Talmud Builders

    Shabbat 41a

    Back to index

    English translation — Shabbat 41a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1that does not have embankments surrounding it. Since there are no partitions, it appears like an ocean or a river. That incident involving Rabbi Abbahu occurred in a place that has embankments and looks like a vessel. Therefore, the Sages did not prohibit it.

    2After citing what Rabbi Zeira related with regard to Rabbi Abbahu, the Gemara cites that Rabbi Zeira said: I saw that Rabbi Abbahu, while he was bathing, placed his hands over his genitals for the sake of modesty, and I do not know whether he touched them or did not touch them. The Gemara questions Rabbi Zeira’s uncertainty. It is obvious that he did not touch his genitals, as it was taught in a baraita : Rabbi Eliezer says: One who holds his penis and urinates it is as if he were bringing a flood to the world. He is liable to become aroused by that contact and that is an extremely severe transgression, comparable to the transgressions violated in the generation of the flood.

    3Abaye said: Nevertheless, no proof can be cited from that baraita . Perhaps the Sages rendered the legal status of this situation like that of a military unit, as we learned in a mishna: A military unit that entered a city, if it entered during peacetime, after the soldiers leave, the open barrels of wine are prohibited and the wine in them may not be drunk due to suspicion that the gentile soldiers may have poured this wine as a libation for idolatry. The sealed barrels are permitted. However, if the unit entered in wartime, both are permitted because in wartime there is no respite to pour wine for idolatry, and one can be certain that the soldiers did not do so. Apparently, since they are afraid, they do not pour libations. Here too, in the case of bathing, since he is afraid, he will not come to have impure thoughts. The Gemara asks: And what fear is there here that would prevent one bathing from having impure thoughts? The Gemara answers: Fear of the river. Since he needs to be careful that the water does not wash him away, he is too distracted to think of other matters.

    4The Gemara questions the story itself: And is that so? Is it permitted under any circumstances to cover one’s genitals while bathing? Didn’t Rabbi Abba say that Rav Huna said that Rav said: Anyone who places his hands over his genitals is as if he denies the covenant of our father Abraham? It appears as if he is covering himself to obscure the fact that he is circumcised. The Gemara answers: This is not difficult, as there is room to distinguish and say that this, the case where it is prohibited to cover oneself, is when he is descending into the river and there are no people facing him and he need not be concerned with modesty. In that case covering oneself is prohibited as he appears to be renouncing the covenant of Abraham. That, the case where, in certain circumstances, this prohibition does not apply, is when he is emerging from the river. When he emerges, he is facing the people on the riverbank and it is then permitted to cover himself in the interest of modesty, as that which Rava would do. He would bend over when he was naked. Rabbi Zeira would stand upright, in accordance with Rav’s statement that it is prohibited to appear to be renouncing the covenant of Abraham. When the Sages of the school of Rav Ashi descended into the river they stood upright. When they emerged from the river they bent over.

    5Speaking of bathing and its halakhot , the Gemara relates: Rabbi Zeira was avoiding being seen by his teacher, Rav Yehuda, as Rabbi Zeira sought to ascend to Eretz Yisrael and his teacher disapproved. As Rav Yehuda said: Anyone who ascends from Babylonia to Eretz Yisrael transgresses a positive commandment, as it is stated: “They shall be taken to Babylonia and there they shall remain until the day that I recall them, said the Lord” (Jeremiah 27:22). Based on that verse, Rav Yehuda held that since the Babylonian exile was by divine decree, permission to leave Babylonia for Eretz Yisrael could only be granted by God. Rabbi Zeira did not want to discuss his desire to emigrate with Rav Yehuda, so that he would not be forced to explicitly disobey him. Nevertheless, he said: I will go and hear something from him and then I will leave. He went and found Rav Yehuda standing in the bathhouse and telling his servant: Bring me natron [ neter ] with which to wash, bring me a comb, open your mouths and let out air, and drink from the water of the bathhouse. Rabbi Zeira said: If I had come only to hear this matter from Rav Yehuda, it would suffice for me.

    6The Gemara analyzes the lessons learned from this story. Granted, when Rav Yehuda said: Bring me natron, bring me a comb, he was teaching us that mundane matters are permitted to be spoken in the bathhouse, even in the sacred language. When he said: Open your mouths and let out air, that too is in accordance with that which Shmuel said, as Shmuel said: Heat produces heat. The hot air that one inhales causes him to sweat more quickly. However, drink the water of the bathhouse, what benefit is there in doing that? The Gemara answers: As it was taught in a baraita : One who ate and did not drink at all, what he ate becomes blood and that causes the onset of intestinal disease. One who ate and did not walk four cubits after eating, what he ate rots and that causes the onset of bad breath. One who needs to defecate and ate is similar to an oven that was lit on top of its ashes. When ashes from a previous fire are not swept out, and new logs are placed on top of the old ones, it inhibits the burning and dirties the oven, and that causes the onset of odor of the filth of perspiration in a person. As far as our matter is concerned, the baraita teaches: One who bathed in hot water and did not drink from it is like an oven that was lit from the outside and not lit from the inside. The lighting is ineffective and the oven does not heat properly. Rav Yehuda told his servants to drink the hot water while bathing so that they would be heated from the inside and the outside. The baraita continues: One who bathed in hot water and did not rinse afterward with cold water is like iron that was placed in the fire and not placed afterward in cold water, which leaves the iron soft. And one who bathed and did not smear himself with oil afterward is like water that was poured on top of a barrel, and not into it. The water spills outside the barrel.

    7MISHNA: In this mishna, the Sages discuss two vessels used for heating water. With regard to a mulyar , a bronze vessel into which coals are placed in an outer compartment and water is placed into an adjacent inner compartment, whose coals were swept, one may drink from it on Shabbat. With regard to an antikhi , which is a vessel with a different configuration, even if its coals were swept, one may not drink from it on Shabbat.

    8GEMARA: The Gemara asks: What are the circumstances of a swept mulyar ? The Gemara answers: A mulyar is the vessel, explained in the Tosefta on our mishna, that has water on the inside and coals on the outside. With regard to the identity of an antikhi there are different opinions. Rabba said that it refers to a stove. A space is created in the wall of a stove and filled with water. Since the stove is very hot, it is prohibited to use this water. Rav Naḥman bar Yitzhak said: An antikhi is a cauldron, i.e., a vessel made from two cauldrons stacked one on top of the other with coals in the bottom one and water in the upper one. These two different opinions have halakhic implications. The one who says that it is prohibited to use a vessel composed of two cauldrons, all the more so it is prohibited to use the space inside of a stove. And the one who says that it is prohibited to use the space inside a stove, a vessel composed of two cauldrons, no, it is not prohibited. It was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Naḥman: An antikhi , even if it was swept and covered with ashes, one may not drink from it on Shabbat because its copper heats it. The heating in an antikhi is by means of the coals beneath the water.

    9MISHNA: The Sages added to the laws of leaving food on a source of heat and cooking food on Shabbat: An urn that was emptied of its hot water on Shabbat, one may not place cold water into it so that the cold water will be heated. However, one may place cold water into an urn or into a cup that were emptied of their hot water in order to warm it but not in order to heat it.

    10GEMARA: The mishna seems to contradict itself. The first statement completely prohibits placing water into an urn, and later it was partially permitted. The Gemara asks: What is the mishna saying? Rav Adda bar Mattana said that it said the following: An urn that was emptied of its hot water, one may not put a small amount of water into it so that it will become very hot. However, one may put a large quantity of water into it in order to warm it. A large quantity of cold water will not be heated in those circumstances.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דלית ליה גידודישאין שפתה גבוהה שיהיו המים עמוקים אצל שפתה כמו באמצע דכיון שאין עמוקים שם כי מטי סמוך לשפתה נועץ רגליו בקרקע וחופר וממחה העפר לתוך המים ודמי למגבל ולי נראה דאית ליה גידודי שרי דלא דמי לנהר אלא לכלי דלית ליה גידודי דמיא לנהר ואסור:

    שהניח ידיוכשהיה רוחץ משום צניעות:

    אי נגעבאמה:

    כאילו מביא מבול לעולםשמתחמם ובא לידי קרי וזה קלקולו של דור המבול מוציאים שכבת זרע לבטלה דכתיב כי השחית כל בשר וגו' (בראשית ו׳:י״ב):

    כבולשתעשאוה להא דר' אבוה בולשת חיילות גייס הבא לעיר על שם שמחפשין ובולשים את העיר קרי לה בולשת:

    בשעת שלוםכגון שהוא של אותה מלכות:

    כאילו כופרדנראה שהוא בוש בדבר:

    כי נחיתלנהר פניו כלפי הנהר ואין כאן משום צניעות אסור לכסותו:

    כי סליקופניו כלפי העם מותר משום צניעות:

    ר' זירא זקיףדחייש לדרב שלא יראה ככופר:

    משתמיטהיה ירא ליראות לו משום דהוה בעי רבי זירא למיסק לארעא דישראל ורב יהודה לא סבירא ליה וירא פן יגזור עליו מלילך:

    בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי וגו'ור' זירא אמר לך האי קרא בכלי שרת כתיב כדאמרינן בשני דייני גזירות (כתובות קיא.):

    הביאו לי נתרלחוף את ראשי וקאמר להו בלשון הקודש:

    פתחו פומייכוויכנס הבל בית המרחץ לתוך הגוף ויוציא הבל של זיעה:

    ואשתומן מים חמין ואפי' לא הוחמו אלא לרחיצה:

    מותר לאומרןבבית המרחץ ואפי' בלשון קודש:

    הבלאדמרחץ הנכנס דרך הפה:

    מפיק הבלאדזיעה:

    ולא הלך ד' אמותקודם שישן:

    מרקבתאינה מתעכלת לעשות זבל:

    ריח רעריח הפה:

    ריח זוהמאכל גופו מזוהם בזיעה תמיד:

    ולא הסיקוהו מבפניםשאינו מטיב לכלום:

    ולא הכניסוהו לצונןשהן מחזקין את הברזל:

    למים ע"ג חביתעל שוליו וצדדיו שאינם נכנסים לתוכו:

    מתני' מוליאר הגרוףמן הגחלים מבע"י:

    שותיןממימיו בשבת ואע"פ שהוחמו קצת מחמת הכלי לפי שאינו מוסיף הבל אלא משמר ומקיים חום שלהם שלא יצטננו בגמרא מפרש מוליאר מים מבפנים וגחלים מבחוץ כלי שיש בו בית קיבול קטן אצל דופנו מבחוץ מחובר לו ונותן שם גחלים והמים בקיבולו הגדול ורבותינו מפרשים מוליאר שני שולים ואנטיכי בי דודי מחיצה בינתיים ולי נראה להפך דאם כן ה"ל למיתני מים מלמעלה וגחלים מלמטה ועוד דנחשתה דתני באנטיכי לשון שולים הן והן אומרים לשון נחושת ושאני נחשת מחרס:

    אנטיכימפרש בגמרא:

    גמ' בי כיריחלל יש בכירה אצל חלליה שהגחלים בו ומים נתונים בחללה השני ואע"ג דדמי למוליאר מיהו כירה דופנה עב והאור תדיר בתוכה כל ימות החול ודופנה חם מאד ומוסיף הבל במים אע"פ שגרופה מן הגחלים:

    בי דודייורה גדולה עושין לה שתי שוליים ונותנין גחלים בין שניהם והמים על העליונים:

    וכל שכןדבי כירי אסור כדפרישית שמתוך שהאור תדיר בו ודופנו עב מרתיח:

    אבל בי דודי לאשהרי הוא כמוליאר:

    שנחושתהנחושת שלה אלמא ביורה של נחשת קאי ונחשת משמר רתיחתו ואני אומר נחושתה לשון שולים כדכתיב (יחזקאל ט״ז:ל״ו) יען השפך נחשתך ולשון של המשנה נחשתו של תנור במסכת כלים (פ"ח מ"ג) ושאני אנטיכי ממוליאר דמתוך שהשולים מכוסים חומם משתמר ואע"ג שגרפו גחליהם:

    מתני' המיחםקומקמוס של חמין:

    שפינהוכולה מתניתין מפרש בגמרא:

    גמ' מאי קאמרמאי פינהו ומאי לא יתן והדר אמר אבל נותן:

    שבת 41 עמוד א

    1דלית ליה גידודי, הא דאית ליה גידודי.

    2וא"ר זירא: אנא חזיתיה לר' אבהו שהניח ידיו כנגד פניו של מטה, ולא ידענא אי נגע אי לא נגע. פשיטא דלא נגע, דתניא ר' אליעזר אומר: כל האוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול לעולם.

    3אמר אביי: עשאוה כבולשת. דתנן: בולשת שנכנסה לעיר, בשעת שלום חביות פתוחות אסורות, סתומות מותרות. בשעת מלחמה אלו ואלו מותרות, לפי שאין פנאי לנסך. אלמא כיון דבעיתי לא מנסכי. ה"נ כיון דבעית לא אתי להרהורי. והכא מאי ביעתותא? ביעתותא דנהרא.

    4איני?! והאמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב: כל המניח ידיו כנגד פניו של מטה כאילו כופר בבריתו של אברהם אבינו! לא קשיא: הא כי נחית, הא כי סליק. כי הא דרבא שחי. ר' זירא זקיף. רבנן דבי רב אשי, כי קא נחתי זקפי, כי קא סלקי שחי׃

    5ר' זירא הוה קא משתמיט מדרב יהודה, דבעי למיסק לארעא דישראל. דאמר רב יהודה: כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה, שנאמר: ״(ירמיהו כז״, כב) ״בבלה יובאו ושמה יהיו״. אמר: איזיל ואשמע מיניה מילתא ואיתי ואיסק. אזל, אשכחיה דקאי בי באני וקאמר ליה לשמעיה: הביאו לי נתר, הביאו לי מסרק, פתחו פומייכו ואפיקו הבלא, ואשתו ממיא דבי באני. אמר: אילמלא (לא) באתי אלא לשמוע דבר זה דיי.

    6בשלמא ״הביאו נתר, הביאו מסרק״ קמ"ל דברים של חול מותר לאומרם בלשון קדש. ״פתחו פומייכו ואפיקו הבלא״ נמי כדשמואל, דאמר שמואל: הבלא מפיק הבלא. אלא ״אשתו מיא דבי באני״ מאי מעליותא? דתניא אכל ולא שתה אכילתו דם, וזהו תחילת חולי מעיים. אכל ולא הלך ד' אמות אכילתו מרקבת, וזהו תחילת ריח רע. הנצרך לנקביו ואכל דומה לתנור שהסיקוהו ע"ג אפרו, וזהו תחילת ריח זוהמא. רחץ בחמין ולא שתה מהן דומה לתנור שהסיקוהו מבחוץ ולא הסיקוהו מבפנים. רחץ בחמין ולא נשתטף בצונן דומה לברזל שהכניסוהו לאור ולא הכניסוהו לצונן. רחץ ולא סך דומה למים ע"ג חבית.

    Mishna

    7מוליאר הגרוף שותין הימנו בשבת. אנטיכי, אע"פ שגרופה אין שותין הימנה.

    Gemara

    8היכי דמי מוליאר הגרוף? תנא, מים מבפנים וגחלים מבחוץ. אנטיכי: רבה אמר בי כירי. רב נחמן בר יצחק אמר בי דודי. מאן דאמר בי דודי כ"ש בי כירי, ומאן דאמר בי כירי אבל בי דודי לא. תניא כוותיה דרב נחמן: אנטיכי אע"פ שגרופה וקטומה אין שותין הימנה מפני שנחושתה מחממתה.

    Mishna

    9המיחם שפינהו לא יתן לתוכו צונן בשביל שיחמו. אבל נותן הוא לתוכו או לתוך הכוס כדי להפשירן.

    Gemara

    10מאי קאמר? אמר רב אדא בר מתנא, הכי קאמר: המיחם שפינה ממנו מים חמין לא יתן לתוכן מים מועטים כדי שיחמו, אבל נותן לתוכו מים מרובים כדי להפשירן.

    Tosafot

    פשיטא דלא נגע דתניא ר' אליעזר אומר כו'ואע"ג דרבנן פליגי עליה ושרו בפרק כל היד (נדה יג. ושם) לא שרי אלא משום ממזרות שלא יראה ככרות שפכה ויוציאו לעז על בניו שהן ממזרים:

    רחץ ולא סךול"ג מעיקרא דהא בכולי הש"ס רחיצה קודם סיכה כדאמר בפ"ק דקידושין (דף כב:) רחצו סכו וקרא כתיב ורחצת וסכת (רות נ) מיהו קרא איכא לאוקמי בסיכה שהיתה מתקשטת עצמה לריח טוב לכן לא היתה סכה בתחלה שעל ידי רחיצה היתה מעברת הסיכה מעליה:

    מוליאר הגרוף שותין ממנו בשבתפי' בקונטרס לפי שאין מוסיף הבל אלא משמר ומקיים חום שלהן ואנטיכי אפי' גרופה אין שותין הימנה לפי שמוספת הבל ואין נראה דלא שייך למיגזר במוסיף הבל אלא בהטמנה גזירה שמא יטמין ברמץ ועוד דדוחק לומר דמתני' איירי כשעשה האיסור ועוד דאכטיכי אוסר בכל ענין לשתות הימנו אפילו בהשהאה ואי להחזיר תנן משהין אפילו באינו גרוף ועוד אי משום תוספת הבל אסרה ליה מתני' בשתיה תקשה לרבה ורב יוסף דשרו לעיל (שבת דף לח.) בשכח קדרה ע"ג כירה ובשלה בשבת אע"ג דלא נתבשלה כמאכל בן דרוסאי ואפי' במזיד ונראה כפי' ה"ר פורת מוליאר הגרוף שותין הימנו בשבת שמוזגין המים חמין ביין לפי שהמים אינן כ"כ חמין במוליאר שיתבשל היין מן המים שמוזגין לתוכו אבל אנטיכי אע"פ שגרופה אין שותין הימנה לפי שאנטיכי יש בה הבל יותר ומתבשל היין מן המים בשעת מזיגה וכ"מ בירושלמי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    (ולא) [אלא] הא דר' יוחנן דברי הכל קבלה הוא ומשום דשמעיה מר' יוחנן הוכיח בעל השמועה. ושנינן לאפרושי מאיסורי שרי כמעשה דתלמידו של ר' מאיר:

    תניא לא ישוט אדם בבריכה מליאה מים ואפילו עומדת בחצר א"ר זירא חזיתיה לר' אבהו שהניח ידיו כנגד פניו של מטה וכו' פי' ר' אבהו היה יורד בנהר לטבול ואפילו (לא) נגע לא חיישינן (לה) [והא] דתניא ר' אליעזר אומר כל האוחז באמה ומשתין מביא מבול לעולם כלומ' מתחמם ומוציא ש"ז ונמצא משחית זרעו על הארץ. הני מילי היכא דלא מיבעית אבל היכא דמיבעית כגון ר' אבהו דהוה מבעית מעליית הנהר אין לו פנאי להתחמם כמו שאין פנאי לבלשת לנסך. הלכך אפילו נגע לא חיישינן ליה והני מילי דשרי להניח ידיו כנגד פניו של מטה כשעולה מן הנהר אבל כשיורד בנהר לא כרב דאמר כל המניח ידיו כנגד פניו של מטה כאילו כופר בבריתו של אברהם אבינו וכרבנן דבי רב אשי דכי נחתי זקפו כי סלקי שחו:

    אמר רב יהודה כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה שנאמר בבלה יובאו ושמה [יהיו] עד יום פקדי אותם נאם ה'. הלך ר' אבא ומצא לר' יהודה במרחץ והי' אומר לשמשיו בלה"ק הביאו לי נתר הביאו לי מסרק פתחו פומייכו והסיקו הבלא ואשתו מיא דבי באני למדנו ממנו כי דברים של חול מותר לאומרן במרחץ בלה"ק. אמר אילו לא [באתי] אלא לשמוע דבר זה דיי:

    מתני' מולייר תנא מים מבחוץ וגחלים מבפנים והוא של חרס ואם גרף גחלים שרי:

    אנטיכי א"ר נחמן בי דודי ושל נחושת היא ותניא כרב נחמן אנטיכי אע"פ שגרופה אין שותין הימנה בשבת מפני שנחושתה מחממתה:

    ירושלמי מולייר שאינו גרוף אסור מפני שהגחלים נוגעות בגופו ר' חנניא בר הלל אמר מפני שהרוח נכנסת לתוכו והגחלים בוערות. ר' יוסי בר אבין א' מפני שעשו פרקין פרקין ומתיירא שמא נתאכל דיבוקו ומוסיף מים. אנטיכי בשם ר' יוחנן אמרי מפני שמתחממת מכתליה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 41a

    Shabbat 41a. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 401 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    דלית ליה גידודי שאין שפתה גבוהה שיהיו המים עמוקים אצל שפתה כמו באמצע דכיון שאין עמוקים שם כי מטי סמוך לשפתה נועץ רגליו בקרקע וחופר וממחה העפר לתוך המים ודמי למגבל ולי נראה דאית ליה גידודי שרי דלא דמי לנהר אלא לכלי דלית ליה גידודי דמיא לנהר ואסור:

    שהניח ידיו כשהיה רוחץ משום צניעות:

    אי נגע באמה:

    כאילו מביא מבול לעולם שמתחמם ובא לידי קרי וזה קלקולו של דור המבול מוציאים שכבת זרע לבטלה דכתיב כי השחית כל בשר וגו' (בראשית ו׳:י״ב):

    כבולשת עשאוה להא דר' אבוה בולשת חיילות גייס הבא לעיר על שם שמחפשין ובולשים את העיר קרי לה בולשת:

    בשעת שלום כגון שהוא של אותה מלכות:

    כאילו כופר דנראה שהוא בוש בדבר:

    כי נחית לנהר פניו כלפי הנהר ואין כאן משום צניעות אסור לכסותו:

    28 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 41a · Sefaria

    Tosafot

    פשיטא דלא נגע דתניא ר' אליעזר אומר כו' ואע"ג דרבנן פליגי עליה ושרו בפרק כל היד (נדה יג. ושם) לא שרי אלא משום ממזרות שלא יראה ככרות שפכה ויוציאו לעז על בניו שהן ממזרים:

    רחץ ולא סך ול"ג מעיקרא דהא בכולי הש"ס רחיצה קודם סיכה כדאמר בפ"ק דקידושין (דף כב:) רחצו סכו וקרא כתיב ורחצת וסכת (רות נ) מיהו קרא איכא לאוקמי בסיכה שהיתה מתקשטת עצמה לריח טוב לכן לא היתה סכה בתחלה שעל ידי רחיצה היתה מעברת הסיכה מעליה:

    מוליאר הגרוף שותין ממנו בשבת פי' בקונטרס לפי שאין מוסיף הבל אלא משמר ומקיים חום שלהן ואנטיכי אפי' גרופה אין שותין הימנה לפי שמוספת הבל ואין נראה דלא שייך למיגזר במוסיף הבל אלא בהטמנה גזירה שמא יטמין ברמץ ועוד דדוחק לומר דמתני' איירי כשעשה האיסור ועוד דאכטיכי אוסר בכל ענין לשתות הימנו אפילו בהשהאה ואי להחזיר תנן משהין אפילו באינו גרוף ועוד אי משום תוספת הבל אסרה ליה מתני' בשתיה תקשה לרבה ורב יוסף דשרו לעיל (שבת דף לח.) בשכח קדרה ע"ג כירה ובשלה בשבת אע"ג דלא נתבשלה כמאכל בן דרוסאי ואפי' במזיד ונראה כפי' ה"ר פורת מוליאר הגרוף שותין הימנו בשבת שמוזגין המים חמין ביין לפי שהמים אינן כ"כ חמין במוליאר שיתבשל היין מן המים שמוזגין לתוכו אבל אנטיכי אע"פ שגרופה אין שותין הימנה לפי שאנטיכי יש בה הבל יותר ומתבשל היין מן המים בשעת מזיגה וכ"מ בירושלמי:

    Tosafot on Shabbat 41a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    (ולא) [אלא] הא דר' יוחנן דברי הכל קבלה הוא ומשום דשמעיה מר' יוחנן הוכיח בעל השמועה. ושנינן לאפרושי מאיסורי שרי כמעשה דתלמידו של ר' מאיר:

    תניא לא ישוט אדם בבריכה מליאה מים ואפילו עומדת בחצר א"ר זירא חזיתיה לר' אבהו שהניח ידיו כנגד פניו של מטה וכו' פי' ר' אבהו היה יורד בנהר לטבול ואפילו (לא) נגע לא חיישינן (לה) [והא] דתניא ר' אליעזר אומר כל האוחז באמה ומשתין מביא מבול לעולם כלומ' מתחמם ומוציא ש"ז ונמצא משחית זרעו על הארץ. הני מילי היכא דלא מיבעית אבל היכא דמיבעית כגון ר' אבהו דהוה מבעית מעליית הנהר אין לו פנאי להתחמם כמו שאין פנאי לבלשת לנסך. הלכך אפילו נגע לא חיישינן ליה והני מילי דשרי להניח ידיו כנגד פניו של מטה כשעולה מן הנהר אבל כשיורד בנהר לא כרב דאמר כל המניח ידיו כנגד פניו של מטה כאילו כופר בבריתו של אברהם אבינו וכרבנן דבי רב אשי דכי נחתי זקפו כי סלקי שחו:

    אמר רב יהודה כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה שנאמר בבלה יובאו ושמה [יהיו] עד יום פקדי אותם נאם ה'. הלך ר' אבא ומצא לר' יהודה במרחץ והי' אומר לשמשיו בלה"ק הביאו לי נתר הביאו לי מסרק פתחו פומייכו והסיקו הבלא ואשתו מיא דבי באני למדנו ממנו כי דברים של חול מותר לאומרן במרחץ בלה"ק. אמר אילו לא [באתי] אלא לשמוע דבר זה דיי:

    מתני' מולייר תנא מים מבחוץ וגחלים מבפנים והוא של חרס ואם גרף גחלים שרי:

    אנטיכי א"ר נחמן בי דודי ושל נחושת היא ותניא כרב נחמן אנטיכי אע"פ שגרופה אין שותין הימנה בשבת מפני שנחושתה מחממתה:

    ירושלמי מולייר שאינו גרוף אסור מפני שהגחלים נוגעות בגופו ר' חנניא בר הלל אמר מפני שהרוח נכנסת לתוכו והגחלים בוערות. ר' יוסי בר אבין א' מפני שעשו פרקין פרקין ומתיירא שמא נתאכל דיבוקו ומוסיף מים. אנטיכי בשם ר' יוחנן אמרי מפני שמתחממת מכתליה:

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 41a · Sefaria

    Rashba

    מתני׳ מוליאר הגרוף שותין ממנו בשבת פירש רש״י ז״ל לפי שאינו מוסיף הבל אלא משמר ומקיים חום שלהם שלא יצטננו אבל אנטיכי אע״פ שגרופה וקטומה אין שותין ממנה לפי שמוסיף הבל. וקא מקשו עלה בתוס׳ טובא חדא דאין להזכיר מוסיף הבל אלא גבי הטמנה שהיא אסורה גזירה שמא יטמין ברמץ. ועוד אם מחמת תוספת הבל למה המתין לאיסור עד השתא לימא הכין גבי תנור שהסיקוהו בקש וגבבה ולתני ואם נתן אין אוכלין ממנו בשבת כדתני הכא ועוד לימא תהוי תיובתיה מהכא למאן דאמ׳ להחזיר תנן אבל לשהות משהין אע״פ שאינה גרופה ואינה קטומה דהא קתני הכא דדוקא גרוף אבל שאינו גרוף אין שוהין. ועוד הך מתניתין במאי מיתוקמא דהא סתמא קתני אע״פ שגרופה אין שותין ממנה ולא פי׳ אי בשהחזיר אי נמי בששהא אי במזיד אי בשוכח דמשמע דבכל ענין אסור. ועוד דאי משום תוספת הבל קא אסרה מתניתין בשהיה תקשי לרבה ורב יוסף דאמרי לעיל שכח קדרה על גבי כירה ובשלה בשבת מותר בין בשוגג בין במזיד ומיירי בבשיל ולא בשיל. ועוד מאי שנא גרוף אפילו קטום נמי וכיון דבכלהו מתני׳ תני גרופה וקטומה עד שיגרוף או עד שיתן את האפר הכא נמי הוה ליה למיתני הגרוף או הקטום. ופירשו בתוספות דהכי קתני מוליאר הגרוף שותין ממנו במזיגה ביין כלומר לפי שאין המוליאר הגרוף נמי חם הרב׳ והלכך כשמוזגין יין במימיו אין היין מתבשל בתוכן אבל מים שבאנטיכי חמין ביותר ואם בא למזוג מהן ביין בין בכלי ראשון בין בכלי שני נמצא מתבשל ולפי פירוש זה דוקא גרוף התירו אבל קטום לא לפי שהקטימה אינה אלא כל שהיא ואפילו קטמה והובערה שרי. וא״כ עוד הוא מחמם ומוסיף חום והרי המים חמין וראוין לבשל כאלו לא גרוף ולא קטום ולא אמרו קטומה אלא להכר שלא יבא לידי חתוי כן יש לי לתרץ לפי פירושם. אבל מורי הרב רבינו יונה ז״ל הקשה עליהם והא חמין לתוך צונן בכל מקום מותר בין בכוס בין בספל בין באמבטי כדאיתא לקמן. ועוד היכי פסיק ותני אין שותין יתן לתוכו מים מרובין דומיא דמיחם שפינהו דמפרשי׳ בגמ׳ לא יתן לתוכו מים מועטין כדי שיחמו אלא נותן הוא לתוכו מים מרובין כדי להפשירן ולא גזרינן מרובין אטו מועטין. ועוד דלא הוה ליה למיתני אין שותין ממנו דחמין שבתוכו מותרין הן ושותין מהן והוה ליה למיתני אין מוזגין ממנו אי נמי לא יתן לתוכו כדרך ששנו במיחם ופירש הוא ז״ל שאסרו האנטיכי מפני שרגילין היו לתת לתוכו מים תדיר ולהוסיף בו מים ומפני שהגחלים מתחתיו ואי נמי מפני שדופנו עב חומו הולך ומוסיף והלכך אף ע״פ שהמים הצוננין מתפשרין בתוך המים החמין שבתוכו לשעתן לאחר שעה הם מתחממין והולכין בחום האנטיכי עד שמתבשלין שם וזה לא ידע ויחשוב מאחר שבשע׳ נתינתו לא נתבשלו ולא הוחמו אלא הופשרו הרי זה מותר ואינו אלא אסור כיון דלבסוף מתחממין בתוכן ולפיכן אסרו אפילו המים שהוחמו בו בע״ש שמא יוסיף בו מים בשבת. ומה שאסרו מוליאר שאינו גרוף מן הטעם שאמרו בירושלמי מפני שהרוח נכנסת לתוכו והגחלים בוערות כלומר שהמוליאר פתוח מתחתיו ונכנס׳ הרוח בתוכו ומבעיר את הגחלים בשבת זהו תורף פירושו של מורי הרב ז״ל ונכון הוא. וממה שאמרו בירושלמי באמת נראה שלאסור מים שהוחמו בו מע״ש אמרו מדגרסינן התם מוליאר הגרוף שותין ממנו בשבת גרוף אין שאינו גרוף לא א״ר אשיאן מפני שהגחלים נוגעות בגופו א״ר חנינא בריה דר׳ הלל מפני שהרוח נכנסת לתוכו והגחלים בוערות א״ר יוסא בר׳ בון מפני שהוא עשוי פרקים פרקים והוא מתירא שמא יתאכל דבקו והוא מוסיף מוי אנטיכי אע״פ שהיא גרופה אין שותין ממנה ר׳ חנינא ר׳ יסא ר׳ אחא אבא בר רב חנא בשם ר׳ יוחנן מפני שהיא מתחממת בכותליה רבנן דקסרין בשם רב חונא אם היתה גרופה ופתוחה מותר אבל לדידי קשיא לי אם לאסור מים שהוחמו בו מע״ש היה להם לסדר משנה זו קודם משנת אין נותנין ביצה בצד המחם לפי שמראש הפרק ועד אותה משנה מיירי בתבשילין וחמין שמע״ש אבל מאותה משנה ולמטה לא דברו אלא בחמין ותבשילין המתבשלין או מתחממין או מתפשרין בשבת כביצה בצד המיחם ולא יפקיענה בסודרין ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים ומעשה שעשו אנשי טבריא דאמרו להן חכמים כחמין שהוחמו בשבת, וכן המיחם שפינהו לא יתן לתוכו צונן, והאלפס והקדרה שהעבירן מרותחין, שכל אלו כשמתבשלין בשבת, והיאך אפשר שכל המשניות של מעלה ושל מטה בתבשילין ובחמין שבשבת וזו באה באמצע שהיא בחמין שהוחמו מערב שבת. ומשום הכי היה נראה לפרש דהכי קאמר: מוליאר הגרוף שותין ממנו בשבת, כלומר: אם נתן לתוכו מים בשבת ונפשרו שותין ממנו, אבל בשאינו גרוף לא ואפילו קטום, מפני שהגחלים נוגעות בגופו והוי ליה כנותן על גבי האש ממש ואסור אפילו בדיעבד ואע"פ שלא נתבשלו אלא שהופשרו, וכענין אותה דרבי יהודה דאסר אפילו בדיעבד ואפילו בשוכח תבשיל שנתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו, ואע"פ שאין כאן משום בשול וכדתניא בברייתא דלעיל בריש פרקין (שבת לח, א) ומשום גזירה, והכא נמי גזרינן ואפילו בדיעבד. ואנטיכי אע"פ שגרופה וקטומה אין שותין ממנה כלל, לפי שאנטיכי מתוך שהוא חם ביותר מפני שנחושתו מחממתו לעולם אי אפשר להפשיר בו ואפילו נתן לתוכו מים מרובים כדי מילואו, וכאותה ששנינו בברייתא לקמן בסמוך (שבת מב, א) אבל באמבטי חמין לתוך צונן אבל לא צונן לתוך חמין, דמתוך שהוא חם ביותר אי אפשר לתת לתוכו מים כל כך שיתפשרו בתוכו אלא לעולם יבואו לידי חימום. ובדין הוא דליתני הכא מוליאר הגרוף נותנין לתוכו מים כדי להפשירן כדתני גבי מיחם שפינהו, אלא משום דסליק ממעשה שעשו אנשי טבריא שאמרו להם חכמים בשבת כחמין שהוחמו בשבת ואסורין ברחיצה ובשתיה ביום טוב כחמין שהוחמו ביום טוב ואסורין ברחיצה ומותרין בשתיה, תנא הכא נמי שותין ואין שותין. כך נראה לי. אלא שאין נראה כן מן הירושלמי וכמו שכתבתי למעלה. ויש לפרש פירוש הירושלמי כך, מוליאר הגרוף שותין ממנו בשבת, הא אינו גרוף לא, ואמאי לא יהא כמשהה על גבי כירה שאינה גרופה, ופירש ר' אשיאן מפני שהגחלים נוגעות בגופו, ולא התירו כירה שאינה גרופה ואפילו למאן דאמר להחזיר תנן אלא כשאין גחלים נוגעות בגופה של קדירה הא נוגעות לא מפני שהוא כטומן ואסור משום טומן בדבר המוסיף הבל. ומה שהתירו לסמוך לכירה שאינה גרופה וקטומה וכדתניא לעיל (שבת לז, א), התם הוא דמפסיק כלי אבל הכא שהגחלים נוגעות ממש בגופו של כלי שהמים בתוכו הרי זה כהטמנה, וכענין שכתבנו למעלה (לו, ב ד"ה עד) בשם רב האי ז"ל ור"ח ז"ל. ור' חנינא פירש מפני שהרוח נכנסת לתוכו והגחלים בוערות, כלומר: שכיון שהרוח נופח באש והולך ומתבער בשבת הרי זה כמבעיר כירה תחת קדירה, וגזרינן דלמא אתי איהו גופיה לחתויי ואפילו בקטומה. ושמא ר' חנינא חולק הוא על מה שפירש ר' אשיאן, ולומר שאין משום הטמנה במה שהגחלים נוגעות מצדו ולא מתחתיו ולא מכל צדדיו. ורבי יוסי בר' אבין פירש מפני שהוא עשוי פרקים פרקים והוא מתירא שמא יתאכל דבקו והוא מוסיף מוי, ולפיכך גזרו ואסרו עליו אפילו אותן שהוחמו מערב שבת כדי שלא יבא להשהות בו ויבא לידי בשול. ומכל מקום אנו למדין מן הירושלמי, דאין משהין בכירה חלולה שהרוח נכנסת בתוכה, ואם עבר ושהה אסור, מפני שהוא נראה כמבעיר ממש תחת קדירה וגזירה שמא יחתה בגחלים ואפילו בכירה קטומה. ואם כן כירות הללו שלנו שהן פתוחות מתחת ונוקבין אותן בקרקעיתן כדי שתהא הרוח מנשבת בהן ותבער בגחלים, אסור לשהות בהם ואפילו בקטומה. ושמא לא אמרו אלא במוליאר מפני שהוא חלול ממש והרוח נכנסת בו וגחלים בוערים ממנו, הא בכירה שלנו אין הבערת הרוח ניכרת בהן כל כך ולא גזרינן. ואי נמי איכא למימר דר' אשיאן ורבי יוסי בר' בון לא הודו לו ולא גזרו בהכין. וכל הני מילי מדרבנן נינהו והלכה כדברי המיקל, ופוק חזי מאי עמא דבר, וכאותה שאמרו בירושלמי (פאה פ"ז ה"ה) כל הלכה שהיא רופפת בידך ואין אתה יודע מה טיבה פוק חזי מאי צבורא נהיג ונהג כן.

    Rashba on Shabbat 41a · Sefaria

    Meiri

    בולשת שנכנסה לעיר בשעת שלום חביות פתוחות אסורות סתומות מותרות בשעת מלחמה אלו ואלו מותרות שאין להם פנאי לנסך כמו שיתבאר במקומו:

    לעולם יהא אדם צנוע בדרכיו ובכל עניניו וינקה עצמו מכל הרהור ומחשבה מכוערת כ"ש שלא יעשה דברים המביאים אותו לידי כך:

    לעולם יהו כל מעשיו של אדם לשם שמים ואף כשהוא משתמש בתענוגי גופו לא תהא כונתו לתענוג לבד אלא לרפואת גופו והעמדת בריאותו עד שתהא נפשו שולטת להתעסק בדרכי השם יתברך והוא שהיה אחד מגדוליהם אומר לתלמידיו בשעה שהיו רוחצים בבית המרחץ פתחו פומייכו ואפיקו הבלא כלומר שהבל המרחץ מוציא ההבל היתר שבגוף דרך זיעה ואשתו מיא דבי בני וכמו שאמרו דרך הודעת רפואותיהם כל שרחץ בחמין ולא שתה מהם דומה לתנור שהסיקוהו מבחוץ ולא הסיקוהו מבפנים רחץ בחמין ולא נשתטף בצונן דומה לברזל שהכניסוהו לאור ולא הכניסוהו לצונן רחץ ולא סך מתחילה הרי הוא כמים על גבי חבית ר"ל שאין נכנסין לתוכן ובדברים אחרים אמרו אכל ולא שתה אכילתו דם וזו היא תחילת חולי מעים אכל ולא הלך ארבע אמות אכילתו מרקבת ר"ל שאינה מתעכלת וזו היא תחילת רוח רעה ר"ל ריח הפה הנצרך לנקביו ואכל דומה לתנור שהסיקוהו ע"ג אפרו וזוהי תחילת ריח זוהמא וכן בכל כיוצא באלו:

    המשנה השלישית מולייר הגרוף שותין הימנו בשבת אנטיכי אע"פ שהיא גרופה אין שותין הימנה אמר הר"ם פי' מולייר הוא כלי מנחשת ידליקו בתוכו האש וסביב האש העלה מבחוץ וממלאין אותה מים וזאת היא צורתה וכשמסירין האש מן המולייר בערב שבת הרי אותן המים מותרין לשתותן בשבת ואפי' הן חמין ואנטיכי זו היא צורתה וכשמסירין האש מאותו הצד שיש שם המים החמין בשבת הנחשת אשר בו המים יתחמם ויתמיד חומו וכאלו האש תחתיו בשבת והם חמין שהוחמו בשבת ואסורין בשתיה כאשר הוא העקר אצלנו ומוליאר אינו כן כי צדדיו בלבד הם חמים ואנטיכי זה שוליו הם החמים והלכה כחכמים:

    אמר המאירי המשנה השלישית והכונה בה ככונת מה שהתחיל לבאר בשלפניה והוא שאמר מולייר הגרוף שותין ממנו בשבת וכו' פי' מולייר הוא כלי של נחושת שיש לו שני גגין והמים בתחתון והגחלים בעליון ואמר שאם הוא גרוף מבעוד יום שותין בשבת מן המים שניתנו לשם מבעוד יום אבל אנטיכי ומפרש בגמ' בי דודי ר"ל של נחשת ויש לה שני שולים ג"כ והגחלים נתונים בתחתון והמים בעליון ואף בגרוף מבעוד יום אסור לשתות ממים שבתוכו שהנחשת מחמם ומוסיף בבישול משא"כ במולייר ושמא תאמר והלא פי' זה אינו אלא לדעת המפרש איסור שהיה מטעם מוסיף הבל אבל לדעת המפרשה משום חיתוי בזו מיהא אין חששא לחיתוי ותירצו שבאנטיכי אי אפשר שלא ישארו שם ניצוצות ויחתה להבעיר את האחרות ולדעתי פירוש הדברים בשנתנם מבעוד יום אלא שלא הופשרו עד שחשיכה ואף לחכמי הדורות מצאתי שפירשוה בנתינה לתוכם בשבת ולא דברו בשהיה כלל אלא בנתינת צונן לתוכו בין שהיו שם חמין מבעוד יום ופינן בין שהבעירוהו מבעוד יום וגרפוהו ונתנו בו צונן בשבת להפשירן במולייר מותר שאינו מעמיד חמימותו כ"כ שיבא לידי בשול כמיחם שפנהו ולא עוד אלא שבמיחם דוקא במרובי' כמו שיתבאר ובזו אף במועטין שאין כאן חום הראוי לבשל ומשום צירוף אין כאן שכבר נצטנן עד שאין בנתינת מים שבו סרך לצירוף ואנטיכי אסור מפני שנחשתו ר"ל שוליו מחממין ומבשלים ואין מפרשים נחשתו ל' נחשת שאף המולייר מנחשת הוא ולמדת שכל שאין חשש לבישול מותר אע"פ שמתחמם ומ"מ דוקא בתולדת האור אבל אור עצמו לא ומתוך כך בתנור גרוף מיהא יש לדונו כאור עצמו וכן תולדות האור בעודן על האור:

    המיחם שפינהו ר"ל שהעבירו מעל האש ויש בו מים חמין לא יתן לתוכו צונן בשביל שיחמו ר"ל מועטין אבל נותן לתוכו מים או לתוך הכוס להפשיר ר"ל לתוכו מים מרובים ובעירה מן המיחם לכוס נותן לכוס צונן אפי' מועטים הא אם פינהו מן המים אע"פ שבשל חרס אינו אסור אלא בכדי שיחמו ולא במרובים עד שלא יכוין אלא להפשר במיחם מיהא אף במרובים אסור מפני שהוא מצרף שכל כלי מתכת חם כשנותנין עליו מים צוננין מחסמין אותו ומחזקין אותו והוא גמר מלאכת הצירוף שרתיחת האור מפעפעו ושבירתו קרובה וצנון המים מחזקו ואע"פ שדבר שאין מתכוין הוא יש כאן סרך פסיק רישיה ומים מרובין כל כך עד שיצטננו המים שבתוכם לגמרי והוא הנקרא שיעור לצרף אסור שהרי זה צירוף ויש מתירין אף בפנה ממנו מים ומצד דבר שאין מתכוין וצירוף אינו פסיק רישיה שמא לא הגיע חומו להיות צונן זה מצרפו או שמא כבר נצרף עד שאין זה צירוף מועיל כלום ואף אם תמצא לומר שהוא פסיק רישיה כבר ביארנו שאין דין פסיק רישיה נאמר אלא באיסור תורה והצירוף אינו אלא מדרבנן כמו שנאמר ביומא ל"ד ב' שעששיות של ברזל היו מחמין מבערב ומטילין לתוך הצונן שתפוג צנתן ואפילו לדעת ר' יהודה שאין שבות במקדש ומעתה בזה מותר לכתחילה ויש מפרשים שצירוף עששיות הוא מדרבנן אבל צירוף כלי מדאוריתא הוא ולדעת זה אתה מפרשה כשטה ראשונה ואף סוגיא זו כשאסר מפני הצירוף לא אסרה אלא לר' יהודה ולא משום פסיק רישיה ולדעת זו אף נתינת מים מרובין כל כך שיצטננו מים שבתוכו לגמרי מותר ולזה דעתי נוטה הואיל ונאמרה בגמ' לדעת ר' שמעון:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    Meiri on Shabbat 41a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוספות בד"ה ומוליאר כו' דאנטיכי אוסר בכל ענין כו' אפילו בהשהאה ואי להחזיר תנן כו' עכ"ל לכאורה קשה דבפשיטות ה"ל לאקשויי דאיך שיהיה פי' המתניתין מיהת בכירה גרוף וקטום מותר להשהות ואף להחזיר והכא אוסר באנטיכי אע"פ שגרופה ויש ליישב שהוצרכו לכל זה משום שיש לבעל דין לחלוק דאנטיכי מוסיף חום טפי מכירה וה"ל כתנור דאיכא למ"ד לעיל דאסור אפי' בגרופה וקטומה ואהכי קאמרי דמ"מ תקשי דאי להחזיר תנן משהין בין בכירה בין בתנור אע"פ שאינו גרוף וקטום כמ"ש התוספות לעיל בד"ה תנור שהסיקוהו כו' ע"ש והכא באנטיכי אוסר שהיי' אפילו בגרוף וקטום ודו"ק:

    בא"ד ועוד אי משום מוסיף הבל כו' תקשה לרבה ורב יוסף דשרו לעיל בשכח כו' עכ"ל ומהך מתניתין דמעשה דחמי טבריה דאסרי בשתיה לא קשיא להו דתקשי לרבה ורב יוסף דשרו בשכח כו' די"ל דמעשה דחמי טבריה איסור הטמנה נגעו ביה וגזרו ביה טפי לאסור אף בדיעבד בשתיה משא"כ בהך דרבה ורב יוסף דלא איירו רק באיסור שהייה אבל מתניתין דהכא דמיירי נמי באיסור שהייה ואסור בשתיה תקשי להו לפירש"י לרבה ורב יוסף דשרו בשכח כו' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 41a · Sefaria

    Maharam

    במתני' המיחם שפינהו כו' או לתוך הכוס וכו' פי' כשנותן לתוך הכוס שהוא כלי שני בכל ענין שרי שחומו הוא הפשרו שהרי כלי שני אינו מבשל ועיין ברבינו נסים לקמן גבי הא דאיתא בנמ' ספל אינו כאמבטי וכו':

    בתוס' ד"ה מוליאר הגרוף וכו' ועוד דדוחק לומר דמתני' איירי כשעשה האיסור וכו' ר"ל דאי טעמא דמתני' משום דמוסיף הבל וס"ל למתני' דאסור בדבר המוסיף הבל אפי' לשהות בלא הטמנה א"כ ע"כ צריך לומר דמתני' דקתני דאין שותין ממים שבאנטיכי המוסיף הבל איירי כשעשה האיסור ושתה מים באנטיכי בשבת באיסור וקאמר מתני' דאין שותין מהן:

    Maharam on Shabbat 41a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    במשנה מוליאר הגרוף שותין הימנו בשבת ופירש"י שותין ממימיו בשבת ומשמע מלשונו שהוחמו המים במוליאר או באנטיכי מבע"י מש"ה הוצרך לפרש דטעם האיסור אנטיכי היינו משום דמוסיף הבל מה שא"כ במוליאר ולכן הקשו בתוספות על פירושו כמה קושיות ועיין מ"ש מ"ז בספר מג"ש ליישב קושיות התוספות לנכון ובכלל דבריו דברי לפי מ"ש בר"פ ולעיל בסוגיא דאנשי טבריא דלפירש"י שהייה והטמנה חדא מילתא היא:

    אמנם לע"ד לא הוצרכנו לכל זה דשפיר יש לפרש בכוונת רש"י על דעת שיטת רבינו יונה והרשב"א והר"ן ז"ל שהיו נותנין המים למוליאר ואנטיכי בשבת וכן נראה במ"ש בד"ה מוליאר הגרוף מן הגחלים מבעוד יום ולכאורה שפת יתר הוא דפשיטא שלא גרפו הגחלים בשבת אע"כ דעיקר כוונתו לומר שלא נתנו המים למוליאר אלא לאחר שכבר היה גרוף מבע"י ואפילו הכי שרי דאע"ג שהוחמו קצת בשבת מחמת הכלי וא"כ היה ראוי לאסור דנהי דאינו מבשל ממש אפ"ה מיחזי כמבשל ע"ז כתב דאפ"ה שרי ולא מיחזי כמבשל לפי שאין כלי זה מוסיף הבל וא"כ אי אפשר לבוא לידי בישול משא"כ באנטיכי שמוסיף הבל אע"פ שהיא גרופה מן הגחלים מש"ה אסור דמיחזי כמבשל כנ"ל בכוונת רש"י. ומ"ש שותין ממימיו בשבת אפשר דכוונתו בזה לפרש לשון שותין הימנו דמשמע לכאורה שותין מאותו הכלי ממש ובאמת אין דרך בני אדם לשתות מכלים כאלו כגון מוליאר ואנטיכי אלא שמערה מתוכן לתוך הכוס וע"ז כתב שותין ממימיו דהאי הימנו היינו כמו על ידו כמ"ש הר"ן ז"ל ג"כ לפי שיטתו פירושו ע"ש ותמצא נחת כנ"ל ודו"ק:

    בתוס' בד"ה במוליאר הגרוף כו' ונראה כפי' הרב פורת כו' שמוזגין המים חמין ביין כו' אבל אנטיכי כו' יש בו הבל יותר ומתבשל היין מן המים בשעת מזיגה וכן משמע בירושלמי עכ"ל. וכתב הרשב"א בחידושיו שרבינו יונה ז"ל הקשה על פי' התוספות דאפילו באנטיכי אמאי אסור למזוג יין באותן המים הא אמרינן לקמן דחמין לתוך צונן לעולם מותר. ועוד אמאי לא מפליג הכא בין מים מרובים למים מועטים כמו בסמוך לענין מיחם. ולענ"ד נראה ליישב פי' התוספות ע"פ דרך שיטת הר"ן ז"ל דבאנטיכי לא מהני גריפה כלל כמו בתנור והיינו נמי כדמשמע מפירוש רש"י לפי שדפנו עב והאור תדיר בתוכו כל ימות החול מש"ה מתקיים חום שלו יותר. וא"כ לפ"ז אפשר דאפילו חמין לתוך צונן אסור דהא עירוי מבשל מיהא כדי קליפה ועד כאן לא שרינן לקמן חמין לתוך צונן אלא במיחם וכיוצא בו שמערה מתוך כלי ראשון לאחר שהוסר מן האור שחום של אותו כלי הולך ומתקרר משא"כ באנטיכי שחום שלו מתקיים הרבה והגריפה לא מהני בו ואם כן הוי כאילו אור מהלכת תחתיו וא"כ שפיר מצינו למימר דעירוי כזה מבשל בישול גמור ואפילו אם תמצא לומר דאין מבשל אפ"ה י"ל דאסור דמיחזי כמבשל ומש"ה לא מפלגינן נמי בין מים מרובים למועטים ובלא"ה נמי אין זו קושיא כ"כ דנראה דסתם מזיגת מים ביין היה דרכם למזוג בענין שהמים מרובים מיין כדמשמע בכמה דוכתי כן נ"ל ליישב שיטת התוספות אלא דעדיין צ"ע מי הכריחם לפרש דרך מזיגת מים ביין שזו לא נזכר במשנה כלל בפשיטות הוי ליה לפרש כמו שפי' רבינו יונה ז"ל דאיירי שנותנין המים למוליאר ואנטיכי בשבת עצמו ובזה הענין מסתייע יותר לסוגיית הירושלמי ולא נזכר שום יין. ויותר נראה דסברת התוספות דדוקא במזיגת מים ביין אסור אפילו על ידי עירוי חמין לתוך צונן כיון דהוי גמר מלאכתו בכך לפי שאין היין ראוי לשתות בלא מזיגה ואם כן דמי קצת למליח ישן וקוליית האספלנין דאפילו ע"י הדחה אסור משום דהוי גמר מלאכתן ודו"ק ועיין בק"א:

    שם במשנה המיחם שפינהו כו' בגמרא מאי קאמר ופירש"י מאי פינהו ומאי לא יתן והדר אמר אבל נותן עכ"ל. ולכאורה פירש"י תמוה בזה דהא ודאי שפיר קתני במתניתין דלא יתן בשביל שיוחמו אבל נותן כדי להפשירן. ולכאורה היה נ"ל בכוונת רש"י מדקתני במתניתין בשביל שיוחמו ולא קתני בשביל שיבשלו אלמא בשביל שיוחמו לאו היינו כדי בישול כ"צ וא"כ מקשה שפיר דמה שיעור יש בדבר לחלק בין לא הוחמו כ"צ ובין להפשיר דהא להפשיר נמי היינו לשון חימום כמו שפירש"י לעיל בדף הקודם גבי מפשיר מים שעליו דמפשיר היינו מחמם וה"נ משמע לעיל גבי שמן דקתני בשביל שיפשר אע"ג דאיכא למ"ד הפשרו זהו בישולו אלמא דלשון פושרין היינו שמתחמם חימום גמור ואפילו את"ל דמצד הלשון יש חילוק בין לשון חימום לפושרין כדאשכחן בכמה דוכתי אפ"ה לא שייך לתלות האיסור והיתר בכך לענין שבת דמה שיעור יש בדבר כך היה נ"ל לכאורה אלא דא"א לומר כן דהא לקושטא דמילתא בין לאוקימתא דרב אדא בר מתנא דאיירי במיחם שפינה ממנו מים חמין ובין לאוקימתא דאביי דאיירי שפינהו מן האור מ"מ מסתמא איירי דלאלתר מאחר שפינה ממנו חמין או שפינהו מן האור ונותנין בהן מים מועטים וא"כ הדבר ידוע שמתחממין כדי בישול כדין כל כלי ראשון דאף לאחר שהעבירו מן האור יש בו כדי לבשל ואפ"ה קתני בשביל שיוחמו אע"כ דהא דקתני בשביל שיחמו ולא קתני בשביל שיבשלו היינו כדפרישית לעיל דבמים לא שייך ל' בישול כיון שאין הבישול ניכר בהם כלל ומש"ה שייך טפי למיתני לשון שיחמו והיינו שהיד סולדת בו דבזה השיעור הוי בישול כ"צ וא"כ הדרא קושיא לדוכתא מאי קשיא ליה לתלמודא למיפרך מאי קאמר ומ"ש רש"י בתחילת דבריו דמאי קאמר היינו מאי פינהו ג"כ אין זו קושיא דהא ודאי פשטא דלשון פינהו משמע שפינהו מן האור כדמקשה אביי בסמוך ואפילו את"ל דפינהו תרי לישני משמע אכתי לק"מ דלמא אה"נ דמתני' בכל גוונא איירי בין שפינהו מעל האור ובין שפינה ממנו החמין דבשניהם הדין שוה דלא יתן בשביל שיוחמו אלא כדי להפשיר:

    ולולי פירש"י היה נ"ל דהא דקשי' לי' מאי קאמר משום דלכאורה כיון דקתני רישא בשביל שיחמו ובסיפא קתני כדי להפשירן ולא קתני בשביל שיפשירו או איפכא דברישא נמי הו"ל למיתני כדי שיחמו וא"כ יש במשמעות הל' דלעולם אינו אסור אלא אם נותן הצוננים ונתכוין בשביל שיחמו אותן הצוננין כדי שיהא להם מים מרובים אבל בסיפא איירי שאין מתכוין להחם הצוננין אלא כדי להפשיר הרותחין להפיגן מרתיחתן ומש"ה שרי אפילו אם נתחממו הצוננים בכך ואכתי הו"ל דבר שאין מתכוין דשרי לר"ש ובאמת פשיטא ליה לתלמודא דבכה"ג אפילו ר"ש מודה דאסור והיינו כדפרישית לעיל בדף הקודם גבי קיטמא של מים דלא שרי ר"ש בדבר שאין מתכוין אלא כשניכר מתוך מעשיו שאינו מתכוין לאותו ענין שנעשה באיסור משא"כ היכא שאין מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אפילו ר"ש מודה דאסור דלא אתי המחשבה ומבטל המעשה כדמשמע בכולה תלמודא דמה"ט דברים שבלב אינם דברים (ובכך נתיישב לי מ"ש הרמב"ם בהלכות כלאים פ"י דמוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוין וכתב ג"כ דלא ילבוש אדם כלאים אפילו ליגנוב את המכס והקשו עליו כל מפרשי המשניות דהוי כתרתי דסתרי אהדדי אע"ג דתרוייהו סתמא משניות הן אפ"ה פליגי אהדדי ולמאי דפרישית א"ש דודאי ליגנוב את המכס הוי דברים שבלב משא"כ במוכרי כסות מחשבתן ניכרת מתוך מעשיהן שאינם לובשין דרך מלבוש גמור וע"ש בכס"מ ואין להאריך כאן יותר) ועל זה משני הש"ס שפיר דעיקר החילוק בין כדי שיחמו או כדי להפשירן הוא דבשביל שיחמו היינו שנותן לתוכו מים מועטים וכדי להפשירן היינו שנותן לתוכו מים מרובים. א"כ לפ"ז הוי שפיר מחשבתו ניכר מתוך מעשיו כיון שנותן מים מרובים מסתמא לא ניחא ליה שיחמו ומש"ה שרי לר"ש כנ"ל ועיין מ"ש עוד בסמוך באוקימתא דאביי דאפשר דלר"י נמי בכה"ג שרי כן נראה לי ודו"ק:

    שם אמר רב אדא בר מתנא ה"ק המיחם שפינה ממנו מים חמין כו' אבל נותן לתוכו מים מרובים כדי להפשירן. ולכאורה יש לדקדק דלפ"ז לא אתי שפיר הא דקתני בסיפא אבל נותן הוא לתוך הכוס ובכוס ודאי לא שייך לומר שפינה ממנו מים חמין שהרי אין דרך לבשל בכוס דכלי שני הוא כדמשמע לקמן בדף הסמוך בסוגיא דכוס ואמבטי וספל וא"כ מאי כדי להפשירן שייך בהו דאפילו אם תמצא לומר דבכלי שני נמי שייך בישול קצת היינו בעוד החמין בתוכו אבל לאחר שפינה ממנו החמין לא שייך בהו ענין בישול כלל אפילו בשביל שיחמו לא שייך בהו:

    מיהו בלא"ה האי או לתוך הכוס דקתני בסיפא מילתא יתירתא היא אפילו לאוקימתא דאביי כיון דאפילו במיחם שרי כדי להפשירן כ"ש בכוס ואפילו זו ואצ"ל זו לא שייך בכה"ג וטפי הו"ל למיתני לתוך הכוס בבבא דרישא לאיסורא אי הוי שייך בכוס בשביל שיחמו אע"כ דלא קתני בסיפא או לתוך הכוס אלא לגלויי על שיעור כדי להפשירן דמיחם שצריך ליתן לתוכו מים מרובים כ"כ עד שלא יהא בהן אלא כדי להפשירן דכוס שהוא כלי שני לעולם לא שייך בהו אלא שיעור הפשר בלבד כנ"ל:

    אלא דאכתי איכא למידק אמאי שרי ליתן למיחם שפינה ממנו מים מרובים כדי להפשירן דמסתמא אי אפשר לצמצם לשפוך כל המים מרובים בשפיכה אחת אלא בכמה שפיכות וכ"ש למאי דמשמע מפירש"י לקמן דלא שייך שיעור צירוף אלא כשמלאהו כולו. וא"כ לפ"ז מדמקשה הש"ס הכא והלא מצרף ע"כ היינו היכא דמלאהו כולו ואם כן אפילו בלא צירוף נמי ליתסר דלאלתר שנותן לתוכו מים בשפיכה ראשונה שהמים מועטים הרי נתבשלו אותן המים וא"כ מאי מהני מה שחוזר ונותן לתוכו להרבות המים סוף סוף כבר נתבשלו המים הראשונים קודם לכן. והנראה בזה דכל היכא ששופך המים רצופים בלי הפסק בינתיים וגלי דעתיה שאינו רוצה בחימום אלא כדי להפשירן מש"ה שרי במאי דמוקמינן ליה כר"ש ויותר נראה דאפי' לר"י שרי בכה"ג כיון שאין מלאכת הבישול כיוצא בזה מתקיימת א"כ לא דמי למבשל כלל וכמו שאבאר עוד בסמוך כנ"ל ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Shabbat 41a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָכַל וְלֹא שָׁתָה, אֲכִילָתוֹ דָּם נראה לי בס"ד דידוע דלימוד תורה שבכתב מכונה בשם 'אֲכִילָה' ולימוד תורה שבעל פה מכונה בשם 'שְׁתִיָּה' כי תואר 'מַיִם' האמור על התורה קאי על תורה שבעל פה, וידוע שישראל לקחו תואר אדם על ידי שקבלו התורה, וכתבו המקובלים ז"ל אות אלף ד 'א דם' לקחו מכח קבלת תורה שבעל פה שהיא מכוסית, ו'אלף' אותיות 'פלא' שהוא לשון כיסוי, ולקחו אותיות דם ד'א דם' מכח קבלת תורה שבכתב, שהיא בנויה בכ"ב אותיות כפולים סדר אבג"ד וסדר תשר"ק, שה"ס [שהוא סוד] 'אור ישר ואור חוזר' וב' פעמים כ"ב [22] עולה 'דם' [44], ובזה נשלם אצלם תואר 'אָדָם'. וז"ש אָכַל וְלֹא שָׁתָה, שלמד תורה שבכתב ולא למד תורה שבעל פה, הנה אֲכִילָתוֹ זו תורה שבכתב היא אותיות דָּם בלבד וחסרה אל"ף להשלים 'אָדָם', כן לימוד זה חסר, דיוצא ממנו תקלה להפך מצות התורה בכמה דברים כאשר תמצא אצל הקראין. ולזה אמר זֶהוּ תְּחִלַּת חֳלִי מֵעַיִם הנפשיי שנהרסין המצות בכך. גם אָכַל וְלֹא הָלַךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, אֲכִילָתוֹ מַרְקֶבֶת, נראה לי בס"ד על פי מ"ש רבינו ז"ל בביאור תּוֹרָה 'לִשְׁמָהּ' שהוא לשם ה"א, והיינו לתקן את לאה שה"ס [שהוא סוד] ה"א. גם ידוע בסוד 'כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל' דקאי על ארבע בחינות לאה שכל אחת נקראת 'אמה' וכנזכר בשער מאמרי רבותינו ז"ל בביאור השני עיין שם. וז"ש אָכַל שעסק בתורה וְלֹא הָלַךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, רצונו לומר כיון בלימוד תורה לשמה לתקן את לאה שיש בה ארבע בחינות שה"ס ארבע אמות, אֲכִילָתוֹ מַרְקֶבֶת כיון שלא היתה תּוֹרָה לִשְׁמָהּ שולט בה 'רקבון' [358] שהוא מספר 'נחש' [358], וְזֶהוּ תְּחִלַּת רֵיח רַע בנפש האדם שבא לה מצד זוהמת הנחש. או יובן אָכַל כפשוטו, וְלֹא הָלַךְ אַרְבַּע אַמּוֹת רצונו לומר לא בירך ארבע ברכות של ברכת המזון, אֲכִילָתוֹ מַרְקֶבֶת כיון שלא נעשה תיקון במידות למעלה.

    הַנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו וְאָכַל, דּוֹמֶה לְתַנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ עַל גַּבֵּי אֶפְרוֹ, וְזֶהוּ תְּחִלַּת רֵיח זוּהֲמָא. פירוש אם בא לו התעוררות לִנְקָבָיו ואותה שעה אָכַל, רצונו לומר עסק בתורה דּוֹמֶה לְתַנּוּר וכו' שעירב בזה קודש בחול, וְזֶה הַתְחָלַת זוּהֲמָא בנפש. ואמר עוד רָחַץ בְּחַמִּין רמז ללימוד תורה שבעל פה שה"ס גבורה ולכך נקראת מים חמין, וְלֹא שָׁתָה מֵהֶן רצונו לומר לא קיים הדברים בפועל, דּוֹמֶה לְתַנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ מִבַּחוּץ וְלֹא הִסִּיקוּהוּ מִבִּפְנִים דלא יחם בכך, וכן קיום התורה בפועל ומעשה הרי זה מתקן ופועל בפנימיות האדם, אך לימוד גרידא בלי מעשה מתקן ופועל בחיצוניות האדם דוקא. ואמר עוד רָחַץ בְּחַמִּין שלמד תורה שבכתב שה"ס גבורה ולכך קורא אותה 'חַמִּין' וְלֹא נִשְׁתַּטֵּף בְּצוֹנֵן תורה שבעל פה שהיא בסוד חסד, והצונן ה"ס החסד כלומר שלא עשה לתורה שבעל פה אסמכתא על מקראות תורה שבכתב, דּוֹמֶה לְבַרְזֶל שֶׁהִכְנִיסוּהוּ לָאוּר וְלֹא הִכְנִיסוּהוּ לַצּוֹנֵן כי בהכנסתו לצונן יתחזק, וכן דברי תורה שבעל פה יהיה להם חזוק יותר אם יעשה להם אסמכתא על תורה שבכתב. ואמר עוד רָחַץ וְלֹא סָךְ דּוֹמֶה לְמַיִם עַל גַּבֵּי חָבִית, נראה לי בס"ד רחיצה במים רמז לעסק התורה שנקראת מַיִם וסיכה בשמן רמז ליראה, כי השמן הוא סוד חכמה כמו שאמרו רבותינו ז"ל בסוד הכתוב (קהלת ט' ח') וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר, והיראה תמשך מן החכמה, כי החכמה היא סוד יראה כנודע מסוד בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ שהם חו"ב [חכמה ובינה], ואם יש לו תורה ואין לו יראה דומה לְמַיִם עַל גַּבֵּי חָבִית שאין נכנסין לתוכו כמו שכתב רש"י ז"ל, כן תורה בלא יראה אין דברי תורה שלומד נכנסין לחדרי הלב שמשתמרין בתוכו, אלא שוכחם אחר למודו מכח חסרון היראה, וכמו שאמר התנא כָּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת (אבות ג, ט).

    Ben Yehoyada on Shabbat 41a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 41, Amud Aleph, about 401 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “דלית ליה גידודי, הא דאית ליה גידודי.…”

    2. Segment 234 words

      Opens “וא"ר זירא: אנא חזיתיה לר' אבהו שהניח…”

    3. Segment 340 words

      Opens “אמר אביי: עשאוה כבולשת. דתנן: בולשת שנכנסה…”

      Named: אביי.

    4. Segment 449 words

      Opens “איני?! והאמר ר' אבא אמר רב הונא…”

      Named: רב הונא, רב אשי, אבא, רבא.

    5. Segment 566 words

      Opens “ר' זירא הוה קא משתמיט מדרב יהודה,…”

      Named: רב יהודה.

    6. Segment 695 words

      Opens “בשלמא ״הביאו נתר, הביאו מסרק״ קמ"ל דברים…”

      Named: שמואל.

    7. Segment 712 words

      Opens “מתני׳ מוליאר הגרוף שותין הימנו בשבת. אנטיכי,…”

    8. Segment 851 words

      Opens “גמ׳ היכי דמי מוליאר הגרוף? תנא, מים…”

      Named: רב נחמן בר יצחק, רב נחמן, רבה.

    9. Segment 918 words

      Opens “מתני׳ המיחם שפינהו לא יתן לתוכו צונן…”

    10. Segment 1029 words

      Opens “גמ׳ מאי קאמר? אמר רב אדא בר…”

      Named: רב אדא בר מתנא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Abba · Amoraim · Second Generation of Amoraim

      Rabbi Abba, a second-generation Amoraic sage and a student of Rav Huna and Rabbi Judah bar Ezekiel, was known for his humility…

      Source: Shabbat 41a · Segment 4 — “איני?! והאמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב:…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 41a · Segment 6 — “…נמי כדשמואל, דאמר שמואל: הבלא מפיק הבלא. אלא ״אשתו…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 41a · Segment 3 — “אמר אביי: עשאוה כבולשת. דתנן: בולשת שנכנסה לעיר, בשעת…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 41a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026