Talmud Builders

    Shabbat 63a

    Back to index

    English translation — Shabbat 63a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1on black wine? Sitting on a wide divan or on a narrow divan? With a good friend or a bad friend? And Rav Ḥisda said: And all these allude to promiscuity. These are all euphemisms for different types of women. Well-kneaded bread refers to a woman who is not a virgin; white wine refers to a fair-complexioned woman; a wide divan refers to a fat woman; a good friend refers to a good-looking woman.

    2On the topic of Jerusalem, Raḥava said that Rabbi Yehuda said: The logs of Jerusalem used for fuel were from the cinnamon tree, and when they would ignite them, their fragrance would waft through all of Eretz Yisrael. And since Jerusalem was destroyed, these fragrant logs were buried, and only a sliver the size of a grain of barley remains, and it is located in the treasury of [ gazzai ] Tzimtzemai the queen.

    3MISHNA: Just as it is prohibited for a woman to carry out certain items unique to a woman into the public domain, the Sages said that a man may neither go out on Shabbat with a sword, nor with a bow, nor with a shield [ teris ], nor with an alla , nor with a spear. And if he unwittingly went out with one of these weapons to the public domain he is liable to bring a sin-offering.

    4Rabbi Eliezer says: These weapons are ornaments for him; just as a man is permitted to go out into the public domain with other ornaments, he is permitted to go out with weapons.

    5And the Rabbis say: They are nothing other than reprehensible and in the future they will be eliminated, as it is written: “And they shall beat their swords into plowshares and their spears into pruning hooks; nation will not raise sword against nation, neither will they learn war anymore” (Isaiah 2:4).

    6With regard to women’s ornaments, they added that a garter placed on her leg to hold up stockings is pure and cannot become ritually impure as a utensil, and she may even go out with it on Shabbat.

    7However, ankle chains, which were also women’s ornaments, can become ritually impure, and she may not go out with them on Shabbat.

    8GEMARA: The Gemara asks: What is the meaning of the term alla ? It means club [ kulpa ].

    9We learned in the mishna that Rabbi Eliezer says: These weapons are ornaments for him. It was taught in a baraita that elaborates on this subject: The Rabbis said to Rabbi Eliezer: And since, in your opinion, they are ornaments for him, why are they to be eliminated in the messianic era? He said to them: They will not be needed anymore, as it is stated: “Nation will not raise sword against nation” (Isaiah 2:4). The Gemara asks: And let the weapons be merely for ornamental purposes, even though they will not be needed for war. Abaye said: It is just as in the case of a candle in the afternoon. Since its light is not needed, it serves no ornamental purpose. Weapons, too; when not needed for war, they serve no ornamental purpose either.

    10And this baraita disagrees with the opinion of Shmuel, as Shmuel said: The only difference between this world and the messianic era is subjugation of the exiles to other kingdoms, from which the Jewish people will be released. However, in other respects, the world will remain as it is, as it is written: “Because the poor will not cease from within the land” (Deuteronomy 15:11). Society will not change, and wars will continue to be waged.

    11However, this baraita supports the opinion of Rabbi Ḥiyya bar Abba who disagrees with Shmuel. As Rabbi Ḥiyya bar Abba said: All of the prophets only prophesied with regard to the messianic era; however, with regard to the World-to-Come it was stated: “No eye sees, God, except You, that which He will do for he that waits for Him” (Isaiah 64:3). What will be in the World-to-Come cannot be depicted even by means of prophecy.

    12And some say the disagreement between Rabbi Eliezer and the Rabbis was different. They said to Rabbi Eliezer: Since in your opinion they are ornaments for him , why will they be eliminated in the messianic era? He said to them: Even in the messianic era they will not be eliminated. And that is in accordance with that which Shmuel stated that the world will remain fundamentally the same, and he disagrees with Rabbi Ḥiyya bar Abba.

    13Abaye said to Rav Dimi, and some say it was to Rav Avya, and some say Rav Yosef said to Rav Dimi, and some say it was to Rav Avya, and some say Abaye said to Rav Yosef: What is the reason for the opinion of Rabbi Eliezer who said: These weapons are ornaments for him? As it is written: “Gird your sword upon your thigh, mighty one, your glory and your splendor” (Psalms 45:4), indicating that a sword is considered an ornament.

    14The Gemara relates that some time later Rav Kahana said to Mar, son of Rav Huna: Is that really a proof? This verse is written in reference to matters of Torah and should be interpreted as a metaphor. He said to him: Nevertheless, a verse does not depart from its literal meaning, although there may be additional homiletical interpretations.

    15Rav Kahana said about this: When I was eighteen years old and had already learned the entire Talmud, and yet I did not know that a verse does not depart from its literal meaning until now. The Gemara asks: What is Rav Kahana teaching us with that statement? The Gemara answers: He comes to teach that a person should first learn and then understand the rationale.

    16Zarot is a mnemonic acronym for Elazar [ zayin ], Reish Lakish [ reish ], and their students [ vav , tav ], the amoraim who interpreted the verse in Psalms cited above

    17Rabbi Yirmeya said that Rabbi Elazar said: Two Torah scholars who sharpen one another in halakha ; the Holy One, Blessed be He, ensures success for them, as it is written: “And in your majesty [ vahadarkha ] prosper, ride on, in behalf of truth and meekness and righteousness; and let your right hand teach you tremendous things” (Psalms 45:5). The Sages said: Do not read “and your majesty [ vahadarkha ],” rather, by changing some of the vocalization and the letters, read it as and He will sharpen you [ veḥidedkha ], and ultimately you will be successful. Moreover, they who act in that manner will rise to prominence, as it is written: “Prosper, ride on.” I might have thought even if one engages in the study of Torah not for its own sake; therefore, the verse states: “On behalf of truth.” I might have thought that one would be rewarded with prosperity even if he became arrogant; therefore, the verse states: “Meekness and righteousness.” And if they do so in the proper manner they merit the Torah that was given with the right hand of the Holy One, Blessed be He, as it is written: “And let your right hand teach you tremendous things” (Psalms 45:5).

    18Rav Naḥman bar Yitzḥak said: They are rewarded with the matters stated with regard to the right hand of the Torah. As Rava bar Rav Sheila said and some say Rav Yosef bar Ḥama said that Rav Sheshet said: What is the meaning of that which is written, “Length of days is in her right hand and in her left hand are riches and honor” (Proverbs 3:16)? Is that to say, however, that in her right there is length of days, but there are not riches and honor? Rather, it means: Those who relate to it with the skilled right hand, i.e., who study Torah for its own sake and with proper intentions, there is length of days and all the more so riches and honor for them. Whereas, those who relate to it with the unskilled left hand, there are riches and honor; there is not length of days.

    19Rabbi Yirmeya said that Rabbi Shimon ben Lakish said: Two Torah scholars who are agreeable to each other when engaging in discussions of halakha , the Holy One, Blessed be He, listens to them, as it is stated: “Then they that feared the Lord spoke [ nidberu ] one with another; and the Lord hearkened, and heard, and a book of remembrance was written before Him, for them that fear the Lord, and that think upon His name” (Malachi 3:16). And the term speech [ dibbur ] means nothing other than calm, as it is stated: “He subdues [ yadber ] people under us” (Psalms 47:4). He will cause the nations to submit to the Jewish people leading to a period of calm. Here too the term dibbur indicates calm and agreeability.

    20The Gemara asks: What is the meaning of the phrase in that verse: “And that think upon His name”? Rabbi Ami said: Even if one merely planned to perform a mitzva, and ultimately due to circumstances beyond his control did not perform that mitzva, the verse ascribes him credit as if he performed it.

    21The Gemara continues in praise of those who perform mitzvot: Rav Ḥinnana bar Idi said: Anyone who performs a mitzva as it was commanded, others do not apprise him of bad tidings, as it is stated: “He who keeps the commandment shall know no evil thing” (Ecclesiastes 8:5).

    22Rav Asi, and some say Rabbi Ḥanina said: Even if the Holy One, Blessed be He, issued a decree, He may abrogate it, as it is stated: “For the word of the King has authority and who may say to Him: What do You do?” (Ecclesiastes 8:4). And, although this indicates that even though the King, God, issued a decree, juxtaposed to it is the verse: “He who guards the commandment shall know no evil thing” (Ecclesiastes 8:5). For one who observes mitzvot properly, the decree is abrogated and he will know no evil.

    23Rabbi Abba said that Rabbi Shimon ben Lakish said: Two Torah scholars who listen to each other in the discussion of halakha , the Holy One, Blessed be He, hears their voice, as it is stated: “You who dwell in gardens, the companions heed your voice, cause me to hear it” (Song of Songs 8:13).

    24And if they do not do so, i.e., they do not listen to each other, they cause the Divine Presence to depart from among Israel, as it is stated in the following verse: “Run away, my beloved, and be like a gazelle or a young hart upon the mountains of spices” (Song of Songs 8:14).

    25Rabbi Abba said that Rabbi Shimon ben Lakish said: Two individual Torah scholars who, while studying together, cause one another to err [ madgilim ] in halakha [ Tosafot ], nevertheless, the Holy One, Blessed be He, loves them, as it is stated: “And his banner [ vediglo ] over me is love” (Song of Songs 2:4). Rava said: And that is only true in a case where they know the foundation of the law, and their error resulted from the lack of more sophisticated knowledge. And that is only true in a case where they do not have a prominent person in the city from whom they could learn without error.

    26Rabbi Abba said that Rabbi Shimon ben Lakish said: One who loans another money is greater than one who gives him charity. And the one who places money into a common purse, i.e., one who enters into a partnership with a needy person, is the greatest of them all, since in that case the needy person is not embarrassed when receiving the assistance.

    27Rabbi Abba said that Rabbi Shimon ben Lakish said: Even if a Torah scholar is as vengeful and begrudging as a snake, wrap him tightly around your waist, i.e., keep him close, because you will benefit from his Torah. On the other hand, even if an am ha’aretz is righteous, do not dwell in his neighborhood, as his righteousness does not compensate for the fact that he is ignorant.

    28Rav Kahana said that Rabbi Shimon ben Lakish said, and some say Rav Asi said that Reish Lakish said, and some say Rabbi Abba said that Rabbi Shimon ben Lakish said: Anyone who raises an evil dog within his home prevents kindness from entering into his home, since poor people will hesitate to enter his house. As it is alluded to in the verse: “To him that is afflicted [ lamas ],

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ביין חרדלישחור כלומר לבנה או שחורה:

    במסב רחבמיסב מטה שמיסב עליה בשעת אכילה ולענין ניאוף אשה שמנה:

    קצרכחושה:

    חבר טובאשה טובת מראה:

    דצימצמאי מלכתאכך שמה:

    מתני' באלהמפרש בגמ' קולפא מצוק"ה בלע"ז:

    וכתתו חרבותםואי תכשיטין נינהו לא יהו בטלין לעתיד:

    ביריתבגמרא מפרש:

    טהורהאינה מקבלת טומאה:

    ויוצאין בהדלא שלפא ומחויא שלא יראה שוקה:

    כבלין טמאיןבגמ' מפרש לה:

    גמ' שרגא בטיהראנר בצהרים מתוך שאינו צריך אינו נאה אבל בזמן הזה שהוא עת מלחמה תכשיטין הן:

    ופליגאהא דקתני בטלין לימות המשיח פליגא דשמואל דלשמואל אין בטלין לימות המשיח:

    לא יחדלמשמע לעולם אלמא יש עניות ועשירות ש"מ נחמות שנתנבאו הנביאים ולא יהיה כנעני עוד (זכריה י״ד:כ״א) לא לימות המשיח נתנבאו שהן מן העולם הזה דאם כן חדל לך אביון:

    מסייע ליהברייתא דקתני בטלין לימות המשיח לרבי חייא בר אבא:

    לא נתנבאודברי נחמות שלהן:

    עין לא ראתהעין של נביאים לא שלטה לראותו:

    בדברי תורה כתיבהוי זהיר לחזר על משנתך שתהא מזומנת לך בשעת הדין להביא ראיה כחרב על ירך גבור לנצח במלחמה והוא הודך והדרך:

    דליגמר אינישלגרוס שמעתא מרביה ואף על גב דלא ידע לכולהו טעמיה:

    והדר ליסברטעמיה דהא קשה ליה לרב כהנא ולא הוה ידע להאי טעמא ותלמודיה הוה קים ליה מדהוה בר תמני סרי:

    המחדדיןשואלין ומשיבין ולא לקפח אלא להתחדד:

    והדרךכמו וחדדך:

    ותורךותלמדך:

    עושר וכבוד ליכאבתמיה כיון דאיכא אורך ימים כ"ש עושר וכבוד:

    למיימיניןשל תורה שמפשפשין טעמיהן בדקדוק ובוררין כימין המיומנת למלאכה:

    למשמאלין בהשאין יגעים בה כל צרכן אי נמי מיימינין בה עוסקין לשמה משמאילים שלא לשמה:

    הנוחין זה לזהנושאין ונותנין בה בנחת רוח מתעסקין כדי שילמדו זה מזה:

    ידבר עמים תחתינוישפיל וכל שפלות בנחת ל"א הנוחין מנהיגין זה את זה להבנתה של הלכה כמו לך נחה (שמות ל״ב:ל״ד) ידבר תרגום של ינהג:

    ומי יאמר לו מה תעשהשומר מצות יוכל לומר לו:

    המקשיביןמלמדים זה את זה ומבינים זה מזה ולישנא דקרא נקט:

    בגניםבתי מדרשות:

    חבירים מקשיביםזה לזה להם אני אומר שישמיעוני קולם ואענם:

    ברח דודיבתריה כתיב:

    המדגיליםמאספין זה את זה ואומרים בא ונלמוד ונבין בין שנינו הואיל ואין לנו רב ללמדנו:

    צורתאשורש הדבר קצת למדו מרבם:

    גדול המלוהלפי שאין העני בוש בדבר:

    ומטיל לכיסמעות ומלאי להשתכר בהן למחצית שכר ואיידי דאיירי רבי אבא אמר ריש לקיש נקט כל הני מילי דאגדתא דאמר להו ר' אבא משמיה:

    חוגרוהדבק בו שסופך ליהנות מתלמודו:

    אל תדור בשכונתושאינו יודע בדקדוקי מצות ואין חסידותו שלם וסופך ללמוד ממנו:

    מונע חסדשאינו מניח העניים לבא לפתחו:

    למסדהיינו כלב:

    License: CC0

    שבת 63 עמוד א

    1ביין חרדלי? במסב רחב, או במסב קצר? בחבר טוב, או בחבר רע? א"ר חסדא: וכולן לזנות.

    2אמר רחבה אמר רבי יהודה: עצי ירושלים של קינמון היו, ובשעה שהיו מסיקין מהן, ריחן נודף בכל ארץ ישראל. ומשחרבה ירושלים נגנזו, ולא נשתייר אלא כשעורה, ומשתכח בגזאי דצימצמאי מלכתא.

    Mishna

    3לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח. ואם יצא חייב חטאת.

    4רבי אליעזר אומר: תכשיטין הן לו.

    5וחכ"א אינן אלא לגנאי, שנאמר: ״(ישעיהו ב״, ד) ״וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה״.

    6בירית טהורה ויוצאין בה בשבת.

    7כבלים טמאים ואין יוצאין בהן בשבת.

    Gemara

    8מאי באלה קולפא.

    9ר' אליעזר אומר תכשיטין הן לו. תניא: אמרו לו לרבי אליעזר: וכי מאחר דתכשיטין הן לו, מפני מה הן בטלין לימות המשיח? אמר להן: לפי שאינן צריכין, שנאמר: ״(ישעיהו ב״, ד) ״לא ישא גוי אל גוי חרב״. ותהוי לנוי בעלמא! אמר אביי: מידי דהוה אשרגא בטיהרא.

    10ופליגא דשמואל. דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד גליות בלבד, שנאמר: ״(דברים טו״, יא) ״כי לא יחדל אביון מקרב הארץ״.

    11מסייע ליה לרבי חייא בר אבא. דא"ר חייא בר אבא: כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא: (ישעיהו סד, ג) ״עין לא ראתה אלהים זולתך״.

    12ואיכא דאמרי: אמרו לו לר' אליעזר: וכי מאחר דתכשיטין הן לו, מפני מה הן בטלין לימות המשיח? אמר להן: אף לימות המשיח אינן בטלין. היינו דשמואל, ופליגא דר' חייא בר אבא.

    13א"ל אביי לרב דימי ואמרי לה לרב אויא ואמרי לה רב יוסף לרב דימי ואמרי לה לרב אויא ואמרי לה אביי לרב יוסף מ"ט דר"א דאמר תכשיטין הן לו דכתיב ״(תהלים מה״, ד) חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך׃

    14א"ל רב כהנא למר בריה דרב הונא האי בדברי תורה כתיב א"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו׃

    15א"ר כהנא כד הוינא בר תמני סרי שנין והוה גמירנא ליה לכוליה הש"ס ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו עד השתא מאי קמ"ל דליגמר איניש והדר ליסבר:

    16סימן זרות:

    17א"ר ירמיה א"ר אלעזר שני תלמידי חכמים המחדדין זה לזה בהלכה הקב"ה מצליח להם שנאמר: ״(תהלים מה״, ה) והדרך צלח אל תקרי והדרך אלא וחדדך ולא עוד אלא שעולין לגדולה שנאמר ״(תהלים מה״, ה) צלח רכב יכול אפילו שלא לשמה תלמוד לומר (תהלים מה, ה) על דבר אמת יכול אם הגיס דעתו ת"ל (תהלים מה, ה) וענוה צדק ואם עושין כן זוכין לתורה שניתנה בימין שנאמר ״(תהלים מה״, ה) ותורך נוראות ימינך׃

    18רב נחמן בר יצחק אמר זוכין לדברים שנאמר״ו בימינה של תורה דאמר רבא בר רב שילא ואמרי לה אמר רב יוסף בר חמא א״ר ששת מאי דכתיב ״(משלי ג״, טז) אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד אלא בימינה אורך ימים איכא עושר וכבוד ליכא אלא למיימינין בה אורך ימים איכא וכ"ש עושר וכבוד למשמאילים בה עושר וכבוד איכא אורך ימים ליכא׃

    19א"ר ירמיה אמר ר' שמעון בן לקיש שני תלמידי חכמים הנוחין זה לזה בהלכה הקדוש ברוך הוא מקשיב להן שנאמר ״(מלאכי ג״, טז) אז נדברו יראי ה' וגו' אין דיבור אלא נחת שנאמר ״(תהלים מז״, ד) ידבר עמים תחתינו׃

    20מאי ולחושבי שמו א"ר אמי אפילו חישב לעשות מצוה. ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה׃

    21א"ר חיננא בר אידי כל העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות שנאמר ״(קהלת ח״, ה) שומר מצוה לא ידע דבר רע׃

    22א"ר אסי ואיתימא ר' חנינא אפילו הקב"ה גוזר גזירה הוא מבטלה שנאמר ״(קהלת ח״, ד) באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה וסמיך ליה שומר מצוה לא ידע דבר רע׃

    23אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש שני תלמידי חכמים המקשיבים זה לזה בהלכה הקדוש ב"ה שומע לקולן שנאמר ״(שיר השירים ח״, יג) היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני׃

    24ואם אין עושין כן גורמין לשכינה שמסתלקת מישראל שנאמר ״(שיר השירים ח״, יד) ברח דודי ודמה וגו'׃

    25אמר רבי אבא א"ר שמעון בן לקיש שני ת"ח המדגילים זה לזה בהלכה הקדוש ברוך הוא אוהבן שנאמר ״(שיר השירים ב״, ד) ודגלו עלי אהבה אמר רבא והוא דידעי צורתא דשמעתא והוא דלית להו רבה במתא למיגמר מיניה׃

    26(א"ר) אבא א"ר שמעון בן לקיש גדול המלוה יותר מן העושה צדקה ומטיל בכיס יותר מכולן׃

    27(א"ר) אבא אמר ר' שמעון בן לקיש אם תלמיד חכם נוקם ונוטר כנחש הוא חגריהו על מתניך אם עם הארץ הוא חסיד אל תדור בשכונתו׃

    28אמר רב כהנא אמר רבי שמעון בן לקיש ואמרי לה אמר רב אסי אמר (ריש לקיש) ואמרי לה אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש כל המגדל כלב רע בתוך ביתו מונע חסד מתוך ביתו שנאמר ״(איוב ו״, יד) למס׃

    Tosafot

    אין בין העוה"ז לימות המשיחאע"ג דהשתא אין ירושלים ואין בהמ"ק ואילו לימות המשיח יהיה הכל בנוי צ"ל דהאי אין בין לאו דוקא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    המשנה הרביעית לא יצא האיש לא בסיף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח ואם יצא חייב חטאת ר' אליעזר אומר תכשיטין הן לו וחכמים אומרים אינן אלא גנאי שנ' וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות בורית טהורה ויוצאין בה בשבת כבלים טמאים ואין יוצאין בהם אמר הר"ם פי' תריס הוא המגן ואלה צנה מעץ ואין בין המגן והאלה אלא שהמגן תבניתו כמו משלש ואלה תבניתו עגולה ושניהם מעץ בורית אצעדה בשוק כבלים עכסים בצורת אצעדה והיו מטילין ביניהם שלשלאות והיו מתקשטין באלו הכבלים הבתולות כדי שלא יפסעו פסיעה גסה ויגיע להם היזק בבתוליהם ומה שאמר טהורה וטמאים אינו נכלל בדיני השבת אבל אמר זה מפני שהזכיר בכאן כבלים והודיענו דין אחר והוא כי העכסים אינם מקבלי' טומאה לפי שאינם מכלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו והכבלים מקבלין טומאה לפי שהם מכלל הכלים שיש להם שם מיוחד ועוד יתבארו אלה העקרים במסכת כלים ופי' תכשיטי' עדי וחליה וגנאי פירושו לפי מקומו והוא הפך השבח כלומר רוע וכיעור והלכה כחכמים:

    אמר המאירי המשנה הרביעית והכונה בה לבאר ענין החלק הרביעי והוא שאמר לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת ולא בתריס ר"ל מגן ולא באלה והוא שקורים מאצא"ה ולא ברומח ואם יצא חייב חטאת מפני שאינם דרך מלבוש כלל אבל שריון ומגפיים שאמרנו עליהם פטור הם עשוים דרך מלבוש ור' אליעזר אומר תכשיטין הם לו ומועילין מיהא להפקעת חיוב חטאת וחכמים אומרים אינן אלא גנאי שנ' וכתתו חרבותם ואלו היו תכשיט לא היה מייעד את ביטולם אלא היו עומדות לנוי בעלמא והלכה כחכמים:

    בורית טהורה ויוצאים בה בשבת כבלים טמאים ואין יוצאין בהן בשבת פי' בורית היא תכשיט כעין רצועה והוא של מיני מתכות עשויה לקשור בה בתי שוקיה והוא לשוק כאצעדה בזרוע ואמר שהיא טהורה ר"ל שאינה מקבלת טומאה מפני שאינה תשמיש אדם אלא תשמיש הבתי שוקים וזהו תשמיש של כלי וכבר אמרו טבעת העשויה לקשור בה מתניו ולחגור בין כתפיו טהורה ויוצאים בה בשבת שאין כאן גזירת דילמא שלפא שהרי בשליפתם מתגלים שוקיה ובאה לידי גנאי:

    כבלים הוא תכשיט זה בעצמו אלא שמוסיפין בו שלשלת של כסף או של שאר מיני מתכות באה מזו לזו שמחברת שוקיה שלא יתרחבו בהליכתה יתר מדאי והוא שאמרו שהיא טמאה כלומר שמקבלת טומאה ושאלו עליה בגמ' ושלשלת משויא להו מנא כלומר מפני מה הוא נעשה תשמיש אדם בשלשלת יותר מכשאין בה שלשלת ואם מצד אחר אתה בא לטמאה ר"ל ממ"ש שכל משמיע קול בכלי מתכות טמא בזו דווקא מפני שהשמעת קול צריכה לו והוא אצלו מעשה ותירץ שאף זו לצורך היא עשויה והזכירו שמשפחה אחת היתה בירושלם שהיו פסיעותיהן גסות ר"ל שהיו פסיעותיהן רחבות הרבה והיו בתוליהן נושרין ועשו להם כבלים ומטילי' שלשלת ביניהם שלא יתרחבו פסיעותיהם יותר מדאי וי"מ שהיו גסות בחבטה על גבי קרקע ברוב מהירות הליכתן ועשו להם שלשלת זו שאם יעשו כן יהא קול השלשלת נשמע ויתביישו ומלמדות עצמן לילך בנחת עד שלא ישמע קולן ונמצא מ"מ שהשלשלת עושה הכל תכשיט אחד והרי הוא תשמיש אדם ואין יוצאין בה בשבת שעשויה היא לשלוף השלשלת אם להראותה לחברותיה הצריכות לעשות כיוצא בה אם להקל מעליה לפעמים לרוב כבדותה ומ"מ נתחדשו בגמ' שאר דברים בתכשיט זה והוא שאמרו רבין אמר בורית באחת כבלים בשתים ופירשו רבים באחת שאינה אלא בשוק אחד וכבלים בשתים ורב הונא אמר אחד זה ואחד זה בשתים אלא שבכבלים מוסיפין שלשלת ונעשין בה כבלים על הדרך שפירשנו ואח"כ שאל ושלשלת משויא להו מנא וכו' ולא באה השאלה אלא לחקור מה בין כבלים לבירית לקבול טומאה כלומר לא סוף דבר שיש לשאול כך לרבין שאם שתים טמאות מה לי אחת מה לי שתים והרי אין כאן שום חידוש אלא אף לרב הונא שמוסיף לה שלשלת וכי שלשלת משויא להו מנא ומ"מ לעיקר הפירוש צריך דרישה וחקירה לדעת רבין שאין בה שלשלת מה ענין שלא לקשור אלא אחת ואף לענין קיבול טומאה מה ענין לשתים שיקבלו טומאה יתר מן האחת ואם לענין שבת מה ענין שלא לצאת בשתים ואם באחת מותר מפני שהוא לצניעות ואין חוששין לגלוי השוק אף בשתים כן ואע"פ שמ"מ משנתנו כבר היא מתפרשת יפה לדעת רב הונא אעפ"כ לענין פירוש צריכי' אנו לחקור בדברי רבין ויראה לי שדברי רבין במחילה מכבודו משובשים הם והוא שאמר אמר ליה רב הונא ולא אמר רב הונא אמר שיראה כחולק עמו אלא כמשיב על דבריו לומר שהן טעות ואף הוא קבל ממנו ואין עוד חקירה עליהן ומ"מ י"מ שהבורית והכבלים ממין אחד הם וענין בירית באחת שכל אחת ואחת בפני עצמה ואין ביניהם דבר שיחברם כבלים בשתים ר"ל שרצועה ממינם מחברת ביניהם ורב הונא אמר שכלם בשתים אלא שהכבלים מתחברים בשלשלת של מתכת והבירית מתחברת ברצועה ממינה ולפירוש זה כשחקר ושלשלת משויא להו מנא אף לרבין שאלו ורצועה משויא להו מנא אלא מפני שהשלשלת מפורסם בקבול טומאה יותר שאל אף עליה ואם קבול טומאה קשה לשלשלת כ"ש שקשה לרצועה ותירץ בכלן שזו תשמיש אדם הוא וכדי שלא יתרחבו פסיעותיהן והרי התירוץ עולה אף לרצועה ושמא רב הונא חולק לומר שהרצועה אינה עושתן כלי שאין השלשלת אלא להשמעת קול וכדי להתבייש ורבין היה אומר שאינו אלא להדק פסיעותיו שלא להתרחב יותר מדאי והרי הרצועה מועילה בזה כשלשלת ומ"מ נראין דברי רב הונא שהרי אף רבין שתק לו ולענין שבת אתה צריך לפרש לשיטה זו שהבירית יוצאין בה הואיל ואף מחברת ממין האריג אין בה חידוש כדי להראותו אבל השלשלת שהיא של כסף תבא לשלוף ולהראות או שמא שלשלת מתוך כבדותה צריכה לפעמים לשלפה:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    שני תלמידי חכמים המצויים זה אצל זה צריכין שיחדדו זה את זה בהלכה ולא שלא לשמה ר"ל לכונת ניצוח וקטרוג אלא להוציא את הדברים לאמיתן וכל שעושין כן לימודם בא לידי הצלחה ותכלית החיים הנצחיים והוא שאמרו ארך ימים בימינה במיימיניה של תורה כלומר לעוסקים בה לשמה ולבקשת התכלית הא למשמאילים בה והם המתכוונים לקטרוג ולניצוח עושר וכבוד איכא אורך ימים ליכא שאין חפץ השם מצליח בידם עד שיגיעו ממנו לתכלית המבוקש והוא ענין מה שאמרו שני תלמידי חכמים הנוחים זה את זה בהלכה הקב"ה מקשיב להם:

    כל שאיפשר לו לאדם ללמוד מזולתו ילמוד שהקבלה עיקר החכמה ושרשה ובסבתה יסתלקו השבושים והמחלוקות וכל מי שאין לו רב ללמוד ממנו יחזר אחר חבר ויהו מרגילין ומדריכין זה את זה בהלכה ואיפשר שיעלה בידם אחד בסבת חבירו והוא שידעו כלל הענין בקבלה אלא שבאים לידע סעפי הענין בדרך חקירה ומופת לא שיהיו תולין את הכל בחקירתם עד שיפקפקו בכלל הענין בהעדר ידיעתם והוא שרמזו בכאן באומרם והוא דידעי צורתא דשמעתא:

    מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה וכל שלבו של אדם למצוה אפי' נאנס ולא עשאה מעלין לו שכר כאלו עשאה וכל העושה את המצוה כמאמרה ר"ל על דעת המכוון בה יהא בטוח בתכליתו ובעלות נפשו על המזל עד שלא יהא המזל מושל עליו כלל כי הוא עליון לו והוא אמרם דרך צחות באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה וסמיך ליה שומר מצוה לא ידע דבר רע כלומר מי הוא שיכול לומר מה תעשה שומר מצוה וכו':

    מצות הצדקה חלוקה על הרבה מדרגות זו למעלה מזו כמו שביארנו בראשון של בתרא ומ"מ גדול המלוה לעני יותר מן הצדקה מפני שאינו בוש בדבר כלל אלא שיהא לבו שלא לבקש ממנו יפרע כשירצה והמטיל בכיס יותר מכלם שממציא לו ריוח ומכין לו פרנסה דרך כבוד:

    ראוי לאדם שישתדל בחברת החכמים ויזהר מישיבת עמי הארצות ויושבי הקרנות הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע דרך צחות אמרו אם ת"ח נחש הוא חגרהו על מתניך ואם עם הארץ חסיד הוא אל תדור בשכונתו:

    ראוי לאדם להזהר שלא יגדל שום מזיק בתוך ביתו שהרי הוא גורם שלא ליכנס אדם לביתו מחשש ההיזק המצוי להם ונמצא מונע חסד מתוך ביתו:

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 63a

    Shabbat 63a. The full printed text of this folio side — 28 numbered segments, about 736 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ביין חרדלי שחור כלומר לבנה או שחורה:

    במסב רחב מיסב מטה שמיסב עליה בשעת אכילה ולענין ניאוף אשה שמנה:

    קצר כחושה:

    חבר טוב אשה טובת מראה:

    דצימצמאי מלכתא כך שמה:

    מתני' באלה מפרש בגמ' קולפא מצוק"ה בלע"ז:

    וכתתו חרבותם ואי תכשיטין נינהו לא יהו בטלין לעתיד:

    בירית בגמרא מפרש:

    33 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 63a · Sefaria · CC0

    Tosafot

    אין בין העוה"ז לימות המשיח אע"ג דהשתא אין ירושלים ואין בהמ"ק ואילו לימות המשיח יהיה הכל בנוי צ"ל דהאי אין בין לאו דוקא:

    Tosafot on Shabbat 63a · Sefaria

    Meiri

    המשנה הרביעית לא יצא האיש לא בסיף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח ואם יצא חייב חטאת ר' אליעזר אומר תכשיטין הן לו וחכמים אומרים אינן אלא גנאי שנ' וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות בורית טהורה ויוצאין בה בשבת כבלים טמאים ואין יוצאין בהם אמר הר"ם פי' תריס הוא המגן ואלה צנה מעץ ואין בין המגן והאלה אלא שהמגן תבניתו כמו משלש ואלה תבניתו עגולה ושניהם מעץ בורית אצעדה בשוק כבלים עכסים בצורת אצעדה והיו מטילין ביניהם שלשלאות והיו מתקשטין באלו הכבלים הבתולות כדי שלא יפסעו פסיעה גסה ויגיע להם היזק בבתוליהם ומה שאמר טהורה וטמאים אינו נכלל בדיני השבת אבל אמר זה מפני שהזכיר בכאן כבלים והודיענו דין אחר והוא כי העכסים אינם מקבלי' טומאה לפי שאינם מכלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו והכבלים מקבלין טומאה לפי שהם מכלל הכלים שיש להם שם מיוחד ועוד יתבארו אלה העקרים במסכת כלים ופי' תכשיטי' עדי וחליה וגנאי פירושו לפי מקומו והוא הפך השבח כלומר רוע וכיעור והלכה כחכמים:

    אמר המאירי המשנה הרביעית והכונה בה לבאר ענין החלק הרביעי והוא שאמר לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת ולא בתריס ר"ל מגן ולא באלה והוא שקורים מאצא"ה ולא ברומח ואם יצא חייב חטאת מפני שאינם דרך מלבוש כלל אבל שריון ומגפיים שאמרנו עליהם פטור הם עשוים דרך מלבוש ור' אליעזר אומר תכשיטין הם לו ומועילין מיהא להפקעת חיוב חטאת וחכמים אומרים אינן אלא גנאי שנ' וכתתו חרבותם ואלו היו תכשיט לא היה מייעד את ביטולם אלא היו עומדות לנוי בעלמא והלכה כחכמים:

    בורית טהורה ויוצאים בה בשבת כבלים טמאים ואין יוצאין בהן בשבת פי' בורית היא תכשיט כעין רצועה והוא של מיני מתכות עשויה לקשור בה בתי שוקיה והוא לשוק כאצעדה בזרוע ואמר שהיא טהורה ר"ל שאינה מקבלת טומאה מפני שאינה תשמיש אדם אלא תשמיש הבתי שוקים וזהו תשמיש של כלי וכבר אמרו טבעת העשויה לקשור בה מתניו ולחגור בין כתפיו טהורה ויוצאים בה בשבת שאין כאן גזירת דילמא שלפא שהרי בשליפתם מתגלים שוקיה ובאה לידי גנאי:

    כבלים הוא תכשיט זה בעצמו אלא שמוסיפין בו שלשלת של כסף או של שאר מיני מתכות באה מזו לזו שמחברת שוקיה שלא יתרחבו בהליכתה יתר מדאי והוא שאמרו שהיא טמאה כלומר שמקבלת טומאה ושאלו עליה בגמ' ושלשלת משויא להו מנא כלומר מפני מה הוא נעשה תשמיש אדם בשלשלת יותר מכשאין בה שלשלת ואם מצד אחר אתה בא לטמאה ר"ל ממ"ש שכל משמיע קול בכלי מתכות טמא בזו דווקא מפני שהשמעת קול צריכה לו והוא אצלו מעשה ותירץ שאף זו לצורך היא עשויה והזכירו שמשפחה אחת היתה בירושלם שהיו פסיעותיהן גסות ר"ל שהיו פסיעותיהן רחבות הרבה והיו בתוליהן נושרין ועשו להם כבלים ומטילי' שלשלת ביניהם שלא יתרחבו פסיעותיהם יותר מדאי וי"מ שהיו גסות בחבטה על גבי קרקע ברוב מהירות הליכתן ועשו להם שלשלת זו שאם יעשו כן יהא קול השלשלת נשמע ויתביישו ומלמדות עצמן לילך בנחת עד שלא ישמע קולן ונמצא מ"מ שהשלשלת עושה הכל תכשיט אחד והרי הוא תשמיש אדם ואין יוצאין בה בשבת שעשויה היא לשלוף השלשלת אם להראותה לחברותיה הצריכות לעשות כיוצא בה אם להקל מעליה לפעמים לרוב כבדותה ומ"מ נתחדשו בגמ' שאר דברים בתכשיט זה והוא שאמרו רבין אמר בורית באחת כבלים בשתים ופירשו רבים באחת שאינה אלא בשוק אחד וכבלים בשתים ורב הונא אמר אחד זה ואחד זה בשתים אלא שבכבלים מוסיפין שלשלת ונעשין בה כבלים על הדרך שפירשנו ואח"כ שאל ושלשלת משויא להו מנא וכו' ולא באה השאלה אלא לחקור מה בין כבלים לבירית לקבול טומאה כלומר לא סוף דבר שיש לשאול כך לרבין שאם שתים טמאות מה לי אחת מה לי שתים והרי אין כאן שום חידוש אלא אף לרב הונא שמוסיף לה שלשלת וכי שלשלת משויא להו מנא ומ"מ לעיקר הפירוש צריך דרישה וחקירה לדעת רבין שאין בה שלשלת מה ענין שלא לקשור אלא אחת ואף לענין קיבול טומאה מה ענין לשתים שיקבלו טומאה יתר מן האחת ואם לענין שבת מה ענין שלא לצאת בשתים ואם באחת מותר מפני שהוא לצניעות ואין חוששין לגלוי השוק אף בשתים כן ואע"פ שמ"מ משנתנו כבר היא מתפרשת יפה לדעת רב הונא אעפ"כ לענין פירוש צריכי' אנו לחקור בדברי רבין ויראה לי שדברי רבין במחילה מכבודו משובשים הם והוא שאמר אמר ליה רב הונא ולא אמר רב הונא אמר שיראה כחולק עמו אלא כמשיב על דבריו לומר שהן טעות ואף הוא קבל ממנו ואין עוד חקירה עליהן ומ"מ י"מ שהבורית והכבלים ממין אחד הם וענין בירית באחת שכל אחת ואחת בפני עצמה ואין ביניהם דבר שיחברם כבלים בשתים ר"ל שרצועה ממינם מחברת ביניהם ורב הונא אמר שכלם בשתים אלא שהכבלים מתחברים בשלשלת של מתכת והבירית מתחברת ברצועה ממינה ולפירוש זה כשחקר ושלשלת משויא להו מנא אף לרבין שאלו ורצועה משויא להו מנא אלא מפני שהשלשלת מפורסם בקבול טומאה יותר שאל אף עליה ואם קבול טומאה קשה לשלשלת כ"ש שקשה לרצועה ותירץ בכלן שזו תשמיש אדם הוא וכדי שלא יתרחבו פסיעותיהן והרי התירוץ עולה אף לרצועה ושמא רב הונא חולק לומר שהרצועה אינה עושתן כלי שאין השלשלת אלא להשמעת קול וכדי להתבייש ורבין היה אומר שאינו אלא להדק פסיעותיו שלא להתרחב יותר מדאי והרי הרצועה מועילה בזה כשלשלת ומ"מ נראין דברי רב הונא שהרי אף רבין שתק לו ולענין שבת אתה צריך לפרש לשיטה זו שהבירית יוצאין בה הואיל ואף מחברת ממין האריג אין בה חידוש כדי להראותו אבל השלשלת שהיא של כסף תבא לשלוף ולהראות או שמא שלשלת מתוך כבדותה צריכה לפעמים לשלפה:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    שני תלמידי חכמים המצויים זה אצל זה צריכין שיחדדו זה את זה בהלכה ולא שלא לשמה ר"ל לכונת ניצוח וקטרוג אלא להוציא את הדברים לאמיתן וכל שעושין כן לימודם בא לידי הצלחה ותכלית החיים הנצחיים והוא שאמרו ארך ימים בימינה במיימיניה של תורה כלומר לעוסקים בה לשמה ולבקשת התכלית הא למשמאילים בה והם המתכוונים לקטרוג ולניצוח עושר וכבוד איכא אורך ימים ליכא שאין חפץ השם מצליח בידם עד שיגיעו ממנו לתכלית המבוקש והוא ענין מה שאמרו שני תלמידי חכמים הנוחים זה את זה בהלכה הקב"ה מקשיב להם:

    כל שאיפשר לו לאדם ללמוד מזולתו ילמוד שהקבלה עיקר החכמה ושרשה ובסבתה יסתלקו השבושים והמחלוקות וכל מי שאין לו רב ללמוד ממנו יחזר אחר חבר ויהו מרגילין ומדריכין זה את זה בהלכה ואיפשר שיעלה בידם אחד בסבת חבירו והוא שידעו כלל הענין בקבלה אלא שבאים לידע סעפי הענין בדרך חקירה ומופת לא שיהיו תולין את הכל בחקירתם עד שיפקפקו בכלל הענין בהעדר ידיעתם והוא שרמזו בכאן באומרם והוא דידעי צורתא דשמעתא:

    מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה וכל שלבו של אדם למצוה אפי' נאנס ולא עשאה מעלין לו שכר כאלו עשאה וכל העושה את המצוה כמאמרה ר"ל על דעת המכוון בה יהא בטוח בתכליתו ובעלות נפשו על המזל עד שלא יהא המזל מושל עליו כלל כי הוא עליון לו והוא אמרם דרך צחות באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה וסמיך ליה שומר מצוה לא ידע דבר רע כלומר מי הוא שיכול לומר מה תעשה שומר מצוה וכו':

    3 more comments on this page.

    Meiri on Shabbat 63a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    ע"ב פיסקא בירית טהורה אמר ר"י בירית זו אצעדה וכו' ואילו אצעדה טמאה היא ופרש"י דכתיב במעשה מדין אצעדה וצמיד וכתיב תתחטאו עכ"ל. ולכאורה לא היה צריך להביא הך ראיה דהא בלא"ה מילתא דפשיטא היא כיון דאצעדה תכשיט הוא פשיטא דטמא דהא תנן להדיא בפי"א דכלים תכשיטי נשים טמאים וכדאמרינן נמי בסמוך מניין לתכשיט כל שהו שהוא טמא מציץ אלא דאכתי היה באפשר לומר דאצעדה לא מיקרי תכשיט כיון שאינו אלא להחזיק בתי זרועותיה שלא יפלו כדמשמע לקמן דבירית תחת אצעדה עומדת ועוד דבפרק י"א דכלים נמי לא קחשיב ליה מש"ה הוצרך רש"י להביא ראיה דאצעדה טמאה מדכתיב בפ' מדין אצעדה וצמיד וכתיב תתחטאו. ובזה נתיישב ג"כ הא דלא ניחא ליה לרש"י לפרש כפירוש התוס' דהא דפשיטא דאצעדה טמאה היינו מדכתיב בתריה ויקח מאתם כל כלי מעשה דא"כ תיקשי אהא דאמר ר"י בסמוך מניין לתכשיט כ"ש שהוא טמא מציץ וטפי הו"ל לאיתויי מהאי קרא דכתיב אצעדה וצמיד וטבעת דכולהו זוטרי נינהו וכמו שהקשו התוס' והרשב"א ז"ל בחידושיו ותירצו בדוחק אע"כ דמהאי קרא ליכא למימר דהני תכשיטין בכלל כלי מעשה נינהו דתכשיט לא דמי לכלי כלל דסתם כלים היינו מה שהאדם משתמש בהן לצורכו כדכתיב בשרצים כל כלי אשר יעשה למלאכה כמ"ש רש"י לקמן בשמעתין בד"ה כלי משא"כ בתכשיטין שאינם עשויין אלא למלבוש ואכתי למלבוש נמי לא דמי שיהו טמאין משום בגד אי לאו דילפינן מציץ דאע"ג דתכשיט הוא אפ"ה מצינו שנקרא בגד דכתיב אלה הבגדים ואכתי הוי מצינן למימר דאפילו הכי אצעדה טהורה ולא דמי לציץ וכדפרישית וא"כ לפ"ז ממילא דלא הוי בכלל ויקח מאתם כל כלי מעשה דמשמע כלי מלאכה כדמתרגם מאני דעבודה מש"ה הוצרך רש"י לפרש דאפ"ה פשיטא דטמא כיון שפרטן הכתוב בפ' מדין טפי משאר כלי הביזה והשלל דאי משום הך דרשא דדריש רב ששת לקמן שמנה הכתוב תכשיטין שבפנים עם תכשיטין שבחוץ למידרש מיניה דאסור להסתכל באשה אפילו באצבע קטנה דא"כ בטבעת וכומז לחוד הוי סגי דטבעת מגולה וכומז מכוסה ועוד דדברי אגדה בעלמא נינהו אלא על כרחך דאצעדה ואינך תכשיטין לענין טומאה איצטריכו והיינו משום דאקרא דלעיל סמיך דכתיב תתחטאו וכתיב בתריה אך את הזהב ואת הכסף והדר כתיב אך במי נדה יתחטא אפילו בשאר כלים שאינן צרכי סעודה איירי כדמוכח בסמוך דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן מניין למשמיע קול בכלי מתכות שהוא טמא שנאמר כל דבר אשר יבא וכו' והיינו נמי כדפרישית לעיל דף כ"ח ע"ב גבי האי מימרא דר"ש ב"נ גופא ע"ש כן נראה לי נכון בשיטת רש"י. ובזה נתיישב ג"כ מה שפרש"י בסמוך בד"ה האי במדין כתיב דהיינו לענין טומאת מת כיון דמהכא ילפינן דהנך תכשיטין בכלל כלי מעשה נינהו ודוק היטיב:

    אחר זה מצאתי וראיתי שכל מפרשי משניות כתבו במשנה דתכשיטי נשים טמאים דבסיפרי זוטא יליף לה מדכתיב וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים דמידרש לענין טהרת טומאה נמצא שזה מסכים יותר לפירש"י ולמאי דפרישית בסמוך ולעיל גבי משמיע קול ודלא כפי' התוס' דהתם ודהכא והתמיה על רבותינו בעלי התוס' שנעלמה מהם לשון הסיפרי זוטא ות"ל ית' שזכיתי לכוין לדרך האמת ולהעמיד שיטת רש"י לנכון וע"ע בסמוך:

    שם כי אתא רב דימי אר"י מנין לאריג כל שהוא שהוא טמא מציץ א"ל אביי וציץ אריג הוא והתניא וכו' ויש לדקדק דמאי קושיא דהא ודאי ציץ אריג הוא שהיה נתון על פתיל תכלת ושפה לראשו וא"כ למאי דלא אסיק אדעתיה השתא דתכשיט הוי בכלל כלי או בגד א"כ ע"כ דהא דכתיב בפרש' ציץ ואלה הבגדים היינו דקרייה רחמנא בגד בשביל פתיל התכלת שבו שעל ידו עשוי כמין מלבוש לראשו וכיון דציץ לא היה רחב אלא שתי אצבעות אם כן מסתמא הפתילים נמי לא היה רחבן יותר א"כ שפיר ילפינן מיניה דאריג כ"ש טמא אע"פ שאין בו ג' על ג' וכ"ש למ"ש בסוגיא דצמר ופשתן בשם הרמב"ם ורוב מפרשי משניות דהאי אריג כ"ש דהכא היינו כגון אזור וחגור שארכן יותר מג' ואינן רחבין ג' ע"ש:

    אלא דיש ליישב דאכתי אי אפשר לאוקמי מילתא דר' יוחנן בהכי דהא למאי דמשמע השתא דתכשיט לאו בכלל כלי ובגד הוא א"כ מנ"ל הא דתנינן דתכשיטי נשים וכל תכשיטין טמאין אע"כ שנאמר באחד משני פנים אי משום דלמאי דס"ד השתא פשיטא ליה לרבי יוחנן מסברא דתכשיט בכלל בגד או כלי הוא או משום דמרבי לתכשיט כל שהוא מאו בגד איפכא ממאי דאמרינן אליביה לפי המסקנא א"כ לפ"ז סוף סוף כיון דע"כ לרבי יוחנן תכשיט בכלל בגד הוא תו לית לן למימר דמה שמנה הכתוב לציץ בכלל בגדי כהונה היינו משום צד תכשיטין של זהב שיש בו ולא משום הפתילים שבו שהן טפילין לזהב א"כ מקשה שפיר וציץ אריג הוא ומש"ה מסקינן מימרא דרבי יוחנן איפכא. כנ"ל ודו"ק:

    בפירש"י בד"ה מציץ שהוא דבר מועט ומנאו עם תכשיטי כהן עכ"ל ולכאורה לא אשכחן לשון תכשיטי כהונה לא במקרא ולא בשום מקום לענין בגדי כהונה אע"כ דכוונתו כדפרישית בסמוך דתכשיט ובגד חדא מילתא היא כיון דאשכחן שהציץ הוא אחד משמנה בגדים בין בלשון המקרא דכתי' ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך וכתיב והלבשת את אהרן את בגדיו והרבה כיוצא בו ומכ"ש בל' חכמים שמזכיר בכל מקום שכ"ג משמש בשמנה בגדים והציץ אחד מהם. כן נראה לי בכוונת רש"י ומכ"ש שאנו צריכין לפרש כן לפי פי' התוס' בסמוך גבי האי במדין כתיב דלפירושם היינו משום דלא איירי לענין טומאה וא"כ ה"נ הו"ל לאקשויי אילפותא דציץ דלא אשכחן דאיירי לענין טומאה אע"כ כדפרישית דהך ילפותא היינו לענין דתכשיט כל שהוא כי האי מיקרי בגד ודו"ק:

    בתוס' בד"ה מנין לאריג כל שהוא שהוא טמא ת"ל או בגד וא"ת והא לעיל בפרק במה מדליקין לא מרבינן אלא ג' על ג' וכו' עכ"ל. קושיא זו הקשו התוס' ג"כ לעיל דף כ"ו בסוגיא דצמר ופשתן בשם הרשב"א שהוא רבינו שמשון וכבר כתבתי שם באריכות דהר"ש לשיטתו לפמ"ש בפי' המשניות דהאי כל שהוא דהכא היינו שיעור קטן מאד וכמ"ש ג"כ כאן בסמוך אמנם כל מפרשי משניות זולת רבינו שמשון הרמב"ם והרא"ש והרע"ב ובעל תוי"ט כולן כותבין בסגנון אחד דהאי אריג כל שהוא כגון אזור וחגורה שארוכין יותר מג' ורחבן פחות מג' וא"כ אדרבא האי שיעורא דהכא חשיבא טפי משלש על שלש דהא אזור ואבנט בגד גמור מיקרי אלא שאין מרובע בשיעורו ולפ"ז נמי לא שייך לאקשויי איפכא מנ"ל לרבויי שלש על שלש דהא לקושטא דמילתא מסקינן בהאי סוגיא דצמר ופשתן דפלוגתא דתנאי ואמוראי היא בשאר טומאות חוץ מנגעים ועוד דבכה"ג שפיר מצינן למימר דשקולין הם כיון ששיעורן קרוב להשווה אלא שזה מרובע וזה אינו מרובע משא"כ לפי תירוץ התוס' דהתם ודהכא דהאי כל שהוא דהכא היינו דוקא כשאין בדעתם לארוג יותר והאי דשלש על שלש היינו בבא מבגד גדול א"כ לא א"ש מ"ש דשקולין הם כיון שאין דומה זו לזו כלל אלא בסברות חלוקות ואם נאמר דאפ"ה שקולין הם דהי מינייהו מפקת הא ליתא דהא האי דהתם פלוגתא דתנאי היא והכא משמע דכ"ע מודו דהא אפילו אריג ותכשיט כל שהוא מרבינן מכל כלי מעשה ואפילו את"ל דאפ"ה הוי פלוגתא דתנאי א"כ כ"ש שאין מקום לקושיית התוס' כלל ולמה איצטריכו לתירוץ דשקולין הם וכ"ש אם נאמר דמ"ש התוס' כאן דשקולין הם אשלשה על שלשה קאי ולא אשלש על שלש כדמשמע בלשונם לעיל דף כ"ז בד"ה ת"ל או בגד ע"ש כ"ש דקשה יותר האיך אפשר לומר דשקולין הם כל שהוא דהכא ושלשה על שלשה דהתם דהא אשכחן דאיכא תנא דאפילו בשלש על שלש מטמא וצ"ע. ושם הארכתי יותר וכתבתי ג"כ דלפי שיטת שאר מפרשי משניות אין מקום ג"כ למ"ש התוספות בסמוך בד"ה אריג ותכשיט דמ"מ בעינן שיעור קצת הוא דחוק ביותר דא"כ לא הו"ל לסתום אלא לפרש שיעורו בכמה ולהמפרשים ניחא מיהו בחידושי הרשב"א כאן משמע כפי' התוספת ודו"ק ועיין עוד בסמוך:

    שם בגמרא ת"ר אריג כ"ש וכו' אריג ותכשיט כ"ש טמא ופירש"י והתו' דהיינו חציו אריג וחציו תכשיט ומלבד מ"ש בסמוך שפירושם דחוק בזה דחציו דכל שהוא מאי ניהו אלא דיותר קשה דמילתא כי האי לא שייך לרבויי מקרא דכל כלי מעשה כיון דבמדין לא אשכחן כה"ג ואי משום דכל ריבוי' הוא טפי הוי לן לרבויי טבעות וידות דכלים של כלי מעשה דאיירי בהו פשטא דקרא. ולולי פרש"י והתוס' היה נראה לי דהאי אריג ותכשיט דקאמר היינו דומי' דציץ שכתבתי לעיל שהתכשיט של זהב היה נתון ע"ג פתיל של אריג וא"כ בכה"ג גופא איירי הכא כגון באזור וחגורה שעיקר תכשיטיהן של כסף וזהב אלא שחוגרין אותן ע"י אריג וכיון דכל חד באפי נפשה לא חזי למידי מש"ה מספקא ליה מנ"ל דטמא דדילמא בכה"ג אין מצטרפין לקרותן בגד והא דלא יליף הך מילתא מציץ גופא היינו משום דנהי דאשכחן דמיקרי בגד אכתי לא פסיקא מילתא לענין טומאה כיון דאין שיעור תכשיט ובגד שוים בשום ענין מש"ה מייתי לה שפיר מריבוי דכל כלי מעשה דאדסמיך ליה קאי אאצעדה וטבעת עגול וכומז לאשמועינן דאפי' אותן התכשיטין עשויין בזה הענין עצמו דתכשיט ואריג אפ"ה טמאין ואפשר עוד לומר דסתם אצעדה עגיל וכומז עשויין בענין זה כנ"ל נכון לולי שרש"י ותוספת לא פירשו כן:

    בתוס' בד"ה ההוא במדין כתיב פ"ה וכו' עס"ה כבר כתבתי בתחלת הסוגיא מה שהכריח לרש"י לפרש כן ומה שהקשו בתוס' על פירושו דאם כן הוה ליה לשנויי דילפינן בגזירה שוה דבגד ועור נראה לי ליישב דגזירה שוה דבגד ועור לא שייך אלא במידי דשייך במיני בגד ועור כי הנך דלקמן דקילקלי וחבק וחבלים ומשיחות בדבר הבא מזנב הסוס והפרה דכל הנך מין בגד נינהו משא"כ לענין עניינא דתכשיט לא שייך כלל למילף בג"ש דבגד ועור דטומאת כלי מתכות משונה מטומאת בגד ועור בכמה דברים וכיוצא בזה כתב מ"ז ז"ל בס' מג"ש. אלא דטפי הו"ל להתוספות לאקשויי דהוי מצי לשנויי דשרץ איתקש למת כדמסקינן לקמן אלא דזו נמי אינה קושיא כמו שאבאר שם בד"ה ש"מ לאפנויי על קושיית הר"א ממיץ ובזה יתיישב ג"כ מה שהקשו התוס' כאן על פירש"י דהו"ל למימר האי בטומאת מת כתיב ע"ש ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Shabbat 63a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' אלא שעבוד גליות עי' פסחים נ ע"ב:

    Gilyon HaShas on Shabbat 63a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    עֲצֵי יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁל קִנָּמוֹן הָיוּ פירוש היה מצוי בה הקנמון בעצים פשוטים עד שהיו מדליקין ממנו לרוב מציאותם אצלם, ונראה לי הטעם שעשה השם יתברך מציאות הקנמון הרבה שם, להראות כי לא נתן להם את ארץ ישראל אלא בשביל לעסוק בה בתורה, לכך עשה בה סגולה נפלאה דאוירה מחכים, ולכן עשה בה גם כן מציאות ריח טוב, דידוע ריח הטוב מפקח, כמו שנאמר (יומא דף עו) חמרא וריחני פקחין [יין וריח טוב עשו אותי פיקח], והיה זה בקנמון דרמוז בו 'קָנוּ מָן' רצונו לומר קנו לכם 'מָן' שהוא התורה שמעלה 'מן' וזהו צירוף 'קִנָּמוֹן' ומה שאמר וּמִשֶּׁחָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם נִגְנְזוּ פירוש גנז זה הכח שנתן הקב"ה בקרקע ירושלים שתוציא עצי קנמון מאליה כשאר עצים פשוטים, וזה הכח שמור עד ביאת המשיח בב"א [במהרה בימינו אמן] שאז יתעורר להיות בקרקע ארץ ישראל ותחזור עטרה ליושנה. ומה שאמר שֶּׁנִשְׁתַּיֵּר כִּשְׂעוֹרָה לאו דוקא, אלא רצונו לומר דבר מועט, ונקיט לשון זה על דרך ההפלגה כלשון בני אדם. ומה שאמר מִשְׁתַּכַּח בְּגַזָּאִי דְּצִמְצְמָאֵי מַלְכְּתָא כתב מהרש"א רצונו לומר באוצר המלך לקשט בו המלכתא ולא שמוש אחר כמו שהיו משתמשין בו בירושלים עד כאן לשונו. ונראה לי הכונה כי מאחר אשר בית קדשנו ותפארתנו היה לשריפת אש אז עשה השם יתברך כי מה שהיה אצל ישראל בזול שהוא לשריפת אש לצורך בישול, הנה עתה אחר שריפת בית המקדש יהיה אצל המלכים לתפארת.

    וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ אֶלָּא לִגְנַאי. נקטו לשון זה, רצונו לומר אפילו אם הנושאם הוא מאנשי חיל או צייד שמלאכתו בכך ודרכו ללבשם, נחשבים לו גם כן לִגְנַאי ואסור לצאת בהם.

    אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבָד פירוש סבירא ליה שכל ההבטחות הנפלאות שדברו הנביאים הן מצד העושר, דכתיב (ישעיהו נד, יב) כָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ, הן מצד החיים שלא יהיה מות כלל, כדכתיב (ישעיהו כה, ח) בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, הן מצד פרי הארץ דכתיב (תהילים עה, טז) יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ, שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, כל אלו לא יהיו באלף השישי אף על פי שהמשיח יבא באלף השישי בודאי, אלא יהיו באלף השביעי שכולו שבת, אבל באלף השישי ישאר קצת עניים, וגם המות לא יבולע לגמרי, אלא הנער בן מאה שנה ימות, ומאן דפליג על שמואל. כן נראה לי שכל אותם הבטחות הנפלאות יתחילו להתקיים אחר ביאת המשיח קודם שיושלם אלף השישי. והנה על חתיכת נייר בלוי מצאתי כתוב, שהקשה הרה"ג עט"ר מו"ר זקני רבינו משה חיים זלה"ה לתלמידים, לפי מה שכתבו התוספות ז"ל דהאי 'אֵין בֵּין' לאו דוקא אם כן מנא לן דפליגא אדשמואל, דהא מה שאמר שמואל אֵין בֵּין הוא לאו דוקא? וכתוב שתירץ הרב מו"ר זקני זלה"ה דמה שכתבו התוספות האי 'אֵין בֵּין' לאו דוקא, רצונו לומר שבדבר שאינו עכשיו ולעתיד יהיה לא איירי שמואל, ולא איירי אלא בדבר שעכשיו ישנו ולעתיד יתבטל, כמו 'שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת' דעכשיו ישנו ולעתיד יתבטל, ועל כן האי דְּסַיִף וְקֶשֶׁת שעכשיו ישנו וקאמר דלעתיד יהיו בטלין פליגא אדשמואל, דעל זה לא שייך לומר 'אֵין בֵּין' לאו דזה דמי לשעבוד מלכיות דעכשיו ישנו ולעתיד בטלין עד כאן דבריו. והוא אמת ויציב!

    אָמַר רַב כַּהֲנָא כַּד הֲוִינָא בַּר תַּמְנֵי סְרֵי שְׁנִין, וַהֲוָה גָּמִירְנָא לֵיהּ לְכוּלֵיהּ תַּלְמוּדָא, וְלָא הֲוָה יָדַעְנָא דְּאֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִדֵי פְּשׁוּטוֹ, עַד הַשְׁתָּא. נראה לי בס"ד טעם לזה המספר, כי התנא אמר בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד (משנה אבות ה, כא), והנה התלמוד הוא ששה סדרים של המשנה, וכל סדר כלול מן הששה סדרים, על כן לכל סדר צריך ששה חדשים כנגד כללות ששה סדרים שבו, ונמצא לְכוּלֵיהּ תַּלְמוּדָא צָרִיךְ שָׁלֹשׁ שָׁנִים. לכן בהיותו בן י"ח שנים גמיר לכוליה תלמודא, כי התחיל בן ט"ו כמו שנאמר בן ט"ו לתלמוד, ועיין להרב עיון יעקב ז"ל שעשה סדר חשבון באופן אחר, ונראה דידן עדיף והבוחר יבחר! והנה רבינו האר"י ז"ל פירש בן ט"ו לתלמוד מפני שאז נכנסו כל אורות הפנימים והמקיפים דבינה לכן בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד, אך אחריהם נכנסים אורות הפנימים דחכמה ונכנסים במשך שלש שנים מן ט"ו עד י"ח, לכן בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה, דמאחר שיש לו אורות המוחין דחכמה הרי הוא שלם וראוי לישא אשה גמורה עד כאן דבריו. והנה בדברי רבינו האר"י ז"ל הנזכר יבא הטעם נכון לרב כהנא שאחד שהיה בן י"ח שנה גמיר לְכוּלֵיהּ תַּלְמוּדָא, מפני שלקח אז כל אורות הפנימיים דחכמה, ולכך נעשה שלם שראוי לישא 'אשה גמורה' היא 'התורה' דגמיר לְכוּלֵיהּ תַּלְמוּדָא.

    שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַמְחַדְּדִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצְלִיחַ לָהֶם. הנה בגמרא איתא קודם דבר זה 'סִימַן זָרוּת' והרב הגדול מהרד"ף [ר' דוד חיים פארדו] בספרו 'למנצח לדוד' כתב על זה וז"ל, עדי בשמים וסהדי במרומים כמה נצטערתי על הבנת הסימן הזה, כי הוא כדברי ספר החתום וכמו זר נחשב ממש, שאי אפשר להבינו מתוך הסוגיא כלל! וגם חזרתי על כל המסכתא מרישיא לסיפא לראות היש משכיל, על הדרך שפירש מהרש"א בההוא דלעיל כנופיא זמרא וכו' ולא עלה בידי, ועמדתי מרעיד שוהא ותוהא, כי אמרתי אין ספק דרבנן אבות העולם כיוונו לרמוז בזה בסתר עליון דבר מרזי התורה, מי יתן ידעתי ואמצאהו אבא עד תכונתו! עד דאנהירנהו לעיינין משמייא לחקור ולדרוש עומק דברי רבותינו בהך אגדתא וחזינן דאיכא בה ריבעה דפום ברתא, ראשונה שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַמְחַדְּדִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה, תנינא שני שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַנּוֹחִים זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה, תליתאה שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַמַּקְשִׁיבִים זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה, רביעאה שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, הַמַּדְגִּילִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה וכו', וסוף דבר ביאר הרב ז"ל סימן הנזכר על פי הסוד בהקדמות ארוכות ברמז דק ורחוק מן הפשט כנזכר בד"ק יעויין שם. ואנא עבדא שמעתי ממורי הרב מהר"ע [עבדאללה] סומך זלה"ה שפירש הסימן הנזכר של זרות על ארבעה המאמרים הנזכרים כך: דמאמר הראשון מְחַדְּדִין, ומאמר השני נּוֹחִין, והם דברים זרים זה לזה, כלומר הפכיים דמשמעות נּוֹחִין הפך משמעות מְחַדְּדִין! וכן מאמר הג' שהוא מַּקְשִׁיבִים, ומאמר הרביעי מַּדְגִּילִין גם כן משמעות שלהם הפכיים, והיינו לפי מה שכתב הערוך ז"ל על מאמר זה של מַּדְגִּילִין, וז"ל פירוש תלמיד חכם המקשין ומכחישין זה לזה בהלכה הקב"ה אוהבן עד כאן, נמצא אינו מפרש 'מדגלין' כפירוש רש"י ז"ל [-מאספין זה את זה ואומרים בא ונלמוד ונבין בין שנינו הואיל ואין לנו רב ללמדנו], אלא מפרש 'מקשין מכחישין זה לזה' ולפי זה משמעות מַּדְגִּילִין הוא הפך מַּקְשִׁיבִין, והרי גם מילת 'מַּקְשִׁיבִין' ומילת 'מַּדְגִּילִים' הם 'זרות' זו מזו. נמצא המאמרים הנזכרים כל שתים מהם הם מילות 'זרות' זו מזו, כלומר משמעותם הפכיות, ועל זה בא הסימן של זרות הנזכר עד כאן דבריו תנצב"ה [תהי נפשו צרורה בצרור החיים], והוא ביאור נכון ומתיישב לפי הפשט דפח"ח [דברי פי חכם חן]! מיהו פירוש זה אינו מתיישב אלא לפי דברי הערוך ולא לפירוש רש"י ז"ל, ואנא עבדא פרשתי בס"ד הסימן הנזכר, כי רבי ירמיה אמר ב' דברים על תלמידי חכמים, אחד על הַמְחַדְּדִין זֶה לָזֶה שאמרה משם רבי אלעזר שלמד זה מן פסוק (תהלים מה, ה) 'וַהֲדָרְךָ צְלַח רְכַב' דמסיים 'וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת יְמִינֶךָ' דיליף מיניה דאם עושין כן זוכין לתורה שנתנה בימין, ואמר עוד דבר אחד על תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַנּוֹחִים זֶה לָזֶה משם רבי שמעון בן לקיש דיליף זה מפסוק (מלאכי ג, טז) אָז נִדְבְּרוּ. וכדי שלא תטעה לומר דרשה של 'מְחַדְּדִין' על שם רבי שמעון בן לקיש, ודרשה של 'נּוֹחִין' על שם רבי אלעזר, כיון דתרווייהו רבי ירמיה אמרם בשמם, לכך עשה מסדר הש"ס לזה סימן בתיבת 'זרות' דסוף שם אֶלְעָ זָר דהיינו חציו הב' הוא אותיות 'זָר' וראש תיבת 'וְת וֹרְךָ' הוא אותיות 'ות' הרי צירוף תיבת 'זרות' ללמדנו כי רבי אלעזר הוא דאמר להאי דרשה דפסוק 'וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת יְמִינֶךָ' ולא תטעה להחליף השמועות לומר דרשה זו על שם רבי שמעון בן לקיש, ולומר הך דרשה דנוחין על שם רבי אלעזר! והא דלא עשה הסימן בשני אותיות ראשונות של 'אֶלְ עָזָר' עם שני אותיות 'ות' של 'וְת וֹרְךָ', מפני כי מזה יהיה צירוף 'אלות' ולא רצה לעשות כתיבה זו של אלות סימן. והא דלא עשה הסימן בשני אותיות 'אל' עם שני אותיות ראשונות של 'וַהֲ דָרְךָ' שהוא ראש הפסוק, מפני כי מזה יהיה צירוף 'אלו"ה' ולא רצה להשתמש בשם אלו"ה לעשותו סימן. והא דלא עשה הסימן בשני אותיות 'זָר' הנזכר עם ב' אותיות 'וה' של 'וַהֲ דָרְךָ', מפני כי מזה יהיה צירוף תיבת 'זרוה' ואין זו תיבה שיש לה דמיון במקרא או בתלמוד כדי שיעשנה סימן, מה שאין כן תיבת 'זרות' יש לה דמיון ומשמעות במקרא, כמו (יחזקאל כ, כג) זָרוֹת אוֹתָם בָּאֲרָצוֹת, וכן בתלמוד 'מחשבות זרות' וכיוצא בזה, ובה נעשה הסימן על 'וְתוֹרְךָ' ששם היא דרשה האחרונה של 'מְחַדְּדִין'. ובזה שפרשתי בס"ד יבא ביאור הסימן יותר נכון, כי דרך הסימן לעשותו בשביל הטעות שלא יתהפכו הדברים להחליף של זה בזה. והנה צריך להבין דברי הערוך מה שכתב 'מַּדְגִּילִין' שהוא רצונו לומר מכחישין זה לזה, דמפרש 'דגל' לשון 'כזב' כתרגום עֵד שָׁקֶר 'סהדא דגלא' וכמפורש זה בדברי הערוך ז"ל שם, דאיך יצויר דבר זה של הכחשה בין החכמים שיהיו מכחישין זה לזה והקב"ה אוהבן?! ונראה לי בס"ד כונתו הוא, כי הוא מקשה לחבירו איזה קושיא בדבר אחד, ועושה עצמו שהוא מתקשה בדבר זה ואינו מבינו ומתעצם בקושיתו מאד, אף על פי שבאמת הוא לא קשיא ליה כלל! ורק כדי להחכים את חבירו עושה כך, וכמו הך דאמרינן בברכות פרק אין עומדין (דף לג), ההוא דנחית קמיה דרבה אמר אתה חסת על קן צפור חוס ורחם עלינו, אמר רבה כמה ידע האי צורבא מרבנן לרצויי למריה, אמר ליה אביי והא 'משתקין אותו' תנן? וקאמר בגמרה רבה נמי לחדודי לאביי הוא דבעי, פירש קילס את זה כדי שישיב אביי מה שישיב עיין שם. נמצא זה ענין הכחשה ממש! אי נמי ענין הכחשה זו היא על פי מה שנאמר בגמרא (בבא מציעא דף כג:) עבידי רבנן דמשנו במלייהו במסכתא לומר שלא למד מסכתא פלונית אף על פי שלמדה, וכן דרשו בגמרא על פסוק (ישעיהו ג, ז) לֹא אֶהְיֶה חֹבֵשׁ וּבְבֵיתִי אֵין לֶחֶם וְאֵין שִׂמְלָה, ודו"ק.

    וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁעוֹלִין לִגְדֻלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים מה, ה) "צְלַח רְכַב". נראה לי בס"ד יש עולה לגדולה שלוקח שררה של דיינות וכיוצא, שצריך לשאת משא הציבור על שכמו דנמצא הם רוכבים עליו, וכמו שאמר רבן גמליאל לחכמים עבדות אני נותן לכם (הוריות דף י:), כמאמר הזקנים לרחבעם, (שמואל א' יב, ז) אִם תִּהְיֶה עֶבֶד לָעָם הַזֶּה! אך יש שררה שאין עליו שום עול ומשא כבד, הנה זה הוא רוכב על אחרים שהכל מזומנם לשרת אותו, ולזה אמר צְלַח רְכַב, רצונו לומר גדולה שהוא לבדו ירכב ואין רוכבין אותו. ונראה לפרש בס"ד הטעם שעולה לגדולה בזכות התורה, כי התורה נקראת 'אוריין תליתאי' (שבת פח.), ופרשתי בס"ד הכונה שהקונה לו דברי תורה בשלימות צריך שילמד שלשה מיני לימודים, הא' מרבו, והב' מחבירו, והג' מתלמידיו, וכמו שנאמר בגמרא (בתענית דף ז.) דאמר ר' חנינא: הרבה למדתי מרבותי ומחברי יותר מרבותי ומתלמידי יותר מכולם, ולכן נקראת 'אוריין תליתאי' ומאחר שהשלם בתורה צריך שילמד ג' מיני לימודים לכך עולה לגדולה, והיינו גְּדוּלָּה 'גִּימֶ"ל דּוֹלָה', שדולה חכחה מן שלשה מינים. אי נמי גְּדוּלָּה [48] מספר מ"ח שהתורה נקנית בהם כנזכר בברייתא דאבות (ו, ו).

    יָכוֹל אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר "עַל דְּבַר אֱמֶת". יש להקשות איך משמע לִשְׁמָהּ מהאי קרא? ונראה לי בס"ד אם תכניס חמש אותיות מנצפ"ך בתוך כ"ב אותיות, יש מן אות א' עד אות מ"ם י"ג אותיות, ומן אחר אות מ"ם עד תי"ו י"ג אותיות, כמנין שם הוו"ה ב"ה [26], הרי שמו של הקב"ה רמוז בתיבת 'אֱמֶת' ולכן נאמר וַהֳ' אֱלֹהִים אֱמֶת (ירמיהו י, י). או יובן 'אֱמֶת' עם האותיות הוא 'מדת' שה"ס [שהוא סוד] ארבעה אלפין שמספרם מד"ת [444] שה"ס לאה, ועל זה אמרו רבותינו ז"ל תּוֹרָה לִשְׁמָהּ שהוא ל'שם ה"א' היא לאה שה"ס מד"ת, כי ד' פעמים אלף נמשכים לה משם אהי"ה.

    יָכוֹל אִם הִגִּיס דַּעְתּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְעַנְוָה צֶדֶק". יש להקשות מי זה סלקא דעתך לומר כן כדי שיצטרך לבטל סברה זו מן הכתוב?! ונראה לי בס"ד דאיתא בגמרא (סוטה ה.), חד אמר תלמיד חכם שרי ליה גאוה חלק שמיני שבשמינית, וחד אמר לא מינה ולא מקצתה! ומאן דאמר דשרי פרשתי בס"ד הטעם, כי גאוה מעט צריכה בשביל כבוד תורה, ואין לחוש פן יתגבר עליו היצר הרע ויתגאה יותר, כי זכות התורה ישמרהו בזה, ולכך השיעור הוא רק שמיני שבשמינית, כי התורה יש בה שמונה דרגין, כשר ופסול חייב וזכאי אסור ומותר טמא וטהור, וכל דרגא מאלו הח' דרגין כלול מכולם, דרך משל סדר טהרות עניינו הוא טמא וטהור כלול בו הלכות מכל מינים של שבעה דרגין הנזכרים וכן הוא בכולם, נמצא התורה היא שמונה שכל דרגא היא כלולה משמונה דרגין, ולכן שומרת את האדם בשיעור גאוה זו שהיא שמונה שבשמינת שלא תתגבר עליו ביותר מזה, אבל שיעור יותר מזה לא תשמרהו. לזה אמר יָכוֹל יֵגִיס דַּעְתּוֹ כמאן דאמר דשרי ליה כשיעור שמונה שבשמינית שהוא אחד מן ס"ד [64] חלקים, שישליך ג"ס [63] חלקים ויקח רק חלק האחד באומרו שהתורה תגין עליו ולא תתגבר עליו הגאוה יותר, תַּלְמוּד לוֹמַר 'וְעַנְוָה צֶדֶק' שתהיה לו ענוה בצדק, שהוא כמאן דאמר לא מנה ולא מקצתה, ולא יהיה מורה היתר לעצמו. או יובן בס"ד יָכוֹל אִם הִגִּיס דַּעְתּוֹ רצונו לומר גאוה פנימית, שהיא רק אחוזה בשכלו ואינה יוצאת מן הכח לפועל, וזה שאמר 'דַּעְתּוֹ' רצונו לומר בכח ולא בפועל, תַּלְמוּד לוֹמַר 'וְעַנְוָה צֶדֶק' שתהיה שלימה בכח ובפועל בפנים ובחוץ, ולכן אמר דוד המלך ע"ה (תהילים לח, יח) כִּי אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן, והיינו 'צֶלַע' ראשי תיבות ל שמה ע טה צ דק וזהו שנאמר (משלי כח, יב) בַּעֲלֹץ צַדִּיקִים רַבָּה תִפְאָרֶת, 'עֲלֹץ' ראשי תיבות ע טה צ דק ל שמה רבה תפארת שלהם ד 'מאן דאיהו זעיר איהו רב' דבעל ענוה בצדק זהו הנקרא רב בתורה ובחכמה.

    11 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Shabbat 63a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 63, Amud Aleph, about 736 words in 28 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 28 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 116 words

      Opens “ביין חרדלי? במסב רחב, או במסב קצר?…”

    2. Segment 230 words

      Opens “אמר רחבה אמר רבי יהודה: עצי ירושלים…”

      Named: רבי יהודה, רבה.

    3. Segment 318 words

      Opens “מתני׳ לא יצא האיש לא בסייף ולא…”

    4. Segment 46 words

      Opens “רבי אליעזר אומר: תכשיטין הן לו.…”

      Named: רבי אליעזר.

    5. Segment 523 words

      Opens “וחכ"א אינן אלא לגנאי, שנאמר: (ישעיהו ב,…”

      Named: רב ולא.

    6. Segment 65 words

      Opens “בירית טהורה ויוצאין בה בשבת.…”

    7. Segment 76 words

      Opens “כבלים טמאים ואין יוצאין בהן בשבת.…”

    8. Segment 84 words

      Opens “גמ׳ מאי באלה קולפא.…”

    9. Segment 946 words

      Opens “ר' אליעזר אומר תכשיטין הן לו. תניא:…”

      Named: רבי אליעזר, אביי.

    10. Segment 1024 words

      Opens “ופליגא דשמואל. דאמר שמואל: אין בין העולם…”

      Named: רב הארץ, שמואל.

    11. Segment 1128 words

      Opens “מסייע ליה לרבי חייא בר אבא. דא"ר…”

      Named: רבי חייא בר אבא, אבא.

    12. Segment 1231 words

      Opens “ואיכא דאמרי: אמרו לו לר' אליעזר: וכי…”

      Named: שמואל, אבא.

    13. Segment 1340 words

      Opens “א"ל אביי לרב דימי ואמרי לה לרב…”

      Named: רב דימי, רב אויא, רב יוסף, אביי.

    14. Segment 1417 words

      Opens “א"ל רב כהנא למר בריה דרב הונא…”

      Named: רב כהנא, רב הונא.

    15. Segment 1529 words

      Opens “א"ר כהנא כד הוינא בר תמני סרי…”

    16. Segment 162 words

      Opens “סימן זרות:…”

    17. Segment 1772 words

      Opens “א"ר ירמיה א"ר אלעזר שני תלמידי חכמים…”

    18. Segment 1861 words

      Opens “רב נחמן בר יצחק אמר זוכין לדברים…”

      Named: רב נחמן בר יצחק, רב שילא, רב יוסף בר חמא, רבא.

    19. Segment 1939 words

      Opens “א"ר ירמיה אמר ר' שמעון בן לקיש…”

    20. Segment 2017 words

      Opens “מאי ולחושבי שמו א"ר אמי אפילו חישב…”

    21. Segment 2123 words

      Opens “א"ר חיננא בר אידי כל העושה מצוה…”

    22. Segment 2232 words

      Opens “א"ר אסי ואיתימא ר' חנינא אפילו הקב"ה…”

    23. Segment 2330 words

      Opens “אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן…”

      Named: רבי אבא, רבי שמעון, אבא.

    24. Segment 2417 words

      Opens “ואם אין עושין כן גורמין לשכינה שמסתלקת…”

    25. Segment 2538 words

      Opens “אמר רבי אבא א"ר שמעון בן לקיש…”

      Named: רבי אבא, אבא, רבא, רבה.

    26. Segment 2616 words

      Opens “(א"ר) אבא א"ר שמעון בן לקיש גדול…”

      Named: אבא.

    27. Segment 2725 words

      Opens “(א"ר) אבא אמר ר' שמעון בן לקיש…”

      Named: אבא.

    28. Segment 2841 words

      Opens “אמר רב כהנא אמר רבי שמעון בן…”

      Named: רב כהנא, רבי שמעון, רב אסי, רבי אבא, אבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Shimon ben Lakish · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rabbi Shimon ben Lakish, known as Resh Lakish, was a prominent First Generation Amora, brother-in-law and study partner of Rabbi Yochanan.

      Source: Shabbat 63a · Segment 19 — “א"ר ירמיה אמר ר' שמעון בן לקיש שני תלמידי…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Shabbat 63a · Segment 13 — “…אויא ואמרי לה רב יוסף לרב דימי ואמרי לה…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Shabbat 63a · Segment 14 — “א"ל רב כהנא למר בריה דרב הונא האי בדברי…

    • Rabbi Abba · Amoraim · Second Generation of Amoraim

      Rabbi Abba, a second-generation Amoraic sage and a student of Rav Huna and Rabbi Judah bar Ezekiel, was known for his humility…

      Source: Shabbat 63a · Segment 26 — “(א"ר) אבא א"ר שמעון בן לקיש גדול המלוה יותר…

    • Rabbi Sheshet · Amoraim · Third generation of Amoraim

      Rabbi Sheshet was a prominent Amora, known for his vast knowledge despite being blind.

      Source: Shabbat 63a · Segment 18 — “רב נחמן בר יצחק אמר זוכין לדברים שנאמרו בימינה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 63a · Segment 10 — “ופליגא דשמואל. דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 63a · Segment 9 — “…לנוי בעלמא! אמר אביי: מידי דהוה אשרגא בטיהרא.

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 63a

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026