Talmud Builders

    Shabbat 20b

    Back to index

    English translation — Shabbat 20b

    Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1on a similar note, Rav Kahana said: Reeds that one tied them into a bundle, require that most of them ignite. If one did not tie them into a bundle, they do not require that most of them ignite, in accordance with the statement of Rav Huna. However, seeds require that most of them ignite. And if he placed them in woven baskets, they do not require that most of them catch fire.

    2Rav Yosef taught a baraita : Four bonfires do not require that most of the flammable materials catch fire, as their materials burn easily once the fire takes hold of them. And they are: A bonfire of pitch, and of sulfur, and of dry cheese, and of fatty materials. And it was taught in a baraita : A bonfire of straw and one of rakings of wood gathered from the field also do not require that most of it catch fire.

    3Rabbi Yoḥanan said: Babylonian wood does not require that most of it catch fire. Rav Yosef the Babylonian objects: What is that wood that they use in Babylonia that burns so well? If you say that it refers to wood slivers used for burning and light, now that with regard to a wick, Ulla said that one who lights it for a Shabbat lamp must light most of what emerges from the vessel; is it necessary to mention with regard to wood slivers that most of them must be lit? Rather, Rav Yosef said: Certainly the reference is to the branch of a cedar tree. And Rami bar Abba said: The reference here is to a hyssop [ zaza ].

    4We shall return to you, Yiziot HaShabbat

    5This mishna cites a list of fuels and wicks that one may not use in kindling the Shabbat lights, either because their use might induce one to perform a prohibited labor on Shabbat or because they are not in keeping with the deference due Shabbat. The mishna begins by listing the materials that one may not use as wicks. That is followed by a list of the substances that one may not use as fuel. MISHNA: With what may one light the Shabbat lamp, and with what may one not light it? With regard to types of prohibited wicks, one may light neither with cedar bast [ lekhesh ], nor with uncombed flax [ ḥosen ], nor with raw silk [ kalakh ], nor with willow bast [ petilat ha ’ idan ], nor with desert weed [ petilat hamidbar ], nor with green moss that is on the surface of the water. With regard to types of prohibited oils, one may light neither with pitch [ zefet ], nor with wax [ sha ’ ava ], nor with castor oil [ shemen kik ], nor with burnt oil [ shemen sereifa ], nor with fat from a sheep’s tail [ alya ], nor with tallow [ ḥelev ]. Naḥum the Mede says: One may light with boiled tallow. And the Rabbis say: Both tallow that was boiled and tallow that was not boiled, one may not light with them.

    6GEMARA: Most of the terms used in the mishna were not understood in Babylonia. Therefore, the Gemara translated and clarified them. We learned in the mishna that one may not light with lekhesh . The Gemara explains that lekhesh is the branch of the cedar tree. The Gemara asks: Isn’t the cedar mere wood? How would one fashion a wick out of wood? The Gemara answers: The mishna is referring to the woolly substance that is beneath its bark.

    7The mishna taught further that one may not light with ḥosen . Rav Yosef said: Ḥosen is tow, thin chaff that falls off the stalk of combed flax. Abaye said to him: Isn’t it written: “And the ḥason shall be as tow” (Isaiah 1:31)? By inference, ḥosen is not tow. Rather, Abaye said: Ḥosen is flax whose stalk was crushed but not yet combed. The threads in the stalk are still covered by a shell and therefore do not burn well.

    8And we also learned in the mishna that one may not light with kalakh . Shmuel said: I asked all seafarers, and they said to me that the present-day name of kalakh mentioned in the mishna is kulka . Rav Yitzḥak bar Ze’ira said: Kalakh is the cocoon of the silkworm [ gushkera ].

    9The Gemara relates that Ravin and Abaye were sitting before Rabbana Neḥemya, brother of the Exilarch. Ravin saw that Rabbana Neḥemya was wearing metaksa , a type of silk. Ravin said to Abaye: This is the kalakh that we learned in our mishna. Abaye said to him: We call it shira peranda .

    10The Gemara raises an objection from that which we learned: The shira ’ im , the kalakh, and the sirikin , different types of silk, all require ritual fringes. Apparently, shira ’ im and kalakh are different types of silk. This is a conclusive refutation of the statement of Ravin who identified kalakh with shira peranda . The Gemara responds: Indeed, it is a conclusive refutation. If you wish, say instead that shira is a distinct entity, and shira peranda is a distinct entity. Shira peranda is kalakh .

    11And we learned in the mishna that one may not light with petilat ha ’ idan . The Gemara explains that petilat ha ’ idan is willow, which does not burn well. The Gemara relates that Ravin and Abaye were walking in the valley of Tamrurita. They saw these willow trees. Ravin said to Abaye: This is the idan that we learned in the mishna. Abaye said to him: But this is mere wood. How would one fashion a wick from it? Ravin peeled the bark and showed him the wool- like substance between the bark and the tree. We also learned in the mishna: Nor with desert silk [ petilat hamidbar ]. That is the mullein plant, which does not burn well.

    12And we learned in the mishna that one may not use the green moss that is on the surface of the water to fashion a wick for lighting the Shabbat lamp. The Gemara asks: What is this green moss? If you say that it is the moss found on standing water, isn’t that moss brittle and therefore unfit material from which to fashion a wick? Rather, Rav Pappa said: It is referring to the moss that accumulates on ships, which is more pliable and when dried can be fashioned into a wick.

    13It was taught in a baraita : The Sages added to the list of prohibited wicks in the mishna those made of wool and hair as well. The Gemara remarks: And our tanna did not consider it necessary to enumerate these because it is virtually impossible to fashion wicks from these materials, as, when they burn, wool shrinks and hair is scorched. Consequently, they are unsuitable for use as wicks.

    14And we learned in the mishna that one may not use zefet or sha ’ ava as fuel in lighting the Shabbat lamp. The Gemara explains that zefet is pitch, and sha ’ ava is wax. It was taught in a baraita : Until this point, the word zefet , the mishna is dealing with disqualification of materials unfit for use as wicks, and from this point on it is dealing with disqualification of substances unfit for use as oils. The Gemara asks: Obviously, a wick cannot be made from pitch and similar materials. The Gemara answers: It was necessary for the mishna to mention wax, lest you say that it is also unfit for use as a coating for wicks, in the manner that wicks are usually made. Therefore, it teaches us that even though wax is unfit for use as oil, it is fit for use as coating for wicks.

    15Rami bar Avin said: Tar [ itran ] is the by-product of pitch. When wood is burned to extract pitch, a clearer liquid oozes out after the pitch, and that is tar. Similarly, wax is the by-product of honey.

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    רב כהנא אמר קנים שאגדן צריכין רובכרב הונא דלא עיילא בהן נורא ולאבדורי לא חיישינן דארוכין הן וכבדין:

    גרעינין שנתנן בחותלות אין צריכין רובכרב חסדא שנוחין לידלק אבל בלא חותלות מבדרי:

    מדורהלשון היסק גדול:

    רבבשומן ושעוה וכל דבר הניתך:

    גבבאשגובבין מן השדה בל"א שטובל"א:

    קשזנבות שבולין אשטרי"ס:

    סילתילאחר שעשאום עצים דקים ובבבל נוהגין כן:

    השתא פתילהשל בגד הטבולה בשמן ונוח לידלק:

    אמר עולא המדליקנר של שבת צריך שידליק ברוב היוצא מראש הפתילה חוץ לנר:

    שוכא דארזאיבש הוא ודק ויש כמין צמר בין קליפה לעץ והוא מבעירו משאחזה בו אור:

    זאזאמולש"א בלעז:

    במה מדליקיןלעשות פתילה כל הני דמתני' מפרש בגמרא:

    לא בזפת ולא בשעוהלאו לענין פתילה אלא לתת במקום שמן וכל הני מזפת ואילך פסולי שמנים הן:

    הכי גרסינן נחום אומר מדליקין בחלב מבושלוהוא מהותך:

    גמ' עץ בעלמא הואופשיטא דלא חזי לפתילה אלא למדורה:

    עמרניתאכמין צמר יש בין קליפתו לעצו:

    והיה החסון לנעורתאלמא חסון לאו נעורת הוא:

    כיתנא דדייק ולא נפיץדכיון דלא נפיץ אין שמן נמשך אחריו נפיץ קרפר"י לפורר ונעורת מן הדק שבו והכי קאמר קרא פשתן החזק יהפך לנעורת כלומר הגבור יהיה חלש:

    גושקראפסולת של משי העשוי ככובעים והוא בית התולעת וקורין לו פולויי"ל ונופצים אותו וטווהו ועושה ממנו בגד ואסור לעשות ממנו פתילה כדאמר בכל פסולי פתילות דמתניתין שהאור מסכסכת בהן קופצת ונפסקת ואין השלהבת עומדת במקומה:

    גושקראעל שם פסולת וגם פת סובין כמו כן נקראת במסכת גיטין (דף נו:):

    מטכסאלבוש העשוי מאותו כלך:

    שיראיםמעיל העשוי מעיקר המשי:

    סיריקיןעשוי מן המשי הרך המתפצל ומצוי במשי וקורין לו במקומנו יד"ש:

    חייבין בציציתודלא כמאן דאמר כל בגדי צמר ופשתים דוקא חייבין בציצית מדאורייתא אי נמי מדרבנן קתני מיהא השיראים והכלך אלמא שיראין לאו היינו כלך:

    אחווינאערבה ויש כמין צמר בין קליפה לעץ:

    בפקתאבקעה:

    עץ בעלמא הואוהיכי ליחזי לפתילה:

    שבראמין עשב ארוך וקורין אותו אורטי"א:

    אוכמתא דחריצימקום כנוס מים גדל עליהם כמין ירקרוקת:

    איפרוכי מיפרכןולא מצי ליעבד פתילה מינה:

    אוכמתא דארבאספינה המתעכבת במקום אחד במים גדל ירקרוקת סביב שוליה מבחוץ:

    מכווץ כווץמפני האור ואין דולק כלל ואין שלהבת אוחזת בו ולא צריך למתנייה:

    עד כאןעד ירוקה שעל פני המים פסול פתילות:

    מכאן ואילך פסול שמניםשלא יתן חתיכה זפת או שעוה בנר במקום שמן:

    שעוה איצטריכא ליהלפי שרגילין לעשות כמין פתילה ארוכה והפתילה לתוכה כמו שאנו עושין:

    מהו דתימא לפתילה נמיקאסר לה:

    פסולתא דזיפתאלאחר שיוצא הזפת מן העץ זב ממנו על ידי האור פסולת צלול כשמן והוא עיטרן:

    License: CC0

    שבת 20 עמוד ב

    1אמר רב כהנא: קנים שאגדן צריכין רוב, לא אגדן אין צריכין רוב. גרעינין צריכין רוב, נתנן בחותלות אין צריכין רוב.

    2תני רב יוסף: ארבע מדורות אין צריכין רוב: של זפת, ושל גפרית, ושל גבינה, ושל רבב. במתניתא תנא: אף של קש ושל גבבא.

    3א"ר יוחנן: עצים של בבל אין צריכין רוב. מתקיף לה רב יוסף: מאי היא? אילימא סילתי השתא פתילה אמר עולא המדליק צריך שידליק ברוב היוצא, סילתי מבעיא? אלא אמר רב יוסף: שוכא דארזא. רמי בר אבא אמר: זאזא.

    4הדרן עלך יציאות השבת׃

    Mishna

    5במה מדליקין ובמה אין מדליקין? אין מדליקין לא בלכש, ולא בחוסן, ולא בכלך, ולא בפתילת האידן, ולא בפתילת המדבר, ולא בירוקה שעל פני המים, ולא בזפת, ולא בשעוה, ולא בשמן קיק, ולא בשמן שריפה, ולא באליה, ולא בחלב. נחום המדי אומר: מדליקין בחלב מבושל. וחכ"א אחד מבושל ואחד שאינו מבושל אין מדליקין בו.

    Gemara

    6לכש שוכא דארזא. שוכא דארזא עץ בעלמא הוא! בעמרניתא דאית ביה.

    7ולא בחוסן. אמר רב יוסף: נעורת של פשתן. אמר ליה אביי: והכתיב ״(ישעיהו א״, לא) והיה החסון לנעורת (מכלל דחוסן לאו נעורת הוא) אלא אמר אביי כיתנא דדייק ולא נפיץ:

    8ולא בכלך: אמר שמואל שאלתינהו לכל נחותי ימא ואמרי (לה) כולכא שמיה רב יצחק בר זעירא אמר גושקרא׃

    9רבין ואביי הוו יתבי קמיה דרבנא נחמיה אחוה דריש גלותא חזייה דהוה לביש מטכסא א"ל רבין לאביי היינו כלך דתנן א"ל אנן שירא פרנדא קרינן ליה׃

    10מיתיבי השיראים והכלך והסיריקין חייבין בציצית (תיובתא דרבין) תיובתא איבעית אימא שירא לחוד ושירא פרנדא לחוד:

    11ולא בפתילת האידן: אחוינא: רבין ואביי הוו קאזלו בפקתא דטמרוריתא חזינהו להנהו ארבתא אמר ליה רבין לאביי היינו אידן דתנן אמר ליה ההיא עץ בעלמא הוא קלף ואחוי ליה עמרניתא דביני ביני: ולא בפתילת המדבר: שברא:

    12ולא בירוקה שעל כו': מאי היא אילימא אוכמתא דחריצי איפרוכי מפרכן אלא אמר רב פפא אוכמתא דארבא׃

    13תנא הוסיפו עליהן של צמר ושל שער ותנא דידן צמר מכווץ כוויץ שער איחרוכי מיחרך:

    14ולא בזפת: זפת זיפתא שעוה קירותא תנא עד כאן פסול פתילות מכאן ואילך פסול שמנים פשיטא שעוה איצטריכא ליה מהו דתימא לפתילות נמי לא חזיא קא משמע לן׃

    15אמר רמי בר אבין עטרנא פסולתא דזיפתא שעוה פסולתא דדובשא.

    Tosafot

    מתני' במה מדליקין כו'פעמים מפרש מאי דסליק מיניה ופעמים במה שהתחיל:

    אחד מבושל כו'הכא מזכיר שאינו פשוט תחילה וכן בכמה מקומות ומה שקשה על גירסת רש"י דסוכה [דף ז.] מפורש במקום אחר:

    בעמרניתא דאית ביהוא"ת הא מסיפא שמעינן ליה כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן וכן קשה גבי אידן ויש לומר דאין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ:

    אנן שירא פרנדא קרינן ליהפר"ת דכלך דמתניתין קרינן שירא פרנדא אבל מטכסא לאו היינו שירא פרנדא דלא הוה אחר חורבן כדאמר בפ' בתרא דסוטה (דף מו:) משחרב בית המקדש בטל שמיר וזכוכית לבנה ושירא פרנדא ור"י מפרש דקאי נמי אמטכסא והא דקאמר התם בטל לא לגמרי בטל אלא שלא היה נמצא כ"כ דהא זכוכי' לבנה היתה אחר חורבן דאמרי' בפ' אין עומדין (ברכות דף לא.) תבר קמייהו זכוכית חיורתא בחופת בנו:

    ותנא דידן צמר מכווץ כווץ ושער איחרוכי מחרךולא איצטריך תנא דמתני' למיתני וא"ת כיון דמתני' נמי סברה דצמר ושער פסולים להדלקה א"כ מאי הוסיפו וי"ל דהוסיפו היינו טעמא מפני שאין מושכין השמן יפה ותנא דמתניתין פסיל להו משום דצמר כוויץ ושער מחרך ולא איצטריך למתני:

    עד כאן פסול פתילות מכאן ואילך פסול שמניםבני נרבונא אוסרין נר שעוה שלנו ומפרשי הכי מהו דתימא לפתילות נמי לא שאם שם נר שעוה בנר שמן יהא אסור קמ"ל מכאן ואילך פסול שמנים כיון שיש בו שמן כשר מותר אבל נר של שעוה בלא שמן אסור להדליק ולי נראה דאם אסור להדליק בלא שמן כי הניחה בשמן נמי אסור כדאמרינן לקמן כרך דבר שמדליקין על גבי דבר שאין מדליקין דאסור אלא ודאי כי לא הניח בשמן נמי שרי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    פי' עצי (מערכה) [ערבות] תני רב יוסף ארבע מדורות אין צריכות רוב של זפת ס"א של גפת ושל גפרית ושל רבב ושל גבינה.

    פתילה אמר עולא צריך להדליק ברוב היוצא עצים של בבל שוכא דארזא פי' זאזא גזותא יבש דרומני:

    במה מדליקין כו' לכש עמרניתא זביני ביני דארזא.

    חוסן כיתנא דדייק ולא נפיץכלך רבין אמר מיטכס' השיראים והכלך והסיריקין חייבין בציצי' פתילת האידן ערמניתא דביני ביני ערבה.

    פתילת המדבר שיבראירושלמי אמר שמואל בר רב יצחק כתיב להעלות נר תמיד שערו לומר אין לך עושה שלהבת אלא פשתן:

    לא בזפת ולא בשעוה תנא ע"כ פסול פתילות מיכן ואילך פסול שמנים:

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 20b

    Shabbat 20b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 347 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    רב כהנא אמר קנים שאגדן צריכין רוב כרב הונא דלא עיילא בהן נורא ולאבדורי לא חיישינן דארוכין הן וכבדין:

    גרעינין שנתנן בחותלות אין צריכין רוב כרב חסדא שנוחין לידלק אבל בלא חותלות מבדרי:

    מדורה לשון היסק גדול:

    רבב שומן ושעוה וכל דבר הניתך:

    גבבא שגובבין מן השדה בל"א שטובל"א:

    קש זנבות שבולין אשטרי"ס:

    סילתי לאחר שעשאום עצים דקים ובבבל נוהגין כן:

    השתא פתילה של בגד הטבולה בשמן ונוח לידלק:

    29 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 20b · Sefaria · CC0

    Tosafot

    מתני' במה מדליקין כו' פעמים מפרש מאי דסליק מיניה ופעמים במה שהתחיל:

    אחד מבושל כו' הכא מזכיר שאינו פשוט תחילה וכן בכמה מקומות ומה שקשה על גירסת רש"י דסוכה [דף ז.] מפורש במקום אחר:

    בעמרניתא דאית ביה וא"ת הא מסיפא שמעינן ליה כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן וכן קשה גבי אידן ויש לומר דאין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ:

    אנן שירא פרנדא קרינן ליה פר"ת דכלך דמתניתין קרינן שירא פרנדא אבל מטכסא לאו היינו שירא פרנדא דלא הוה אחר חורבן כדאמר בפ' בתרא דסוטה (דף מו:) משחרב בית המקדש בטל שמיר וזכוכית לבנה ושירא פרנדא ור"י מפרש דקאי נמי אמטכסא והא דקאמר התם בטל לא לגמרי בטל אלא שלא היה נמצא כ"כ דהא זכוכי' לבנה היתה אחר חורבן דאמרי' בפ' אין עומדין (ברכות דף לא.) תבר קמייהו זכוכית חיורתא בחופת בנו:

    ותנא דידן צמר מכווץ כווץ ושער איחרוכי מחרך ולא איצטריך תנא דמתני' למיתני וא"ת כיון דמתני' נמי סברה דצמר ושער פסולים להדלקה א"כ מאי הוסיפו וי"ל דהוסיפו היינו טעמא מפני שאין מושכין השמן יפה ותנא דמתניתין פסיל להו משום דצמר כוויץ ושער מחרך ולא איצטריך למתני:

    עד כאן פסול פתילות מכאן ואילך פסול שמנים בני נרבונא אוסרין נר שעוה שלנו ומפרשי הכי מהו דתימא לפתילות נמי לא שאם שם נר שעוה בנר שמן יהא אסור קמ"ל מכאן ואילך פסול שמנים כיון שיש בו שמן כשר מותר אבל נר של שעוה בלא שמן אסור להדליק ולי נראה דאם אסור להדליק בלא שמן כי הניחה בשמן נמי אסור כדאמרינן לקמן כרך דבר שמדליקין על גבי דבר שאין מדליקין דאסור אלא ודאי כי לא הניח בשמן נמי שרי:

    Tosafot on Shabbat 20b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    פי' עצי (מערכה) [ערבות] תני רב יוסף ארבע מדורות אין צריכות רוב של זפת ס"א של גפת ושל גפרית ושל רבב ושל גבינה.

    פתילה אמר עולא צריך להדליק ברוב היוצא עצים של בבל שוכא דארזא פי' זאזא גזותא יבש דרומני:

    במה מדליקין כו' לכש עמרניתא זביני ביני דארזא.

    חוסן כיתנא דדייק ולא נפיץ כלך רבין אמר מיטכס' השיראים והכלך והסיריקין חייבין בציצי' פתילת האידן ערמניתא דביני ביני ערבה.

    פתילת המדבר שיברא ירושלמי אמר שמואל בר רב יצחק כתיב להעלות נר תמיד שערו לומר אין לך עושה שלהבת אלא פשתן:

    לא בזפת ולא בשעוה תנא ע"כ פסול פתילות מיכן ואילך פסול שמנים:

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 20b · Sefaria

    Rashba

    הא ד אמר רבי יוחנן עצים של בבל אינם צריכין רוב ואמרינן:

    מאי היא, אילימא סילתי השתא פתילה אמר עולא המדליק צריך שידליק ברוב היוצא סילתי מיבעיא. ואוקימנא:

    בשוכא דארזא קשיא לי, אכתי תקשי ליה מדעולא, דהא ודאי פתילה עדיפא משוכא דארזא, דפתילה נאחזת בה האור ובשוכא מסכסכת בה האור, כדאיתא לקמן בריש פרק במה מדליקין דטפי עדיפא פתילה משוכא דארזא. ורב אלפס לא הביא בהלכות האי דרבי יוחנן. ומשמע ודאי דהלכתא היא, דהא ליכא מאן דפליג עלה. הדרן עלך פרק יציאות השבת

    לכש שוכא דארזא ואסיקנא: בעמרניתא דאית ביה. ואם תאמר אם כן מסיפא נפקא, דהא קתני כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו. יש לומר איצטריך משום דאין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בהן חוץ. אי נמי יש לומר דלא מיקרי יוצא מן העץ אלא דבר שיוצא מן העץ על ידי כתישה כגון פשתן, אבל עמרניתא דבשוכא באפי נפשה קאי ולא מימעיט מדבר היוצא מן העץ.

    אנן שירא פרנדא קרינא ליה והא דאמרינן בסוטה בסופו (מח, ב), משחרב בית המקדש בטל שירא פרנדא, לא בטל לגמרי קאמר, אלא שנתמעט ואינו מצוי כבתחילה, וכדאמרינן נמי התם, משחרב בית המקדש בטל זכוכית לבנה, ולא נתבטל לגמרי, כדאיתא בברכות פרק אין עומדין (ברכות לא, א) תבר קמייהו כסא דזכוכית לבנה, ואמרינן בשלהי אלו מציאות (ב"מ כט, ב) מי שיש לו מעות של רבית ורוצה לאבדן ישתמש בזכוכית לבנה.

    שעוה איצטריכא ליה מהו דתימא לפתילה נמי לא קא משמע לן יש לפרש מהו דתימא שאפילו עשה מן השעוה כעין פתילה, כלומר שעשה מהן כעין נרות של שעוה שלנו שקורין קנצילי"ש יהא אסור להדליקן, קא משמע לן מכאן ואילך פסול שמנים, לומר שאינו אסור אלא בשנתן השעוה והזפת בנר כמין שמן, אבל כשחברן יחד ועשה מהן פתילה מותר דנמשך הוא יפה אחר הנר. והוא הדין דהוה מצי למימר זיפתא איצטריכא ליה, אלא לפי שדרך לעשות פתילות משעוה ואין דרך לעשות כן מזפת נקט הכא שעוה. ומכאן יש להתיר נרות של שעוה בשבת. וכן התירו בתוס'. וכן נראה מדברי רש"י ז"ל. אבל ראיתי בתשובת רבנו שרירא גאון ז"ל שכתב בתשובה וז"ל: ואבוקה של שעוה ששאלת, לא חזי לנא מאן דאדליק בשעוה בבי שמשי, וכל רבוותא דחזינון הוו אוסרין, עד כאן. וכן אסרו חכמי נרבונא, ופירשו כן מהו דתימא לפתילה נמי לא שאם עשה נר של שעוה כעין שלנו ונתנו בפך עם שמן שעתה הפתילה שבתוך השעוה דולקת גם מחמת השמן יהא אסור, קא משמע לן מכאן ואילך פסול שמנים, שלא אסרו אלו אלא בשאין שם שמן אלא הן, הא יש בו שמן מותר. ואין פירושם מחוור בעיני, דאם כן היינו שעוה ודבר אחר, ונראה שכל השנויין במשנתנו אפילו נתן בו שמן כל שהוא אסור, דבכולהו אמר רבה דאסור שאין מדליקין בהן בתערובת לפי שאין מדליקין בהן בפני עצמם. ודוחק הוא לומר דעל ידי פתילה ממשכי בעינייהו וגזרו פתילה אטו בלא פתילה, ועל ידי תערובת שמן לא גזרו, כדאמרינן (לקמן שבת כא, א) בדרב ברונא דבסמוך, דאם כן ליכללינהו רב ברונא לשעוה וזפת וחלב בפתילה בהדי חלב מהותך וקרבי דגים שנימוחו. ורבנו הרב נ"ר מן המתירין.

    Rashba on Shabbat 20b · Sefaria

    Meiri

    קנים אין צריכים רוב הואיל וסמוכות הם זו לזו הולכות הם ודולקות זו עם זו אבל אם אגדן הואיל ואין השלהבת יכולה ליכנס ביניהם צריכים רוב מדורה של גפת ר"ל פסלת זתים ושל גפרית ושל רבב ושל קירא ר"ל שעוה אין צריכים רוב וכן הדין בנפט וזפת וכיוצא בהם וכן הדין בקש וגבבא וכל שהסקו מצוי כגון עצים של בבל שהם עצים דקים ונוחים להיות הדלקה נאחזת בהם ומ"מ המדליק את הפתילה בערב שבת צריך להדליקה ברוב היוצא ולא דיו שיהא מדליק מעט והדליקה מתאחזת:

    גרעיני תמרה מתוך שהם מתפזרים צריכים רוב ואם נתנם בחותלות והם כלים העשוים מלולבי הדקל וזרקה שלא במדורה אין צריכין רוב וכן אתה דן בכל הדברים על דמיון מה שהזכרנו:

    ונשלם הפרק תהלה לאל:

    פרק שני בעזרת הצור:

    במה מדליקין וכו' כבר ביארנו בראש המסכתא על אחד מחלקי המסכתא שהוא בא לבאר הדברים שאדם חייב לעשותם בשבת ושקצת זה החלק יתבאר בפרק זה והוא שהכונה בו לבאר עניני הדלקת הנר בשבת עם כל מה שנגרר אחריה בשלימות ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון לבאר הפתילות והשמנים הראויים להדליק בהם ואותם שאין ראויים לכך ויתגלגל בחלק זה ביאור עניני חנוכה כלם על השלמות השני היאך הוא צריך ליזהר שלא יבא לידי גרמת כבוי השלישי לבאר אם כיבה על איזה צד חייב ועל איזה צד פטור הרביעי לבאר שמצות הדלקה מסורה לנשים אלא שראוי לאנשים להזהיר עליה זהו שורש הפרק אלא שיבאו בו דברים ע"י גלגול כמשפט סוגיית התלמוד על הדרך שקדם:

    והמשנה הראשונה אמנם תחל לבאר עניני החלק הראשון והוא שאמר במה מדליקין ובמה אין מדליקין אין מדליקין לא בלכש ולא בחסן ולא בכלך ולא בפתילת האדן ולא בפתילת המדבר ולא בירוקה שעל פני המים לא בזפת ולא בשעוה לא בשמן קיק ולא בשמן שרפה לא באליה ולא בחלב נחום המדי אומר אין מדליקין בחלב מבושל וחכמים אומרים אחד מבושל ואחד שאינו מבושל אין מדליקין בו אמר הר"ם פי' לכש הצמר המתהוה באילן הארז וחסן הפשתים שאינו מנופץ כלך הוא המשי פתילת האידן כמין צמר מתהוה במין ממיני העץ פתילת המדבר עלי עשב שגודלין אותן ומדליקי' בהן ירוקה שעל פני המים כמין צמר שמתהוה בצדי הספינות כשמאריכין ימים במים וכאשר השלים המשפט בפתילות שאסור להדליק בהם בלילי השבת התחיל לזכור השמנים שאסור להדליק בהם בליל שבת זפת ידוע שעוה גם כן ידוע והוא הדונג שמן קיק זירוע עשב שמנים ונקראין בערב אל כר"וע והשמן הזה הוא עב ביותר שמן שרפה הוא שמן תרומה שנטמאת ונקרא כן לפי שאינו מותר באכילה ואינו ראוי אלא לשריפה כאשר ביארנו במסכת תרומות בפרק אחרון וטעם איסור ההדלקה באלו הפתילות לפי שהאש אינו אוחז בהם וכמו כן אלו השמנים אינם נמשכים אחר הפתילה המשכה יפה ולכן יהיה אור הנר חלוש חשוך ויניחנו ויצא וזה אסור לפי שהעקר אצלנו הדלקת נר בשבת מצוה וטעם איסור שמן שרפה הוא ביום טוב שחל להיות ערב שבת והדלקת הנר אינה אלא מבעוד יום נמצא שורף שמן שרפה ביום טוב והוא אסור כי אין מותר לשרוף קדשי' שנתחייבו שרפה משום טומאה או משום דבר אחר ביום טוב לפי שלא התיר השם ית' ביום טוב אלא אכל נפש בלבד ואמ' והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו ואמרו בא הכתו' ליתן בקר שני לשריפתו ר"ל שישרף ממחרת יום טוב ולא ביום טוב והלכה כחכמים ולשון התוספתא כל אלו שאמרו אין מדליקין בהם בשבת אבל עושין בהם מדורה בשבת כדי להתחמם כנגדה או כדי להשתמש לאורה בין על גבי קרקע בין על גבי מנורה ולא אסרו אלא לעשות הפתילה לנר:

    אמר המאירי במה מדליקין וכו' עיקר הכונה בפסול הפתילות הוא מפני שפתילות אלו שהוא מזכיר לפסול אין האור מתאחז בו כל כך ואין השלהבת עולה בו יפה אלא נפסקת וקופצת והוא הנקרא בלשון תלמוד מסכסכת כלומר שמתעכבת במקום א' וקופצת משם למקום אחר כמו וסכסכתי מצרים במצרים ואינה נחה במקום אחד אם לא יתקנוה ומתוך כך היא צריכה תיקון תמיד וכן פסול השמנים מפני שאלו שהוא מזכיר לפסול הם עבים ומרוב עבים ועכירותם אין הפתילה אפי' הראויה שבהם שואבת יפה הימנו ואינו נמשך אחר הפתילה והוא צריך תמיד להטות ולתקן וכלם בטעם זה חוץ משמן שרפה שטעם שלו מחמת אסור שרפת קדשים ביום טוב כמו שיתבאר וביאר תחלה פסול הפתילות ואח"כ פסול השמנים ואמר על הפתילות שאין מדליקין בלכש ופירשו בגמ' שוכא דארזא ובעמרניתא דאית ביה והוא כמין צמר שיש בין קלפת הארז לעצו ולא בחסן ופירשו בגמ' כיתנא דדיק ולא נפיץ ר"ל שהוא נכתש אלא שאינו מנופץ במסרקות של ברזל ועדין עץ הוא וקשה שאין האור מתאחז בו יפה ואין צריך לומר שאין מדליקין בנעורת של פשתן ולא בכלך ופירשו בגמ' גושקארא וגושקאיא הוא מונח על פסולת הקמח ר"ל פת של סובין במסכת גיטין ואף כאן פירושו פסולת המשי העשוי ככובע והוא בית התולעת שנקרא פוליל שנופצין אותו וטוין אותו ועושין ממנו בגד והוא הדין לפתילה של משי או של בגד העשוי ממנה שאין השלהבת עולה בהן ולא בפתילת האידן ופירשו בגמ' כמין צמר שיש בעץ של ערבה בין קלפתו לעצו ולא בפתילת המדבר ופירשו בגמ' שברא והוא מין עשב ארוך שעושין ממנו פתילות וי"מ שהוא מוחו של גמי שרוב תולדתו במדבר ובאגמים שבהם אלא שנר' שזו כשירה ולא בירוקה שעל פני המים ופירשוה בגמ' אוכמתא דארבי וענינו שהספינה כשמתעכבת הרבה במקום אחד גדל בה ירקרוקית נוטה לשחרות סביב לשוליה ולא הוצרך להזכיר לפסול ירקרוקית הנמצא במקום כנוס המים ונקרא אוכמתא דחריצי שזה נפרך הוא ואין עושין ממנו פתילה וכן לא הוצרך למעט במשנתינו צמר שנכווץ הוא וכל שכן שער שהוא נחרך וכן סיב של דקל ושאר עצים רכים:

    ועד כאן דברו בפסול פתילות ונתגלגלו מהם לפסול שמנים ואמר לא בזפת והוא השומן השחור היוצא מעץ שמן הנקרא פיגה ולא בשעוה ר"ל ליתן זפת או שעוה בנר במקום שמן שיהא שלהבת הפתילה מתיכו ושואב ממנו ופי' על אלו בגמ' שלפתילה מותר ופי' רבים שמותר לעשות פתילה מן השעוה או מן הזפת וכן מן החלב ר"ל כעין פתילה בלא בגד ובלא שום דבר ויתננה על גבי הנר ושמן לתוכה וידליק פתילת השעוה וחברותיה ומושכות השמן ודולקות אבל להדליק בנר של שעוה ר"ל פתילות ארוכות של בגד מכוסות בשעוה כעין שלנו או של חלב או של זפת כיוצא בהן אסור ודבר זה אי אפשר להעמידו שהשעוה אינה דולקת לעולם בדרך זה ונתכת היא וכן חלב המותך אבל בזפת ובחלב שאינו מותך הוא שאפשר לעשות כן וסוגית הגמ' אמרה על השעוה וא"כ על כל פנים אתה מפרשה בנרות שלנו הן של שעוה הן של חלב שמדליקן כדרך שהוא מדליקן בחול וכן אם עשה נרות כיוצא בהן מזפת ולא נאסרו אלא דרך שמן כגון שישים שעוה או זפת בנר שפתילה לתוכו ומכאן סמכו קצת מפרשים להתיר להשתמש בנרות של שעוה בלילי שבת ולחכמי הדורות שלפנינו ראיתי שמוחין בה והרי אנו רואים שצריכות הן להטיה ולמחיטה יותר מכל נרות שבעולם ואף גדולי הפוסקים אסרוה בתשובת שאלה ועיקר הדברים מעתה לפרש בסוגיא זו לפתילה מותר שאם לקח נר ר"ל פתילת הבגד המכוסית בחלב או בשעוה כעין שלנו ונתנה בתוך הנר כעין פתילה ונתן שמן לתוכה מותר שהפתילה שבתוך השעוה דולקת אף מחמת השמן:

    4 more comments on this page.

    Meiri on Shabbat 20b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה אנן שירא כו' אבל מטכסא לאו היינו שירא פרנדא דלא הוה אחר החורבן כו' עכ"ל ולפ"ז לא גרסינן בגמ' תיובתא דרבין דלדידיה מטכסא דהיינו כלך לאו שירא פרנדא הוא דלא הוה לאחר החורבן אלא דהקושיא הוא לאביי דאמר דכלך דמתני' היינו שירא פרנדא וכן מחקו מהרש"ל גם הגיה תירוץ ב' ואיבעית אימא פירושי קמפרש כו' ורצה לומר דכלך הוא פירוש דשיריים אילו לא מצא כן בספרים ישנים היה לבעל דין לחלוק דלא שייך בזה פרושי קמפרש כיון דשירא הוה ידיע להו וכלך לא הוה ידיע להו כדמוכח בשמעתין ואם דחקו לישנא דאיבעית אימא בתר תיובתא הרי מצינו סוגיא כזו בפרק הניזקין דאמרי' תיובתא ובתר הכי אמר כתנאי ועיין בתוס' פ' הפרה וק"ל:

    בד"ה ותנא דידן כו' וי"ל דהוסיפו היינו טעמא מפני שאין מושכין כו' עכ"ל נראה מדבריהם דטעמא דפסול פתילות במתני' נמי מפני שאין השמן נמשך יפה אבל בגמרא לקמן לא משמע כן אלא דפסול פתילות הוא משום שהאור מסכסכת בהן ואפשר דר"ל משום שהאור מסכסכת בהן אין השמן נמשך אחריהן מיהו בעיקר תירוצם ק"ק דאין זה מספיק דאכתי מאי הוסיפו בטעמא ומנ"מ שהרי האי טעמא אחרינא דצמר כויץ ושער מחריך פשוט טפי מדלא איצטריך ליה למתני במתני' ודוחק לומר דתנא דברייתא פליג ולית ליה טעמא דצמר כויץ ושער מחריך ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Shabbat 20b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' תני רב יוסף ד' מדורות אין צריכין רוב של זפת וכו' ושל גבינה וכו' עיין בדברי הרי"ף והרא"ש שגורסים בענין אחר:

    בגמרא מיתיבי השירים והכלך וכו' תיובתא דרבין תיובתא לפי גירסא זו צריך לפרש דמטכסא היינו עיקר המשי ועליו אמר רבין שהוא כלך דמתני' וא"ל אביי דזה אינו שהרי מטכסא שהוא עיקר המשי אנן שירא פרנדא קרינן ליה ולא כלך וא"כ רבין סבירא ליה דשירים ושירי פרנדא שהוא עיקר המשי וכלך הכל אחד וע"ז מותיב מיתיבי השירים והכלך וכו' דש"מ דשירים לאו היינו כלך תיובתא דרבין אבל לאביי לא קשה מידי דלדידיה מטכסא דהוא שירא פרנדא הוא עיקר המשי דהוא השירים דקתני גבי ציצית וכלך דמתני' הוא משי אחר גרוע ממנו ואפשר שהוא הפסולת של המשי אבל לפי פירוש דתוספות שפירשו דהא דקאמר אביי אנן שירא פרנדא קרינן ליה קאי אכלך דמתני' אבל מטכסא לאביי לאו היינו כלך דכלך הוא שירא פרנדא שהוא חשוב ואינו נמצא אחר החורבן ומטכסא הוא מין אחר גרוע ממנו אבל רבין ס"ל דכלך דמתניתין הוא מטכסא שהוא הגרוע ושירים הוא ענין חשוב ממנו והשתא לפי זה המיתיבי דמותיב ממתני' דהכלך והשירים לא שייך למותיב לרבין דהא לדידיה לא קשה מידי אלא לאביי הוי תיובתא וא"כ ליכא לגרוס בגמרא תיובתא דרבין אלא ה"ג מיתיבי השירים והכלך וכו' חייבים בציצית תיובתא וקאי התיובתא לאביי ולא לרבין ודו"ק:

    ברש"י ד"ה כיתנא דדייק ולא נפיץ ונעורת הוא הדק שבו כצ"ל ד"ל דחוסן הוא הפשתן דדייק ולא נפיץ ונעורת הוא הדק שמנפצין מן החוסן והכי קאמר קרא וכו' והא דנקט קרא והיה החסון וגו' שהוא הפשתן שאינו נפוץ ולא נקט קרא הפשתן הנפוץ ר"ל דלענין חוזק הפשתן שאינו נפוץ הוא חזק יותר מהנפוץ אלא שהנפוץ הוא רך ויפה יותר וקרא לא קפיד כי אם אחוזק:

    ד"ה גושקרא וכו' והוא בית התולעת וכו' ונופצים אותו וטווהו ועושה ממנו בגד ואסור לעשות ממנו פתילה וכו' כצ"ל:

    ד"ה שעוה וכו' והפתילה לתוכה וכו' כצ"ל:

    Maharam on Shabbat 20b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    במה מדליקין פרק שני

    במשנה במה מדליקין ובמה אין מדליקין ופירש"י במה מדליקין לעשות פתילה כו' עכ"ל. ולכאורה יש לתמוה הא דנקיט רש"י פתילות לחוד ושבק שמנים דקתני לה בהך מתני' גופיה בחד בבא ממש דמשמע דאין מדליקין דרישא אשמנים נמי קאי ואפשר משום דעיקר לשון הדלקה היינו בפתילה דבשמנים לחוד בלא פתילה לא שייך הדלקה משא"כ בפתילה לחוד שייך הדלקה ואפשר ג"כ דכוונת רש"י ליישב מה שדקדקו התוס' במה דפתח באין מדליקין ברישא ולא כסדר המשנה דקתני במה מדליקין ברישא וע"ז מפרש רש"י דלענין הפתילה קאי דבאמת לא אשכחן דנחית התנא לפרש כל הפתילות הכשרים להדליק משא"כ בשמנים אשכחן בסיפא דמתני' דפריש מדליקין בשמן שומשמין בשמן אגוזים כו' אפ"ה א"ש הא דנקיט ברישא במה מדליקין אע"ג דבפתילה קאי מ"מ כיון דהדלקת נר בשבת חובה שייך למיתני שפיר במה מדליקין ומכיון דמפרש פתילות הפסולות ממילא שמעינן דשאר פתילות כשרים ואגב אורחא קמ"ל דהדלקת נר בשבת חובה כנ"ל וק"ל:

    בתוס' בד"ה בעמרניתא דאית ביה וא"ת הא מסיפא כו' וי"ל דאין למדין כו' עכ"ל. אבל הרשב"א ז"ל בחידושיו כתב תירוץ אחר דלא מיקרי יוצא מן העץ אלא דבר היוצא ע"י כתישה כגון פשתן כו' ע"ש. ויש לתמוה על התוספות שלא פירשו כן שהרי כתבו התוספות לקמן במשנה דכל היוצא מן העץ דמותר להדליק בקנבוס וצמר גפן ואם כן משמע להדיא דלא מיקרי יוצא מן העץ אלא מה שיוצא ע"י כתישה כגון פשתן משא"כ בצמר הגפן שגדל בתוכו דאע"ג דהתוס' לקמן לא כתבו בהאי לישנא אלא משום דזרע הוא נראה דהיינו דוקא קנבוס אבל צמר גפן משמע דהיינו משום שאינו יוצא ע"י כתישה ולפי שהקנבוס נעשית ע"י כתישה הוצרכו לפרש דאפילו הכי שרי משום גזירה הוא. נמצא דלפ"ז האי עמרניתא דאית ביה דהכא אי לאו דתנא לה לאיסורא מפני שהאור מסכסכת בהן הו"א דשרי כמו צמר גפן וצ"ע:

    Penei Yehoshua on Shabbat 20b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' מיתיבי השיראים והכלך ק"ל אמאי פריך מהברייתא ולא פריך ממתניתין פ"ט מ"ב דכלאים:

    תוס' ד"ה אנן שירא כו' שלא היה נמצא כל כך עיין בר"ש פ"ט מ"ב דכלאים:

    Gilyon HaShas on Shabbat 20b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא מיתבי השיראים והכלך, [אלמא שיראין לאו היינו כלך] קשה לי אמאי פריך מברייתא ולא פריך ממתני' [משנה ב' פ"ט דכלאים] השיראים והכלך:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Shabbat 20b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 20, Amud Bet, about 347 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 120 words

      Opens “אמר רב כהנא: קנים שאגדן צריכין רוב,…”

      Named: רב כהנא.

    2. Segment 223 words

      Opens “תני רב יוסף: ארבע מדורות אין צריכין…”

      Named: רב יוסף.

    3. Segment 338 words

      Opens “א"ר יוחנן: עצים של בבל אין צריכין…”

      Named: רב יוסף, עולא, אבא.

    4. Segment 44 words

      Opens “הדרן עלך יציאות השבת…”

    5. Segment 554 words

      Opens “מתני׳ במה מדליקין ובמה אין מדליקין? אין…”

    6. Segment 612 words

      Opens “גמ׳ לכש שוכא דארזא. שוכא דארזא עץ…”

    7. Segment 730 words

      Opens “ולא בחוסן. אמר רב יוסף: נעורת של…”

      Named: רב יוסף, אביי.

    8. Segment 818 words

      Opens “ולא בכלך: אמר שמואל שאלתינהו לכל נחותי…”

      Named: רב יצחק בר זעירא, שמואל.

    9. Segment 926 words

      Opens “רבין ואביי הוו יתבי קמיה דרבנא נחמיה…”

      Named: אביי.

    10. Segment 1016 words

      Opens “מיתיבי השיראים והכלך והסיריקין חייבין בציצית (תיובתא…”

    11. Segment 1136 words

      Opens “ולא בפתילת האידן: אחוינא: רבין ואביי הוו…”

      Named: אביי.

    12. Segment 1217 words

      Opens “ולא בירוקה שעל כו': מאי היא אילימא…”

      Named: רב פפא, רבא.

    13. Segment 1315 words

      Opens “תנא הוסיפו עליהן של צמר ושל שער…”

    14. Segment 1428 words

      Opens “ולא בזפת: זפת זיפתא שעוה קירותא תנא…”

    15. Segment 1510 words

      Opens “אמר רמי בר אבין עטרנא פסולתא דזיפתא…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Shabbat 20b · Segment 3 — “א"ר יוחנן: עצים של בבל אין צריכין רוב.

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Shabbat 20b · Segment 2 — “תני רב יוסף: ארבע מדורות אין צריכין רוב: של…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Shabbat 20b · Segment 1 — “אמר רב כהנא: קנים שאגדן צריכין רוב, לא אגדן…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 20b · Segment 8 — “ולא בכלך: אמר שמואל שאלתינהו לכל נחותי ימא ואמרי…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 20b · Segment 7 — “…פשתן. אמר ליה אביי: והכתיב (ישעיהו א, לא) והיה…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Shabbat 20b · Segment 3 — “…השתא פתילה אמר עולא המדליק צריך שידליק ברוב היוצא,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 20b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026