Talmud Builders

    Shabbat 128b

    Back to index

    English translation — Shabbat 128b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1With regard to swollen meat that began to putrefy, it is permitted to move it because it is food for non-domesticated animals. With regard to exposed water, from which a snake might have drunk and into which it injected its venom, it is permitted to move it because it is suitable for a cat, which is somewhat immune to snake venom. Rabban Shimon ben Gamliel says: Exposed water itself may not be kept due to the danger that one may inadvertently drink it.

    2MISHNA: One may overturn a basket in front of the chicks so that they can climb on and climb off of it. Likewise, with regard to a hen that fled that one seeks to retrieve, one may push it even with his hands until it reenters the house.

    3One may help calves and foals to walk, and likewise a woman may help her son to walk. Rabbi Yehuda said: When is it permitted? When her son picks one foot up and puts one foot down by himself. However, if her son were dragging both his feet, it would be prohibited because it would be like carrying him in the public domain.

    4GEMARA: Rav Yehuda said that Rav said: With regard to an animal that fell into an aqueduct, one brings cushions and blankets, and throws them into the water ditch, and places them beneath the animal in the aqueduct. And if the animal thereby emerges, it emerges.

    5The Gemara raises an objection from a Tosefta : With regard to an animal that fell into an aqueduct on Shabbat, one provides it with sustenance in its place so that it will not die. This implies that providing it with sustenance, yes, that is permitted, providing it with cushions and blankets, no, that it is prohibited.

    6The Gemara answers: This is not difficult, as there is room to distinguish between the cases. This, the Tosefta in which it was taught that one provides the animal with sustenance, is referring to a case where it is possible to provide it with sustenance. That, the mishna in which Rav said that one brings cushions and blankets, is referring to a case where it is impossible to provide it with sustenance. Where it is possible to provide it with sustenance, yes, he does so. And if it is not possible to provide it with sustenance, he brings cushions and blankets and places them beneath the animal.

    7The Gemara asks: Does he not, by placing the cushions and blankets, negate a vessel’s preparedness? The cushions and blankets are no longer fit for their designated use on Shabbat, and this negation of their designated use is similar to the prohibited labor of dismantling. The Gemara answers: Rav holds that negating a vessel’s preparedness is prohibited by rabbinic law. Causing a living creature to suffer is a Torah prohibition. And a matter prohibited by Torah law comes and overrides a matter prohibited by rabbinic law.

    8We learned in the mishna: With regard to a hen that fled that one seeks to retrieve, he may push it back to its place. By inference: Push the hen, yes, it is permitted, help it to walk, no, it is prohibited. The Gemara comments: We already learned this, as the Sages taught: One may help domesticated animals, non-domesticated animals, and fowl walk in the courtyard on Shabbat, but not hens.

    9The Gemara asks: With regard to a hen, what is the reason that one may not help it walk? Abaye says: It is prohibited because the hen lifts itself off the ground. As a result, one actually carries it.

    10It was taught in one baraita : One may help domesticated animals, non-domesticated animals, and fowl walk in the courtyard, but not in the public domain. And a woman may help her son walk in the public domain, and, needless to say, it is permitted in the courtyard. And it was taught in another baraita : One may not lift domesticated animals, non-domesticated animals, and fowl off the ground in the courtyard, but one may push them so that they will enter.

    11The Gemara first seeks to clarify the second baraita . This baraita itself is difficult. On the one hand, you said that one may not lift, from which it may be inferred, however, that one may help it walk. Then you said: Push, yes, it is permitted, help walk, no, it is prohibited. Abaye said: The latter clause, which states that one may not help it walk, we came to the halakha of a hen, which, as mentioned above, one may not help it walk.

    12Having mentioned moving the hen, the Gemara cites that which Abaye said: One who slaughters a hen should force its legs into the ground, or alternatively lift it entirely into the air. Failure to do so leads to the concern lest the hen place its claws into the ground and convulse during the slaughter and dislocate the signs, the trachea and gullet. This would invalidate the slaughter and render the hen an unslaughtered animal carcass.

    13MISHNA: One may not birth an animal on a Festival, and all the more one may not birth it on Shabbat. However, one may assist it to give birth. And one may birth a woman even on Shabbat, and call a midwife for her to travel from place to place, even when the midwife’s travel involves the desecration of Shabbat. And one may desecrate Shabbat for a woman giving birth. And one may tie the umbilical cord of a child born on Shabbat. Rabbi Yosei says: One may even cut the umbilical cord. And all the requirements of circumcision may be performed for a baby whose eighth day of life occurs on Shabbat.

    14GEMARA: The Gemara asks: How may one assist in the birth of an animal? Rav Yehuda said: One holds the newborn so that it will not fall to the ground. Rav Naḥman says: One presses the flesh around the womb so that the newborn will emerge.

    15It was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Yehuda: How may one assist in the birth of an animal? One holds the newborn so that it will not fall to the ground, and he blows into its nostrils to remove mucus obstructing the air passages, enabling the offspring to breathe, and he places the mother’s teat into its mouth so that it will suckle.

    16Rabban Shimon ben Gamliel says: We would have mercy on kosher animals on a Festival, to help the offspring. The Gemara asks: How does one have mercy? Abaye said: If the mother does not draw her offspring near and tend to it, one may bring a lump of salt and place it in the animal’s womb, so that it will suffer, remember its suffering while giving birth, and have mercy on the offspring. And one may pour fluids of the afterbirth on the offspring so that the mother will smell it and have mercy on it, her offspring. And this may be done specifically for a kosher animal, but for a non-kosher animal, no, it may not be done.

    17The Gemara asks: What is the reason one may not do so for a non-kosher animal? The Gemara answers: A non-kosher animal does not distance its offspring, and if it does distance its offspring, it will not draw it near again. No purpose is served by taking these steps with a non-kosher animal.

    18We learned in the mishna: And one may birth a woman even when that involves the desecration of Shabbat The Gemara asks: After all, it was taught explicitly in the mishna: And one may birth a woman even on Shabbat, and call a midwife for her to travel from place to place. The phrase: And one may desecrate Shabbat for a woman giving birth, what does it come to include? All the possible acts of desecrating Shabbat for the birthing woman were already listed.

    19The Gemara answers: It comes to include that which the Sages taught with regard to this issue: If a woman giving birth were to need a lamp, her friend lights the lamp for her on Shabbat. And if she were to need oil, her friend brings her oil via the public domain in an atypical manner, carrying it in the palm of her hand but not in a vessel. And if the oil that her friend brings in her hand is not enough, she brings oil in her hair. And if oil that she brings in her hair is not enough, she brings oil for her in the typical manner, in a vessel.

    20The Master said in the baraita : If a woman giving birth were to need a lamp, her friend would light the lamp for her on Shabbat. The Gemara asks: This is obvious. The Gemara answers: It is necessary to teach this halakha only in the case of a blind woman giving birth. Lest you say: Since she cannot see even with the light it is prohibited to bring a lamp for her, it teaches us that lighting the lamp is permitted to settle her mind. The blind woman thinks: If there is something that needs to be done in the course of childbirth, the lamp will enable my friend to see and she will do it for me.

    21We learned in the mishna: And if she needed oil, her friend brings her oil in her hair. The Gemara asks: What good is this advice? Derive that it is prohibited due to the prohibited labor of wringing. The friend will need to wring her hair in order to extract the oil for the birthing woman.

    22It was Rabba and Rav Yosef who both said: There is no prohibition of wringing with regard to hair, since hair does not absorb liquids like other materials. Rav Ashi said: Even if you say that there is a prohibition of wringing with regard to hair, here the friend does not actually bring the oil in her hair. Rather, she brings it in a vessel tied through her hair. She does this because as much as it is possible to change the manner in which one performs a labor that is being done to save a life, we change it.

    23Rav Yehuda said that Shmuel said: With regard to a woman in childbirth, as long as the womb is open, whether she said: I need Shabbat to be desecrated, or whether she did not say: I need Shabbat to be desecrated, one desecrates Shabbat for her. Generally, a woman in childbirth is in danger, and prohibited labors may be performed in life-threatening circumstances.

    24Once the womb closed after birth, whether the woman who gave birth said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בשר תפוחמסריח:

    לחתוללא מזיק ליה ארס דנחש שאף הנחשים היא אוכלת:

    מפני הסכנהשמא ישתה אדם מהם:

    מתני' כופין סל בפני האפרוחיםאשמעינן דכלי ניטל לדבר שאינו ניטל בשבת ורבי יצחק משני לה בפ"ג בצריך למקומו:

    שברחהמן הבית:

    דוחיןבידים:

    מדדין עגליםאוחז בצוארו ובצדדין וגוררו ומסייעו ומנענע לו ברגליו:

    אשה מדדה את בנהאוחזתו בזרועותיו מאחוריו ומסייעתו והוא מניע רגליו והולך:

    שנוטל אחת ומניח אחתשהתינוק מניע את רגליו כשמניח אחת מגביה אחת:

    אבל גורר אסורמפני שנושאתו:

    גמ' ואי לא כגון שהמים עמוקין:

    והא קמבטל כלי מהיכנודמשהניחם תחתיה אין יכול לטלטלן דדומה לסותר בנין מדרבנן:

    צער בעלי חיים דאורייתאשנאמר עזוב תעזוב עמו ואיכא מאן דדריש טעמא דקרא משום צער בעלי חיים באלו מציאות (ב"מ דף לב:):

    מדדין לאשלא יהא אוחזה בגפיה ורגליה נוגעין לארץ ומוליכה:

    דמקפיא נפשהמגבהת עצמה מן הארץ ונמצא זה מטלטל אבל אווזים כשאוחזין בגפיהן הן מהלכין ברגליהן ומיהו ברה"ר לא משום שמא יגביה מן הארץ ונמצא נושאן דסתמא כרבנן דפליגי עליה דרבי נתן בהמצניע (לעיל שבת דף צד.) גבי המוציא חיה ועוף בין חיין בין שחוטין חייב והאשה מדדה את בנה אפילו ברה"ר דאי נמי מגביה ליה חי נושא את עצמו דהכי מוקמינן התם דבאדם מודו רבנן לרבי נתן:

    מקפיאכגון אקפו ידיכו דחגיגה (דף טז:):

    אין עוקריןרגליה לגמרי מן הארץ דמוקצה. היא לטלטלה:

    דדויי מדדינןאוחזה בשני צדדיה בידו ומדדה והוה טלטול טפי מדחייה שדחפה מאחריה:

    סיפאדקתני דוחין אבל לא מדדין:

    אתאן לתרנגולתורישא בשאר עופות:

    לכבשינהו לכרעיה בארעאכדי שיתכפלו ולא יוכל להתחזק עליהן:

    אי נמי לידלינהויגביהנו שלא. יהו רגליו נוגעות לארץ:

    מתני' מסעדיןמפרש בגמרא:

    חכמהמילדת:

    אין מילדין את הבהמה ביום טובדאיכא טרחא יתירה:

    אבל מסעדיןאותה בי"ט:

    ומיילדין אשה בשבתואין צריך לומר שמסעדין וכל שכן ביום טוב:

    וקושרין הטיבורשל ולד שהוא ארוך שאם לא יתקשר ויכרך בשום דבר יצאו מעיו אם יגביהו התינוק:

    גמ' דוחקבבשר של בהמה לפנים שיהא הולד בולט לחוץ:

    ונופח לו בחוטמושנחיריו סתומין לו ברירין:

    ונותן דדשל אמו בתוך פיו:

    מרחמיןמאהבין את ולדה עליה:

    בול של מלחמלא אגרוף דכייב לה וזוכרת צער לידה ומרחמה את הולד אם רחקתו:

    מי שליאשורין את השליא במים:

    לא מרחקהאין דרכה לרחק:

    מביאה לה שמןדרך רה"ר:

    בידבכפה ולא בכלי דכמה דאפשר משנינן:

    בשערהסכה שערה שמן וכשבאה אצלה מקנחתו ואין כאן חילול שבת כיון שאין דרך הוצאה בכך:

    פשיטאדהא פקוח נפש דוחה שבת:

    תיפוק ליה משום סחיטהלמה לא הביאה לה בכלי שלא תחלל שבת בהוצאה הכא נמי הא קמחללה בסחיטה:

    אין סחיטה בשיערשהוא קשה ואין בולע:

    דרך שערהכורכת הכלי בראשה בשערה:

    חיהיולדת:

    קברבית הרחם:

    שבת 128 עמוד ב

    1בשר תפוח מפני שהוא מאכל לחיה, מים מגולין מפני שהן ראויין לחתול. רשב"ג אומר: כל עצמן אסור לשהותן מפני הסכנה.

    Mishna

    2כופין את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו. תרנגולת שברחה דוחין אותה עד שתכנס.

    3מדדין עגלין וסייחין. אשה מדדה את בנה. אמר רבי יהודה: אימתי בזמן שהוא נוטל אחת ומניח אחת, אבל אם היה גורר אסור.

    Gemara

    4אמר רב יהודה אמר רב: בהמה שנפלה לאמת המים מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה, ואם עלתה עלתה.

    5מיתיבי: בהמה שנפלה לאמת המים עושה לה פרנסה במקומה בשביל שלא תמות. פרנסה אין, כרים וכסתות לא!

    6לא קשיא, הא דאפשר בפרנסה, הא דאי אפשר בפרנסה. אפשר בפרנסה אין, ואי לא מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה.

    7והא קא מבטל כלי מהיכנו! סבר מבטל כלי מהיכנו דרבנן, צער בעלי חיים דאורייתא, ואתי דאורייתא ודחי דרבנן.

    8תרנגולת שברחה וכו'. דוחין אין, מדדין לא. תנינא להא, דת"ר מדדין בהמה חיה ועוף בחצר, אבל לא את התרנגולת.

    9תרנגולת מאי טעמא לא? אמר אביי: משום דמקפיא נפשה.

    10תני חדא: מדדין בהמה וחיה ועוף בחצר אבל לא ברה"ר והאשה מדדה את בנה ברה"ר ואצ"ל בחצר. ותניא אידך: אין עוקרין בהמה וחיה ועוף בחצר, אבל דוחין בהן שיכנסו.

    11הא גופא קשיא: אמרת אין עוקרין, אבל דדויי מדדינן, הדר אמרת: דוחין אין, מדדין לא! אמר אביי: סיפא אתאן לתרנגולת.

    12אמר אביי: האי מאן דשחיט תרנגולת לכבשינהו לכרעיה בארעא, אי נמי נידל להו מידל, דדילמא מנח להו לטופריה בארעא, ועקר להו לסימנים.

    Mishna

    13אין מילדין את הבהמה ביום טוב, אבל מסעדין. ומילדין את האשה בשבת, וקורין לה חכמה ממקום למקום, ומחללין עליה את השבת, וקושרין את הטיבור. רבי יוסי אומר: אף חותכין. וכל צרכי מילה עושין בשבת.

    Gemara

    14כיצד מסעדין? רב יהודה אמר: אוחז את הולד שלא יפול לארץ, רב נחמן אמר: דוחק בבשר כדי שיצא הולד.

    Baraita

    15תניא כוותיה דרב יהודה: כיצד מסעדין? אוחזין את הולד שלא יפול לארץ, ונופח לו בחוטמו, ונותן לו דד לתוך פיו כדי שינק׃

    16אמר רשב"ג מרחמין היינו על בהמה טהורה ביו"ט היכי עביד? אמר אביי: מביא בול של מלח ומניח לה בתוך הרחם, כדי שתזכור צערה ותרחם עליו. ומזלפין מי שליא על גבי ולד, כדי שתריח ריחו ותרחם עליו. ודוקא טהורה, אבל טמאה לא.

    17מ"ט טמאה לא מרחקא ולדא, ואי מרחקא ולדא לא מקרבא.

    18מילדין את האשה וכו'. מכדי תנא ליה: מילדין את האשה וקורין לה חכמה ממקום למקום, ״ומחללין עליה את השבת״ לאתויי מאי?

    19לאתויי הא דתנו רבנן: אם היתה צריכה לנר חבירתה מדלקת לה את הנר. ואם היתה צריכה לשמן חבירתה מביאה לה שמן ביד, ואם אינו ספק ביד מביאה בשערה, ואם אינו ספק בשערה מביאה לה בכלי.

    20אמר מר: אם היתה צריכה לנר חבירתה מדלקת לה את הנר. פשיטא! לא צריכא בסומא, מהו דתימא: כיון דלא חזיא אסור קא משמע לן איתובי מיתבא דעתה, סברא: אי איכא מידי חזיא חבירתא ועבדה לי.

    21אם היתה צריכה לשמן וכו'. תיפוק ליה משום סחיטה!

    22רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו: אין סחיטה בשיער. רב אשי אמר: אפי' תימא יש סחיטה בשיער, מביאה לה בכלי דרך שערה, דכמה דאפשר לשנויי משנינן.

    23אמר רב יהודה אמר שמואל: חיה כל זמן שהקבר פתוח, בין אמרה ״צריכה אני)״, בין לא אמרה ״צריכה אני״ מחללין עליה את השבת.

    24נסתם הקבר, בין אמרה׃

    Tosafot

    בשר תפוח מפני שהוא מאכל לחיהתימה לימא מפני שהוא מאכל לכלבים וי"ל דכרבי יהודה אתיא ואינו מסריח כפירוש הקונטרס אלא חזי ליה וכל מידי דחזי ליה לאינש לא מקצה לכלבים אבל מפני שהוא מאכל לחיה מותר לטלטלו דכל ישראל בני מלכים הם ורב חסדא דלא שרי בשר תפל מהאי טעמא לית ליה כל ישראל בני מלכים:

    אין עוקרין בהמה חיה ועוףלספרים דגרסי רה"ר הך ברייתא פליגא אקמייתא בתרתי דדייקינן הא דדויי מדדינן אפילו ברה"ר ולעיל קתני דווקא בחצר ותו סיפא דמוקמת לתרנגולת דאין מדדין ברה"ר ולעיל קתני דאפי' בחצר לא ולספרים דגרסי אין עוקרין בהמה חיה ועוף בחצר אתי שפיר:

    קמ"ל איתובי מיתבא דעתהאע"ג דבפרק בתרא דיומא (דף פג.) אמר חולה אין מאכילין אותו ביוה"כ אלא ע"פ מומחה והכא שריא משום יתובי דעתא היינו שיותר יכולה היולדת להסתכן על ידי פחד שתתפחד שמא אין עושין יפה מה שהיא צריכה ממה שיסתכן החולה ברעב:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    ת"ר מטלטלין את החצב זה חצב הוא צמח משלח שרשיו למטה בקרקע בצדק בלא הטייה והוא מה שאמרו בפרק חזקת הבתים (ב"ב דף נה) אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן המצר והחצב מפסיקין בנכסי הגר וכו' ואמרו מאי חצובא אמר רב יהודה אמר רב שבו תיחם יהושע את הארץ לישראל כדי שיתפרשו תחומין אחד מחבירו ויאמינו בכך לענין עירובן של תחומין ושיתופם כי השרשים שהוא משלח בקרקע מוכיחים על הגבולים ועל פי זה אמרו שם במסכת יום טוב (פרק אין צדין דף כה) חצובא מקטע רגליהון דרשיעיא שהוא דבר שאין בו רוח חיים ובצמיחתו משלח שרשיו בארץ במשפט והרשעים מעקמין דרכיהם ואין הולכין בדרכיו של הקב"ה כמו שראוי להם לכן דרכם באפילה:

    צער בעלי חיים דאורייתא מה שאמר הקב"ה (שמות כ״ג:ה׳) כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו ואמרו בבא מציעא בפרק אלו מציאות (בבא מציעא דף לב) מצוה מן התורה לפרוק דקסבר תנא דידן צער בעלי חיים דאורייתא ורבי יוסי הגלילי סבר צער בעלי חיים דרבנן וסבר (אביי) [רב יהודה] בכאן כתנא קמא דצער בעלי חיים דאורייתא וביטול כלי מהיכנו דרבנן משכחת לה בפרק כירה (לעיל שבת דף מב) דתנן אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן ואמר רב חסדא אין נותנין כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה כו' ופירש רב יוסף טעמא בכך ואמר היינו טעמא דרב חסדא דקא מבטל כלי מהיכנו והא מרבנן הוא:

    סליק פרק מפנין.

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 128b

    Shabbat 128b. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 508 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בשר תפוח מסריח:

    לחתול לא מזיק ליה ארס דנחש שאף הנחשים היא אוכלת:

    מפני הסכנה שמא ישתה אדם מהם:

    מתני' כופין סל בפני האפרוחים אשמעינן דכלי ניטל לדבר שאינו ניטל בשבת ורבי יצחק משני לה בפ"ג בצריך למקומו:

    שברחה מן הבית:

    דוחין בידים:

    מדדין עגלים אוחז בצוארו ובצדדין וגוררו ומסייעו ומנענע לו ברגליו:

    אשה מדדה את בנה אוחזתו בזרועותיו מאחוריו ומסייעתו והוא מניע רגליו והולך:

    36 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 128b · Sefaria

    Tosafot

    בשר תפוח מפני שהוא מאכל לחיה תימה לימא מפני שהוא מאכל לכלבים וי"ל דכרבי יהודה אתיא ואינו מסריח כפירוש הקונטרס אלא חזי ליה וכל מידי דחזי ליה לאינש לא מקצה לכלבים אבל מפני שהוא מאכל לחיה מותר לטלטלו דכל ישראל בני מלכים הם ורב חסדא דלא שרי בשר תפל מהאי טעמא לית ליה כל ישראל בני מלכים:

    אין עוקרין בהמה חיה ועוף לספרים דגרסי רה"ר הך ברייתא פליגא אקמייתא בתרתי דדייקינן הא דדויי מדדינן אפילו ברה"ר ולעיל קתני דווקא בחצר ותו סיפא דמוקמת לתרנגולת דאין מדדין ברה"ר ולעיל קתני דאפי' בחצר לא ולספרים דגרסי אין עוקרין בהמה חיה ועוף בחצר אתי שפיר:

    קמ"ל איתובי מיתבא דעתה אע"ג דבפרק בתרא דיומא (דף פג.) אמר חולה אין מאכילין אותו ביוה"כ אלא ע"פ מומחה והכא שריא משום יתובי דעתא היינו שיותר יכולה היולדת להסתכן על ידי פחד שתתפחד שמא אין עושין יפה מה שהיא צריכה ממה שיסתכן החולה ברעב:

    Tosafot on Shabbat 128b · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    ת"ר מטלטלין את החצב זה חצב הוא צמח משלח שרשיו למטה בקרקע בצדק בלא הטייה והוא מה שאמרו בפרק חזקת הבתים (ב"ב דף נה) אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן המצר והחצב מפסיקין בנכסי הגר וכו' ואמרו מאי חצובא אמר רב יהודה אמר רב שבו תיחם יהושע את הארץ לישראל כדי שיתפרשו תחומין אחד מחבירו ויאמינו בכך לענין עירובן של תחומין ושיתופם כי השרשים שהוא משלח בקרקע מוכיחים על הגבולים ועל פי זה אמרו שם במסכת יום טוב (פרק אין צדין דף כה) חצובא מקטע רגליהון דרשיעיא שהוא דבר שאין בו רוח חיים ובצמיחתו משלח שרשיו בארץ במשפט והרשעים מעקמין דרכיהם ואין הולכין בדרכיו של הקב"ה כמו שראוי להם לכן דרכם באפילה:

    צער בעלי חיים דאורייתא מה שאמר הקב"ה (שמות כ״ג:ה׳) כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו ואמרו בבא מציעא בפרק אלו מציאות (בבא מציעא דף לב) מצוה מן התורה לפרוק דקסבר תנא דידן צער בעלי חיים דאורייתא ורבי יוסי הגלילי סבר צער בעלי חיים דרבנן וסבר (אביי) [רב יהודה] בכאן כתנא קמא דצער בעלי חיים דאורייתא וביטול כלי מהיכנו דרבנן משכחת לה בפרק כירה (לעיל שבת דף מב) דתנן אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן ואמר רב חסדא אין נותנין כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה כו' ופירש רב יוסף טעמא בכך ואמר היינו טעמא דרב חסדא דקא מבטל כלי מהיכנו והא מרבנן הוא:

    סליק פרק מפנין.

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 128b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    דג תפל אסור לטלטלו בשר בין חי ובין מליח מותר לטלטלו ת"ר מטלטלין את העצמות מפני שהן מאכל לכלבים בשר תפוח מפני שהוא מאכל לחיה וזו היא דתניא כוותיה דרב הונא מים מגולין מפני שהן ראוין לחתול. ומתניתא אלין הלכתא אינון דליכא דפליג. ואליבא דב"ה נשנו דתנן ב"ה אומרים מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין:

    כופין את הסל לפני האפרוחים שיעלו ושירדו.

    בהמה שנפלה לאמת המים אם אפשר לה בפרנסה עושין לה פרנסה במקומה ואם אי אפשר לה בפרנסה מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה ואם עלתה עלתה ואף על גב דמבטל כלי מהיכנו. מדרבנן היא.

    וצער ב"ח דאורייתא ואתא דאורייתא ודחה דרבנן.

    תרנגולת שברחה דוחין אותה עד שתכנס אבל אין מדדין אותה אפי' בחצר משום דמקפיא נפשה ואע"פ ששאר בהמה חיה ועוף מדדין בחצר אבל לא ברה"ר תרנגולת אפילו בחצר לא אלא אסור לדדותם אפילו בחצר.

    האשה מדדה את בנה ברה"ר וכ"ש בחצר והא דאמר ר' יהודה אימתי בזמן שנוטל אחת ומניח אחת אבל אם היה גורר אסור [היינו] ברה"ר בלבד שאם נוטל התינוק רגלו אחת ונשען על רגלו האחרת נמצא כמהלך אבל אם אינו נשען על רגליו אלא כשמדדתו גורר רגליו נמצאת נושאתו ברה"ר ואסור אבל בחצר מותר לטלטלו ולשאת אותו והא דאמר אביי מאן דשחיט תרנגולת ליכבשינה לכרעתא בארעא.

    אי נמי תידלינהו דילמא מנח להן לטופראה בארעא ועקרה להו לסימנים הלכתא היא:

    מתני' אין מילדין את הבהמה ביו"ט אבל מסעדין כיצד מסעדין.

    4 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 128b · Sefaria

    Rashba

    והא קא מבטל כלי מהיכנו ולא דמי לכופין את הסל לפני האפרוחין דשרי במתניתין, ואוקימנא בפרק כירה (שבת מג, א) אפילו כמ"ד אסור לבטל כלי מהיכנו, והיינו טעמא דהתם לא קיימי אפרוחין אלא לפי שעה ויכול הוא להפריחן, אבל הכא דלמא לא תעלה, ודלמא מבטל כלי מהיכנו קאמר. כך נראה לי.

    מתני' אין מילדין את הבהמה. פירש רש"י ז"ל: משום טירחא. ולי נראה משום חלול דאורייתא. ותדע לך מדאקשינן בגמרא גבי מילדין את האשה ומחללין עליה את השבת, מכדי תנא ליה מילדין את האשה וקורין לה חכמה, מחללין עליה את השבת לאתויי מאי, ואם איתא דמילדין אין בו אלא טירחא בעלמא, מאי קא מקשה מחללין לאתויי מאי, לאתויי אפילו חלול דאורייתא, ואי משום דתנא וקורין לה חכמה, אף היא דרבנן דתחומין לאו דאורייתא.

    גמרא אין סחיטה בשיער. לא ידעתי לזה התירוץ, אם כן מה הפרש יש בין מביאה לה ביד למביאה לה בשיער דכולן משום שבות, ויותר שינוי יש במביאה בשערה ממביאה ביד.

    Rashba on Shabbat 128b · Sefaria

    Meiri

    המשנה השניה כופין את הסל לפני האפרוחים שיעלו ושירדו תרנגולת שברחה דוחין אותה שתכנס מדדין עגלים וסייחים והאשה מדדה את בנה אמר ר' יהודה אימתי בזמן שנוטל אחת ומניח אחת אבל אם גורר אסור אמר הר"ם פי' זה שהתירו לתת סל לפני האפרוחים ואינו מבטל כלי מהיכנו לפי שהיא אינה עומדת עליו וסייח הוא עיר בן אתונות ופירוש מדדין כמו מסייעין או מנהיגין ביד והיא מלה עברית אדדה כל שנותי ויותר מבואר אדדה עד בית אלהים ובכל מקום שאומר ר' יהודה אימתי הוא מפרש דברי חכמים ולפיכך הלכה כר' יהודה:

    אמר המאירי המשנה השניה והכונה בה לבאר ענין החלק השני והוא שאמר כופין את הסל לפני האפרוחים כלומר אע"פ שהאפרוחים אסורים לטלטל כופין את הסל לפניהם לעלות עליו וממנו למקום גבוה שמזונות לשם שהכלי ניטל אף לצרך דבר שאינו ניטל ומשום ביטול כלי מהיכנו אין כאן שהרי חוזר ונראה לכשירדו אחר שלא היו שם בין השמשות שיאסר במיגו תרנגולת שברחה והרי היא אסורה לטלטל דוחה אותה עד שתכנס ופי' בגמ' דוקא דוחין אבל לא מדדין ר"ל שאין לו לאחזה בגפיה ושיהו רגליה נוגעות בארץ ומוליכה בקרקע בגפיה ופי' הטעם משום דמקפיא נפשה ר"ל שמגבהת עצמה מן הארץ ונמצא זה מטלטלה ואף בחצר אסור מטעם זה וי"מ בזו שנשמטת מן היד ואגפיה נתלשים וכן כתבוה גדולי המחברים ומ"מ באווזים ושאר עופות מותר לדדות ודוקא בחצר אבל לרה"ר אסור שמא יבא להביאם ולמדת שהגבהת כל בהמה חיה ועוף אסורה אף בחצר משום טלטול ומדדין עגלים וסייחים ר"ל שאוחזן באזניהם או בצדי צואריהן ומוליכן אף ברה"ר שאין באלו חשש הגבהה והבאה הא קטנים שבבהמה דקה וחיה דקה אסור מחשש הגבהה והבאה:

    האשה מדדה את בנה ר"ל שאוחזתו בזרועותיו ומוליכתו אף ברה"ר ואע"פ שיש בו חשש הגבהה והבאה לא גזרו מפני צער התינוק ופירש ר' יהודה דוקא בזמן שנוטל אחת ומניח אחת ר"ל שהתינוק מניע רגלו אחת ומניח אחת אבל לגררו אסור שהרי זה כנושאתו ארבע אמות או מכניסתו מרשות לרשות וגדולי הרבנים מפרשים בהיתר דדוי התינוק מפני שאף אם יבא להגביהו נושא את עצמו ואע"פ שנחלקו בה חכמים עם ר' נתן באדם מיהא מודים אף בתינוק והדברים מתמיהים שהרי בפרק נוטל אמרו בענין תינוק רבא כר' נתן סבירא ליה אלמא כל תינוק שאינו יכול לילך ברגליו הרי הוא כבהמה חיה ועוף והוא במחלקת והלכה כחכמים אלא שהטעם נראה כמו שכתבנו ומ"מ י"מ אותה של פרק נוטל בתינוק שאינו נוטל רגלו אחת כלל:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    ממה שכתבנו למדת שהמוציא בהמה חיה ועוף אפי' חיים חייב ואין אומרין בהם חי נושא את עצמו הא באדם פטור אא"כ היה כפות או חולה כמו שיתבאר וכן בקטן חייב כל שאין יכול לילך ברגליו ואין אומרין בו חי נושא את עצמו אלא שהותר דדויו בזמן שנוטל אחת ומניח אחת וגורר מיהא חייב ומ"מ יש חולקים בקצת דברים אלו לפסוק חי נושא את עצמו אף בבהמה חיה ועוף ואם הוציאן פטור אלא שאיסור גדול בדבר וכן פסקו שאף גורר בתינוק מותר ואין הדברים נראין:

    בהמה שנפלה לאמת המים בשבת מביאים כרים וכסתות ומניחים תחתיה ואם עלתה עלתה ואע"פ שמבטל כלי מהיכנו שהרי משליכו לתוך המים הואיל ואיסור ביטול כלי אינו אלא מדברי סופרים מפני שהוא דומה לבונה שכל שאינו יכול ליטלו הוא נראה כמוסיף בנין על הקרקע וצער בעלי חיים מן התורה כדכתי' עזוב תעזוב עמו מותר ומ"מ דוקא כשאין יכול לפרנסה שם אבל אם יכול לפרנסה שם עושה לה פרנסה במקומה עד מוצאי שבת:

    השוחט את התרנגול יהא כובש את רגליו בארץ או יגביהם שמא יזדמן וינעוץ צפורניו בארץ ויתאמץ עליהם ויבא לידי עיקור סימנים ומכאן נוהגים רבים ברוב עופות לאחוז אחד מרגליהם בידיהם בשעת שחיטה ומ"מ אין צורך בכך כל שהוא מגביהו מן הקרקע בכדי שלא יוכל לנעוץ צפרניו בארץ:

    המשנה השלישית אין מילדין את הבהמה בשבת אבל מסעדין ומילדין את האשה בשבת וקורין לה אשה חכמה ממקום למקום ומחללין עליה את השבת וקושרין את הטבור ר' יוסי אומר אף חותכין וכל צרכי מילה עושין בשבת אמר הר"ם פי' מילדין הוא משיכת הולד מהרחם מסעדין הוא שעוזרין האשה בהתרה רגליה ונדנודה ונענועה וכיוצא בה וחכמה היא האשה המקבלת הולד וקורין אותה בלשון עברי מילדת ורוצים באמרם ממקום למקום כי אין משגיחין ואין חוששין לאיסור תחומין ואמ' מחללין עליה את השבת ר"ל שעושין לה כל צרכיה מהדלקת הנר ושחיטה ובשול ושחיקת סמנין לשתות וקשירת החבלים במה שתתלה עצמה בעת הלידה וזולתם מכל צרכיה הכל שוה בין אמרה צריכה אני או לא תאמר אבל אין מתחילין בחלול שבת עד שתשב על המשבר ויתחיל הדם להיות שותת ומאותה שעה לתשלום שלשה ימים מחללין עליה את השבת בין אמרה צריכה אני בין אמרה איני צריכה ולתשלום שבעה ימים מחללין עליה את השבת גם כן אבל עושין כל צרכיה על ידי גוי לפי שהיא כמו חולה שאין בו סכנה והעקר אצלנו כי חולה שיש בו סכנה מחללין עליו את השבת ואין עושין חלול שבת קטנים ולא גוים ולא עמי הארץ כדי שלא ינהגו עצמם בחלול שבת ויקל עליהם כי לא ידעו שזה החלול לא התירו לעשותו אלא מפני הצורך הגדול וההכרח אבל עושין אותו גדולי ישראל ואם חולה שאין בו סכנה עושין צרכיו על ידי גוי וכן אמרו דבר שאין בו סכנה אומר לגוי ועושה ואומר תנא קמא שקושרין טבור הולד ומניחין אותו הכסוי נתלה ממנו עד מוצאי שבת וכורתין אותו ואינה הלכה אבל כורתין אותו ומנקין אותו ונותנין עליו אבק ההדס ודומה לו וכורכין אותו בבגדים כל זה בשבת ועוד יתבארו צרכי מילה בפרק שאחר זה והלכה כר' יוסי כאשר זכרנו:

    5 more comments on this page.

    Meiri on Shabbat 128b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה אין עוקרין כו' ותו סיפא דמוקמת לתרנגולת דאין מדדין ברה"ר ולעיל קתני דאפי' בחצר לא כו' עכ"ל ק"ק דאימא דקושטא הוא דאפילו בחצר לא וכדקתני לעיל והכא לאו לדיוקא אתא דאין מדדין ברה"ר אבל מדדין בחצר אלא לגופה אתא דאפי' ברה"ר דוחין אותה עד שתכנס י"ל דאי משום דוחין קתני ברה"ר תקשי ליה ממתני' דקתני דוחין סתם אלא ע"כ לענין דוחין ודאי אין חילוק בין בחצר בין ברה"ר ולא קתני ברה"ר אלא משום דיוקא דאין מדדין ברה"ר ואם כן תקשי דלעיל קתני דאפי' בחצר לא וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 128b · Sefaria

    Maharam

    במתני' וסייחין אשה מדדה את בנה וכו' כצ"ל:

    בגמ' אמר רב יהודה אמר שמואל חיה כל זמן שהקבר פתוח בין אמרה צריכה אני בין לא אמרה צריכה אני מחללין וכו' כצ"ל פי' דהיינו סתמא אבל אם אמרה אין צריכה אני בפירוש אין מחללין את השבת:

    ברש"י ד"ה כופין סל וכו' ור' יצחק משני לה בפ"ג וכו' כצ"ל:

    ד"ה מדדין עגלים אוחזן בצוארן וכו' כצ"ל:

    Maharam on Shabbat 128b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמרא תיפוק ליה משום סחיטה עיין לקמן דף קמה ע"א תוספות ד"ה כבשים:

    Gilyon HaShas on Shabbat 128b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 128, Amud Bet, about 508 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 120 words

      Opens “בשר תפוח מפני שהוא מאכל לחיה, מים…”

    2. Segment 215 words

      Opens “מתני׳ כופין את הסל לפני האפרוחים כדי…”

    3. Segment 322 words

      Opens “מדדין עגלין וסייחין. אשה מדדה את בנה.…”

      Named: רבי יהודה.

    4. Segment 418 words

      Opens “גמ׳ אמר רב יהודה אמר רב: בהמה…”

      Named: רב יהודה.

    5. Segment 517 words

      Opens “מיתיבי: בהמה שנפלה לאמת המים עושה לה…”

    6. Segment 619 words

      Opens “לא קשיא, הא דאפשר בפרנסה, הא דאי…”

    7. Segment 718 words

      Opens “והא קא מבטל כלי מהיכנו! סבר מבטל…”

    8. Segment 819 words

      Opens “תרנגולת שברחה וכו'. דוחין אין, מדדין לא.…”

    9. Segment 99 words

      Opens “תרנגולת מאי טעמא לא? אמר אביי: משום…”

      Named: אביי.

    10. Segment 1029 words

      Opens “תני חדא: מדדין בהמה וחיה ועוף בחצר…”

    11. Segment 1120 words

      Opens “הא גופא קשיא: אמרת אין עוקרין, אבל…”

      Named: אביי.

    12. Segment 1222 words

      Opens “אמר אביי: האי מאן דשחיט תרנגולת לכבשינהו…”

      Named: אביי.

    13. Segment 1335 words

      Opens “מתני׳ אין מילדין את הבהמה ביום טוב,…”

      Named: רבי יוסי.

    14. Segment 1420 words

      Opens “גמ׳ כיצד מסעדין? רב יהודה אמר: אוחז…”

      Named: רב יהודה, רב נחמן.

    15. Segment 1522 words

      Opens “תניא כוותיה דרב יהודה: כיצד מסעדין? אוחזין…”

      Named: רב יהודה.

    16. Segment 1641 words

      Opens “אמר רשב"ג מרחמין היינו על בהמה טהורה…”

      Named: אביי.

    17. Segment 1710 words

      Opens “מ"ט טמאה לא מרחקא ולדא, ואי מרחקא…”

      Named: רבא.

    18. Segment 1821 words

      Opens “מילדין את האשה וכו'. מכדי תנא ליה:…”

    19. Segment 1935 words

      Opens “לאתויי הא דתנו רבנן: אם היתה צריכה…”

    20. Segment 2035 words

      Opens “אמר מר: אם היתה צריכה לנר חבירתה…”

    21. Segment 219 words

      Opens “אם היתה צריכה לשמן וכו'. תיפוק ליה…”

    22. Segment 2225 words

      Opens “רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו: אין סחיטה…”

      Named: רב יוסף, רב אשי, רבה.

    23. Segment 2323 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר שמואל: חיה כל…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    24. Segment 244 words

      Opens “נסתם הקבר, בין אמרה…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 128b · Segment 23 — “…רב יהודה אמר שמואל: חיה כל זמן שהקבר פתוח,…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 128b · Segment 9 — “…טעמא לא? אמר אביי: משום דמקפיא נפשה.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 128b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026