בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת פסחים דף ס״ד עמוד ב׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת פסחים דף ס״ד עמוד ב׳

    מסכת פסחים דף ס״ד עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־537 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    שחל להיות בשבת ואינו יכול לתקן המקלות:

    ידו על כתף חבירו ותולה אותו בגידי ארכובותיו בזרועו:

    במגיס קערה:

    וישבה לה בהר הבית בשבת קאמר שלא היו יכולין להוליך פסחיהן לבתיהן:

    בחיל לפני הסורג הוא בין הסורג לחומת עזרת נשים בתחלת עליית ההר:

    גמ' שלשים בכל כת וכת קהל עשרה ועדה עשרה וישראל עשרה:

    מספקא ליה דילמא בבת אחת צוה לשוחטו ויהיו בה שלשים:

    או בזה אחר זה שלש כתות של עשרה עשרה הלכך שלש כתות בעינן דילמא בזה אחר זה קאמר ושל שלשים בעינן דילמא בבת אחת קאמר ואינו יכול לשוחטו בפחות משלשים:

    ועוד 19 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Pesachim 64b · Sefaria

    תוספות

    אתיא זריקה זריקה מעולה בפ' איזהו מקומן (זבחים נז.) פריך ונילף מעולה מה עולה שתים שהן ארבע אף פסח כו' ומשני אמר אביי למה לי למיכתב סביב בעולה סביב בחטאת הוו להו שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין וקשה לר"י דנהי דלא ילפינן משני כתובין הבאין כאחד במה מצינו מדלא כתב בחד מינייהו בכור ומעשר ופסח דאיכא גזירה שוה נילף שפיר מעולה דאין גזירה שוה למחצה ואומר ר"י דע"כ אשם וחטאת דכתיב בהו סביב דאמרינן התם דהוו שני כתובים ושלשה כתובים ילפינן בג"ש מעולה או עולה ילפא מינייהו והשתא אתי שפיר הא דמסיק הוו להו שני כתובים הבאין כאחד דלמעוטי דלא נילף בגזירה שוה אתו דדומיא דכתב בהו סביב קא ממעט דאית בהו גזירה שוה כדפרישי':

    Tosafot on Pesachim 64b · Sefaria

    רבנו חננאל

    אמר רבי יצחק אין הפסח נשחט אלא בשלש כתות של שלשים שלשים בני אדם. מאי טעמא מספקא לן אי כולהו קהל ועדה וישראל בבת אחת נכנסין או בזה אחר זה הלכך עיילי שלשים שלשים ואפי' [בחמשין נמי סגי] משכחת לה כגון דעיילי שלשים עבדי עשרה ונפקי ועיילי עשרה אחריני ועבדי נמי עשרה ונפקי ועיילי עשרה אחריני: יש מי ששונה ננעלו [דלתות העזרה] מעצמם בנס מן השמים ויש מי ששונה נועלין דלתות העזרה כלומר כיון שנתמלאת העזרה נועלין הדלתות דלא לירמסו אהדדי והא דתנן בעדיות [ח"ו] שעקביא בן מהללאל נתנדה שאין העזרה ננעלת על כל אדם בחכמ' ובירא' חטא כעקביא בן מהללאל (וכו') כל השמועה פשוטה היא: והכליות שלקח תפיסה בעלמא עד שיתנו לו דבר אחר כגון צרור או כיוצא בו לעמוד בהן על המנין:

    מדקתני שחט ישראל ש"מ כי בא התנא להודיענו דשחיטה בזר כשרה נותנים לחברו וחברו לחברו [ש"מ] דהולכה שלא ברגל כשר' והוא דניידי פורתא ותו שמעי' מדקתני קבל המלא מקודם ואחר כך החזיר הריקן הא דאמר ריש לקיש אין מעבירין על המצות אלא מקדים מצוה דפגע ברישא ומיהא דקתני זרקו זריק' אחת כנגד היסוד ש"מ דמתני' רבי יוסי דאמר פסח [בזריקה ונפקא ליה מקרא דאת דמם תזרוק דפסח טעון] מתן דמים על המזבח:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 64b · Sefaria

    מאירי

    הגיורת והמשוחררת הרי הם כדין סוטה לשתות וליבדק במי סוטה ע"י קינוי וסתירה כשאר כל הנשים ואע"פ שעקביא בן מהללאל אומר היפך הדברים אין הלכה כן כמו שביארנו במקומו וכל שמזלזל בתלמיד חכם או בהוראתו ומחליש את דעתו דרך נצוח וקטרוג או דרך לעג ראוי לנדותו וכ"ש יחיד החולק עם המרובים אלא שאם הוא מופלג בחכמה ובחסידות דנין אותו כשגגה שיוצאה ומניחין אותו ובלבד שלא יהא רגיל בכך:

    אימורי קרבן צריך שיזהר שלא יתערבו של קרבן זה בקרבן אחר שנאמר והקטירו לשון יחיד שלא יערב חלבים של זה בזה ובדיעבד מיהא הואיל והכל בדין אחד לשריפה יעלו וכן ראוי להזהר שיהיו כל אימורין של קרבן אחד נשרפים כאחת ולא שיחלקם לישרף זה אחר זה ובדיעבד מיהא כשר:

    אע"פ שביארנו בבזיכין שבמשנתנו שלא הי' להם בית מושב בשוליהם מ"מ בזיכי לבונה של לחם הפנים היו להם שולים רחבים כדי שלא יסמכו על דפנות הלחם שהיו זקופות ויפרסום שהרי לחם הפנים הי' נעשה כמין תיבה פרוצה משתי רוחותיה:

    Meiri on Pesachim 64b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא אביי אמר ננעלו תנן כמה דמעיילו עיילו וסמכינן אניסא כו' ויש לדקדק לאביי כיון דבנס ננעלין כדי דלא ליעיילו כולהו ולא יהיו ג' כיתות אם כן היאך מספקא לן אי בבת אחת בג' כיתות דא"כ למה ננעלין כלל בין כל כת וכת ויש ליישב ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Pesachim 64b · Sefaria

    מהר"ם

    בתוס' ד"ה אתיא זריקה זריקה כו' ואר"י וכו' דהוי שני כתובים ושלשה כתובים כו' ר"ל דהנהו ב' וג' כתובים לא היו במה מצינו אלא ילפינן מהדדי בג"ש וא"כ כי כתבינהו רחמנא שלא ללמוד מנייהו היינו נמי אפי' במקום דאיתא ג"ש:

    אלו דברים פרק ששי :

    Maharam on Pesachim 64b · Sefaria

    בן יהוידע

    כַּמָּה דְּעַיְלֵי, נֵיעוֹל, וְסַמְכִינָן אַנִּיסָא מקשים תנן (משנה אבות ה, ה) 'עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂו לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ' ובכללם 'לֹא אֵרַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים'. ולפי זה אמאי מזמנין כהן אחר בערב כיפור, יסמכו אניסא דלא יארע לו קרי? ונראה לי התם איכא עוד חששא אחרת שמא לא יהיה מרוצה לשמים ויכנס וימות ובזה לא שייך לסמוך על הנס דהרי הוא מת מכח קדושת המקום שנכנס בו בהיותו אינו ראוי ולהכי מזמנין כהן אחר בשביל חשש זה וחשש זה.

    Ben Yehoyada on Pesachim 64b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת פסחים, דף ס״ד, עמוד ב׳, בהיקף של כ־537 מילים ב־19 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 19 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 124 מילים

      נפתחת ב״שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, מַנִּיחַ יָדוֹ עַל כֶּתֶף…״

    2. קטע 218 מילים

      נפתחת ב״יָצְתָה כַּת הָרִאשׁוֹנָה וְיָשְׁבָה לָהּ בְּהַר הַבַּיִת.…״

    3. קטע 329 מילים

      נפתחת ב״גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אֵין הַפֶּסַח נִשְׁחָט…״

    4. קטע 437 מילים

      נפתחת ב״הִלְכָּךְ בָּעֵינַן שָׁלֹשׁ כִּתּוֹת שֶׁל שְׁלֹשִׁים שְׁלֹשִׁים…״

    5. קטע 513 מילים

      נפתחת ב״נִכְנְסָה כַּת רִאשׁוֹנָה וְכוּ׳. אִיתְּמַר, אַבָּיֵי אָמַר:…״

    6. קטע 622 מילים

      נפתחת ב״מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ לְמִסְמַךְ אַנִּיסָּא. אַבָּיֵי…״

    7. קטע 764 מילים

      נפתחת ב״וְהָא דִּתְנַן, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: חַס וְשָׁלוֹם…״

    8. קטע 822 מילים

      נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: מֵעוֹלָם לָא נִתְמַעֵךְ אָדָם בָּעֲזָרָה,…״

    9. קטע 953 מילים

      נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: פַּעַם אַחַת בִּיקֵּשׁ אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ…״

    10. קטע 1016 מילים

      נפתחת ב״נָטַל כּוּלְיָא? הָא בָּעֵי אַקְטוּרַהּ! דַּהֲדַר מַקְטֵיר…״

    11. קטע 1120 מילים

      נפתחת ב״דַּהֲדַר מַקְטֵיר לְהוּ חֲדָא חֲדָא. וְהָתַנְיָא ״וְהִקְטִירָם״,…״

    12. קטע 1226 מילים

      נפתחת ב״כֹּהֲנִים עוֹמְדִין שׁוּרוֹת וְכוּ׳. מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא…״

    13. קטע 1325 מילים

      נפתחת ב״וְלֹא הָיוּ לַבָּזִיכִין שׁוּלַיִים וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן:…״

    14. קטע 1426 מילים

      נפתחת ב״שָׁחַט יִשְׂרָאֵל וְקִבֵּל הַכֹּהֵן וְכוּ׳. לָא סַגִּיא…״

    15. קטע 1526 מילים

      נפתחת ב״נוֹתְנוֹ לַחֲבֵירוֹ. שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ הוֹלָכָה שֶׁלֹּא בָּרֶגֶל…״

    16. קטע 1626 מילים

      נפתחת ב״קִבֵּל אֶת הַמָּלֵא וּמַחְזִיר אֶת הָרֵיקָן וְכוּ׳.…״

    17. קטע 1716 מילים

      נפתחת ב״כֹּהֵן הַקָּרוֹב אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ וְכוּ׳. מַאן תָּנָא…״

    18. קטע 1836 מילים

      נפתחת ב״דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: ״אֶת דָּמָם…״

    19. קטע 1938 מילים

      נפתחת ב״מְנָלַן דִּטְעוּנִין יְסוֹד? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָתְיָא…״

    חכמים הנזכרים בדף

    לשון המקור

    שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, מַנִּיחַ יָדוֹ עַל כֶּתֶף חֲבֵירוֹ, וְיַד חֲבֵירוֹ עַל כְּתֵיפוֹ, וְתוֹלֶה וּמַפְשִׁיט. קְרָעוֹ, וְהוֹצִיא אֶת אֵימוּרָיו. נְתָנוֹ בְּמָגֵיס, וְהִקְטִירָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.

    יָצְתָה כַּת הָרִאשׁוֹנָה וְיָשְׁבָה לָהּ בְּהַר הַבַּיִת. שְׁנִיָּה בַּחֵיל, וְהַשְּׁלִישִׁית בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת. חָשֵׁיכָה — יָצְאוּ וְצָלוּ אֶת פִּסְחֵיהֶן.

    גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אֵין הַפֶּסַח נִשְׁחָט אֶלָּא בְּשָׁלֹשׁ כִּתּוֹת שֶׁל שְׁלֹשִׁים שְׁלֹשִׁים בְּנֵי אָדָם. מַאי טַעְמָא? ״קָהָל״ וְ״עֵדָה״ וְ״יִשְׂרָאֵל״. מְסַפְּקָא לַן אִי בְּבַת אַחַת אִי בְּזֶה אַחַר זֶה,

    הִלְכָּךְ בָּעֵינַן שָׁלֹשׁ כִּתּוֹת שֶׁל שְׁלֹשִׁים שְׁלֹשִׁים בְּנֵי אָדָם. דְּאִי בְּבַת אַחַת — הָא אִיכָּא, וְאִי בָּזֶה אַחַר זֶה — הָא אִיכָּא, הִלְכָּךְ בְּחַמְשִׁין נָמֵי סַגִּיא, דְּעָיְילִי תְּלָתִין וְעָבְדִי, עָיְילִי עַשְׂרָה וְנָפְקִי עַשְׂרָה, עָיְילִי עַשְׂרָה וְנָפְקִי עַשְׂרָה.

    נִכְנְסָה כַּת רִאשׁוֹנָה וְכוּ׳. אִיתְּמַר, אַבָּיֵי אָמַר: נִנְעֲלוּ תְּנַן. רָבָא אָמַר: נוֹעֲלִין תְּנַן.

    מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ לְמִסְמַךְ אַנִּיסָּא. אַבָּיֵי אָמַר: נִנְעֲלוּ תְּנַן, כַּמָּה דַּעֲיַילוּ מְעַלּוּ, וְסָמְכִינַן אַנִּיסָּא. רָבָא אָמַר: נוֹעֲלִין תְּנַן, וְלָא סָמְכִינַן אַנִּיסָּא.

    וְהָא דִּתְנַן, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: חַס וְשָׁלוֹם שֶׁעֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל נִתְנַדָּה, שֶׁאֵין עֲזָרָה נִנְעֶלֶת עַל כׇּל אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל בְּחׇכְמָה וּבְיִרְאַת חֵטְא כַּעֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל. אַבָּיֵי מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ, וְרָבָא מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ. אַבָּיֵי מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ: אֵין בָּעֲזָרָה בְּשָׁעָה שֶׁנִּנְעֲלָה עַל כׇּל אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל בְּחׇכְמָה וּבְיִרְאַת חֵטְא כַּעֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל: רָבָא מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ: אֵין בָּעֲזָרָה בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹעֲלִין אוֹתָהּ עַל כׇּל יִשְׂרָאֵל בְּחׇכְמָה וּבְיִרְאַת חֵטְא כַּעֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל.

    תָּנוּ רַבָּנַן: מֵעוֹלָם לָא נִתְמַעֵךְ אָדָם בָּעֲזָרָה, חוּץ מִפֶּסַח אֶחָד שֶׁהָיָה בִּימֵי הִלֵּל, שֶׁנִּתְמַעֵךְ בּוֹ זָקֵן אֶחָד, וְהָיוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ ״פֶּסַח מְעוּכִין״.

    תָּנוּ רַבָּנַן: פַּעַם אַחַת בִּיקֵּשׁ אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ לִיתֵּן עֵינָיו בְּאוּכְלוּסֵי יִשְׂרָאֵל. אֲמַר לֵיהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל: תֵּן עֵינֶיךָ בַּפְּסָחִים. נָטַל כּוּלְיָא מִכׇּל אֶחָד, וְנִמְצְאוּ שָׁם שִׁשִּׁים רִיבּוֹא זוּגֵי כְלָיוֹת כִּפְלַיִם כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם. חוּץ מִטָּמֵא וְשֶׁהָיָה בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה. וְאֵין לָךְ כׇּל פֶּסַח וּפֶסַח שֶׁלֹּא נִמְנוּ עָלָיו יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם. וְהָיוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ ״פֶּסַח מְעוּבִּין״.

    נָטַל כּוּלְיָא? הָא בָּעֵי אַקְטוּרַהּ! דַּהֲדַר מַקְטֵיר לְהוּ. וְהָכְתִיב: ״וְהִקְטִירוֹ״, שֶׁלֹּא יְעָרֵב חֲלָבָיו שֶׁל זֶה בָּזֶה!

    דַּהֲדַר מַקְטֵיר לְהוּ חֲדָא חֲדָא. וְהָתַנְיָא ״וְהִקְטִירָם״, שֶׁיְּהֵא כּוּלּוֹ כְּאֶחָד! אֶלָּא: תְּפִיסָה בְּעָלְמָא, דְּשָׁקֵיל מִינַּיְיהוּ עַד דְּיָהֲבִין לֵיהּ מִידֵּי אַחֲרִינָא.

    כֹּהֲנִים עוֹמְדִין שׁוּרוֹת וְכוּ׳. מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא דִּילְמָא שָׁקְלִי דְּדַהֲבָא וּמְעַיְּילִי דְּכַסְפָּא — הָכִי נָמֵי, דִּילְמָא שָׁקְלִי בַּר מָאתַן וּמְעַיְּילִי בַּר מְאָה! אֶלָּא, דְּהָכִי שַׁפִּיר טְפֵי.

    וְלֹא הָיוּ לַבָּזִיכִין שׁוּלַיִים וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: כׇּל הַבָּזִיכִין שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ לֹא הָיוּ לָהֶן שׁוּלַיִים, חוּץ מִבְּזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים — שֶׁמָּא יַנִּיחוּם וְיִפְרוֹס הַלֶּחֶם.

    שָׁחַט יִשְׂרָאֵל וְקִבֵּל הַכֹּהֵן וְכוּ׳. לָא סַגִּיא דְּלָאו יִשְׂרָאֵל?! הִיא גּוּפָא קָא מַשְׁמַע לַן, דִּשְׁחִיטָה בְּזָר כְּשֵׁירָה. וְקִבֵּל הַכֹּהֵן. הָא קָמַשְׁמַע לַן, מִקַּבָּלָה וְאֵילָךְ מִצְוַת כְּהוּנָּה.

    נוֹתְנוֹ לַחֲבֵירוֹ. שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ הוֹלָכָה שֶׁלֹּא בָּרֶגֶל — הָוְיָא הוֹלָכָה! דִּילְמָא הוּא נָיֵיד פּוּרְתָּא. וְאֶלָּא מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? הָא קָמַשְׁמַע לַן: ״בְּרׇב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ״.

    קִבֵּל אֶת הַמָּלֵא וּמַחְזִיר אֶת הָרֵיקָן וְכוּ׳. אֲבָל אִיפְּכָא לָא — מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אֵין מַעֲבִירִין עַל הַמִּצְוֹת.

    כֹּהֵן הַקָּרוֹב אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ וְכוּ׳. מַאן תָּנָא פֶּסַח בִּזְרִיקָה? אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הִיא.

    דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: ״אֶת דָּמָם תִּזְרוֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר״ — ״דָּמוֹ״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״דָּמָם״. ״חֶלְבּוֹ״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״חֶלְבָּם״. לִמֵּד עַל בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר וּפֶסַח, שֶׁהֵן טְעוּנִין מַתַּן דָּמִים וְאֵימוּרִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ.

    מְנָלַן דִּטְעוּנִין יְסוֹד? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָתְיָא ״זְרִיקָה״ ״זְרִיקָה״ מֵעוֹלָה. כְּתִיב הָכָא: ״אֶת דָּמָם תִּזְרוֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ״, וּכְתִיב הָתָם: ״וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב״, מָה עוֹלָה טְעוּנָה יְסוֹד — אַף פֶּסַח נָמֵי טָעוּן יְסוֹד.