דף ביאור
מסכת זבחים דף צ״ט עמוד ב׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת זבחים דף צ״ט עמוד ב׳
מסכת זבחים דף צ״ט עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־365 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
מגריפה כלי ברזל הוא וראשו רחב ומבדילים בו גרוגרות הנדבקות זו בזו:
לבי על הסל לשומרו מדבר המטמא אב הטומאה שמטמא כלי וכן מטומאות דרבנן המטמאות אותה לטמא חולין ותרומה מדרבנן ולא מדבר הפוסלה לחולין ולתרומה ומיהו טמאה היא להשתמש בה קדשים:
איגלגל מילתא הא דרמינהו לעיל מתני' דאונן דאיבעי לך לשנויי עלה הנך שינויי דחיקי:
של תרומה עצמה וכ"ש שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה:
מותר ליגע בתרומה דאינו נעשה גופו אלא שלישי כמו המאכל שאכל ואסור לאכול תרומה אבל מותר ליגע אלמא מעלות עבוד רבנן באכילה דליתנהו בנגיעה וגבי אונן נמי הא דתנן אונן צריך טבילה באכילה תנן אבל נוגע אין צריך לטבול:
כי מזמני ליה אם זימנו חבירו כהן לאכול עמו לערב בחלקו בקדשים אוכל:
ורמינהו אונן טובל ואוכל פסחו משנה היא בפסחים (דף צא:) ולא גרסינן בה מחוסר כיפורים דאינו צריך להמתין לערב אלא מביא כפרתו וטובל ואוכל בקדשים:
טובל כדתנן אונן צריך טבילה לקדש:
ועוד 14 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Zevachim 99b · Sefaria
תוספות
ה"ג ה"נ באכילה עבוד רבנן מעלה פירש בקונטרס והא דתנן אונן צריך טבילה אאכילה תנן אבל נוגע א"צ לטבול והשתא לא קאי שינוייא דרבי יוחנן ונראה דאפשר לקיימו דלעולם מתני' בשטבל וההיא דחגיגה בדלא טבל אבל הא דאמר אונן שטבל דאנינותו חוזרת עליו היינו באכילה ופ"ה עיקר:
אונן טובל ואוכל פסחו לערב אבל לא בקדשים משנה היא בפסחים בפרק האשה (דף צא:) ול"ג מחוסר כיפורים דאונן דוקא הוא דלא אכיל בקדשים לערב משום אנינות לילה אבל מחוסר כיפורים כיון שהביא כפרתו וטבל למה לא יאכל:
אמר רב חסדא פסח כדי נסביה במסקנא משני כאן קודם ששחטו וזרקו עליו כאן לאחר ששחטו וזרקו עליו דההיא לא יביא פסחו כשמת קודם ששחטו וזרקו עליו וההיא דטובל ואוכל לערב כשמת לאחר ששחטו וזרקו עליו אבל הנך אמוראי לא בעו לשנויי הכי משום דקסברי אכילה לא מעכבא וכיון דלא מעכבא אמאי דחיא אכילתה אנינות לילה דרבנן טפי משאר קדשים אבל היכא דמת קודם ששחטו אף על גב דאכילה לא מעכבת אי לא שרית לאוכלו לא מייתי ויש לתמוה דמשמע דשרי ר"ש לשחוט ולזרוק אחר שמת לו מת משום דאנינות לילה דרבנן והלא אנינות יום דאורייתא ודל אכילה מהכא מ"מ הקרבה ביום אסור בחטאת עולה ואשם דאסור להביא כשהוא אונן מדכתיב קרבנו כל ששמו קרבן וכי תימא משום דאתי עשה דפסח ודחי עשה דאנינות דכשהוא שלם מביא א"כ היכי דייק מינה אנינות לילה מדרבנן אפילו היא דאורייתא דחיא ומתוך פי' הקונטרס משמע דסבר השתא דכולה אסמכתא בעלמא ונראה לפרש כיון דעיקר פסח לא בא אלא לאכילה כדתנן (פסחים דף עו:) פסח הבא בטומאה נאכל בטומאה שעיקרו לא בא אלא לאכילה הלכך לא חיישינן ביה לאנינות בזמן הקרבה אלא בזמן אכילה ואף על גב דאכילה לא מעכבת:
Tosafot on Zevachim 99b · Sefaria
גליון הש"ס
גמ' איידי דאכיל פסח עי' חגיגה דף כה ע"ב ובטורי אבן שם ד"ה מדמהימן אפסח:
Gilyon HaShas on Zevachim 99b · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת זבחים, דף צ״ט, עמוד ב׳, בהיקף של כ־365 מילים ב־19 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 19 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 115 מילים
נפתחת ב״וּמַגְרֵיפָה בְּתוֹכוֹ, וְאָמַר: ״לִבִּי עַל הַסַּל וְאֵין…״
- קטע 220 מילים
נפתחת ב״וּתְטַמֵּא מַגְרֵיפָה לְסַל! אֵין כְּלִי מְטַמֵּא כְּלִי.…״
- קטע 328 מילים
נפתחת ב״אִיגַּלְגַּל מִילְּתָא, וּמְטַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַבָּא בַּר…״
- קטע 410 מילים
נפתחת ב״אַלְמָא בַּאֲכִילָה עֲבוּד רַבָּנַן מַעֲלָה, בִּנְגִיעָה לָא…״
- קטע 513 מילים
נפתחת ב״וְאֵינוֹ חוֹלֵק לֶאֱכוֹל כּוּ׳. מִיפְלָג הוּא דְּלָא…״
- קטע 613 מילים
נפתחת ב״וּרְמִינְהִי: אוֹנֵן (וּמְחוּסַּר כִּיפּוּרִים) – טוֹבֵל וְאוֹכֵל…״
- קטע 712 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי: לָא קַשְׁיָא; כָּאן…״
- קטע 826 מילים
נפתחת ב״בְּפֶסַח – אַיְּידֵי דְּאָכֵיל פֶּסַח, אָכֵיל נָמֵי…״
- קטע 929 מילים
נפתחת ב״רַב אַסִּי אָמַר: לָא קַשְׁיָא; כָּאן שֶׁמֵּת…״
- קטע 1039 מילים
נפתחת ב״מַאן תַּנָּא אֲנִינוּת לַיְלָה מִדְּרַבָּנַן? רַבִּי שִׁמְעוֹן…״
- קטע 1121 מילים
נפתחת ב״וְסָבַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אֲנִינוּת לַיְלָה מִדְּרַבָּנַן?! וְהָתַנְיָא,…״
- קטע 1225 מילים
נפתחת ב״וְהָתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ״שְׁלָמִים״ – כְּשֶׁהוּא…״
- קטע 1335 מילים
נפתחת ב״מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הָעוֹלָה? מְרַבֶּה אֲנִי אֶת…״
- קטע 1423 מילים
נפתחת ב״מִנַּיִן לְרַבּוֹת הָעוֹפוֹת וְהַמְּנָחוֹת וְהַיַּיִן וְהָעֵצִים וְהַלְּבוֹנָה?…״
- קטע 153 מילים
נפתחת ב״קָתָנֵי מִיהָא פֶּסַח!…״
- קטע 167 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב חִסְדָּא: פֶּסַח – כְּדִי נַסְבֵיהּ.…״
- קטע 1722 מילים
נפתחת ב״רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: מַאי פֶּסַח – שַׁלְמֵי…״
- קטע 1821 מילים
נפתחת ב״דְּאִי לָא תְּנָא שְׁלָמִים הַבָּאִין מֵחֲמַת פֶּסַח,…״
- קטע 193 מילים
נפתחת ב״רַב מָרִי אָמַר:…״
לשון המקור
וּמַגְרֵיפָה בְּתוֹכוֹ, וְאָמַר: ״לִבִּי עַל הַסַּל וְאֵין לִבִּי עַל הַמַּגְרֵיפָה״ – הַסַּל טָהוֹר וְהַמַּגְרֵיפָה טְמֵאָה.
וּתְטַמֵּא מַגְרֵיפָה לְסַל! אֵין כְּלִי מְטַמֵּא כְּלִי. וּתְטַמֵּא מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ! אָמַר רָבָא: בְּאוֹמֵר שְׁמַרְתִּיהָ מִדָּבָר הַמְטַמְּאָהּ, וְלֹא שְׁמַרְתִּיהָ מִדָּבָר הַפּוֹסְלָהּ.
אִיגַּלְגַּל מִילְּתָא, וּמְטַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל. אֲמַר לְהוּ, לָא שְׁמִיעַ לְהוּ הָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר רַבִּי: הָאוֹכֵל שְׁלִישִׁי שֶׁל תְּרוּמָה – אָסוּר לֶאֱכוֹל וּמוּתָּר לִיגַּע?
אַלְמָא בַּאֲכִילָה עֲבוּד רַבָּנַן מַעֲלָה, בִּנְגִיעָה לָא עֲבוּד רַבָּנַן מַעֲלָה!
וְאֵינוֹ חוֹלֵק לֶאֱכוֹל כּוּ׳. מִיפְלָג הוּא דְּלָא פְּלִיג, וְכִי מְזַמְּנִי לֵיהּ – אָכֵיל;
וּרְמִינְהִי: אוֹנֵן (וּמְחוּסַּר כִּיפּוּרִים) – טוֹבֵל וְאוֹכֵל אֶת פִּסְחוֹ לָעֶרֶב, אֲבָל לֹא בְּקָדָשִׁים!
אָמַר רַב יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי: לָא קַשְׁיָא; כָּאן בְּפֶסַח, כָּאן בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה.
בְּפֶסַח – אַיְּידֵי דְּאָכֵיל פֶּסַח, אָכֵיל נָמֵי קָדָשִׁים. בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה – דְּלָא חֲזֵי, לָא חֲזֵי. וּמַאי ״אֲבָל לֹא בְּקָדָשִׁים״? אֲבָל לֹא בְּקָדָשִׁים שֶׁל כׇּל הַשָּׁנָה.
רַב אַסִּי אָמַר: לָא קַשְׁיָא; כָּאן שֶׁמֵּת לוֹ מֵת בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר וּקְבָרוֹ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, כָּאן שֶׁמֵּת לוֹ מֵת בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר וּקְבָרוֹ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר; יוֹם קְבוּרָה לָא תָּפֵיס לֵילוֹ מִדְּרַבָּנַן.
מַאן תַּנָּא אֲנִינוּת לַיְלָה מִדְּרַבָּנַן? רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. דְּתַנְיָא: אֲנִינוּת לַיְלָה מִדִּבְרֵי תוֹרָה. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אוֹנֵן אֵינוֹ מִדִּבְרֵי תוֹרָה, אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. תֵּדַע – שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ: אוֹנֵן טוֹבֵל וְאוֹכֵל אֶת פִּסְחוֹ לָעֶרֶב, אֲבָל לֹא בַּקֳּדָשִׁים.
וְסָבַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אֲנִינוּת לַיְלָה מִדְּרַבָּנַן?! וְהָתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אוֹנֵן אֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ קׇרְבְּנוֹתָיו. מַאי, לָאו וַאֲפִילּוּ בְּפֶסַח? לָא; לְבַר מִפֶּסַח.
וְהָתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ״שְׁלָמִים״ – כְּשֶׁהוּא שָׁלֵם מֵבִיא, וְאֵינוֹ מֵבִיא כְּשֶׁהוּא אוֹנֵן. מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַתּוֹדָה? מְרַבֶּה אֲנִי אֶת הַתּוֹדָה, שֶׁכֵּן נֶאֱכֶלֶת בְּשִׂמְחָה כִּשְׁלָמִים.
מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הָעוֹלָה? מְרַבֶּה אֲנִי אֶת הָעוֹלָה, שֶׁכֵּן בָּאָה בְּנֶדֶר וּבִנְדָבָה כִּשְׁלָמִים. מִנַּיִן לְרַבּוֹת בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר וָפֶסַח? מְרַבֶּה אֲנִי בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר וָפֶסַח, שֶׁכֵּן אֵינָן בָּאִין עַל חֵטְא. מִנַּיִן לְרַבּוֹת חַטָּאת וְאָשָׁם? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זֶבַח״.
מִנַּיִן לְרַבּוֹת הָעוֹפוֹת וְהַמְּנָחוֹת וְהַיַּיִן וְהָעֵצִים וְהַלְּבוֹנָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״שְׁלָמִים קׇרְבָּנוֹ״; כׇּל קׇרְבְּנוֹת שֶׁהוּא מֵבִיא – כְּשֶׁהוּא שָׁלֵם מֵבִיא, וְאֵינוֹ מֵבִיא כְּשֶׁהוּא אוֹנֵן.
קָתָנֵי מִיהָא פֶּסַח!
אָמַר רַב חִסְדָּא: פֶּסַח – כְּדִי נַסְבֵיהּ.
רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: מַאי פֶּסַח – שַׁלְמֵי פֶסַח. אִי הָכִי, הַיְינוּ שְׁלָמִים! תְּנָא שְׁלָמִים הַבָּאִין מֵחֲמַת פֶּסַח, וּתְנָא שְׁלָמִים הַבָּאִין מֵחֲמַת עַצְמָן.
דְּאִי לָא תְּנָא שְׁלָמִים הַבָּאִין מֵחֲמַת פֶּסַח, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּמֵחֲמַת פֶּסַח אָתֵי – כְּגוּפֵיהּ דְּפֶסַח דָּמֵי; קָא מַשְׁמַע לַן.
רַב מָרִי אָמַר: