Talmud Builders

    Shabbat 138b

    Back to index

    English translation — Shabbat 138b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1With regard to a bridegroom’s canopy, which has no roof but is entirely sloped, it is permitted to spread it and it is permitted to dismantle it on Shabbat.

    2Rav Sheshet, son of Rav Idi, said: We only said that it is permitted in a case where its roof is not a handbreadth wide; however, if its roof is a handbreadth wide, it is prohibited. Furthermore, even when its roof is not a handbreadth wide, we only said that it is permitted where there is not the width of a handbreadth within three handbreadths of its roof; however, if it expands to the width of a handbreadth within three handbreadths of its roof, it is prohibited. And we only stated that it is permitted where there is not in its incline the width of a handbreadth; however, if there is in its incline the width of a handbreadth, it is prohibited. This halakha is in accordance with the principle that the inclines of tents, even though they are not actual roofs, are considered like tents. And we only said that this canopy is permitted where no part of the canopy descends to a handbreadth below the bed; however, if part of the canopy descends to a handbreadth below the bed, it is prohibited, as the bed itself becomes a roof, and the curtain is considered a wall.

    3And Rav Sheshet, son of Rav Idi, also said: Wearing this felt hat is permitted on Shabbat, even though it has a wide brim and is similar to a tent. The Gemara raises a difficulty: Wasn’t it stated elsewhere that it is prohibited to wear a felt hat on Shabbat? The Gemara answers: This is not difficult: This latter statement, which prohibited wearing the hat, is referring to a case where its brim has the width of a handbreadth wide and is similar to a tent. That statement by Rav Sheshet, which permits wearing the hat, is referring to a case where its brim does not have the width of a handbreadth.

    4The Gemara asks: But if that is so, if one extended his cloak a handbreadth beyond his head, would you also say that he is liable for making a tent? Rather, this is not difficult. The reason the hat is prohibited is not due to making a tent, but due to concern that the wind might blow the cap off one’s head and he will come to carry it by hand. The conflicting statements can be resolved as follows: This statement of Rav Sheshet, which permits wearing the hat, is referring to a case where it is fitted firmly on his head. That statement, which prohibits wearing the hat, is referring to a case where it is not fitted firmly.

    5Rami bar Yeḥezkel sent to Rav Huna: Say to us, please, those excellent statements that you said to us in the name of Rav, two with regard to the halakhot of Shabbat, and one with regard to the Torah.

    6Rav Huna sent to him in response: With regard to that which was taught in a baraita : It is permitted to spread a large wineskin and suspend it by its straps on Shabbat, Rav said: They only taught that it is permitted if it is performed by two people together. They do not stretch the wineskin like a tent; rather, they place it without stretching it. However, it is prohibited for one person to do so by himself, due to the concern that he may establish a tent of sorts.

    7Abaye said: And it is prohibited to spread a canopy on Shabbat even with ten people. The reason for this is that it is impossible that it will not be stretched a bit for a certain period of time, which would establish a temporary tent.

    8And the other halakha with regard to Shabbat, what is it? As it was taught in a baraita : In the case of a stove, one of whose legs fell, it is permitted to move it on Shabbat. Since it remains a vessel, it may be moved if it is taking up a space that is needed. However, if two of its legs fell, it is prohibited, since it is then a broken vessel. Rav said: Even if only one leg fell, it is also prohibited to handle it, due to a decree lest one fasten the leg in place forcefully and be liable for preparing a vessel for use.

    9With regard to Torah, Rav Huna related that Rav said: The Torah is destined to be forgotten from the Jewish people. It is stated at the conclusion of the curses in the Torah’s reproof: “And the Lord will make your plagues astonishing, and the plagues of your seed, great plagues of long continuance, and evil diseases of long continuance” (Deuteronomy 28:59). This term of astonishment, mentioned in the verse in addition to the explicit punishments, I do not know what it is. But when the verse states elsewhere: “Therefore, behold, I will continue to astonish this people with wondrous astonishment, and the wisdom of its wise will be lost, and the understanding of its men of understanding shall be hidden” (Isaiah 29:14), you must say: This astonishment is referring to forgetting the Torah.

    10The Sages taught a similar idea in the Tosefta : When our Sages entered the vineyard in Yavne, they said: The Torah is destined to be forgotten from the Jewish people, as it is stated: “Behold, days are approaching, says the Lord God, and I will send forth a hunger in the land, not a hunger for bread and not a thirst for water, but for hearing the words of the Lord” (Amos 8:11). And it states: “And they will drift from sea to sea, and from north to east they will roam to find the word of the Lord, but they will not find it” (Amos 8:12).

    11“The word of the Lord” in this context bears many meanings. “The word of the Lord”; that is halakha . “The word of the Lord”; that is the end of days. “The word of the Lord”; that is prophecy. All these will be lost from the Jewish people.

    12And what is the meaning of: “They will roam to find the word of the Lord, but they will not find it”? They said: It is destined that a woman will take a loaf of teruma bread and circulate among the synagogues and study halls to ascertain whether it is ritually impure or whether it is ritually pure, and there will be none who understands.

    13The Gemara asks: How is it possible that they will be unable to understand whether the loaf is ritually pure or whether it is ritually impure? It is explicitly written in the Torah with regard to this: “All food that is eaten upon which water falls shall contract impurity, and all liquid drunk in any vessel shall contract impurity” (Leviticus 11:34). There can be no doubt as to the question of whether or not the loaf can become impure. Rather, the Gemara explains: The woman seeks to ascertain whether it assumes first- degree ritual impurity status or whether it assumes second-degree ritual impurity status; and there will be none who understands.

    14The Gemara asks: That too is an explicit mishna, and how is it that none will know an explicit mishna? As we learned in a mishna: If the carcass of a creeping animal was found in the airspace of an oven, the bread inside it assumes second- degree ritual impurity status, as the creeping animal, which is a primary source of impurity, renders the oven impure with first- degree ritual impurity. The oven then renders the bread impure with second-degree ritual impurity.

    15The Gemara responds: They are uncertain with regard to that which Rav Adda bar Ahava said to Rava: Let us view this oven as one filled with impurity, and the bread will then assume first- degree ritual impurity status. In other words, the legal status of food in the airspace of an earthenware vessel that also has the carcass of a creeping animal in its airspace is that of food that came into contact with the creeping animal, even if the food does not come into contact with the carcass of a creeping animal.

    16He said to him that we do not say: Let us view the oven as one filled with ritual impurity, as it was taught in a baraita : One might think that all vessels should become ritually impure in the airspace of an earthenware vessel that has the carcass of a creeping animal in its airspace; therefore, the verse states: “And any earthenware vessel in which any of them falls, all that is in it shall be impure, and you shall break it. All food that is eaten, upon which water comes, shall be impure; and all drink that may be drunk, in any vessel, shall be impure” (Leviticus 11:33–34). The baraita learns from the juxtaposition of these verses that foods become ritually impure in the airspace of earthenware vessels, but vessels do not become ritually impure in the airspace of earthenware vessels. Apparently, the airspace of an oven is not considered filled with the impurity of the carcass of a creeping animal. If that were the case, even vessels would become ritually impure.

    17An opposing view was taught in another baraita . Rabbi Shimon ben Yoḥai says: Heaven forfend that the Torah should be forgotten from the Jewish people, as it is stated: “And this song shall answer to him as a witness, for it shall not be forgotten from his seed” (Deuteronomy 31:21). Rather, how do I explain: “They will roam to find the word of God, but they will not find it”? It means that they will not find

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כילת חתניםלא דמיא לשאר כילות ששאר כילות פרוסות על גבי קינוף שהיא לד' רגלים ויש לה גג דהוי אהל ושל חתנים על גבי נקליטין שאינם אלא שנים באמצעית המטה וקנה נתון עליהם והבגד נתון עליו ונופל לכאן ולכאן ואין לה גג טפח הלכך לאו אהל הוא:

    בפחות מג'שהיא הולכת ומתפשטת למטה:

    ולא אמרן אלא שאין בשיפועה טפחשאין כל צד וצד נפשט למטה להתרחק טפח מכנגד אמצעיתו דהיינו שאין ברחבו למטה טפחיים וכילת חתנים אינה עשויה לישן תחתיה:

    אבל נחתא מפוריא טפחההוא טפח הוה קיר לאהל והמטה נעשית לו גג:

    סייאנאכובע של לבד פלטר"ץ:

    אסורלצאת בו בשבת ולקמיה מפרש ואזיל:

    הא דאית ביה טפחשהוא מתפשט להלן מראשו טפח אסור משום אהלא:

    אלא מעתה שרביב בגלימיה טפחהניח טליתו על ראשו כדרך שהוא מתעטף והרחיקה להלן מראשו טפח:

    אלאטעמא לאו משום אהל הוא אלא משום שלא יגביהנו הרוח מראשו ואתי לאתויי ארבע אמות הלכך מיהדק בראשו שפיר שרי לא מיהדק אסור:

    תרתי בשבת וחדא בתורהשהיית רגיל לומר שני דברים משמו בהלכות שבת ואחת בתורה כדלקמן:

    גוד בכיסנאגוד ברצועותיו ומונח על מקום קבוע שלו:

    מותר לנטותו בשבתוהא דאמרן לעיל פטור אבל אסור היכא דלא הוי מתוקן בכיסנין:

    בב' בני אדםלא מימתח ליה שפיר:

    באדם אחדממתח ליה שפיר שמותחו על יתד זו וקושרו בה וחוזר ומותחו על זו וקושרו בה כך פירשו רבותי וכן מצאתי בתשובת הגאונים ואיני יודע מהו:

    אידךדשבת מאי היא:

    מירכותיהפטפוטים שלה כעין רגלים:

    שמא יתקעכשמחבר לה הרגל יתקענה בחוזק והוי בונה אבל (ת"ק) היכא דלא נשמטה אלא אחת לא חייש למתקע כולי האי:

    הפלא ופלאסיפא דקרא ואבדה חכמת חכמיו:

    בכרםעל שם שהיו יושבין שורות שורות ככרם:

    זו הלכהכדכתיב (דברים ה׳:ה׳) [להגיד לכם] את דבר ה' דהיינו תורה:

    זו נבואהכדכתיב (הושע א) דבר ה' אשר היה אל הושע וגו':

    זה הקץלא ידענא מהיכא:

    בהדיא כתיבותורה שבכתב הרי כתובה ומונחת יקראו ויראו:

    שהתנור תחלהשנטמא מן האויר כדכתיב (ויקרא יא) אל תוכו והוא חוזר ומטמא אוכלין שבתוכו מן האויר:

    כמאן דמלי טומאהכשנפל השרץ באוירו דהא בלא נגיעה מטמא והלכך כמאן דמלי טומאה הוא ותהוי פת ראשונה:

    לא ס"דלמיהוי כמאן דמלי טומאה:

    דתניא יכול יהו כל הכלים טמאים מאויר כלי חרסשאם היה כלי אחר בתוכו שיטמא מחמת השרץ שבאויר החיצון או מחמת שיטמאנו אויר כלי החיצון שהוא טמא:

    תלמוד לומר כל אשר בתוכו יטמאוסמיך ליה מכל האוכל אשר יאכל אוכלין ומשקין שבתוכו טמאים ולא כלים שמע מינה תרתי חדא דלא אמרינן חזייה כמאן דמלי טומאה דאם כן אם כלי שטף הוא הפנימי שמטמא מגבו יהא טמא דהא נגע בטומאה אלא לא אמרינן חזייה כמאן דמלי טומאה ואוכלין ומשקין שבחיצון הוא דמטמאי מחמת הכלי שהכלי ראשון והם שניים אבל כלים לא דהואיל דאין טומאה זו באה אלא מחמת הכלי אשמעינן האי קרא שאין כלי שאינו אב הטומאה מטמא כלי:

    שבת 138 עמוד ב

    1כילת חתנים מותר לנטותה ומותר לפורקה.

    2אמר רב ששת בריה דרב אידי: לא אמרן אלא שאין בגגה טפח, אבל יש בגגה טפח אסורה. וכי אין בגגה טפח נמי לא אמרן אלא שאין בפחות משלשה סמוך לגגה טפח, אבל יש בפחות משלשה סמוך לגגה טפח אסור. ולא אמרן אלא שאין בשיפועה טפח, אבל יש בשיפועה טפח שפועי אהלים כאהלים דמו. ולא אמרן אלא דלא נחית מפוריא טפח, אבל נחית מפוריא טפח אסור.

    3ואמר רב ששת בריה דרב אידי: האי סיאנא שרי. והאיתמר: סיאנא אסור! לא קשיא: הא דאית ביה טפח, הא דלית ביה טפח.

    4אלא מעתה, שרביב בגלימא טפח ה"נ דמיחייב? אלא לא קשיא: הא דמיהדק, הא דלא מיהדק.

    5שלח ליה רמי בר יחזקאל לרב הונא: אימא לן איזי הנך מילי מעלייתא דאמרת לן משמיה דרב, תרתי בשבת וחדא בתורה.

    6שלח ליה: הא דתניא גוד בכיסנא מותר לנטותה בשבת אמר רב: לא שנו אלא בב' בני אדם, אבל באדם אחד אסור.

    7אמר אביי: וכילה אפילו בי' בני אדם אסור. אי אפשר דלא מימתחא פורתא.

    8אידך מאי היא דתניא: כירה שנשמטה אחת מירכותיה מותר לטלטלה. שתים אסור. רב אמר: אפילו חד נמי אסור, גזירה שמא יתקע.

    9תורה דאמר רב: עתידה תורה שתשתכח מישראל, שנאמר: ״(דברים כח״, נט) ״והפלא ה' את מכותך הפלאה זו איני יודע מהו כשהוא אומר: (ישעיהו כט, יד) ״לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא הוי אומר: הפלאה זו תורה.

    Baraita

    10ת"ר כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו, עתידה תורה שתשתכח מישראל, שנאמר: ״(עמוס ח״, יא) ״הנה ימים באים נאם ה' אלהים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'״, וכתיב: ״(עמוס ח״, יב) ״ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו״.

    11״דבר ה'״ זו הלכה, ״דבר ה'״ זה הקץ, ״דבר ה'״ זו נבואה.

    12ומאי ״ישוטטו לבקש את דבר ה'״? אמרו: עתידה אשה שתטול ככר של תרומה ותחזור בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לידע אם טמאה היא ואם טהורה היא, ואין מבין.

    13אם טהורה היא ואם טמאה היא בהדיא כתיב ביה: (ויקרא יא, לד) ״מכל האוכל אשר יאכל״! אלא: לידע אם ראשונה היא ואם שניה היא, ואין מבין.

    14הא נמי מתניתין היא? כדתנן: השרץ שנמצא בתנור הפת שבתוכו שניה, שהתנור תחילה.

    15מסתפקא להו הא דאמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא: ליחזייה האי תנורא כמאן דמלי טומאה ותיהוי פת ראשונה!

    16א"ל לא אמרינן ליחזייה האי תנורא כמאן דמלי טומאה. דתניא: יכול יהו כל הכלים מיטמאין באויר כלי חרס, ת"ל ״כל אשר בתוכו יטמא״, ״מכל האוכל אשר יאכל״ אוכלין מטמאין באויר כלי חרס, ואין כלים מטמאין באויר כלי חרס.

    Baraita

    17תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, שנאמר: ״(דברים לא כא) כי לא תשכח מפי זרעו״. אלא מה אני מקיים ״ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו? שלא ימצאו׃

    Tosafot

    שאין בשיפועה טפחהרבה יש תימה איך יתכן זה דא"כ למה הוא ראוי אם לכל השיפוע אין טפח ויש לפרש כגון שהסדין שפרוס על הכילה מונח על גבי קנים מרובים ולא פשטו הסדין היטב ומונח ונופל בין קנה לקנה כעין שורות דיש עכשיו בין כל קנה שיפוע ואין באותו שיפוע טפח ודוחק וי"מ שאין בשיפוע טפח בגובה י' דכשיצא השיפוע טפח אין משם עד למטה גובה י' דלא חשיב אהל כדאשכחן בפ"ק דסוכה (דף י.) דבכילה כי הך מותר לישן בסוכה דאמר רב יהודה אמר שמואל מותר לישן בכילת חתנים אע"פ שיש לה גג והוא שאינה י' טפחים ואין נראה לר"י דודאי נהי דגבי סוכה לא חשיב אהל וכן לגבי ק"ש כדאיתא התם (דף.:) מיהו לגבי שבת חשיב ואסירי שהרי משמרת וביעתא וקידרא וחביתא אסירי משום אהל ולא משמע שיש בגובהן י' טפחים. מ"ר. ועוד קשה מדלקמן גבי כפיפה מצרית ובשם רבינו שמואל פי' דל"ג להאי לישנא כלל שיפועי אהלים כאהלים דמו דבסוף פ"ק דסוכה (דף יט:) מסקינן דשיפוע אהלים לאו כאהלים דמו ואי משום הא לא איריא דיש לפרש דהתם באין בשיפועו טפח והכא כשיש בשיפועו טפח:

    הא דמהדקפירש ר"ח שאינו נכפף דאז נראה כעין אהל דלא מהדק שהוא נכפף ואז אין נראה כעין אהל:

    דבר ה' זה הקץדכתיב גבי גלות שבעים לכלות דבר ה' מפי ירמיה (עזרא א׳:א׳). מ"ר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנהכבר פירשו בברכות בגמ' דבני מערבא וכי כרם שם אלא אלו תלמידי חכמים שהם עשוים שורות שורות ככרם.

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 138b

    Shabbat 138b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 444 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כילת חתנים לא דמיא לשאר כילות ששאר כילות פרוסות על גבי קינוף שהיא לד' רגלים ויש לה גג דהוי אהל ושל חתנים על גבי נקליטין שאינם אלא שנים באמצעית המטה וקנה נתון עליהם והבגד נתון עליו ונופל לכאן ולכאן ואין לה גג טפח הלכך לאו אהל הוא:

    בפחות מג' שהיא הולכת ומתפשטת למטה:

    ולא אמרן אלא שאין בשיפועה טפח שאין כל צד וצד נפשט למטה להתרחק טפח מכנגד אמצעיתו דהיינו שאין ברחבו למטה טפחיים וכילת חתנים אינה עשויה לישן תחתיה:

    אבל נחתא מפוריא טפח ההוא טפח הוה קיר לאהל והמטה נעשית לו גג:

    סייאנא כובע של לבד פלטר"ץ:

    אסור לצאת בו בשבת ולקמיה מפרש ואזיל:

    הא דאית ביה טפח שהוא מתפשט להלן מראשו טפח אסור משום אהלא:

    אלא מעתה שרביב בגלימיה טפח הניח טליתו על ראשו כדרך שהוא מתעטף והרחיקה להלן מראשו טפח:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 138b · Sefaria

    Tosafot

    שאין בשיפועה טפח הרבה יש תימה איך יתכן זה דא"כ למה הוא ראוי אם לכל השיפוע אין טפח ויש לפרש כגון שהסדין שפרוס על הכילה מונח על גבי קנים מרובים ולא פשטו הסדין היטב ומונח ונופל בין קנה לקנה כעין שורות דיש עכשיו בין כל קנה שיפוע ואין באותו שיפוע טפח ודוחק וי"מ שאין בשיפוע טפח בגובה י' דכשיצא השיפוע טפח אין משם עד למטה גובה י' דלא חשיב אהל כדאשכחן בפ"ק דסוכה (דף י.) דבכילה כי הך מותר לישן בסוכה דאמר רב יהודה אמר שמואל מותר לישן בכילת חתנים אע"פ שיש לה גג והוא שאינה י' טפחים ואין נראה לר"י דודאי נהי דגבי סוכה לא חשיב אהל וכן לגבי ק"ש כדאיתא התם (דף.:) מיהו לגבי שבת חשיב ואסירי שהרי משמרת וביעתא וקידרא וחביתא אסירי משום אהל ולא משמע שיש בגובהן י' טפחים. מ"ר. ועוד קשה מדלקמן גבי כפיפה מצרית ובשם רבינו שמואל פי' דל"ג להאי לישנא כלל שיפועי אהלים כאהלים דמו דבסוף פ"ק דסוכה (דף יט:) מסקינן דשיפוע אהלים לאו כאהלים דמו ואי משום הא לא איריא דיש לפרש דהתם באין בשיפועו טפח והכא כשיש בשיפועו טפח:

    הא דמהדק פירש ר"ח שאינו נכפף דאז נראה כעין אהל דלא מהדק שהוא נכפף ואז אין נראה כעין אהל:

    דבר ה' זה הקץ דכתיב גבי גלות שבעים לכלות דבר ה' מפי ירמיה (עזרא א׳:א׳). מ"ר:

    Tosafot on Shabbat 138b · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה כבר פירשו בברכות בגמ' דבני מערבא וכי כרם שם אלא אלו תלמידי חכמים שהם עשוים שורות שורות ככרם.

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 138b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    שמצינו באהלי טומאה טפח והנה נטה אהל קבוע וחייב חטאת במטה של פרסיים כדאמרן תוב בעא מיניה כילה מהו וא"ל אף מטה מותרת מכלל ששתיהן מותרות כילה שאין בגגה טפח ויש עליה חוטין קשורין מאתמול והוא כגון הטלית שאמר רמי בר יחזקאל ומטה היא גליתא מטה שהמחזירה אין צריך לתקע שמלבנותיה וכרעיה אינן דוחקות וברפיון נכנסין ויוצאין. תוב בעא מיניה כילה ומטה מהו. א"ל כילה אסורה ומטה מותרת. פי' כילה אסורה שיש בגגה טפח. ומטה מותרת כדידן. והיא מטה גליתא שהיו מחזירין אותה בשבת בבית רב חמא ומפורש בסוף פרק כירה. והני כילי דבי רב הונא ודבי רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דהוו מאורתא נגידין ובצפרא חביטא רמיין. יש מי שאומרים משלבות היו בארץ שאסור לטלטלן בשבת ואנו קבלנו מרבותינו כי נטויות היו מע"ש ומשוכות למעלה כמין כפולות ובבקר הי' משפיעין ומשרבבין אותן למטה ונמצאו מוסיפין כחכמים שחולקין על ר' אליעזר ואומרים מוסיפין באהלי עראי בשבת ואין צ"ל ביו"ט וכדאמרינן בהמוצא תפילין הנהו דיכרי דהוו בי רב הונא דביממא בעי טולא ובליליא בעו אוירא אתו לקמיה דרב א"ל זיל כרוך (פוריא) [בודיא] ושייר בה טפח ולמחר פושטה דמוסיף על אהל עראי הוא ושפיר דמי. ובתרה א' הא שמעתא דשמואל כילת חתנים וכו' שמעינן מינה דכולהו חד טעמא אינון אמר רב משום ר' חייא וילון פי' פרוכת מותר לנטותו ומותר לפרקו וזה בזמן שכרוכין עליו ב' חוטין או משיחות דלא גרע מטלית כפולה כילת חתנים כדאמרן שאין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח וגם אינה יורדת למטה מן המטה טפח. צ"ע שכעין שמועה זו בפרק מי שהוציאוהו גוים:

    גמ' פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשכה ונתקשה בעינינו הדבר מכמה פנים וכולן נכוחים למבין. ועוד מפני מה כשנתפרקו אפי' על הארץ למה מניחין אותן ובין לצורך גופן ובין לצורך מקומן שרי. ואנו פירשנו מה שקבלנו. ולפי שהוא מלאכת שמים הזכרנו דברים ודברי זולתנו שאמרו מוטלות ומושלכות לארץ היו לא כתבנו הפירכא שעל הדברים הללו. וראינו סיוע על הטעם שהזכרנו כי קבלנוהו וסוגיין של דברים הללו בפרק המוצא תפילין שגזרום רבותינו בענין תוספת אהלים. כלומר טעם אחד הן. ולולי כן הקושיא היה מקשה מהן:

    סיינא כובע שמשימין בני אדם בראשיהן יוצא כמין פסל מן הראש כשיעור טפח הן יתר. ואנן ראינוהו פעמים רבות ועושין אותו להאהל על הפנים שלא יכם השמש. וכשהוא מהודק ביותר ואינו נכפף כבגד חשוב כאהל ואסור:

    הא דתנן גוד בכיסנא מותר פי' חמת שיש עליה חוטין או משיחות קשורין מצדדיה מותר לנטותה בשבת באותן היתידות המוכנין לה. אמר רב בשני בני אדם מותר אבל באדם אחד אסור. כי צריך לתת חוטי הצד האחד ולפיכך אסור שנמצא נוטה אהל. וזה שאמר אביי בכילה שיש בגגה טפח שאסור לנטותה בשבת אפילו בעשרה בני אדם אי אפשר דלא מימתחא ביה פורתא פשוטה היא.

    והא דתניא כירה שנשמטה אחת מירכותיה מותר לטלטלה ב' אסור לטלטלה כירה זו כלי מתכות היא וכל זמן שתורת כלי עליה מותר לטלטלה לצורך מקומה. לפיכך אם נטלה אחת מירכותיה עדיין כלי היא שיכולה לעמוד בג' אבל אם ניטלו ב' בטלה מתורת כלי שאינה יכולה לעמוד בשתים. רב אמר אפילו אחת אם ניטלה אסור לטלטלה גזירה שמא יתקע והלכתא כרב:

    אמר רב עתידה תורה שתשתכח מישראל שנאמר והפלא ה' את מכותך וגו' ושאר השמועה פשוטה היא. והא דרב אדא בר אהבא דאמר ליה לרבא ליחזייה לתנור כמאן דמלי טומאה ותהוי פת ראשונה הכא הוא מפורש בפסחים בסוף פ"א:

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 138b · Sefaria

    Rashba

    לא אמרן אלא דלא נחתא מפוריא טפח אבל נחתא מפוריא טפח אסור דכיון שהכילה פרוסה לצל הויא לה מטה כעשיית גג באמצע כילה, אבל מטה דידן אע"ג דנחתי סדינין מפוריא טפח לית לן בה, דכיון דפריסת סדינין על גבי מטה ואין בה משום אהל, לית לן בה. וכן כתב מורי הרב ז"ל.

    אלא לא קשיא הא דמיהדק הא דלא מיהדק פירוש: טעמא לאו משום אהל, אלא משום דלמא נפיל ואתי לאתויי. וכן פירש רש"י ז"ל, אבל רבינו חננאל ז"ל פירש לעולם משום אהל, וכשמיהדק הוי ליה כאהל, אבל גלימא דלא מיהדק לא הוי כאהל ושרי. ואינו מחוור. דאם כן הוי ליה למימר, לא קשיא הכא לא מיהדק התם מיהדק.

    הא ד אמר רב לא שנו אלא בשני אדם אבל באדם אחד אסור. פירש רש"י ז"ל: דבשני בני אדם אינו נמתח היטב, אבל באדם אחד שקושר על גבי קינוף זה וחוזר וקושר על גבי קינוף זה נמתח היטב. אבל מורי הרב ז"ל פירש משום דבאדם אחד הוי כעשיית אהל, שקושר וחוזר וקושר כדרך בנין שבונה מעט מעט, אבל בשני בני אדם שפורסין תחלה ואח"כ נותנין על גבי קנופות, אין זה כבנין שאין דרך בנין לעשותו כולו בבת אחת, והיינו דאמרינן בכילה דלא אפשר דלא ממתחא פורתא, ואינה נפרסת כולה בבת אחת. ולא ירדתי לסוף דעת מורי הרב ז"ל. דאם כן נתן דף על גבי מחיצות הכי נמי דשרי, וקדרה דאמרינן בביצה (לג, א) דמלמטה למעלה אסיר, אמאי והא נתינת הקדרה על גבי המחיצות בבת אחת הוא. ויש לפרש דהתם נמי דרך בנין בכך, כיון שהוא עושה גם מחיצותיה עכשיו.

    Rashba on Shabbat 138b · Sefaria

    Meiri

    כילה כבר ביארנו לשיטתנו שכל שאין בה גג טפח מותר לנטותה וכל שיש בה גג פטור אבל אסור כל שיש בפחות משלשה סמוך לגגה טפח הרי הוא כגגה וכן כל שיורדת משפת המטה ולמטה טפח אותו טפח נעשה כותל והמטה נעשית גג ואסור וכילת חתנים הנזכרת כאן דינה כשאר כילות וגדולי הרבנים הפרישו ביניהם לענין פירוש ואין צרך בכך וכן יש ספרים שכתוב בהן ולא אמרו אלא בשאין בשפועה טפח אבל יש בשפועה טפח שפועי אהלים כאהלים דמו ואין זה כלום שהרי בראשון של סוכה אמרו שפועי אהלים לאו כאהלים דמו:

    סיינא והוא כובע שאדם משים על ראשו ומאהיל עליו מפני השמש אע"פ שמתפשט טפח מראשו ואילך מותר ואין כאן אהל שאין זה אלא כהופך כנף בגדו על ראשו ופורשה מראשו ואילך טפח ומ"מ דוקא בשמעמידו בהדוק שאם לא כן יש לחוש שמא יגביהנו הרוח ויבא להביאו ד' אמות וגדולי המחברים כתבו שהמהודק אסור ומתורת אהל ואין הדברי' נראין:

    גוד בכוסכיו והם חוטים העבים שקושרין אותו בהם על הדרך שביארנו למעלה מה שכתבנו בו שהוא אסור דוקא באדם א' שהוא מותחו על יתד זה וקושרו ואח"כ חוזר ומותחו על זה וקושרו והוא נעשה אהל אבל בשני בני אדם מותר לכתחלה שאין כאן מתיחה ובבת אחת הוא פרוס וכל שהוא ראוי למתיחה אינו אהל אלא במתיחה ומ"מ כילה אפי' בעשרה בני אדם אסור שאי אפשר לפרסה בבת אחת בלא (פריסה) [מתיחה] מעט:

    כירה שנשמטה אחת מירכותיה אסור לטלטלה אע"פ שתורת כלי עליה עדיין גזירה שמא יתקע כשהוא מחבר לה הרגל ר"ל שתוקעו שם בחוזק ומ"מ בנשמטו שתים מירכותיה אי אתה צריך לכך שהרי אסור לטלטלה מצד עצמה שאין תורת כלי עליה:

    כלי חרס מיטמא מאוירו וכלי עץ מגבו כמו שביארנו כמה פעמים התנור שנמצא שרץ מאוירו והיו שם ככרות התנור ראשון והפת שניה ואין אומרין שיהא התנור כאלו מלא טומאה והרי נגעה הטומאה בפת ותהא הפת ראשונה אינו כן אלא נטמא התנור מכח שרץ שבאוירו והפת מכח התנור ומעתה היו כלי עץ בתוך התנור לא נטמאו שאם מכח השרץ הרי אין לכלי עץ טומאת אויר ואם מלח התנור הרי אין כלי מטמא כלי ואלו היית רואה את התנור מלא טומאה היו טמאי' מטומאת גבן אלא שאין רואין כן כמו שביארנו:

    Meiri on Shabbat 138b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בתוס' בד"ה שאין בשיפועה כו' ואין נראה לר"י כו' עכ"ל מפי' מהרש"ל ול"נ לפרש שאין בשיפועה טפח תוך גובה י' כו' ר"ל שיהא למטה ב' טפחים כו' עכ"ל וא"א לומר כן דע"כ אם הוא טפח בפחות מג' סמוך לגג מתרחב בגובה י' יותר מג' טפחים דבכל ג' טפחים גובה עכ"פ מתרחב הגג טפח כשיעור שהיה מתרחב בפחות מג"ט הסמוך לגג וא"כ הני ב' לא אמרן סותרים אהדדי דהא ביש בשיפועה נמי טפח למטה דהיינו שמתרחב למטה ב' טפחים בגובה י' לא הוי בפחות מג' סמוך לגג טפח ואסור ללא אמרן בתרא ולפי לא אמרן קמא מותר ודו"ק:

    בגמ' אלא לידע אם ראשונה היא אם שניה כו' ק"ק למאי דמסיק דמסתפקא להו בהא דתניא יכול יהו הכלים מטמאין באויר כלי חרס כו' אמאי לא קאמר כדמעיקרא דמסתפקא להו בטומאה וטהרה גופיה ובכלי שטף אם יטמא באויר כלי חרס משום דכמאן דמלי טומאה הוא אם לאו י"ל דודאי הך מלתא דברייתא ודאי נמי דהוו ידעי דמדכתיב בקרא מכל האוכל אשר יאכל אוכל מטמא כו' ואין כלים מטמאין מאויר כלי חרס אלא דאין מבין היינו דלא הוו ידעי טעמא דהך מלתא דלהכי קאמר קרא דאין כלים מטמאין באויר כלי חרס משום דלא הוה כמאן דמלי טומאה ולכך הוה מסתפקא להו שפיר באוכל שמטמא באויר כלי חרס אם הוא ראשונה או שניה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Shabbat 138b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' גזירה שמא יתקע וכו' בפירש"י משמע דאמלתיה דת"ק קאי:

    ברש"י ד"ה שמא יתקע כשמחבר לה דגל וכו' כצ"ל:

    בתוס' ד"ה שאין בשיפועה טפח וכו' ועוד קשה מלקמן גכי כפיפה מצרית כצ"ל פי' דלקמן משמע דאפי' טפח חשיב אהל:

    בא"ד ובשם רבינו שמואל פירש וכו' כצ"ל:

    Maharam on Shabbat 138b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' הא נמי מתני' היא עי' חולין קי ע"א תוד"ה דתנן הכבד:

    רש"י ד"ה זה כו' לא ידענא עי' ברכות כה ע"ב רש"י ד"ה מאן שמעת ליה וש"נ:

    Gilyon HaShas on Shabbat 138b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    "הַפְלָאָה", זוֹ תּוֹרָה נראה לי בס"ד רמז קרא לשכחה בתיבת וְהִפְלָא (דברים כח, נט), כי שכחה חֹשֶׁךְ, שהוא אותיות שָׁכַח, וזכירה אוֹר (משלי ו, כג) כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר, ולכן רמז השכחה בתיבת וְהִפְלָא שהיא בהפוך אתוון אפלה שהוא חֹשֶׁךְ, גם עוד אפלה הוא א"ף ל"ה על פי מה שכתב נח"ק ז"ל בשם חכמינו ז"ל דבתחלה היה אות א' במלואו א"ף, וראה הקב"ה שאין העולם מתקיים בא"ף לכך הטיל בו למ"ד ונעשה אל"ף. ובזה פירש הרב מהרש"מ ז"ל (תהלים צג, א) אף תיכון תבל בל תמוט, מלשון בריח התיכון שנעשה בו אות למ"ד באמצע, לכן תבל בל תמוט. וזה הלמ"ד שבא בתוך אף ובטל אותו היה זה בזכות לימוד התורה הרמוז באות למ"ד כנודע, לכן השכחה שבאה מן אפלה תסלק הלימוד הרמוז באות למ"ד ואז ממילא יסתלק הלמ"ד מן מילוי אל"ף וישאר אף, וזה נרמז באותיות אפלה של והפלא שהם אותיות א"ף ל"ה:

    "דְּבַר ה'" זוֹ הֲלָכָה פירוש דרשות אלו שייכי להדדי והא תלייא בהא, כיון דליכא דְּבַר הֳ' זוֹ הֲלָכָה נתאחר הקץ של המשיח ונדחה לפי שעה, דכתיב (הושע ח, י) גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם, יִתְנוּ לשון מתניתין זוֹ הֲלָכָה, וכיון דנתאחר הקץ נדחה רוח הנבואה, כי בזמן הגאולה כתיב (יואל ג, א) וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם, וכתיב (ירמיהו לא, לד) כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי. והא דאמר זוֹ הֲלָכָה ולא אמר זוֹ תּוֹרָה? דְּ'הֲלָכָה' אותיות 'הַכַּלָּה' דתורה שבעל פה ה"ס [הוא סוד] כַּלָּה שהיא המלכות שהיא בסוד דבור ונקראת דְּבַר הֳ'. ומה שאמר זֶה הַקֵּץ נראה לי בס"ד, דכתיב בדניאל (י, א) וּבִין אֶת הַדָּבָר, בענין הקץ הרי קראו 'דבר' גם יש לומר דָּבָר [206] עם הכולל זֶה הַקֵּץ [207].

    עֲתִידָה אִשָּׁה שֶׁתִּטֹּל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה קשא למה ייחסו זה לאשה והוה ליה למימר 'עָתִיד אָדָם'? ונראה לי בס"ד מפני שענין טומאה יסובב מן האשה טפי, שיש לה וסת נידות והיא מצויה בבית ושכיח תמיד שתטמא את האוכלין, לכך היא עצמה תיטפל בשאלה דטומאת ככר, אך האיש על הרוב טהור הוא תמיד ולא יסובב טומאה ממנו.

    Ben Yehoyada on Shabbat 138b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 138, Amud Bet, about 444 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 16 words

      Opens “כילת חתנים מותר לנטותה ומותר לפורקה.…”

    2. Segment 265 words

      Opens “אמר רב ששת בריה דרב אידי: לא…”

      Named: רב ששת, רב אידי.

    3. Segment 322 words

      Opens “ואמר רב ששת בריה דרב אידי: האי…”

      Named: רב ששת, רב אידי.

    4. Segment 415 words

      Opens “אלא מעתה, שרביב בגלימא טפח ה"נ דמיחייב?…”

    5. Segment 521 words

      Opens “שלח ליה רמי בר יחזקאל לרב הונא:…”

      Named: רב הונא.

    6. Segment 621 words

      Opens “שלח ליה: הא דתניא גוד בכיסנא מותר…”

    7. Segment 713 words

      Opens “אמר אביי: וכילה אפילו בי' בני אדם…”

      Named: אביי.

    8. Segment 821 words

      Opens “אידך מאי היא דתניא: כירה שנשמטה אחת…”

      Named: רב אמר.

    9. Segment 939 words

      Opens “תורה דאמר רב: עתידה תורה שתשתכח מישראל,…”

    10. Segment 1053 words

      Opens “ת"ר כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו, עתידה…”

    11. Segment 1112 words

      Opens “״דבר ה'״ זו הלכה, ״דבר ה'״ זה…”

    12. Segment 1227 words

      Opens “ומאי ״ישוטטו לבקש את דבר ה'״? אמרו:…”

    13. Segment 1326 words

      Opens “אם טהורה היא ואם טמאה היא בהדיא…”

    14. Segment 1413 words

      Opens “הא נמי מתניתין היא? כדתנן: השרץ שנמצא…”

    15. Segment 1519 words

      Opens “מסתפקא להו הא דאמר ליה רב אדא…”

      Named: רב אדא בר אהבה, רבא.

    16. Segment 1638 words

      Opens “א"ל לא אמרינן ליחזייה האי תנורא כמאן…”

    17. Segment 1733 words

      Opens “תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: חס…”

      Named: רבי שמעון.

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Shabbat 138b · Segment 15 — “…הא דאמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא: ליחזייה…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 138b · Segment 7 — “אמר אביי: וכילה אפילו בי' בני אדם אסור. אי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 138b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026