מסכת זבחים דף נ״ג עמוד ב׳

תנא דבי רבי ישמעאל היו שונין ברבי שמעון בן יוחי זה וזה יסוד מערבי תלמידי רבי ישמעאל היו שונין משנה שנשנית בבית מדרשו של רבי שמעון דזה וזה יסוד מערבי כרבי ישמעאל:

וסימניך שלא תחליף הגירסא לומר זה וזה דרומי:

משכוה גברי לגברא תלמידי ר' ישמעאל שהן מרובין משכו את ר"ש לומר כדברי רבן:

מתני' העולה קדשי קדשים היא ליפסל ביוצא ובטבול יום ובמחוסר כפורים ומועלין בה:

שתי מתנות בקרן מזרחית צפונית ובקרן מערבית דרומית שכנגדה באלכסון והכי תנן במסכת תמיד (דף ל:) בא לו לקרן מזרחית צפונית נותן מזרחית צפונית מערבית דרומית נותן מערבית דרומית וטעמא משום דקרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד כדאמרינן בשמעתין ועולה טעונה תורת מתן דמה כנגד היסוד וכדרבינן לעיל (זבחים דף נא.) מק"ו משירי חטאת הילכך בעי [הנך] תרתי דאמרן:

שתי מתנות שהן ד' בעינן כדי שיהא מתן הדם בד' רוחות המזבח והא לא משכחת לה אלא בשתי קרנות העומדות באלכסונה של זו דאי בשתים שברוח אחת לא הוי דם אלא בג' רוחות של מזבח ולא קרינן ביה סביב:

שהן ארבע בגמ' מפרש היכי עביד:

גמ' מאי טעמא תני בה קדשי קדשים מאי דלא תני גבי חטאות ואשמות דהוו נמי קדשי קדשים:

וסימניך משכינהו גברי לגברא פירש בקונטרס תלמידי רבי ישמעאל שהם מרובים משכו את רבי שמעון לומר כדברי רבם ותימה דלקמן פרק בתרא (זבחים דף קיט:) אמרינן וסימניך משכינהו גברא לגברי דר' שמעון דאמר זו וזו ירושלים משכינהו לרבי ישמעאל והשתא מה סימניך הוא זה כיון דפעמים אמרינן איפכא ונראה כדגרסינן בספרים ישנים וזה וזה יסוד דרומי וסימניך משכינהו גברי לגברא רבי שמעון בן יוחי קרי גברי לפי שנזכר שמו ושם אביו ור' ישמעאל שהוא יחידי קרי גברא וגרסינן נמי פרק בתרא (שם) וסימניך משכינהו גברי לגברא וכן בערוך בערך משך:

העולה קדשי קדשים כו' תימה דלא תני שפיכות שיריים בעולה והלא כל הדמים טעונין יסוד כדדרשינן העולה למזבחה של עולה לפירוש הקונטרס ובריש בית שמאי (לעיל זבחים דף לז.) אמרינן מנין לכל הדמים שטעונין מתן דמים ליסוד ועוד דבמסכת תמיד (דף ל:) תנן שירי הדם היה שופך על יסוד דרומי ותירץ ה"ר משה מפונטיז"א משום דעולה בזריקת כלי וזימנין דלית בה שירים בחטאת דבאצבע אי אפשר בלא שיריים ולא נהירא דכולה שמעתא מוכחת דמצוה במתן שיריים וה"ר יעקב מאורליינ"ש פירש דכיון דשמעי' תנא דפנימיים ביסוד מערבי וגם התחיל בחיצונים למיתני יסוד דרומי הוא הדין בכולהו ואע"ג דקחשיב בכל פנימיים היינו משום דהתחיל בפנימיים וצריך למיתני בחיצונים ואין רוצה להפסיק:

קדשי קדשים פי' בקונטרס ליפסל ביוצא ובטבול יום ומועלין בה ולא היה לו לפרש לענין טבול יום ומחוסר כפורים שזה הדין נוהג בכל קדשים אפילו קלים אבל יוצא ומעילה ניחא דקדשים קלים לא (מבטלי) מיפסלי ביוצא ואין בהן מעילה:

משום דלא כתיב בה קדשי קדשים תימה ומהאי טעמא הוה ליה למימר גבי זבחי שלמי צבור דהא לא כתב בהו קדשי קדשים וילפינן להו לקמן (זבחים דף נה.) מדאיתקש לעולה מה עולה קדשי קדשים:

נאמר כאן סביב כו' הא דאיצטריך לעיל לאקושי חטאת לעולה לענין צפון משום דמהך גזירה שוה דסביב ליכא למילף דלא שייכא אלא לענין מתנות דהא חטאת שנכנס דמה לפנים פסולה ודמה טעון כיבוס מה שאין כן בעולה:

מה להלן פיסוק מתנות כו' תימה כי היכי דדרשינן בפרק קמא (לעיל זבחים ד' י:) אותה דמה למעלה ולא אחרת דמה למעלה הכא נמי נימא אותה בפיסוק מתנות ולא אחרת בפיסוק מתנות:

מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְפִי שֶׁלֹּא הָיְתָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל טוֹרֵף. נראה לי בס"ד היינו טעמא דקרי לבנימין בשם טוֹרֵף שבחלקו היה בית קודש קדשים שעליו נאמר בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת (שיר השירים ד, ד) תל שכל פיות פונים (ברכות ל.) שהוא העיקר הנקרא בית תפלה כדכתיב בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים (ישעיה נו, ז) ולכן האבן שבחשן של בנימין היתה יָשְׁפֵה (שמות כח, כ) והיינו 'יש פה' שבחלקו היה בית תפלה שהוא בית קודש קדשים והוא תל שכל פיות פונים בו. גם טוֹרֵף בהפוך אתוון פּוֹטֵר מלשון יַפְטִירוּ בְשָׂפָה (תהלים כב, ח) וכן פּוֹטֵר מַיִם (משלי יז, יד). גם טוֹרֵף 'טור פ"ה' נמצא יהודה לקח מן המזבח קרן אחת וזהו שאמר דוד המלך ע"ה דאתי מיהודה זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ (תהלים קלב, יד) שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי (תהלים קלב, יז) קאי על קרן המזבח הנזכר. ומה שאמר ' מִזְבֵּחַ הָיָה אוֹכֵל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה אַמָּה ' נראה כנגד זה תיקן דוד המלך ע"ה מאה ברכות בכל יום.

רְצוּעָה הָיְתָה יוֹצְאָה מֵחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה וְנִכְנֶסֶת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין. יש להקשות כשחלקו את ארץ ישראל לשבטים מה ראו להכניס ליהודה רצועה אחת בחלקו של בנימין, דהא ודאי אין דרך לעשות חלוקה מעורבבת בעקלתון ובפרט כי כל חלוקה היא גדולה מאד ארץ רחבת ידים מה ראו על ככה להכניס אמה אחת או שתים לאחד בגבול חבירו? ונראה לי בס"ד כי מחלקי הארץ היו נביאים בעלי רוח הקודש והמה ידעו ששם בחלקו של בנימין יהיה בית המקדש ומקום המזבח ששם נעקד יצחק אבינו ע"ה והמה צפו ברוח הקודש שאברהם אבינו ע"ה אחר עקידת יצחק נתנבא שיהיה ליהודה חלק במקום המזבח ששם נעקד יצחק אבינו ע"ה יען דכתיב וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא הֳ' יִרְאֶה (בראשית כב, יד) נמצא קראו יִרְאֶה שהוא בהפוך אתוון אַרְיֵה והיינו לומר מי שנדמה לאריה יש לו חלק ונחלה כאן, ולכך אש של מעלה היתה רבוצה על גבי מזבח בבית ראשון דוגמת אריה מפני שיהודה שנמשל לאריה יש לו חלק שם ולכן הוכרחו מחלקי הארץ לתת רצועה ליהודה בחלקו של בנימין במקום המזבח כדי לקיים דבר זה. וענין זה רמזו יעקב אבינו ע"ה בברכותיו ליהודה דכתיב גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ (בראשית מט, ט) והיינו גּוּר לשון 'גירה' רצונו לומר תשכון במקום שיש בו צורת אַרְיֵה ששם אש של מעלה רובצת דוגמת אריה מִטֶּרֶף בְּנִי בנימין שהיה חופף לבלוע הרצועה שלך עָלִיתָ שנצחת ונתגברתה ולא היה יכול לבלעה כי נתן השם יתברך בלב מחלקי הארץ לעשות לך רצועה שם במקום המזבח כָּרַע בבית ראשון רָבַץ בבית שני ואחר כך יהיה כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא בבית שלישי כי מדת מִי שהוא סוד בינה עלאה יְקִימֶנּוּ קימה שלימה.

וְהָיָה בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק מִצְטַעֵר עָלֶיהָ בְּכָל יוֹם לְנוֹטְלָהּ (דברים לג, יב) מקשים מאחר שידע בנימין הצדיק שאותה רצועה היתה מחלקו של יהודה איך ישתוקק לנטלה, וכי עולם של הפקר הוא לחטוף ח"ו דבר שאינו שלו, ולא עוד אלא שמצינו שקבל שכר על זאת? ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל סבור מעיקרא לבנות בית המקדש בחלק בנימין בְּעֵין עֵיטָם שהוא מקום גבוה ביותר ואחר כך הסכימו לבנותו בירושלים שהיא למטה מעין עיטם דכתיב בֵין כְּתֵיפָיו שָׁכֵן (דברים לג, יב) ולכן יש לומר דבנימין לא היה רוצה ליטול אותה הרצועה שהיא חלק יהודה לעצמו אלא רצה ליטול ולסלק אותה מן קדושת המזבח שלא יהיה המזבח בנוי באותו מקום כדי שתטול אותה הרצועה מקדושת המזבח כי נשתוקק שיבנה בית המקדש בְּעֵין עֵיטָם ואז יהיה מקום המזבח רחוק מחלק יהודה הרבה ולא יגיע לאותה רצועה כלל 'לְפִיכָךְ זָכָה וְנַעֲשָׂה אוּשְׁפִּיזְכָן לַשְּׁכִינָה' פירוש שבית המקדש נעשה קבוע בחלקו בין בבית שני בין בבית שלישי שיבנה בב"א שלא נשתנה לבנותו בחלק אחר אחר שחרב בראשון.