Talmud Builders

    Shabbat 152b

    Back to index

    English translation — Shabbat 152b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1every day of the seven-day mourning period, Rav Yehuda would take ten people and they would sit in his place, in the house of the deceased. After seven days had passed the deceased appeared to Rav Yehuda in his dream and said to him: Put your mind to rest, for you have put my mind to rest.

    2Rabbi Abbahu said: Everything people say before the deceased, he knows, until the tomb is sealed with the top-stone. Rabbi Ḥiyya and Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, disagreed with regard to the meaning of this statement. One of them said that the deceased is aware until the tomb is sealed with the top-stone, which is referring to the covering of the grave ( Tosafot ). And one of them said that it is until the flesh decomposes.

    3The one who said that it is until the flesh decomposes can support his position based on that which is written in the following verse: “But his flesh grieves for him, and his soul mourns over him” (Job 14:22). This indicates that the deceased is aware of the pain of his flesh in the grave. The one who said that the deceased is aware only until the tomb is sealed with the top-stone can support his view based on that which is written in a different verse: “And the dust returns to the earth as it was, and the spirit returns to God who gave it” (Ecclesiastes 12:7). This indicates that when the body returns to the earth, the spirit also returns to its place and is no longer aware of what is happening to the body.

    4The Sages taught with regard to the verse: “And the spirit returns to God who gave it” (Ecclesiastes 12:7) that the words: Who gave it, mean: As it was given. In other words, give it to Him as He gave it to you; just as He gave it to you in purity, you too should return it to God in purity. The Gemara cites a parable of a king of flesh and blood who distributed royal garments to his servants. The wise ones folded them and placed them in a box [ kufsa ] to protect them, whereas the foolish ones went and worked in them. After a period of time the king requested that his garments be returned to him. The wise ones returned them to him pressed, as they were when the servants received them, and the foolish ones returned them dirty. The king was happy to greet the wise ones and angry to greet the foolish ones.

    5With regard to the wise ones he said: My garments shall be given back to the storehouse, and let them go to their homes in peace. And with regard to the foolish ones he said: My garments shall be given to the launderer, and they, the fools, will be locked up in prison as a punishment for degrading the king’s garments for their own purposes.

    6The Holy One, Blessed be He, also acts in this way. With regard to the bodies of the righteous, which are likened to the royal garments that are well kept, it states: “He enters into peace, they rest on their beds each one that walks in his uprightness” (Isaiah 57:2). And with regard to their souls, it states: “And the soul of my lord shall be bound in the bundle of life with the Lord your God” (I Samuel 25:29). And conversely, with regard to the bodies of the wicked, it states: “There is no peace, says the Lord, for the wicked” (Isaiah 57:21), and with regard to their souls, it states: “And the souls of your enemies He shall sling out in the hollow of a sling” (I Samuel 25:29).

    7It was taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: The souls of the righteous are stored beneath the Throne of Glory, as it is stated: “And the soul of my lord shall be bound in the bundle of life” (I Samuel 25:29). And the souls of the wicked are continuously tied up, and one angel stands at one end of the world and another angel stands at the other end of the world and they sling the souls of the wicked back and forth to one another, as it is stated: “And the souls of your enemies He shall sling out in the hollow of a sling” (I Samuel 25:29).

    8Rabba said to Rav Naḥman: What happens to the souls of middling people, who are neither righteous nor wicked? Rav Naḥman said to him: It is good that you asked me this question, for even if I were dead I would not have been able to tell you that. As Shmuel said as follows: These and those, the souls of the wicked and of the middling people, are handed over to Duma, the angel in charge of spirits. But these, the souls of the middling people, have rest, and these, the souls of the wicked, do not have rest. Rav Mari said: Even the bodies of the righteous will not be preserved and will become dust, as it is written: “And the dust returns to the earth as it was” (Ecclesiastes 12:7).

    9The Gemara cites a related story: The diggers who were digging in Rav Naḥman’s land came upon a grave, and Rav Aḥai bar Yoshiya, who was buried there, rebuked them. They came and said to Rav Naḥman: A deceased person just rebuked us. Rav Naḥman came and said to the person buried there: Who is the Master, i.e., who are you? He said to him: I am Aḥai bar Yoshiya. Rav Naḥman said to him: How has your body been preserved? Didn’t Rav Mari say that the righteous will turn to dust? Rav Aḥai said to him: And who is Mari, whom I do not know? Why should I be concerned about what he says? Rav Naḥman said to him: Even without Rav Mari’s statement, there is an explicit verse which is written: “And the dust will return to the earth as it was” (Ecclesiastes 12:7).

    10Rav Aḥai said to him: Whoever taught you the book of Ecclesiastes did not teach you the book of Proverbs, for it is written in Proverbs: “A tranquil heart is the life of the flesh, but envy is the rotting of the bones” (Proverbs 14:30). This means that anyone who has envy in his heart during his lifetime, his bones rot in the grave, and anyone who does not have envy in his heart, his bones do not rot.

    11Rav Naḥman touched him and saw that he had substance. Rav Naḥman said to him: Let the Master arise and come into my house. Rav Aḥai said to him: You have revealed that you have not even studied Prophets, and it is not just the Writings of which you are ignorant, for it is written: “And you shall know that I am the Lord when I open up your graves and lift you up from your graves, My nation” (Ezekiel 37:13). As long as the dead have not been instructed to leave their graves, leaving of their own accord is prohibited.

    12Rav Naḥman once again asked Rav Aḥai about the preservation of the flesh, and he said: But it is written: “For you are dust and you shall return to dust” (Genesis 3:19), so why has your body not turned into dust? He said to him: That verse applies to the righteous only one hour before the resurrection of the dead, so that they, too, may be created anew (Maharsha).

    13A certain apostate once said to Rabbi Abbahu: You say that the souls of the righteous are stored beneath the Throne of Glory, but if so, how did the oracle woman raise up Samuel using necromancy if his soul was no longer in this world? Rabbi Abbahu said to him: There, it was within twelve months of his death, as it was taught in a baraita : For a full twelve months a deceased person’s body remains and his soul ascends and descends, such that it is sometimes in this world with its body. After twelve months, the body ceases to exist

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כל יומאז' ימי אבילות:

    גוללהוא כיסוי שנותנים על ארונו:

    ונפשו עליו תאבלכל זמן שיש לו בשר יש לו לנפש צד חיות להבין:

    וישוב העפרגופו קרוי עפר ומששב אל הארץ כשהיה מיד והרוח תשוב שאין בו רוח עוד:

    אשר נתנהקרא יתירה הוא לידרש הוי זהיר שתשיבנה אליו כמה שנתנה לך נקייה בלי עון:

    כלי ינתנו לאוצרלהצניען אף זו תינתן תחת כסא הכבוד:

    לכובסללבנן אף זו לגיהנם לצורפם שם:

    בבית האסוריםבחשך בלא אורה ושלוה:

    כף הקלערחב הרצועה שנותן האבן לתוכה לקלע עשויה כעין כף:

    בצרור החיים וגו'את ה' אלהיך עמו בכסאו:

    זוממותכמו בזממא דפרזלא (לעיל שבת דף נא:) חבושות בבית הסוהר:

    אלו ואלורשעים ובינונים:

    לדומהמלאך הממונה על הרוחות:

    דהוו עפראאפילו צדיקים נרקבים ונעשים אפר:

    קפולאיחופרים:

    נחר בהו רבי אחאישהיה נקבר שם:

    דלא ידענא ליהואיני חש לדבריו:

    מי שיש לו קנאהותחרות על חברו:

    עצמותיו מרקיביםועליו נאמר וישוב אל העפר:

    ליקום מר לגוויהיבא אדוני לבית:

    בפתחיבהעלותי עד שיעלנו הקדוש ברוך הוא מקברותינו אין לנו רשות לעלות:

    והא כתיב ואל עפר תשובוהאי ליכא למימר ברשעים לחודייהו דכל קללותיו של אדה"ר כל דורותיו שוין בהן:

    אובא טמיאבעלת אוב שמשתמש בעצמות טמיא בלשון ארמי עצמות וכן פירש רב האי בפירושו של טהרות בית שהוא מלא טמיא מלא עצמות:

    בנגידאכן קורין למכשפות של אוב בלשון ארמי:

    שבת 152 עמוד ב

    1כל יומא הוה דבר רב יהודה בי עשרה, ויתבי בדוכתיה. לאחר שבעה ימים איתחזי ליה בחילמיה דרב יהודה, ואמר ליה: תנוח דעתך שהנחת את דעתי.

    2א"ר אבהו: כל שאומרים בפני המת, יודע, עד שיסתם הגולל. פליגי בה רבי חייא ור"ש ברבי. חד אמר: עד שיסתם הגולל, וחד אמר: עד שיתעכל הבשר.

    3מאן דאמר עד שיתעכל הבשר, דכתיב: ״(איוב יד״, כב) ״אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל״. מאן דאמר עד שיסתם הגולל, דכתיב: (קהלת, יב, ז) וישוב העפר על הארץ כשהיה וגו'׃

    Baraita

    4ת"ר (קהלת יב, ז) והרוח תשוב! אל האלהים אשר נתנה תנה לו כמו שנתנה לך בטהרה אף אתה בטהרה משל למלך ב"ו שחלק בגדי מלכות לעבדיו פקחין שבהן קיפלום והניחום בקופסא טפשים שבהן הלכו ועשו בהן מלאכה לימים ביקש המלך את כליו פקחין שבהן החזירום לו כשהן מגוהצין טפשין שבהן החזירום לו כשהן מלוכלכין שמח המלך לקראת פקחין וכעס לקראת טפשין׃

    5על פקחין אמר ינתנו כלי לאוצר והם ילכו לבתיהם לשלום ועל טפשין אמר כלי ינתנו לכובס והן יתחבשו בבית האסורים׃

    6אף הקב"ה על גופן של צדיקים אומר (ישעיהו נז, ב) יבא שלום ינוחו על משכבותם ועל נשמתן הוא אומר (שמואל א כה, כט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים על גופן של רשעים הוא אומר (ישעיהו מח, כב) אין שלום אמר ה' לרשעים ועל נשמתן הוא אומר (שמואל א כה, כט) ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע׃

    Baraita

    7תניא ר' אליעזר אומר נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד שנאמר ״והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים ושל רשעים זוממות והולכות [ומלאך אחד עומד בסוף העולם ומלאך אחר עומד בסוף העולם ומקלעין נשמתן זה לזה] שנא' ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע״׃

    8א"ל רבה לר"נ של בינונים מאי א"ל איכא שכיבנא לא אמרי לכו האי מילתא הכי אמר שמואל אלו ואלו לדומה נמסרין הללו יש להן מנוח הללו אין להן מנוח אמר (ליה) רב מרי עתידים צדיקים דהוו עפרא דכתיב ״(קהלת יב״, ז) וישוב העפר על הארץ כשהיה׃

    9הנהו קפולאי דהוו קפלי בארעא דרב נחמן) נחר בהו רב אחאי בר יאשיה אתו ואמרו ליה לרב נחמן נחר בן גברא אתא ואמר ליה מאן ניהו מר אמר ליה אנא אחאי בר יאשיה א"ל ולאו אמר רב מרי עתידי צדיקי דהוו עפרא א"ל ומני מרי דלא ידענא ליה א"ל והא קרא כתיב ״וישוב העפר על הארץ כשהיה״׃

    10אמר ליה דאקרייך קהלת לא אקרייך משלי דכתיב ״(משלי יד״, ל) ורקב עצמות קנאה כל מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבים כל שאין לו קנאה בלבו אין עצמותיו מרקיבים׃

    11גששיה חזייה דאית ביה מששא אמר ליה ליקום מר לגוויה דביתא אמר ליה גלית אדעתך דאפילו נביאי לא קרית דכתיב ״(יחזקאל לז״, יג) וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם׃

    12א"ל והכתיב ״(בראשית ג״, יט) כי עפר אתה ואל עפר תשוב א"ל ההוא שעה אחת קודם תחיית המתים׃

    13א"ל ההוא צדוקי לר' אבהו אמריתו נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד אובא טמיא היכא אסקיה לשמואל בנגידא א"ל התם בתוך שנים עשר חדש הוה דתניא כל י"ב חדש גופו קיים ונשמתו עולה ויורדת לאחר י"ב חדש הגוף בטל׃

    Tosafot

    עד שיסתם הגוללבכל מקום מפרש רש"י דגולל הוא כיסוי ארונו של מת ודופק דף שנתון מצידו ונקרא דופק על שם שהמת דופק שם כמו חתיכה גופה תיהוי סימן אי דאדפקא אי דאטמא בפרק אלו מציאות (ב"מ דף כג:) שנקרא דופק לפי שהנשימה דופקת ואין נראה לר"ת מדאמר בברכות פרק מי שמתו (ברכות דף יט: ושם) מדלגים היינו ע"ג ארונות לקראת מלכי אומות העולם ואי ארון היינו גולל ודופק היאך היו מדלגין עליו והלא גולל ודופק מטמאין באהל כדאמר בחולין בפרק העור והרוטב (חולין דף קכו:) גולל ודופק מטמא במגע ובאהל ואינו מטמא במשא ועוד דאמר בעירובין (דף טו:) כל דבר שיש בו רוח חיים אין עושין אותו לא גולל לקבר ולא דופן לסוכה ולא לחי למבוי ואי כפי' הקונט' וכי דרך לעשות כיסוי ארון מבעלי חיים ועוד בפרק בהמה המקשה (חולין עב.) מרבינן דופק דמטמא מדכתיב על פני השדה ולפי' הקונטרס הוא מונח בקרקע דהיינו ארון ולא על פני השדה ועוד דתנן במס' אהלות בפ"ב (משנה ד) דופק דופקים טהור ואי כפירוש הקונטרס וכי דרך להניח שני קרשים מימין המת ופירש ר"ת דגולל היינו אבן גדולה שעל ארונו של מת שקורין מצבה וגוללין אותה שם הקרובי' לסימן ולשון גולל נופל באבן כדכתיב (בראשית כ״ט:ג׳) וגללו את האבן וגולל אבן אליו תשוב (משלי כ״ו:כ״ז) ודופק הם שתי אבני' שנותנין אחת לראשו ואחת לרגליו לציון ופעמים שעדיין האבן אינה מוכנת לשום שם נותנין שם בהמה או שום דבר לסימן עד שימצאו אבן והיינו דתנן בעירובין (דף טו.) דדבר שיש בו רוח חיים אין עושין כו' ובההיא דמדלגין היינו ע"ג ארונות שלא היה שם לא גולל ולא דופק ומחמת המת לא היינו מיטמאים כדמפרש התם שהיה ברוב ארונות חלל טפח ומרבי נמי שפיר גולל ודופק מעל פני השדה והא דקאמר דופק דופקים פעמים שמניחים הגולל ע"ג שתי אבנים ועוד מניחין לראש הגולל אבן אחת ולסופו אבן אחרת ולא תקשה לר' יהושע דאמר בפרק קמא דכתובות (דף ד: ושם) מאימתי חל אבילות משיסתם הגולל במקום שאין גולל מתי חל די"ל מכי אהדרי אפייהו מקברא כדאמר במו"ק (ד' כב.) בהנהו דלא אזלי בתר שכבא מנו מכי אהדרי אפייהו ויש דוחין ראיה של ר"ת דמאי דמייתי ראיה מדמדלגין היינו אף על פי שהגולל מטמא באהל מ"מ יכולין היינו לדלג ולטמא עצמנו בגולל דהא תניא כל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אין כהן מוזהר עליו וגולל ודופק אין הנזיר מגלח עלייהו כדתנן במסכת נזיר פרק כ"ג (דף נד.) ואמר ר"ת דמשבשתא ההיא דמסכת שמחות דהא הש"ס ערוך דרביעית דם אין הנזיר מגלח עליו כדתנן התם בנזיר וכהן מוזהר ואם הברייתא בהש"ס הוה פריך עלה ומשבש לה כדאשכחינן בכמה דוכתין דמשבש להו ואפילו הויא מתרצתא אכתי היאך מדלגין הלא מחמת המת היו מיטמאים והגולל ודופק לא היו חוצצין ומה שהביא ראיה מעירובין יש דוחין דאע"פ שאין רגילות לעשות כסוי ארון מבעלי חיים כמה דברים אשכחן דלא שכיחי ומיירי בהו הש"ס להראות לנו הדין ודרוש וקבל שכר כדאמרי' בבהמה המקשה (חולין דף ט.) בלעתו חולדה והוציאתו והכניסתו והקיאתו ויצא מאליו מהו הדביק שני רחמים ויצא מזה ונכנס לזה מהו ואף על פי שזה לא יהיה לעולם ועוד מקשינן לפירוש ר"ת מדתני בהדיא בתוספתא דאהלות בפרק אמר רבי יהודה שתי אבנים גדולות שעשאן גולל לקבר המאהיל על גבי שתיהן טמא ניטלה אחת מהן המאהיל על גבי שנייה טהור מפני שיש לטומאה דרך שתצא ומה דרך שתצא שייך לפירוש ר"ת ובערוך פירש בענין אחר בערך גלל וכפירושו יתכן מה שבתוספתא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    בפרק כל ישראל יש להם חלק (סנהדרין דף צד) גרסינן א"ר יוחנן אותו מלאך שהוא ממונה על הרוחות דומה שמו וכבר הזכרנו אותו בברכות:

    סליק שואל אדם.

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 152b

    Shabbat 152b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 486 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כל יומא ז' ימי אבילות:

    גולל הוא כיסוי שנותנים על ארונו:

    ונפשו עליו תאבל כל זמן שיש לו בשר יש לו לנפש צד חיות להבין:

    וישוב העפר גופו קרוי עפר ומששב אל הארץ כשהיה מיד והרוח תשוב שאין בו רוח עוד:

    אשר נתנה קרא יתירה הוא לידרש הוי זהיר שתשיבנה אליו כמה שנתנה לך נקייה בלי עון:

    כלי ינתנו לאוצר להצניען אף זו תינתן תחת כסא הכבוד:

    לכובס ללבנן אף זו לגיהנם לצורפם שם:

    בבית האסורים בחשך בלא אורה ושלוה:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 152b · Sefaria

    Tosafot

    עד שיסתם הגולל בכל מקום מפרש רש"י דגולל הוא כיסוי ארונו של מת ודופק דף שנתון מצידו ונקרא דופק על שם שהמת דופק שם כמו חתיכה גופה תיהוי סימן אי דאדפקא אי דאטמא בפרק אלו מציאות (ב"מ דף כג:) שנקרא דופק לפי שהנשימה דופקת ואין נראה לר"ת מדאמר בברכות פרק מי שמתו (ברכות דף יט: ושם) מדלגים היינו ע"ג ארונות לקראת מלכי אומות העולם ואי ארון היינו גולל ודופק היאך היו מדלגין עליו והלא גולל ודופק מטמאין באהל כדאמר בחולין בפרק העור והרוטב (חולין דף קכו:) גולל ודופק מטמא במגע ובאהל ואינו מטמא במשא ועוד דאמר בעירובין (דף טו:) כל דבר שיש בו רוח חיים אין עושין אותו לא גולל לקבר ולא דופן לסוכה ולא לחי למבוי ואי כפי' הקונט' וכי דרך לעשות כיסוי ארון מבעלי חיים ועוד בפרק בהמה המקשה (חולין עב.) מרבינן דופק דמטמא מדכתיב על פני השדה ולפי' הקונטרס הוא מונח בקרקע דהיינו ארון ולא על פני השדה ועוד דתנן במס' אהלות בפ"ב (משנה ד) דופק דופקים טהור ואי כפירוש הקונטרס וכי דרך להניח שני קרשים מימין המת ופירש ר"ת דגולל היינו אבן גדולה שעל ארונו של מת שקורין מצבה וגוללין אותה שם הקרובי' לסימן ולשון גולל נופל באבן כדכתיב (בראשית כ״ט:ג׳) וגללו את האבן וגולל אבן אליו תשוב (משלי כ״ו:כ״ז) ודופק הם שתי אבני' שנותנין אחת לראשו ואחת לרגליו לציון ופעמים שעדיין האבן אינה מוכנת לשום שם נותנין שם בהמה או שום דבר לסימן עד שימצאו אבן והיינו דתנן בעירובין (דף טו.) דדבר שיש בו רוח חיים אין עושין כו' ובההיא דמדלגין היינו ע"ג ארונות שלא היה שם לא גולל ולא דופק ומחמת המת לא היינו מיטמאים כדמפרש התם שהיה ברוב ארונות חלל טפח ומרבי נמי שפיר גולל ודופק מעל פני השדה והא דקאמר דופק דופקים פעמים שמניחים הגולל ע"ג שתי אבנים ועוד מניחין לראש הגולל אבן אחת ולסופו אבן אחרת ולא תקשה לר' יהושע דאמר בפרק קמא דכתובות (דף ד: ושם) מאימתי חל אבילות משיסתם הגולל במקום שאין גולל מתי חל די"ל מכי אהדרי אפייהו מקברא כדאמר במו"ק (ד' כב.) בהנהו דלא אזלי בתר שכבא מנו מכי אהדרי אפייהו ויש דוחין ראיה של ר"ת דמאי דמייתי ראיה מדמדלגין היינו אף על פי שהגולל מטמא באהל מ"מ יכולין היינו לדלג ולטמא עצמנו בגולל דהא תניא כל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אין כהן מוזהר עליו וגולל ודופק אין הנזיר מגלח עלייהו כדתנן במסכת נזיר פרק כ"ג (דף נד.) ואמר ר"ת דמשבשתא ההיא דמסכת שמחות דהא הש"ס ערוך דרביעית דם אין הנזיר מגלח עליו כדתנן התם בנזיר וכהן מוזהר ואם הברייתא בהש"ס הוה פריך עלה ומשבש לה כדאשכחינן בכמה דוכתין דמשבש להו ואפילו הויא מתרצתא אכתי היאך מדלגין הלא מחמת המת היו מיטמאים והגולל ודופק לא היו חוצצין ומה שהביא ראיה מעירובין יש דוחין דאע"פ שאין רגילות לעשות כסוי ארון מבעלי חיים כמה דברים אשכחן דלא שכיחי ומיירי בהו הש"ס להראות לנו הדין ודרוש וקבל שכר כדאמרי' בבהמה המקשה (חולין דף ט.) בלעתו חולדה והוציאתו והכניסתו והקיאתו ויצא מאליו מהו הדביק שני רחמים ויצא מזה ונכנס לזה מהו ואף על פי שזה לא יהיה לעולם ועוד מקשינן לפירוש ר"ת מדתני בהדיא בתוספתא דאהלות בפרק אמר רבי יהודה שתי אבנים גדולות שעשאן גולל לקבר המאהיל על גבי שתיהן טמא ניטלה אחת מהן המאהיל על גבי שנייה טהור מפני שיש לטומאה דרך שתצא ומה דרך שתצא שייך לפירוש ר"ת ובערוך פירש בענין אחר בערך גלל וכפירושו יתכן מה שבתוספתא:

    Tosafot on Shabbat 152b · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    בפרק כל ישראל יש להם חלק (סנהדרין דף צד) גרסינן א"ר יוחנן אותו מלאך שהוא ממונה על הרוחות דומה שמו וכבר הזכרנו אותו בברכות:

    סליק שואל אדם.

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 152b · Sefaria

    Meiri

    לעולם יהא אדם רודף אחר התשובה עד שלא ימות בחטאו שאם ימות בחטאו אין לו עוד כפרה דרך צחות אמרו והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה תנה לו כמה שנתנה לך משל למלך שחלק בגדי מלכות לעבדיו פקחים שבהם קפלום והניחום בקופצא טפשים שבהם הלכו ועשו בהם מלאכה לימים בקש המלך את בגדיו פקחים שבהם החזירום כשהם מגוהצים והטפשים החזירום מלוכלכים שמה המלך לקראת פקחים וכעס לטפשים על הפקחים אמר כלי ינתנו לאוצר והם ילכו לבתיהם לשלום ועל הטפשים הוא אומר כלי ינתנו לכביסה והם יחבשו בבית האסורים:

    Meiri on Shabbat 152b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה עד שיסתום כו' שנקרא דופק לפי שהנשימה דופקת כו' עכ"ל ר"ל כפי' שני שפרש"י התם דדפקא הוא חתיכה שקורין פלאנקין כשהבהמה יגעה היא דופקת ע"י נשימה וק"ל:

    בא"ד הלא מחמת המת היו מטמאין והגולל ודופק לא היו חוצצין כו' עכ"ל משום דאפילו כי מוקמי לה ביש בהן חלל טפח כדאמר התם מ"מ ע"י המת הן מטמאין שמאהילין על המת כיון שהגולל הוא טמא וכל דבר טמא אינו חוצץ בפני הטומאה משא"כ לפר"ת דכיסוי הארון לא מיטמא כלל ושפיר חוצץ בפני המת שמאהילין עליו וק"ל:

    בא"ד ובערוך פי' בע"א בערך גלל כו' עכ"ל ובתוספות פרק קמא דכתובות כתבו שהוא כעין פרש"י ע"ש ובערוך:

    Chidushei Halachot on Shabbat 152b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' קרקע בקרקע מיחלפא כ"ה לעיל דף כט ע"ב ועי' בתוספות שם ד"ה גזירה:

    שם כל מי שיש לו קנאה בלבו עי' ב"ב דף יז ע"א תוס' ד"ה שבעה:

    Gilyon HaShas on Shabbat 152b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    תְּנֶהָ לוֹ, כְּמוֹ שֶׁנְּתָנָהּ לְךָ בְּטָהֳרָה אַף אַתָּה בְּטָהֳרָה יש להקשות דאם די לו בלא תוספת אם כן למה נתנה לו? ונראה לי דודאי לא נתנה לו אלא כדי למלאת לה חסרונה ויחזרנה בתוספת מרובה, אך לכל נפש יש מלבוש ומצוהו שתתן אותה לו במלבוש טהור נמי שנתנה לך במלבוש טהור, ולכן מסיים במשל על גופם של צדיקים וכו', וגופם קאי על מלבוש של הנפש שנחשב גוף לגבי הנפש.

    מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם שֶׁחִלֵּק בִּגְדֵי מַלְכוּת לַעֲבָדָיו נראה לי בס"ד הוא משל לכוחות הנפש אשר מהם תהיה ההשכלה והחכמה לעשות המעשים כולם בעולם הזה, וּפִּקְחִים שֶׁבָּהֶם קִפְּלוּם וְהִנִּיחוּם בְּקוּפְסָא, המשיל את יראת שמים לקופסא כדכתיב (ישעיהו לג, ו) יִרְאַת הֳ' הִיא אוֹצָרוֹ, נמצא היראה נמשלה לאוצר, והם הניחו כל כוחות הנפש בְּקוּפְסָא, רצונו לומר להשתמש בהם בענייני יראת שמים בלבד ולא יעשו בהם תשמיש חיצוני, אבל הַטִּפְּשִׁים שֶׁבָּהֶם הָלְכוּ וְעָשׂוּ בָּהֶם מְלָאכָה, רוצה לומר מלאכת הגשמיות של מותרות ותענוגי עולם הזה, והשכילו מכוחות הנפש השכלה להרע, כמו שנאמר (ירמיהו ד, כב) חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ. וסוף דבר על פִּקְחִים הם הצדיקים אשר יתנו כלים הם כוחות הנפש ומלבושי הנפש לאוצר העליון להיות צרורים בצרור החיים, וְהַגּוּפִים שֶׁל הַצַדִּיקִים יֵלְכוּ לְבָתֵּיהֶם לקבר אחר הפטירה, לְשָׁלוֹם ששם יהיו מושכבים בלי רקבון עד זמן התחיה ויחיו ויתענגו על רוב שלום גם הם, אך על הַטִּפְּשִׁים שהם הרשעים אמר כלים שהם כוחות הנפש יִנָּתְנוּ לִכְבִיסָה שיתכבסו הן על ידי גהינם הן על ידי גלגול כדומם צומח חי מדבר כל אחד לפי הראוי לו לנקותו, והגופים יִתְחַבְּשׁוּ בְּבֵית הָאֲסוּרִים הוא הקבר ששם מתייסרים ברימה ותולעה עד היותם עפר ממש! ומה שאמר שֶׁל רְשָׁעִים, זוֹמְמוֹת וְהוֹלְכוֹת, פירוש על דרך שאמרו רבותינו ז"ל (עבודה זרה ה.) עבירה מלפפתו והולכת עמו לגיהנם, והיינו על כוחות הטומאה שנבראו מן העבירות, וכן כאן זוֹמְמוֹת בכוחות הטומאה ההם.

    שֶׁל בֵּינוֹנִים מַאי? אָמַר לֵיהּ אִיכָּא שָׁכִיבְנָא וְכוּ' פירוש רב נחמן שמע האי מלתא משמואל בלחישה וידע ששמואל לא גלה אותה לזולתו, ולכן אמר לו יפה עשיתם ששאלתם דבר זה ממני עכשיו, שאם היה נפטר קודם שיגלה היה אבד דבר זה, דאין גלוי עדיין לאדם אחר.

    וּמַנּוּ מָרִי דְּלָא יָדַעְנָא לֵיהּ נראה לי לאו משום גאוה חס וחלילה קפיד, אלא משום כבוד תורה שהוא היה מגדולי הדור שקדמו ומקשי לו מן דור אחרון, וכהאי גוונא מצינו שהקפיד מנשה על רב אשי בפרק חלק משום דקראו חברין.

    וְהָא קְרָא כְּתִיב (קהלת יב, ז) "וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה". מקשים אמאי לא הקשה מפסוק (בראשית ג, יט) כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב, שהוא פסוק תורה? ונראה לי בס"ד דהתם יש להקשות שישוב מקצתו דהיינו הבשר בלבד שהוא רך וישארו העצמות כמו שהן, ולכן הביא פסוק זה חדא כי תיבת 'כְּשֶׁהָיָה' יתירה, על כן יש לומר דבא לומר שישוב כולן כשהיה ממש, ועוד דכתיב כאן (קהלת יב, ז) וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים, מה התם כולה אף כאן כולו ואפילו עצמות. ואחר שתירץ לו חילוק בין צדיקים ובין בעלי קנאה, אז גַּשְׁשֵׁיהּ לראות אם זה רק בעצמות או אם אפילו בבשר גם כן כדי שידע אמיתות הענין? וכיון דחזא ביה מְשָׁשָׁא פירוש ממשות בשר, אז הקשה לו מפסוק כִּי עָפָר אַתָּה שהוא פסוק תורה, דעתה ליכא לשנויי דאיירי בבשר דוקא, דהא ראה הבשר קיים. והא דאמר לו לָא אַקְרְיָיךְ מִשְׁלֵי, פירוש דהיה לו ללמדך פסוק משלי שבו יתבאר הפסוק דקהלת שהוא סתום, ונראה לי ב' פעמים 'קִנְאָה' [156] כמנין 'יבש' [312], וגם הוא כמנין 'רקיב' []:

    אָמַר לֵיהּ לֵיקוּם מַר לְגַוֵּיהּ דְּבֵיתָא וְכוּ'. נראה לי ודאי רב נחמן לא טעה בזה, אלא רצונו לומר כדי לקברו בביתו בכבוד לא ישאר בתוך שדהו, ואמר לו כן לֵיקוּם מַר לְגַוֵּיהּ דְּבֵיתָא, ליטול רשות זמנו כדי לפנותו מקבר זה, ומה שהשיב לו דַּאֲפִלּוּ נְבִיאֵי לָא קָרִית, רצונו לומר על הראשנה יש לומר קרא בקטנותו ושכח עתה כי הוא עסקו בתורה שבעל פה, אך פסוק זה הוא בנביאים דיחזקאל שקורין בהפטרה בכל שנה ואיך תשכח? על כן מוכרח לומר שלא למדת כלל!

    הָתָם בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הֲוָה הנה רבי אבהו השיב לאותו מין בקיצור מפני שאינו ראוי לגלות סוד דבר זה אליו, אך רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים (ספר שופטים, סימן ה') בפסוק (שמואל א' ב, יט) וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ, ביאר סוד הנפלא הזה על נכון יעויין שם.

    Ben Yehoyada on Shabbat 152b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 152, Amud Bet, about 486 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 125 words

      Opens “כל יומא הוה דבר רב יהודה בי…”

      Named: רב יהודה.

    2. Segment 226 words

      Opens “א"ר אבהו: כל שאומרים בפני המת, יודע,…”

      Named: רבי חייא.

    3. Segment 331 words

      Opens “מאן דאמר עד שיתעכל הבשר, דכתיב: (איוב…”

    4. Segment 461 words

      Opens “ת"ר (קהלת יב, ז) והרוח תשוב״! אל…”

    5. Segment 520 words

      Opens “על פקחין אמר ינתנו כלי לאוצר והם…”

    6. Segment 658 words

      Opens “אף הקב"ה על גופן של צדיקים אומר…”

      Named: שמואל.

    7. Segment 744 words

      Opens “תניא ר' אליעזר אומר נשמתן של צדיקים…”

    8. Segment 846 words

      Opens “א"ל רבה לר"נ של בינונים מאי א"ל…”

      Named: רב מרי, רבה, שמואל.

    9. Segment 957 words

      Opens “הנהו קפולאי דהוו קפלי בארעא דרב נחמן)…”

      Named: רב נחמן, רב אחאי בר יאשיה, רב מרי.

    10. Segment 1030 words

      Opens “אמר ליה דאקרייך קהלת לא אקרייך משלי…”

    11. Segment 1130 words

      Opens “גששיה חזייה דאית ביה מששא אמר ליה…”

    12. Segment 1218 words

      Opens “א"ל והכתיב (בראשית ג, יט) כי עפר…”

    13. Segment 1340 words

      Opens “א"ל ההוא צדוקי לר' אבהו אמריתו נשמתן…”

      Named: שמואל.

    Sages named on this page

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Shabbat 152b · Segment 2 — “א"ר אבהו: כל שאומרים בפני המת, יודע, עד שיסתם…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 152b · Segment 6 — “…נשמתן הוא אומר (שמואל א כה, כט) והיתה נפש…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 152b

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026