Talmud Builders

    Commentary page

    Shabbat 129a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 129a

    Shabbat 129a. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 634 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    צריכה אני לחילול:

    בין שאמרה אין צריכה אני וחברותיה אומרות שהיא צריכה מחללין:

    באגפיה בזרועותיה שאינה יכולה להלך:

    חיה ג' ימים וז' ימים ול' יום הוזכרו בה לחילוק הלכות חילול שבת ל' מז' עד השלמת ל' וכן ז' מג' עד השלמת ז':

    כל צרכי חולה והא חיה עד ל' יום סתמא חולה היא:

    דבר שאין בו סכנה חולה שאם לא יעשו לו רפואה זו אין מסוכן למות ומ"מ צריך הוא לה:

    אומר לארמאי ועושה אבל דבר שיש בו סכנה ישראל עצמו עושה לו:

    לטבילה עד ל' יום לא תטבול מפני הצינה:

    31 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 129a · Sefaria

    Tosafot

    רבא משמיה דרב יהודה אמר שבעה לכאורה משמע דרבא לטעמיה דבפרק הדר (עירובין דף סח.) גבי ההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה אמר להו רבא נישייליה לאימיה אם צריכה ניחיימו אגב אימיה דמסתמא ביום שמיני היה קודם מילה שהיה צריך חמין למולו דלאחר מילה מסוכן הוא ובלא אימיה ביום שמיני מחללין עליו שבת והיינו לאחר שבעה דבנסתם הקבר בעינן צריכה מיהו ללישנא דאמרי לה לרבא שלשים תיקשי למה צריכה ועוד דבקונטרס פי' התם ניחיימו אגב אימיה ע"י נכרי וכן פירש ר"ח לכך יש לפרש דאביי ורבא ואמרי לה מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וכולהו קיימו כנהרדעי:

    Tosafot on Shabbat 129a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    נסתם (הכלי) [הקבר] אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת אמרה איני צריכה אין מחללין עליה את השבת ומסקינן לה לשמעתא דא"ל מרימר לרבינא הלכתא כי הא דמר זוטרא ספק נפשות להקל והוצרכנו לדקדק מאימתי פתיחת הקבר כדי לחלל באותו העת את השבת לעשות צרכי החיה.

    ואמר אביי משתשב על המשבר ואמר רב הונא בריה דרב יהושע משעה שהדם שותת ויורד כו' ודייקי מדלא אמר רב הונא עד שיתחיל הדם להיות שותת ש"מ קודם שתשב על המשבר קאמר וכאביי עבדינן ולא מחללי שבתא אלא עד שיהא שותת. קדם שותת ויורד ותשב על המשבר אבל דהא דאמר אביי משום רב יהודה עד מתי פתיחת הקבר ג' ימים בלבד אין הלכה כמותו. ולא כרבא דאמר משמיה דרב יהודה שבעה. אלא קיי"ל כנהרדעא דאמרי חיה ג' ז' ושלשים.

    ג' בין אמרה צריכה אני בין אמרה איני צריכה מחללין עליה את השבת. ז' אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת אמרה איני צריכה אין מחללין עליה את השבת. סתמא עבדינן כמר זוטרא לקולא. שלשים אפילו אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת. אלא עושין לה ע"י ארמאי כדרב עולא בריה דרב עילאי דאמר כל צרכי הולד נעשין ע"י ארמאי בשבת וכדרב המנונא דאמר דבר שאין בו סכנה אומר לנכרי ועושה. חיה לא תטבול בתוך שלשים יום שמא תצטנן אמר רבא לא אמרן אלא שאין בעלה עמה. אבל בעלה [עמה בעלה] מחממה.

    אמר רב יהודה אמר שמואל עושין מדורות לחיה בשבת סבור מינה לחיה אין לחולה לא [בימות הגשמים אין] בימות החמה לא וכו' ומסקינן משמא דשמואל הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה ואפילו בתקופת תמוז. שמעינן מינה אפילו לחולה ואפילו בימות החמה.

    שמואל צלחו ליה תכתקא דשאגא פי' שמואל הקיז דם ולא היה לו עצים מוכנים להדליק ולהתחמם בהן ובקעו לו שידה שהיו עציה עצי שאגא והן יקרים להודיע שאם יתמהמה עד שיביאו לו עצים יסתכן וכדתרגם ויבקע עצי העולה וצלח אעי דעלתא. רב יהודה צלחו ליה פתורא פי' שולחן העשוי מעצי יַוְנָס והן יקרים פי' יאבנוס. ורבה צלחו ליה שרשיפא והוא הדום לכסא וכולן טעם אחד. שאם לא ימהרו להתחמם יסתכנו.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 129a · Sefaria

    Rashba

    אמר ליה הלכתא כמר זוטרא ספק נפשות להקל ואפילו אמרה איני צריכה מחללין עליה את השבת, דסתם דברים הנעשין לחיה בשהקבר פתוח, אם אינן נעשין לזו יש בה משום סכנת נפשות, והא דקאמרה אין אני צריכה דלמא תונבא הוא דנקט לה. וכתב הרמב"ן ז"ל דנראין הדברים כשאין שם רופא וחכמה, אבל אם יש שם רופא וחכמה ואמרו אינה צריכה שומעין לה ולהם. ונראה דלעולם אמרה צריכה אני שומעין לה, דלב יודע מרת נפשו, כיון דכולהו נשי סתמא מסוכנות הן אצל אותן דברים. אבל לאחר שנסתם הקבר עד תשלום שבעה אמרה צריכה אני מחללין עליה השבת, ואף על גב דסתם נשי אינן מסוכנות לאותן דברים הצריכין לה תוך שבעה שומעין לה דלב יודע מרת נפשו, ונראה דאפילו יש שם רופא ואומר אינה צריכה, דאפשר וקרוב תוך שבעה שהיא צריכה, ולבשל לה בכלל דברים אלו. אבל לאחר שבעה עד תשלום שלושים אפילו אמרה צריכה אני, כיון שאין לה שום חולי אחר אלא צער לידה אין מחללין עליה, אבל עושין לה על ידי ארמאי. ונראה דדוקא על ידי ארמאי, אבל לא על ידי עבד ואפילו ערל, דחייב אדם על שביתת עבדו ובעבד ערל הכתוב מדבר, ולכולי עלמא לעשות מלאכתנו אסור כישראל, וכיון שעל ידי ישראל אסור אפילו על ידי עבד אסור.

    וכתב הרמב"ן ז"ל שלשים אפילו אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת אלא עושין לה על ידי ארמאי, פירוש מתירין לה אמירה לעכו"ם במלאכה גמורה ואין מתירין לה אפילו שבות דרבנן על ידי ישראל, וכדאמרינן בביצה (כב, א) גבי אמימר דכחל מעכו"ם, מאי דעתיך משום דצרכי חולה נעשין על ידי עכו"ם הני מילי היכא דלא מסייע בהדיה, מר הא מסייע בהדיה דקא עמיץ ופתח. והא עמיץ ופתח שבות בעלמא הוא, שאפילו היה מסייע ממש הכוחלת אינו אלא משום שבות כדתנן בפרק המצניע לעיל (שבת צד, ב) ואפילו הכי אסור. וכן נמי הא דתניא (קלד, א) אין טורפין יין ושמן לחולה בשבת, הכי נמי משמע דאיסורין דדבריהם אסור לעשות לחולה. וקשיא לי דהא אמרינן (כתובות ס, א) לגבי גונח יונק חלב, מפרק כלאחר יד הוא ובמקום צערא לא גזרו רבנן. ובפרק אין מעמידין (ע"ז כח, ב) אמרינן סבור מינה הני מילי היכא דשחיקי סמנין מאתמול אבל משחק ואתויי דרך רשות הרבים לא, אלמא מתירין סמנין שחוקין לחולה שאין בו סכנה, ואף על פי שיש בו מלאכה של דבריהם וכחל של עין עצמה, וכן אמרו (לקמן שבת קמח, א) מחזירין את השבר בשבת. ויש לומר כלאחר יד אע"פ שהוא שבות אינו דומה ולא נראה כעושה מלאכה שאין בו משום מראית העין התירו משום חולה, מה שאין כן בכוחל ומסייע לו שהיא מלאכה הנעשית כן בחול ודומה למחלל שבת, וכן נמי טריפת יין ושמן לחולה עובדין דחול נינהו ואסורין אע"פ שאין בהן מלאכה וכן זו ששנינו (לקמן שבת קמז, א) מי שנפרקה ידו או רגלו לא יטרפם בצונן, אבל רוחץ כדרכו ואם נתרפא נתרפא. וכל זה בחולה שאין בו סכנה כלל כגון כוחל עין שאינה מורדת דאמימר בסוף אוכלא ופצוחי עינא, אבל בחולי שיש בו סכנת אבר אחד עושין כדרכו מלאכה של דבריהם, וזהו עין שמרדה דקא סלקא דעתך היכא דשחקי סמנין שכוחלין אותה משום שהיא סכנת עורון, אבל למשחק ואתויי ברשות הרבים לא משום שאינה סכנת מיתה, וכן נראה מפירוש רש"י בפרק אין מעמידין (ע"ז שם), וזהו שאמרו הלכה מחזירין את השבר. והוי יודע שלא התירו דברים הללו כלל אלא בדבר שיש ממנו חולי לכל הגוף של אדם, כגון חיה שלשים אי נמי בסכנת אבר, וכן מכחל עינא בסוף אוכלא ופצוחי עינא שהוא נופל למשכב או מצטער החולה ממנו, אבל חושש והוא מתחזק כבריא אין מתירין לו אפילו שבות של דבריהם ואפילו על ידי עכו"ם, ולא עוד אלא דבר שאין בו מלאכה ולא כלום בעולם גזרו משום שחיקת סמנין, וזהו חושש בשיניו לא יגמע את החומץ, החושש במתניו לא יסוך יין, החושש בגרונו לא יערערנו בשמן (לקמן שבת קיא, א), וזהו חמין ושמן חוץ למכה שרי אבל תוך המכה אסור (לקמן שבת קלד, ב), וזהו חזרת רטיה במדינה שאסור (עירובין קב, ב), וזהו רפואות שאסורים משום שחיקת סמנין אפילו בדבר שהבריאין מותרים בו אם רצו כמו ששנינו במשנת פרק שמונה שרצים (לעיל שבת קט, ב), ואין צריך לפרש בזה יותר וכל המסכתא בשיטה זו הולכת ע"כ.

    בפלוגתא דאביי ורב הונא בריה דרב יהושע ב מאימתי פתיחת הקבר דאביי אמר משעה שתשב על המשבר, ורב הונא בריה דרב יהושע אמר משעה שהדם שותת ויורד. כתב הרב אלפסי ז"ל מדקאמר משעה שהדם שותת ויורד ולא קאמר עד שיתחיל דם להיות שותת, שמעינן מינה דזמן של רב הונא קודם לישיבת המשבר, ופסק הלכה כאביי ואין מחללין עליה עד שתשב על המשבר ויהא הדם שותת ויורד. והוא מן התימה למה לא הלך גם בזו להקל דהא ספק נפשות להקל. והרמב"ם ז"ל (פרק ב', הלכה י"ג) פסק משעה שהדם שותת ויורד. גם מה שדקדק משעה שהדם שותת ויורד, יש לעיין דהא אביי ורב הונא אמאימתי פתיחת הקבר קיימי.

    הא ד אמרי נהרדעי שבעה אמרה צריכה אני מחללין עליה, אמרה אין אני צריכה אין מחללין עליה. קשיא דרישא אסיפא. ומיהו לפסק הלכה נקטינן כסיפא דדוקא אמרה אין צריכה אני, הא סתמא מחללין דספק נפשות להקל. וכן פסק הרב ז"ל בהלכות.

    אמר רב יהודה אמר שמואל לחיה שלשים למאי הלכתא אמרי נהרדעי לטבילה וא"ת מאי טעמא לא אוקמוה לחלל עליה שבת על ידי ארמאי, כדפריש לה אינהו לעיל. יש לומר דהיינו טעמא, דאם איתא דלענין חלול שבת קאמר לה הוה ליה למנקט שלשה ושבעה ושלשים כדאמרינן לעיל, ומדלא אמר הכי שמע מינה דלאו בההוא דינא קאי ואוקמוה לטבילה. כך נראה לי.

    Rashba on Shabbat 129a · Sefaria

    Meiri

    זה שביארנו שכל שנפתח הקבר אפי' באמרה איני צריכה מחללין עליה פירושו קודם שתלד אבל לאחר שתלד אע"פ שלא נסתם הקבר יש בו שיעור כיצד משעה שהתחיל הדם להיות שותת ויורד עד שתלד ואחר שתלד שלשה ימים אפילו אמרה איני צריכה מחללין משלשה ואילך תוך שבעה אם אמרה צריכה אני מחללין וכן בסתם אמרה איני צריכה אין מחללין מסוף שבעה עד שלשים אפילו אמרה צריכה אני אין מחללין אלא עושין לה ע"י ארמית שכל צרכי חולה שאין בו סכנה נעשין על ידי גוי הא משם ואילך אף על ידי גוי אסור:

    החיה לא תטבול לאכול טהרות עד שלשים יום מפני הצנה בד"א כשאין בעלה עמה אבל בעלה עמה טובלת בזמנה אם תרצה שבעלה מחממה:

    עושין מדורה לחיה אע"פ שאין האש צריך לה לרפואה מפני שהקור מזיק לה הרבה ודבר זה אפי' בימות החמה אבל אין עושין מדורה לחולה אחר שאינו צריך לו לרפואה כך כתבוה גדולי המחברים ומ"מ כל שאר מפרשים פסקוה אף לחולה וכן נראה שהרי אמרו הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה אפי' בתקופת תמוז וכל שאין לו עצים מזומנין להיסק מבקע את התיבות ושאר הכלים לעשות מהן מדורה ואין נמנעין משום בל תשחית והוא שאמרו בל תשחית דגופאי עדיף לי:

    Meiri on Shabbat 129a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה רבא משמיה כו' דמסתמא ביום ח' היה קודם מילה כו' דלאחר מילה כו' עכ"ל לא הוו צריכי לכל זה הכא דאיך שיהיה בין קודם מילה בין לאחר מילה הוי לאחר ז' ויש ליישב אם נימא דדין ג' וז' לענין פתיחת הקבר הוי מע"ל ואם כן ודאי אם נימא דלאחר מילה היה הרי א"נ דילדה ביום הרי הוא לאחר ז' משעת לידתה אבל אם היה קודם מילה יש לבעל דין לחלוק שילדה ביום שהיה זה קודם מילה תוך ז' ללידתה מע"ל ולא הוי רבא דהתם לטעמיה אלא כנהרדעי דפתיחת הקבר לא הוי אלא עד ג' ולכך בעי התם לומר צריכה אני תוך ז' ומהא קאמרי דמ"מ משמע דהיינו לאחר ז' דסתמא קאמר התם ואפילו בילדה בלילה דא"נ קודם מילה הוה לאחר ז' הוא ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Shabbat 129a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' בריש הדף בין לא אמרה צריכה אני אין מחללין וכו' פי' וכ"ש אם אמרה בהדיא אין צריכה אני שאין מחללין:

    מר זוטרא מתני הכי אמר רב יהודה אמר שמואל חיה וכו' בין אמרה צריכה אני ובין אמרה אין צריכה אני מחללין עליה וכו' פי' וכ"ש אם לא אמרה כלל:

    נסתם הקבר אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת אמרה אין צריכה אני אין מחללין וכו' כצ"ל ופי' אבל סתמא שלא אמרה אין צריכה אני מחללין ועיין בהר"ן ובאשר"י ודו"ק שכצ"ל בכל העמוד כמו שהגהתי:

    אמרי נהרדעי חיה שלשה וכו' בין אמרה צריכה אני ובין אמרה אין צריכה אני מחללין וכו' כצ"ל ופי' וכ"ש אם [לא] אמרה כלל:

    שבעה אמרה צריכה אני מחללין וכו' אמרה אין צריכה אני אין מחללין וכו' כצ"ל ופי' אבל אם אמרה בהדיא אין צריכה [אין] מחללין והיינו כמו שמתני מר זוטרא:

    ל"ש בימות הגשמים ול"ש בימות החמה דאיתמר וכו' כצ"ל:

    בתוס' ד"ה רבא משמיה דרב יהודה וכו' דמסתמא ביום השמיני היה וכו' כוונת התוס' להוכיח שמיד אחר שבעה היה:

    Maharam on Shabbat 129a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמרא משעה שתשב על המשבר עיין פ"ז מ"ד דאהלות בר"ש:

    Gilyon HaShas on Shabbat 129a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָמַר לֵיהּ חַכִּימָא דִּיהוּדָאֵי, בִּישָׁא מִי הֲוֵי טָבָא. נראה לי בס"ד מלבד פשט הדברים רמז לו בזה רמז, מצד הקליפה שמדברת בגרונו בראותו יושב בשמש שהוא אוהב אותה, וידוע מה שכתב בפתח עיינים בשם זוהר חדש כי שמש מזל יעקב, וירח מזל עשו, ועתה בעולם הזה נתן הקב"ה של זה בזה, הירח ליעקב בעולם הזה, על כן רואין צרות וחסרונות, והשמש לעשו בעולם הזה, על כן רואין רוב טובה ושררה ביותר עד כאן דבריו עיין שם. ולזה אמר לו חַכִּימָא דִּיהוּדָאֵי, שהיתה השמש שלכם וניטלה מאתכם וניתנה לעשו, בִּישָׁא זה עשו מִי הֲוֵי טָבָא כדי שנתן לו הקב"ה את השמש שבזה יש לו טובה ושררה גדולה. והשיב לה ברמז יוֹמָא דְּהַקָּזָה הוּא, רצונו לומר עולם הזה הוא יומא דהקזה שצריך למשוך בו ניצוצי הקדושה מן הקליפה, וזו ההמשכה של ניצוצי הקדושה תהיה על ידי שתראה אומת עשו רוב טובה ושררה ובזה תפלוט הקליפה שלהם ניצוצות קדושה, וכמו משל דאיכא במדרש (אסתר רבה פרשה ז) במגילת אסתר בפסוק (אסתר ג, א) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן וכו', משל לאדם שהיה לו סייחה וחמורה וחזירה וכו', שאין מאכילין אותה לטובתה אלא בשביל טובתם לשחוט אותה ולאוכלה אחר כך עיין שם. וכן הענין באומת, עשו שנתן להם בעולם הזה השמש כדי שיהיה להם טובה ושררה, וכל זה לרעתם ולטובת ישראל שבזה המנוחה וטובה ושלוה שיש להם יכולים לברר הניצוצות קדושה מהם. ולזה אמר דוד המלך ע"ה (תהלים ד, ח) נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ. ובזה פרשתי הכתוב בס"ד (ישעיהו ט, ב) הִרְבִּיתָ הַגּוֹי לֹא [לוֹ] הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה, כתיב לֹא באלף וקרינן לוֹ בוא"ו ודרשינן לתרווייהו כאלו אמר לֹא לוֹ הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה. וענין פליטה זו של ניצוצות קדושה הוא כמו ענין ההקזה, ולכן קרי לעולם הזה יוֹמָא דְּהַקָּזָה, ואחד גמר ההקזה שיתבררו ויצאו כל ניצוצות קדושה אז תחזור השמש לישראל, כדכתיב (מלאכי ג, כ) וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ. ולפי פשוטן של דברים נראה לי נמי דלא שיקר חס וחלילה בזה שאמר לו יוֹמָא דְּהַקָּזָה, כי לא אמר שהוא הקיז, אלא אמר יום זה זה הוא טוב להקזה, כי אפשר דאותו היום היה פורסא דדמה דקאמר הש"ס הכא.

    Ben Yehoyada on Shabbat 129a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 129, Amud Aleph, about 634 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “״צְרִיכָה אֲנִי״, בֵּין לֹא אָמְרָה ״צְרִיכָה אֲנִי״…”

    2. Segment 252 words

      Opens “רַב אָשֵׁי מַתְנֵי הָכִי. מָר זוּטְרָא מַתְנֵי…”

    3. Segment 322 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְמָרִימָר: מָר זוּטְרָא מַתְנֵי…”

    4. Segment 426 words

      Opens “מֵאֵימָתַי פְּתִיחַת הַקֶּבֶר? אָמַר אַבָּיֵי: מִשָּׁעָה שֶׁתֵּשֵׁב…”

    5. Segment 517 words

      Opens “עַד מָתַי פְּתִיחַת הַקֶּבֶר? אָמַר אַבָּיֵי: שְׁלֹשָׁה…”

    6. Segment 656 words

      Opens “אָמְרִי נְהַרְדָּעֵי: חַיָּה שְׁלֹשָׁה שִׁבְעָה וּשְׁלֹשִׁים. שְׁלֹשָׁה,…”

    7. Segment 727 words

      Opens “כִּדְרַב עוּלָּא בְּרֵיהּ דְּרַב עִילַּאי, דְּאָמַר: כׇּל…”

    8. Segment 813 words

      Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לְחַיָּה שְׁלֹשִׁים…”

    9. Segment 932 words

      Opens “אָמַר רָבָא: לָא אֲמַרַן אֶלָּא שֶׁאֵין בַּעְלָהּ…”

    10. Segment 1061 words

      Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: עוֹשִׂין מְדוּרָה…”

    11. Segment 1115 words

      Opens “שְׁמוּאֵל צַלַּחוּ לֵיהּ תַּכְתָּקָא דְשָׁאגָא, רַב יְהוּדָה…”

    12. Segment 1217 words

      Opens “וַאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַבָּה: וְהָא קָעָבַר מָר…”

    13. Segment 1327 words

      Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יִמְכּוֹר…”

    14. Segment 1423 words

      Opens “מַאי צׇרְכֵי סְעוּדָה? רַב אָמַר: בָּשָׂר, וּשְׁמוּאֵל…”

    15. Segment 152 words

      Opens “(סִימָן ״שֶׁנִּמְסַר״).…”

    16. Segment 1634 words

      Opens “שְׁמוּאֵל בְּיוֹמָא דַּעֲבַד מִילְּתָא, עָבְדִי לֵיהּ תַּבְשִׁילָא…”

    17. Segment 1716 words

      Opens “אֲמַר לְהוּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרַבָּנַן:…”

    18. Segment 1835 words

      Opens “וְכוּלְּהוּ אִעָרוֹמֵי אֲסִירִי, בַּר מֵהַאי עׇרְמָה דִּשְׁרֵי:…”

    19. Segment 1918 words

      Opens “אַבְלֵט אַשְׁכְּחֵיהּ לִשְׁמוּאֵל דְּגָנֵי בְּשִׁמְשָׁא. אֲמַר לֵיהּ:…”

    20. Segment 2020 words

      Opens “וְלָא הִיא, אֶלָּא אִיכָּא יוֹמָא דִּמְעַלֵּי בֵּהּ…”

    21. Segment 2130 words

      Opens “(הֵיקֵיל בְּרוּחַ טַעְמָא שָׁהָה — סִימָן) רַב…”

    22. Segment 2228 words

      Opens “רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: הַאי מַאן דְּעָבֵיד…”

    23. Segment 2318 words

      Opens “שְׁמוּאֵל הֲוָה רְגִיל דְּעָבֵיד מִילְּתָא בְּבֵיתָא דְּשַׁב…”

    24. Segment 2432 words

      Opens “רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: הַאי מַאן דְּעָבֵיד…”

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Shabbat 129a · Segment 4 — “…שֶׁתֵּשֵׁב עַל הַמַּשְׁבֵּר. רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר:…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Shabbat 129a · Segment 16 — “…עַד דְּקָפֵי טְחָלֵיהּ. רַב יוֹסֵף שָׁתֵי עַד דְּנָפֵיק מֵרִיבְדָּא…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Shabbat 129a · Segment 3 — “אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְמָרִימָר: מָר זוּטְרָא מַתְנֵי לְקוּלָּא, וְרַב…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 129a · Segment 2 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: חַיָּה כׇּל זְמַן שֶׁהַקֶּבֶר פָּתוּחַ,…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 129a · Segment 4 — “…פְּתִיחַת הַקֶּבֶר? אָמַר אַבָּיֵי: מִשָּׁעָה שֶׁתֵּשֵׁב עַל הַמַּשְׁבֵּר. רַב…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Shabbat 129a · Segment 7 — “כִּדְרַב עוּלָּא בְּרֵיהּ דְּרַב עִילַּאי, דְּאָמַר: כׇּל צׇרְכֵי חוֹלֶה…

    Encyclopedia entries citing this page

    Original text

    ״צְרִיכָה אֲנִי״, בֵּין לֹא אָמְרָה ״צְרִיכָה אֲנִי״ — אֵין מְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת.

    I need Shabbat to be desecrated, or whether she did not say: I need Shabbat to be desecrated, one does not desecrate Shabbat for her.

    רַב אָשֵׁי מַתְנֵי הָכִי. מָר זוּטְרָא מַתְנֵי הָכִי: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: חַיָּה כׇּל זְמַן שֶׁהַקֶּבֶר פָּתוּחַ, בֵּין אָמְרָה ״צְרִיכָה אֲנִי״, וּבֵין אָמְרָה ״אֵין צְרִיכָה אֲנִי״ — מְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת. נִסְתַּם הַקֶּבֶר, אָמְרָה ״צְרִיכָה אֲנִי״ — מְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת. לֹא אָמְרָה ״צְרִיכָה אֲנִי״ — אֵין מְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת.

    That is how Rav Ashi taught it. This is how Mar Zutra taught it: Rav Yehuda said that Shmuel said: With regard to a woman in childbirth, as long as the womb is open, whether she said: I need Shabbat to be desecrated, or whether she did not say: I need Shabbat to be desecrated, one desecrates Shabbat for her. Once the womb closed after birth, if she said: I need Shabbat to be desecrated, one desecrates Shabbat for her. If she did not say: I need Shabbat to be desecrated, and all the more so if she said: I do not need Shabbat to be desecrated, one does not desecrate Shabbat for her.

    אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְמָרִימָר: מָר זוּטְרָא מַתְנֵי לְקוּלָּא, וְרַב אָשֵׁי מַתְנֵי לְחוּמְרָא, הִלְכְתָא כְּמַאן? אֲמַר לֵיהּ: הֲלָכָה כְּמָר זוּטְרָא, סָפֵק נְפָשׁוֹת לְהָקֵל.

    Ravina said to Mareimar: Since Mar Zutra teaches leniently, and Rav Ashi teaches stringently, in accordance with whose opinion is the halakha ? Mareimar said to him: The halakha is in accordance with the opinion of Mar Zutra, based on the following principle: In cases of uncertainty concerning a life-threatening situation, the halakha is lenient.

    מֵאֵימָתַי פְּתִיחַת הַקֶּבֶר? אָמַר אַבָּיֵי: מִשָּׁעָה שֶׁתֵּשֵׁב עַל הַמַּשְׁבֵּר. רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: מִשָּׁעָה שֶׁהַדָּם שׁוֹתֵת וְיוֹרֵד, וְאָמְרִי לַהּ מִשָּׁעָה שֶׁחַבְרוֹתֶיהָ נוֹשְׂאוֹת אוֹתָהּ בַּאֲגַפֶּיהָ.

    With regard to the matter of the open womb, the Gemara asks: From when is it considered that the opening of the womb has begun? Abaye says: It begins from when the woman sits on the travailing chair. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: It begins from when the blood flows and descends; and others say when her friends need to carry her by her arms, as she can no longer walk on her own.

    עַד מָתַי פְּתִיחַת הַקֶּבֶר? אָמַר אַבָּיֵי: שְׁלֹשָׁה יָמִים. רָבָא אָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה: שִׁבְעָה, וְאָמְרִי לַהּ: שְׁלֹשִׁים.

    The Gemara asks: Until when does the opening of the womb continue? Abaye said: It lasts three days. Rava said in the name of Rav Yehuda: It lasts seven days. And others say: It lasts thirty days.

    אָמְרִי נְהַרְדָּעֵי: חַיָּה שְׁלֹשָׁה שִׁבְעָה וּשְׁלֹשִׁים. שְׁלֹשָׁה, בֵּין אָמְרָה ״צְרִיכָה אֲנִי״, וּבֵין אָמְרָה ״לֹא צְרִיכָה אֲנִי״ — מְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת. שִׁבְעָה, אָמְרָה ״צְרִיכָה אֲנִי״ — מְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת, אָמְרָה ״לֹא צְרִיכָה אֲנִי״ — אֵין מְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת. שְׁלֹשִׁים, אֲפִילּוּ אָמְרָה ״צְרִיכָה אֲנִי״ — אֵין מְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת, אֲבָל עוֹשִׂין עַל יְדֵי אַרְמַאי.

    The Sages of Neharde’a say: For a woman in childbirth, there are halakhic distinctions between three, seven, and thirty days after she gives birth. The Gemara elaborates: During the first three days after birth, whether she said: I need Shabbat to be desecrated, or whether she did not say: I need Shabbat to be desecrated, one desecrates Shabbat for her. Between three and seven days after birth, if she said: I need Shabbat to be desecrated, one desecrates Shabbat for her. If she did not say: I need Shabbat to be desecrated, one does not desecrate Shabbat for her. Between seven and thirty days after birth, even if she said: I need Shabbat to be desecrated, one does not desecrate Shabbat for her; however, we perform all necessary prohibited labors by means of a gentile.

    כִּדְרַב עוּלָּא בְּרֵיהּ דְּרַב עִילַּאי, דְּאָמַר: כׇּל צׇרְכֵי חוֹלֶה נַעֲשִׂין עַל יְדֵי אַרְמַאי בְּשַׁבָּת, וְכִדְרַב הַמְנוּנָא, דְּאָמַר רַב הַמְנוּנָא: דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה — אוֹמֵר לְגוֹי וְעוֹשֶׂה.

    This ruling is in accordance with the statement of Rav Ulla, son of Rav Ilai, who said: All needs of a sick person whose life is not in danger are performed by means of a gentile on Shabbat. And this ruling is in accordance with the opinion of Rav Hamnuna, as Rav Hamnuna says: With regard to a matter in which there is no danger, but only potential illness, one says to the gentile to perform the act, and the gentile performs the act.

    אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לְחַיָּה שְׁלֹשִׁים יוֹם. לְמַאי הִלְכְתָא? אָמְרִי נְהַרְדָּעֵי: לִטְבִילָה.

    Rav Yehuda said that Shmuel said: For a woman in childbirth, there is a halakha of thirty days. The Gemara asks: With regard to what halakha was this stated? The Sages of Neharde’a say: It was stated with regard to the halakha of immersion. A woman does not purify herself through ritual immersion within thirty days of giving birth because she is in a weakened state and susceptible to catching cold.

    אָמַר רָבָא: לָא אֲמַרַן אֶלָּא שֶׁאֵין בַּעְלָהּ עִמָּהּ, אֲבָל בַּעְלָהּ עִמָּהּ — בַּעְלָהּ מְחַמְּמָה. כִּי הָא דִּבְרַתֵּיה דְּרַב חִסְדָּא טְבַלָה בְּגוֹ תְּלָתִין יוֹמִין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בַּעְלָהּ וְאִצְטְנִיאַת, וְאַמְטְיוּהָא לְעַרְסַהּ בָּתְרֵיהּ דְּרָבָא לְפוּמְבְּדִיתָא.

    Rava said: We say that the ruling that she does not immerse during that period applies only when her husband is not with her. However, if her husband is with her, her husband warms her by engaging in relations with her, and she is not susceptible to catching cold, as is illustrated in this incident involving the daughter of Rav Ḥisda, Rava’s wife. She immersed within thirty days of giving birth, not in the presence of her husband, and caught cold, and afterward they brought her funeral bier after Rava to Pumbedita.

    אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: עוֹשִׂין מְדוּרָה לְחַיָּה בְּשַׁבָּת בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. סְבוּר מִינָּה לְחַיָּה — אִין, לַחוֹלֶה — לָא, בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים — אִין, בִּימוֹת הַחַמָּה — לָא. וְלָא הִיא, לָא שְׁנָא חַיָּה וְלָא שְׁנָא חוֹלֶה, לָא שְׁנָא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים וְלָא שְׁנָא בִּימוֹת הַחַמָּה. מִדְּאִתְּמַר, אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר שְׁמוּאֵל: הִקִּיז דָּם וְנִצְטַנֵּן — עוֹשִׂין לוֹ מְדוּרָה אֲפִילּוּ בִּתְקוּפַת תַּמּוּז.

    Rav Yehuda said that Shmuel said: One builds a fire for a woman in childbirth on Shabbat during the rainy season. The Sages thought to infer from here the following: For a woman in childbirth, yes, one builds a fire; for sick people, no, he does not build a fire. In the rainy season, yes, one builds a fire; in the summer, no, he does not build a fire. And the Gemara concludes: That is not the case. There is no difference between a woman in childbirth and a sick person, and there is no difference between the rainy season and the summer. In all of these cases one may build a fire on Shabbat. This conclusion emerges from that which was stated: Rav Ḥiyya bar Avin said that Shmuel said: With regard to one who let blood and caught cold, one makes a fire for him even during the season of Tammuz, i.e., the summer. Failure to do so could result in serious illness.

    שְׁמוּאֵל צַלַּחוּ לֵיהּ תַּכְתָּקָא דְשָׁאגָא, רַב יְהוּדָה צַלַּחוּ לֵיהּ פָּתוּרָא דְיוֹנָה, לְרַבָּה צַלַּחוּ לֵיהּ שַׁרְשִׁיפָא.

    The Gemara relates that after Shmuel underwent bloodletting, they broke for him a wooden armchair made of teak [ shaga ] to build a fire. Similarly, for the sake of Rav Yehuda they broke a wooden table made of ebony [ yavna ], and for Rabba they broke a bench. They needed to build a fire due to the potential danger to Rabba. Since they could not find firewood, they kindled the fire with the furniture.

    וַאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַבָּה: וְהָא קָעָבַר מָר מִשּׁוּם ״בַּל תַּשְׁחִית״! אֲמַר לֵיהּ: ״בַּל תַּשְׁחִית״ דְּגוּפַאי עֲדִיף לִי.

    And Abaye said to Rabba: In breaking the bench, didn’t the Master violate the prohibition, “Do not destroy” (Deuteronomy 20:19)? It is prohibited to destroy objects of value. Rabba said to him: Do not destroy also with regard to destruction of my body. Preventing illness and danger is preferable to me.

    אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יִמְכּוֹר אָדָם קוֹרוֹת בֵּיתוֹ וְיִקַּח מִנְעָלִים לְרַגְלָיו. הִקִּיז דָּם וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל — יִמְכּוֹר מִנְעָלִים שֶׁבְּרַגְלָיו וְיַסְפִּיק מֵהֶן צׇרְכֵי סְעוּדָה.

    With regard to the danger of bloodletting, the Gemara cites that which Rav Yehuda said that Rav said: One should always sell the beams of his house and purchase shoes for his feet with the proceeds, as shoes protect him from stepping on obstacles and from catching cold. If he let blood and has nothing to eat after the bloodletting, he should even sell the shoes on his feet, and from the proceeds provide the needs of a meal. After bloodletting, a meal is more crucial to one’s well-being than shoes are.

    מַאי צׇרְכֵי סְעוּדָה? רַב אָמַר: בָּשָׂר, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: יַיִן. רַב אָמַר: בָּשָׂר — נַפְשָׁא חֲלַף נַפְשָׁא. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: יַיִן — סוּמָּקָא חֲלַף סוּמָּקָא.

    The Gemara asks: What are these special needs of a meal? Rav said: It is referring to meat. And Shmuel said: It is referring to wine. The Gemara explains: Rav says: It is referring to meat because the soul replaces the soul, i.e., the meat replenishes the person’s strength. And Shmuel said: It is referring to wine because the red replaces the red, i.e., red wine substitutes for red blood.

    (סִימָן ״שֶׁנִּמְסַר״).

    A mnemonic for the names of the Sages cited in the following discussion is the word shenimsar ; shin for Shmuel, nun for Rabbi Yoḥanan, mem for Rav Naḥman, samekh for Rav Yosef, reish for Rava.

    שְׁמוּאֵל בְּיוֹמָא דַּעֲבַד מִילְּתָא, עָבְדִי לֵיהּ תַּבְשִׁילָא דִטְחָלֵי. רַבִּי יוֹחָנָן שָׁתֵי עַד דְּנָפֵיק תִּיהְיָא מֵאוּנֵּיהּ. וְרַב נַחְמָן שָׁתֵי עַד דְּקָפֵי טְחָלֵיהּ. רַב יוֹסֵף שָׁתֵי עַד דְּנָפֵיק מֵרִיבְדָּא דְכוּסִילְתָּא. רָבָא מְהַדַּר אַחַמְרָא בַּר תְּלָתָא טַרְפֵי.

    The Gemara relates the following about bloodletting and drinking wine. Shmuel, on the day on which he would perform the practice of bloodletting, they would prepare for him a dish of cooked spleen. Rabbi Yoḥanan would drink wine after bloodletting until the odor emerged from his ears. And Rav Naḥman would drink until his spleen floated in wine. Rav Yosef would drink until the wine would emerge from the bloodletting incision. Rava would search for wine that was sufficiently aged such that three leaves had already grown over three years on the vine from which the grapes were picked (Rashash).

    אֲמַר לְהוּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרַבָּנַן: בְּמָטוּתָא מִינַּיְיכוּ, בְּיוֹמָא דְהַקָּזָה אֱמַרוּ לְבֵיתַיְיכוּ: נַחְמָן אִקְּלַע לְגַבַּן.

    Rav Naḥman bar Yitzhak said to the Sages: I beg of you, on the day that you undergo bloodletting, tell your households, your wives: Naḥman bar Yitzhak happened to come to visit us. Due to the visit of the important guest, the women will prepare a large meal. The husbands will eat well, recover from the lost blood, and avoid endangering themselves.

    וְכוּלְּהוּ אִעָרוֹמֵי אֲסִירִי, בַּר מֵהַאי עׇרְמָה דִּשְׁרֵי: מַאן דְּעָבֵיד מִילְּתָא וְלָא אֶפְשָׁר לֵיהּ, לִישְׁקוֹל זוּזָא מָכָא וְלֵיזִיל לְשַׁב חַנְוָאתָא, עַד דְּטָעֵים שִׁיעוּר רְבִיעֲתָא. וְאִי לָא — לֵיכוֹל שַׁב תַּמְרֵי אוּכָּמָתָא, וְלֵישׁוּף מִישְׁחָא בְּצִידְעֵיהּ, וְנִיגְנֵי בְּשִׁמְשָׁא.

    And Rav Naḥman bar Yitzhak said: All types of artifice that come at the expense of others are prohibited except for this artifice, which is permitted. One who performed the practice of bloodletting and it is not possible for him to purchase food due to lack of means, let him take a worn zuz coin and go to seven stores. In each store, he tastes the wine as one who seeks to buy wine would. After tasting, he hands the zuz to the storekeeper, who will not accept it because it is worn. He then proceeds to do the same in all the stores until he has tasted the measure of a quarter of a log of wine. And if doing so is not possible, let him eat seven black dates and smear oil on his temple and lie in the sun.

    אַבְלֵט אַשְׁכְּחֵיהּ לִשְׁמוּאֵל דְּגָנֵי בְּשִׁמְשָׁא. אֲמַר לֵיהּ: חַכִּימָא דִיהוּדָאֵי, בִּישָׁא מִי הָוֵי טָבָא?! אֲמַר לֵיהּ: יוֹמָא דְהַקָּזָה הוּא.

    The Gemara relates: The gentile scholar, Ablat, found Shmuel lying in the sun. Ablat said to Shmuel: Wise man of the Jews, a matter that is evil, can it become good? Are there any circumstances in which the heat of the sun, which is harmful, can be beneficial? Shmuel said to him: It happens on a day of bloodletting, for which the heat of the sun is beneficial.

    וְלָא הִיא, אֶלָּא אִיכָּא יוֹמָא דִּמְעַלֵּי בֵּהּ שִׁמְשָׁא בְּכוּלַּהּ שַׁתָּא — יוֹמָא דְּנָפְלָה בֵּיהּ תְּקוּפַת תַּמּוּז. וְסָבַר: לָא אֱיגַלֵּי לֵיהּ.

    The Gemara comments: And actually, that is not what occurred. Rather, there is a day on which the sun is beneficial more than the entire year, and that is the day on which the Tammuz solstice, the longest day of the year, occurs. And Shmuel thought: I will not reveal this remedy to him.

    (הֵיקֵיל בְּרוּחַ טַעְמָא שָׁהָה — סִימָן) רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: כׇּל הַמַּקֵּיל בִּסְעוּדַת הַקָּזַת דָּם — מְקִילִּין לוֹ מְזוֹנוֹתָיו מִן הַשָּׁמַיִם, וְאוֹמְרִים: הוּא עַל חַיָּיו לֹא חָס, אֲנִי אָחוּס עָלָיו?!

    Indifferent, in wind, taste, waited are a mnemonic for the following matters. It was Rav and Shmuel who both said: Anyone who is indifferent and not vigilant with regard to the meal eaten after bloodletting, they are indifferent with regard to providing his food from the Heavens. And they say in the name of Heaven: He took no pity on his life, will I take pity on him?

    רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: הַאי מַאן דְּעָבֵיד מִילְּתָא — לָא לִיתִּיב הֵיכָא דִּכְרִיךְ זִיקָא, דִּילְמָא שָׁפֵי לֵיהּ אוּמָּנָא וּמוֹקֵים לֵיהּ אַרְבִיעֵתָא, וְאָתֵי זִיקָא וְשָׁאֵיף מִינֵּיהּ, וְאָתֵי לִידֵי סַכָּנָה.

    Similarly, it was Rav and Shmuel who both said: One who performs the practice of bloodletting should not sit where the wind is blowing, due to the concern that perhaps the blood letter let too much blood from him and established the amount of remaining blood at a quarter of a log . And there is concern the wind will come and draw out a little more blood from him, and he will be endangered.

    שְׁמוּאֵל הֲוָה רְגִיל דְּעָבֵיד מִילְּתָא בְּבֵיתָא דְּשַׁב לִבְנֵי וְאַרְחָא. יוֹמָא חֲדָא עֲבַד, וְאַרְגִּישׁ בְּנַפְשֵׁיהּ. בְּדַק וַחֲסַר חַד אַרְחָא.

    The Gemara relates: Shmuel would customarily perform the practice of bloodletting in a house whose walls were seven and a half bricks thick. One day he performed bloodletting and felt himself weakened. He examined and discovered that one half-brick was lacking from the thickness of the walls. The resultant chill caused his weakness.

    רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: הַאי מַאן דְּעָבֵיד מִילְּתָא — לִיטְעוֹם מִידֵּי וַהֲדַר לִיפּוֹק. דְּאִי לָא טָעֵים מִידֵּי, אִי פָּגַע בְּשָׁכְבָא — יָרְקִי אַפֵּיהּ. אִי פָּגַע בְּמַאן דְּקָטֵל נַפְשָׁא — מָיֵת. אִי פָּגַע

    It was Rav and Shmuel who both said: One who performs the practice of bloodletting should taste something and then go outside, since if he does not taste anything, if he encounters a corpse, his face will turn green. If he encounters one who killed a person, he will die. If he encounters