דף ביאור

מסכת זבחים דף ב׳ עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת זבחים דף ב׳ עמוד ב׳

מסכת זבחים דף ב׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־325 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

נדר הוא דהא כאשר נדרת כתיב ויש חילוק בין נדר לנדבה נדר דאמר הרי עלי ונדבה הרי זו:

אם כמה שנדרת עשית שעבד עבודותיה לשמה:

יהא נדר ויעלה זה לנדרך:

ואם לאו יהא לנדבה כאילו התנדבת לזה נדבה אחרת ולא לשם הראשונה:

ונדבה מי שרי לשנויי בה וכיון דרחמנא קרייה נדבה מי שרי לשנויי בה הא אמרינן בפ' שני (לקמן זבחים ד' כט:) אסור לחשב בקדשים ויליף מקרא דלא יחשב והכי מידרש קרא אם מוצא שפתיך תשמור ועשית אז יהיה נדר אשר נדרת ואם לאו נדבה:

(מפי השמועה במנחות עד כאן)

לא הוית גבן באורתא בתחומא כלומר חבל על שלא היית אמש בשבת אצלנו בתוך התחום שתוכל לבא לבית המדרש ולשמוע:

בי חרמך שם מקום:

ועוד 29 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Zevachim 2b · Sefaria

תוספות

ואם לאו יהא נדבה אע"ג דבפ"ק דר"ה (דף ו.) דריש ליה לענין בל תאחר דלא שייך לאחר שחיטה הכא דריש מפשטיה דקרא דמשמע דקרי ליה לנדר נדבה:

זבחים בסתם לשמן הן עומדין ואינו פסול עד שיכוין שלא לשמן [וא"ת בפ"ק דחולין (דף יב:) בעי ר"י אי קטן יש לו מחשבה וכו' ופי' בקונטרס כגון בשחיטת קדשים דיליף בריש זבחים דבעי לשמה ושחט קטן עולה לשמה מי הוי כוונה או לא הא משמע הכא דמסתמא נמי כשר ואינו פסול עד שיכוין שלא לשמן] וי"ל דסתמא דקטן גרע דאין לו דעת להבין שהן קדשים וסבור שהן חולין והוה ליה מתעסק ופסול כדאמר בפרק בית שמאי (לקמן זבחים דף מו:) לשם חולין כשירין משום חולין פסולה והאי קטן אפילו אומר יודע אני שהן קדשים ולשמן אני מתכוין מיבעיא לן אי כוונתו כוונה או דילמא לא מהני אם אין מעשיו מוכיחין:

סתם אשה לאו לגירושין עומדת ואפי' זינתה תחת בעלה מכל מקום לאו להתגרש בגט זה עומדת וגם אם לא ירצה הבעל לא יגרשנה אלא שלא תשמשנו ומתוך הא מילתא מיתרצא מה שמקשים בסוף פרק שני דגיטין (דף כג.) דאמר עובד כוכבים אדעתא דנפשיה עביד ואינו כשר לכתוב את הגט ובפ' שני דעבודה זרה (דף כו:) אמרי' ימול ארמאי ואל ימול כותי משום דכותי מתכוין לשם הר גריזים [והתם נמי] בעינן לשמה כדדרשינן (שם דף כז.) מלה' המול (ימול) ואפי' הכי מכשרינן ארמאי דיש לחלק בין גט למילה כמו שמחלק כאן בין זבחים לגט הא סתמא פסול משום דסתם אשה לאו לגירושין קיימא ולכך נמי [בעובד כוכבים] פסול אע"ג דעביד סתם אבל מילה סתמא לשמה קיימא כמו זבחים הילכך עובד כוכבים כשר אע"ג דעביד סתם:

הא לשם פסח וסתמא כשר פי' בקונטרס דסוף שחיטה סתמא אישתחיט ותימה כיון דאמר בתחילת שחיטה לשם פסח וכי כל שעה יש לו לדבר עד שיגמר שחיטתו ונראה לפרש דבשתי עבודות איירי כגון דשחיט לשם פסח וקיבל סתם ומיהו בפרק תמיד נשחט (פסחים דף נט:) מיבעי לן אי בעבודה אחת תנן או בשתי עבודות ועבודה אחת היינו כדפירש הקונטרס ויש ליישב דאפילו אם תימצי לומר לשם פסח וסתמא פסול [אפ"ה] אין צריך לדבר כל שעה אלא שבתחילת שחיטה יאמר שעושה כל השחיטה לשם שחיטת פסח:

אתנו בית דין דלא לימא לשמה דילמא אתי למימר שלא לשמה בשמעתא קמייתא דגיטין (דף ג.) דמפרש דלכך לא תיקנו לומר בפני נכתב לשמה למ"ד לפי שאין בקיאין לשמה משום דאי מפשת ליה לדיבורא אתי למיגזייה לא הוי מצי למימר דילמא אתי למימר שלא לשמה דמי הוא שוטה כל כך שנותן גט לאשה זו שנכתב לשמה והוא אומר שלשם אחרת נכתב אבל אדם השוחט קרבן פעמים שטועה וסבור שהוא קרבן אחר וכן המקבל ומוליך וזורק:

קיימי בית דין ומתני כו' יש תימה למה לו להאריך כל זה הא בהדיא אמר סתמא כשר ונראה לפרש דמי שלא היה בלבו היינו שלא אמר בהדיא לשם אחד מכל אלו אבל חישב בלבו למה שדינו להיות הא סתמא פסול להכי [דייק] מתנאי בית דין וכי מתנו בית דין דלא לימא בהדיא ובמחשבה סגי ושמא אתי לידי פסול שלא יחשב כלל וישחוט סתמא ויפסל:

בסופרים העשויין להתלמד עסקינן ואפילו למאן דאמר בפרק קמא דעירובין (דף יג.) גבי מגילת סוטה דמוחקין אותה מן התורה אף על גב דבעינן לשמה ואף על גב דתורה להתלמד עבידא כדקאמר התם לענין גט מודה כדפרישית שם ובפ"ב דגיטין (דף כ.) וס"ת נמי פסלינן [בגט] בפ"ב דגיטין (דף יט:) כדמוכח בעובדא דההוא גברא דעל לבי כנישתא שקל ספר תורה ויהב לדביתהו:

Tosafot on Zevachim 2b · Sefaria

גליון הש"ס

גמ' כל העושה על דעת ראשונה לקמן דף מא ע"ב שבת דף צא ע"א:

תוס' ד"ה סתם וכו' אלא שלא תשמשנו עיין בתשובת הר"ם אלשקר סימן פח:

Gilyon HaShas on Zevachim 2b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

נֶדֶר הוּא! אֶלָּא אִם כְּמָה שֶׁנָּדַרְתָּ עָשִׂיתָ – יְהֵא נֶדֶר, וְאִם לֹא – נְדָבָה יְהֵא;

קטע 2

וּנְדָבָה מִי שְׁרֵי לְשַׁנּוֹיֵי בַּהּ?

קטע 3

אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לָרַב פָּפָּא: לָא הֲוֵית גַּבַּן בְּאוּרְתָּא בִּתְחוּמָא בֵּי חַרְמָךְ – דְּרָמֵי רָבָא מִילֵּי מְעַלְּיָיתָא אַהֲדָדֵי, וְשַׁנִּי לְהוּ.

קטע 4

מַאי מִילֵּי מְעַלְּיָיתָא? תְּנַן: כׇּל הַזְּבָחִים שֶׁנִּזְבְּחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן כּוּ׳. טַעְמָא דְּשֶׁלֹּא לִשְׁמָן; הָא סְתָמָא – עָלוּ נָמֵי לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה; אַלְמָא סְתָמָא נָמֵי כְּלִשְׁמָן דָּמֵי.

קטע 5

וּרְמִינְהִי: כׇּל הַגֵּט שֶׁנִּכְתַּב שֶׁלֹּא לְשֵׁם אִשָּׁה – פָּסוּל. וּסְתָמָא נָמֵי פָּסוּל!

קטע 6

וְשַׁנִּי: זְבָחִים – בִּסְתָם לִשְׁמָן עוֹמְדִין, אִשָּׁה – בִּסְתָמָא לָאו לְגֵירוּשִׁין עוֹמֶדֶת.

קטע 7

וּזְבָחִים בִּסְתָמָא כְּשֵׁירִין מְנָלַן? אִילֵּימָא מֵהָא דִּתְנַן: כׇּל הַזְּבָחִים שֶׁנִּזְבְּחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן כּוּ׳ – וְלָא קָתָנֵי ״שֶׁלֹּא נִזְבְּחוּ לִשְׁמָן״; גַּבֵּי גֵּט נָמֵי, הָקָתָנֵי: כׇּל הַגֵּט שֶׁנִּכְתַּב שֶׁלֹּא לְשֵׁם אִשָּׁה פָּסוּל – וְלָא קָתָנֵי ״שֶׁלֹּא נִכְתַּב לְשֵׁם אִשָּׁה פָּסוּל״!

קטע 8

אֶלָּא מֵהָא דִּתְנַן: כֵּיצַד לִשְׁמָן וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָן? לְשֵׁם פֶּסַח וּלְשֵׁם שְׁלָמִים. טַעְמָא דְּאָמַר לְשֵׁם פֶּסַח וּלְשֵׁם שְׁלָמִים, הָא לְשֵׁם פֶּסַח וּסְתָמָא – כָּשֵׁר; אַלְמָא סְתָמָן כְּלִשְׁמָן דְּמֵי.

קטע 9

דִּילְמָא שָׁאנֵי הָתָם, דְּאָמַר: כׇּל הָעוֹשֶׂה – עַל דַּעַת רִאשׁוֹנָה הוּא עוֹשֶׂה!

קטע 10

אֶלָּא מִסֵּיפָא: שֶׁלֹּא לִשְׁמָן וְלִשְׁמָן – לְשֵׁם שְׁלָמִים וּלְשֵׁם פֶּסַח. טַעְמָא דְּאָמַר לְשֵׁם שְׁלָמִים וּלְשֵׁם פֶּסַח, הָא סְתָמָא וּלְשֵׁם פֶּסַח – כָּשֵׁר.

קטע 11

דִּילְמָא שָׁאנֵי הָתָם, דְּאָמַר: יוֹכִיחַ סוֹפוֹ עַל תְּחִילָּתוֹ!

קטע 12

אִי נָמֵי, אַיְּידֵי דִּתְנָא ״לִשְׁמָן וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָן״, תְּנָא נָמֵי ״שֶׁלֹּא לִשְׁמָן וְלִשְׁמָן״!

קטע 13

אֶלָּא מֵהָא: לְשֵׁם שִׁשָּׁה דְּבָרִים הַזֶּבַח נִזְבָּח – לְשֵׁם זֶבַח, לְשֵׁם זוֹבֵחַ, לְשֵׁם שֵׁם, לְשֵׁם אִשִּׁים, לְשֵׁם רֵיחַ, לְשֵׁם נִיחוֹחַ. וְהַחַטָּאת וְאָשָׁם – לְשֵׁם חֵטְא.

קטע 14

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אַף מִי שֶׁלֹּא הָיָה בְּלִבּוֹ לְשֵׁם אַחַת מִכׇּל אֵלּוּ – כָּשֵׁר, שֶׁתְּנַאי בֵּית דִּין הוּא. אַתְנוֹ בֵּית דִּין דְּלָא לֵימָא ״לִשְׁמוֹ״, דִּילְמָא אָתֵי לְמֵימַר ״שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ״.

קטע 15

וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ סְתָמָא פָּסוּל, קָיְימִי בֵּית דִּין וּמַתְנִי מִילְּתָא דְּמִיפְּסִיל בֵּיהּ?!

קטע 16

וְגַבֵּי גֵּט דִּסְתָמָא פָּסוּל – מְנָלַן?

קטע 17

אִילֵּימָא מֵהָא דִּתְנַן: הָיָה עוֹבֵר בַּשּׁוּק, וְשָׁמַע סוֹפְרִים מַקְרִין: ״אִישׁ פְּלוֹנִי גֵּירַשׁ פְּלוֹנִית מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי״, וְאָמַר: ״זֶה שְׁמִי וְזֶה שֵׁם אִשְׁתִּי״ – פָּסוּל לְגָרֵשׁ בּוֹ.

קטע 18

דִּילְמָא כִּדְרַב פָּפָּא – דְּאָמַר רַב פָּפָּא: הָכָא בְּסוֹפְרִים הָעֲשׂוּיִין לְהִתְלַמֵּד עָסְקִינַן; וְלָא אִיכְּתוּב לְשׁוּם כְּרִיתוּת כְּלָל!

קטע 19

אֶלָּא מֵהָא:

מסכת זבחים דף ב׳ עמוד ב׳

מסכת זבחים דף ב׳ עמוד ב׳

רש"י

תוספות

גליון הש"ס

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור