Talmud Builders

    Shabbat 143a

    Chapter 21 - Notel Adam et Beno

    גם: שבת דף קמ״ג ע״א, פרק כ״א נוטל אדם את בנו

    English translation - Shabbat 143a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara answers: There, since the intestines will putrefy as time passes, they are on his mind from yesterday. Since Shabbat eve, he has had in mind to feed them to the cat.

    2The Gemara adds: So too, it is reasonable to say that Rava holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as Rava taught: A woman may not enter the wood storehouse to take a wooden poker to stoke a fire on a Festival. And with regard to a poker that broke, it is prohibited to kindle a fire with it on a Festival, as one may kindle a fire on a Festival with vessels that may be moved, but one may not kindle a fire with broken vessels that broke during the Festival. They are set-aside and prohibited. Conclude from it that Rava ruled in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to the halakhot of set-aside.

    3MISHNA: Beit Shammai say: One may clear bones and shells left from the Shabbat meal from the table with his hand. And Beit Hillel say: One may remove the entire board [ tavla ] that is the table surface and shake the bones and shells off of it, but he may not lift them with his hand because they are set-aside and may not be moved.

    4One may clear bread crumbs from the table, even if they are less than an olive-bulk, and pea and lentil pods. Even though it is not fit for human consumption, it may be moved because it is animal fodder.

    5With regard to a sponge, if it has leather as a handle, one may wipe the table with it, and if not, one may not wipe the table with it lest he come to squeeze liquid from it. And the Rabbis say: Both this, a dry sponge with a handle, and that, one without a handle, may be moved on Shabbat and it does not become ritually impure. A sponge is not among the substances that can become ritually impure, neither by Torah law nor by rabbinic decree.

    6GEMARA: Rav Naḥman said: Reverse the two opinions, as we have only Beit Shammai in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who prohibits moving set-aside items, and Beit Hillel in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who permits doing so.

    7We learned in the mishna: One may clear bread crumbs from the table. The Gemara comments: This supports the opinion of Rabbi Yoḥanan, as Rabbi Yoḥanan said: With regard to crumbs that are less than an olive-bulk, it is prohibited to destroy them by hand in deference to the food.

    8We learned in the mishna: One may clear pea and lentil pods from the table on Shabbat. The Gemara asks: Whose opinion is it in the mishna? It is the opinion of Rabbi Shimon, who is not of the opinion that there is a prohibition of set-aside.

    9Say the latter clause of the mishna: With regard to a sponge, if it has leather as a handle, one may wipe the table with it, and if not, one may not wipe the table with it. We have arrived at the opinion of Rabbi Yehuda, who said: An unintentional act is prohibited, as he certainly does not intend to squeeze liquid from the sponge.

    10The Gemara answers: In that case, even Rabbi Shimon agrees that it is prohibited, as it is Abaye and Rava who both say: Rabbi Shimon agrees in a case of: Cut off its head will it not die, i.e., inevitable consequences. When the prohibited outcome that ensues from the unintentional action is inevitable, Rabbi Shimon agrees that it is prohibited. Squeezing liquid from a sponge is an inevitable consequence.

    11With regard to those pits of Aramean dates, which are low quality and occasionally fed to animals, it is permitted to move the pits since they are fit for use due to their origin, i.e., the dates that were prepared as animal feed beforehand. And moving pits of Persian dates is prohibited. Since those dates are high quality and are not prepared for animals, their pits, too, are not prepared for that use.

    12The Gemara relates that Shmuel would carry them along with bread. The letters shin , resh , nun , mem , shin , peh , zayin are a mnemonic of the Sages whose opinions are cited below: Shmuel, Rabba, Huna, Ameimar, Sheshet, Pappa, Zekharya. The Gemara comments: Shmuel’s statement is consistent with his reasoning, as Shmuel said: A man may perform all his needs with bread. As long as the bread remains edible, he need not be concerned that he is treating the bread contemptuously.

    13Rabba would move them along with a pitcher of water. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, would render them a chamber pot with excrement. The Sages permitted moving repulsive vessels. Here, too, he would collect all the date pits and then move them out because they were disgusting. Rav Ashi said to Ameimar: And may one create a chamber pot with excrement ab initio ? Although the Sages permitted moving a container of excrement, they did not permit creating one ab initio so that it would be permitted to move it.

    14Rav Sheshet would dispose of the pits with his tongue. Rav Pappa would dispose of them behind the divan on which he sat while eating because he did not want to move them in another manner. They said about Rabbi Zekharya ben Avkolas that he would turn his face toward the back of the divan and dispose of them.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    התם כיון דמסרח - מעייא אי מצנע ליה עד אורתא:

    מאתמול דעתיה עליה - לשונרא ובין השמשות נמי מוכן לבהמה הוה:

    אוד - פורגו"ן דסתם עצים להסקה ניתנו ולא לטלטול כלי:

    ואוד שנשבר - ביו"ט:

    בשברי כלים - שנשברו היום דהוו להו נולד:

    ש"מ - דכרבי יהודה סבירא ליה דאית ליה מוקצה:

    מתני' מעבירין - בידים מעל השלחן:

    עצמות - קשין שאינן ראויין לכלב:

    וקליפין - של אגוזים דלית להו לב"ש מוקצה:

    וב"ה אומרים מסלק את הטבלא - שיש תורת כלי עליה אבל לא יטלטל הקליפין בידים כרבי יהודה:

    מעבירין מעל השלחן - סתמא היא:

    פירורין פחות מכזית - וכ"ש כזית כדמפרש טעמא שהם מאכל בהמה:

    ושער של אפונין - שרביטין של קטנית שהקטנית גדל בהם:

    אפונין - ייש"ש:

    עור בית אחיזה - [בית אחיזה] של עור שיאחזנו בו:

    מקנחין בו - טבלא:

    אין מקנחין בו - שכשאוחזו נסחט בין אצבעותיו:

    ניטל בשבת - כשהוא נגוב:

    ואינו מקבל טומאה - דאינו לא כלי עץ ולא בגד ולא שק ולא מתכת:

    גמ' אנו אין לנו - אין אנו סומכין על משנתינו כמות שהיא שנויה אלא מוחלפת שיטתה וב"ש כרבי יהודה כו':

    אסור לאבדן ביד - מדקתני מעבירין בידים ולא זריק להו:

    דלית ליה מוקצה - דאי ר' יהודה מאתמול לאו לבהמה קיימי שהרי האוכל היה עמהן והיום לוקח מהם:

    שאין מתכוין - שאין מתכוין לסחוט:

    גרעינין - של תמרים והם לבהמה:

    ארמייתא - תמרים רעים הם ומאכילין התמרים עצמן לבהמה הלכך אגב אימייהו לבהמה נמי קיימי:

    פרסייתא - תמרים טובים הם ואין מאכילין אותן לבהמה:

    כל צרכו - משתמש בו ואין כאן משום בזיון וממחהו בתבשיל:

    לקנא דמיא - ספל של מים:

    גרף של ריעי - צוברן לפניו כשאוכל התמרים עד שנמאסות בעיניו ונוטלן אותן מפניו כגרף של ריעי ונותנן לבהמה:

    זריק להו בלישני' - אל עבר השלחן:

    אחורי המטה - שהוא מיסב עליה:

    שבת 143 עמוד א

    1התם כיון דמסרח, דעתיה עילויה מאתמול.

    2הכי נמי מסתברא דרבא כר' יהודה סבירא ליה, דדרש רבא: אשה לא תכנס לבית העצים ליטול מהן אוד. ואוד שנשבר אסור להסיקו ביום טוב, לפי שמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים. שמע מינה.

    Mishna

    3ב"ש אומרים: מעבירין מעל השלחן עצמות וקליפין. וב"ה אומרים: מסלק את הטבלא כולה ומנערה.

    4מעבירין מלפני השלחן פירורין פחות מכזית, ושער של אפונין ושער עדשים, מפני שהוא מאכל בהמה.

    5ספוג, אם יש לו עור בית אחיזה מקנחין בו, ואם לאו אין מקנחין בו. (וחכמים אומרים): בין כך ובין כך ניטל בשבת, ואינו מקבל טומאה.

    Gemara

    6אמר רב נחמן: אנו אין לנו אלא: ב"ש כרבי יהודה, וב"ה כרבי שמעון.

    7מעבירין מלפני השלחן פירורין. מסייע ליה לר' יוחנן, דאמר רבי יוחנן: פירורין שאין בהן כזית אסור לאבדן ביד.

    8שער של אפונין. מני? ר"ש היא, דלית ליה מוקצה.

    9אימא סיפא: ספוג, אם יש לו בית אחיזה מקנחין בו, ואם לאו אין מקנחין בו. אתאן לר' יהודה, דאמר: דבר שאין מתכוין אסור!

    10בהא אפילו ר"ש מודה, דאביי ורבא דאמרי תרוייהו: מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות.

    11הני גרעינין דתמרי ארמייתא שרו לטלטולינהו, הואיל וחזיין אגב אמן. ודפרסייתא אסור.

    12שמואל מטלטל להו אגב ריפתא. (שרנ"ם שפ"ז סימן) שמואל לטעמיה, דאמר שמואל: עושה אדם כל צרכו בפת.

    13רבה מטלטל להו אגב לקנא דמיא. רב הונא בריה דרב יהושע עביד להו כגרף של ריעי. א"ל רב אשי לאמימר: וכי עושין גרף של ריעי לכתחילה?

    14רב ששת זריק להו בלישניה. רב פפא זריק להו אחורי המטה. אמרו עליו על רבי זכריה בן אבקולס שהיה מחזיר פניו אחורי המטה וזורקן.

    15הדרן עלך נוטל אדם את בנו׃

    Tosafot

    התם כיון דמסרח - ומתקלקל ואין ראוי למאכל אדם מאתמול דעתיה עילויה ליתנו לבהמה אע"ג דבשער של אפונין ושל עדשים אסרינן לרבי יהודה אע"ג דחזו למאכל בהמה וכן גרעינין דלעיל בפרק במה מדליקין (שבת דף כט.) דאמרינן לרבי יהודה אכלן אין מסיקין בגרעינן מ"מ הכא שרי כדפי' התם:

    ליטול מהן אוד - נראה לר"ת כפירוש ה"ג דאסירי משום תיקוני מנא דלפירו' זה דאע"ג דלא מתקצא ליה גזרינן שלא יבא לידי תיקון כלי:

    עצמות וקליפין - לא כפירוש הקונטרס דפירש אפילו קשין ואין ראויין לאכילת כלבים דהאי תנא אמרינן בגמרא דכרבי שמעון סבירא ליה ור"ש בעי לכל הפחות ראויות למאכל בהמה דקתני מעבירין מעל השלחן פירורין כו' מפני שהוא מאכל בהמה ומוקמינן בגמרא כוותיה:

    אנו אין לנו אלא ב"ש כר"י כו' - במסכת עדיות לא מיתניא בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה והיינו כרב נחמן והא דלא מייתי סייעתא מהתם משום דמאי אולמא דהא מהא:

    פירורין שאין בהן כזית אסור לאבדן ביד - פי' בקונט' מדקתני מעבירין ולא קתני זורקין וקשה לרבי דברישא נמי קתני מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין ולא קתני זורקין אע"פ שמותר לאבדן ביד ועוד דאמרינן בברכות בריש אלו דברים (ברכות דף נב:) וב"ה אומרים אם שמש ת"ח הוא נוטל פירורין שיש בהן כזית ומניח פירורין שאין בהן כזית ומסייע ליה לר' יוחנן דאמר פירורין שאין בהן כזית מותר לאבדן ביד ואי אפשר ליגרס התם אסור ונראה לר' דהכא גרסי' מותר ודייק מדאצטריך למיתני מפני שהוא מאכל בהמה דהיינו משמע דלא חזי לאדם והוו כשאר מאכל בהמה ומותר לאבדן. מ"ר:

    ואם לאו אין מקנחין בו - אית ספרים דגרסי וחכ"א בין כך ובין כך מקנחין בו ולא יתכן דאמר בגמרא דבאין לו עור בית אחיזה אפילו ר"ש מודה דאסור משום דפסיק רישיה הוא וה"ר יצחק מדנפירא גרס בין כך ובין כך אין מקנחין בו כרבי יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור ואין נראה לר"י דהא בגמרא משמע דברישא מודה ר' יהודה דאמר אימא סיפא ספוג אם יש לו עור בית אחיזה מקנחין בו ואם לאו אין מקנחין בו אתאן לרבי יהודה אם כן בין כך ובין כך אין מקנחין בו לא רבי יהודה ולא ר' שמעון אלא ודאי לא גרסינן ליה כלל. מ"ר:

    שמואל מטלטל להו אגב ריפתא - אף על גב דכר"ש סבירא ליה דשרי לקמן בפרק בתרא (שבת דף קנו:) נבלה שנתנבלה בשבת מיהו מחמיר היה משום דהוה אדם חשוב כאביי ורבא דלעיל. ר"ת:

    רבא מטלטל להו אגב לקנא דמיא - ואם תאמר והא רבא סבר לעיל כר"י דאית ליה מוקצה ואנוחי לקנא דמיא היכי שרי לכתחילה ויש לומר דשני לן בין היכא דאפשר למיעבד האי טלטול מאתמול להיכא דלא אפשר דכיפין ובר יונה היו מאתמול בידו והיה יכול לטלטלם אבל הני גרעיני תמרה לא אפשר ושרי אפילו לרבי יהודה ואף לאדם חשוב דאמר בביצה פרק יו"ט (ביצה דף כא:) דאמר ליה אביי לרב יוסף הני סופלי לחיותא היכי שדינן ביומא טבא לרבי יוסי דאמר לכם ולא לכלבים חזיין להסקה כו' בשבת מאי איכא למימר מטלטלין להו אגב ריפתא כדשמואל אלמא דאפילו רב יוסף דלא בעי למישרי לעיל אגב כפא וסכינא אפילו דבר הראוי לאדם שרי התם גרעיני תמרה אגב ריפתא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    רבא כר' נתן סבירא ליה דאמר חי נושא את עצמו - עיקר דבריו של ר' נתן בפרק המצניע (שבת דף צד) ר' נתן אומר על השחוטין חייב על החיים פטור מפני שהחי נושא את עצמו. רבא כר' שמעון סבירא ליה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה ועיקר דבריו של ר' שמעון גם בפרק המצניע (שבת דף צג) דתנן וכן כזית מן המת וכעדשה מן השרץ חייב ור' שמעון פוטר וגרסי' בגמ' אמר רבה אמר ר' יוחנן ורב יוסף אמר ריש לקיש פוטר היה ר' שמעון אף במוציא את המת לקוברו וכבר פירשנו זה בפרק יציאות השבת: הכי נמי מסתברא דרבא כר' יהודה סבירא ליה דדרש רבא אשה לא תכנס לבין העצים ליטול מהן אוד אוד שנשבר ביום טוב אסור להסיקו לפי שמסיקים בכלים ואין מסיקין בשברי כלים וזה שוה לדברי ר' יהודה שאמר במשנה בפ' במה מדליקין (שבת ד' כט) ואין מסיקין בשברי כלים דברי ר' יהודה הואיל וסברא ליה כוותיה בנולד במוקצה נמי דתנן בסוף מסכתא (לקמן שבת דף קנו) ר' יהודה אומר אם לא היתה נבילה מערב שבת אסורה לפי שאינה מן המוכן כר' יהודה סבירא ליה ולכך אמר סכינא אבר יונה למה לי הא חזי לאומצא דדייקת מינה הא לא חזי לאומצא לא וכמו שאמר בתחילת מסכת יום טוב (דף ב) דאית ליה מוקצה אית ליה נולד ודלית ליה מוקצה לית ליה נולד כי הכלל עיקר אחד חוזר והיא ההכנה:

    אמר רב נחמן אנו אין לנו אלא בית שמאי כרבי יהודה ובית הלל כרבי שמעון וכן אמרו עוד מני ר' שמעון היא דלית ליה מוקצה ועיקר דברי רבי יהודה ור' שמעון בפרק כירה (שבת דף מד) וכבר פירשנוה למעלה.

    אתאן לרבי יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור עיקר דבריו של ר' יהודה במשנה במסכת בכורות (דף לג) ובמס' יום טוב (דף כג) וכבר פירשנו דבריו גם במס' זו בפ' כירה:

    סליק פרק נוטל.

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 143a

    Shabbat 143a. The full printed text of this folio side - 15 numbered segments, about 257 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 143a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026