Talmud Builders

    Shabbat 76a

    Chapter 7 - Kelal Gadol

    גם: שבת דף ע״ו ע״א, פרק ז׳ כלל גדול

    English translation - Shabbat 76a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rabbi Elazar said: This is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar, as it was taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar stated a principle: Anything that is not fit to be stored and people do not typically store items like it, but it was deemed fit to be stored by this person and he stored it, and another person came and carried out the object that was stored, that person who carried it out is rendered liable by the thought of this person who stored it. Once one person deemed it significant by means of thought and action, it is considered significant for all people. According to our mishna, however, only the person who stored the object is liable for carrying it out.

    2MISHNA: The mishna lists the measures in which various substances are significant and generally stored. One who carries out straw in a measure equivalent to a cow’s mouthful is liable. The measure that determines liability for etza is equivalent to a camel’s mouthful. Because it is a coarser food, he must carry out a greater amount in order to be liable. The measure that determines liability for ears of grain is equivalent to a lamb’s mouthful. The measure that determines liability for grass is equivalent to a goat’s mouthful, which is smaller than that of a lamb. The measure that determines liability for garlic leaves and onion leaves, if they are moist and fit for human consumption, is equivalent to a dried fig-bulk. A dried fig-bulk is the standard measure for human food. If the garlic leaves and onion leaves are dry, the measure for liability is equivalent to a goat’s mouthful. And none of these substances join together with one another to constitute a measure for liability because they are not equal in their measures.

    3GEMARA: The Gemara first asks: What is etza mentioned in the mishna? Rav Yehuda said: It is straw of types of legumes. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: In the case of one who carries out a measure of straw equivalent to a cow’s mouthful for a camel, for which it is an insignificant measure, is his liability determined based on the measure that he carried out or based on the objective for which he carried it out? Rabbi Yoḥanan said: He is liable. Rabbi Shimon ben Lakish said: He is exempt. In the evening, Rabbi Yoḥanan said that; however, in the morning, he reversed his opinion and agreed with Reish Lakish. Rav Yosef said: He did well to reverse his opinion, since that amount is not suitable for a camel. There is no liability for carrying out less than a camel’s mouthful for a camel. Abaye said to Rav Yosef: On the contrary, Rabbi Yoḥanan’s original statement that he is liable is reasonable, as it is suitable for a cow. He carried out a significant measure that is fit for use, and he is liable for carrying it out even though it is insignificant for a camel.

    4Rather, when Ravin later came from Eretz Yisrael to Babylonia, he transmitted a revised version of the dispute and said: With regard to one who carries out a measure equivalent to a cow’s mouthful of straw for a camel, everyone agrees that he is liable. Where they disagree is in a case of one who carries out a measure of etza , which cows do not typically eat, equivalent to a cow’s mouthful for the purpose of feeding a cow. Here the question is more difficult. Clearly, if one were to carry out that measure for a camel, or for no particular purpose, he would be exempt. However, since he designated the food for a cow, for which it is a significant amount, perhaps he should be liable for carrying out.

    5And the opposite was stated in the dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish. Rabbi Yoḥanan said: He is exempt. Reish Lakish said: He is liable. The Gemara elaborates: Rabbi Yoḥanan said: He is exempt because he holds that eating under duress, i.e., food that is not typically eaten but could be eaten if necessary, such as a cow eating etza , is not considered eating. Reish Lakish said: He is liable because he holds that eating under duress is considered eating.

    6We learned in the mishna: The measure that determines liability for an ear of grain is equivalent to a lamb’s mouthful. The Gemara asks: Wasn’t it taught in a baraita : Its measure for liability is equivalent to a dried fig-bulk? The Gemara explains: This, a lamb’s mouthful, and that, a dried fig-bulk, are one, the same, measure.

    7We learned in the mishna: The measure that determines liability for one who carries out garlic leaves and onion leaves, if they are moist, is equivalent to a dried fig-bulk. If the garlic leaves and onion leaves are dry, the measure for liability is equivalent to a goat’s mouthful. And none of these substances join together with one another to constitute an amount for which one would be liable because they are not equal in their measures. Rabbi Yosei bar Ḥanina said: Substances that have a more lenient legal status and have a greater measure for liability do not join together with the substances among them whose legal status is more stringent and whose measure for liability is smaller. For example, one who carries out a goat’s mouthful of a mixture of straw, which is more lenient, and grass, which is more stringent, is exempt. However, substances whose status is more stringent, like grass, join together with the substances among them whose status is more lenient, like an ear of grain. One who carries out a lamb’s mouthful of a mixture of grass, which is more stringent, and an ear of grain, which is more lenient, is liable.

    8The Gemara questions this principle: And do any items that are not equal in their measures join together? Don’t their fundamental differences preclude any combination? Didn’t we learn in a mishna that the opposite is true? The garment must be at least three by three handbreadths in order to become a primary source of ritual impurity by means of ritual impurity imparted by treading of a zav . And the sack made from goats’ hair must be at least four by four handbreadths. And the animal hide must be five by five, and a mat must be six by six. And a baraita was taught about the mishna: The garment and the sack, the sack and the hide, and the hide and the mat join together with one another. And Rabbi Shimon said: What is the reason that they join together? Because all the component materials are fit to become ritually impure through the ritual impurity imparted to a seat upon which a zav sits, as they can each be used to patch a saddle or saddlecloth. Since they are all suitable for the same use, they join together with regard to the halakhot of ritual impurity. By inference: The reason they can combine is because they are fit to become ritually impure through the ritual impurity imparted to a seat. However, in a case where the combination is of several items not fit to become ritually impure through the ritual impurity imparted to a seat, no, they do not join together even to the more lenient, larger measure. Apparently, in general, items with different measures do not join together.

    9Rava said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    א"ר אלעזר הא - דקתני מתניתין דאינו כשר להצניע והצניעו אחר הוא מתחייב על הוצאתו וכל אדם פטורין דלא כר' שמעון בן אלעזר:

    מתני' עצה - מפרש בגמרא:

    כמלא פי גמל - נפיש שיעורא מפי פרה אבל כמלא פי פרה לא מיחייב דהא לא חזו לפרה:

    עמיר - קשין של שבלין:

    פי טלה - נפיש מפי גדי הלכך עמיר דלא חזי לגדי לא מיחייב כמלא פי גדי עד דאיכא מלא פי טלה אבל עשבים הואיל וחזו בין לטלה בין לגדי מיחייב אפי' כמלא פי גדי:

    לחין - הראויין לאדם כגרוגרת דזה שיעור לכל מאכל אדם לשבת אבל כמלא פי גדי לא דלחים לא חזו לגדי:

    גמ' המוציא תבן כמלא פי פרה - והוציאו להאכילו לגמל שפי גמל גדול מפי פרה:

    דהא חזי לפי פרה - הלכך שיעור חשוב הוא ולכל מי שיוציאנו לא פקע שיעוריה בהכי:

    דחייב - דהאיכא שיעורא דחזי לפרה הלכך כשר להצניע הוא ומצניעין כמוהו:

    עצה - לא חזיא לפרה אלא ע"י הדחק אלא לגמל הוא דחזי וזה הוציאו לפרה:

    רבי יוחנן אמר פטור - דהא לגמל דחזי ליה ליכא שיעורא ואי משום דלצורך פרה הוציאו ולגבה איכא שיעור אכילה ע"י הדחק לאו אכילה היא הלכך לא משערי' ליה בפרה:

    אין מצטרפין לחמור שבהם - מי ששיעורו גדול הוי קל ואינו מצטרף להשלים שיעורו של חמור דהא לא חשיב כי ההוא אבל החשוב משלים את הקל לכשיעור תבן מצטרף עם עצה להשלי' פי גמל ועצה אין מצטרף עם התבן להשלים מלא פי פרה:

    מי מצטרפין - אפילו להשלים חמור את הקל:

    ג' על ג' - לטומאת מדרס הזב ליעשות אב הטומאה:

    הבגד והשק מצטרפין - שהבגד משלים שיעור השק שק עשוי מנוצה של עזים:

    ואמר ר' שמעון מה טעם - מצטרפין:

    הואיל וראויין ליטמא מושב - אם צירף משנים יחד לטלאי מרדעת של חמור כשיעורו לענין מושב הזב אם קצע משנים מהן ותקן טפח על טפח לישב עליו מיטמא ליה אב הטומאה במושב הזב דתניא המקצע מכולן טפח על טפח טמא מושב ואמרינן טעמא בפ"ק דסוכה הואיל וראוי לטלות על גבי חמור שאינו מקפיד אם הוא משני מינין:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    שבת 76 עמוד א

    1א"ר אלעזר: הא דלא כר"ש בן אלעזר. דתניא, כלל אמר ר' שמעון בן אלעזר: כל שאינו כשר להצניע, ואין מצניעין כמוהו, והוכשר לזה והצניעו, ובא אחר והוציאו נתחייב זה במחשבה של זה.

    Mishna

    2המוציא תבן כמלא פי פרה. עצה כמלא פי גמל. עמיר כמלא פי טלה. עשבים כמלא פי גדי. עלי שום ועלי בצלים, לחים כגרוגרת, יבשים כמלא פי גדי. ואין מצטרפין זה עם זה מפני שלא שוו בשיעוריהן.

    Gemara

    3מאי עצה? אמר רב יהודה: תבן של מיני קטנית. כי אתא רב דימי, אמר: המוציא תבן כמלא פי פרה לגמל, ר' יוחנן אמר: חייב, ר"ש בן לקיש אמר: פטור. באורתא א"ר יוחנן הכי, לצפרא הדר ביה. אמר רב יוסף: שפיר עבד דהדר, דהא לא חזי לגמל! א"ל אביי: אדרבה, כדמעיקרא מסתברא, דהא חזי לפרה.

    4אלא כי אתא רבין, אמר: המוציא תבן כמלא פי פרה לגמל, דכולי עלמא לא פליגי דחייב. כי פליגי, במוציא עצה כמלא פי פרה לפרה.

    5ואיפכא איתמר: ר' יוחנן אמר פטור, ריש לקיש אמר חייב. ר' יוחנן אמר פטור אכילה על ידי הדחק לא שמה אכילה. ריש לקיש אמר חייב אכילה ע"י הדחק שמה אכילה.

    6עמיר כמלא פי טלה. והתניא כגרוגרת! אידי ואידי חד שיעורא הוא.

    7עלי שום ועלי בצלים, לחים כגרוגרת, ויבשים כמלא פי הגדי, ואין מצטרפין זה עם זה מפני שלא שוו בשיעוריהן. אמר ר' יוסי בר חנינא: אין מצטרפין לחמור שבהן. אבל מצטרפין לקל שבהן.

    8וכל דלא שוו בשיעורייהו מי מצטרפין? והתנן: הבגד ג' על ג' והשק ד' על ד' והעור ה' על ה' מפץ ו' על ו' ותני עלה: הבגד והשק, השק והעור, העור והמפץ מצטרפין זה עם זה. ואמר ר"ש מה טעם מפני שראויין ליטמא מושב. טעמא דראויין ליטמא מושב, אבל אין ראוי ליטמא מושב לא!

    9אמר רבא:

    Tosafot

    מפני שלא שוו בשיעוריהם - אבל אותם ששוו כגון עמיר ועלי שום ועלי בצלים לחים מצטרפין וכן חמור לקל כגון תבן לעצה למלא פי גמל ואפי' לא יהא תבן ראוי לגמל שמא אגב העצה הוא ראוי:

    אכילה ע"י הדחק לא שמה אכילה - והא דאמר בפ' כיצד הרגל (ב"ק דף יט.) אכילה ע"י הדחק שמה אכילה ה"מ לענין ניזקין דלא חשבינן ליה משונה אבל לאחשובה לענין שבת לא חשיבא אכילה:

    אידי ואידי חד שיעורא הוא - והא דנקט במתני' כמלא פי טלה ולא נקט כגרוגרת לאשמעי' דמשום אכילת טלה נתנו בו חכמים שיעור זה דאי נקט כגרוגרת לא הוה ידעינן למה נתנו בו חכמים שיעור זה:

    הבגד והשק השק והעור כו' - דוקא בכה"ג הבגד והשק השק והעור אבל הבגד והעור והשק והמפץ אין מצטרפין שאין ראויין להתחבר יחד והמחברן בטלה דעתו ואין טמאים מדרס. ר"י:

    ואמר ר"ש מה טעם כו' - תימה לר"י דמה צריך להאי טעמא דהא כיון דמצטרפין זה עם זה א"כ ראוי לחברן וחזו למדרס וכיון דחזו למדרס פשיטא דמצטרפין לטומאת מדרס דהא אפ' כופת שאור שיחדה לישיבה טמאה מדרס כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין קכט.) והכא בטומאת מדרס איירי מדקאמר הבגד שלשה על שלשה דלענין טומאת מת אפ' ג' על ג' כדפרישית לעיל ואור"י דודאי הא דקתני הבגד שלשה על שלשה לא מיירי אלא למדרס אבל סיפא דשק ואור ומפץ מיירי נמי בטומאת מת והכי איתא במס' כלים בפכ"ז הבגד שלשה על שלשה [למדרס ומשום ג' על ג'] לטומאת מת השק ד' על ד' העור ה' על ה' המפץ ו' על ו' שוו בין למדרס בין לטמא מת אלא שהש"ס מביאה בקוצר כמו שרגיל בכמה מקומות ועל טומאת מת קאמר מה טעם מצטרפין בשלא יחדו למדרס ולא צריך האי טעמא אצירוף דעור ומפץ דמפץ לא מטמא במת אלא כשטמא בזב דהיינו כשיחדו למדרס ומק"ו דפכין קטנים כדאמרינן בפ' ר' עקיבא (לקמן שבת פד:):

    הואיל וראויין ליטמא מושב - פי' בקונטרס אם קיצע משנים וצירף יחד לטלאי מרדעת החמור וההיא דהמקצע מכולם טפח על טפח דמעילה היינו שבין כולם יש טפח ואין נראה לר"י דמה צריך להביא ראיה שראויין להצטרף בלאו טעמא דמושב נמי שמעינן ממתני' דהכא שראויין להצטרף יחד באותו סדר כמו ששנויים בגד לשק ושק לעור ועור למפץ דדוקא נקט לפי שאלו ראויין להצטרף יחד ונראה לר"י כמו שפי' ריב"א דהואיל וראויין ליטמא מושב היינו הואיל ושוו שיעוריהן לענין מושב וכמו שפירש בקונטרס בפ"ק דסוכה (דף יז:) דהמקצע מכולן היינו מאיזה מהן שיקצע יהא טמא ואע"ג שכאן אין שיעורן שוה מצטרפין הואיל ולענין מושב שיעורן שוה והא דקאמר ה"נ חזו לדוגמא היינו נמי דשיעורן שוה לדוגמא כדתנן בפרק המצניע דלדוגמא כל שהוא הלכך מצטרפין אפי' לענין דבר דלא שוו שיעורייהו וה"ה דהוי מצי למינקט הכא ולזרע ולרפואה דהוו נמי בכל שהוא אלא דלא כל דברים שייך בהו זרע ורפואה אבל דוגמא שייכא בכל דבר והא דקאמר בסוכה המקצע מכולן כו' הואיל וראוי לטלות על גבי חמורו לשון הואיל וראוי לאו דווקא דדווקא אם עשה מהן טלאי ויחדן לכך טמא בטפח על טפח וכן מצינו לקמן בפ' א"ר עקיבא (שבת דף צ.) הואיל וראויין למתק הקדרה דהוה ליה למימר הואיל וממתקין דהא מיירי שנפלו לתוך הקדרה. ר"י:

    תוספתא המקצע למשכב אין פחות משלשה על שלשה למושב טפח ולמעמד כל שהוא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ומנקה הבגד ודומה למנקב דתנינן בכמה מקומות ואם נשארו כגון אלו בבגד ובעל הבגד קפיד עלייהו ושקיל להו בשבת חייב משום מכה בפטיש. פי' כל דבר שהוא גמר מלאכה נקרא מכה בפטיש:

    המוחק אות אחת גדולה שיש במקומה שיעור לכתוב ב' אותיות חייב והכותב אות אחת גדולה שיש במקומה שיעור לכתוב ב' אותיות פטור. זה חומר במוחק מבכותב. אלו אבות מלאכות לאפוקי מדר' אלעזר דמחייב אתולדה במקום אב כמו שכבר פרשנוהו למעלה (דף עג:) דמאן דעבד ב' אבות או ב' תולדות משני אבות או אב ותולדה דאב (אחד) [אחר] בהעלם אחד חייב בזה אחד ובזה אחד. ואי עביד אב ותולדתו לא מיחייב אלא חדא. ועוד חזר ושנה מ' חסר אחת לאפוקי מר' יהודה דאמר שובט ומדקדק מאבות מלאכות הן. אמרו לו שובט הרי הוא בכלל מיסך. מדקדק בכלל אורג. פי' יש לארוגין עץ או עצם שראשו חד ונקרא כדבר ודומה למחט של סקאין. וכך שמו בלשון יון כדבר. מעבירו על השתי כשהוא מותח לפניו לאריגה ושובט בו החוטין ומקרב המבדילין בין ב' החוטין העליונים והתחתונים ומדנחים להתפרק העליונים מן התחתונים ונפתח נפש המסכת לידות בתוכם חוט הערב ואין לה אב אלא הרי הוא בכלל מיסך והמדקדק הוא המדקדק על חוט הערב כדי להרחיק ולהחלם [להדחק ולהלחץ] עם חבירו וזהו בכלל אריגה:

    ועוד כלל אחר אמרו כל הכשר להצניע ומצניעין כמוהו והוציאו בשבת חייב עליו חטאת. כל הכשר להצניע רב מתנה אמר למעוטי דם נדה שאין חייבין בהוצאתו. וכ"ש איסורי הנאה. ועצי אשרה שאין חייבין בהוצאתו. מר עוקבא אמר לאפוקי עצי אשרה אבל דם נדה חייב כו' וזה ששנינו ומצניעין כמוהו א"ר יוסי ב"ר חנינא דלא כר' שמעון דאי ר' שמעון האמר דברים הללו לא נאמרו אלא למצניעיהן. והכין סבירא ליה לר' שמעון לענין המוציא יין כדי מזיגת הכוס חלב כדי גמיעה כו' דכולן שיעורן ברביעית ושיעורין הללו כדי גמיעה וכדי ליתן על הכתית כו'. לא נאמרו אלא למצניעיהן כלומר אם הצניע בחול [פחות] משיעורין הללו אע"פ שהוציאו בשבת פטור ורבנן סבירא להו אם הצניעו אדם בחול כל שהוא אע"פ שאין כשר להצניע והוציאו בשבת חייב דהא (אשביח) [אחשביה] בהצנעתו. וזה ששנינו כל שאין כשר להצניע ואין מצניעין כמוהו והוציאו בשבת אין חייב אלא המצניעו אבל מי לא שהצניע בחול אם הוציאו בשיעורין הללו חייב. ואם לא פטור. וזהו כמו דתנן המצניע לזרע לדוגמא ולרפואה והוציאו בשבת חייב עליו כל שהוא. ושאר כל אדם אין חייבין עליו אלא כשיעורו נמצא ר' שמעון מיקל מדברי חכמים ור' שמעון בן אלעזר מחמיר מדבריהם. דקאמר כל שאינו כשר להצניע ואין מצניעין כמוהו והוכשר לזה והצניעו ובא אחד והוציאו נתחייב המוציאו ממחשבת המצניעו ואע"פ שאינו כשר להצניעו ואין מצניעין כמוהו חייב עליו. ורבנן אמרי אינו חייב בפחות מכשיעור אלא המצניעו. תמו הכללות. ובאנו לפרש שיעורי ההוצאה:

    המוציא תבן כמלוא פי פרה - עצה תבן הקטנית וקשה ממנו שיעורו כמלוא פי גמל. עמיר כמלוא פי טלה. עשבים כמלוא פי גדי ולענין המוציא תבן כמלוא פי פרה לגמל (הלכה) כו"ע לא פליגי דחייב שזה הוא שיעור הוצאתו ולא אכפת לן [אי] לגמל נתכוין להוציאו או לפרה אלא כי פליגי ר' יוחנן ור' אושעי' במוציא עצה כמלוא פי פרה לפרה. ועיקר הדבר שאין העצה מאכל פרה ואין שיעור כמלוא פי פרה אלא כמלוא פי גמל שהוא יתר ממלוא פי פרה. ועכשיו שנתכוון לפרה איפליגו ר' אושעי' סבר אכילה ע"י הדחק שמה אכילה אע"פ שאין פרה אוכלת אותו כדרכה אלא כיון שאוכלת אותו ע"י הדחק וישנו מלא פיה והוציאו לה חייב עליו. (ור') [ור"י] סבר אכילה שע"י הדחק לאו שמה אכילה (וזה) ופטור:

    לענין הא דתנן אין מצטרפין זה עם זה מפני שלא שוו בשיעוריהן א"ר יוסי ב"ר חנינא אין מצטרפין לחמור שבהן אבל מצטרפין לקל שבהן אם הוציא עמיר ועשבים אם יש בין שניהם כמלוא פי טלה מצטרפין כי החמור משלים לקל וחייב אבל אם אין בהם כמלוא פי טלה. אע"פ שיש בהן כמלוא פי הגדי פטור שאין מצטרפין כי אין הקל משלים לחמור וכן עשבים משלימין לתבן ואין התבן משלים לעשבים ומקשינן היאך תאמר בהני דלא שוו בשיעוריהן להדדי דמצטרפין והלא הבגד והשק והעור לענין טומאה שלא שוו בשיעוריהן אע"ג דתנן הבגד והשק מצטרפין והשק והעור מצטרפין והעור והמפץ מצטרפין דקתני סיפא.

    א"ר שמעון מה טעם הואיל וראויין ליטמא מושב דייקת מיניה טעמא דראויין ליטמא מושב הא אי לא הוו ראויין ליטמא מושב לא הוו מצטרפין משום שלא שוו בשיעוריהן להדדי. וא"כ היכי קאמר ר' יוסי בר' חנינא מצטרפין לקל שבהן והכין הוה ראוי שלא יצטרפו כל עיקר. ופריק רבא לר' יוסי ב"ר חנינא ואמר הכי נמי ראויין לדוגמא כשם שהבגד והשק אף על פי שאין בזה כשיעור ולא בזה כשיעור כיון שאלו מתחברין יש בעיניהם כשיעור השק שהוא הקל ואפשר לחברן זה בזה ולישב עליהן וראויין ליטמא מושב. כן התבן והעצה אפשר להוציא מזה כמעט ומזה כמעט להראותן דוגמא לקונה לומר מאלו אני מוכר ולהכין חשובין בחיבורין ויש צורך להוציאו כסדר הזה משום כן מצטרפין לקל שבהן אבל אוכלין שיעורן כולן כגרוגרת לפיכך מצטרפין זע"ז אבל קליפיהן ועוקציהן וסובן ומורסנן אין מצטרפין עמהן.

    Edition: Vilna Edition

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 76a

    Shabbat 76a. The full printed text of this folio side - 9 numbered segments, about 276 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 76a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026