוסי דלולב דלמא שאני התם דזמנו בהול שאם לא יטלנו היום עובר זמנו וכן ר' יהושע דתינוקות התם נמי משום דזמנו בהול אבל ביבמתו דיכול לקיומי הדא מצוה למחר וליומא חדא אינו בהול הוה ליה לשיולי ולא שאיל חייב וכן ר' יהושע דזבחים נמי זמנו בהול אלא ר' יהושע דתרומה דפטר בזמן שנמצא בן גרושה או בן חלוצה דלמא בתרומות חמץ בערב הפסח דזמנה בהול אי נמי משום דאכילת תרומה נקראת עבודה כרבי טרפון דתני עבודת מתנה אתן את כהונתכם עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת בית המקדש ועבודת בן גרושה או בן חלוצה רחמנא אכשרה דתניא היה [עומד] ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה כל קרבנות שהקריב פסולין ור' יהושע מכשיר מ"ט דכתיב ברך ה' חילו אפי' חולין שבו פועל ידיו תרצה:
Rabbeinu Chananel on Pesachim 72b · Sefaria
מאירי
הנותר הוא בכלל הדברים שזדונן בכרת ושגגתן בחטאת היו לפניו שפוד של נותר ושפוד של צלי משאר קדשים הראויים והיה סבור לאכול מן הראוי ונתחלף לו ואכל את של נותר חייב חטאת שהרי לא עשה שום מצוה בטעותו:
בא על אשתו בחזקת טהורה והיא נדה חייב חטאת ולא סוף דבר בשאין צד מצוה בביאתו כגון שהיא מעוברת ואינו צריך בה לקיום מצות פריה ורביה וכן שאינו בעונתו עד שיצטרך לה לקיום מצות עונה הקבועה לו לפי מה שהוא אדם וכן שהיא בעונת וסתה ואינו צריך בה לקיום מה שאמרו שחייב לשמחה ולפקדה לפי מה שהוא מכיר מענינה אלא אף בשיש בה צד מצוה מאלו שהזכרנו שמ"מ היה לו לשאלה אם היא סמוכה לוסתה שהרי אינו מתבייש ממנה שלא ישאל אבל הבא על יבמתו לקנותה ונמצאת נדה פטור שהרי קיים מצות יבום והוא בוש ממנה לשאלה אם היא בעונת הוסת אם לאו:
שכח והוציא את הלולב ביום טוב ראשון של חג שחל להיות בשבת מרשות היחיד לרשות הרבים או העבירו ארבע אמות פטור מפני שהוציאו ברשות ר"ל שעוסק במצוה הוא שהרי לולב היה דוחה שבת ביום ראשון באותו זמן והעוסק במצוה ששגג באיסור פטור מן הקרבן ודוקא בשלא יצא בו כמו שביארנו במקומו:
בן גרושה וחלוצה פסול לתרומה כזר אלא שמ"מ אם היה בחזקת כהן והיה אוכל בתרומה ונודע לו שהוא בן גרושה וחלוצה אם היתה התרומה עדיין לתוך פיו יפלוט ואם כבר בלעה שנמצא זה אוכל תרומה בשוגג יש פוסקים שבשאר ימות השנה משלם קרן וחומש ובערב הפסח מתוך שזמנם בהול לאכלה משלם את הקרן אבל לא את החומש וגדולי המחברים פסקו שבשאר ימות השנה משלם קרן לבד ובערב הפסח אינו משלם כלום:
ולענין עבודה לכתחילה לא יעבוד עבודה אבל אם עבד לא חלל ועבודתו כשרה כך למדנוה דרך רמז מדכתיב בכהנים ישימו קטרה וכו' וכתיב אחריו ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה אפילו חללים שבהם נרצה פועל ידם:
Meiri on Pesachim 72b · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
בד"ה באשתו נמי כו' דפוטר טעה בדבר מצוה אע"פ שלא עשה מצוה כו' עכ"ל ולא תקשי ליה מתניתין דתינוקת דאיכא למימר דלישני בתרא ס"ל כר"מ דפטר לר"י באחד למול אחר השבת כו' וק"ל:
Chidushei Halachot on Pesachim 72b · Sefaria
מהר"ם
בתוס' ד"ה באשתו נמי וכו' דפריך אלישנא בתרא וכו' ר"ל היינו לשון ב' כדאיתא בסמוך בגמרא אית דאמרי בההוא פטור וכו':
Maharam on Pesachim 72b · Sefaria
גליון הש"ס
גמרא יבמתו נדה בעל עי' יבמות ב ע"א תוספות ד"ה ואחות אשתו:
Gilyon HaShas on Pesachim 72b · Sefaria
בן יהוידע
כָּל דְּבָרֶיךָ אֵינָן אֶלָּא דִּבְרֵי תֵּימָה יש להבין מאי מרבה בתיבת 'כָּל'? ונראה לי בס"ד דריבה עוד תימה אחריתי שלא הזכירה בפירוש והוא כי שאל אותו על הלילה והשיב 'עֲבוֹדָה עָבַדְתִּי' ועל זאת יש תימה דאפילו אם יהיו דבריו אלו בזמן שבית המקדש קיים וכי יש עבודה בלילה? ועדיין קשה למה החליט התימה לגמרי באומרו 'אֵינָן אֶלָּא דִּבְרֵי תֵּימָה' דמשמע שאין לדברים אלו מקום ליישב כלל שהיא תימה קיימת שלא תבא לידי ישוב? ונראה לי בס"ד רוצה לומר אפילו אם נאמר שאתה אינך מדבר דברים כפשוטן אלא בדרך חכמה ורמז הם אמורים עם כל זה לשון זה של דבריך הוא תימה דלא פליט מקושיא יען דאין ראוי לתפוס דבר חכמה ורמז בלשון זה דנפיק מיניה תקלה שיטעה השומע לחשוב שיש עבודה בזמן הזה ומותר להקריב בבמה או בבית המקדש אפילו שהוא חרב שיחשוב דבריך כפשוטן וכאשר חשו חז"ל (פסחים נג:) גבי תודוס איש רומי בענין קרבן פסח ולכן 'אֵינָן אֶלָּא דִּבְרֵי תֵּימָה' שלא יש להם תירוץ ליישבם. דף ס"ט ע"ב
Ben Yehoyada on Pesachim 72b · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת פסחים, דף ע״ב, עמוד ב׳, בהיקף של כ־557 מילים ב־27 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 27 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 110 מילים
נפתחת ב״שֶׁלֹּא נִתְּנָה שַׁבָּת לִדָּחוֹת. [וְסֵיפָא — נִתְּנָה…״
- קטע 29 מילים
נפתחת ב״הָכָא — הֲרֵי נִתְּנָה שַׁבָּת לִדָּחוֹת אֵצֶל…״
- קטע 323 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא: הָכָא…״
- קטע 429 מילים
נפתחת ב״וּשְׁאָר כׇּל הַזְּבָחִים שֶׁשְּׁחָטָן לְשׁוּם פֶּסַח, אִם…״
- קטע 547 מילים
נפתחת ב״רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. דְּתַנְיָא: אֶחָד הַזְּבָחִים הָרְאוּיִין…״
- קטע 643 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב בִּיבִי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: פּוֹטֵר…״
- קטע 723 מילים
נפתחת ב״בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: חוּלִּין לְשׁוּם…״
- קטע 815 מילים
נפתחת ב״וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מוֹדֶה הָיָה רַבִּי מֵאִיר…״
- קטע 931 מילים
נפתחת ב״וְטַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר מִשּׁוּם אִיחַלּוֹפֵי וְלָא אִיחַלּוֹפֵי?…״
- קטע 1025 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ: טְרִיד — אַף עַל גַּב…״
- קטע 1133 מילים
נפתחת ב״יָתֵיב רַבִּי זֵירָא וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב…״
- קטע 1213 מילים
נפתחת ב״וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אִשְׁתּוֹ נִדָּה בָּעַל —…״
- קטע 139 מילים
נפתחת ב״אִיכָּא דְאָמְרִי: כׇּל שֶׁכֵּן בְּהָהִיא דְּמִחַיַּיב, דְּלֹא…״
- קטע 1420 מילים
נפתחת ב״אִית דְּאָמְרִי, בְּהַהִיא — פָּטוּר. מַאי טַעְמָא?…״
- קטע 1515 מילים
נפתחת ב״וְרַבִּי יוֹחָנָן, מַאי שְׁנָא יְבִמְתּוֹ, דְּקָא עָבֵיד…״
- קטע 167 מילים
נפתחת ב״וְהָא אִיכָּא שִׂמְחַת עוֹנָה! שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עוֹנָתָהּ.…״
- קטע 1710 מילים
נפתחת ב״וְהָאָמַר רָבָא: חַיָּיב אָדָם לְשַׂמֵּחַ אִשְׁתּוֹ בִּדְבַר…״
- קטע 1812 מילים
נפתחת ב״אִי הָכִי, אֲפִילּוּ יְבִמְתּוֹ נָמֵי! יְבִמְתּוֹ בְּזִיז…״
- קטע 1929 מילים
נפתחת ב״וְרַבִּי יוֹחָנָן כְּמַאן? אִילֵּימָא כְּרַבִּי יוֹסֵי. דִּתְנַן,…״
- קטע 205 מילים
נפתחת ב״דִּילְמָא שָׁאנֵי הָתָם, דִּזְמַנּוֹ בָּהוּל.…״
- קטע 219 מילים
נפתחת ב״וְאֶלָּא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דִּזְבָחִים. דִּילְמָא הָתָם נָמֵי…״
- קטע 228 מילים
נפתחת ב״וְאֶלָּא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּתִינוֹקוֹת. הָתָם נָמֵי זְמַנּוֹ…״
- קטע 2324 מילים
נפתחת ב״וְאֶלָּא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דִּתְרוּמָה, דִּתְנַן: הָיָה אוֹכֵל…״
- קטע 2415 מילים
נפתחת ב״דִּילְמָא כִּדְרַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי, דְּאָמַר רַב…״
- קטע 259 מילים
נפתחת ב״אִי נָמֵי: שָׁאנֵי תְּרוּמָה דְּאִיקְּרִי עֲבוֹדָה, וַעֲבוֹדָה…״
- קטע 2636 מילים
נפתחת ב״דִּתְנַן: הָיָה עוֹמֵד וּמַקְרִיב, וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶּן…״
- קטע 2748 מילים
נפתחת ב״וּתְרוּמָה הֵיכָא אִיקְּרִי עֲבוֹדָה? דְּתַנְיָא, מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי…״
חכמים הנזכרים בדף
- שמואל · דור ראשון לאמוראים
שמו: שמואל הכהן בריה דאבא בר אבא.
מקור: מסכת פסחים דף ע״ב עמוד ב׳ · קטע 11 — “…רַבִּי זֵירָא וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אַקִּילְעָא דְּרַבִּי…”
לשון המקור
שֶׁלֹּא נִתְּנָה שַׁבָּת לִדָּחוֹת. [וְסֵיפָא — נִתְּנָה שַׁבָּת לִדָּחוֹת אֶצְלוֹ].
הָכָא — הֲרֵי נִתְּנָה שַׁבָּת לִדָּחוֹת אֵצֶל קׇרְבַּן צִיבּוּר.
אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא: הָכָא נָמֵי, הֲרֵי נִתְּנָה שַׁבָּת לִדָּחוֹת אֵצֶל תִּינוֹקוֹת דְּעָלְמָא! אֲמַר לֵיהּ: לְגַבֵּי דְּהַאי גַּבְרָא מִיהַת לָא אִיתְיְהִיב.
וּשְׁאָר כׇּל הַזְּבָחִים שֶׁשְּׁחָטָן לְשׁוּם פֶּסַח, אִם אֵינָן רְאוּיִין — חַיָּיב, וְאִם רְאוּיִין — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. מַאן תַּנָּא דְּשָׁנֵי לֵיהּ בֵּין רְאוּיִין לְשֶׁאֵינָן רְאוּיִין?
רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. דְּתַנְיָא: אֶחָד הַזְּבָחִים הָרְאוּיִין וְאֶחָד זְבָחִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִין, וְכֵן הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם אֵימוּרֵי צִיבּוּר — פָּטוּר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: לֹא נֶחְלְקוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל שֶׁאֵינָן רְאוּיִין שֶׁחַיָּיב, עַל מָה נֶחְלְקוּ — עַל הָרְאוּיִין, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.
אָמַר רַב בִּיבִי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: פּוֹטֵר הָיָה רַבִּי מֵאִיר אֲפִילּוּ עֵגֶל שֶׁל זִבְחֵי שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטוֹ לְשׁוּם הַפֶּסַח. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַב בִּיבִי: וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מוֹדֶה הָיָה רַבִּי מֵאִיר בְּבַעֲלֵי מוּמִין! אֲמַר לֵיהּ: בְּבַעֲלֵי מוּמִין לָא טְרִיד בְּהוּ, וְהַאי טְרִיד בֵּיהּ.
בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: חוּלִּין לְשׁוּם פֶּסַח, מַאי לִי אָמַר רַבִּי מֵאִיר? אֲמַר לֵיהּ: פּוֹטֵר הָיָה רַבִּי מֵאִיר אֲפִילּוּ חוּלִּין לְשׁוּם פֶּסַח.
וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מוֹדֶה הָיָה רַבִּי מֵאִיר בְּבַעֲלֵי מוּמִין! בַּעֲלֵי מוּמִין לָא מִיחַלְּפִי, הָנֵי מִיחַלְּפִי.
וְטַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר מִשּׁוּם אִיחַלּוֹפֵי וְלָא אִיחַלּוֹפֵי? וְהָאָמַר רַב בִּיבִי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: פּוֹטֵר הָיָה רַבִּי מֵאִיר אֲפִילּוּ עֵגֶל שֶׁל זִבְחֵי שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטוֹ לְשׁוּם הַפֶּסַח! אַלְמָא, טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר מִשּׁוּם דִּטְרִיד!
אֲמַר לֵיהּ: טְרִיד — אַף עַל גַּב דְּלָא מִחַלַּף, מִחַלַּף — אַף עַל גַּב דְּלָא טְרִיד, לְאַפּוֹקֵי בַּעֲלֵי מוּמִין, דְּלָא אִיחַלּוֹפֵי מִחַלַּף וְלָא מִטְרִיד טְרִיד.
יָתֵיב רַבִּי זֵירָא וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אַקִּילְעָא דְּרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק, וְיָתְבִי וְקָא אָמְרִי, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: נִתְחַלֵּף לוֹ שַׁפּוּד שֶׁל נוֹתָר בְּשַׁפּוּד שֶׁל צָלִי, וַאֲכָלוֹ — חַיָּיב.
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אִשְׁתּוֹ נִדָּה בָּעַל — חַיָּיב. יְבִמְתּוֹ נִדָּה בָּעַל — פָּטוּר.
אִיכָּא דְאָמְרִי: כׇּל שֶׁכֵּן בְּהָהִיא דְּמִחַיַּיב, דְּלֹא עָשָׂה מִצְוָה.
אִית דְּאָמְרִי, בְּהַהִיא — פָּטוּר. מַאי טַעְמָא? הָתָם הוּא דַּהֲוָה לֵיהּ לְשַׁיּוֹלֵי. אֲבָל הָכָא, דְּלָא הֲוָה לֵיהּ לְשַׁיּוֹלֵי — לָא.
וְרַבִּי יוֹחָנָן, מַאי שְׁנָא יְבִמְתּוֹ, דְּקָא עָבֵיד מִצְוָה? אִשְׁתּוֹ נָמֵי קָא עָבֵיד מִצְוָה! בְּאִשְׁתּוֹ מְעוּבֶּרֶת.
וְהָא אִיכָּא שִׂמְחַת עוֹנָה! שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עוֹנָתָהּ.
וְהָאָמַר רָבָא: חַיָּיב אָדָם לְשַׂמֵּחַ אִשְׁתּוֹ בִּדְבַר מִצְוָה! סָמוּךְ לְוִוסְתָּהּ.
אִי הָכִי, אֲפִילּוּ יְבִמְתּוֹ נָמֵי! יְבִמְתּוֹ בְּזִיז מִינַּהּ, אִשְׁתּוֹ לָא בְּזִיז מִינַּהּ.
וְרַבִּי יוֹחָנָן כְּמַאן? אִילֵּימָא כְּרַבִּי יוֹסֵי. דִּתְנַן, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וְהוֹצִיא אֶת הַלּוּלָב לִרְשׁוּת הָרַבִּים — פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוֹצִיא בִּרְשׁוּת.
דִּילְמָא שָׁאנֵי הָתָם, דִּזְמַנּוֹ בָּהוּל.
וְאֶלָּא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דִּזְבָחִים. דִּילְמָא הָתָם נָמֵי זְמַנּוֹ בָּהוּל.
וְאֶלָּא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּתִינוֹקוֹת. הָתָם נָמֵי זְמַנּוֹ בָּהוּל.
וְאֶלָּא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דִּתְרוּמָה, דִּתְנַן: הָיָה אוֹכֵל בִּתְרוּמָה וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.
דִּילְמָא כִּדְרַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי, דְּאָמַר רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי: בִּתְרוּמָה בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, דִּזְמַנָּהּ בָּהוּל.
אִי נָמֵי: שָׁאנֵי תְּרוּמָה דְּאִיקְּרִי עֲבוֹדָה, וַעֲבוֹדָה רַחֲמָנָא אַכְשַׁר.
דִּתְנַן: הָיָה עוֹמֵד וּמַקְרִיב, וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה — כׇּל הַקָּרְבָּנוֹת כּוּלָּן שֶׁהִקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ פְּסוּלִין, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַכְשִׁיר. וְאָמְרִינַן, מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ — דִּכְתִיב: ״בָּרֵךְ ה׳ חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה״.
וּתְרוּמָה הֵיכָא אִיקְּרִי עֲבוֹדָה? דְּתַנְיָא, מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי טַרְפוֹן שֶׁלֹּא בָּא אֶמֶשׁ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. לְשַׁחֲרִית מְצָאוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה לֹא בָּאתָ אֶמֶשׁ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ? אָמַר לוֹ: עֲבוֹדָה עָבַדְתִּי. אָמַר לוֹ: כׇּל דְּבָרֶיךָ אֵינָן אֶלָּא דִּבְרֵי תֵימָה, וְכִי עֲבוֹדָה בַּזְּמַן הַזֶּה מִנַּיִן? אָמַר לוֹ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: