Talmud Builders

    Shabbat 12b

    Back to index

    English translation — Shabbat 12b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rabbi Yehuda says that it is appropriate to say: May the Omnipresent have compassion upon you and upon all the sick people of Israel. Rabbi Yosei says that it is appropriate to say: May the Omnipresent have compassion upon you among the sick people of Israel, thereby including this sick person within the community of Israel. When Shevna of Jerusalem would visit a sick person on Shabbat, upon entering, he would say shalom . And when he exited he would say: It is Shabbat when one is prohibited to cry out, and healing is soon to come, and His compassion is abundant, and rest on Shabbat in peace. The Gemara asks: In accordance with whose opinion is the halakha that Rabbi Ḥanina said: One who has a sick person in his house must include him among the sick people of Israel in his prayer? In accordance with whose opinion? In accordance with the opinion of Rabbi Yosei.

    2And Rabbi Ḥanina said: It was only with great difficulty that the Sages permitted to comfort the mourners and visit the sick on Shabbat, as both the visitor and the comforter experience suffering on Shabbat. They permitted it only due to the mitzva involved in these activities. Rabba bar bar Ḥana said: When we would follow Rabbi Elazar to inquire about the health of a sick person; sometimes he would say in Hebrew: May the Omnipresent remember you for peace , and sometimes he would say to him in Aramaic: May the all-Merciful remember you for peace. He would say it in Aramaic when the sick person did not understand Hebrew (Rav Elazar Moshe Horovitz). The Gemara asks: How did he do this, pray in Aramaic? Didn’t Rav Yehuda say: A person should never request that his needs be met in the Aramaic language ? And, similarly, Rabbi Yoḥanan said: Anyone who requests that his needs be met in the Aramaic language , the ministering angels do not attend to him to bring his prayer before God, as the ministering angels are not familiar with the Aramaic language, but only with the sacred tongue, Hebrew, exclusively. The Gemara responds: A sick person is different. He does not need the angels to bring his prayer before God because the Divine Presence is with him.

    3As Rav Anan said that Rav said: From where is it derived that the Divine Presence cares for and aids the sick person? As it is stated: “God will support him on the bed of illness” (Psalms 41:4). The Gemara comments: That was also taught in a baraita : One who enters to visit the sick person should sit neither on the bed nor on a chair; rather, he should wrap himself in his prayer shawl with trepidation and awe, and sit before the sick person below him, as the Divine Presence is above the head of the sick person, as it is stated: “God will support him on the bed of illness,” and he must treat the Divine Presence with deference. On a similar note, Rava said that Ravin said: From where is it derived that the Holy One, Blessed be He, feeds the sick person during his illness? As it is stated: “God will support him on the bed of illness.”

    4We learned in the mishna that one may not read a book by candlelight on Shabbat. Rabba said: Since a decree was issued, there is no distinction whether or not the lamp was near enough to him to enable him to adjust the wick. The prohibition applies even if the lamp was two statures of a person high, and even as high as two plow handles, and even if it was as high as ten houses one atop the other. We learned in the mishna that one may not read, and the Gemara infers: One may not read, but for two, apparently, he may well do so. They will not violate any prohibition, as two people together will certainly not forget the Shabbat prohibition. The Gemara asks: Wasn’t it taught in a baraita that neither one nor two are permitted to read by the light of the lamp? Rabbi Elazar said: This is not difficult, as there is room to distinguish between them and say that here, where two were permitted to read by candlelight, it is referring to a case where they are both engaged in one matter and will remind each other to refrain from adjusting the wick. There, where two were prohibited to read by candlelight it is referring to a case where they are engaged in two different matters. Since each is preoccupied with a different text, they will not pay attention and remind each other. Rav Huna said: And with regard to a bonfire, where everyone is sitting around it and not adjacent to it, even if they were ten people, it is prohibited to read by its light. When sitting around a bonfire, everyone sits at a distance from the others, and therefore they do not notice each other, and each is liable to adjust the firebrands to provide himself with more light.

    5Rava said: Even though they prohibited reading by candlelight due to a decree lest they adjust the wick, if he is an important person, it is permitted, as even on weekdays he is not accustomed to adjust a lamp that is dirty with oil. The Gemara raises an objection from that which was taught in a Tosefta : One may not read a book on Shabbat by the light of the lamp, lest he adjust it. The Tosefta relates that Rabbi Yishmael ben Elisha said: I will read and will not adjust, as I will certainly not forget that it is Shabbat. However, once he read a book by candlelight and he sought to adjust the wick. He said: How great are the words of the Sages, who would say that one may not read by candlelight, as even a person like me sought to adjust the wick. Rabbi Natan says: That was not the way it happened. Rather, he read and actually adjusted the wick, and he wrote afterward in his notebook [ pinkas ]: I, Yishmael ben Elisha, read and adjusted a lamp on Shabbat. When the Temple will be rebuilt I will bring a fat sin-offering as atonement for this sin. This proves that even an important person like Rabbi Yishmael ben Elisha is liable to adjust the wick. Rabbi Abba said: Rabbi Yishmael ben Elisha is different, since with regard to the study of Torah, he comports himself like a simple man with no air of importance, but generally, an important person would not dirty his hands and adjust the wick.

    6On this subject, the Gemara cites two apparently contradictory baraitot . It was taught in one baraita that a servant may examine cups and bowls by candlelight to check if they are clean. And it was taught in another baraita that he may not examine them. The Gemara explains: This is not difficult. Rather, here, the baraita that prohibited examining the cups, is referring to a regularly employed servant who fears his master and examines the dishes meticulously. Therefore, there is concern lest he come to adjust the wick. While there, the baraita that permitted examining the cups, is referring to a servant who is not regularly employed, does not fear his master, and therefore will not check meticulously. There is no concern lest he come to adjust the wick. And if you wish, say instead that this baraita and that baraita are both referring to a regularly employed servant. And this is not difficult, as they are not referring to the same kind of lamp. This baraita , which prohibited examining the dishes, is referring to an oil lamp, where there is room for concern lest he adjust it. And that baraita , which permitted examining the dishes, is referring to a naphtha [ nafta ] lamp. Since the naphtha lamp is dirty, the servant certainly will not touch it while checking the cups and dishes.

    7A dilemma was raised before the Sages: What is the ruling with regard to a servant who is not regularly employed in terms of examining cups and dishes by the light of an oil lamp? Is he permitted to examine the cups by candlelight, or not? From the perspective of his being a servant not regularly employed, it should be permitted. On the other hand, because it is an oil lamp it should be prohibited. Rav said: The halakha is that it is permitted, and, however, ab initio a public ruling is not issued to that effect so that they will not come to sin. However, one who knows the halakha that it is permitted may practice accordingly. Rabbi Yirmeya bar Abba said: That halakha is that it is permitted and a public ruling is issued to that effect. The Gemara relates that Rabbi Yirmeya bar Abba happened to come to the house of Rav Asi on Shabbat. Rabbi Yirmeya’s servant stood and examined the cups by the light of a lamp [ sheraga ], as he was not a regularly employed servant in the house of Rav Asi. Rav Asi’s wife said to Rav Asi: But the Master, you, does not do so. You prohibit doing so. Why is the servant of Rabbi Yirmeya examining the cups? He said to her: Leave him, he holds in accordance with the opinion of his master.

    8We learned in the mishna that in truth they said that the attendant sees where in the book the children under his supervision are reading, but he himself should not read. The Gemara asked: Didn’t you say in the first clause of the mishna that the attendant sees? Doesn’t that mean that he sees in order to read? How can that part of the mishna conclude by saying that he may not read? The Gemara answers: No, it does not mean that the attendant is permitted to actually read; rather, he is only permitted to look and arrange the beginning of his sections of the Torah that he must read the next day. And so too, Rabba bar Shmuel said: However, he may arrange the beginning of his sections that he must read the next day. The Gemara asks: And may he not read the entire section?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בתוך חולי ישראלשמתוך שכוללן עם האחרים תפלתו נשמעת בזכותן של רבים:

    שבנא איש ירושליםאדם גדול היה בירושלים ושמו שבנא:

    רחמיושל הקב"ה מרובים:

    שבתו בשלוםנוחו בשבתכם לשלום:

    בקושי התירומפני שמצטער:

    בתפיחהבחולה:

    זימנין אמר להבלשון קדש וזימנין אמר לה בלשון ארמי והא לאו לענין שבת נקט:

    דשכינה עמוואין המתפלל צריך שיזדקקו לו מלאכי השרת להכניס תפלתו לפנים מן הפרגוד:

    סועדסומך בתשות כחו ומשום רבינו יעקב סוער תרגומו של פוקד כלומר מבקר כמו ואת אחיך תפקוד לשלום (שמואל א י״ז:י״ח) ומתרגמי' ואת אחיך תסער לשלם ולהך לישנא גרסינן אל תקרי יסעדנו אלא יסערנו:

    מתעטףמאימת שכינה כאדם היושב באימה ואין פונה לצדדין:

    ואפי' גבוהדליכא למיחש להטייה דכיון דגזור לא פלוג למילתייהו:

    הא תרי שפיר דמישאם יבא להטות יזכירנו חברו:

    בשני עניניםבשתי פרשיות הואיל וכל אחד מעיין לעצמו אין מכיר במעשה חבירו:

    במדורהמדורת אש גדולה אסור דהואיל ויושבין רחוק זה מזה ועוד שזנבות האודים סמוכים להם אין זה מכיר בבא חבירו להבעיר ולחתות:

    מותרלקרות לאור הנר שאינו רגיל להטות נר בחול מפני חשיבותו:

    שמש קבועלא יבדוק מפני שאימת רבו עליו אם ימצא בהן דבר מגונה ובודקן יפה וחיישינן להטיה:

    שאינו קבועלא רמיא עליה כולי האי:

    הא והא בשמש קבוע גרסי':

    בדנפטאשהוא מסריח מותר לבדוק לאורו דלא אתי להטות:

    שמש שאינו קבוע בדמשחא מאיכיון שאינו קבוע אינו מטה אפילו בחול והלכך בשבת מותר או דילמא בדמשחא הואיל ולא מאיס דרכו להטות בחול הוא:

    הלכהדמותר:

    ואין מורין כןשלא יזלזלו:

    קם שמעי'דר' ירמיה דהוא שמש שאינו קבוע בבית רב אסי:

    אמרה ליה דביתהודרב אסי לרב אסי מר לא עביד הכי:

    כרביהר' ירמיה דאמר הלכה ומורין כן:

    ראשי פרשיותומריצן בפיו שמתוך שראש הפרשה שגורה בפיו הוא נזכר בכולה למחר ומסייע את שבעה הקורין בנקודה וטעמיה בלחש:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    שבת 12 עמוד ב

    1רבי יהודה אומר: ״המקום ירחם עליך ועל חולי ישראל״. רבי יוסי אומר: ״המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל״. שבנא איש ירושלים, בכניסתו אומר: ״שלום״, וביציאתו אומר: ״שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא, ורחמיו מרובין, ושבתו בשלום״. כמאן אזלא הא דאמר רבי חנינא: מי שיש לו חולה בתוך ביתו צריך שיערבנו בתוך חולי ישראל? כמאן כר' יוסי.

    2ואמר רבי חנינא: בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת. אמר רבה בר בר חנה: כי הוה אזלינן בתריה דרבי אלעזר לשיולי בתפיחה, זימנין אמר: ״המקום יפקדך לשלום״. וזימנין אמר (ליה): ״רחמנא ידכרינך לשלם״. היכי עביד הכי? והאמר רב יהודה: לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי. ואמר רבי יוחנן: כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו, שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי! שאני חולה דשכינה עמו.

    3דאמר רב ענן אמר רב: מנין ששכינה סועד את החולה? שנאמר: ״(תהלים מא״, ד) ״ה' יסעדנו על ערש דוי״. תניא נמי הכי? הנכנס לבקר את החולה לא, ישב לא. על גבי מטה ולא על גבי כסא אלא מתעטף ויושב לפניו מפני ששכינה למעלה מראשותיו של חולה שנאמר ״ה' יסעדנו על ערש דוי ואמר רבא אמר רבין מנין שהקב״ה זן את החולה שנאמר ״ה' יסעדנו על ערש דוי״:

    4ולא יקרא לאור הנר: אמר רבה אפילו גבוה שתי קומות ואפי' שתי מרדעות ואפילו עשרה בתים זו על גב זו חד הוא דלא ליקרי הא תרי שפיר דמי והתניא לא אחד ולא שנים אמר ר' אלעזר לא קשיא כאן בענין אחד כאן בשני ענינים אמר רב הונא ובמדורה אפי' עשרה בני אדם אסור׃

    5אמר רבא אם אדם חשוב הוא מותר מיתיבי לא יקרא לאור הנר שמא יטה אמר ר' ישמעאל בן אלישע אני אקרא ולא אטה פעם א' קרא ובקש להטות אמר כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים לא יקרא לאור הנר ר' נתן אומר קרא והטה וכתב על פנקסו אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי נר בשבת לכשיבנה בהמ"ק אביא חטאת שמנה א"ר אבא שאני ר' ישמעאל בן אלישע הואיל ומשים עצמו על דברי תורה כהדיוט׃

    6תני חדא שמש בודק כוסות וקערות לאור הנר ותניא אידך לא יבדוק לא קשיא כאן בשמש קבוע כאן בשמש שאינו קבוע ואי בעית אימא הא והא בשמש קבוע ולא קשיא הא בדמשחא והא בדנפטא׃

    7איבעיא להו שמש שאינו קבוע בדמשחא מהו אמר רב הלכה ואין מורין כן ור' ירמיה בר אבא אמר הלכה ומורין כן ר' ירמיה בר אבא איקלע לבי רב אסי קם שמעיה קא בדיק לנהורא דשרגא אמרה ליה דביתהו ומר לא עביד הכי אמר לה שבקיה כרביה ס"ל:

    8באמת אמרו החזן כו': והאמרת רישא רואה מאי לאו לקרות לא לסדר ראשי פרשיותיו וכן אמר רבה בר שמואל אבל מסדר הוא ראשי פרשיותיו וכולה פרשה לא׃

    Tosafot

    רבי יהודה אומר המקום ירחם עליך כו'ק' לר"ת מה מועלת תפלה לר' מאיר ור' יהודה דקאמר בפ"ק דר"ה (ד' טז. ושם) הכל נידונים בר"ה וגזר דין שלהם נחתם ביוה"כ דברי ר"מ ר' יהודה אומר הכל נידונין בר"ה וגזר דין של כל אחד ואחד נחתם בזמנו בפסח על התבואה ואדם ביום הכפורים ר' יוסי אומר אדם נידון בכל יום ואמר התם אמר רב יוסף כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כר' יוסי משמע דלר"מ ולר' יהודה לא מהניא צלותא וי"ל דהכא בשבת שבין ר"ה ובין יוה"כ איירי ולפי מאי דמשני התם איבעית אימא כדר' יצחק דאמר ר' יצחק יפה צעקה לאדם בין קודם גז"ד כו' אתי הכא שפיר:

    שבנא איש ירושליםר"ת לא גריס שבנא דשבנא רשע הוה ולא מסקינן בשמיה דשם רשעים ירקב כדאמר בפרק אמר להם הממונה (יומא דף לח:) אלא גרס שכנא דהוי נמי שם אדם כדאמר בסוטה (דף כא.) אלא כשכנא אחי הלל ונראה לר"י דשפיר גרס שבנא דאטו אם אחד רשע ושמו אברהם לא נקרא בשם זה אחר ואשכחן דתרי שבנא הוו כמו שמוכיח בישעיה (כב) דכתיב שבנא אשר על הבית וכתיב וקראתי לעבדי לאליקים וגו' וממשלתך אתן בידו וכתיב בתר הכי (שם לו) ויבא אליו אליקים אשר על הבית ושבנא הסופר משמע דשבנא אשר על הבית כבר מת והיה אליקים במקומו ושבנא הסופר היה אחר:

    שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמילבד מגבריאל כדאמר בסוטה בריש אלו נאמרין (סוטה דף לג.) דאמר מר בא גבריאל ולמדו שבעים לשונות ליוסף ותימה דאפי' מחשבה שבלב כל אדם יודעים ולשון ארמי אין יודעים:

    לא ישב על גבי מטה ולא על ספסלנראה דדוקא כשחולה שוכב בנמוך שלא ישב גבוה ממראשותיו של חולה:

    רבי נתן אומר קרא והטההכא ובמכות (דף ר:) גבי יהודה בן טבאי שהרג עד זומם ובהאשה רבה (יבמות דף צו:) גבי הא שנקרע ס"ת בחמתן לא פריך ומה בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה כו' אומר ר"ת דלא פריך בשום מקום אלא גבי אכילת איסור שגנאי הוא לצדיק ביותר וההוא דערבי פסחים (כסחים דף קג: ושם) דר' ירמיה אישתלי וטעים קודם הבדלה והנהו דמס' ר"ה (דף כא.) דקאמר בסים תבשילא דבבלאי בצומא רבה דמערבא התם לא הוה מאכל איסור אלא השעה אסורה ובבראשית רבה אמרינן ר' ירמיה שלח לר' זירא חד טרסקל דתאנים ומסיק בין דין לדין מתאכל תאנתא בטבלא הא קאמר עלה ר' אבא בר זימנא בשם ר' אליעזר זעירא אם הראשונים מלאכים אנו בני אינש ואם הם בני אינש אנו כחמורים ולא כחמורו של ר' פנחס בן יאיר:

    שמש שאינו קבוע בדמשחא מאיללישנא בתרא מבעי ליה ור"ת גריס הא והא בשמש שאינו קבוע איבעיא להו שמש קבוע בדמשחא מאי דשמש שאינו קבוע בודק יפה שלא יעבירוהו אבל קבוע לא מרתת שיעבירוהו בשביל כך כיון שהוקבע כבר:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אמר רב הונא הלכך מולל וזורק וזהו כבודו ואפי' בחולתניא ר' שמעון בן אלעזר אמר משום ר' שמעון בן גמליאל אין הורגין את המאכולת בשבת ואין משדכין על התינוקת לארסה ועל התינוק ללמדו ספר ואומנות ואין מנחמין אבלים ואין מבקרין את החולה דברי ב"ש וב"ה מתירין בכולן. ת"ר המבקר חולה בשבת אומרין שבת היא מלצעוק ורפואה קרובה לבוא:

    רבי יהודה אומר יכולה היא שתרחם עליו ועל כל חולי ישראלרבי יוסי אומר המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל.

    כמאן אמר רבי חנינא מי שיש לו חולה בתוך ביתו יערבנו בתוך חולי ישראל כר' יוסי וכמאן (אמרי') [מצלי'] האידנא אקצירי ומריעי כר' יוסי דאמר אדם נידון בכל יום ומפורש בר"ה פ"א. שכנא איש ירושל' בכניסתו אומר שלום ביציאתו היה אומר שבת היא מלצעוק ורפואה קרובה לבוא ורחמיו מרובין אחינו שבתו לשלום א"ר חנינא בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת משום דחיישינן שמא יבקש עליו רחמים בצרה ובצעקה. רבי אלעזר כד הוה שאיל בתפיחה אמר ליה המקום יפקידך לשלום וזמנין אמר ליה רחמנא ידכרך לשלם. ואפילו בלשון ארמי שפיר דמי דשכינה עמו.

    דתניא הנכנס לבקר חולה לא ישב ע"ג מטה ולא (בכפא) [בכסא] ולא בספסל אלא מתעטף ויושב לפניו מפני שהשכינה עליו שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי ואמר (רבי) [רבין] אמר רב מנין שהקב"ה זן את החולה שנא' ה' יסעדנו על ערש דוי:

    ולא יקרא לאור הנר אמר (רבא) [רבה] ואפי' גבוה ב' קומות או ב' (מרועות) [מרדעות] או אפילו כמה בתים זה על גבי זה אסור וקיי"ל (כרבא) [כרבה] דאע"ג דבפרקין שואל אדם מחבירו אוקימנא להא דרבה כתנאי כיון דסתם לן תנא כוותיה דתנן מונה אדם את אורחיו ואת פרפריותיו מפיו אבל לא מן הכתב לא חיישינן להא מחלוקת דברייתא וכבר פירשנוה שם דהלכתא כרבה:

    לא יקרא דייקינן ממתניתין דוקא חד אבל תרי שרי והני מילי בענין אחד אבל בתרי עניני אסור דחיישינן שמא יטה ואפילו אדם חשוב ממעשה דר' ישמעאל:

    ירושלמי תני רבי חייא אבל מסתכל מה שבכוס ומה שבקערה ואינו חוששלא יקרא אמר שמואל לא שנו אלא אחד אבל שנים מאחר שיכולין למחות זע"ז מותר:

    תני חדא השמש בודק הקערות וכוסות לאור הנר ותניא אידך לא יבדוק וסוגיין דשמעתא בין שמש קבוע בין שמש שאינו קבוע בודק כוסות וקערות לאור הנר. ודווקא בנפטא דמאיס ונפיש נהוריה ולא אתי לאצלויי ביה אבל בדמשחא שמש שאינו קבוע ודאי אסור שמש קבוע פלוגתא והלכתא בודק ואין מורין כן:

    פיס' באמת [אמרו] החזן רואה וכו'ואסיק' אבל מסדר הוא לתינוקות ראשי פרשיות:

    Edition: Vilna Edition

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 12b

    Shabbat 12b. The full printed text of this folio side — 8 numbered segments, about 428 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בתוך חולי ישראל שמתוך שכוללן עם האחרים תפלתו נשמעת בזכותן של רבים:

    שבנא איש ירושלים אדם גדול היה בירושלים ושמו שבנא:

    רחמיו של הקב"ה מרובים:

    שבתו בשלום נוחו בשבתכם לשלום:

    בקושי התירו מפני שמצטער:

    בתפיחה בחולה:

    זימנין אמר לה בלשון קדש וזימנין אמר לה בלשון ארמי והא לאו לענין שבת נקט:

    דשכינה עמו ואין המתפלל צריך שיזדקקו לו מלאכי השרת להכניס תפלתו לפנים מן הפרגוד:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 12b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    רבי יהודה אומר המקום ירחם עליך כו' ק' לר"ת מה מועלת תפלה לר' מאיר ור' יהודה דקאמר בפ"ק דר"ה (ד' טז. ושם) הכל נידונים בר"ה וגזר דין שלהם נחתם ביוה"כ דברי ר"מ ר' יהודה אומר הכל נידונין בר"ה וגזר דין של כל אחד ואחד נחתם בזמנו בפסח על התבואה ואדם ביום הכפורים ר' יוסי אומר אדם נידון בכל יום ואמר התם אמר רב יוסף כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כר' יוסי משמע דלר"מ ולר' יהודה לא מהניא צלותא וי"ל דהכא בשבת שבין ר"ה ובין יוה"כ איירי ולפי מאי דמשני התם איבעית אימא כדר' יצחק דאמר ר' יצחק יפה צעקה לאדם בין קודם גז"ד כו' אתי הכא שפיר:

    שבנא איש ירושלים ר"ת לא גריס שבנא דשבנא רשע הוה ולא מסקינן בשמיה דשם רשעים ירקב כדאמר בפרק אמר להם הממונה (יומא דף לח:) אלא גרס שכנא דהוי נמי שם אדם כדאמר בסוטה (דף כא.) אלא כשכנא אחי הלל ונראה לר"י דשפיר גרס שבנא דאטו אם אחד רשע ושמו אברהם לא נקרא בשם זה אחר ואשכחן דתרי שבנא הוו כמו שמוכיח בישעיה (כב) דכתיב שבנא אשר על הבית וכתיב וקראתי לעבדי לאליקים וגו' וממשלתך אתן בידו וכתיב בתר הכי (שם לו) ויבא אליו אליקים אשר על הבית ושבנא הסופר משמע דשבנא אשר על הבית כבר מת והיה אליקים במקומו ושבנא הסופר היה אחר:

    שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי לבד מגבריאל כדאמר בסוטה בריש אלו נאמרין (סוטה דף לג.) דאמר מר בא גבריאל ולמדו שבעים לשונות ליוסף ותימה דאפי' מחשבה שבלב כל אדם יודעים ולשון ארמי אין יודעים:

    לא ישב על גבי מטה ולא על ספסל נראה דדוקא כשחולה שוכב בנמוך שלא ישב גבוה ממראשותיו של חולה:

    רבי נתן אומר קרא והטה הכא ובמכות (דף ר:) גבי יהודה בן טבאי שהרג עד זומם ובהאשה רבה (יבמות דף צו:) גבי הא שנקרע ס"ת בחמתן לא פריך ומה בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה כו' אומר ר"ת דלא פריך בשום מקום אלא גבי אכילת איסור שגנאי הוא לצדיק ביותר וההוא דערבי פסחים (כסחים דף קג: ושם) דר' ירמיה אישתלי וטעים קודם הבדלה והנהו דמס' ר"ה (דף כא.) דקאמר בסים תבשילא דבבלאי בצומא רבה דמערבא התם לא הוה מאכל איסור אלא השעה אסורה ובבראשית רבה אמרינן ר' ירמיה שלח לר' זירא חד טרסקל דתאנים ומסיק בין דין לדין מתאכל תאנתא בטבלא הא קאמר עלה ר' אבא בר זימנא בשם ר' אליעזר זעירא אם הראשונים מלאכים אנו בני אינש ואם הם בני אינש אנו כחמורים ולא כחמורו של ר' פנחס בן יאיר:

    שמש שאינו קבוע בדמשחא מאי ללישנא בתרא מבעי ליה ור"ת גריס הא והא בשמש שאינו קבוע איבעיא להו שמש קבוע בדמשחא מאי דשמש שאינו קבוע בודק יפה שלא יעבירוהו אבל קבוע לא מרתת שיעבירוהו בשביל כך כיון שהוקבע כבר:

    Tosafot on Shabbat 12b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    אמר רב הונא הלכך מולל וזורק וזהו כבודו ואפי' בחול תניא ר' שמעון בן אלעזר אמר משום ר' שמעון בן גמליאל אין הורגין את המאכולת בשבת ואין משדכין על התינוקת לארסה ועל התינוק ללמדו ספר ואומנות ואין מנחמין אבלים ואין מבקרין את החולה דברי ב"ש וב"ה מתירין בכולן. ת"ר המבקר חולה בשבת אומרין שבת היא מלצעוק ורפואה קרובה לבוא:

    רבי יהודה אומר יכולה היא שתרחם עליו ועל כל חולי ישראל רבי יוסי אומר המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל.

    כמאן אמר רבי חנינא מי שיש לו חולה בתוך ביתו יערבנו בתוך חולי ישראל כר' יוסי וכמאן (אמרי') [מצלי'] האידנא אקצירי ומריעי כר' יוסי דאמר אדם נידון בכל יום ומפורש בר"ה פ"א. שכנא איש ירושל' בכניסתו אומר שלום ביציאתו היה אומר שבת היא מלצעוק ורפואה קרובה לבוא ורחמיו מרובין אחינו שבתו לשלום א"ר חנינא בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת משום דחיישינן שמא יבקש עליו רחמים בצרה ובצעקה. רבי אלעזר כד הוה שאיל בתפיחה אמר ליה המקום יפקידך לשלום וזמנין אמר ליה רחמנא ידכרך לשלם. ואפילו בלשון ארמי שפיר דמי דשכינה עמו.

    דתניא הנכנס לבקר חולה לא ישב ע"ג מטה ולא (בכפא) [בכסא] ולא בספסל אלא מתעטף ויושב לפניו מפני שהשכינה עליו שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי ואמר (רבי) [רבין] אמר רב מנין שהקב"ה זן את החולה שנא' ה' יסעדנו על ערש דוי:

    ולא יקרא לאור הנר אמר (רבא) [רבה] ואפי' גבוה ב' קומות או ב' (מרועות) [מרדעות] או אפילו כמה בתים זה על גבי זה אסור וקיי"ל (כרבא) [כרבה] דאע"ג דבפרקין שואל אדם מחבירו אוקימנא להא דרבה כתנאי כיון דסתם לן תנא כוותיה דתנן מונה אדם את אורחיו ואת פרפריותיו מפיו אבל לא מן הכתב לא חיישינן להא מחלוקת דברייתא וכבר פירשנוה שם דהלכתא כרבה:

    לא יקרא דייקינן ממתניתין דוקא חד אבל תרי שרי והני מילי בענין אחד אבל בתרי עניני אסור דחיישינן שמא יטה ואפילו אדם חשוב ממעשה דר' ישמעאל:

    ירושלמי תני רבי חייא אבל מסתכל מה שבכוס ומה שבקערה ואינו חושש לא יקרא אמר שמואל לא שנו אלא אחד אבל שנים מאחר שיכולין למחות זע"ז מותר:

    תני חדא השמש בודק הקערות וכוסות לאור הנר ותניא אידך לא יבדוק וסוגיין דשמעתא בין שמש קבוע בין שמש שאינו קבוע בודק כוסות וקערות לאור הנר. ודווקא בנפטא דמאיס ונפיש נהוריה ולא אתי לאצלויי ביה אבל בדמשחא שמש שאינו קבוע ודאי אסור שמש קבוע פלוגתא והלכתא בודק ואין מורין כן:

    1 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 12b · Sefaria · Edition: Vilna Edition

    Rashba

    וכולה פרשה לא והתניא התינוקות מסדרין פרשיותיהן, ופרקינן:

    שאני תינוקות דאימת רבן עליהן קשיא לי דקארי לה מאי קארי לה דפשיטא, דאי לא אדמהדר לאקשויי מברייתא דתינוקות ליקשי ליה ממתניתין דקתני אבל הוא לא יקרא עמהם, דאלמא הוא לא יקרא עמהם אבל הם קורין לעצמן ומשום דאימת רבן עליהם. ונראה לי דברייתא שמיעא ליה דהתינוקות מסדרין לעצמן אפילו כשאין רבן עומד עליהן, מדלא קתני התינוקות מסדרין פרשיותיהן בפני רבן, אלמא סדור כולה פרשה שרי, ומה לי הן בלא רבן ומה לי הן ורבן, ופריק שאני תינוקות דאע"ג דאין רבן מסדר עמהם ליכא למיחש משום דכל שעתא ושעתא אימת רבן עליהן. כך נראה לי.

    Rashba on Shabbat 12b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי שמתוך שאין הלשון שגור בפי הבריות אין הכונה מצויה בדבריו עד שתהא תפלתו מקובלת ומ"מ כל לענין חולה מתוך שאדם מכוין בתפלתו ביותר אין בזה בית מיחוש וכן כתבו הגאונים בתפלת הציבור שהוא בכל לשון מטעם זה שהציבור שכינה עמהם ר"ל שכונתם מצויה הרבה:

    הנכנס לבקר את החולה לא ישב לא ע"ג מטה ולא ע"ג ספסל ולא ע"ג כסא ולא ע"ג מקום גבוה ולא למעלה ממראשותיו של חולה אלא מתעטף ויושב לפניו ועומד בכניעה ויראת שמים כאדם הנותן אל לבו להבין באחריתו עד שאף החולה ירגיש וישוב לה' בכל לבבו וגדולי המפרשים כתבו דוקא כשהיה החולה ישן ע"ג קרקע אבל אם היה חולה ישן ע"ג מטה מותר:

    זה שביארנו במשנה שלא יקרא לאור הנר לא סוף דבר כשהנר נמוך כל כך שהטאתו מצויה אלא אפי' גבוה שתי קומות או שתי מרדעות או אפי' עשרה בתים זה על גב זה ומ"מ לא נאסר אלא אחד בענין אחד והוא הדין לשנים כל אחד בענינו אבל שנים בענין אחד מותרין שאם יבא האחד להטות חבירו מרגיש בו לאלתר ומזכירו ואע"פ שהרב לא יקרא עם התלמידים כמו שביארנו במשנה אינו אלא מפני שאימתו עליהם ולא יזכירוהו ובמדורה אפי' כמה בענין אחד אסור שזנבות האודים סמוכים להם ונוגעים בלא הרגש ואם הוא אדם חשוב שאין דרכו להטות מותר אף ביחיד ואם הוא חפץ כל כך עד שמשים עצמו כהדיוט לדברי תורה אסור מכאן כתבו קצת גאונים שביום הכפורים מותר לשליח ציבור לקרות לאור הנר ביחיד על הבימה בבית הכנסת שאותה שעה אדם חשוב הוא ולא עוד אלא שאימת הצבור עליו:

    וגדולי הצרפתים כתבו שבליל ראשון של פסח שחל להיות בשבת אסור לקרות הגדה אלא באחר עמו ומ"מ יש אומרים הואיל ועיקר עניינים אלו אינן אלא לשאול כל בני השולחן עיניהם נשואות לקוראים או לקורא ומ"מ יש נוהגים לומר לנשים שיהו נותנות לב על כך ונסעדים בזו ויש נוטים להתיר לעיין בספר בלא הוצאה בפה והרי זה אצלם כחזן המסדר ראשי פרשיות ואין הדברים נראין שבזו אינו צריך עיון גדול שראשי הפרשיות מעיין הוא בהם על נקל ואינו צריך להרבות בעיון ובפלוי הכלים אפי' שנים בבגד אסור שהרי זה מסתכל בצד אחד וזה בצד אחר ואין הדבר מצוי להסתכל שניהם במקום אחד ויש מתירין ובלבד שיסכימו ביניהם כך או שיהא אחד עומד על גביו ממונה לשומרו:

    אע"פ שאסרו לעיין באור הנר בשבת אמרו בירוש' אבל מסתכל הוא במה שבכוס ומה שבקערה ואינו חושש אלא שנחלקו שם על הטעם והוא שאמרו שם אית דבעי מימר שהיא לשעה כלומר שהוא נעשה מהר ובהבטה בעלמא ואית דבעי מימר מפני הנקיות מפני הסכנה מה נפיק מביניהון לקנב חזירין מאן דמר שהוא לשעה אסור מאן דמר מפני הנקיות מותר ויראה כדעת שניהם:

    שמש קבוע בביתו של אדם בקי הוא בכלי הבית יותר משמש שאינו קבוע מעתה שמש שרצה לבדוק כוסות וקערות לאור הנר אם היה נר של נפט וכיוצא בו שאורה גדול והוא מאיס וריח רע מתעורר בהטאתו שאין היד מצויה ליגע בו בין קבוע בין אינו קבוע מותר לבדוק ואם היה של שמן את שאינו קבוע אסור והקבוע הלכה ואין מורין כן כך כתבו בשטה זו גדולי הפוסקים והם גורסים בכאן הא והא בשמש שאינו קבוע הא בדמשחא הא בדנפטא אבעיא להו קבוע ובדמשחא מאי ותירץ בה הלכה ואין מורין כן ומ"מ יש מפרשים שהקבוע מחמירין יותר שמצד אימת רבו משתדל בעיון יפה ומהפכין הענין שבשל שמן את הקבוע אסור ואת שאינו קבוע הלכה ואין מורין כן והם גורסים הא והא בקבוע ואיבעיא להו שאינו קבוע במשחא מאי והעלוה בהלכה ואין מורין כן וכן יראה משמועה הבאה אחריה משלוחו של רב ירמיה בר אבא:

    Meiri on Shabbat 12b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה רבי יהודה כו' קשה לר"ת מה מועלת תפלה כו' משמע דלר"מ ולר"י לא מהני כו' עכ"ל בפשיטות טפי ה"ל לאקשויי מברכות י"ח ברכת רפאנו דמצלינן בכל יום דהא לא מתרצא במה שתירצו הכא דאיירי בשבת שבין ר"ה ויוה"כ וכן הקשו התוספות בפ"ק דר"ה ויש ליישב דהתוס' דהכא ניחא להו בתפלת רפאנו דתפלות דרבים שאני אבל המקום ירחם עליך כו' דהכא לא הוה תפלת רבים וע"ש בתוס':

    בד"ה שמש שאינו כו' ור"ת גריס הא והא בשמש שאינו כו' דשמש שאינו קבוע בודק יפה שלא יעברוהו כו' עכ"ל והרי"ף גורס כגירסת ר"ת אבל הר"ן פי' בו טעמא אחרינא דשמש שאינו קבוע צריך עיון הרבה ע"ש וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 12b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    בגמ' באמת אמרו החזן וכו' והאמרת רישא רואה מאי לאו לקרות לא לסדר ראשי פרשיותיו כצ"ל:

    בתוס' ד"ה ר' נתן אומר קרא והטה וכו' ובבראשית רבה אמרי' רבי ירמיה שלח ליה לרבי זירא וכו' ולא כחמורו של ר' פינחס בן יאיר כוונת התוס' לומר שהביא ראיה שיש חילוק בין דורות הראשונים ובין דורות האחרונים ור"ל ובזה מתורץ נמי ההיא דערבי פסחים דלא פריך עליה ומה בהמתן וכו' והוי זה כמו תירוץ אחר:

    Maharam on Shabbat 12b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Penei Yehoshua

    ע"ב פיסקא ולא יקרא לאור הנר אמר רבה אפילו גבוה שתי קומות כו' חד הוא דלא ליקרי הא תרי שפיר דמי והתניא כו' לכאורה יש לתמוה דמאי דיוק הוא זה למידק ממתני' דחד הוא דלא ליקרי כו' דהא בלא"ה כולה מתני' בלשון יחיד מתני לה ומה"ת ליתני לשון רבים ונ"ל ליישב דממילתא דרבה גופא דייק לה משום דלכאורה קשיא אמילתא דרבה דאמר אפי' גבוה ב' קומות ולפ"ז הוי מתני' דלא כר"מ דשמעינן ליה לקמן בפרק השואל דף קמ"ט דלית ליה דרבה ע"ש וא"כ מאי דוחקו דרבה לאוקמי סתם מתני' דהכא דלא כר"מ דהא קי"ל סתם מתני' ר"מ היא ומה שיש ליישב בזה היינו משום דמתני' גופא קשיתיה לרבה מ"ש ברישא דמתני' דמפרש טעמא שמא ישכח ויצא וכן בסיפא דמתני' דקתני לא יאכל הזב מפני הרגל עבירה וא"כ ה"נ במציעתא הו"ל לפרש טעמא דלא יקרא שמא ישכח ויטה אע"כ דכוונת התנא לאשמעינן הא מלתא גופא דאפילו היכא דלא שייך שמא יטה כגון בגבוה ב' קומות אפ"ה מלתא דפסיקא קאמר דלא יקרא לאור הנר כלל והיינו כדרבה ודלא כר"מ וא"כ לפ"ז שפיר מדייק הש"ס דרבה סבר דחד הוא דלא ליקרי הא תרי שפיר דמי דאם לא כן אכתי הו"מ לאוקמי מתני' כר"מ דמתיר בגבוה טובא והא דלא קתני טעמא שמא יטה היינו דאתי לאשמעינן דאפילו איכא תרי דלא שייך חשש שמא יטה שאם ישכח אחד יזכירנו חבירו וסד"א דמותר כדאשכחן כה"ג בענין חששא דהרגל עביר' וכן לקמן לענין העלאת בשר עוף והלב בשני אכסנאין וכמו שיבואר קמ"ל אפ"ה לענין שבת דחמור אסור אע"כ דלקושטא דמלתא סבר רבה דאין לחלק בין איסור שבת לשאר איסורין לענין תרי כיון דמסתמא יזכירנו חבירו וא"כ מקשה שפיר והתניא לא אחד ולא שנים וא"כ שפיר מצינו לאוקמי מתני' כר"מ והא דלא קתני שמא יטה היינו דאפילו בתרי אסור וע"ז משני שפיר כאן בענין אחד כאן בב' ענינים וכיון דבב' ענינים אכתי שייך האי חששא גופא דשמא יטה א"כ שפיר הו"מ למיתני במתניתין דשמא יטה ואפ"ה הוי ידעינן דאסור אפי' בתרי כנ"ל ודו"ק :

    Penei Yehoshua on Shabbat 12b · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' שאין מלאכי השרת כו' עי' בתמים דעים להראב"ד סימן קפ"ד:

    שם ולא ע"ג כסא גירסת הרי"ף והרא"ש ולא ע"ג שרשרף ולא ע"ג מקום גבוה:

    שם מראשותיו של חולה שנאמר וכו' עיין ברש"י בחומש פרשה ויחי בפסוק וישתחו ישראל על ראש המטה:

    שם אפילו גבוה ב' קומות עי' ברא"ש פ"י דערובין סימן ג':

    שם אביא חטאת שמינה וכו' עי' יבמות דף ו ע"ב תוס' ד"ה או אינו:

    תוס' ד"ה שבנא וכו' ר"ת ל"ג כו'. עי' כתובות דף קיד ע"ב תוס' ד"ה ב' דייני וכו' ומגילה דף י ע"ב תוס' ד"ה רבה בר עופרן:

    שם ד"ה שאין אפילו מחשבה ועי' בס' משכיל לדוד להרב מהר"ם פאדווה על פירש"י בתורה פ' וירא ד"ה וירא בשם משנת חכמים למהר"ם חאגיז ז"ל:

    Gilyon HaShas on Shabbat 12b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    כִּי הֲוָה אַזְלִינָן בַּתְרֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְשִׁיּוּלֵי בִּתְפִיחָה, זִמְנִין אָמַר לֵיהּ: הַמָּקוֹם יִפְקָדְךָ לְשָׁלוֹם. נראה לי בס"ד הטעם שקורין לחולה תְפִיחָה על פי מה שרבותינו ז"ל בשער הפסוקים בפסוק (תהלים מא, ד) הֳ' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ, שהחכמה שהיא 'יו"ד' שבשם כשהוא מסתלק מן האדם נעשית לו 'דְּוָ"י' שהוא הפך יו"ד שהיתה מחיה אותו ועל כן נפל בחולי. גם יו"ד [10] מספרה 'עשר' נהפכה ונעשית 'עֶרֶ"שׂ' רמז על המטה ששוכב עליה בְחָלְיוֹ. ולכן כדי שיתרפא אז הֳ' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי, שאז כָּל מִשְׁכָּבוֹ שהם הער"ש והדו"י הָפַכְתָּ לו בְחָלְיוֹ לטוב שנעשים עש"ר ויו"ד ועי"כ מתרפא עי"ש. וידוע שנקוד הפת"ח הוא בחכמה, ולכן החולה שהיה לו החולי מחמת שאור החכמה נסתלק ממנו ונהפך לו היו"ד שהיא חכמה לאותיות דו"י ועשר לערש, כן נהפך הפת"ח שה"ס [שהוא סוד] חכמה לאותיות תפח, לכן נקרא החולה תְפִיחָה ומוסיפין לו אותיות י"ה בתוך תפח לסימן טוב, מפני כי אותיות י"ה הם חכמה ובינה וידוע שהחכמה תמשך בהתלבשות הבינה, ולכן אין קורין אותו בשם 'תפח' שהוא הפך הפתח להדיה פן יבולע חס וחלילה בקריאת השם שקורין על עצמו ממש, ולכן מכניסין בזה השם אותיות 'יה' שהם חו"ב [חכמה ובינה] לסימן טוב, להורות שימשך לו אור החכמה בהתלבשות הבינה ויתרפא.

    אָמַר לֵיהּ הַמָּקוֹם יִפְקָדְךָ לְשָׁלוֹם. נראה לי בס"ד כיון בראשי תיבות אלו לשם קדוש שהוא שם מ"ד מן ע"ב שמות של וַיִּשַׁע וַיָּבֹא וַיֵּט ונקרא יל"ה ראשי תיבות הַמָּקוֹם יִפְקָדְךָ לְשָׁלוֹם, ומ"ש לפעמים רַחֲמָנָא יִדְכְּרִינָךְ לִשְׁלָם, כיון בזה ראשי תיבות רָחֵל יַעֲקֹב לֵאָה שמהם יצאו כל ישראל שיגין זכותם.

    שֶׁאֵין מַלְאֲכֵי הַשָׁרֵת מַכִּירִין בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי הקשו התוספות דאפילו מחשבה שבלב האדם יודעין ואיך לָשׁוֹן אֲרַמִּי אין מכירין? והקשה הרב פתח עינים ז"ל דמוכח מהכתובים ומאמרי רבותינו ז"ל דאין יודע המחשבות אלא הקב"ה לבדו? ונראה לי בס"ד דמחשבה של אדם בדברים שהוא מוציא בפיו יודעים מלאכי השרת, כי כיון שהדברים אלו מוציאם בפיו יכולים להשיג על ידי קדושתם מה מחשב בלבו בדברים אלו, אך מחשבה גרידה שמחשב בלבו ואין מוציא הדברים בפיו לא יכיר בזה אלא הקב"ה לבדו והוא חילוק נכון וישר. ובזה יתורץ הקושיא גם על רבינו מהר"ם אלשי"ך ז"ל בפסוק (בראשית לב, ג) וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו, שפירש שלח מלאכים שהם מכירים אם דברים שידבר עשיו פיו ולבו שוים בהם או לאו, וגם על הרב ז"ל תגדל קושית הרב פתח עינים ז"ל ובזה החילוק יבא נכון.

    הֵיכִי עָבִיד הָכִי? וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה לְעוֹלָם אַל יִשְׁאַל אָדָם צְרָכָיו בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי. והנה לפי החרדה הזאת שחרד הש"ס על רבי אליעזר הֵיכִי עָבִיד הָכִי הדבר יפלא על כמה תפילות ותחינות שיש בידינו בלשון תרגום, דלפי זה קשא למה תיקן ר' שמעון בר יוחאי תפלה בעת הוצאת ספר תורה בְּרִיךְ שְׁמֵהּ דְּמָרֵא עָלְמָא בלשון תרגום? וכן יש להתפלאות בנוסח רַחֲמָנָא [רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן קְיָמֵהּ דְּאַבְרָהָם רְחִימָא בְּדִיל וַיַּעֲבר וכו'] שתקנו אנשי כנסת הגדולה בסליחות על סדר אלפא ביתא בלשון תרגום, וזה הנוסח של רַחֲמָנָא וכו' הוא גדול מכל שאר הסליחות כי הוא בעתיק וכנזכר בסדור הרש"ש ז"ל, וכן מקומו יגיד על מעלתו כי נאמר ראשון לכולם, ועוד תיקנו בסוף הסליחות מָרַנָא דְבִשְׁמַיָּא וּמַחֵי וּמַסֵּי בלשון תרגום? והנה מלבד זה יש להקשות נמי על לשון זוהר הקדוש ותיקונים ואדרא למה דברו בם בלשון תרגום והלא כל דברי התנאים במשנה וברייתא בלשון הקודש אמורים? ועל זה נראה לי בס"ד על פי מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בספר הכונות בענין הקדיש, הטעם שנאמר בלשון תרגום מפני שהקליפות מבינים בלשון תרגום, ובהיותנו אומרים השבח הגדול והקדוש הזה בלשון שהם מבינים אותו אז הם נכנעים ואינם עולים וכו' יעוין שם. ולפי זה לכך דבר רבי שמעון בר יוחאי כל הסודות ורזין עילאין בלשון תרגום שמבינים הקליפות כדי להכניע הקליפות, כי כח רזין עלאין הוא רב מאד ובשמעם דברים עליונים אלו שאומרים התחתונים הם נכנעים. ובזה מובן הטעם מה שייסד רבינו האר"י ז"ל פיוטין בשבת בלשון תרגום, מפני שמדבר בם ברזין עלאין ואז נכנעים הקליפות בשמעם רזין עלאין אלו ובפרט שהוא יום שבת. ולפי זה אמרתי בס"ד שגם קושיא הנזכר אשר נתקשיתי בנוסח רַחֲמָנָא שבסליחות נתרצה שפיר, שתיקנו אותה בלשון תרגום שיבינו הקליפות, מפני כי בנוסח זה אומרים תחילה אִידכַּר לָן קְיָמֵהּ דְּאַבְרָהָם וְיִצְחָק וכו' ובזה יועיל שלא יתקנאו הקליפות בעד שאר סליחות שאומרים בהם כמה בקשות, מפני כי תחילת הכל אנו אומרים שאין מכח מעשינו אנחנו באים לבקש ולהתחנן אלא רק בזכות אבותינו ושאר צדיקים כורתי ברית, ולכן בסוף הסליחות גם כן שאנחנו אומרים שאנחנו מתחננים כְּעַבְדָּא דְּמִתְחַנֵּן לְמָרֵיהּ וכו' וְלֹא בְּכֹחַ מַעֲשֵׂינוּ, גם זה נתקן בלשון תרגום לסתום פה המקטרגים על דרך האמור, וכן נוסח וִיהֵא רַעֲוָא שאומרים קודם סעודה [וִיהֵא רַעֲוָא מִן קֳדָם עַתִּיקָא קַדִּישָׁא דְכָל קַדִּישִׁין וכו'] נתקן בלשון תרגום, מפני שכל בקשה זו היא מיוסדת בעבור השתלשלות השפע למעלה במדות העליונות ודרך אגב אנחנו מבקשים לעצמינו בסוף הדברים, והנה הקליפות בשמעם שאנחנו מתפללים בעד מידות העליונות נכנעים ולא יתקנאו ולא יקטרגו עלינו, ועל נוסח בְּרִיךְ שְׁמֵהּ דְּמָרֵא עָלְמָא יש ליישב.

    שַׁאנִי חוֹלֶה דִּשְׁכִינָה עִמּוֹ קשא ומה בכך אם היה אומר לשון הקודש כל שכן הוא דעדיף טפי ומה הכרח היה לו לדבר תרגום? ונראה לי בס"ד דאמר לשון תרגום כדי להודיע לחולה שהשכינה עמו ולכך הוא מתפלל בלשון תרגום, וכיון דיתברר לחולה דשכינה עמו יתחזק לבו שיבין שֶׁהֳ' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי. או נראה לי בס"ד שהיה מדבר בלשון זה שמבינים אותו אשתו ובניו ובני ביתו ויהיה להם נחת רוח ושמחה בברכה זו ויענו אמן, יען כי נראה באותו זמן של האמוראים גם בארץ ישראל היו מדברים בלשון תרגום וכן תלמוד ירושלמי לשון תרגום מה שאין כן המשנה.

    רַבִּי נָתָן אוֹמֵר קָרָא וְהִטָּה, וְכָתַב עַל פִּנְקָסוֹ: אֲנִי, [יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע] קָרִיתִי וְהִטִּיתִי נֵר בְּשַׁבָּת, לִכְשֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אָבִיא חַטָּאת שְׁמֵנָה. קשא אם כתב בשביל שלא ישתכח הדבר ממנו, כיון דכתב אֲנִי, יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע קָרִיתִי וְהִטִּיתִי נֵר בְּשַׁבָּת די בזה ולמאי נצרך לכתוב לִכְשֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אָבִיא חַטָּאת שְׁמֵנָה? ועוד למה כתב 'שְׁמֵנָה' דהא ודאי חייב להביא מן המובחר כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות איסורי מזבח? ונראה לי בס"ד שני תירוצים בזה כל תירוץ בנוי על יסוד אחד הפך השני, והוא דאמרו רבותינו ז"ל (מנחות דף קי.) כָּל הַקּוֹרֵא בַּפַּרְשַׁת עוֹלָה כְּאִלּוּ הִקְרִיב עוֹלָה, דִּכְתִיב (ויקרא ז, לז) זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים, ורבא אמר כָּל הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה לֹא צָרִיךְ לֹא עוֹלָה וְלֹא חַטָּאת! ודייק לה מדכתיב לָעֹלָה לַחַטָּאת וכו' שהטיל למ"ד בנקוד פת"ח בכל חד וחד דהוי במקום לֹא. ופרשתי בס"ד נפקא מינה בין שני ביאורים אלה, למאן דאמר כאלו הקריב אם עבר אדם על חטא בזמן הזה וקרא בפרשת החטא לא הוי קריאתו קרבן ממש, דהא 'כְּאִלּוּ' קאמר בכף הדמיון ואינו ממש, ולכן כשיבנה בית המקדש צריך להביא קרבן אף על פי שכבר קרא פרשת החטא. אבל מאן דאמר אין צריך לא עולה ולא חטאת סבירא ליה בזמן הזה דליכא קרבן תועיל קריאת התורה במקום קרבן ממש, ואם כן כשיבנה בית המקדש לא יביא קרבן דהוי חולין לעזרה, כיון שנפטר לגמרי בקריאתו בזמן הזה שאין ספק בידו להביא קרבן, על דרך שאמרו בבשר נחירה כין שהותרה הותרה, וכיוצא בזה אמרו ההולך ממקום למקום ושלמו מעותיו ולא נשאר בידו להתפרנס, הרי נוטל לקט שכחה ופאה וכשחזר לביתו פטור מלשלם, כי עני היה באותה שעה. וכן זה כיון שנפטר בזמן הזה בקריאה לגמרי לא יתחייב לעתיד. ונמצא דנפקא מינה בענין ב' דרשות אלו טובא! ושוב ראיתי לחקרי לב (א"ח סי' ב') שנתעורר אם יתחייב קרבן לעתיד, ופשיט לה מעובדא דרבי ישמעאל בן אלישע דיתחייב יעוין שם. נמצא על פי המונח הזה שעשינו בסברת רבא פטור מן הקרבן לעתיד לבא, לכך נתחכם רבי ישמעאל בן אלישע לחייב עצמו בפנקסו בפירוש לִכְשֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אָבִיא חַטָּאת שְׁמֵנָה, כדי שיוכל להביא בבנין בית המקדש מחמת חיוב שלו שחייב עצמו בזה, ואף על גב דקיימא לן חטאת ואשם אין באין כנדר ונדבה וכמו שכתב הרמב"ם במעשה הקרבנות פרק י"ד, אפשר שהוא כתב זאת קודם שקרא בפרשה דאז עודנו חייב, ואף על גב דדעתו לקרות בודאי אחר כך, עם כל זה כיון שלא קרא עדיין וכתב זאת הרי הוא מגלה דעתו בזה שהקריאה לא תפטרנו לגמרי מכל וכל אלא יתחייב להביא בבנין בית המקדש, וכל זה התירוץ בנוי על פי סברת רבא אבל למאן דאמר כאלו וכו' הרי זה חייב בלאו הכי בבנין בית המקדש ולמאי אצטריך לכתוב? ולזה נראה לי בס"ד על פי מ"ש בבבא קמא (קט:) תנו רבנן מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה תלמוד לומר (דברים יח, ו) וּבָא בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ וְשֵׁרֵת, ומנין שעבודתה ועורה שלו תלמוד לומר (במדבר ה, י) וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ, ופירש רש"י מנין לכהן שנדר קרבן או שהיה מוטל עליו חטאת ואשם חובה מקריב אף במעמד שאינו שלו? ומנין שעבודתה ועובר הפירוש הבשר והעור? עיין שם. נמצא כהן שנתחייב חטאת הוא עצמו מקריב חטאתו ואינו נותן הבשר והעור לכהנים אנשי משמר אלא הכל שלו, נמצא לפי זה רבי ישמעאל בן אלישע שחייב להביא חטאת בבנין בית המקדש מכל מקום כיון שהוא עצמו כהן אינו חייב ליתן הקרבן לאנשי משמר להקריבו, אלא הוא בעצמו יכול להקריבו ויהיה הבשר והעור שלו, ולכך עתה נדבה רוחו לכתוב על פנקסו שהוא מתחייב 'להביא' קרבן חטאת דהיינו להביא לאנשי משמר, ולא כתב 'להקריב' חטאת דמשמע שהוא יקריב בידו אלא אמר אביא רצונו לומר לאנשי משמר כדי שהם יזכו בבשרה ועורה ואני לא נהנה ממנה, ולכך פירש שְׁמֵנָה דאף על גב כי בשרה מן הדין שלי וכיון דשלי אין אני מחוייב להביא שְׁמֵנָה, עם כל זה אני מתנדב להביא שְׁמֵנָה להרווחת אנשי משמר, גם אמר שְׁמֵנָה רצונו לומר מובחר מן המובחר.

    Ben Yehoyada on Shabbat 12b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · CC0

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 12, Amud Bet, about 428 words in 8 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 8 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 156 words

      Opens “רבי יהודה אומר: ״המקום ירחם עליך ועל…”

      Named: רבי יהודה, רבי יוסי, רבי חנינא.

    2. Segment 270 words

      Opens “ואמר רבי חנינא: בקושי התירו לנחם אבלים…”

      Named: רבי חנינא, רבי אלעזר, רב יהודה, רבי יוחנן, רבה.

    3. Segment 367 words

      Opens “דאמר רב ענן אמר רב: מנין ששכינה…”

      Named: רב ענן, רבא.

    4. Segment 453 words

      Opens “ולא יקרא לאור הנר: אמר רבה אפילו…”

      Named: רב הונא, רבה.

    5. Segment 574 words

      Opens “אמר רבא אם אדם חשוב הוא מותר…”

      Named: רבא, אבא.

    6. Segment 634 words

      Opens “תני חדא שמש בודק כוסות וקערות לאור…”

    7. Segment 747 words

      Opens “איבעיא להו שמש שאינו קבוע בדמשחא מהו…”

      Named: רב הלכה, רב אסי, אבא.

    8. Segment 827 words

      Opens “באמת אמרו החזן כו': והאמרת רישא רואה…”

      Named: רבה, שמואל.

    Sages named on this page

    • Rabbi Abba · Amoraim · Second Generation of Amoraim

      Rabbi Abba, a second-generation Amoraic sage and a student of Rav Huna and Rabbi Judah bar Ezekiel, was known for his humility…

      Source: Shabbat 12b · Segment 5 — “אמר רבא אם אדם חשוב הוא מותר מיתיבי לא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 12b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026