מסכת זבחים דף קט״ז עמוד א׳

ה"ג זכרים ונקבות תמימים ובעלי מומין לאפוקי מחוסר אבר דלא ולא גרסי' תמות וזכרות בבהמות כו' דמאי איריא קודם מתן תורה לאחר הקמת המשכן נמי איתא להא ועוד מדקאמר אבל מחוסר אבר לא מכלל דבעלי מומין לא נפסלו לא בבהמה ולא בעוף:

שנאסר לבני נח להקריב לגבוה:

שחיין ראשי איברים ולמה לי לאזהורי עלייהו אי לאו משום הקרבה שהקריב מהן בצאתו מן התיבה:

מלחיות זרע נפקא דטריפה אינה יולדת:

בדומין לך למעוטי טריפה:

תמים בדרכיו עניו וסבלן:

מהו דתימא אתך לאו למידרש בדומין לך אלא שהודיע שאינו עושה אלא לכבודו להיות לו לצוותא:

קמ"ל לחיות זרע לאו לצוותא בעי להו ומהשתא על כרחך אתך יתירא הוא למידרש ביה בדומין לך:

ודילמא למעוטי טריפה תימה דבפ' שילוח הקן (חולין דף קמ. ושם) גבי שתי צפרים חיות דרשי' מינה תרתי שחיין ראשי איברים שלה ולמעוטי טריפה וי"ל דשאני ציפורי מצורע שהוא כעין קרבן ושניהן שוין לענין פסול אבל גבי נח דשאר מומין כשרין הו"ל לאוקמיה למעוטי טריפה דוקא:

אבל למ"ד טריפה יולדת מאי איכא למימר פי' דלדידיה לא מייתר ליה מכל החי למחוסר אבר ואיצטריך למעוטי טריפה וא"ת כיון דטריפה חיה ויולדת היכי מימעטא מכל החי הא בפ' שילוח הקן (ג"ז שם) לא ממעט מחיות טריפות למ"ד טריפה חיה ויש לומר דשאני הכא דמכל החי מיותר ושפיר משתמע למעוטי טריפה אע"ג דחיה דמשתמע חיות גמורה ומסתבר למעוטי טריפה אע"ג דחיה ויולדת טפי ממחוסרת אבר דמ"מ אין טריפה בריאה נשארת ולא חזיא לקיום העולם כולי האי:

אתך בדומין לך וא"ת א"כ האי מכל החי למה לי דתרוייהו מאתך נפקא וכי תימא דלמא נח גופיה מחוסר אבר הוה מי קאמר רחמנא דכוותך עייל שלמים לא תעייל וי"ל דמוקמא קרא בדדמי לטריפה ולא דמי למחוסרת אבר דלענין קיום העולם לא חיישינן:

דילמא נח גופיה טריפה הוה וא"ת והלא חי אחרי כן ג' מאות שנה וי"ל דשמא לא היה בכח ובריאות כראוי לו וסוגיין כמ"ד טריפה חיה ור"ת היה רגיל לחלק בין טריפות דאדם לטריפות דבהמה משום דאדם אית ליה מזלא וקשה דבריש אלו טריפות (חולין דף מג.) מייתי ראיה מאיוב אטריפות דבהמה:

מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע וּבָא וְנִתְגַּיֵּר? רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק שָׁמַע (שמות יח, א). קשא והלא בכתוב מפורש ששמע ביציאת ישראל ממצרים ומה לנו להביא עצות מרחוק שהוא מחיית עמלק או מתן תורה? ונראה לי בס"ד דכולי עלמא מודו ששמע יציאת מצרים אך השואל שואל איך לא חש פן כשיבא להתגייר לא יקבלו אותו כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יבמות כד:) אין מקבלים גרים לימות המשיח ובאותו זמן היו ישראל בתכלית המעלות דיש לומר לא בא להתגייר לשם שמים אלא בשביל לקנות מעלות, ולזה אמר 'מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע וּבָא לְהִתְגַּיֵּר' ולא חש שמא לא יקבלו אותי? ולזה אמר 'מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק שָׁמַע' כלומר ששמע הסיבה שבא עמלק להלחם בישראל דאמרו רבותינו ז"ל לא מלאו לבו להלחם אלא בשביל תמנע אמו שבאה להתגייר ולא קבל אותה יעקב אבינו ע"ה וכמו שאמרו במפרשים ז"ל ולפי זה להכי בא להתגייר ולא חש פן לא יקבלו אותו כי אמר כיון שראו שעמלק נלחם בעבור דחיית הגרים ודאי לא ידחו אותו. ומאן דאמר ' מַתַּן תּוֹרָה שָׁמַע וּבָא לְהִתְגַּיֵּר ' גם מזה דן בדעתו דודאי יקבלו אותו מאחר שעשה הקדוש ברוך הוא נס גדול במתן תורה שהלך הקול מסוף העולם ועד סופו ואמאי עביד רחמנא ניסא בהכי אלא ודאי כדי ללמד שכל אחד מן האומות אם יבא להתגייר ולקבל התורה יקבלו אותו. ומאן דאמר ' קְרִיעַת יַם סוּף שָׁמַע וּבָא לְהִתְגַּיֵּר ' גם מזה דן בדעתו דודאי יקבלו אותו מאחר דראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא ע"ה ולכן דן בדעתו אם שפחה שהיא מזרע כנען זכתה להדבק כל כך כל שכן וכל שכן הוא שיזכה להדבק ולא ידחו אותו.

"עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן", הִתְנַעֲרִי אֻמָּה שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ בַּצָּפוֹן, וְתָבוֹא אֻמָּה שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ צָפוֹן וְדָרוֹם (שיר השירים ד, טז). בזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ (ישעיה סו, יב) צַד ראשי תיבות צָּ פוֹן דָ רוֹם ובזה פרשתי גם כן מה שאמר כלב עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ (במדבר יג, ל) כפל לשונו 'עָלֹה נַעֲלֶה' בצפון ודרום ועל ידי כך יכול נוכל לה דהשתא יאמר עורי אומה שמעשיה בצפון ובאי אומה שמעשיה בצפון ודרום.

אָמַר לָהֶן "וַיֵּשֵׁב הֳ' מֶלֶךְ לְעוֹלָם" (תהלים כט, י). פירש רש"י שיהיה מלך לעולם ולא ישחיתם. ויש להקשות היכא רמיז בזה שלא ישחית העולם? כי אחר אות יו"ד שמספרה עשרה ורמוז בה בריאת העולם שנברא בעשרה מאמרות יש אותיות 'כלם' כסדרן וככה עשה בעולם בדור המבול שקיים בו אותיות כלם כסדרן אך אחר כך נשבע שיהיה כסדר 'מלך' שנקראים למפרע מלך ולא כלם ולזה אמר 'וַיֵּשֵׁב הֳ' מֶלֶךְ לְעוֹלָם' כסדר מלך יתנהג בעולם ולא יביא מבול שיהיה בו סדר של כלם.

חֶמְדָּה טוֹבָה יֵשׁ לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּבֵית גְּנָזָיו, שֶׁנִּגְזַר אֶצְלוֹ תתקע"ד [974] דּוֹרוֹת קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם. קשא למאי הוצרך לאודעינהו האי מלתא דתתקע"ד דורות? ונראה לי בס"ד נתכוון להודיעם שאם ירצו עתה לקבל התורה לא יתן להם יען כי מעיקרא היתה התורה חלקם של ישראל בלבד דכתיב (תהלים קמז, יט) מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וכו' והסימן המעיר על זאת הוא שגנזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם שמספר זה הוא עולה כמנין יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב [974] לרמוז מעיקרא דהתורה היא ישועות יעקב בלבד. גם רמז להם בזה על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל במדרש דקודם מתן תורה אמר הקדוש ברוך הוא לשר אדום אם ירצה לקבל אומה שלו את התורה ושאל מה כתיב בה אמר לו 'לֹא תִּרְצָח' והשיב אי אפשר שיקבלו התורה כי ברכת עשו עַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה (בראשית כז, מ) ומוכרח להיות שופך דמים ואמר לשרי עמון ומואב ושאלו מה כתיב בה? אמר לו 'לֹא תִּנְאָף' והשיבו אי אפשר לקבל כי ראשיתם נולדו מניאוף שהרו בנות לוט מאביהן (בראשית יט, לו) ואמר לישמעאל והשיב אי אפשר כי הוא פרנסתו מגזל וגניבה עיין שם. נמצא התורה יש בה 'סוּר מֵרָע' ויש בה 'עֲשֵׂה טוֹב' ואפילו שיהיו יכולים אומות העולם לקיים חלק עשה טוב אי אפשר להם לקיים חלק סור מרע והנה ' סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב ' [974] הוא מספר תתקע"ד ולכן אמר להם גנוזה אצלו תתקע"ד דורות רמז להם במספר תתקע"ד על 'סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב' (תהלים לד, טו) שאי אפשר לאומות העולם לקיים מספר זה כולו כי אם חציו. או יובן מספר ' תּוֹעֶלֶת חַיִּים ' [974] הוא תתקע"ד רמז להם במספר זה שזכר כי התורה היא תועלת החיים אלו ישראל דכתיב בהו וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּהֳ' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם (דברים ד, ד) מה שאין כן העכו"ם. ומה שאמר ' וְהוּא מְבַקֵּשׁ לִתְּנָהּ לְבָנָיו ' רמז בזה טענת ביטול בן המצר שהוא מדין בנים שיש לישראל דין בנים ובכן ליכא בן המצר ועוד רמז טענה אחרת באומרו 'וְהוּא מְבַקֵּשׁ לִתְּנָהּ לְבָנָיו' הוא מעצמו ולא בקשו הם ממנו.

מִיָּד עָנוּ כֻּלָּם וְאָמְרוּ "הֳ' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם" (תהלים כט, יא). פירוש ישראל עזים שבאומות ואם לא נתנה להם תורה שמתשת כוחן היו עושים מלחמות גדולות בעולם אך עתה שניתנה להם תורה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. או יובן בס"ד כיון דניתנה להם תורה זוכים בשלום שעל ידי כך יש שלום בין הנפש ובין הגוף כי אף על גב דהנפש אינה אוהבת מזון הגשמי ואם יאכל האדם יותר מדאי על כדי חיותו תצטער הנפש ולא תתן לו כח הנה בעתה שנתנה להם תורה שמתשת כח הגוף וצריך האדם לאכול מאכל חשוב יותר מדאי כדי שיהיה לו כח לעסוק בה נח לנפש בזה ולא תהיה נגדית וחולקת בענין הגוף.