Talmud Builders

    Shabbat 12a

    Back to index

    English translation — Shabbat 12a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1that the wall will not be damaged, it is not under the rubric of the verse: “If water be placed.” The water does not have the legal status of water poured for that purpose. This tanna does not consider protecting the wall from dirt as a significant usage. Similarly, protecting the zav from being soiled by the emission would not be considered a significant usage and the pouch used for that purpose would not be considered a significant vessel. The Gemara rejects this: Are these cases comparable? There, he does not need those liquids at all, and therefore the vessel is not considered to have been placed to receive them. However, here he needs this pouch to absorb the emission, to ascertain whether or not he experienced an emission. Although on that particular day he does not require the pouch, the zav typically requires his pouch for the purpose of ascertaining whether or not there is another emission.

    2Rather, this halakha with regard to the zav is comparable only to the latter clause of the mishna dealing with rainwater, in which we learned: A bowl that the drip of rain from the roof dropped into it, the water that splashes or overflows from the bowl does not have the legal status of water collected for a purpose, and is not under the rubric of the verse: “If water be placed.” And the water that is in the bowl has the legal status of water collected for a purpose and is under the rubric of the verse: “If water be placed.” Although, fundamentally, one has no interest in the drip of water, once the water already dripped, he wants it to remain in the bowl and not dirty the house. That desire is sufficient to accord the water in the bowl the legal status of water placed there willfully. The same is true with regard to the pouch of the zav . In the current situation of the zav , he is interested in keeping the emission in its place, and therefore the original difficulty posed by the contradiction between the two baraitot remains intact.

    3Rather, it is Abaye and Rava, who both said that this is not difficult. There is no contradiction between the baraitot . This baraita , which deems a zav liable by Torah law for going out with his pouch, is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. His opinion is that one who performs a prohibited labor that is not needed for its own sake, but rather for a different consequence of that prohibited labor, is liable. And that baraita , which deems him exempt, is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. He holds that one who performs a prohibited labor that is not needed for its own sake is exempt. Since the zav is not at all interested in the flow and the pouch, he is exempt by Torah law for carrying the pouch.

    4The Sage of the school of Rabbi Yishmael taught in a baraita : A person may go out ab initio donning phylacteries on Shabbat eve at nightfall. Although one does not don phylacteries on Shabbat and going out donning them involves an element of carrying, there is no concern lest he forget and remove them on Shabbat. What is the reason for this? Because Rabba bar Rav Huna said: A person is obligated to touch his phylacteries at all times that he is donning them. This is derived from an a fortiori inference [ kal vaḥomer ] from the frontplate [ tzitz ] of the High Priest. Just as with regard to the frontplate, which has only one mention of God’s name, the Torah said: “And it should be always upon his forehead” (Exodus 28:38), which means that the High Priest must always be aware that the tzitz is placed on his head and that he should not be distracted from it; phylacteries that have numerous mentions of God’s name, all the more so one should always be aware of them. Therefore, he remembers that the phylacteries are on his head and is not likely to come to carry them on Shabbat. On a related note, the Gemara mentions that it was taught in a baraita that Ḥananya says: A person is required to feel his clothing on Shabbat eve at nightfall to ascertain whether he forgot an object in his pockets that he might come to carry on Shabbat. And Rav Yosef commented and said: That is a significant halakha for Shabbat, and it is fitting to do so in order to refrain from violating a prohibition.

    5We learned in the mishna: One may not shake his clothes on Shabbat to rid them of lice; and one may not read a book by candlelight, so that he will not come to adjust the wick of the lamp. A dilemma was raised before the Sages: Does this mean that one may not shake his clothes even during the day due to the concern lest he kill the louse that he finds in his clothing, and our mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer? As it was taught in a baraita that Rabbi Eliezer said: One who kills a louse on Shabbat, even though it is a very small creature, it is as if he killed a camel, and there is no difference in the severity of the prohibition. And what was said in the mishna: And he may not read by candlelight, is due to concern lest he adjust the wick, a totally independent matter. Or, perhaps both of these halakhot are due to the concern lest he adjust the wick, and both halakhot apply exclusively at night. During the day he is permitted to shake his clothes, and there is no concern lest he kill a louse.

    6Come and hear a resolution to this dilemma from that which was taught in a baraita : One may not shake clothing and one may not read a book by candlelight on Shabbat. The style of the baraita indicates that both actions are prohibited for the same reason. The Gemara rejects this: Is this proof from the baraita a stronger proof than our mishna? In our mishna, both halakhot are also cited together, and that was insufficient proof that they share a common rationale.

    7Come and hear a resolution to this dilemma from that which was taught in another baraita : One may not shake clothing by the light of the lamp and one may not read by the light of the lamp. These two decrees are among the halakhot that the Sages said in the upper story of Ḥananya ben Ḥizkiya ben Garon. Learn from this that both of the decrees are due to the concern lest he adjust the wick. In both decrees, the prohibition of doing so by the light of the lamp, lest he come to adjust the wick, was mentioned. Indeed, learn from this.

    8Rav Yehuda said that Shmuel said: It is prohibited to use candlelight even to distinguish between his garments and the garments of his wife. Because that requires a certain degree of scrutiny, there is concern lest he adjust the wick in order to see better. To qualify this statement, Rava said: We only said this with regard to the garments of the people of the city of Meḥoza, as there the men’s garments are wide and ornamented similar to the women’s garments; however, with regard to farmers and village residents, they know the difference between men’s and women’s garments. There is no concern lest they adjust the wick to distinguish between the garments, as the differences between men’s garments and women’s garments are obvious. Even with regard to the clothing of the people of Meḥoza, we only said that it is prohibited to distinguish between men’s and women’s garments with regard to the garments of old women; however, with regard to the garments of young women, they know the difference and there is no concern lest one adjust the wick to distinguish between them.

    9The Sages taught: One may not shake clothing to rid them of lice in the public domain in deference to human dignity, as passersby would be offended by this. Similarly, Rabbi Yehuda said, and some say that Rabbi Neḥemya said it: One may not make an appiktoizin , a drug to induce vomiting, in the public domain in deference to human dignity. With regard to the matter of shaking clothing to rid them of lice on Shabbat, the Gemara cites that which the Sages taught in the Tosefta : One who shakes his clothing may squeeze the louse and throw it, as long as he does not kill it. Abba Shaul says: He may take the louse and throw it, as long as he does not squeeze it. In his opinion, killing a louse is prohibited by Torah law. Therefore, even squeezing it is prohibited, lest he come to kill it. Rav Huna said: The halakha is that he may squeeze and throw the louse, and that is the dignified way to get rid of a louse, and even during the days of the week, when it is not Shabbat and there is no concern lest he violate the prohibition of killing a louse. Even then, it is preferable not to kill it because it is disgusting and it is sufficient to simply throw it ( Me’iri ). The Gemara relates that Rabba would kill the lice. And Rav Sheshet would also kill them. Rava would throw them into a cup [ lekna ] of water and he would not kill them directly with his hands. The Gemara relates that Rav Naḥman would say to his daughters: Kill them, and let me hear the sound of the combs, meaning, you may kill the lice in the usual manner on the comb.

    10As far as the basic halakha is concerned, it was taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says that Beit Shammai and Beit Hillel disagreed with regard to killing a louse on Shabbat: One may not kill a louse on Shabbat, this is the statement of Beit Shammai; and Beit Hillel permit doing so. In their opinion, a louse is unlike the other creatures for which one is liable for killing them on Shabbat.

    11And Rabbi Shimon ben Elazar would also say in the name of Rabban Shimon ben Gamliel: One may not make matches [ meshaddekhin ] for the children, to betroth them on Shabbat, and one may not enter into an agreement to take the child and teach him to read a sacred book or to teach him a trade, and one may not comfort mourners on Shabbat, and one may not visit the sick on Shabbat, this is the statement of Beit Shammai, as in their opinion, those are weekday activities and not appropriate on Shabbat. And Beit Hillel permit performing all of these activities on Shabbat, as they each include an aspect of mitzva.

    12The Sages taught in a baraita : One who enters to visit a sick person on Shabbat does not address him in the manner customary during the week; rather, he says: It is on Shabbat that it is prohibited to cry out and ask for compassion, and healing is soon to come. And Rabbi Meir says that it is appropriate to add: The merit of Shabbat is capable of engendering compassion.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שלא ילקה כו'דהיינו אצולי טינוף לא חשיב ליה הך כפיי':

    מי דמיהא לא ניחא ליה בהנך משקין כלל וברצונו לא ירדו ונהי נמי דכפיית קערה חשיבא ליה אנן חשיבותא דמשקין בעינן וכפייה זו אינה אלא לגלות עליהן שאינו חפץ בהן אבל הכא לענין שבת אחשיבותא דהוצאה קפדינן והך הוצאה דכיס חשיבא דקא מיבעי ליה להציל על בגדיו:

    הא לא דמיאע"כ אם להכשר זרעים באת לדמויה לא תדמיה אלא להך:

    שירד דלף לתוכה כו'משנה היא במסכת מכשירין (פ"ד משנה ה) השנויה אחר הסיפא דהכופה את הקערה והכי תנן עריבה שירד הדלף לתוכה כו' הניחה שירד הדלף לתוכה מים הניתזין והצפים ב"ש אומרים בכי יותן וב"ה אומרים אינם בכי יותן נטלה לשופכה אלו ואלו מודים שהן בכי יותן ומ"מ יש לשמוע מהך סיפא כדגרסינן בספרים (וכב"ה) נתנה לעריבה זו שירד הדלף לתוכה אע"ג דאצולי טינוף הוא אפילו הכי מדלא כפאה גלי דעתי' דאחשבינהו לקבלן והוו חשובים אותן שבתוכה והך הוצאה נמי אחשבה לקבולי בהאי כיס האי זיבה אע"ג דבזיבה לא ניחא ליה אנן לחיובי אהוצאת זיבה לא מהדרינן אלא אהוצאת כיס:

    הניתזיןלמרחוק:

    והצפיןמלמעלה כשהיא מלאה:

    אינן בכי יותןדלא ניחא ליה בהו:

    הא רבי יהודהדאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה שברצונו לא תעשה ואינו צריך לעיקר (תחלתה) [תכליתה] כי הכא שאינו צריך לזיבה זו שעל ידה בא הכיס הזה ואעפ"כ חייב עליה ופלוגתייהו בהמצניע (לקמן שבת דף צג:) גבי מוציא המת במטה חייב ואע"ג דהוצאת המת לא ניחא ליה ביה ור"ש פוטר:

    עם חשיכהולא חיישינן דילמא נפיק בהו משתחשך:

    והיה על מצחו תמידקרא יתירא הוא להך דרשה דהא כבר קבע ליה מקום והיה על מצח אהרן:

    למשמש בבגדושלא יהא כרוך בשום דבר פן יוציאנו:

    הלכתא רבתידבר גדול יש כאן להפרישו מאיסור שבת:

    שמא יהרוגוביום נמי עסקינן ולאור הנר דמתני' אלא יקרא קאי:

    כהורג גמלכלומר דגדול מאד:

    או דילמאלאור הנר דקתני אתרוייהו קאי ותרוייהו שמא יטה אבל ביום שפיר דמי:

    מי אלימא ממתניתיןדקתני לאור הנר בסוף ואפ"ה מספקא לן דאיכא לפלוגי בהו ולמימר דלאור הנר אלא יקרא קאי הכא נמי איכא למימר דאין פולין אפילו ביום ולאור הנר אאין קורין קאי:

    ת"שדקתני לאור הנר בתרוייהו:

    בני מחוזאמפנקי ולא עבדי מלאכה ובגדיהם רחבים כשל אשה וצריכים עיון:

    מידע ידעישבגדי האנשים קצרין שעוסקין בשדות במלאכה ושל נשים רחבים בתי יד שלהן:

    דזקנותקצרים במקצת ושל אנשים מעונגין רחבים ודומין זה לזה וגזרינן שמא יטה:

    אבל דילדותרחבים הרבה ואין של אנשים דומין להם:

    ברה"רבחול:

    מפני הכבודשל עוברין שלא ימאסו:

    אפיקטויזיןהקאה גומיט"א בלע"ז כך מצאתי:

    מולל וזורקבשבת מולל להתיש כחן שלא יחזרו אליו ובלבד שלא ימלול בדוחק ויהרוג דסבירא ליה הריגת כינה שבות ואבא שאול כר"א ומחייב חטאת הלכך גזרינן מלילה שלא יהרוג:

    מקטע להוהורגן ובשבת:

    לקנאספל:

    מאכולתכינה:

    מתיריןכדמפרש טעמא בפרק שמונה שרצים (לקמן שבת דף קז:) מאילים מאדמים דמשכן מה אילים פרים ורבים אף כל שפרה ורבה וכינה אינה פרה ורבה אלא מבשר אדם היא שורצת:

    וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומרדבהני נמי פליגי ב"ש וב"ה:

    אין משדכיןבשבת משום ממצוא חפצך:

    וב"ה מתיריןדקא סברי חפצך ולא חפצי שמים:

    ואין מנחמיןמשום דמצטער עם המצטערין:

    שבת היא מלזעוקצריך להרחיב דעתם בתנחומים שלא יצטערו:

    יכולה היא שתרחםאם תכבדוה מלהצטער בה:

    שבת 12 עמוד א

    1שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן! מי דמי? התם לא קא בעי להו להני משקין כלל, הכא קא בעי להו. להאי כיס לקבולי ביה זיבה׃

    2הא לא דמיא. אלא לסיפא עריבה שירד דלף לתוכה מים הניתזין והנצפין אינן בכי יותן ושבתוכה הרי זה בכי יותן׃

    3אלא אביי ורבא דאמרי תרווייהו ל"ק הא ר' יהודה והא ר' שמעון׃

    4תני דבי רבי ישמעאל יוצא אדם בתפילין בע"ש עם חשיכה מאי טעמא כיון דאמר רבה בר רב הונא חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ושעה ק"ו מציץ מה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה (שמות כח, לח) והיה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו תפילין שיש בהן אזכרות הרבה על אחת כמה וכמה הלכך מידכר דכיר להו תניא חנניא אומר חייב אדם למשמש בבגדו ע"ש עם חשכה אמר רב יוסף הלכתא רבתי לשבת.

    5לא. יפלה את כליו כו': איבעיא להו לא יפלה את כליו ביום שמא יהרוג ורבי אליעזר היא דתניא אמר רבי אליעזר ההורג כינה בשבת כאילו הורג גמל ולא יקרא לאור הנר שמא יטה או דילמא תרוייהו שמא יטה׃

    6ת"ש אין פולין ואין קורין לאור הנר מי אלימא ממתניתין׃

    7ת"ש אין פולין לאור הנר ואין קורין לאור הנר אלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון ש"מ דתרוייהו שמא יטה ש"מ׃

    8אמר רב יהודה אמר שמואל אפילו להבחין בין בגדו לבגדי אשתו אמר רבא לא אמרן אלא דבני מחוזא אבל דבני חקליתא מידע ידעי ודבני מחוזא נמי לא אמרן אלא דזקנות אבל דילדות מידע ידיעי׃

    Baraita

    9ת"ר אין פולין ברה"ר מפני הכבוד כיוצא בו אמר (רב) יהודה ואמרי לה רבי נחמיה אין עושין אפיקטויזין ברה"ר מפני הכבוד ת"ר המפלה את כליו מולל וזורק ובלבד שלא יהרוג אבא שאול אומר נוטל וזורק ובלבד שלא ימלול אמר רב הונא הלכה מולל וזורק וזהו כבודו ואפי' בחול רבה מקטע להו ורב ששת מקטע להו רבא שדי להו לקנא דמיא אמר להו רב נחמן לבנתיה קטולין ואשמעינן לי קלא דסנוותי׃

    Baraita

    10תניא רשב"א אומר אין הורגין את המאכולת בשבת דברי ב"ש וב"ה מתירין׃

    11וכן היה רשב"א אומר משום רשב"ג אין משדכין את התינוקות לארס ולא את התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות ואין מנחמין אבלים ואין מבקרין חולין בשבת דברי בית שמאי וב"ה מתירין:

    Baraita

    12ת"ר הנכנס לבקר את החולה אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא ור"מ אומר יכולה היא שתרחם.

    Tosafot

    ושבתוכה הרי זה בכי יותןאין זה במשנה אלא שהש"ס מדקדק מדנקט הניתזין והניצפין אינן בכי יותן משמע הא שבתוכה הרי הן בכי יותן:

    שמא יהרוגפירש הרב יוסף מאורליינ"ש דכינה היינו שחורה הקופצת דכתיב והך את עפר הארץ והיה לכנים (שמות ח׳:י״ב) ודרך שחורה הקופצת לצאת מן הארץ ובזאת נחלקו עליו רבנן אבל פרעוש היא הכינה הרוחשת וחייב עליה אפילו לרבנן כדאמרי' בפ' שמונה שרצים (לקמן ' ף קז: ושם) ואין נראה לר"ת דאמרינן במדרש אף כי אנוש רמה אלו כנים שבראש ובנדה פ"ב (דף כ:) שלח לה מסריקותא מקטל קלמי ופי' בקונטרס מסרק להרוג כנים ואין דרך שחורה הקופצת להיות בראש ועוד בברכות (פ"ז דף נא:) אמרינן ממהדורי מילי ומסמרטוטי קלמי ודרך כנים לבנות הרוחשות להיות בסמרטוטי מבגדים ישנים ועוד דפרעוש אמר לקמן בפרק שמונה שרצים (דך קז:) שהוא פרה ורבה וכינה הרוחשת אינה פרה ורבה אלא באה מזיעת אדם לכך נראה לר"ת דשחורה הקופצת היא פרעוש וחייב עליה לכ"ע וכינה הרוחשת שרי להרוג כב"ה המתירין ובקונטרס נמי פירש בסמוך דרבה מקטע להו בשבת:

    מי אלימא ממתניתיןוהפושט ס"ד דברייתא דרכה לפרש טפי ממתניתין ועוד דבברייתא קתני אין פולין ואין קורין משמע טפי דקאי לאור הנר אתרוייהו מבמתני' דקתני ולא יפלה את כליו:

    אפילו להבחין בין בגדו לבגדי אשתודרכן היו להיות שוין מכאן נראה לאסור להבחין בין בגדו לבגדי חברו לאור הנר:

    נוטל וזורק ובלבד שלא ימלולנראה לפרש דאבא שאול כרבנן וגזר מלילה דכינה אטו מלילה דפרעוש ומלילה דפרעוש שמא יהרוג וכולה חדא גזירה היא ורש"י פי' דכר' אליעזר סבירא ליה וקשה דמשמע דרבי אליעזר סבירא ליה דלפלות נמי אסור דקאמר לעיל לא יפלה שמא יהרוג ור' אליעזר היא ומיהו י"ל דלעיל לא קאי. הכי:

    רבה מקטע להומפרש ריב"א בחול וקאי אדרב הונא דקאמר זהו כבודו אפילו בחול ואנן סמכינן ארש"י דפי' בשבת וקיימא כבית הלל דשרו בסמוך:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    לא קשיא הא ר' יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה הא ר' שמעון דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה אבל עיקר דבריו של ר' שמעון במשנה בפרק המצניע (שבת דף צג) דתנן וכן כזית מן המת וכזית מהנבילה וכעדשה מן השרץ חייבין ור"ש פוטר ובגמ' אמרי פוטר היה ר"ש אף במוציא את המת לקוברו וזאת ההוצאה מלאכה שאינה צריכה לגופה היא לפי שזה שהוציא כלים מרשות לרשות לא לצורך נפשו הוציא לא לאכלו ולא ליהנות ממנו ולזאת נקראת מלאכה שאינה צריכה לגופה שאם חס ושלום יהיה זה המת סרוח או זאת הנבילה סרוחה ואין יכול לעמוד עמה מפני הריח הרע אז ר' שמעון מודה שאם הוציאה חייב חטאת מפני שהיא באותה שעה נעשית מלאכה שצריכה לגופה ופרק אמר ר' עקיבא (שבת דף צ) תנו רבנן המוציא ריח רע כל שהוא ובגמ' דבני מערבא אמרי את המת במטה חייב דברי הכל ולא כן תאני אף ריח רע כל שהוא ואמר ר' לא ור' שמעון מודה ליה אבל דברי ר' יהודה כבר אמר בעל ההלכות גדולות בהלכות שבת כופין את הקערה על הנר בשביל שלא תאחוז בקורה ועל צואה של קטן ועל עקרב שלא תישך אמר ר' יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי ואמר חושש אני לו מחטאת הא דאמרי' בכל דוכתא ר' יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה לא אשכחנן לה (עיקבא) [עיקרא] אלא מן האי וממאי דכי פליגי תנא קמא ור' יהודה בהא מתניתא במלאכה שאינה צריכה פליגי דקא אמרינן איכא דמתני לה אהא הצד נחש בשבת ומתעסק שלא ישכנו פטור ואם לרפואה חייב מאן תנא אמר ר' יהודה ר' שמעון היא דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה וקא פשטינן ליה לההוא דפטור ומותר מהא ועל עקרב שלא תישך אלמא כי פליגי במתני' במלאכה שאינה לגופה תנא קמא דאמר כופין קסבר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה ור' יהודה קאמר חייב עליה ומעשה נמי אתא לקמיה רבן יוחנן בן זכאי ואסר וכתב אדוננו האי ז"ל דהני מילי דכתיבן בהלכות רבואתא דבתר רבנן סבוראי פרישו להו ותמצא במסכת כריתות בפרק ספק אכל חלב בסופו (דף כ) תנו רבנן החותה גחלים בשבת להתחמם בהם והבעירו מאיליהן תני חדא חייב ותניא אחריתי פטור הא דתניא פטור קסבר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה והא דתניא חייב קסבר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה והתנאי שהזכרתי על דברי ר' שמעון שאם יהיה ריח רע והוציאו חייב חטאת כך מצאתי בפי' אדוננו האי ואלו דבריו ומדקדקי רבנן בהאי דקא מיפטר המוציא את המת הני מילי דלית ליה ריחא דאי אית ליה ריחא נמצאת הוצאתו מלאכה שצריכה לגופה ותניא בפרק אמר ר' עקיבא בסופיה המוציא ריח רע כל שהוא ואית לה להא מילתא סייעתא בתלמוד ארץ ישראל ומילתא מוכחא היא עד הנה דברי גאון נ"ע ואני עיינתי בתלמוד ארץ ישראל וכתבתי ממנו ההלכה שהוקדם זכרה וכפשוטן של דברים יראה סיוע גדול לאותו הפרט שפרטתי אבל כשתעיין בסוף הדברים שנאמרו לשם מודה ר' שמעון כו' לא הויא סייעתא אבל סמכתי על דברי אותם הגאונים ז"ל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 12a

    Shabbat 12a. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 368 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שלא ילקה כו' דהיינו אצולי טינוף לא חשיב ליה הך כפיי':

    מי דמי הא לא ניחא ליה בהנך משקין כלל וברצונו לא ירדו ונהי נמי דכפיית קערה חשיבא ליה אנן חשיבותא דמשקין בעינן וכפייה זו אינה אלא לגלות עליהן שאינו חפץ בהן אבל הכא לענין שבת אחשיבותא דהוצאה קפדינן והך הוצאה דכיס חשיבא דקא מיבעי ליה להציל על בגדיו:

    הא לא דמיא ע"כ אם להכשר זרעים באת לדמויה לא תדמיה אלא להך:

    שירד דלף לתוכה כו' משנה היא במסכת מכשירין (פ"ד משנה ה) השנויה אחר הסיפא דהכופה את הקערה והכי תנן עריבה שירד הדלף לתוכה כו' הניחה שירד הדלף לתוכה מים הניתזין והצפים ב"ש אומרים בכי יותן וב"ה אומרים אינם בכי יותן נטלה לשופכה אלו ואלו מודים שהן בכי יותן ומ"מ יש לשמוע מהך סיפא כדגרסינן בספרים (וכב"ה) נתנה לעריבה זו שירד הדלף לתוכה אע"ג דאצולי טינוף הוא אפילו הכי מדלא כפאה גלי דעתי' דאחשבינהו לקבלן והוו חשובים אותן שבתוכה והך הוצאה נמי אחשבה לקבולי בהאי כיס האי זיבה אע"ג דבזיבה לא ניחא ליה אנן לחיובי אהוצאת זיבה לא מהדרינן אלא אהוצאת כיס:

    הניתזין למרחוק:

    והצפין מלמעלה כשהיא מלאה:

    אינן בכי יותן דלא ניחא ליה בהו:

    הא רבי יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה שברצונו לא תעשה ואינו צריך לעיקר (תחלתה) [תכליתה] כי הכא שאינו צריך לזיבה זו שעל ידה בא הכיס הזה ואעפ"כ חייב עליה ופלוגתייהו בהמצניע (לקמן שבת דף צג:) גבי מוציא המת במטה חייב ואע"ג דהוצאת המת לא ניחא ליה ביה ור"ש פוטר:

    27 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 12a · Sefaria

    Tosafot

    ושבתוכה הרי זה בכי יותן אין זה במשנה אלא שהש"ס מדקדק מדנקט הניתזין והניצפין אינן בכי יותן משמע הא שבתוכה הרי הן בכי יותן:

    שמא יהרוג פירש הרב יוסף מאורליינ"ש דכינה היינו שחורה הקופצת דכתיב והך את עפר הארץ והיה לכנים (שמות ח׳:י״ב) ודרך שחורה הקופצת לצאת מן הארץ ובזאת נחלקו עליו רבנן אבל פרעוש היא הכינה הרוחשת וחייב עליה אפילו לרבנן כדאמרי' בפ' שמונה שרצים (לקמן ' ף קז: ושם) ואין נראה לר"ת דאמרינן במדרש אף כי אנוש רמה אלו כנים שבראש ובנדה פ"ב (דף כ:) שלח לה מסריקותא מקטל קלמי ופי' בקונטרס מסרק להרוג כנים ואין דרך שחורה הקופצת להיות בראש ועוד בברכות (פ"ז דף נא:) אמרינן ממהדורי מילי ומסמרטוטי קלמי ודרך כנים לבנות הרוחשות להיות בסמרטוטי מבגדים ישנים ועוד דפרעוש אמר לקמן בפרק שמונה שרצים (דך קז:) שהוא פרה ורבה וכינה הרוחשת אינה פרה ורבה אלא באה מזיעת אדם לכך נראה לר"ת דשחורה הקופצת היא פרעוש וחייב עליה לכ"ע וכינה הרוחשת שרי להרוג כב"ה המתירין ובקונטרס נמי פירש בסמוך דרבה מקטע להו בשבת:

    מי אלימא ממתניתין והפושט ס"ד דברייתא דרכה לפרש טפי ממתניתין ועוד דבברייתא קתני אין פולין ואין קורין משמע טפי דקאי לאור הנר אתרוייהו מבמתני' דקתני ולא יפלה את כליו:

    אפילו להבחין בין בגדו לבגדי אשתו דרכן היו להיות שוין מכאן נראה לאסור להבחין בין בגדו לבגדי חברו לאור הנר:

    נוטל וזורק ובלבד שלא ימלול נראה לפרש דאבא שאול כרבנן וגזר מלילה דכינה אטו מלילה דפרעוש ומלילה דפרעוש שמא יהרוג וכולה חדא גזירה היא ורש"י פי' דכר' אליעזר סבירא ליה וקשה דמשמע דרבי אליעזר סבירא ליה דלפלות נמי אסור דקאמר לעיל לא יפלה שמא יהרוג ור' אליעזר היא ומיהו י"ל דלעיל לא קאי. הכי:

    רבה מקטע להו מפרש ריב"א בחול וקאי אדרב הונא דקאמר זהו כבודו אפילו בחול ואנן סמכינן ארש"י דפי' בשבת וקיימא כבית הלל דשרו בסמוך:

    Tosafot on Shabbat 12a · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    לא קשיא הא ר' יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה הא ר' שמעון דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה אבל עיקר דבריו של ר' שמעון במשנה בפרק המצניע (שבת דף צג) דתנן וכן כזית מן המת וכזית מהנבילה וכעדשה מן השרץ חייבין ור"ש פוטר ובגמ' אמרי פוטר היה ר"ש אף במוציא את המת לקוברו וזאת ההוצאה מלאכה שאינה צריכה לגופה היא לפי שזה שהוציא כלים מרשות לרשות לא לצורך נפשו הוציא לא לאכלו ולא ליהנות ממנו ולזאת נקראת מלאכה שאינה צריכה לגופה שאם חס ושלום יהיה זה המת סרוח או זאת הנבילה סרוחה ואין יכול לעמוד עמה מפני הריח הרע אז ר' שמעון מודה שאם הוציאה חייב חטאת מפני שהיא באותה שעה נעשית מלאכה שצריכה לגופה ופרק אמר ר' עקיבא (שבת דף צ) תנו רבנן המוציא ריח רע כל שהוא ובגמ' דבני מערבא אמרי את המת במטה חייב דברי הכל ולא כן תאני אף ריח רע כל שהוא ואמר ר' לא ור' שמעון מודה ליה אבל דברי ר' יהודה כבר אמר בעל ההלכות גדולות בהלכות שבת כופין את הקערה על הנר בשביל שלא תאחוז בקורה ועל צואה של קטן ועל עקרב שלא תישך אמר ר' יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי ואמר חושש אני לו מחטאת הא דאמרי' בכל דוכתא ר' יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה לא אשכחנן לה (עיקבא) [עיקרא] אלא מן האי וממאי דכי פליגי תנא קמא ור' יהודה בהא מתניתא במלאכה שאינה צריכה פליגי דקא אמרינן איכא דמתני לה אהא הצד נחש בשבת ומתעסק שלא ישכנו פטור ואם לרפואה חייב מאן תנא אמר ר' יהודה ר' שמעון היא דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה וקא פשטינן ליה לההוא דפטור ומותר מהא ועל עקרב שלא תישך אלמא כי פליגי במתני' במלאכה שאינה לגופה תנא קמא דאמר כופין קסבר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה ור' יהודה קאמר חייב עליה ומעשה נמי אתא לקמיה רבן יוחנן בן זכאי ואסר וכתב אדוננו האי ז"ל דהני מילי דכתיבן בהלכות רבואתא דבתר רבנן סבוראי פרישו להו ותמצא במסכת כריתות בפרק ספק אכל חלב בסופו (דף כ) תנו רבנן החותה גחלים בשבת להתחמם בהם והבעירו מאיליהן תני חדא חייב ותניא אחריתי פטור הא דתניא פטור קסבר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה והא דתניא חייב קסבר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה והתנאי שהזכרתי על דברי ר' שמעון שאם יהיה ריח רע והוציאו חייב חטאת כך מצאתי בפי' אדוננו האי ואלו דבריו ומדקדקי רבנן בהאי דקא מיפטר המוציא את המת הני מילי דלית ליה ריחא דאי אית ליה ריחא נמצאת הוצאתו מלאכה שצריכה לגופה ותניא בפרק אמר ר' עקיבא בסופיה המוציא ריח רע כל שהוא ואית לה להא מילתא סייעתא בתלמוד ארץ ישראל ומילתא מוכחא היא עד הנה דברי גאון נ"ע ואני עיינתי בתלמוד ארץ ישראל וכתבתי ממנו ההלכה שהוקדם זכרה וכפשוטן של דברים יראה סיוע גדול לאותו הפרט שפרטתי אבל כשתעיין בסוף הדברים שנאמרו לשם מודה ר' שמעון כו' לא הויא סייעתא אבל סמכתי על דברי אותם הגאונים ז"ל:

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 12a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ואיפרכא הא דרבי זירא ואמרינן מי דמי הכיס דזב לקערה בכותל כו' ואוקמינה אביי ורבא הא דקתני חייב ר' יהודה דסבר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה והא דקתני פטור לר' שמעון דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה וקיי"ל כר' שמעון:

    תני דבי שמואל יוצא אדם בתפילין ע"ש עם חשיכה מ"ט כיון דאמור רבנן חייב אדם למשמש בתפלין בכל שעה ק"ו מציץ ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה תמיד תפלין שיש בהן הזכרות הרבה עאכו"כ הלכך מדכר דכיר להו. תניא חנניא [אומר] חייב אדם למשמש בבגדו ערב שבת עם חשיכה אמר רב יוסף הלכתא רבתי לשבת וכן הלכה:

    לא יפלה את כליו איבעיא להו שמא יטה או שמא יהרוג כנים ומתניתין רבי אליעזר היא דקתני ההורג כינה בשבת והוא הפרעוש כהורג גמל בשבת ופשטנא לא יפלה שמא יטה את הנר.

    אמר רב יהודה אמר שמואל אפילו להבחין בין בגדו לבגדה והני מילי בבני מחוזה ובזקנות אבל בילדות בגדיהן מידע ידיען שהן רחבות ודבבני חקליאתא נמי מידע ידיען:

    תנו רבנן אין פולין ברשות הרבים ואין עושין אפיקטויזין ברה"ר מפני הכבוד.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 12a · Sefaria

    Rashba

    מדאמרינן מולל וזורק וזהו כבודו ואפילו בחול. ולא קאמר ובלבד שלא יהרוג, שמעינן מינה דמשום כבודו בלחוד קאמר, אבל אם בא להרוג ואפילו בשבת מותר. ומ"ד ובלבד שלא ימלול ובלבד שלא יהרוג רבי אליעזר היא דאמר הורג כנה כהורג גמל, ולא קיימא לן כוותיה דמדבית שמאי הוא, וקיימא לן כבית הלל דמתירין להרוג מאכולת, ורבא נמי דשדי להו לקנא דמיא ורב נחמן דאמר לבנתיה קטלן, בשבת הוי, דדבר הלמד מענינו הוא. וכן מוכח בירושלמי (פ"א, ה"ג). וטעמא דכנה שמותר להורגה לפי שאינה פרה ורבה דאינה גדלה אלא מן הזיעה, ואנן מאילים ילפינן כדאיתא בריש פרק שמונה שרצים (לקמן שבת קז, ב) מה אילים שפרים ורבים אף כל שפרה ורבה, ומכאן אמרו שם דאסור להרוג פרעוש בשבת לפי שהוא פרה ורבה. ופרעוש יש שפירשו אותו המין השחור שנקרא בערבי בורגות. ויש שאמרו שאותו המין הנקרא בורגות אינו פרה ורבה ואינו נעשה אלא מן העפר, ועל כן פירש כאן ר"ח ז"ל שהכנה היא הפרעוש, לפי שכתיב (שמות ח, יב) והך את עפר הארץ והיה לכנים, אלמא הכנה היא דהוה מן העפר. ואלא מיהו אי אפשר לומר שהיא הפרעוש הנזכר בגמרא, דהא משמע התם בפרק שמונה שרצים שהפרעוש הוא מין שפרה ורבה ואסור להורגו, ולא נחלקו בו רבי אליעזר ורבי יהושע אלא לצודו לפי שאין במינו ניצוד אבל להורגו כולי עלמא מודו דאסור. ואפשר שאותו פרעוש מין רחש אחר הוא שפרה ורבה ולא הבורגות. והרמב"ן ז"ל כתב שהבורגות מותר לצודו ולהורגו שבכלל מאכולת הוא. ומסתברא ודאי הכין, מדאיבעיא לן היכי קתני אין פולין כדי שלא יהרוג ואין קורין לאור הנר ור' אליעזר היא דאמר ההורג כינה בשבת כהורג גמל, או דילמא אין פולין לאור הנר קאמר אבל כדי שלא יהרוג לא, כלומר: דמותר להרוג ודלא כרבי אליעזר, ואסיקנא דאין פולין לאור הנר קאמר הא ביום שרי, דאלמא משום שמא יהרוג לא דמותר להרוג, ואם איתא דאסור להרוג בורגות הרי אותו המין מצוי בבני אדם ככנה ואם כן יהא אסור לפלות כליו אפילו ביום כדי שלא יהרוג, אלא ודאי משמע מהכא דאותו המין מותר להרגו.

    Rashba on Shabbat 12a · Sefaria

    Meiri

    יוצא אדם בתפליו ערב שבת עם חשיכה שכיון שחייב אדם למשמש בתפליו בכל שעה ממה שנאמר בציץ והיה על מצחו תמיד ואם בציץ שאין בו אלא אזכרה אחת נאמר כן קל וחומר לתפילין שיש בהם כמה אזכרות מכיון שהוא ממשמש הוא זוכר וחולצם ואע"פ שאף בלא טעם זה מותר שהרי אף בשבת ובמזיד אם הוציאן דרך מלבוש פטור ואם נאסרם ערב שבת הרי היא גזרה לגזרה מ"מ לרווחא דמילתא נאמרה כלומר שאף לדעת האומר שגוזרין גזירה לגזירה מותר ומ"מ יהא אדם זריז למשמש בכליו ערב שבת שמתוך כך ישמר מכמה שגגות:

    כבר ביארנו שזה שאמרו לא יפלא אדם את כליו פירושו מחשש שמא יטה ולא נאסר אלא בלילה לאור הנר הא ביום מותר שלא היתה הגזירה שמא יהרוג ולדעת האומר ההורג כנה בשבת כאלו הורג גמל אלא מותר להרוג את הכנה בשבת הואיל ואין הוייתן אלא מן הזיעה ואין פרין ורבין וכן רמשים המתהוים מן הפירות שהבאישו ובגללים והתולעים של בשר ושבתוך הקטנית הא מ"מ כל שפרה ורבה או כל שנעשה מן העפר אע"פ שאין פרה ורבה כגון הפרעושי' אסור לצודן מעל הקרקע או מעל בגדיו הא מעל בשרו מותר ובלבד שלא יהרג וההורגו חייב ושמא תאמר וא"כ נגזור בפלוי כלים אף ביום מחשש שמא יהרגם סתם פלוי אינו אלא מן הכנים שאין עשויים לקפוץ ולברוח ואין גוזרים עיקר ודבר המצוי מפני טפל ודבר שאינו מצוי:

    ויש מפרשים בכאן כינה פרעוש ומתירין לצודה ולהרגה בשבת ואומרים שבכלל מאכלת היא שהותרה בסוגיא זו ומה שנאמר בפ' שרצים שההורג פרעוש חייב הוא אצלם מין שפרה ורבה ואע"פ שההורג עכבר הנוצר מן האדמה חייב אע"פ שאינו פרה ורבה אפשר הואיל ובמינו יש שפרים ורבים ואלו הנוצרים מן העפר הם כמין סריסים אבל מין זה הנקרא אצלנו פרעוש אין במינו פרה ורבה כלל ומותר ומ"מ כל העולם נהגו בזה איסור וכדעת ראשון:

    לא סוף דבר שאסור לפלא את הכלים בליל שבת לאור הנר אחר שהם צריכים עיון גדול אלא אף להבחין בין בגדו לבגד אשתו ומ"מ דוקא במקום שהוא צריך בה לעיון גדול מצד שמלבושים אלו כעין אלו אבל במקום שיש בהן הפרש גדול כגון שאלו לבנים ואלו צבועים אלו רחבים ואלו קצרים וכיוצא באלו שאין הדבר צריך עיון גדול מותר וכן כל כיוצא בזה:

    ראוי לאדם שלא לפלא את כליו ברה"ר וכן שלא להמאיס את עצמו בעיני הרואים וכן שלא לעשות אפיקטויזין ר"ל הקאה ברה"ר ומטעם זה בעצמו והמפלא את כליו בשבת אם רצה להרוג הורג על הדרך שביארנו ומ"מ מדרך המיאוס ראוי לו שלא להרוג אף בחול אלא מולל בין אצבעותיו להתיש כחו שלא ישוב על בשרו וזורקו וזהו כבודו אף בחול:

    משדכין בשבת על התינוקת ליארס ועל התינוק ללמדו תורה וללמדו אומנות ומנחמין אבלים ומבקרין חולים בשבת ומ"מ המבקר את החולה צריך שלא יצטער ולא יהא צועק עליו בתפלה וכן לא יצער בני הבית בדבריו אדרבה אם היו צועקים יהא גוער בהם ומשקיטם בדברי ניחומים שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא ושמא זכות שמירתה תהא מגינה עליכם ורחמי השם מרובים וכיוצא בדברים אלו וכשהוא נפטר ממנו יאמר הקב"ה ירחם עליך בתוך חולי עמו ישראל שכל מי שיש לו חולה ראוי לערבו בתפלתו עם שאר חולי ישראל וכן כשינחם אבלים יזהר שלא יצערם בדבריו ומצד שדברים אלו אינם מסורים לכל אמרו שבקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת:

    Meiri on Shabbat 12a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוספות בד"ה שמא יהרוג כו' לכך נראה לר"ת כו' וכינה הרוחשת שרי להרוג כב"ה המתירין כו' עכ"ל לכאורה אין לפסק זה מקום כאן לפי' ר"ת דלפי' הר"ר יוסף הוא בהיפך זה דשחורה הקופצת שרי להרוג כב"ה כו' ואפשר דמשמע להו דמאכולת דנקטי בה היינו כינה הרוחשת ומה שהביאו מהא דרבה מקטע להו בשבת ר"ל נמי דהך דבית הלל הלכתא נינהו ודו"ק:

    בד"ה נוטל וזורק כו' דאבא שאול כרבנן וגזר מלילה עכ"ל ות"ק נמי דאמר מולל וזורק ולא יהרוג נמי כרבנן דר"א אלא דניחא טפי אליביה דלא הוי רק חדא גזירה הריגה דכינה אטו הריגה דפרעוש מיהו ק"ק לפריב"א דרבה מקטע להו בחול קאמר אמאי לא פירשו דהך ברייתא בפרעוש איירי ולכ"ע הריגה חייב בה ואבא שאול נמי לא גזר רק חדא גזירה מלילה אטו הריגה ויש ליישב דמפלה את כליו משמע בכל גוונא אפי' במפלה את כליו משום כינה ובהכי ניחא הא דמבעיא לן לעיל אמתניתי' לא יפלה כו' שמא יהרוג ור"א היא כו' ולא קאמר לכ"ע שמא יהרוג ובמפלה כליו משום פרעוש והיינו משום דמפלה כליו משמע בכל גוונא גם משום כינה ודו"ק:

    בד"ה רבה מקטע כו' ואנן סמכינן ארש"י דפי' בשבת וקיימא כב"ה כו' עכ"ל ר"ל דאע"ג דלפרש"י רבה דלא כת"ק ודלא כאבא שאול ואפ"ה אנן סמכינן למיעבד כרבה דקיימא כב"ה כו' ולפי זה הני תנאי דלא כב"ה אבל הרא"ש כתב ליישב בזה דהני תנאי מצי סברי כב"ה דשרו להרוג ע"ש:

    Chidushei Halachot on Shabbat 12a · Sefaria

    Maharam

    ברש"י ד"ה הא לא דמיא וכו' משנה היא במס' מכשירין השנויה אחר הסיפא דהכופה וכו' הניחה שירד הדלף לתוכה וכו' ומכל מקום יש לשמוע מהך סיפא כדגרסינן בספרים נתנה לעריבה זו וכו' כצ"ל ור"ל אע"ג שבסדר המשנה לא תנא ושבתוכה הרי זה בכי יותן כמ"ש בספרים הכא בשמעתין מ"מ יש לשמוע כך מלשון המשנה דמדקתני ובמים הניתזין והצפין דהיינו שצפין ועולין מתוך הכלי פליגי בהו ב"ש וב"ה משמע הא במים הנשארים בתוך הכלי כ"ע מודו שהן בכי יותן כמו שכתבו התוספות בעמוד זה בד"ה ושבתוכה וכו':

    ד"ה שבת היא מלזעוק צריך להרחיב דעתם וכו' כצ"ל:

    בתוס' ד"ה מי אלימא ממתניתין וכו' ממתניתין דקתני ולא יפלה את כליו ר"ל דברייתא דקתני אין פולין ואין קורין משמע דשניהם ענין אחד ושניהם נמשך וקאי לאור הנר דקתני בסיפא אבל במתני' דקתני ולא יפלה בוא"ו לא יקרא לאור הנר משמע דמילי מילי קא חשיב וכל אחד הוא ענין בפני עצמו:

    ד"ה נוטל וזורק וכו' ורש"י פי' דכר' אליעזר ס"ל וקשה דמשמע דר' אליעזד ס"ל דלפלות נמי אסור כצ"ל ר"ל ואי ס"ד דאבא שאול כר"א למה מתיר לטלטל ולזרוק הא לר"א אפילו לפלות דהיינו ליטלן מהבגדים ולזרוק נמי אסור:

    בא"ד ומיהו י"ל דלעיל לא קאי הכי ר"ל דלא קאמר דלרבי אליעזר אסור אפילו לפלות אלא לפי מאי דבעי למימר דלא יפלה דמתניתין הוי פירושו אפילו ביום אבל לפי מה דמסיק דלאור הנר קאי אתרווייהו אלא יפלה ואלא יקרא ותרווייהו משום שלא יטה ס"ל דגם לר"א מותר לפלות ביום אלא שלא ימלול:

    Maharam on Shabbat 12a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' מי אלימא ממתניתין וכו' לקמן דף פג ע"א עירובין דף פט ע"ב:

    שם ואין מבקרין חולין וב"ה מתירין עי' לקמן קנ ע"א תוס' ד"ה ואמר ר"א:

    רש"י ד"ה וב"ה מתירין דקסברי חפציך וכו' לקמן דף קנ ע"א:

    Gilyon HaShas on Shabbat 12a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    חַיָּב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בִּתְפִלִּין כָּל שָׁעָה וְשָׁעָה, קַל־וָחֹמֶר מִצִּיץ יש להקשות והלא כפי הסוד הציץ מעלתו גדולה מתפלין, שהציץ אורות מוחין דאבא והתפילין אורות מוחין דאימא כנזכר בספר הכונות בדרוש הציצית דרוש ד', ואף על גב שבדרוש התפילין דרוש וא"ו כתב על תפילין דרבינו תם שהוא ממוחין דאבא, כבר פירש רבינו הרש"ש ז"ל הכונה הוא חכמות דבינה, ועיין דברי שלום דף א' שאלה ג'. ואם כן יש להקשות כיון דהציץ הוא במחשבה עליונה צריך ליזהר בו בהסח הדעת יותר מתפילין? ונראה לי בס"ד דאין הכי נמי לפי סודו הציץ עליון יותר אך שפיר עביד קל וחומר, כיון דלפי הנגלה אנו רואין בתפילין מעלה יותר, שיש בו כמה אזכרות ובציץ אזכרה אחת עבדינן קל וחומר לפי הנגלה. ומ"ש הִלְכָּךְ, מִידְכַּר דָּכִיר לְהוּ, נראה לי בס"ד כפל הלשון לרמוז על סדר רש"י וסדר רבינו תם דבשניהם צריך להזהר, ואפילו אם שניהם עליו יזהר בשתיהם ולא סגי ברש"י לחוד, ואף על גב שהוא מברך על רש"י בלבד.

    הִלְכְתָא רַבָּתִי לְשַׁבָּת נראה לי בס"ד הא דנקיט לשון זה ללמדנו שמצות שבת שקולה כנגד כל מצות שבתורה, ולכן המחלל שבת בפרהסיא מומר לכל התורה כולה, נמצא כל השומר הלכה אחת מהלכות שבת כאלו שמר כל תרי"ג מצות, דהיינו גם שאר תרי"ב מצות, ולזה קורא להלכה דשבת הִלְכְתָא 'רַבָּתִ"י' אותיות תרי"ב, כי השומר אותה כאלו שמר גם שאר תרי"ב מצות!

    שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעֹק, וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבוֹא נראה לי בס"ד על פי מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בתפלת משה רבינו ע"ה על מרים (במדבר יב, יג) אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ, שהמתיק בזה חמשה חסדים והג' שבדעת ז"א ועל ידי זה נמתקו הגבורות ונתרפאה עד כאן לשונו, נמצא הרפואה תהיה מן מתוק הגבורות בחסדים. וידוע כי בשבת עת רצון ויש בלאו הכי מיתוק הגבורות ולכן היום אין צריך לזעוק כמו שזעק משה רבינו ע"ה בְּאֵל נָא רְפָא נָא לָהּ כדי למתק הגבורות ולהמשיך הרפואה, אלא רְפוּאָה קְרוֹבָה לָבוֹא בלאו הכי מחמת עצומו של יום. או יובן בס"ד לפרש אומרו קְרוֹבָה לָבוֹא, כי ידוע שהרפואה תמשך מן יו"ד שה"ס [שהנה סוד] אצילות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (תהלים מא, ד) הֳ' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי. וידוע שבארץ ישראל שפע האצילות יתלבש בבריאה והבריאה ביצירה וזהו בארץ ישראל, אבל בחוץ לארץ יהיה עוד התלבשות היצירה בעשיה, אמנם בשבת לא יהיה התלבשות ביצירה אלא נקבל מן הבריאה בלתי התלבשות היצירה, וז"ש וּבַּיּום הַשְּׁבִיעִי נִתְעַלָּה וְיָשַׁב עַל כִּסֵּא כְבודו שהוא הבריאה שנקרא כסא הכבוד, ולכן אומרים רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ בשבת וכנזכר בספר הכונות. נמצא בשבת רפואה הבאה מן האצילות שה"ס יו"ד וסוד חכמה היא קְרוֹבָה לָבוֹא אצלינו יותר מימי החול, כי אין בשבת התלבשות ביצירה וכל שכן בעשיה, ולכן אין זעקה בשבת שזעקה היא בסוד היצירה שה"ס קול, ולזה אמר שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעֹק, וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבוֹא כי אין התלבשות ביצירה, גם רצונו לומר אם תכבדו השבת מלזעוק בו אז בשכר זה ישועה קְרוֹבָה לָבוֹא.

    וְרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יְכוֹלָה הִיא שֶׁתְּרַחֵם. בתיבת הִיא רמז על פסוק (במדבר יב, יג) אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ, שבו מיתק משה רבינו ע"ה הגבורות כדי לרפא את מרים כנז"ל. וידוע שיש שם אחד מצורף מכל אותיות פסוק הנזכר [וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל הֳ' לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ] מסוגל לרפואת החולה, וכותבין לו בקמיע ויש מטפים מים לתוך הכוס ומכוונים בכל טיפה אות אחת מן השם של פסוק ומשקין את החולה. ובזה פרשתי בס"ד דקדוק תיבת 'לֵאמֹר' בפסוק הנזכר, ויבא נכון על דרך מ"ש רבותינו ז"ל בפסוק (בראשית כח, כ) וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר, מה תלמוד לומר לֵאמֹר? אלא לֵאמֹר לדורות שממנו ילמדו לידור בעת צרה ע"כ. ולזה אמר (במדבר יב, יג) וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל הֳ' לֵאמֹר, לדורות שילמדו ממנו לרפאות החולה בדברים אלו אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ. ולזה אמר יְכוֹלָה הִיא שֶׁתְּרַחֵם רמז בתיבת 'הִיא' על פסוק הנזכר שהוא חמשה תיבות ויש בהם י"א אותיות וסימנם הִי"א, וז"ש יְכוֹלָה הִי"א סגולת פסוק הנזכר שֶׁתְּרַחֵם מאליה מחמת קדושת השבת אף על פי שאין מזכירים בפה.

    Ben Yehoyada on Shabbat 12a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 12, Amud Aleph, about 368 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 125 words

      Opens “שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן״! מי…”

    2. Segment 220 words

      Opens “הא לא דמיא. אלא לסיפא עריבה שירד…”

    3. Segment 312 words

      Opens “אלא אביי ורבא דאמרי תרווייהו ל"ק הא…”

      Named: אביי, רבא.

    4. Segment 476 words

      Opens “תני דבי רבי ישמעאל יוצא אדם בתפילין…”

      Named: רבי ישמעאל, רב הונא, רב יוסף, רבה.

    5. Segment 538 words

      Opens “לא. יפלה את כליו כו': איבעיא להו…”

      Named: רבי אליעזר.

    6. Segment 610 words

      Opens “ת"ש אין פולין ואין קורין לאור הנר…”

    7. Segment 724 words

      Opens “ת"ש אין פולין לאור הנר ואין קורין…”

    8. Segment 834 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר שמואל אפילו להבחין…”

      Named: רב יהודה, שמואל, רבא.

    9. Segment 970 words

      Opens “ת"ר אין פולין ברה"ר מפני הכבוד כיוצא…”

      Named: רבי נחמיה, רב הונא, רב ששת, רב נחמן, אבא, רבה.

    10. Segment 1012 words

      Opens “תניא רשב"א אומר אין הורגין את המאכולת…”

    11. Segment 1130 words

      Opens “וכן היה רשב"א אומר משום רשב"ג אין…”

    12. Segment 1217 words

      Opens “ת"ר הנכנס לבקר את החולה אומר שבת…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Shabbat 12a · Segment 4 — “תני דבי רבי ישמעאל יוצא אדם בתפילין בע"ש עם…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Shabbat 12a · Segment 4 — “…עם חשכה אמר רב יוסף הלכתא רבתי לשבת.

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 12a · Segment 8 — “…רב יהודה אמר שמואל אפילו להבחין בין בגדו לבגדי…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 12a · Segment 3 — “אלא אביי ורבא דאמרי תרווייהו ל"ק הא ר' יהודה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 12a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026