Talmud Builders

    Shabbat 64a

    Back to index

    English translation — Shabbat 64a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1from the word vessel written there, with regard to the halakhot of ritual impurity imparted by a corpse, and the word vessel written with regard to the halakhot of other impurities.

    2It was taught in the baraita that a sack is added to the category of “ garment”; it too is ritually impure due to woven fabric. The Gemara asks: Is that to say that a garment is not a woven fabric? Rather, the statement should be emended and say as follows: A sack made from goat hair is added to the category of garment; even though it is not woven it can nevertheless become ritually impure. The Gemara asks: For what is a garment made of unwoven goat hair suitable? Rabbi Yoḥanan said: Since a poor person occasionally braids three goat hairs and hangs it on his daughter’s neck as an ornament.

    3The Sages taught a detailed halakhic exposition of that verse in a different baraita . From the fact that the verse mentioned sack, I have only derived that a whole sack can become ritually impure. From where is it derived to include even reins [ kilkeli ] and a saddle band fastened under the horse’s belly in the category of those objects that can become ritually impure? The verse states: “Or sack”; “or” teaches that the verse is referring to items similar to a sack as well. I might have thought, on that basis, that I should include even the ropes and measuring cords. The verse states: “Sack,” just as a sack is spun and woven, so too, everything that is spun and woven can become ritually impure. Ropes and measuring cords are not made from spun threads, and they are certainly not woven.

    4The baraita continues: Now, it says with regard to the halakhot of ritual impurity imparted by a corpse: “And every garment and all that is made of skins and all work of goats’ hair and all things made of wood you shall purify” (Numbers 31:20). This verse comes to include reins and the band under the horse’s belly within the category of: All work of goats’ hair. They too can become ritually impure.

    5I might have thought that I would include even the ropes and thin cords in this category. The Gemara begins with a logical analysis. And it may be inferred logically to the contrary, that a rope cannot become impure. The verse deemed impure an object that came in contact with a creeping animal, and it deemed impure an object that came in contact with a corpse. Just as when it rendered an object impure from contact with a creeping animal it only rendered impure objects spun and woven, as stated above; so too, when it rendered impure an object from contact with a corpse, it only rendered impure objects spun and woven.

    6There is room to distinguish: Are these indeed comparable? If the Torah was lenient with regard to the ritual impurity of an object that came in contact with a creeping animal, which is a less severe form of impurity, saying that ropes do not become impure from contact with that form of ritual impurity, will we be lenient with regard to ritual impurity imparted by a corpse, which is more severe? Perhaps, since impurity imparted by a corpse is more severe, even objects not woven and spun, e.g., ropes, become ritually impure from contact with it. Therefore, the verse states garment and leather, garment and leather to establish a verbal analogy.

    7The term garment and leather is stated with regard to ritual impurity imparted by a creeping animal: “And whatever any of them falls upon when they are dead will be impure whether it be any vessel of wood, or a garment, or leather, or sack, whatever vessel it be with which any work is done it must be put into water and it will be impure until evening, then it will be clean” (Leviticus 11:32). And garment and leather is stated with regard to ritual impurity imparted by a corpse. Just as garment and leather stated with regard to a creeping animal only rendered impure objects that are spun and woven, so too, garment and leather stated with regard to a corpse only rendered impure objects that are spun and woven.

    8Utilizing the same verbal analogy, one could say: And just as garment and leather stated with regard to a corpse rendered impure any object that is the work of goats’ hair, so too, garment and leather stated with regard to a creeping animal rendered impure any object that is the work of goats’ hair.

    9I have only derived from this verbal analogy that an object that comes from goats can become ritually impure; from where do I derive to include an item that comes from a horse’s tail or from a cow’s tail? The verse states: Or a sack, and anything like a sack, i.e., these other items as well.

    10The Gemara asks: Didn’t you already derive ritual impurity with regard to reins and a saddle band from this verse? How can ritual impurity for items that come from a horse’s tail and a cow’s tail be derived from the same verse?

    11The Gemara answers: That applies only before the verbal analogy was cited; now that the verbal analogy was cited, the verse is rendered extraneous. The fact that any item that falls in the category of: “And all work of goats’ hair,” can become ritually impure is derived from the verbal analogy. Reins and a saddle bands are included in the category of work of goats’ hair. Therefore, they need not be derived from that phrase. Consequently, a different halakha can be derived from that extraneous phrase: Objects that come from a horse’s tail or a cow’s tail can become ritually impure.

    12The baraita continues: And I have derived that an object made from a horse’s tail can become impure only with regard to a creeping animal; however, with regard to a corpse, from where is this derived?

    13The Gemara begins with a logical analysis. And it may be inferred logically that this is so. The Torah rendered impure a sack that came into contact with a corpse and rendered impure a sack that came into contact with a creeping animal. Just as when the Torah rendered items that came into contact with a creeping animal impure it made the legal status of that which comes from a horse’s tail and a cow’s tail equal to the legal status of that which is made from goats’ hair, i.e., that it contracts ritual impurity, so too when the Torah rendered impure items that came into contact with a corpse, it made the legal status of that which comes from a horse’s tail and a cow’s tail equal to the legal status of that which is made from goats’ hair.

    14The Gemara rejects this: Are these indeed comparable? If the verse added additional objects to the category of ritual impurity that lasts until nightfall, e.g., the impurity imparted by a creeping animal, which is extensive, will we add additional objects to the category of ritual impurity that lasts for seven days, which is limited to the case of impurity from a corpse? The fact that items made of a horse’s tail or a cow’s tail are added to the already broad category of ritual impurity that lasts until nightfall is not necessarily an indication that they are to be added to the category of ritual impurity that lasts seven days.

    15The verse states: Garment and leather, garment and leather to establish a verbal analogy. Garment and leather is stated with regard to ritual impurity imparted by a creeping animal, and garment and leather is stated with regard to ritual impurity imparted by a corpse. Just as with regard to the garment and leather stated in the halakhot of a creeping animal the Torah rendered the legal status of an item made from a horse’s tail or a cow’s tail equal to the legal status of that which is made from goats’ hair, so too, with regard to the garment and leather stated in the halakhot of a corpse, the Torah rendered the legal status of an item made from a horse’s tail or a cow’s tail equal to the legal status of that which is made from goats’ hair.

    16The Gemara notes: And it must be that the words garment and leather are free. Those terms must be superfluous in their context. The Torah included those terms for the express purpose of establishing the verbal analogy. A verbal analogy that is based on otherwise extraneous terms cannot be logically refuted. Because if these terms are not free, the verbal analogy can be refuted: What is unique to a creeping animal? Its ritual impurity is stringent in that it renders objects ritually impure even by means of contact with a lentil-bulk of a creeping animal. That is not the case with regard to a corpse, which is less severe in that it renders objects ritually impure only by means of contact with an olive-bulk of a corpse. Unless the terms are free, the analogy can be refuted.

    17Indeed [ la’ei ], they are free. The Gemara proves that the terms garment and leather are extraneous in their context. Now, since ritual impurity from contact with a creeping animal is juxtaposed to ritual impurity from contact with semen, as it is written: “And whoever touches anything that is impure by the dead or a man from whom semen is emitted” (Leviticus 22:4), and juxtaposed to that is the verse: “Or whoever touches any creeping animal which makes him impure, or a person who may make him impure with any impurity that he has” (Leviticus 22:5). And it is written in the halakhot of the ritual impurity of semen: “And every garment and every hide on which the semen is must be washed with water and will be impure until evening” (Leviticus 15:17). Since the verses appear next to each other, the halakhot of each can be derived from the other. Consequently, the words garment and leather, which the Torah wrote with regard to a creeping animal, why do I need them? The relevant halakha could be derived from the halakhot of seminal impurity. Learn from it that garment and leather were mentioned to render them free.

    18The Gemara comments: And still, it is free only from one side of the verbal analogy. Although the terms garment and leather stated with regard to ritual impurity imparted by a creeping animal are extraneous in their context, and the relevant halakha could have been derived in another manner, those terms stated with regard to ritual impurity imparted by a corpse are not extraneous in their context. This verbal analogy is only free from one side. It works out well according to the opinion of the one who said, with regard to a verbal analogy that is free from only one side, one can derive from it and cannot refute it logically. However, according to the opinion of the one who said that one can derive from a verbal analogy of this kind and one can refute it logically, what can be said?

    19The Gemara answers: Garment and leather stated with regard to impurity imparted by a corpse are also free. Now, since a corpse is juxtaposed with semen, as it is written: “And whoever touches anything that is impure by the dead or a man whose semen is emitted from him” (Leviticus 22:4); and it is stated with regard to semen: “And every garment and every hide” (Leviticus 15:17); the terms garment and leather, which the Torah wrote with regard to ritual impurity imparted by a corpse, why do I need them? Learn from it that they are mentioned in order to render them free. These terms are extraneous in their context, and were written for the purpose of the verbal analogy with the halakhot of creeping animals.

    20The Gemara interprets verses written with regard to the Midianite war discussed above: “And we have brought an offering before the Lord what every man has gotten of jewels of gold, chains, and bracelets, rings, agil , and kumaz , to make atonement for our souls before the Lord” (Numbers 31:50). Rabbi Elazar said: Agil is a mold in the shape of a woman’s breasts worn over them as an ornament. Kumaz is a mold in the shape of the womb.

    21Rav Yosef said: If so, that is the reason that we translate kumaz into Aramaic as maḥokh , meaning an item that leads to foolishness. Rabba said to him: This meaning is learned from the verse itself; kumaz is an acronym for: Here [ kan ] is the place of [ mekom ] lewdness [ zimma ].

    22Later in that chapter, it is written: “And Moses was angry with the officers of the host, the captains over thousands, and captains over hundreds, who came from the battle” (Numbers 31:14); Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said that Moses said to Israel: Perhaps you have returned to your original sinful behavior, when you sinned with the daughters of Moab and Midian at Shittim? They said to him: “Not one man of us is missing” (Numbers 31:49), we remain as wholesome in deed as we were. He said to them: If so, why do you need atonement? The princes brought these ornaments to atone for their souls. They said to him: If we have emerged from the grasps of actual transgression, we have not emerged from the grasps of thoughts of transgression. Immediately, they decided: “And we have brought an offering before the Lord.”

    23The Sage of the school of Rabbi Yishmael taught: For what reason did Israel in that generation require atonement? Because

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כלי כליבשרצים כתיב כל כלי אשר יעשה מלאכה וגו' ומגופיה דקרא דשרצים לא מצי יליף דאשר יעשה מלאכה לאו כלי תכשיט משמע:

    שקהוא עשוי מנוצה של עזים שאף על פי שאינו אריג אלא קלע קטן עשה מנוצה של עזים לתלות בו בתי נפש לצואר בתו טמא שדרכו בכך ותכשיט הוא וה"ק שהוא טמא משום אריג ואע"פ שאינו אריג:

    קולע ג' נימין כו'ג' חוטין של מטוה של נוצה של עזים צבועה:

    ותולה בצואר בתווקליעתה זו היא אריגתו מאחר שהוא טווי כדאמרן גבי תיכי חלילתא בריש פירקין דקרי להו אריג והא דקאמר אע"פ שאינו אריג כלומר לאו אריג ממש:

    אין לי אלא שקהעשוי ללבוש רועים:

    קילקלימסרך של סוס שקורין פייטרא"ל:

    חבקצינגלא של סרגא ואוכף ועושין אותה מנוצה של עזים טווי ואריג:

    יכול שאני מרבה החבלים והמשיחותלציא"ל שעושין למדוד וקולעין מן הנוצה כמו שנתלשה ואינו טווי ולא דמי לקולע שלש נימין דלעיל דהתם טווי הוא וזו היא אריגתו:

    יכול שאני מרבה כו'הואיל וכתיב כל:

    ודין הוא שלא נרבהולא צריך קרא למעוטי:

    הןתמיה הוא וכי דברים כוונים הם:

    אם היקל בטומאת שרץ שהיא קלהכלומר אם היקל מלטמא חבלים ומשיחות היקל לך בשרץ שטומאתו קלה טומאת ערב:

    נקלגם אנחנו בבנין אב זה במת שטומאתו חמורה טומאת ז':

    השתא דאתיא גזירה שוהוכי היכי דיליף מת משרץ למעוטי חבלים ומשיחות יליף נמי שרץ ממת לכל מעשה עזים לרבות קילקלי וחבק:

    אין לי אלא בשרץדאו שק התם כתיב:

    אם ריבהלטמא דבר הבא מזנב הסוס בטומאת ערב הוא דריבה:

    שהיא מרובהשכל המגעות טומאת ערב הן בין דשרץ ונבילה ושכבת זרע מגע הזב ומגע טמא מת:

    נרבה אנו בטומאת ז' שכן מועטת היאשאינה בכל המגעות אלא במגע המת בלבד:

    מופנהצריך שתהא גזירה שוה זו מב' תיבות דבגד ועור מופנין למדרש זה שלא יהו צריכין לגופן ומאחר שמופנין ללמוד גזירה שוה ה"ל כמאן דכתיב דרשא בקרא בהדיא ואין משיבין עליה:

    דאי לאו מופנהאמרינן לגופן באו ולא ילפינן להא מילתא מינייהו:

    דאיכא למיפרך כו'וה"ה דמצי למימר הכי אגזירה שוה קמייתא ומיהו אסקי לכולה ברייתא ברישא ופריך אהא דסליק מינה ובשינויא דמשנינן בהא מתרצה נמי קמייתא:

    לאיבאמת:

    וכתיב ביה בשכבת זרעדבגד ועור טמאים הם בו:

    מצד אחדהכתובין בשרץ מופנים כדאמרן אבל הכתובין במת אין מופנין:

    הניחא למ"ד כו'פלוגתא דרבי ישמעאל ורבנן היא במסכת נדה בהמפלת (נדה דף כב:):

    אלא למאן דאמר למידיןאם אין תשובה:

    ומשיביןאם יש להשיב:

    מאי איכא למימרהרי יש להשיב שכן מטמא בכעדשה:

    והנוגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע:

    דפוס של דדיןשמונחות בו:

    גיחוךליצנות:

    לקלקולכםשל מעשה שטים לזנות את בנות מואב שמא כך עשיתם במדין לכך אתם צריכין קרבן:

    לא נפקדלא נחסר מדת יהודית:

    שבת 64 עמוד א

    1״כלי״ ״כלי״ מהתם.

    2מוסף שק על הבגד שטמא משום אריג. אטו בגד לאו אריג הוא?! הכי קאמר: מוסף שק על הבגד, אף על פי שאינו אריג טמא. למאי חזי? אמר רבי יוחנן: שכן עני קולע שלש נימין ותולה בצואר בתו.

    Baraita

    3תנו רבנן: (ויקרא יא, לב) ״שק״ אין לי אלא שק, מניין לרבות את הקילקלי ואת החבק ת"ל ״או שק״. יכול שאני מרבה את החבלים ואת המשיחות ת"ל ״שק״. מה שק טווי ואריג אף כל טווי ואריג.

    4הרי הוא אומר במת: (במדבר לא כ) וכל כלי עור וכל מעשה עזים וגו' תתחטאו לרבות הקילקלי ואת החבק׃

    5יכול שאני מרבה את החבלים ואת המשיחות ודין הוא טימא בשרץ וטימא במת מה כשטימא בשרץ לא טימא אלא טווי ואריג אף כשטימא במת לא טימא אלא טווי ואריג׃

    6הן אם היקל בטמא שרץ שהיא קלה נקיל בטומאת המת שהיא חמורה תלמוד לומר בגד ועור בגד ועור לגזירה שוה׃

    7נאמר (ויקרא יא, לב) בגד ועור בשרץ ונאמר (במדבר לא, כ) בגד ועור במת מה בגד ועור האמור בשרץ לא טימא אלא טווי ואריג אף בגד ועור האמור במת לא טימא אלא טווי ואריג׃

    8ומה בגד ועור האמור במת טמא כל מעשה עזים אף בגד ועור האמור בשרץ טמא כל מעשה עזים׃

    9אין לי אלא דבר הבא מן העזים מניין לרבות דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה תלמוד לומר או שק׃

    10והא אפיקתיה לקילקלי וחבק׃

    11הני מילי מקמי דליתיה ג"ש השתא דאתי גזירה שוה אייתור ליה׃

    12ואין לי אלא בשרץ בטומאת מת מניין׃

    13ודין הוא טימא במת וטימא בשרץ מה כשטימא בשרץ עשה דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה כמעשה עזים אף כשטימא במת עשה דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה כמעשה עזים׃

    14הן אם הרבה בטומאת ערב שהיא מרובה נרבה בטומאת שבעה שהיא מועטת׃

    15תלמוד לומר בגד ועור בגד ועור לגזירה שוה נאמר בגד ועור בשרץ ונאמר בגד ועור במת מה בגד ועור האמור בשרץ עשה דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה כמעשה עזים אף בגד ועור האמור במת עשה דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה כמעשה עזים׃

    16ומופנה דאי לאו מופנה איכא למיפרך מה לשרץ שכן מטמא בכעדשה׃

    17לאי אפנויי מופני) מכדי שרץ איתקש לשכבת זרע דכתיב ״(ויקרא כב״, ד) איש אשר תצא ממנו שכבת זרע וסמיך ליה איש אשר יגע בכל שרץ וכתיב ״ביה בשכבת זרע וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע בגד ועור דכתב רחמנא בשרץ למה לי שמע מינה לאפנויי״׃

    18ואכתי מופנה מצד אחד הוא הניחא למאן דאמר מופנה מצד אחד למידין ואין משיבין אלא למאן דאמר למידין ומשיבין מאי איכא למימר׃

    19דמת נמי אפנויי מופנה מכדי מת אתקש לשכבת זרע דכתיב ״(ויקרא כב״, ד) והנוגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע וכתיב ״בשכבת זרע וכל בגד וכל עור בגד ועור דכתב רחמנא במת למה לי ש״מ לאפנויי:

    20(במדבר לא, נ) ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז א"ר אלעזר עגיל זה דפוס של דדין כומז זה דפוס של בית הרחם׃

    21אמר רב יוסף אי הכי היינו דמתרגמינן מחוך דבר המביא לידי גיחוך אמר ליה רבה מגופיה דקרא ש"מ כומז כאן מקום זימה:

    22(במדבר לא, יד) ויקצוף משה על פקודי החיל אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר להן משה לישראל שמא חזרתם לקלקולכם הראשון אמרו לו לא נפקד ממנו איש אמר להן אם כן כפרה למה אמרו לו אם מידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו מיד ונקרב את קרבן ה'׃

    23תנא דבי רבי ישמעאל מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה מפני׃

    Tosafot

    מניין לרבות את הקילקלי והחבקואם תאמר והא לא מיטלטל מלא וריקן ואי משום דאפשר לקפלה אם אינו עשוי לכך לאו כלום הוא כדאמר לקמן גבי קב הקיטע דאע"ג דיש לו בית קיבול לראש שוקו אם אינו עשוי לקבל טהור וי"ל דהני נמי לשם כל צורכן הן עשוין מתחלה אך קשה דלעיל פ' במה מדליקין (שבת דף כז. ושם) מפיק דבר הבא מן העזים דמטמא בשרצים מאו בגד וקילקלי וחבק באין מן העזים ומפיק להן הכא מאו שק וע"ק דהתם מרבה לנוצה של עזים לג' על ג' ואילו שק שיעורו בד' ואומר ר"י דתרי גווני נוצה של עזים הוו והתם מיירי [בדקה] שעושים ממנה בגדים חשובים והלכך איתרבו לשלשה על שלשה כמו שאר בגדים והכא מיירי בנוצה גסה שממנה עושין קילקלי וחבק וחבלים ומשיחות ושק:

    שמע מינה לאפנוייהקשה ה"ר אליעזר ממיץ כיון דאיתקש שרץ ומת לשכבת זרע א"כ ג"ש דבגד ועור ל"ל דכל מה שיהיה במת ניתן בשכבת זרע וכל מה שיהיה בשכבת זרע ניתן בשרץ וכן להפך דהא קי"ל דבר הבא מן ההיקש חוזר ומלמד בהיקש חוץ מן הקדשים:

    מידי הרהור מי יצאנווא"ת והא אפילו יפת תואר הותרה להם וי"ל דמכל מקום שייך בה איסור כדאמרינן (קדושין דף כב.) וחשקת בה ולא בחברתה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    הניחא למאן [דאמר] מופנה מצד א' למדין ואין משיבין אלא למאן דאמר למידין ומשיבין מאי איכא למימר. מחלוקת בין ר' ישמעאל ורבנן ועיקר דילה במס' נדה בפרק המפלת (נדה דף כב) אמר רב יהודה אמר שמואל משום ר' כל גזירה שוה שאינה מופנה כל עיקר אין למידין ממנה מופנה מצד אחד לר' ישמעאל למידין ואין משיבין לרבנן למידין ומשיבין:

    אמר להם משה לישראל שמא חזרתם לקלקולכם הראשון אמרו לו לא נפקד ממנו איש. במס' יבמות בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סא) אמרו ור' שמעון לא נפקד ממנו איש לעבירה ולדבר זה נתכוונו בהם בתשובה זו:

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 64a

    Shabbat 64a. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 558 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כלי כלי בשרצים כתיב כל כלי אשר יעשה מלאכה וגו' ומגופיה דקרא דשרצים לא מצי יליף דאשר יעשה מלאכה לאו כלי תכשיט משמע:

    שק הוא עשוי מנוצה של עזים שאף על פי שאינו אריג אלא קלע קטן עשה מנוצה של עזים לתלות בו בתי נפש לצואר בתו טמא שדרכו בכך ותכשיט הוא וה"ק שהוא טמא משום אריג ואע"פ שאינו אריג:

    קולע ג' נימין כו' ג' חוטין של מטוה של נוצה של עזים צבועה:

    ותולה בצואר בתו וקליעתה זו היא אריגתו מאחר שהוא טווי כדאמרן גבי תיכי חלילתא בריש פירקין דקרי להו אריג והא דקאמר אע"פ שאינו אריג כלומר לאו אריג ממש:

    אין לי אלא שק העשוי ללבוש רועים:

    קילקלי מסרך של סוס שקורין פייטרא"ל:

    חבק צינגלא של סרגא ואוכף ועושין אותה מנוצה של עזים טווי ואריג:

    יכול שאני מרבה החבלים והמשיחות לציא"ל שעושין למדוד וקולעין מן הנוצה כמו שנתלשה ואינו טווי ולא דמי לקולע שלש נימין דלעיל דהתם טווי הוא וזו היא אריגתו:

    25 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 64a · Sefaria

    Tosafot

    מניין לרבות את הקילקלי והחבק ואם תאמר והא לא מיטלטל מלא וריקן ואי משום דאפשר לקפלה אם אינו עשוי לכך לאו כלום הוא כדאמר לקמן גבי קב הקיטע דאע"ג דיש לו בית קיבול לראש שוקו אם אינו עשוי לקבל טהור וי"ל דהני נמי לשם כל צורכן הן עשוין מתחלה אך קשה דלעיל פ' במה מדליקין (שבת דף כז. ושם) מפיק דבר הבא מן העזים דמטמא בשרצים מאו בגד וקילקלי וחבק באין מן העזים ומפיק להן הכא מאו שק וע"ק דהתם מרבה לנוצה של עזים לג' על ג' ואילו שק שיעורו בד' ואומר ר"י דתרי גווני נוצה של עזים הוו והתם מיירי [בדקה] שעושים ממנה בגדים חשובים והלכך איתרבו לשלשה על שלשה כמו שאר בגדים והכא מיירי בנוצה גסה שממנה עושין קילקלי וחבק וחבלים ומשיחות ושק:

    שמע מינה לאפנויי הקשה ה"ר אליעזר ממיץ כיון דאיתקש שרץ ומת לשכבת זרע א"כ ג"ש דבגד ועור ל"ל דכל מה שיהיה במת ניתן בשכבת זרע וכל מה שיהיה בשכבת זרע ניתן בשרץ וכן להפך דהא קי"ל דבר הבא מן ההיקש חוזר ומלמד בהיקש חוץ מן הקדשים:

    מידי הרהור מי יצאנו וא"ת והא אפילו יפת תואר הותרה להם וי"ל דמכל מקום שייך בה איסור כדאמרינן (קדושין דף כב.) וחשקת בה ולא בחברתה:

    Tosafot on Shabbat 64a · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    הניחא למאן [דאמר] מופנה מצד א' למדין ואין משיבין אלא למאן דאמר למידין ומשיבין מאי איכא למימר. מחלוקת בין ר' ישמעאל ורבנן ועיקר דילה במס' נדה בפרק המפלת (נדה דף כב) אמר רב יהודה אמר שמואל משום ר' כל גזירה שוה שאינה מופנה כל עיקר אין למידין ממנה מופנה מצד אחד לר' ישמעאל למידין ואין משיבין לרבנן למידין ומשיבין:

    אמר להם משה לישראל שמא חזרתם לקלקולכם הראשון אמרו לו לא נפקד ממנו איש. במס' יבמות בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סא) אמרו ור' שמעון לא נפקד ממנו איש לעבירה ולדבר זה נתכוונו בהם בתשובה זו:

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 64a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    קילקלי מלשון יון הוא והוא עשוי בגד [(גליון) משיער של עזים והוא קשה עשוי להצניעו תחת הכרים והכסתות. חבקים כסוי הכסאות (ת"ל) או בגד או עור או שק אין לי אלא] שק בלבד מנין לרבות הקילקלי וחבק ת"ל או שק פי' מרבינן להו מאו כלומר הוה ליה למימר שק. או דכתב רחמנא למה לי לרבויי קילקלי וחבק. יכול שאני מרבה חבלים ומשיחין שיטמאו ת"ל שק מה שק טווי ואריג אף כל טווי ואריג הרי הוא אמר במת כל מעשה עזים יכול שאני מרבה חבלים ומשיחים דין הוא טימא בשרץ טימא במת כו'. ודחינן ואם היקל בטומאת שרץ שהיא קלה פי' טומאת שרץ קלה היא שהיא טומאת ערב אבל טומאת מת חמורה היא שהיא טומאת שבעה לא נתרבה ת"ל (או) בגד ועור בגד ועור לג"ש נאמר בגד ועור בשרץ ונאמר בגד ועור במת. פי' דין ג"ש ב' פסוקים וכל פסוק ופסוק כתוב מלין שאינן צריכין לפסוק ואין מילין פטיין לא נכתבו אלא בתוך פסוקים אלו אלא לדון מהם ג"ש להיות כל דין שמפורש באחד מהן שיהא גם השני כמותו וזהו שכתוב בעניננו בגד ועור בשרץ בגד ועור במת וצריכין להיות אלו בגד ועור מופנים בשני הפסוקים. שאם הן בפסוק אחד יתירין כגון שלמדו טומאת בגד ועור בשרץ משכבת זרע ונמצא בגד ועור האמור בשרץ מופנה כגון זה למידין ואם יש פירכא משיבין ופורכין ואם הן אלו פסוקים בגד ועור יתירין בשרץ ובמת למידין במת מן השרץ זהו טמאין במת דבר הבא מזנב הסוס מזנב הפרה כשם שמטמאין בשרץ ואין משיבין ואע"ג דאיכא למפרך ואם ריבה בטומאת שרץ שהיא מרובה. פי' טומאת שרץ (נותנת) [נוהגת] בשמנה שרצים.

    נרבה טומאת מת שהיא מועטת שאינה אלא במת בלבד ואוקימנא כיון שהן מופנה משני צדדין למידין ואין משיבין. ואלו הדברים הל"מ להדרש בענין הזה מסורת בידי חכמים:

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 64a · Sefaria

    Rashba

    מנין לרבות קלקי וחבק ואם תאמר והלא אין מטלטלין מלא וריקן, ואם תאמר מפני שראוי לקפלו ולשים בו שום דבר, מכל מקום כיון שאינו עשוי לכך לא חשבינן ליה כמטלטל מלא וריקן, וכדתנן לקמן (שבת סו, א) גבי קב הקיטע ואם יש לו בית קבול ראש שוקו לא חשבינן ליה בית קבול כיון שאותו בית קבול אינו עשוי לטלטל בתוכו שום דבר, וכמו שפירש רש"י זכרונו לברכה שם. ותירצו בתוס' דאף קלקי וחבק נמי על כרחין אית לן למימר דעשוי לכל תשמיש. ולדידי קשיא לי דהא איצטריך למעוטי חבלים ומשיחות משום דאינן אריג ואף על גב דאין עשוין לטלטלן מלא וריקן ואינן ראוין לכך. וצריך לי עיון.

    מה לטומאת שרצים שכן מרובה פירש רבנו האי גאון ז"ל שהיא מצויה. ואינו מחוור, דאם כן הוה ליה למימר שכן מצויה. והנכון מה שפרש"י ז"ל, דכל שאר הטומאות הקלות שאינן צריכות שבעה כטומאת מת קרי טומאת שרץ, וכדקרינן חטאת חלב כל חטאות שיש בהן כרת, ומרובה מרובה ממש קאמר.

    בגד ועור דכתיב (במדבר לא, כ) גבי מת למאי איצטריך שמע מינה לאפנויי. ואם תאמר אם כן בגד ועור דכתיב גבי מת וגבי שרץ (ויקרא יא, לב) למאי איצטריכי הא כולהו אתו מהיקשא דשכבת זרע, דכל מה שנאמר בשרץ כאילו נכתב בשכבת זרע ומה שנכתב בשכבת זרע יליף מת מיניה והוא הדין למה שנכתב במת יליף שכבת זרע מיניה והדר יליף שרץ מיניה. ויש לומר דכל מילתא דאתיא בהיקשא טרח וכתב לה קרא.

    Rashba on Shabbat 64a · Sefaria

    Meiri

    הקילקי והוא תכשיט הבהמה המונח בחזה שלה ונקרא פייטרא"ל וכן החבק והוא החוגרו מגבה על בטנה ונקרא צינגאלא"ה כלם מיטמאין מתורת שק ואע"פ שכלי בהמה אין מקבלים טומאה מ"מ תשמיש אדם הם שיכול להנהיג בהמתו בראשי הרצועות שבהם וכן שבשעה שהוא רוכב כשיש בה קילקי וחבק מנהיגה כרצונו והרי היא כמקל של בהמה שמיטמא הואיל ואדם רודה בו וכטבעת של בהמה שאדם מושך בו אבל חבלים ומשיחות הואיל ואין בהם טווי ואריג אין מיטמאין כלל ואע"פ שיש בהם קליעה שלא טמאנו קליעה בשק אלא מתורת תכשיט ולדעת גדולי הרבנים שמטמאין בקליעה מתורת אריג אתה צריך לפרש שהחבלים אין בהן קליעה או שאינם טווי ומ"מ כבר כתבנו מה שיש לנו לפקפק בדבריהם:

    דברים אלו ר"ל הבאת קילקי וחבק לטומאה והפקעת חבלים ומשיחות ממנה שוים הם בין לטומאת מת בין לטומאת שרץ וכן הבאת בגד העשוי מצמר של עזים לטומאה והוא הנקרא נוצה על שם שדרך בני אדם למרטו ולא לגזזו וכן העשוי מן הגמלים או מזנב הסוס ומזנב הפרה כלם שוים הם בין לטומאת מת בין לטומאת שרץ ששניהם למדים זה מזה בג"ש ואע"פ שיש להשיב בשתיהם שהרי המת טומאתו חמורה והשרץ טומאתו מרובה ר"ל שרוב טומאות בדינה לטומאת ערב הרי היא מופנת משני צדדים וכל ג"ש שמופנת משני צדדין למדין ואין משיבין אע"פ שיש להשיב בה אבל כל שאינה מופנת אלא מצד א' למדין ממנה אם אין שם תשובה אבל משיבין אם יש שם תשובה ואין למדין בה:

    כבר ידעת שהרהורי עבירה קשים מעבירה ומעתה אדם צריך כפרה על ההרהור כעבירה עצמה והוא שנאמר במדין ונקרב את קרבן י"י איש אשר מצא אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז לכפר על נפשותינו לפני י"י ונאמר שם ויקצוף משה על פקודי החיל ודרשו בו א"ל משה לישראל שמא חזרתם לקלקולכם הראשון כלומר כשראה אותם מזקיקי' עצמם לכפרה חשב שזנו עם בנות מדין כדרך שזנו עם בנות מואב בשטים והשיבוהו לא נפקד ממנו איש כלומר לא נפקד ממנו איש לעבירה א"ל א"כ כפרה זו למה א"ל אם מידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו מיד ונקרב את קרבן י"י וכן אמרו מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה מפני שזינו עיניהם מן הערוה הא למדת שראוי ליזהר מהרהורי עבירה כגוף העבירה והוא שדרשו מפני מה מנה הכתו' תכשיטין שבחוץ ר"ל טבעת עם תכשיטין שבפנים ר"ל עגיל וכומז לומר לך כל המסתכל אפי' באצבע קטנה של אשה כאלו מסתכל במקום התורף:

    Meiri on Shabbat 64a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא איכא למיפרך מה לשרץ שכן מטמא בכעדשה כו' הא דלא ניחא ליה לתלמודא הכא בהך פרכא דנקט בברייתא אם הרבה בטומאת שרץ שהיא מרובה כו' די"ל דאין זה דבר חמור למפרך ליה הכא אג"ש אלא דבברייתא אמה מצינו פריך ליה דבטומאת שרץ שמצינו בה שהיא מרובה הרבה בה הכתוב ועוד דהכא אג"ש קמייתא ע"כ דצריך למפרך בה דבר חמור כמ"ש לקמן בשם הראב"ן ניחא ליה למנקט לג"ש בתרייתא פרכת דבר חמור ודו"ק:

    בפרש"י בד"ה דאיכא למפרך כו' וה"ה דמצי למימר הכי אג"ש קמייתא כו' עכ"ל הא ודאי דהך פרכא דמה לשרץ דמטמא בכעדשה לא שייך למפרך בג"ש קמייתא דיליף מג"ש משרץ לטמא מת דאינו מטמא באינו טווי ואריג וכן דיליף מג"ש מטמא מת לטמא כל מעשה עזים דאדרבה סייעתא היא דמחומר בכעדשה מטעם זה יש להחמיר בשרץ טפי אלא דר"ל הך פרכא דמופני דאי לא מופני כו' איכא למיפרך בג"ש קמייתא דיש ג"כ הרבה חומרות בטמא מת משא"כ בשרץ כגון אבי אבות הטומאה וטומאת ז' וטומאת אהל אלא דנטר בהך פירכא דמופני כו' עד לסוף למפרך לה אבל הג"ש דנקט בברייתא ומשום דסליק מינה בהך ג"ש בתרייתא נקט למילתא בחומר דשייך בהך פירכא בתרייתא כן תוכן דברי הראב"ן לבאר פירש"י ע"ש:

    תוס' בד"ה מנין לרבות כו' אך קשה דלעיל פרק במה מדליקין מפיק דבר הבא מן העזים כו' מאו בגד וקילקלי כו' ומפיק להו הכא מאו שק כו' עכ"ל לכאורה קשה לדבריהם למאי דלא אסקי אדעתייהו דאיכא תרי גוונא נוצה תקשי להו בפשיטות משק גופיה דהיינו נוצה של עזים ול"ל התם קרא לדבר הבא מן העזים וכמו שהקשו התוס' שם פרק במה מדליקין ותירצו כה"ג ע"ש וע"ק דא"כ קילקלי וחבק גרעו טפי דהא כתיב שק בקרא ואפ"ה איצטריך ריבויא לקילקלי וחבק וכן במת כתיב בהדיא מעשה עזים ואפ"ה איצטריך ריבויא לקילקלי וחבק ולפי תירוצם נמי כיון דשק וקילקלי וחבק כולהו מנוצה גסה ואפ"ה איצטריך ריבויא לקילקלי וחבק ע"כ היינו משום דגריעי משק הם וא"כ מאי קשיא להו הכא דאימא אע"ג דאתרבו התם מעשה עזים מאו בגד איצטריך הכא רבויא לקילקלי וחבק דגריעי ויש ליישב דבריהם דהכא למאי דלא אסקי למימר דאיכא ב' גווני נוצה משמע להו הא דאיצטריך התם או בגד לרבות נוצה של עזים היינו כמו קילקלי וחבק דלא אתיין משק משום דגריעי ואהא קשיא להו שפיר הכא דהתם מרבה קילקלי מאו בגד והכא מרבה להו מאו שק וע"ק דהתם מרבה לנוצה לג' כו' ואילו שק כו' ר"ל דודאי לא עדיפי קילקלי וחבק משק דלא מטמא אלא בד':

    ודע איך שיהיה צ"ל דכל דבריהם אלו אינו אלא למאי דבעי למילף מעיקרא קילקלי וחבק מאו שק אבל לפי האמת יליף לה מג"ש וכדמסיק וא"כ התם נמי דיליף נוצה דקה מאו בגד היינו מקמי דליתי' ג"ש אבל לבתר דאתי ג"ש לא איצטריך נמי התם או בגד להכי דאתי נמי מג"ש אלא למילתא אחריתא אתא או לג' על ג' כדקאמר פרק במה מדליקין ובהכי ניחא דקשיא מאי פריך בשמעתין והא אפיקתיה לקילקלי וחבק כו' וכי לא ראה בברייתא דיליף מג"ש כל מעשה עזים בשרץ ממת דאיכא למימר דהוה סבר דלא יליף מג"ש לטמא מעשה עזים בשרץ אלא נוצה דקה אבל קילקלי וחבק לא יליף מג"ש אלא מאו שק כדנקט לה בברייתא ולהכי פריך שפיר והא אפיקתיה כו' ומשני השתא דאתי ג"ש קילקלי וחבק נמי אתו מיניה ואייתר להו או שק לזנב הסוס כו' ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Shabbat 64a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' מנין לרבות הקילקלי וכו" כצ"ל:

    לאי אפנויי מופני מכדי שרץ איתקש לשכבת זרע דכתיב איש כי תצא וכו' כצ"ל:

    בתוס' ד"ה מנין לרבות את הקילקלי וכו' והתם מיירי בדקה שעושה ממנה בגדים וכו' כצ"ל:

    ד"ה מידי הרהור וכו' כדאמרי' וחשקת בה ולא בחבירתה ר"ל ושמא הרהרו בחבירתה:

    Maharam on Shabbat 64a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בתוס' בד"ה מניין לרבות וכו' וא"ת והא לא מיטלטל מלא וריקן ואי משום דאפשר לקפלה וכו' וי"ל דה"נ לשם כל צרכן הן עשויין עכ"ל. והקשה הרשב"א ז"ל בחידושיו דאכתי קשה אמאי איצטריך למעוטי חבלים ומשיחות תיפוק ליה דאין מטלטלין מלא וריקן ולקפל בהן נמי לא חזו וכו' ע"ש שהניח בצ"ע ולע"ד נראה ליישב דהא בלא"ה קשה בהא דקאמר יכול שאני מרבה אף חבלים ומשיחות דמהיכי תיתי כיון דאיכא לאוקמי ריבויא דאו שק לדדמי לקילקולי וחבק אע"כ דהשתא משמע ליה דחבלים ומשיחות עדיפי טובא דלא בעינן דלהוי מטלטל מלא וריקן דומיא דשק והיינו כדאשכחן בנגעים שמטמאין בשתי וערב לפי שראוי לארוג בהן הרבה ה"ה לחבלים ומשיחות נמי שייך לומר כן והכי איתא להדיא לעיל בפ' במה מדליקין דף כ"ז בהא דאמרינן התם בגמרא מה לנגעים שכן שתי וערב מטמא בהן משא"כ בשאר טומאות ופי' התוס' שם דהא דפשיטא לן דשתי וערב אינו מטמא בשאר טומאות היינו מדממעטינן הכא חבלים ומשיחות א"כ לפ"ז כל כמה דלא ממעטינן חבלים ומשיחות הו"א דאפי' שתי וערב טמא כ"ש חבלים ומשיחות כן נ"ל נכון ודו"ק:

    בד"ה ש"מ לאפנויי הקשה הר"א ממיץ כיון דאיתקש שרץ למת וכו' עס"ה ולע"ד נראה ליישב דאע"ג דקי"ל אין היקש למחצה היינו במידי דכתיב' בהאי ענינא דהקישא כמ"ש התוספת לקמן בר"פ כלל גדול דף ס"ט בד"ה ומה עכו"ם שחייבין וכו' ע"ש וכה"ג כתבו בכמה דוכתי א"כ כ"ש הכא דהאי היקישא דמת לשרץ ולשכבת זרע כתיבא בפרשת אמור בת"כ א"כ לא קאי האי היקישא אלא להנך מילי דכתיבי בת"כ ואפילו בהנך דטומאת מת דכתיבי בפרשת פרה כיון דפרשת טמאין ופרשת פרה ביום אחד נאמרו ביום שהוקם המשכן משא"כ בהא דמרבינן הכא לקילקלי וחבק מקרא דכל מעשה עזים דכתיב בפרשת מדין שהוא לסוף מ' שנה א"כ לא שייך לומר דהאי היקישא דת"כ עלה נמי קאי מש"ה איצטריך ג"ש ומשום דאכתי איכא למיפרך מש"ה איצטריך לתלמודא לאסוקי דהך ג"ש מופנה משני צדדים. כן נ"ל:

    ובזה נתיישב ג"כ מה שהקשו התוס' לעיל בשמעתין על פרש"י בד"ה ההוא במדין כתיב דלפרש"י הו"ל למימר ההוא בטומאת מת כתיב ולמאי דפרישית א"ש דלא מצי לאקשויי הכי דודאי אי הוי כתיב בפרשת טומאת מת גופא שפיר הוי מצינן למילף בהיקישא דהכא אלא כיון דבפ' מדין כתיב דלא שייך הך היקישא מקשה שפיר דלית לן למילף שרץ ממת דאיכא למיפרך. כן נ"ל נכון ודו"ק:

    בד"ה מידי הרהור מי יצאנו וא"ת והא אפי' יפת תואר הותרה להם וכו' עס"ה. ואע"ג דיפ"ת לא הותרה להם אלא במלחמת רשות כמו שפירש"י בחומש בפ' כי תצא דאי במלחמת חובה כבר כתיב לא תחיה כל נשמה אפ"ה משמע להו להתוס' דהאי מלחמת חובה היינו דוקא מלחמת שבעה אומות משא"כ הך דהכא במלחמת מדין אע"ג שהיתה ע"פ הדיבור אפ"ה לא דמי למלחמות ז' אומות שהן לכיבוש ארץ ישראל ועליהם נאמר לא תחיה כל נשמה. ונראה לי דהא דפשיטא להו להתוס' הך סברא לחלק בין מלחמת מדין לז' אומות היינו מדאשכחן במלחמת מדין שצוה להם אלעזר על הגעלת כלים ואי ס"ד דמלחמ' מדין כמלחמת ז' אומות דמי אם כן אין צורך להגעיל הכלים דהא אפילו כתלי דחזירי הותרה להם כדאיתא בפ"ק דחולין וכ"כ הרמב"ן ז"ל בפירוש החומש דמה שלא הזהיר להם משה על הגעלת כלים במלחמות סיחון ועוג שהיה קודם לכן היינו מה"ט גופא דאפי' כתלי דחזירי הותרה להם וא"כ לפ"ז ע"כ דמלחמת מדין רשות קרי לה לגבי ז' אומות אע"פ שהיה ע"פ הדיבור כדאמרינן בסוטה ס"פ משוח מלחמה דמצוה לגבי חובה רשות קרי ליה מש"ה משמע להו להתוס' דבמלחמ' מדין אפי' יפת תואר הותרה להם. כן נ"ל:

    ובזה נתיישב לי ג"כ מה שדרשו חכמים ז"ל על פסוק ויקצוף משה על פקודי החיל שמתוך כעס בא לידי טעות שלא נאמר' פרשת גיעולי מדין על ידו ולכאורה יש לתמוה מה ענין זה לזה ולמאי דפרישית א"ש דדא ודא אחת היא והיינו לפי מה שמצאתי במדרש דמ"ש על פקודי החיל ואמר החייתם כל נקבה היינו שאמר להם היה לכם ללמוד ק"ו מז' אומות שנאמר בהם לא תחיה כל נשמה וא"כ לפ"ז הא בהא תליא דמחמת אותו הכעס שהיה סובר בפשיטות דמלחמת מדין חמיר מז' אומות מש"ה בא ג"כ לכלל טעות שלא אמר להם פרשת גיעולי מדין על הגעלת כלים לפי שהיה סובר דאפי' כתלי דחזירי הותרה להם. כן נראה לי נכון והוא כפתור ופרח בעז"ה:

    Penei Yehoshua on Shabbat 64a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    דָּבָר הַמֵּבִיא לִידֵי גִּחוּךְ פירוש 'ליצנות' והכונה כי הרואה תכשיט זה ביד אדם אחר עושה בו ליצנות, כיון שהוא תכשיט של 'אותו מקום' ורבא שפירש 'כּוּמָז' כָּאן מְקוֹם זִמָּה הכונה הרואהו מהרהר בזנות שיצייר מקומו נגד עיניו.

    שֶׁמָּא חֲזַרְתֶּם לְקִלְקוּלְכֶם הָרִאשׁוֹן פירוש רש"י 'מעשה שיטים' וקשא והלא אותם שזנו בשיטים כולם מתו, ואלו היו צדיקים גדולים והובררו על פי ה'? ועוד אמאי נקיט זה על 'וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה' והלא הקרבן הביאו אחר שהרגו כל הנקבות ופסוק 'וַיִּקְצֹף' הוא קודם? ונראה לי בס"ד 'קִלְקוּלְכֶם' קאי על מה שהחיו הנקבות ועברו על דבריו שצום כששלחם להרוג הכל, ולכן עתה אחר שהרגו הנקבות שהביאום ובאו להביא קרבן, אמר להם שֶׁמָּא חֲזַרְתֶּם לְקִלְקוּלְכֶם? שגם בפעם הזאת שצויתי אתכם שתהרגו כָל אִשָּׁה יֹדַעַת מִשְׁכַּב גם כן עברתם והשארתם מהם נשים שלא הרגתם אותם, ולכן הביא על פסוק 'וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה' ללמדנו בקלקולכם קאי על דבר זה שקצף עליו משה.

    אִם מִידֵי עֲבֵרָה יָצָאנוּ, מִידֵי הִרְהוּר לֹא יָצָאנוּ יש להקשות על עבירה עצמה שהיא מעשה בפועל מה שייך בה ספק כדי שאומרים 'אִם' שהוא לשון ספק דכל אחד יודע בעצמו אם עשה מעשה עבירה, ולא אפשר לומר שעשה ושכח, והוה ליה למימר בפשיטות מִידֵי עֲבֵרָה יָצָאנוּ אֲבָל מִידֵי הִרְהוּר לֹא יָצָאנוּ? ונראה לי בס"ד שיש שני מיני הרהור אחד בהסתכלות שזנו עיניהם מן הערוה, וזה איסור גדול במעשה כמו שכתבו הרי"ף ופתח עינים ז"ל, אך זה נקרא 'יְדֵי עֲבֵרָה' שממנו נמשך האדם לעשות עבירה ממש שמתגרה בו היצר הרע, ובזה הם מסתפקים כיון דלא הוה מעשה ממש אלא רק ראיה בהסתכלות, דאפשר שהסתכלו וזנו עיניהם ולאו אדעתייהו. והשני הרהור שהוא מן ראיה בלתי הסתכלות, אלא דרך העברה בעלמא שלא זנו עיניהם כל כך, וזה בודאי היה להם, כי אי אפשר לומר שלא ראו אותם אפילו ראיה מועטת בעלמא, וזה נקרא 'יְדֵי הִרְהוּר' שזה הראיה המועטת אפשר שימשך ממנה האדם להרהור גמור שהוא ראיה בהסתכלות שזנו עיניו מן הערוה, ועל זה אמרו מִידֵי הִרְהוּר לֹא יָצָאנוּ בודאי.

    מִפְּנֵי מָה הֻצְרְכוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר כַּפָּרָה יש להקשות למה הוצרך לומר 'שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר'? ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל קודם שעברו הירדן לא היו נענשים הצדיקים על עונות אחרים מדין ערבות, וכמו שכתב רש"י בפסוק (דברים כט, כח) הַנִּסְתָּרֹת לַהֳ' אֱלֹהֵינוּ וכו', עיין שם. ואיתא בספרי בפסוק וַיִּמָּסְרוּ (במדבר לא, ה) מגיד הכתוב שהיו בני אדם כשרים וצדיקים שהיו שקולים כפנחס, גם אמרו בגמרא שלא היה בהם אפילו מי שהקדים תפילין של ראש לתפילין של יד, ולכן שואל מִפְּנֵי מָה הֻצְרְכוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר כַּפָּרָה? 'אוֹתוֹ הַדּוֹר' דייקא, שלא נתחייבו עדיין בעונות אחרים והם היו צדיקים גמורים, אבל אם היו בדור אחר לא הוה קשיא ליה, דיש לומר הוצרכו בשביל שנתחייבו בשל אחרים מכח ערבות. והשיב בשביל שֶׁזָּנוּ עֵינֵיהֶם, שהזנת העין היו אנוסים בה מחמת ראיה, ובשביל עצמם הביאו שנסתפקו אולי זָּנוּ עֵינֵיהֶם. והא דנקיט לשון הֲזָנָה עיין מה שכתב רש"י ז"ל [לשון מזון שנהנו במראית העין], ומה שכתב עליו מהרש"א ז"ל [ופרש"י זנו מלשון מזון ואין צורך דיש לפרש מלשון זנות ממש דהיינו מהרהור עבירה של זנות.] עיין שם. ונראה לי יבא לשון זה נכון על פי מה שכתבו המקובלים ז"ל המסתכל בנשים נקרא גם כן מזנה, ולכך ברא הקב"ה עוף ששמו בַּת הַיַּעֲנָה אשר בת זוגו מתעברת בראיה בלבד, ולכן 'הַיַּעֲנָה' אותיות 'הַעֵינָהּ' שפועלת בראיה, בלבד עד כאן דבריו. ולכן אמרו כאן שֶׁזָּנוּ עֵינֵיהֶם מִן הָעֶרְוָה.

    Ben Yehoyada on Shabbat 64a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 64, Amud Aleph, about 558 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 13 words

      Opens “״כלי״ ״כלי״ מהתם.…”

    2. Segment 237 words

      Opens “מוסף שק על הבגד שטמא משום אריג.…”

      Named: רבי יוחנן.

    3. Segment 336 words

      Opens “תנו רבנן: (ויקרא יא, לב) ״שק״ אין…”

      Named: רבה.

    4. Segment 419 words

      Opens “הרי הוא אומר במת: (במדבר לא כ)…”

    5. Segment 529 words

      Opens “יכול שאני מרבה את החבלים ואת המשיחות…”

      Named: רבה.

    6. Segment 620 words

      Opens “הן אם היקל בטמא שרץ שהיא קלה…”

    7. Segment 734 words

      Opens “נאמר (ויקרא יא, לב) בגד ועור בשרץ…”

    8. Segment 818 words

      Opens “ומה בגד ועור האמור במת טמא כל…”

    9. Segment 919 words

      Opens “אין לי אלא דבר הבא מן העזים…”

    10. Segment 104 words

      Opens “והא אפיקתיה לקילקלי וחבק…”

    11. Segment 1111 words

      Opens “הני מילי מקמי דליתיה ג"ש השתא דאתי…”

    12. Segment 127 words

      Opens “ואין לי אלא בשרץ בטומאת מת מניין…”

    13. Segment 1330 words

      Opens “ודין הוא טימא במת וטימא בשרץ מה…”

    14. Segment 1412 words

      Opens “הן אם הרבה בטומאת ערב שהיא מרובה…”

      Named: רב שהיא, רבה.

    15. Segment 1544 words

      Opens “תלמוד לומר בגד ועור בגד ועור לגזירה…”

    16. Segment 1611 words

      Opens “ומופנה דאי לאו מופנה איכא למיפרך מה…”

    17. Segment 1748 words

      Opens “לאי אפנויי מופני) מכדי שרץ איתקש לשכבת…”

    18. Segment 1822 words

      Opens “ואכתי מופנה מצד אחד הוא הניחא למאן…”

    19. Segment 1940 words

      Opens “דמת נמי אפנויי מופנה מכדי מת אתקש…”

    20. Segment 2030 words

      Opens “(במדבר לא, נ) ונקרב את קרבן ה'…”

      Named: רב את.

    21. Segment 2122 words

      Opens “אמר רב יוסף אי הכי היינו דמתרגמינן…”

      Named: רב יוסף, רבה.

    22. Segment 2250 words

      Opens “(במדבר לא, יד) ויקצוף משה על פקודי…”

      Named: רב נחמן, רב את, רבה.

    23. Segment 2312 words

      Opens “תנא דבי רבי ישמעאל מפני מה הוצרכו…”

      Named: רבי ישמעאל.

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Shabbat 64a · Segment 23 — “תנא דבי רבי ישמעאל מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Shabbat 64a · Segment 21 — “אמר רב יוסף אי הכי היינו דמתרגמינן מחוך דבר…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 64a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026