Talmud Builders

    Shabbat 129a

    Back to index

    English translation — Shabbat 129a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1I need Shabbat to be desecrated, or whether she did not say: I need Shabbat to be desecrated, one does not desecrate Shabbat for her.

    2That is how Rav Ashi taught it. This is how Mar Zutra taught it: Rav Yehuda said that Shmuel said: With regard to a woman in childbirth, as long as the womb is open, whether she said: I need Shabbat to be desecrated, or whether she did not say: I need Shabbat to be desecrated, one desecrates Shabbat for her. Once the womb closed after birth, if she said: I need Shabbat to be desecrated, one desecrates Shabbat for her. If she did not say: I need Shabbat to be desecrated, and all the more so if she said: I do not need Shabbat to be desecrated, one does not desecrate Shabbat for her.

    3Ravina said to Mareimar: Since Mar Zutra teaches leniently, and Rav Ashi teaches stringently, in accordance with whose opinion is the halakha ? Mareimar said to him: The halakha is in accordance with the opinion of Mar Zutra, based on the following principle: In cases of uncertainty concerning a life-threatening situation, the halakha is lenient.

    4With regard to the matter of the open womb, the Gemara asks: From when is it considered that the opening of the womb has begun? Abaye says: It begins from when the woman sits on the travailing chair. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: It begins from when the blood flows and descends; and others say when her friends need to carry her by her arms, as she can no longer walk on her own.

    5The Gemara asks: Until when does the opening of the womb continue? Abaye said: It lasts three days. Rava said in the name of Rav Yehuda: It lasts seven days. And others say: It lasts thirty days.

    6The Sages of Neharde’a say: For a woman in childbirth, there are halakhic distinctions between three, seven, and thirty days after she gives birth. The Gemara elaborates: During the first three days after birth, whether she said: I need Shabbat to be desecrated, or whether she did not say: I need Shabbat to be desecrated, one desecrates Shabbat for her. Between three and seven days after birth, if she said: I need Shabbat to be desecrated, one desecrates Shabbat for her. If she did not say: I need Shabbat to be desecrated, one does not desecrate Shabbat for her. Between seven and thirty days after birth, even if she said: I need Shabbat to be desecrated, one does not desecrate Shabbat for her; however, we perform all necessary prohibited labors by means of a gentile.

    7This ruling is in accordance with the statement of Rav Ulla, son of Rav Ilai, who said: All needs of a sick person whose life is not in danger are performed by means of a gentile on Shabbat. And this ruling is in accordance with the opinion of Rav Hamnuna, as Rav Hamnuna says: With regard to a matter in which there is no danger, but only potential illness, one says to the gentile to perform the act, and the gentile performs the act.

    8Rav Yehuda said that Shmuel said: For a woman in childbirth, there is a halakha of thirty days. The Gemara asks: With regard to what halakha was this stated? The Sages of Neharde’a say: It was stated with regard to the halakha of immersion. A woman does not purify herself through ritual immersion within thirty days of giving birth because she is in a weakened state and susceptible to catching cold.

    9Rava said: We say that the ruling that she does not immerse during that period applies only when her husband is not with her. However, if her husband is with her, her husband warms her by engaging in relations with her, and she is not susceptible to catching cold, as is illustrated in this incident involving the daughter of Rav Ḥisda, Rava’s wife. She immersed within thirty days of giving birth, not in the presence of her husband, and caught cold, and afterward they brought her funeral bier after Rava to Pumbedita.

    10Rav Yehuda said that Shmuel said: One builds a fire for a woman in childbirth on Shabbat during the rainy season. The Sages thought to infer from here the following: For a woman in childbirth, yes, one builds a fire; for sick people, no, he does not build a fire. In the rainy season, yes, one builds a fire; in the summer, no, he does not build a fire. And the Gemara concludes: That is not the case. There is no difference between a woman in childbirth and a sick person, and there is no difference between the rainy season and the summer. In all of these cases one may build a fire on Shabbat. This conclusion emerges from that which was stated: Rav Ḥiyya bar Avin said that Shmuel said: With regard to one who let blood and caught cold, one makes a fire for him even during the season of Tammuz, i.e., the summer. Failure to do so could result in serious illness.

    11The Gemara relates that after Shmuel underwent bloodletting, they broke for him a wooden armchair made of teak [ shaga ] to build a fire. Similarly, for the sake of Rav Yehuda they broke a wooden table made of ebony [ yavna ], and for Rabba they broke a bench. They needed to build a fire due to the potential danger to Rabba. Since they could not find firewood, they kindled the fire with the furniture.

    12And Abaye said to Rabba: In breaking the bench, didn’t the Master violate the prohibition, “Do not destroy” (Deuteronomy 20:19)? It is prohibited to destroy objects of value. Rabba said to him: Do not destroy also with regard to destruction of my body. Preventing illness and danger is preferable to me.

    13With regard to the danger of bloodletting, the Gemara cites that which Rav Yehuda said that Rav said: One should always sell the beams of his house and purchase shoes for his feet with the proceeds, as shoes protect him from stepping on obstacles and from catching cold. If he let blood and has nothing to eat after the bloodletting, he should even sell the shoes on his feet, and from the proceeds provide the needs of a meal. After bloodletting, a meal is more crucial to one’s well-being than shoes are.

    14The Gemara asks: What are these special needs of a meal? Rav said: It is referring to meat. And Shmuel said: It is referring to wine. The Gemara explains: Rav says: It is referring to meat because the soul replaces the soul, i.e., the meat replenishes the person’s strength. And Shmuel said: It is referring to wine because the red replaces the red, i.e., red wine substitutes for red blood.

    15A mnemonic for the names of the Sages cited in the following discussion is the word shenimsar ; shin for Shmuel, nun for Rabbi Yoḥanan, mem for Rav Naḥman, samekh for Rav Yosef, reish for Rava.

    16The Gemara relates the following about bloodletting and drinking wine. Shmuel, on the day on which he would perform the practice of bloodletting, they would prepare for him a dish of cooked spleen. Rabbi Yoḥanan would drink wine after bloodletting until the odor emerged from his ears. And Rav Naḥman would drink until his spleen floated in wine. Rav Yosef would drink until the wine would emerge from the bloodletting incision. Rava would search for wine that was sufficiently aged such that three leaves had already grown over three years on the vine from which the grapes were picked (Rashash).

    17Rav Naḥman bar Yitzhak said to the Sages: I beg of you, on the day that you undergo bloodletting, tell your households, your wives: Naḥman bar Yitzhak happened to come to visit us. Due to the visit of the important guest, the women will prepare a large meal. The husbands will eat well, recover from the lost blood, and avoid endangering themselves.

    18And Rav Naḥman bar Yitzhak said: All types of artifice that come at the expense of others are prohibited except for this artifice, which is permitted. One who performed the practice of bloodletting and it is not possible for him to purchase food due to lack of means, let him take a worn zuz coin and go to seven stores. In each store, he tastes the wine as one who seeks to buy wine would. After tasting, he hands the zuz to the storekeeper, who will not accept it because it is worn. He then proceeds to do the same in all the stores until he has tasted the measure of a quarter of a log of wine. And if doing so is not possible, let him eat seven black dates and smear oil on his temple and lie in the sun.

    19The Gemara relates: The gentile scholar, Ablat, found Shmuel lying in the sun. Ablat said to Shmuel: Wise man of the Jews, a matter that is evil, can it become good? Are there any circumstances in which the heat of the sun, which is harmful, can be beneficial? Shmuel said to him: It happens on a day of bloodletting, for which the heat of the sun is beneficial.

    20The Gemara comments: And actually, that is not what occurred. Rather, there is a day on which the sun is beneficial more than the entire year, and that is the day on which the Tammuz solstice, the longest day of the year, occurs. And Shmuel thought: I will not reveal this remedy to him.

    21Indifferent, in wind, taste, waited are a mnemonic for the following matters. It was Rav and Shmuel who both said: Anyone who is indifferent and not vigilant with regard to the meal eaten after bloodletting, they are indifferent with regard to providing his food from the Heavens. And they say in the name of Heaven: He took no pity on his life, will I take pity on him?

    22Similarly, it was Rav and Shmuel who both said: One who performs the practice of bloodletting should not sit where the wind is blowing, due to the concern that perhaps the blood letter let too much blood from him and established the amount of remaining blood at a quarter of a log . And there is concern the wind will come and draw out a little more blood from him, and he will be endangered.

    23The Gemara relates: Shmuel would customarily perform the practice of bloodletting in a house whose walls were seven and a half bricks thick. One day he performed bloodletting and felt himself weakened. He examined and discovered that one half-brick was lacking from the thickness of the walls. The resultant chill caused his weakness.

    24It was Rav and Shmuel who both said: One who performs the practice of bloodletting should taste something and then go outside, since if he does not taste anything, if he encounters a corpse, his face will turn green. If he encounters one who killed a person, he will die. If he encounters

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    צריכה אנילחילול:

    בין שאמרה אין צריכה אניוחברותיה אומרות שהיא צריכה מחללין:

    באגפיהבזרועותיה שאינה יכולה להלך:

    חיה ג' ימים וז' ימים ול' יוםהוזכרו בה לחילוק הלכות חילול שבת ל' מז' עד השלמת ל' וכן ז' מג' עד השלמת ז':

    כל צרכי חולהוהא חיה עד ל' יום סתמא חולה היא:

    דבר שאין בו סכנהחולה שאם לא יעשו לו רפואה זו אין מסוכן למות ומ"מ צריך הוא לה:

    אומר לארמאי ועושהאבל דבר שיש בו סכנה ישראל עצמו עושה לו:

    לטבילהעד ל' יום לא תטבול מפני הצינה:

    שאין בעלה עמהוהיא טובלת לטהרות:

    בעלה מחממהלאחר טבילה בתשמיש והגוף מתחמם מן הגוף:

    מדורההיסק גדול:

    הקיז דםוכ"ש חולה:

    צלחו ליה תכתקא דשאגאלא מצאו עצים מוכנים להיסק ביום הקזה וצוה ובקעו כסא של תדהר שהוא מעולה בדמים:

    פתורא דיונהמין ארז הוא ורבינו הלוי אמר בוי"ש:

    רבא צלחו ליה שרשיפאספסל:

    ויקח מנעליםשאין לך ביזוי מן המהלך יחף בשוק:

    (מאי) צרכי סעודה(צרכי) סעודת הקזה:

    ביומא דמלתאדהקזה:

    דטחליטחול סומקא חלף סומקא:

    עד דנפיק תיהיהריח:

    מאוניהמאזניו מריחין היין:

    עד דקפי טחליהטחול שלו צף ביין:

    מריבדא דכוסילתאנקבי כלי האומן שבבשרו פלימ"א:

    בר תלתא טרפיבן ג' שנים שטענה אמו משנקלט ג' עלין חדשין:

    לרבנןלתלמידיו:

    אמרו נחמן איקלע לגבןהרבו בסעודה כאילו אני סועד אצלכם:

    בר מההיא ערמהדמפרש ואזיל:

    ולא אפשר ליהלקנות יין:

    לשקול זוזא מכאזוז רע ופחות שאינו יוצא בהוצאה:

    וליזיל לשב חנותאודרך הלוקחים לטועמו תחלה שיהא טוב ויטעום וכשיתן לו הזוז והחנווני ימצאנו רע ולא יקבלנו והוא ילך לחנות אחרת ויעשה כן:

    ואי לאדאין לו זוז רע:

    ולישוף משחא בצידעיהברקתו והתמרים והשומן מחממין אותו:

    בישא מי הוה טבאחום השמש שהוא קשה לאדם כלום מטיב לו:

    היכא דכריך זיקאאינדרו"ן שיש בו חלונות והרוח נכנסת בהם נכרכת ומתגלגלת באינדרו"ן:

    דילמא שפי ליה אומנאמריקו מדמו כמו השופה יין לחבירו (ב"מ דף ס.):

    ומוקי ליה ארביעתאלא הניח בו דם אלא כדי חייו דהיינו רביעית והדר אתי ליה זיקא ושייף ליה מדם הנותר בגופו ומחסרו משיעורו ומסתכן:

    שב לביני ואריחאעובי החומה ז' לבינים מוטלין לרחבן זה אצל זה דכל לבינה ג"ט ואריחא אריח חצי לבינה טפח ומחצה:

    ארגיש בנפשיההרגיש בעצמו שהוא נחלש:

    חסר חד אריחאהחומה היתה חסירה מעוביה אריח:

    שבת 129 עמוד א

    1״צריכה אני״, בין לא אמרה ״צריכה אני״ אין מחללין עליה את השבת.

    2רב אשי מתני הכי. מר זוטרא מתני הכי: אמר רב יהודה אמר שמואל: חיה כל זמן שהקבר פתוח, בין אמרה ״צריכה אני״, ובין אמרה ״אין צריכה אני״ מחללין עליה את השבת. נסתם הקבר, אמרה ״צריכה אני״ מחללין עליה את השבת. לא אמרה ״צריכה אני״ אין מחללין עליה את השבת.

    3א"ל רבינא למרימר: מר זוטרא מתני לקולא, ורב אשי מתני לחומרא, הלכתא כמאן? א"ל הלכה כמר זוטרא, ספק נפשות להקל.

    4מאימתי פתיחת הקבר? אמר אביי: משעה שתשב על המשבר. רב הונא בריה דרב יהושע אמר: משעה שהדם שותת ויורד, ואמרי לה משעה שחברותיה נושאות אותה באגפיה.

    5עד מתי פתיחת הקבר? אמר אביי: שלשה ימים. רבא אמר משמיה דרב יהודה: שבעה, ואמרי לה: שלשים.

    6אמרי נהרדעי: חיה ג' ז' ול' ג' בין אמרה ״צריכה אני״, ובין אמרה ״לא צריכה אני״ מחללין עליה את השבת. ז' אמרה ״צריכה אני״ מחללין עליה את השבת, אמרה ״לא צריכה אני״ אין מחללין עליה את השבת. ל' אפי' אמרה ״צריכה אני״ אין מחללין עליה את השבת, אבל עושין ע"י ארמאי.

    7כדרב עולא בריה דרב עילאי, דאמר: כל צרכי חולה נעשין ע"י ארמאי בשבת, וכדרב המנונא, דאמר רב המנונא: דבר שאין בו סכנה אומר לנכרי ועושה.

    8אמר רב יהודה אמר שמואל: לחיה ל' יום. למאי הלכתא? אמרי נהרדעי: לטבילה.

    9אמר רבא: לא אמרן אלא שאין בעלה עמה, אבל בעלה עמה בעלה מחממה. כי הא דברתיה דרב חסדא טבלה בגו תלתין יומין שלא בפני בעלה ואצטניאת, ואמטוי לערסה בתריה דרבא לפומבדיתא.

    10אמר רב יהודה אמר שמואל: עושין מדורה לחיה בשבת (בימות הגשמים). סבור מינה לחיה אין, לחולה לא, בימות הגשמים אין, בימות החמה לא. (ולא היא, ל"ש חיה ול"ש חולה, ל"ש בימות הגשמים ול"ש בימות החמה. מדאתמר), אמר רב חייא בר אבין אמר שמואל: הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה אפי' בתקופת תמוז.

    11שמואל צלחו ליה תכתקא דשאגא, רב יהודה צלחו ליה פתורא דיונה, לרבה צלחו ליה שרשיפא.

    12וא"ל אביי לרבה: והא קעבר מר משום (דברים כ, יט) ״בל תשחית״! א"ל ״בל תשחית״ דגופאי עדיף לי.

    13אמר רב יהודה אמר רב: לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו. הקיז דם ואין לו מה יאכל ימכור מנעלים שברגליו ויספיק מהן צרכי סעודה.

    14מאי צרכי סעודה? רב אמר: בשר, ושמואל אמר: יין. רב אמר: בשר נפשא חלף נפשא. ושמואל אמר: יין סומקא חלף סומקא.

    15(סימן שנמסר).

    16שמואל ביומא דעבד מילתא, עבדי ליה תבשילא דטחלי. ר' יוחנן שתי עד דנפיק תיהיא מאוניה. ורב נחמן שתי עד דקפי טחליה. רב יוסף שתי עד דנפיק מריבדא דכוסילתא. רבא מהדר אחמרא בר תלתא טרפי.

    17אמר להו רב נחמן בר יצחק לרבנן: במטותא מינייכו, ביומא דהקזה אמרו לביתייכו: נחמן אקלע לגבן.

    18וכולהו אערומי אסירי, בר מהאי ערמה דשרי: מאן דעביד מילתא ולא אפשר ליה, לישקול זוזא מכא וליזיל לשב חנותא עד דטעים שיעור רביעתא. ואי לא ליכול שב תמרי אוכמתא, ולישוף מישחא בצידעיה, וניגני בשמשא.

    19אבלט אשכחיה לשמואל דגני בשמשא. א"ל חכימא דיהודאי, בישא מי הוי טבא?! א"ל יומא דהקזה הוא.

    20ולא היא, אלא איכא יומא דמעלי בה שמשא בכוליה שתא יומא דנפלה ביה תקופת תמוז. וסבר: לא איגלי ליה.

    21(היקיל ברוח טעמא שהה סימן) רב ושמואל דאמרי תרוייהו: כל המקיל בסעודת הקזת דם מקילין לו מזונותיו מן השמים, ואומרים: הוא על חייו לא חס, אני אחוס עליו?!

    22רב ושמואל דאמרי תרוייהו: האי מאן דעביד מילתא לא ליתיב היכא דכריך זיקא, דילמא שפי ליה אומנא ומוקים ליה ארביעתא, ואתי זיקא ושאיף מיניה, ואתי לידי סכנה.

    23שמואל הוה רגיל ועבד מילתא בביתא דשב לביניא ואריחא יומא חדא עבד, וארגיש בנפשיה. בדק וחסר חד אריחא׃

    24רב ושמואל דאמרי תרוייהו: האי מאן דעביד מילתא ליטעום מידי והדר ליפוק. דאי לא טעים מידי, אי פגע בשכבא ירקא אפיה. אי פגע במאן דקטל נפשא מית. אי פגע׃

    Tosafot

    רבא משמיה דרב יהודה אמר שבעהלכאורה משמע דרבא לטעמיה דבפרק הדר (עירובין דף סח.) גבי ההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה אמר להו רבא נישייליה לאימיה אם צריכה ניחיימו אגב אימיה דמסתמא ביום שמיני היה קודם מילה שהיה צריך חמין למולו דלאחר מילה מסוכן הוא ובלא אימיה ביום שמיני מחללין עליו שבת והיינו לאחר שבעה דבנסתם הקבר בעינן צריכה מיהו ללישנא דאמרי לה לרבא שלשים תיקשי למה צריכה ועוד דבקונטרס פי' התם ניחיימו אגב אימיה ע"י נכרי וכן פירש ר"ח לכך יש לפרש דאביי ורבא ואמרי לה מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וכולהו קיימו כנהרדעי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    נסתם (הכלי) [הקבר] אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת אמרה איני צריכה אין מחללין עליה את השבת ומסקינן לה לשמעתא דא"ל מרימר לרבינא הלכתא כי הא דמר זוטרא ספק נפשות להקל והוצרכנו לדקדק מאימתי פתיחת הקבר כדי לחלל באותו העת את השבת לעשות צרכי החיה.

    ואמר אביי משתשב על המשברואמר רב הונא בריה דרב יהושע משעה שהדם שותת ויורד כו' ודייקי מדלא אמר רב הונא עד שיתחיל הדם להיות שותת ש"מ קודם שתשב על המשבר קאמר וכאביי עבדינן ולא מחללי שבתא אלא עד שיהא שותת. קדם שותת ויורד ותשב על המשבר אבל דהא דאמר אביי משום רב יהודה עד מתי פתיחת הקבר ג' ימים בלבד אין הלכה כמותו. ולא כרבא דאמר משמיה דרב יהודה שבעה. אלא קיי"ל כנהרדעא דאמרי חיה ג' ז' ושלשים.

    ג' בין אמרה צריכה אני בין אמרה איני צריכה מחללין עליה את השבת. ז' אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת אמרה איני צריכה אין מחללין עליה את השבת. סתמא עבדינן כמר זוטרא לקולא. שלשים אפילו אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת. אלא עושין לה ע"י ארמאי כדרב עולא בריה דרב עילאי דאמר כל צרכי הולד נעשין ע"י ארמאי בשבת וכדרב המנונא דאמר דבר שאין בו סכנה אומר לנכרי ועושה. חיה לא תטבול בתוך שלשים יום שמא תצטנן אמר רבא לא אמרן אלא שאין בעלה עמה. אבל בעלה [עמה בעלה] מחממה.

    אמר רב יהודה אמר שמואל עושין מדורות לחיה בשבת סבור מינה לחיה אין לחולה לא [בימות הגשמים אין] בימות החמה לא וכו' ומסקינן משמא דשמואל הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה ואפילו בתקופת תמוז. שמעינן מינה אפילו לחולה ואפילו בימות החמה.

    שמואל צלחו ליה תכתקא דשאגאפי' שמואל הקיז דם ולא היה לו עצים מוכנים להדליק ולהתחמם בהן ובקעו לו שידה שהיו עציה עצי שאגא והן יקרים להודיע שאם יתמהמה עד שיביאו לו עצים יסתכן וכדתרגם ויבקע עצי העולה וצלח אעי דעלתא. רב יהודה צלחו ליה פתורא פי' שולחן העשוי מעצי יַוְנָס והן יקרים פי' יאבנוס. ורבה צלחו ליה שרשיפא והוא הדום לכסא וכולן טעם אחד. שאם לא ימהרו להתחמם יסתכנו.

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 129a

    Shabbat 129a. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 599 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    צריכה אני לחילול:

    בין שאמרה אין צריכה אני וחברותיה אומרות שהיא צריכה מחללין:

    באגפיה בזרועותיה שאינה יכולה להלך:

    חיה ג' ימים וז' ימים ול' יום הוזכרו בה לחילוק הלכות חילול שבת ל' מז' עד השלמת ל' וכן ז' מג' עד השלמת ז':

    כל צרכי חולה והא חיה עד ל' יום סתמא חולה היא:

    דבר שאין בו סכנה חולה שאם לא יעשו לו רפואה זו אין מסוכן למות ומ"מ צריך הוא לה:

    אומר לארמאי ועושה אבל דבר שיש בו סכנה ישראל עצמו עושה לו:

    לטבילה עד ל' יום לא תטבול מפני הצינה:

    31 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 129a · Sefaria

    Tosafot

    רבא משמיה דרב יהודה אמר שבעה לכאורה משמע דרבא לטעמיה דבפרק הדר (עירובין דף סח.) גבי ההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה אמר להו רבא נישייליה לאימיה אם צריכה ניחיימו אגב אימיה דמסתמא ביום שמיני היה קודם מילה שהיה צריך חמין למולו דלאחר מילה מסוכן הוא ובלא אימיה ביום שמיני מחללין עליו שבת והיינו לאחר שבעה דבנסתם הקבר בעינן צריכה מיהו ללישנא דאמרי לה לרבא שלשים תיקשי למה צריכה ועוד דבקונטרס פי' התם ניחיימו אגב אימיה ע"י נכרי וכן פירש ר"ח לכך יש לפרש דאביי ורבא ואמרי לה מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וכולהו קיימו כנהרדעי:

    Tosafot on Shabbat 129a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    נסתם (הכלי) [הקבר] אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת אמרה איני צריכה אין מחללין עליה את השבת ומסקינן לה לשמעתא דא"ל מרימר לרבינא הלכתא כי הא דמר זוטרא ספק נפשות להקל והוצרכנו לדקדק מאימתי פתיחת הקבר כדי לחלל באותו העת את השבת לעשות צרכי החיה.

    ואמר אביי משתשב על המשבר ואמר רב הונא בריה דרב יהושע משעה שהדם שותת ויורד כו' ודייקי מדלא אמר רב הונא עד שיתחיל הדם להיות שותת ש"מ קודם שתשב על המשבר קאמר וכאביי עבדינן ולא מחללי שבתא אלא עד שיהא שותת. קדם שותת ויורד ותשב על המשבר אבל דהא דאמר אביי משום רב יהודה עד מתי פתיחת הקבר ג' ימים בלבד אין הלכה כמותו. ולא כרבא דאמר משמיה דרב יהודה שבעה. אלא קיי"ל כנהרדעא דאמרי חיה ג' ז' ושלשים.

    ג' בין אמרה צריכה אני בין אמרה איני צריכה מחללין עליה את השבת. ז' אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת אמרה איני צריכה אין מחללין עליה את השבת. סתמא עבדינן כמר זוטרא לקולא. שלשים אפילו אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת. אלא עושין לה ע"י ארמאי כדרב עולא בריה דרב עילאי דאמר כל צרכי הולד נעשין ע"י ארמאי בשבת וכדרב המנונא דאמר דבר שאין בו סכנה אומר לנכרי ועושה. חיה לא תטבול בתוך שלשים יום שמא תצטנן אמר רבא לא אמרן אלא שאין בעלה עמה. אבל בעלה [עמה בעלה] מחממה.

    אמר רב יהודה אמר שמואל עושין מדורות לחיה בשבת סבור מינה לחיה אין לחולה לא [בימות הגשמים אין] בימות החמה לא וכו' ומסקינן משמא דשמואל הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה ואפילו בתקופת תמוז. שמעינן מינה אפילו לחולה ואפילו בימות החמה.

    שמואל צלחו ליה תכתקא דשאגא פי' שמואל הקיז דם ולא היה לו עצים מוכנים להדליק ולהתחמם בהן ובקעו לו שידה שהיו עציה עצי שאגא והן יקרים להודיע שאם יתמהמה עד שיביאו לו עצים יסתכן וכדתרגם ויבקע עצי העולה וצלח אעי דעלתא. רב יהודה צלחו ליה פתורא פי' שולחן העשוי מעצי יַוְנָס והן יקרים פי' יאבנוס. ורבה צלחו ליה שרשיפא והוא הדום לכסא וכולן טעם אחד. שאם לא ימהרו להתחמם יסתכנו.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 129a · Sefaria

    Rashba

    אמר ליה הלכתא כמר זוטרא ספק נפשות להקל ואפילו אמרה איני צריכה מחללין עליה את השבת, דסתם דברים הנעשין לחיה בשהקבר פתוח, אם אינן נעשין לזו יש בה משום סכנת נפשות, והא דקאמרה אין אני צריכה דלמא תונבא הוא דנקט לה. וכתב הרמב"ן ז"ל דנראין הדברים כשאין שם רופא וחכמה, אבל אם יש שם רופא וחכמה ואמרו אינה צריכה שומעין לה ולהם. ונראה דלעולם אמרה צריכה אני שומעין לה, דלב יודע מרת נפשו, כיון דכולהו נשי סתמא מסוכנות הן אצל אותן דברים. אבל לאחר שנסתם הקבר עד תשלום שבעה אמרה צריכה אני מחללין עליה השבת, ואף על גב דסתם נשי אינן מסוכנות לאותן דברים הצריכין לה תוך שבעה שומעין לה דלב יודע מרת נפשו, ונראה דאפילו יש שם רופא ואומר אינה צריכה, דאפשר וקרוב תוך שבעה שהיא צריכה, ולבשל לה בכלל דברים אלו. אבל לאחר שבעה עד תשלום שלושים אפילו אמרה צריכה אני, כיון שאין לה שום חולי אחר אלא צער לידה אין מחללין עליה, אבל עושין לה על ידי ארמאי. ונראה דדוקא על ידי ארמאי, אבל לא על ידי עבד ואפילו ערל, דחייב אדם על שביתת עבדו ובעבד ערל הכתוב מדבר, ולכולי עלמא לעשות מלאכתנו אסור כישראל, וכיון שעל ידי ישראל אסור אפילו על ידי עבד אסור.

    וכתב הרמב"ן ז"ל שלשים אפילו אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת אלא עושין לה על ידי ארמאי, פירוש מתירין לה אמירה לעכו"ם במלאכה גמורה ואין מתירין לה אפילו שבות דרבנן על ידי ישראל, וכדאמרינן בביצה (כב, א) גבי אמימר דכחל מעכו"ם, מאי דעתיך משום דצרכי חולה נעשין על ידי עכו"ם הני מילי היכא דלא מסייע בהדיה, מר הא מסייע בהדיה דקא עמיץ ופתח. והא עמיץ ופתח שבות בעלמא הוא, שאפילו היה מסייע ממש הכוחלת אינו אלא משום שבות כדתנן בפרק המצניע לעיל (שבת צד, ב) ואפילו הכי אסור. וכן נמי הא דתניא (קלד, א) אין טורפין יין ושמן לחולה בשבת, הכי נמי משמע דאיסורין דדבריהם אסור לעשות לחולה. וקשיא לי דהא אמרינן (כתובות ס, א) לגבי גונח יונק חלב, מפרק כלאחר יד הוא ובמקום צערא לא גזרו רבנן. ובפרק אין מעמידין (ע"ז כח, ב) אמרינן סבור מינה הני מילי היכא דשחיקי סמנין מאתמול אבל משחק ואתויי דרך רשות הרבים לא, אלמא מתירין סמנין שחוקין לחולה שאין בו סכנה, ואף על פי שיש בו מלאכה של דבריהם וכחל של עין עצמה, וכן אמרו (לקמן שבת קמח, א) מחזירין את השבר בשבת. ויש לומר כלאחר יד אע"פ שהוא שבות אינו דומה ולא נראה כעושה מלאכה שאין בו משום מראית העין התירו משום חולה, מה שאין כן בכוחל ומסייע לו שהיא מלאכה הנעשית כן בחול ודומה למחלל שבת, וכן נמי טריפת יין ושמן לחולה עובדין דחול נינהו ואסורין אע"פ שאין בהן מלאכה וכן זו ששנינו (לקמן שבת קמז, א) מי שנפרקה ידו או רגלו לא יטרפם בצונן, אבל רוחץ כדרכו ואם נתרפא נתרפא. וכל זה בחולה שאין בו סכנה כלל כגון כוחל עין שאינה מורדת דאמימר בסוף אוכלא ופצוחי עינא, אבל בחולי שיש בו סכנת אבר אחד עושין כדרכו מלאכה של דבריהם, וזהו עין שמרדה דקא סלקא דעתך היכא דשחקי סמנין שכוחלין אותה משום שהיא סכנת עורון, אבל למשחק ואתויי ברשות הרבים לא משום שאינה סכנת מיתה, וכן נראה מפירוש רש"י בפרק אין מעמידין (ע"ז שם), וזהו שאמרו הלכה מחזירין את השבר. והוי יודע שלא התירו דברים הללו כלל אלא בדבר שיש ממנו חולי לכל הגוף של אדם, כגון חיה שלשים אי נמי בסכנת אבר, וכן מכחל עינא בסוף אוכלא ופצוחי עינא שהוא נופל למשכב או מצטער החולה ממנו, אבל חושש והוא מתחזק כבריא אין מתירין לו אפילו שבות של דבריהם ואפילו על ידי עכו"ם, ולא עוד אלא דבר שאין בו מלאכה ולא כלום בעולם גזרו משום שחיקת סמנין, וזהו חושש בשיניו לא יגמע את החומץ, החושש במתניו לא יסוך יין, החושש בגרונו לא יערערנו בשמן (לקמן שבת קיא, א), וזהו חמין ושמן חוץ למכה שרי אבל תוך המכה אסור (לקמן שבת קלד, ב), וזהו חזרת רטיה במדינה שאסור (עירובין קב, ב), וזהו רפואות שאסורים משום שחיקת סמנין אפילו בדבר שהבריאין מותרים בו אם רצו כמו ששנינו במשנת פרק שמונה שרצים (לעיל שבת קט, ב), ואין צריך לפרש בזה יותר וכל המסכתא בשיטה זו הולכת ע"כ.

    בפלוגתא דאביי ורב הונא בריה דרב יהושע ב מאימתי פתיחת הקבר דאביי אמר משעה שתשב על המשבר, ורב הונא בריה דרב יהושע אמר משעה שהדם שותת ויורד. כתב הרב אלפסי ז"ל מדקאמר משעה שהדם שותת ויורד ולא קאמר עד שיתחיל דם להיות שותת, שמעינן מינה דזמן של רב הונא קודם לישיבת המשבר, ופסק הלכה כאביי ואין מחללין עליה עד שתשב על המשבר ויהא הדם שותת ויורד. והוא מן התימה למה לא הלך גם בזו להקל דהא ספק נפשות להקל. והרמב"ם ז"ל (פרק ב', הלכה י"ג) פסק משעה שהדם שותת ויורד. גם מה שדקדק משעה שהדם שותת ויורד, יש לעיין דהא אביי ורב הונא אמאימתי פתיחת הקבר קיימי.

    הא ד אמרי נהרדעי שבעה אמרה צריכה אני מחללין עליה, אמרה אין אני צריכה אין מחללין עליה. קשיא דרישא אסיפא. ומיהו לפסק הלכה נקטינן כסיפא דדוקא אמרה אין צריכה אני, הא סתמא מחללין דספק נפשות להקל. וכן פסק הרב ז"ל בהלכות.

    אמר רב יהודה אמר שמואל לחיה שלשים למאי הלכתא אמרי נהרדעי לטבילה וא"ת מאי טעמא לא אוקמוה לחלל עליה שבת על ידי ארמאי, כדפריש לה אינהו לעיל. יש לומר דהיינו טעמא, דאם איתא דלענין חלול שבת קאמר לה הוה ליה למנקט שלשה ושבעה ושלשים כדאמרינן לעיל, ומדלא אמר הכי שמע מינה דלאו בההוא דינא קאי ואוקמוה לטבילה. כך נראה לי.

    Rashba on Shabbat 129a · Sefaria

    Meiri

    זה שביארנו שכל שנפתח הקבר אפי' באמרה איני צריכה מחללין עליה פירושו קודם שתלד אבל לאחר שתלד אע"פ שלא נסתם הקבר יש בו שיעור כיצד משעה שהתחיל הדם להיות שותת ויורד עד שתלד ואחר שתלד שלשה ימים אפילו אמרה איני צריכה מחללין משלשה ואילך תוך שבעה אם אמרה צריכה אני מחללין וכן בסתם אמרה איני צריכה אין מחללין מסוף שבעה עד שלשים אפילו אמרה צריכה אני אין מחללין אלא עושין לה ע"י ארמית שכל צרכי חולה שאין בו סכנה נעשין על ידי גוי הא משם ואילך אף על ידי גוי אסור:

    החיה לא תטבול לאכול טהרות עד שלשים יום מפני הצנה בד"א כשאין בעלה עמה אבל בעלה עמה טובלת בזמנה אם תרצה שבעלה מחממה:

    עושין מדורה לחיה אע"פ שאין האש צריך לה לרפואה מפני שהקור מזיק לה הרבה ודבר זה אפי' בימות החמה אבל אין עושין מדורה לחולה אחר שאינו צריך לו לרפואה כך כתבוה גדולי המחברים ומ"מ כל שאר מפרשים פסקוה אף לחולה וכן נראה שהרי אמרו הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה אפי' בתקופת תמוז וכל שאין לו עצים מזומנין להיסק מבקע את התיבות ושאר הכלים לעשות מהן מדורה ואין נמנעין משום בל תשחית והוא שאמרו בל תשחית דגופאי עדיף לי:

    Meiri on Shabbat 129a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה רבא משמיה כו' דמסתמא ביום ח' היה קודם מילה כו' דלאחר מילה כו' עכ"ל לא הוו צריכי לכל זה הכא דאיך שיהיה בין קודם מילה בין לאחר מילה הוי לאחר ז' ויש ליישב אם נימא דדין ג' וז' לענין פתיחת הקבר הוי מע"ל ואם כן ודאי אם נימא דלאחר מילה היה הרי א"נ דילדה ביום הרי הוא לאחר ז' משעת לידתה אבל אם היה קודם מילה יש לבעל דין לחלוק שילדה ביום שהיה זה קודם מילה תוך ז' ללידתה מע"ל ולא הוי רבא דהתם לטעמיה אלא כנהרדעי דפתיחת הקבר לא הוי אלא עד ג' ולכך בעי התם לומר צריכה אני תוך ז' ומהא קאמרי דמ"מ משמע דהיינו לאחר ז' דסתמא קאמר התם ואפילו בילדה בלילה דא"נ קודם מילה הוה לאחר ז' הוא ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Shabbat 129a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' בריש הדף בין לא אמרה צריכה אני אין מחללין וכו' פי' וכ"ש אם אמרה בהדיא אין צריכה אני שאין מחללין:

    מר זוטרא מתני הכי אמר רב יהודה אמר שמואל חיה וכו' בין אמרה צריכה אני ובין אמרה אין צריכה אני מחללין עליה וכו' פי' וכ"ש אם לא אמרה כלל:

    נסתם הקבר אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת אמרה אין צריכה אני אין מחללין וכו' כצ"ל ופי' אבל סתמא שלא אמרה אין צריכה אני מחללין ועיין בהר"ן ובאשר"י ודו"ק שכצ"ל בכל העמוד כמו שהגהתי:

    אמרי נהרדעי חיה שלשה וכו' בין אמרה צריכה אני ובין אמרה אין צריכה אני מחללין וכו' כצ"ל ופי' וכ"ש אם [לא] אמרה כלל:

    שבעה אמרה צריכה אני מחללין וכו' אמרה אין צריכה אני אין מחללין וכו' כצ"ל ופי' אבל אם אמרה בהדיא אין צריכה [אין] מחללין והיינו כמו שמתני מר זוטרא:

    ל"ש בימות הגשמים ול"ש בימות החמה דאיתמר וכו' כצ"ל:

    בתוס' ד"ה רבא משמיה דרב יהודה וכו' דמסתמא ביום השמיני היה וכו' כוונת התוס' להוכיח שמיד אחר שבעה היה:

    Maharam on Shabbat 129a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמרא משעה שתשב על המשבר עיין פ"ז מ"ד דאהלות בר"ש:

    Gilyon HaShas on Shabbat 129a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָמַר לֵיהּ חַכִּימָא דִּיהוּדָאֵי, בִּישָׁא מִי הֲוֵי טָבָא. נראה לי בס"ד מלבד פשט הדברים רמז לו בזה רמז, מצד הקליפה שמדברת בגרונו בראותו יושב בשמש שהוא אוהב אותה, וידוע מה שכתב בפתח עיינים בשם זוהר חדש כי שמש מזל יעקב, וירח מזל עשו, ועתה בעולם הזה נתן הקב"ה של זה בזה, הירח ליעקב בעולם הזה, על כן רואין צרות וחסרונות, והשמש לעשו בעולם הזה, על כן רואין רוב טובה ושררה ביותר עד כאן דבריו עיין שם. ולזה אמר לו חַכִּימָא דִּיהוּדָאֵי, שהיתה השמש שלכם וניטלה מאתכם וניתנה לעשו, בִּישָׁא זה עשו מִי הֲוֵי טָבָא כדי שנתן לו הקב"ה את השמש שבזה יש לו טובה ושררה גדולה. והשיב לה ברמז יוֹמָא דְּהַקָּזָה הוּא, רצונו לומר עולם הזה הוא יומא דהקזה שצריך למשוך בו ניצוצי הקדושה מן הקליפה, וזו ההמשכה של ניצוצי הקדושה תהיה על ידי שתראה אומת עשו רוב טובה ושררה ובזה תפלוט הקליפה שלהם ניצוצות קדושה, וכמו משל דאיכא במדרש (אסתר רבה פרשה ז) במגילת אסתר בפסוק (אסתר ג, א) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן וכו', משל לאדם שהיה לו סייחה וחמורה וחזירה וכו', שאין מאכילין אותה לטובתה אלא בשביל טובתם לשחוט אותה ולאוכלה אחר כך עיין שם. וכן הענין באומת, עשו שנתן להם בעולם הזה השמש כדי שיהיה להם טובה ושררה, וכל זה לרעתם ולטובת ישראל שבזה המנוחה וטובה ושלוה שיש להם יכולים לברר הניצוצות קדושה מהם. ולזה אמר דוד המלך ע"ה (תהלים ד, ח) נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ. ובזה פרשתי הכתוב בס"ד (ישעיהו ט, ב) הִרְבִּיתָ הַגּוֹי לֹא [לוֹ] הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה, כתיב לֹא באלף וקרינן לוֹ בוא"ו ודרשינן לתרווייהו כאלו אמר לֹא לוֹ הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה. וענין פליטה זו של ניצוצות קדושה הוא כמו ענין ההקזה, ולכן קרי לעולם הזה יוֹמָא דְּהַקָּזָה, ואחד גמר ההקזה שיתבררו ויצאו כל ניצוצות קדושה אז תחזור השמש לישראל, כדכתיב (מלאכי ג, כ) וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ. ולפי פשוטן של דברים נראה לי נמי דלא שיקר חס וחלילה בזה שאמר לו יוֹמָא דְּהַקָּזָה, כי לא אמר שהוא הקיז, אלא אמר יום זה זה הוא טוב להקזה, כי אפשר דאותו היום היה פורסא דדמה דקאמר הש"ס הכא.

    Ben Yehoyada on Shabbat 129a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 129, Amud Aleph, about 599 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “״צריכה אני״, בין לא אמרה ״צריכה אני״…”

    2. Segment 249 words

      Opens “רב אשי מתני הכי. מר זוטרא מתני…”

      Named: רב אשי, רב יהודה, שמואל.

    3. Segment 320 words

      Opens “א"ל רבינא למרימר: מר זוטרא מתני לקולא,…”

      Named: רב אשי.

    4. Segment 426 words

      Opens “מאימתי פתיחת הקבר? אמר אביי: משעה שתשב…”

      Named: רב הונא, רב יהושע, אביי.

    5. Segment 517 words

      Opens “עד מתי פתיחת הקבר? אמר אביי: שלשה…”

      Named: רב יהודה, אביי, רבא.

    6. Segment 651 words

      Opens “אמרי נהרדעי: חיה ג' ז' ול' ג'…”

    7. Segment 725 words

      Opens “כדרב עולא בריה דרב עילאי, דאמר: כל…”

      Named: רב עולא, רב עילאי, רב המנונא, עולא.

    8. Segment 813 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר שמואל: לחיה ל'…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    9. Segment 931 words

      Opens “אמר רבא: לא אמרן אלא שאין בעלה…”

      Named: רב חסדא, רבא.

    10. Segment 1052 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר שמואל: עושין מדורה…”

      Named: רב יהודה, רב חייא בר אבין, שמואל.

    11. Segment 1115 words

      Opens “שמואל צלחו ליה תכתקא דשאגא, רב יהודה…”

      Named: רב יהודה, שמואל, רבה.

    12. Segment 1218 words

      Opens “וא"ל אביי לרבה: והא קעבר מר משום…”

      Named: אביי, רבה.

    13. Segment 1326 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר רב: לעולם ימכור…”

      Named: רב יהודה.

    14. Segment 1421 words

      Opens “מאי צרכי סעודה? רב אמר: בשר, ושמואל…”

      Named: רב אמר, שמואל.

    15. Segment 152 words

      Opens “(סימן ״שנמסר).…”

    16. Segment 1634 words

      Opens “שמואל ביומא דעבד מילתא, עבדי ליה תבשילא…”

      Named: רב נחמן, רב יוסף, שמואל, רבא.

    17. Segment 1716 words

      Opens “אמר להו רב נחמן בר יצחק לרבנן:…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    18. Segment 1834 words

      Opens “וכולהו אערומי אסירי, בר מהאי ערמה דשרי:…”

    19. Segment 1916 words

      Opens “אבלט אשכחיה לשמואל דגני בשמשא. א"ל חכימא…”

      Named: שמואל.

    20. Segment 2019 words

      Opens “ולא היא, אלא איכא יומא דמעלי בה…”

    21. Segment 2128 words

      Opens “(היקיל ברוח טעמא שהה סימן) רב ושמואל…”

      Named: רב ושמואל, שמואל.

    22. Segment 2227 words

      Opens “רב ושמואל דאמרי תרוייהו: האי מאן דעביד…”

      Named: רב ושמואל, שמואל.

    23. Segment 2318 words

      Opens “שמואל הוה רגיל ועבד מילתא בביתא דשב…”

      Named: שמואל.

    24. Segment 2429 words

      Opens “רב ושמואל דאמרי תרוייהו: האי מאן דעביד…”

      Named: רב ושמואל, שמואל.

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Shabbat 129a · Segment 4 — “…שתשב על המשבר. רב הונא בריה דרב יהושע אמר:…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Shabbat 129a · Segment 16 — “…ליה תבשילא דטחלי. ר' יוחנן שתי עד דנפיק תיהיא…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Shabbat 129a · Segment 16 — “…עד דקפי טחליה. רב יוסף שתי עד דנפיק מריבדא…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Shabbat 129a · Segment 3 — “א"ל רבינא למרימר: מר זוטרא מתני לקולא, ורב אשי…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 129a · Segment 2 — “…רב יהודה אמר שמואל: חיה כל זמן שהקבר פתוח,…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 129a · Segment 4 — “…פתיחת הקבר? אמר אביי: משעה שתשב על המשבר. רב…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Shabbat 129a · Segment 7 — “כדרב עולא בריה דרב עילאי, דאמר: כל צרכי חולה…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 129a

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026