Talmud Builders

    Shabbat 129b

    Back to index

    English translation — Shabbat 129b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1something else, a euphemism for a pig, it is harmful with regard to something else, a euphemism for leprosy.

    2It was Rav and Shmuel who both said: With regard to one who performs the practice of bloodletting, let him wait a bit and then let him rise, as the Master said: There are five matters that render one closer to death than life, and they are these: If one ate and immediately rose, if one drank and rose, if one slept and immediately rose, if one let blood and rose, if one engaged in conjugal relations and rose.

    3Shmuel said: The interval for bloodletting is every thirty days. And during the middle periods of one’s life, he should decrease the frequency of bloodletting; and during the later periods, he should decrease its frequency again.

    4And Shmuel said: The times for bloodletting are the first day of the week, the fourth day of the week and Shabbat eve. However, on the second and the fifth days of the week, no, one should not let blood, as the Master said: Only one who has the merit of his ancestors and relies on it should let blood on the second and on the fifth days of the week, as the court on High, in the heavens, and the court below are equal. The courts in the cities convene on Mondays and Thursdays, as does the heavenly court. Letting blood on a day of judgment is dangerous. If one is judged unfavorably all his blood could flow out.

    5The Gemara explains: On the third day of the week, what is the reason that one does not let blood? It is because the planet Mars is dominant during the even hours. Since it is a planet of blood, and the even hours are a bad omen, that combination gives cause for concern. The Gemara asks: On Shabbat eve, Mars also dominates during the even hours. The Gemara answers: Since the multitudes have already become accustomed to letting blood on Shabbat eve, the verse: “The Lord protects the simple-hearted” (Psalms 116:6) applies in this case.

    6Similarly, Shmuel says: On the fourth day of the week that is the fourth day of the month; on the fourth day of the week that is the fourteenth of the month; on the fourth day of the week that is the twenty-fourth of the month; and on the fourth day of the week after which there are not four days remaining in the month it is dangerous to let blood.

    7Bloodletting on the New Moon and on the second day of the month causes weakness; bloodletting on the third day of the month leads to danger. Bloodletting on the eve of a Festival causes weakness; bloodletting on the eve of the festival of Shavuot leads to danger. And the Sages issued a decree prohibiting bloodletting on the eve of every Festival due to the festival of Shavuot . On Shavuot , an evil spirit named Tibbuaḥ , from the Hebrew word meaning slaughter, emerges, as had the Jewish people not accepted the Torah on the festival of Shavuot , Tibbuaḥ would have slaughtered their flesh and their blood. Consequently, it remains a dangerous day.

    8Shmuel said: If one ate wheat and afterward let blood, he only let that wheat. The bloodletting was ineffective as the wheat replaced any blood that was let. And this ineffectiveness applies only if he let blood to cure an illness; however, to relieve discomfort, bloodletting after eating wheat relieves one’s discomfort.

    9One who lets blood should engage in drinking immediately; he should not engage in eating until the time that it takes to walk half a mil has elapsed.

    10A dilemma was raised before the Sages: When they said that one should engage in drinking immediately, does that mean that drinking immediately is beneficial; however, thereafter, it is injurious? Or perhaps, thereafter it is neither injurious nor beneficial. No resolution is found for this dilemma, therefore it stands unresolved.

    11Similarly, a dilemma was raised before the Sages: When they said one should not engage in eating until the time that it takes to walk half a mil has elapsed, does that mean that only at that time it is beneficial, however, after that time or before that time it is injurious? Or perhaps, before and after that time it is neither injurious nor beneficial. No resolution is found for this dilemma, therefore it too stands unresolved.

    12Rav would announce: One hundred bloodlettings for a zuz ; cutting the hair on one hundred heads for a zuz ; grooming one hundred moustaches does not cost anything ( ge’onim ). Blood letters typically served as barbers as well and did not charge for grooming a moustache. If one hundred men happened to arrive one day to have their moustaches groomed, the barber would work all day without receiving any pay. Rav Yosef said: When we were students in Rav Huna’s school, on a day when the Sages were sluggish in their studies, they would say: Today is the day of the moustaches, and I did not know what they were saying. Now that I heard Rav’s statement, I understand that they meant that it was a day without purpose.

    13We learned in the mishna: And one may tie the umbilical cord of a child born on Shabbat. The Sages taught similarly in the Tosefta and even added to it: One may tie the umbilical cord of a child born on Shabbat. Rabbi Yosei said: One may even cut the umbilical cord. And one may insulate the placenta as a healing remedy so as to warm the newborn. Rabban Shimon ben Gamliel said: Princesses insulate the placenta in mugs of oil; the daughters of the wealthy do so in combed wool; the daughters of the poor in soft rags.

    14Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said that Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei that it is even permitted to cut the umbilical cord on Shabbat.

    15And Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said that Rav said: The Rabbis concede to Rabbi Yosei with regard to the umbilical cord attached to twin babies that one may cut it on Shabbat. What is the reason for this? In that case, leaving the cord attached is dangerous. Since the attached twins will try to disengage from each other, they could potentially rip each other’s cords.

    16And Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said that Rav said: Everything stated in the passage of rebuke (Ezekiel 16) one may perform for a woman in childbirth on Shabbat. Since that chapter speaks of the dangerous birth of an abandoned child, for all other children, these issues should be addressed. As it is stated there: “And as for your birth, on the day you were born, your navel was not cut, and you were not washed in water for cleansing, and you were not salted, nor were you swaddled” (Ezekiel 16:4).

    17The Gemara explains: “And as for your birth, on the day you were born”; from here it is derived that one delivers the newborn on Shabbat. “Your navel was not cut”; from here it is derived that one cuts the umbilical cord on Shabbat. “And you were not washed in water for cleansing”; from here it is derived that one washes the newborn on Shabbat. “And you were not salted”; from here it is derived that one salts the newborn on Shabbat. “Nor were you swaddled”; from here it is derived that one swaddles the newborn on Shabbat.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בדבר אחרחזיר:

    קשה לדבר אחרצרעת שהחזירים מנוגעים הם כדאמרינן בקדושין (ד' מט:) י' קבים נגעים ירדו לעולם תשעה נטלו חזירים:

    אכל ועמדמהר לעמוד פתאום אחר שאכל שובעו:

    פורסא דדמאזמן הקזה כמו בפרוס הפסח:

    בין הפרקיםפירקי שנותיו כגון לאחר מ' שנה:

    ימעטבהקזה לא יקיז בכל חדש אלא לב' חדשים:

    ובין הפרקים יחזור וימעטלאחר ששים יקיז לג' חדשים לפי שאין כחו עליו ואין דמו חם וגופו מצטנן כשמחסר דמו:

    שב"ד של מעלה ושל מטה שויןאדם נדון בכל יום וב"ד יושבין בעיירות בב' ובה' מתקנת עזרא ואילך (ב"ק ד' פב.) וכיון דיום הדין ופקידה היא עונותיו נזכרים:

    דקיימא ליה מאדים בזווישמזל מאדים משמש בו בשעות זוגות ומזל מאדים ממונה על החרב ועל הדבר ועל הפורעניות והזוגות קשין שהן רשות לשדים כדאמר בפסחים (ד' קי:) והפורעניות מוכנין שצ"מ חנכ"ל סדר השעות כשנתלו המאורות והמזלות שעה ראשונה של ד' בשבת שימש שבתאי ובשניה צדק ואחריו מאדים ואחריו חמה ואחריו נוגה ואחריו כוכב ואחריו לבנה נמצאו ז' המזלות לז' השעות וחוזרים חלילה לעולם נמצא בסדר זה לעולם סימני מזלות המשמשין בתחלת לילי השבוע כצנ"ש חל"ם מוצאי שבת שעה ראשונה שלו כוכב תחלת ליל שני צדק וכן בסדר הזה וסדר תחלת סימני הימים חל"ם כצנ"ש שעה ראשונה של אחד בשבת חמה ושל שני בשבת לבנה ושל שלישי בשבת מאדים נמצא מאדים חוזר בו חלילה בשעה שמינית ביום והיא זוגות אבל שאר ימים אין מאדים בזוגות שלהם אם לא בלילה ובלילה אין דרך להקיז:

    מעלי שבתא נמי קיימא מאדים בזווישהרי שעה ראשונה של יום נוגה לפי הסדר של חל"ם כצנ"ש תחלת הימים וכיון שתחלתו נוגה וסדר הליכתן שצ"ם חנכ"ל נמצאו מתחילין לחזור חלילה בשעה רביעית נמצא מאדים בשעה ששית:

    כיון דדשו ביה רביםהורגלו בו מפני דוחקן שיהיו קרובים לסעודת שבת ואמרינן בפירקין דלעיל (ד' קיד:) כבוד שבת בדגים גדולים ובמסכת ע"ז (ד' כט.) אמרינן שני לדם דג:

    ארבע דהוא ד'ד' בשבת שהוא ד' לחדש או ארביסר לחדש או כ"ד לחדש כולהון קשה להקזה:

    ד' דליכא ד' בתריהשאין ד' ימים עד סוף החדש ואיכא דאמרי דליכא ד' בשבת בתריה באותו חדש ואינו כן:

    ה"ג ר"ח ושני לו חולשא שלישי לו סכנתא:

    אכל חטה והקיז דם לא הקיז אלא לחטהשהאוכל מכביד את האדם והקזה שאחר אכילה אינו מועיל אלא לאותו כובד:

    וה"מבמקיז לרפואה:

    אבל אקולימי שיש לו דם המכביד עליו אפי' לאחר אכילה מקיז ומיקל:

    מאה רישי בזוזאכלומר אם יהיו בזול מאד קנה ראשי בהמה ואם לאו אל תקח שאינן בריאין לאכול:

    מאה קרידלועין:

    מאה שפמיכמו על שפם (ויקרא ינ) גרויינו"ן בלעז שפתים של בהמה:

    יומא דמפגרי ביה רבנןשהיו התלמידים מתעצלין מלבא בבית המדרש קרי ליה יומא דשפמי כלומר היום הזה אבד לו ואין בו תועלת:

    וטומנין את השליאכדמפרש רשב"ג שהיא רפואה להתחמם הולד:

    ספוגין של צמרצמר מנופץ:

    של שני תינוקותתאומים וקשורין טבורן זה בזה:

    משום דמנתחי מהדדיזה אילך וזה אילך ונמצאו מסוכנין:

    בפרשת תוכחהשהוכיח יחזקאל לישראל את חסדי הקב"ה שעמהן:

    תוכחהלשון לכו ונוכחה (ישעיהו א׳:י״ח) להתווכח ולהודיע מי הוא שסרח על שכנגדו:

    למשעילטוח ולהחליק בשרו:

    שמולחיןובשרו מתקשה:

    מלפפיןאנמליו"ן בלע"ז ולאו היינו אסובי ינוקא דאמרן לעיל בפרק כל הכלים (שבת דף קכג.) דהא שמעינן ליה לרב נחמן דאסר אלא לפופי בעלמא כמו שעושין בחגורות ופסיקיאות:

    שבת 129 עמוד ב

    1בדבר אחר קשה לדבר אחר.

    2רב ושמואל דאמרי תרוייהו: האי מאן דעביד מילתא לישהי פורתא והדר ליקום דאמר מר: ה'. דברים קרובין למיתה יותר מן החיים ואלו הן אכל ועמד שתה ועמד ישן ועמד הקיז דם, ועמד שימש מטתו ועמד׃

    3אמר שמואל פורסא דדמא כל תלתין יומין ובין הפרקים ימעט ובין הפרקים יחזור וימעט׃

    4ואמר שמואל פורסא דדמא חד בשבתא ארבעה ומעלי שבתא אבל שני וחמישי לא דאמר מר מי שיש לו זכות אבות יקיז דם בשני ובחמישי שב"ד של מעלה ושל מטה שוין כאחד׃

    5בתלתא בשבתא מאי טעמא לא משום דקיימא ליה מאדים בזווי מעלי שבתא נמי קיימא בזווי כיון דדשו ביה רבים (תהלים קטז, ו) שומר פתאים ה'׃

    6אמר שמואל ד' דהוא ד' ד' דהוא ארביסר ד' דהוא עשרים וארבעה ד' דליכא ארבע בתריה סכנתא׃

    7ר"ח ושני לו חולשא שלישי לו סכנה מעלי יומא טבא חולשא מעלי יומא דעצרתא סכנתא וגזרו רבנן אכולהו מעלי יומא טבא משום יומא טבא דעצרת דנפיק ביה זיקא ושמיה טבוח דאי לא קבלו ישראל תורה הוה טבח להו לבשרייהו ולדמייהו׃

    8אמר שמואל אכל חטה והקיז דם לא הקיז אלא לאותה חטה והנ"מ לרפואה אבל לאוקולי מיקיל׃

    9המקיז דם שתייה לאלתר אכילה עד חצי מיל׃

    10איבעיא להו שתייה לאלתר מעלי אבל בתר הכי קשי או דילמא לא קשי ולא מעלי תיקו׃

    11איבעיא להו אכילה עד חצי מיל הוא דקמעלי הא בתר הכי ומקמי הכי קשי או דילמא לא קשי ולא מעלי תיקו׃

    12מכריז רב מאה קרי בזוזא מאה רישי בזוזא מאה שפמי ולא כלום אמר רב יוסף כי הוינן בי רב הונא יומא דמפגרי ביה רבנן אמרי האידנא יומא דשפמי הוא ולא ידענא מאי קאמרי:

    13וקושרין הטבור: ת"ר קושרין הטבור ר' יוסי אומר אף חותכין וטומנין השליא כדי שיחם הולד אמר רשב"ג בנות מלכים טומנות בספלים של שמן בנות עשירים בספוגים של צמר בנות עניים במוכין׃

    14אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב הלכה כר' יוסי׃

    15ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב מודים חכמים לר' יוסי בטבור של שני תינוקות שחותכין מ"ט דמנתחי אהדדי׃

    16ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב כל האמור בפרשת תוכחה עושין לחיה בשבת. שנאמר ״(יחזקאל טז״, ד) ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך ובמים לא רחצת למשעי והמלח לא המלחת והחתל לא חתלת׃

    17ומולדותיך ביום הולדת מכאן שמיילדים את הולד בשבת. לא כרת שרך מכאן שחותכין הטבור בשבת ובמים לא רחצת למשעי מכאן שרוחצין הולד בשבת והמלח לא המלחת מכאן שמולחין הולד בשבת והחתל לא חתלת מכאן שמלפפין הולד בשבת:

    18הדרן עלך מפנין׃

    Tosafot

    מי שיש לו זכות אבותוקודם תקנת עזרא אע"פ שהיו דנין בכל יום שהיו צריכים לא היו קובעים לישב בכל יום:

    דקאי מאדים בזוויברביעי נמי קאי מאדים בזווי בסוף היום אלא לא חשו חכמים לכך דאין דרך להקיז כל כך בסמוך ללילה:

    דליכא ארבע בתריהשאין ד' ימים עד סוף החדש כדפירש בקונטרס דליכא למימר רביעי בשבת דהא ד' דהוא עשרין וארבע היינו דליכא רביעי בתריה:

    מאה רישי בזוזא מאה קרי בזוזאלפירוש הקונטרס תימה מה שייך הכא ור"ח גריס מאה קרני בזוזא ומפרש מאה רישי מאה ראשי בני אדם (ונראה) שהיה מנהג קצוב לספר לגלח בזוזא וכן מנהג ק' קרני להקיז בזוזא כמו קרנא דאומנא (לקמן שבת דף קנד:) אבל מאה שפמי לתקן השפה בולא כלום דבשכר גילוח והקזה היה מתקן השפה וביום שהיה מתקן שפמו לא היה נוטל כלום ועל כן היה למשל כל מי שהיה יגע ולא עלה בידו שכרו היו קורין אותו יומא דשפמי:

    מפגרי רבנןתשש כחם והיו מתחלשין ולא יכלו למיגרס כדכתיב (שמואל א ל׳:י׳) וירדוף דוד הוא וארבע מאות איש (עמו) ויעמדו מאתים איש אשר פגרו מעבור את נחל הבשור:

    כל האמור בפרשת תוכחהלאו מקרא מפיק אלא מסתמא כיון שבא בפרשת תוכחה אם כן צער הוא אם אין עושין והקילו חכמים לעשות ובכולן אין בהן איסורא דאורייתא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    פי' זוזא מכאזוז מעוך שנמעך מטבע הצורה ונראה כאסימון.

    דעביד מלתאבאותו היום שמקיז דם.

    פורסא דדמא כל תלתין יומיןפי' גבול הדם לבחורים כל שלשים יום. בין הפרקים הגיע לחמשים שנה ימעט. יוציא משנים חדשים [או] ג' חדשים. פעם אחת עוד בין הפרקים בא בימים יחזור ימעט מששה חדשים לששה חדשים או משנה לשנה וזה הפי' קיבלנוהו מרבותינו קבלה:

    בתלתא קאי מאדים בזוזיפי' בשתי שעות שהן זוגות יום שלישי שעה שמינית מאדים ושעה שתים ועשרים מאדים ושכך סידור הכוכבים חל"ם כצנ"ש בימים נמצא יום אחד שעה ראשונה כוכב חמה יום שני שעה ראשונה כוכב לבנה. יום ג' שעה ראשונה כוכב מאדים יום ד' שעה ראשונה כוכב [כוכב]. יום ה' שעה ראשונה כוכב צדק יום ו' שעה ראשונה כוכב נוגה יום ז' שעה ראשונה כוכב שבתי וסידורן חל"ם כצנ"ש בימים כצנ"ש חל"ם בלילות וסידוריהן חנכ"ל שצ"ם. וכיון שביום ג' עומד מאדים בשעה שמינית והן זוגות ובשעה כ"ב והן זוגות חיישינן לסכנה. וכיוצא בזה בשני ובחמישי משום הכי חיישינן לסכנה. כי מאדים הוא ממונה על הדם ואקשינן עלה והא יום ו' הוא דמעלי שבתא דקאי מאדים בשעה ששית ובשעה עשרים והן זוגות.

    ואמרת פורסא דדמא חד בשבא וארבעה ומעלי שבתאולא מצאו לו פירוק. והשיב אע"פ שהוא כן כיון דרשו בה רבים להקיז ביום ששי שומר פתאים ה'.

    מאה רישי בזוזי מאה קרני בזוזא שפמי ולא כלום פי' היה מנהג קצוב כי הספר מגלח מאה ראשי כלומר מאה ראשי בני אדם נוטל שכרו זוז אחד וכן (א' מדוגמא) [חמשים] מאה קרן כלומר מאה קרן של זכוכית והוא ריבדא דכוסילתא נוטל בשכרו בק' קרן זוז אחד. אבל לתקן הזקן וליטול השפה ולתקנו לא היה מנהג ליקח האומן כלום אלא אותן בני אדם שמגלח ראשם או עושה להן ריבדא דכוסילתא נוטל שכרו כאשר אמרנו מתקן זקנם ונוטל שפמם בחנם. וכן היה הדין ויום שהיה האומן עושה השפמות לא היה נוטל שכר והיה הולך לביתו ריקם. ועל כן היה למשל כל מי שהיה יגע ולא [היה] עולה בידו (סבר) [שכר] היה קורא אותו יומא דשפמי. מיפגרי תשש כחם והוו מתחלשי יגעים ויעפים ולא יכלי למיגרס כדכתיב וירדף דוד הוא וארבע מאות איש ויעמדו מאתים איש אשר פגרו מעבור וגו' הוו אמרי יומא דשפמי:

    וקושרין את הטיבורר' יוסי אומר אף חותכין את הטיבור כל צרכי מילה עושין בשבת אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הלכה כרבי יוסי שחותכין בשבת טיבור תינוק אחד וכ"ש טיבור ב' תינוקות שבזה אפילו חכמים מודים שמחתך מ"ט משום (דמתחזי) [דמנתחו] אהדדי.

    ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר דבכל האמור בפרשת תוכחה עושין לחיה בשבת שנא' ומולדותיך ביום הולדת אותך מיכן שמיילדין לחיה בשבת לא כרת שרך מיכן שחותכין את הטיבור בשבת ובמים לא רוחצת למשעי מיכן שמרחיצין את הוולד בשבת והחתל לא חתלת מיכן שמלפפין הולד בשבת ואמרינן בתלמוד א"י ומחללין עליה את השבת שמואל אמר עושין לה מדורה אפילו בתקופת תמוז וקושרין את הטיבור כהדא אמתיה דבר קפרא נפקא מיילדה בשבת אתת ושאלת לר' וא' לה אזלון ושאלון לחייתא. אמרה לה ליכא חייא. אמר לה זילי עבידי כמנהגך אמרה ליה ליכא מנהג אמר לה איזיל חתיך כר' יוסי כבמתניתא וכל צרכי חיה עושין בשבת תני השליא הזאת בשבת עשירין טומנין אותה בשמן והעניים בתבן ובחול אלו ואלו טומנין אותה בארץ כדי ליתן ערבון בארץ [לארץ]:

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 129b

    Shabbat 129b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 402 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בדבר אחר חזיר:

    קשה לדבר אחר צרעת שהחזירים מנוגעים הם כדאמרינן בקדושין (ד' מט:) י' קבים נגעים ירדו לעולם תשעה נטלו חזירים:

    אכל ועמד מהר לעמוד פתאום אחר שאכל שובעו:

    פורסא דדמא זמן הקזה כמו בפרוס הפסח:

    בין הפרקים פירקי שנותיו כגון לאחר מ' שנה:

    ימעט בהקזה לא יקיז בכל חדש אלא לב' חדשים:

    ובין הפרקים יחזור וימעט לאחר ששים יקיז לג' חדשים לפי שאין כחו עליו ואין דמו חם וגופו מצטנן כשמחסר דמו:

    שב"ד של מעלה ושל מטה שוין אדם נדון בכל יום וב"ד יושבין בעיירות בב' ובה' מתקנת עזרא ואילך (ב"ק ד' פב.) וכיון דיום הדין ופקידה היא עונותיו נזכרים:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 129b · Sefaria

    Tosafot

    מי שיש לו זכות אבות וקודם תקנת עזרא אע"פ שהיו דנין בכל יום שהיו צריכים לא היו קובעים לישב בכל יום:

    דקאי מאדים בזווי ברביעי נמי קאי מאדים בזווי בסוף היום אלא לא חשו חכמים לכך דאין דרך להקיז כל כך בסמוך ללילה:

    דליכא ארבע בתריה שאין ד' ימים עד סוף החדש כדפירש בקונטרס דליכא למימר רביעי בשבת דהא ד' דהוא עשרין וארבע היינו דליכא רביעי בתריה:

    מאה רישי בזוזא מאה קרי בזוזא לפירוש הקונטרס תימה מה שייך הכא ור"ח גריס מאה קרני בזוזא ומפרש מאה רישי מאה ראשי בני אדם (ונראה) שהיה מנהג קצוב לספר לגלח בזוזא וכן מנהג ק' קרני להקיז בזוזא כמו קרנא דאומנא (לקמן שבת דף קנד:) אבל מאה שפמי לתקן השפה בולא כלום דבשכר גילוח והקזה היה מתקן השפה וביום שהיה מתקן שפמו לא היה נוטל כלום ועל כן היה למשל כל מי שהיה יגע ולא עלה בידו שכרו היו קורין אותו יומא דשפמי:

    מפגרי רבנן תשש כחם והיו מתחלשין ולא יכלו למיגרס כדכתיב (שמואל א ל׳:י׳) וירדוף דוד הוא וארבע מאות איש (עמו) ויעמדו מאתים איש אשר פגרו מעבור את נחל הבשור:

    כל האמור בפרשת תוכחה לאו מקרא מפיק אלא מסתמא כיון שבא בפרשת תוכחה אם כן צער הוא אם אין עושין והקילו חכמים לעשות ובכולן אין בהן איסורא דאורייתא:

    Tosafot on Shabbat 129b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    פי' זוזא מכא זוז מעוך שנמעך מטבע הצורה ונראה כאסימון.

    דעביד מלתא באותו היום שמקיז דם.

    פורסא דדמא כל תלתין יומין פי' גבול הדם לבחורים כל שלשים יום. בין הפרקים הגיע לחמשים שנה ימעט. יוציא משנים חדשים [או] ג' חדשים. פעם אחת עוד בין הפרקים בא בימים יחזור ימעט מששה חדשים לששה חדשים או משנה לשנה וזה הפי' קיבלנוהו מרבותינו קבלה:

    בתלתא קאי מאדים בזוזי פי' בשתי שעות שהן זוגות יום שלישי שעה שמינית מאדים ושעה שתים ועשרים מאדים ושכך סידור הכוכבים חל"ם כצנ"ש בימים נמצא יום אחד שעה ראשונה כוכב חמה יום שני שעה ראשונה כוכב לבנה. יום ג' שעה ראשונה כוכב מאדים יום ד' שעה ראשונה כוכב [כוכב]. יום ה' שעה ראשונה כוכב צדק יום ו' שעה ראשונה כוכב נוגה יום ז' שעה ראשונה כוכב שבתי וסידורן חל"ם כצנ"ש בימים כצנ"ש חל"ם בלילות וסידוריהן חנכ"ל שצ"ם. וכיון שביום ג' עומד מאדים בשעה שמינית והן זוגות ובשעה כ"ב והן זוגות חיישינן לסכנה. וכיוצא בזה בשני ובחמישי משום הכי חיישינן לסכנה. כי מאדים הוא ממונה על הדם ואקשינן עלה והא יום ו' הוא דמעלי שבתא דקאי מאדים בשעה ששית ובשעה עשרים והן זוגות.

    ואמרת פורסא דדמא חד בשבא וארבעה ומעלי שבתא ולא מצאו לו פירוק. והשיב אע"פ שהוא כן כיון דרשו בה רבים להקיז ביום ששי שומר פתאים ה'.

    מאה רישי בזוזי מאה קרני בזוזא שפמי ולא כלום פי' היה מנהג קצוב כי הספר מגלח מאה ראשי כלומר מאה ראשי בני אדם נוטל שכרו זוז אחד וכן (א' מדוגמא) [חמשים] מאה קרן כלומר מאה קרן של זכוכית והוא ריבדא דכוסילתא נוטל בשכרו בק' קרן זוז אחד. אבל לתקן הזקן וליטול השפה ולתקנו לא היה מנהג ליקח האומן כלום אלא אותן בני אדם שמגלח ראשם או עושה להן ריבדא דכוסילתא נוטל שכרו כאשר אמרנו מתקן זקנם ונוטל שפמם בחנם. וכן היה הדין ויום שהיה האומן עושה השפמות לא היה נוטל שכר והיה הולך לביתו ריקם. ועל כן היה למשל כל מי שהיה יגע ולא [היה] עולה בידו (סבר) [שכר] היה קורא אותו יומא דשפמי. מיפגרי תשש כחם והוו מתחלשי יגעים ויעפים ולא יכלי למיגרס כדכתיב וירדף דוד הוא וארבע מאות איש ויעמדו מאתים איש אשר פגרו מעבור וגו' הוו אמרי יומא דשפמי:

    וקושרין את הטיבור ר' יוסי אומר אף חותכין את הטיבור כל צרכי מילה עושין בשבת אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הלכה כרבי יוסי שחותכין בשבת טיבור תינוק אחד וכ"ש טיבור ב' תינוקות שבזה אפילו חכמים מודים שמחתך מ"ט משום (דמתחזי) [דמנתחו] אהדדי.

    ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר דבכל האמור בפרשת תוכחה עושין לחיה בשבת שנא' ומולדותיך ביום הולדת אותך מיכן שמיילדין לחיה בשבת לא כרת שרך מיכן שחותכין את הטיבור בשבת ובמים לא רוחצת למשעי מיכן שמרחיצין את הוולד בשבת והחתל לא חתלת מיכן שמלפפין הולד בשבת ואמרינן בתלמוד א"י ומחללין עליה את השבת שמואל אמר עושין לה מדורה אפילו בתקופת תמוז וקושרין את הטיבור כהדא אמתיה דבר קפרא נפקא מיילדה בשבת אתת ושאלת לר' וא' לה אזלון ושאלון לחייתא. אמרה לה ליכא חייא. אמר לה זילי עבידי כמנהגך אמרה ליה ליכא מנהג אמר לה איזיל חתיך כר' יוסי כבמתניתא וכל צרכי חיה עושין בשבת תני השליא הזאת בשבת עשירין טומנין אותה בשמן והעניים בתבן ובחול אלו ואלו טומנין אותה בארץ כדי ליתן ערבון בארץ [לארץ]:

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 129b · Sefaria

    Rashba

    מאה קרי בזוזא כך גריס רש"י ז"ל. ויש מקשים מאי שייך הכא, ומה צורך בדבר זה. ושמא מפני שדבר בענין הקזה אייתי הא, לומר שאין בו תועלת באכילתו. אבל הגאונים ז"ל וכן בערוך (ערך פגר) גרסי מאה קרני בזוזא. ופירש ר"ח: קרני כמו קרנא דאומנא לקמן (שבת קנד, ב), ופירוש מנהג הוא שהמקיז מאה ריבדי דכוסילתא נוטל זוז, וכן מגלח מאה ראשים נוטל זוז, אבל מגלח את השפה ולא כלום לא היה נוטל שכר, אלא המקיז או המגלח הראש מגלחה בלא שכר בהבלעה זו. וכן פירש הרב בעל הערוך זכרונו לברכה.

    Rashba on Shabbat 129b · Sefaria

    Meiri

    כשם שהותרה קשירת הטבור וחתיכתו כך הותרה הטמנת השליא והוא שהיו נוהגים להטמין את השליא והיה זה רפואה אצלם כדי שיחם הולד והיו נוהגות שבנות מלכים בשבת טומנות בספלים מלאים שמן הואיל ולא היו יכולות לטמנו בארץ ובנות עשירים בספוגים של צמר ובנות עניים במוכין ובחול מיהא אלו ואלו טומנות אותה בקרקע ופירשו הטעם בירושלמי כדי ליתן ערבון לארץ:

    כל האמור בפרש' תוכחה עושי' לחיה בשבת ומולדותיך ביום הולדת אותך מכאן שמילדין אותה בשבת לא כרת שרך מכאן שחותכים אותו בשבת ובמים לא רחצת למשעי מכאן שמרחיצין את הולד כדי להחליק את בשרו והחתל לא חתלת מכאן שמלפפין את הולד בשבת כמו שיתבאר:

    ונשלם הפרק תהלה לאל:

    Meiri on Shabbat 129b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה דקיימי מאדים כו' ושל שלישי בשבת מאדים נמצא מאדים כו' בשעה שמינית ביום והוא זוגות כו' עכ"ל. ובערוך בערך זוו פי' יום ג' יבא מאדים ב' פעמים בזווי בשעה ח' ובשעה כ"ב משום הכי חיישינן כו' זהו פר"ח עכ"ל. ור"ל דכיון דההקזה אינו אלא ביום מתחיל הסכנה מתחלת היום עד כ"ד שעות מתחלת יומו וכיון שיש ב' פעמים מאדים בזיווי ביום ג' מתחלת היום עד כ"ד שעות דהיינו שעה ח' ושעה כ"ב מתחלת יומו בתוך כ"ד שעות סכנה היא למקיז וכן ביום ו' יש ב' פעמים בזיווי מתחלת יום ו' בשעה ו' ובשעה כ' מתחלת היום בתוך כ"ד שעות והוצרך לפרש כך לתרץ קושית התוספות דביום ד' לא הוי ב' פעמים בזיווי מתחלת היום תוך כ"ד שעות ומיהו ביום ב' וה' נמי תמצא ב' פעמים בזיווי בתוך כ"ד שעות מתחלת יומו אלא דניחא ליה בטעמא דקאמר משום בית דין של מעלה ומטה וכצ"ל לפירוש התוס' ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Shabbat 129b · Sefaria

    Maharam

    ברש"י ד"ה דקיימא ליה מאדים וכו' משמש בו בשעות זוגות וכו' ר"ל בשעה שמינית וששית דהיינו זוגות ארבע פעמים ב' ג' פעמים ב':

    Maharam on Shabbat 129b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמרא כיון דדשו ביה רבים שומר פתאים עיין תה"ד סי' רי"א:

    רש"י ד"ה מלפפים וכו' בחגורות ופסיקיאות עיין לקמן דף קמז ע"ב רש"י ד"ה בחומרי שדרה וצ"ע. ועי' בתשובת אדמת הקדש חלק א"ח סי' ח:

    Gilyon HaShas on Shabbat 129b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    דְּנָפֵק בֵּיהּ זִיקָא וּשְׁמֵיהּ 'טִבּוּחַ' נמצא כיון שקבלו התורה ביטלו את זִיקָא דשמיה 'טִבּוּחַ'. ונראה לי בס"ד התורה נקראת טוֹב, וגם יש בה ח' דרגין כשר ופסול טמא וטהור חייב וזכאי אסור ומותר, הרי י בה ח' פעמים טוֹב שכל חלק משמנה דרגין הנז' נקרא טוֹב, וזהו ח' טוֹב אותיות 'טִבּוּחַ', ולכן בקבלת ישראל התורה שהיא ח' טוֹב בטלו את הטבוח. גם עוד יש לומר דאיתא בספרי רבינו האר"י ז"ל דבתורה נתקן הרוח לכך ביטלו כחו של אותו זִיקָא שהוא רוּחַ, ונראה לי להכי קרו ליה 'טִבּוּחַ' ולא קרו ליה 'טוֹבֵחַ' כדי שתחזור משמעות הטביחה עליו עצמו שהוא יהיה טִבּוּחַ וְנֶהֱרַג.

    רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאַמְרֵי תַּרְוַיְהוּ הַאי מַאן דְּעָבִיד מִלְּתָא, לִיטְעוֹם מִידִי. יש להקשות מאי קא משמע לן באומרו דְּאַמְרֵי תַּרְוַיְהוּ? ונראה לי דאיתא בחולין (דף פד.) אמר רבי אלעזר בן עזריה מי שיש לו מנה יקח לפסו ליטרא ירק, עשרה יקח לפסו ליטרא דגים, חמשים מנה יקח לפסו ליטרא בשר, וכל זה דוקא מערב שבת לערב שבת, ואמר רב צריכין אנחנו לחוש לדברי זקן להסתפק במזונות קלים, ואמר רבי יוחנן: רב ממשפחת בריאים הוה, אבל כגון אנו, מי שיש לו פרוטה בתוך כיסו ירצנה לחנוני ולא יסגף עצמו בעינוי יעויין שם. נמצא רב דעתו להתנהג האדם בסיגוף הרבה, על כן אם שמואל לבדו היה אומר זה היינו אומרים להיותו רופא הפליג בדברים אלו כדי להחריד לבבות בני אדם שיהיו נשמרים לנפשותם, ולכך הפריז לומר מקילין לו מזונותיו מן השמים, אך החידוש הוא דרב נמי קאמר דבר זה עם שמואל, ולפי זה מוכח דלא נאמרו דברים אלו על דרך ההפלגה.

    רְבִיעִי דְּהוּא אַרְבָּעָה בַּחֹדֶשׁ נמצא רביעי דשבוע צריך שיהיה בארבע מיני עתים, שהם ארבעה לחודש, ו'יד' לחודש, ו'כד' לחודש, וגם צריך שיהיה שלשה ימים אחריו ולא יותר. וצירוף כל חלוקות אלו הם מספר 'מה' כמנין 'אָדָם' [קכט:] שהם ארבעה ו'יד' ו'כד' ושלשה. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב (בראשית ט, ו) שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, רצונו לומר שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם הוא דם דהקזה, אם יהיה בָּאָדָם רצונו לומר ימים הנזכרים הרמוזים במספר אדם, הרי זה ראוי דָּמוֹ של מקיז יִשָּׁפֵךְ משום דעביד סכנה.

    כָּל הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת תּוֹכֵחָה, עוֹשִׂין לְחַיָּה בְּשַׁבָּת נראה לי בס"ד בזה רמז הכתוב (ישעיהו כו, ט) כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ צֶדֶק לָמְדוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל, מִשְׁפָּטֶיךָ הם תוכחות, אלו למדו מזה צֶדֶק שהם הלכות שקוראים 'צֶדֶק'. ומה שאמר מִכָּאן שֶׁמְּיַלְּדִין אֶת הַוָּלָד בְּשַׁבָּת נראה לי בס"ד דמפיק לה מן יתורא דביום, דהוה ליה למימר 'בְּהֻלֶּדֶת אוֹתָךְ' ואמר 'בְּיוֹם' לומר על שבת שהוא יום יחידי שאין לו זוג ביומי השבוע.

    Ben Yehoyada on Shabbat 129b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 129, Amud Bet, about 402 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “בדבר אחר קשה לדבר אחר.…”

    2. Segment 235 words

      Opens “רב ושמואל דאמרי תרוייהו: האי מאן דעביד…”

      Named: רב ושמואל, שמואל.

    3. Segment 314 words

      Opens “אמר שמואל פורסא דדמא כל תלתין יומין…”

      Named: שמואל.

    4. Segment 431 words

      Opens “ואמר שמואל פורסא דדמא חד בשבתא ארבעה…”

      Named: שמואל.

    5. Segment 525 words

      Opens “בתלתא בשבתא מאי טעמא לא משום דקיימא…”

    6. Segment 617 words

      Opens “אמר שמואל ד' דהוא ד' ד' דהוא…”

      Named: שמואל.

    7. Segment 740 words

      Opens “ר"ח ושני לו חולשא שלישי לו סכנה…”

    8. Segment 816 words

      Opens “אמר שמואל אכל חטה והקיז דם לא…”

      Named: שמואל.

    9. Segment 98 words

      Opens “המקיז דם שתייה לאלתר אכילה עד חצי…”

    10. Segment 1016 words

      Opens “איבעיא להו שתייה לאלתר מעלי אבל בתר…”

    11. Segment 1121 words

      Opens “איבעיא להו אכילה עד חצי מיל הוא…”

    12. Segment 1233 words

      Opens “מכריז רב מאה קרי בזוזא מאה רישי…”

      Named: רב מאה, רב יוסף, רב הונא.

    13. Segment 1331 words

      Opens “וקושרין הטבור: ת"ר קושרין הטבור ר' יוסי…”

    14. Segment 1412 words

      Opens “אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה…”

      Named: רב נחמן, רב הלכה, רבה.

    15. Segment 1521 words

      Opens “ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה…”

      Named: רב נחמן, רב מודים, רבה.

    16. Segment 1637 words

      Opens “ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה…”

      Named: רב נחמן, רב כל, רבה.

    17. Segment 1737 words

      Opens “ומולדותיך ביום הולדת מכאן שמיילדים את הולד…”

    18. Segment 183 words

      Opens “הדרן עלך מפנין…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Shabbat 129b · Segment 12 — “…ולא כלום אמר רב יוסף כי הוינן בי רב…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 129b · Segment 3 — “אמר שמואל פורסא דדמא כל תלתין יומין ובין הפרקים…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 129b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026