מסכת זבחים דף מ״ט עמוד ב׳

אֲבָל כְּלָלוֹ גָּמַר מִינֵּיהּ (לְצָפוֹן) שַׁפִּיר. אֶלָּא אִי סְבִירָא לַן דְּלָא הוּא גָּמַר מִכְּלָלוֹ וְלָא כְּלָלוֹ גָּמַר מִינֵּיהּ – הַאי לְגוּפֵיהּ אִיצְטְרִיךְ!

כֵּיוָן דְּאַהְדְּרֵיהּ, אַהְדְּרֵיהּ.

אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא: אֵימָא כִּי אַהְדְּרֵיהּ קְרָא – לְגַבֵּי מַתַּן דָּמִים וְאֵימוּרִין, דְּבָעֵי כְּהוּנָּה; אֲבָל שְׁחִיטָה, דְּלָא בָּעֲיָא כְּהוּנָּה – לָא מִיבְּעֵי צָפוֹן!

אִם כֵּן, נֵימָא קְרָא ״כִּי כְּחַטָּאת הוּא״; מַאי ״כְּחַטָּאת הָאָשָׁם״? כִּשְׁאָר אֲשָׁמוֹת יִהְיֶה.

לְמָה לִי לְאַקְשׁוֹיֵי לְחַטָּאת, לְמָה לִי לְאַקְשׁוֹיֵי לְעוֹלָה?

אָמַר רָבִינָא: אִיצְטְרִיךְ; אִי אַקְּשֵׁיהּ לְחַטָּאת וְלָא אַקְּשֵׁיהּ לְעוֹלָה – הֲוָה אָמֵינָא: חַטָּאת מֵהֵיכָן לָמְדָה – מֵעוֹלָה; דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ.

אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא: וְנַיקְּשֵׁיה לְעוֹלָה, וְלָא נַיקְּשֵׁיה לְחַטָּאת!

הֲוָה אָמֵינָא: דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ – חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ; וְכִי תֵּימָא: (ניקשי) [נַיקְּשֵׁיהּ] אַקּוֹשֵׁי לְחַטָּאת, נִיחָא לֵיהּ דְּמַקֵּישׁ לֵיהּ לְעִיקָּר וְלָא נַקֵּישׁ לֵיהּ לְטָפֵל; לְהָכִי אַקְּשֵׁיהּ לְחַטָּאת וְאַקְּשֵׁיהּ לְעוֹלָה – לְמֵימַר דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ.

רָבָא אָמַר מֵהָכָא, דִּכְתִיב: ״כַּאֲשֶׁר יוּרַם מִשּׁוֹר זֶבַח הַשְּׁלָמִים״ – לְמַאי הִלְכְתָא? אִי לְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת – בְּגוּפֵיהּ כְּתִיב!

מִשּׁוּם דְּבָעֵי אַגְמוֹרֵי יוֹתֶרֶת הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת מִפַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר לִשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה; בְּגוּפֵיהּ לָא כְּתִיב, וּמִפַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ הוּא דְּגָמַר;

לְהָכִי אִיצְטְרִיךְ ״כַּאֲשֶׁר יוּרַם״ – דְּנֶיהְוֵי כְּמַאן דִּכְתִב בְּגוּפֵיהּ, וְלָא נִיהְוֵי דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ.

אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא: וְלִיכְתְּבֵיהּ בְּגוּפֵיהּ, וְלָא נַקֵּישׁ!

אִי כְּתַב בְּגוּפֵיהּ וְלָא אַקֵּישׁ – הֲוָה אָמֵינָא דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ; וְכִי תֵּימָא (נקשי) [נַקְּשֵׁיהּ] אַקּוֹשֵׁי – נִיחָא לֵיהּ דְּכַתְבֵיהּ בְּגוּפֵיהּ מִדְּאַקֵּישׁ לֵיהּ אַקּוֹשֵׁי; לְהָכִי כַּתְבֵיהּ וְאַקְּשֵׁיהּ, לְמֵימְרָא דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ אֵין חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ.

(הֶיקֵּשׁ, וּגְזֵירָה שָׁוָה, קַל וָחוֹמֶר – סִימָן)

דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ, אֵין חוֹזֵר וּמְלַמֵּד מֵהֶיקֵּשׁ – אִי מִדְּרָבָא, אִי מִדְּרָבִינָא. דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ, מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בִּגְזֵירָה שָׁוָה?

תָּא שְׁמַע, רַבִּי נָתָן בֶּן אַבְטוּלְמוֹס אוֹמֵר: מִנַּיִן לִפְרִיחָה בִּבְגָדִים שֶׁהִיא טְהוֹרָה? נֶאֱמַר קָרַחַת וְגַבַּחַת בַּבְּגָדִים, וְנֶאֱמַר קָרַחַת וְגַבַּחַת בָּאָדָם;

מָה לְהַלָּן – פָּרַח בְּכוּלּוֹ טָהוֹר, אַף כָּאן – פָּרַח בְּכוּלּוֹ טָהוֹר.

וְהָתָם מְנָא לַן? דִּכְתִיב: ״מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו״ – וְאִיתַּקַּשׁ רֹאשׁוֹ (לרגל) [לְרַגְלָיו]; מָה לְהַלָּן, כּוּלּוֹ הָפַךְ לָבָן פֶּרַח בְּכוּלּוֹ – טָהוֹר; אַף כָּאן, כּוּלּוֹ הָפַךְ לָבָן פָּרַח בְּכוּלּוֹ – טָהוֹר.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ לְמֵידִין לָמֵד מִלָּמֵד, חוּץ מִן הַקֳּדָשִׁים – שֶׁאֵין דָּנִין לָמֵד מִלָּמֵד.

דְּאִם כֵּן – לֹא יֵאָמֵר צָפוֹנָה בְּאָשָׁם, וְתֵיתֵי בִּגְזֵירָה שָׁוָה דְּ״קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים״ מֵחַטָּאוֹת;

לָאו לְמֵימְרָא דְּדָבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ אֵין חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בִּגְזֵירָה שָׁוָה?

וְדִלְמָא מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְחַטָּאת, שֶׁכֵּן מְכַפֶּרֶת עַל חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת!

״קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים״ יַתִּירֵי כְּתִיבִי.

דָּבָר הַלָּמֵד מֵהֶיקֵּשׁ, חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר –