Talmud Builders

    Shabbat 32b

    Back to index

    English translation — Shabbat 32b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and they were given, among others, to ignoramuses to fulfill. When they are negligent in the performance of these mitzvot, they are punished for it.

    2It was taught in a baraita that Rabbi Natan says: Due to the sin of vows unfulfilled a person’s wife dies. The allusion is as it is stated: “If you have not the wherewithal to pay, why should He take away your bed from under you?” (Proverbs 22:27). Rabbi Yehuda HaNasi says: Due to the sin of vows unfulfilled, children die when they are young, as it is stated: “Better is it that you should not vow, than that you should vow and not pay. Suffer not your mouth to bring your flesh into guilt, neither say you before the messenger that it was an error; wherefore should God be angry at your voice and destroy the work of your hands?” (Ecclesiastes 5:4–5). What is the work of a person’s hands? You must say that it is a person’s sons and daughters.

    3In order to clarify which sins cause one’s young children to die, the Gemara cites what the Sages taught in a baraita : For the sin of vows, one’s children die, this is the statement of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon. Rabbi Yehuda HaNasi says: For the sin of dereliction in the study of Torah. The Gemara asks: Granted, according to the opinion of the one who said that one’s children die due to the sin of vows, as we stated above. However, according to the opinion of the one who said that one’s children die due to sin of dereliction in the study of Torah, what is the verse that supports this? The Gemara replies: As it is written: “In vain have I smitten your children; they received no morality” (Jeremiah 2:30). Children die because their fathers did not accept the morality, the Torah. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: According to the one who said that one’s children die because of the sin of vows, it can also be derived from here: In vain have I smitten your children; on matters of vanity, i.e., when one vows in vain and does not fulfill it. The Gemara asks: After all, Rabbi Yehuda HaNasi is Rabbi, and it was taught in a Tosefta that Rabbi said that one’s children die because of the sin of vows. How then could it be that Rabbi Yehuda HaNasi said that it is due to the sin of dereliction in the study of Torah? The Gemara answers: After he heard it from Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, he reconsidered and taught in accordance with Rabbi Elazar’s opinion.

    4On the same topic, Rabbi Ḥiyya bar Abba and Rabbi Yosei disagree. One said that children die due to the sin of not affixing a mezuza to one’s doorpost. And one said children die due to the sin of dereliction in the study of Torah. According to the one who said that children die because of the sin of not affixing a mezuza , his opinion there is based on an exegetical principle, which states that a verse is interpreted homiletically based on juxtaposition to the verse immediately preceding it and not on juxtaposition to the verse before the one preceding it. In this case, it says: “That your days may be multiplied, and the days of your children” (Deuteronomy 11:21), and the preceding verse says: “And you shall write them upon the doorposts of your house, and upon your gates” (Deuteronomy 11:20). And according to the one who said that children die due to the sin of dereliction in the study of Torah, that is because in his opinion the exegetical principle is that a verse is interpreted homiletically based on juxtaposition to the verse immediately preceding it, as well as to the verse before the one preceding it. In his opinion, the blessing of long life also relates to the verse before the one immediately preceding it: “And you shall teach them your children, talking of them” (Deuteronomy 11:19).

    5The tanna ’ im Rabbi Meir and Rabbi Yehuda also disagreed about this. One said: Children die due to the sin of mezuza , and one said children die due to the sin of not affixing ritual fringes. The Gemara asks: Granted, according to the opinion of the one who said that children die due to the sin of mezuza , it is based on the juxtaposition of the verses, as it is written: “And you shall write them upon the doorposts of your house, and upon your gates,” and it says thereafter: “ T hat your days may be multiplied, and the days of your children.” However, according to the one who said that children die because of the sin of ritual fringes, what is the reason? What is the connection between these matters? Rav Kahana said, and some say that it was Sheila Mari: It is homiletically interpreted as is written: “Also in your corners is found the blood of the souls of the innocent poor” (Jeremiah 2:34). Due to one’s failure to affix ritual fringes to the corners of his garments, the innocent poor, young children, who have not had opportunity to sin, die. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: According to the one who said that children die because of the sin of mezuza , it is also derived from here, as it is written in the continuation of that verse: “You did not find them breaking in; yet for all these things.” We see that this punishment comes because they made entrances like a thief’s breach in the wall. They did not place mezuzot in their entrances.

    6Since the Gemara discussed the importance of the mitzva of ritual fringes, it cites that which Reish Lakish said: Anyone who is vigilant in performing the mitzva of ritual fringes merits that two thousand eight hundred servants will serve him in the World-to-Come. As it is stated: “Thus says the Lord of hosts: In those days it shall come to pass, that ten men shall take hold, out of all the languages of the nations, shall even take hold of the corner of the garment of him that is a Jew, saying: We will go with you, for we have heard that God is with you” (Zechariah 8:23). On each corner of a Jewish person’s garment with ritual fringes, ten people from each of the seventy nations will take hold. That totals seven hundred people on each corner; 2,800 people altogether.

    7Together with these statements, the Gemara cites a mnemonic for additional rabbinic adages with regard to punishments for various sins: Hate, ḥalla , teruma , stolen, judgment, oath, pouring, uncovering, and vulgarity. It was taught in a baraita , Rabbi Neḥemya says: Due to the sin of gratuitous hatred that one has for another, the punishment is great discord within a person’s home, and his wife miscarries, and his sons and daughters die when they are young. Rabbi Elazar, son of Rabbi Yehuda, said: Due to the sin of failure to separate ḥalla from the dough, no blessing takes effect on the grain gathered in the storehouse and a curse spreads to the prices of crops, which increase, and they plant seeds and others eat their yield, as it is stated: “I also will do this unto you: I will appoint terror [ behala ] over you, even consumption and fever, that shall make the eyes to fail and the soul to languish; and you shall sow your seed in vain, for your enemies shall eat it” (Leviticus 26:16). Do not read it behala ; rather, read it as beḥalla . Due to negligence in the separation of ḥalla from the dough, these punishments come. And if they give ḥalla , they are blessed, as it is stated: “And the first of your dough you shall give unto the priest to cause a blessing to rest on your house” (Ezekiel 44:30).

    8They also said: Due to the sin of abrogation of terumot and tithes, the heavens are prevented from pouring down dew and rain, and expense prevails, and profit is lost, and people pursue their livelihood but do not attain it, as it is stated: “Drought and heat consume the snow waters; so does the netherworld those that have sinned” (Job 24:19). The Gemara asks: What is the inference? How is that concept derived from this verse? The school of Rabbi Yishmael taught that it should be explained as follows: Due to the things that I commanded you during the summer, separating terumot and tithes from the summer crops, and you did not do them, the snow waters will be robbed from you during the rainy season. And if people give terumot and tithes, they are blessed, as it is stated: “Bring you the whole tithe into the storehouse, that there may be food in My house, and try Me now with this, says the Lord of Hosts, if I will not open you the windows of heaven, and pour you out a blessing, that there shall be more than sufficiency [ ad bli dai ]” (Malachi 3:10). The Gemara asks: What is the meaning of: More than sufficiency [ ad bli dai ]? Rami bar Rav said that Rav said: It means that the abundance will be so great that your lips will be worn out [ yivlu ], similar to the word beli , from saying enough [ dai ].

    9Due to the sin of robbery, locusts emerge, and famine prevails, and people eat the flesh of their sons and daughters, as it is stated: “Hear this word, you cows of Bashan, that are in the mountain of Samaria, that oppress the poor, that crush the needy, that say unto their lords: Bring, that we may feast” (Amos 4:1). Afterward it says: “And I also have given you cleanness of teeth in all your cities, and want of bread in all your places” (Amos 4:6), which refers to famine. Rava said: The cows of Bashan; like those women of the city of Meḥoza,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ונמסרו לעמי הארץשלא מסרו לב"ד למנות שומרין לדבר והאמינה תורה את כל אדם עליהן והן הן גופי תורה שחברים אוכלין פתן וסומכין שניטל ממנו חלה ותרומה ומעשרות והקדש נמי מסור לכל אדם להקדיש וחל הקדש ע"פ כל אדם והן גופי תורה שהיינו צריכים לחוש במטלטלין שמא הקדישו וחזר בו ואע"ג דתקון רבנן דמאי מ"מ תורה האמינתו ורבותי מפרשים הלכות הקדש כגון יין לנסכים כדמפרש בחומר בקדש (חגיגה דף כז:) שעמי הארץ נאמנים עליו וקשיא לי אי מדרבנן קאמר דחשיב מאי דהימנוהו רבנן לא הוה ליה למיתני תרומות ומעשרות דרבנן לא הימנוהו:

    אם אין לך לשלםעולות והקדשות שתדור:

    משכבךאשתך:

    אל תתן את פיךבנדר לחטיא את בשרך לחייב את בניך:

    לפני המלאךגזבר של הקדש:

    כי שגגהבשוגג קפצתי לנדור ולא אשלם:

    על קולךבשביל קול נדריך:

    לשוא הכיתיבתמיה וכי בחנם הכיתים אינו אלא בשביל המוסר דהיינו תורה לא לקחו לא למדו לשון לקח:

    על עסקי שואששקרו בנדריהם דדמי לשבועה:

    והא בעון נדרים אמר בברייתא קמייתא ומשני ההיא קמייתא בתר הך איתמר דמעיקרא אמר בעון ביטול תורה ובתר דשמע מר' אלעזר דשמע מר' שמעון אבוה דהוה רביה דרבי בעון נדרים אמר איהו נמי הכי:

    מקרא נדרשלמען ירבו ימיכם וימי בניכם נדרש לפניו קאי אקרא דלקמיה דמשתעי במזוזה ולא לפני פניו ולמדתם אותם את בניכם:

    ולפני פניוואף בעון בטול תורה קאמר:

    גם בכנפיךבשביל כנפיך שבטלת מצותם נמצאו עליך חובת דם נפשות אביונים נקיים בנים קטנים שלא חטאו:

    כמחתרתשאין לה פצימין הכי אמר קרא לא במחתרת פתחיהן מצאתים שלמים במצותי כי על כל אלה הכיתי דהאי קרא בתר לשוא הכיתי את בניכם כתיב:

    בכנף איש יהודיבשכר הכנף יחזיקו בכנף עשרה אנשים מכל לשון הרי שבע מאות לשבעים לשון וארבע כנפות יש לו הרי אלפים ושמנה מאות:

    שנאת חנםשלא ראה בו דבר עבירה שיהא מותר לשנאותו ושונאו:

    מריבה רבהמדה כנגד מדה:

    ובניו קטנים מתיםאהבתו ניטלת ממנו היינו נמי במדה:

    במכונסבאוצרות יין ושמן ומתוך כך באה מארה בשערים שמוכרים ביוקר:

    והפקדתיכמו לא נפקד ממנו איש (במדבר ל״א:מ״ט-נ׳) אמעט את מה שעליכם שכנסתם כבר:

    בחלהבעון חלה:

    השמים נעצריםומתוך שאין גשמים היוקר הוה:

    ושכר אבדשכר ריוח:

    ציה גם חוםציה כמו צווי דברים שצויתי אתכם בשעת החום היינו תרומות ומעשרות:

    שבת 32 עמוד ב

    1ונמסרו לעמי הארץ.

    Baraita

    2תניא רבי נתן אומר: בעון נדרים מתה אשה של אדם, שנאמר: ״(משלי כב״, כז) ״אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך״. רבי אומר: בעון נדרים בנים מתים כשהן קטנים, שנאמר: ״(קהלת ה ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך איזה הן מעשה ידיו של אדם הוי אומר בניו ובנותיו של אדם״׃

    Baraita

    3ת"ר בעון נדרים בנים מתים דברי ר"א בר"ש ר' יהודה הנשיא אומר בעון ביטול תורה בשלמא למאן דאמר בעון נדרים כדאמרן אלא למ"ד בעון ביטול תורה מאי קראה דכתיב ״(ירמיהו ב״, ל) לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו ר"נ בר יצחק אמר למ"ד בעון נדרים נמי מהכא לשוא הכיתי את בניכם על עסקי שוא מכדי ר' יהודה הנשיא היינו רבי ורבי בעון נדרים קאמר בתר דשמעה מר"א בר' שמעון׃

    4פליגי בה ר' חייא בר אבא ור' יוסי חד אמר בעון מזוזה וחד אמר בעון ביטול תורה למ"ד בעון מזוזה מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו ולמ"ד בעון ביטול תורה מקרא נדרש לפניו ולפני פניו:

    5פליגי בה ר"מ ור' יהודה חד אמר בעון מזוזה וחד אמר בעון ציצית בשלמא למ"ד בעון מזוזה דכתיב ״(דברים יא״, כ) וכתבתם על מזוזות ביתך וכתיב ״בתריה למען ירבו ימיכם וימי בניכם אלא למ״ד בעון ציצית מ"ט א"ר כהנא ואיתימא שילא מרי דכתיב ״(ירמיהו ב״, לד) גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים ר"נ בר יצחק אמר למ"ד בעון מזוזה נמי מהכא דכתיב ״(ירמיהו ב״, לד) לא במחתרת מצאתים שעשו פתחים כמחתרת׃

    6אמר ר"ל כל הזהיר בציצית זוכה ומשמשין לו ב' אלפים וח' מאות עבדים שנא' (זכריה ח, כג) כה אמר ה' [צבאות] בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים [והחזיקו] בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם וגו':

    7סימן שנא חלה תרומה נגזלת דינא שבועה שיפוכתא גילויא ונבלותא: תניא ר' נחמיה אומר בעון שנאת חנם מריבה רבה בתוך ביתו של אדם ואשתו מפלת נפלים ובניו ובנותיו של אדם מתים כשהן קטנים. ר' אלעזר בר' יהודה אומר בעון חלה אין ברכה במכונס ומארה משתלחת בשערים וזורעין זרעים ואחרים אוכלין שנאמר ״(ויקרא כו״, טז) אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עינים ומדיבות נפש וזרעתם לריק זרעכם ואכלוהו אויביכם אל תקרי בהלה אלא בחלה ואם נותנין מתברכין שנאמר ״(יחזקאל מד״, ל) [ו] ראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך:

    8בעון ביטול תרומות ומעשרות שמים נעצרין מלהוריד טל ומטר והיוקר הוה והשכר אבד ובני אדם רצין אחר פרנסתן ואין מגיעין שנאמר ״(איוב כד״, יט) ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו מאי משמע תנא דבי רבי ישמעאל בשביל דברים שצויתי אתכם בימות החמה ולא עשיתם יגזלו מכם מימי שלג בימות הגשמים ואם נותנין מתברכין שנאמר ״(מלאכי ג״, י) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די מאי עד בלי די אמר רמי בר (רב) א"ר עד שיבלו שפתותיכם מלומר די:

    9בעון גזל הגובאי עולה והרעב הווה ובני אדם אוכלים בשר בניהן ובנותיהן שנאמר ״(עמוס ד״, א) שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים הרוצצות אביונים אמר רבא: כגון הני נשי דמחוזא׃

    Tosafot

    רבי יהודה הנשיא היינו רבי ורבי בעון נדרים קאמרוהכא לא משני דאף בעון ביטול תורה קאמר כדמשני לקמן (שבת דף לג:) גבי אף על לשון הרע דהתם שייך למימר דאף קאמר דבברייתא שניה שמביא אחריה קאי נמי אתנא קמא דקאמר על לשון הרע וקאמר איהו אף שאוכלים דברים שאינם מתוקנים אבל הכא אי אף קאמר א"כ ברייתא דלעיל דלא קאי את"ק הוה ליה למינקט נמי בעון ביטול תורה:

    מקרא נדרש לפניו ולפני פניותימה לר"י דבפ"ק דקדושין (דף לד. ושם) דאמר כל מצות עשה כו' ופריך ונקיש מזוזה לתלמוד תורה פי' וליפטרי נשים ממזוזה כי היכי דפטירי מתלמוד תורה ומשני לא ס"ד דכתיב למען ירבו ימיכם וגו' אטו גברי בעו חיי נשי לא בעו חיי והשתא הא קאי נמי אתלמוד תורה כדמשמע הכא אע"פ שאין הנשים חייבות וי"ל דבת"ת הוה מחייבינן נמי מהאי טעמא אי לא מיעט קרא בהדיא דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם אבל במזוזה דליכא מיעוט אלא היקשא מהאי טעמא אית לן למימר דאין להקיש:

    בעון ציצית כו'דוקא בימיהם שהיו מלבושיהם כך בארבע כנפות היו נענשים מי שלא היה להם ציצית כדמוכח (מנחות מא) גבי א"ל מלאכא לרב קטינא כו' אבל השתא שאין העולם רגילים במלבושים כאלו אין צריך לקנות. אך טוב לקנות טלית ולברך עליו בכל יום כדאמר בסוף פרק קמא דסוטה (דף יד.) וכי לאכול מפריה היה רוצה משה אלא אמר משה מצוה שאוכל לקיים יתקיים על ידי [ת"י]:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    פליגי בה ר' אבא (חייה) [חייא] בר אבא ור' יוסי חד אמר בעון מזוזה וחד אמר בעון ביטול תורה. פי' הוא שאמר הקב"ה לישראל (דברים י״א:כ׳) ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם וכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך ואמר שכרה כנגדה למען ירבו ימיכם וימי בניכם והך דאמר בעון מזוזה הבנים מתים קסבר מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו כלומר כי תתן שכרו של מי שקיים מצות מזוזה שיאריכו חיי בניו וחילופה שאם יעזוב עשייתה ויהיו דברי הכתוב למען ירבו חוזרין על הפסוק שלפניו שהוא וכתבתם על מזוזות ביתך והך דאמר בעון ביטול תורה הבנים מתים קסבר מקרא נדרש לפניו ולפני פניו וכי זו ההבטחה ומתן השכר הכתוב בפסוק שהוא למען ירבו ימיכם שלא הבטיח הקב"ה אלא למי שמלמד את בנו תורה כמו שאמר בפסוק שהוא לפני פניו ולמדתם אותם יהיה עכשיו זה שכתוב למען ירבו ימיכם וימי בניכם חוזר על הפסוק שכתב ולמדתם אותם הלכך כל מי שמלמד תורה לבניו זוכין לאריכות ימים וחילופה כי אם אינו מלמדם תורה לא תהיה להם אריכות ימים כי הם מתים בעון ביטול תורה:

    כל הזהיר במצות ציצית זוכה ומשמשין אותו שני אלפים ושמונה מאות עבדים שנא' (זכריה ח׳:כ״ג) כה אמר ה' [צבאות] בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי כבר ידעת כל לשונות הגוים הם שבעים לשון ואם יהיו י' אנשים מכל לשון לע' לשון יהיו הכל שבע מאות הרי אלו יחזיקו בכנף אחד והטלית שעל ישראל יש לה ד' כנפים שנאמר (דברים כ״ב:י״ב) על ארבע כנפות כסותך הרי אם יהיו שבע מאות מחזיקים בכנף אחד יהיו כל המחזיקים בד' כנפים אלפים ושמונה מאות:

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 32b

    Shabbat 32b. The full printed text of this folio side — 9 numbered segments, about 519 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ונמסרו לעמי הארץ שלא מסרו לב"ד למנות שומרין לדבר והאמינה תורה את כל אדם עליהן והן הן גופי תורה שחברים אוכלין פתן וסומכין שניטל ממנו חלה ותרומה ומעשרות והקדש נמי מסור לכל אדם להקדיש וחל הקדש ע"פ כל אדם והן גופי תורה שהיינו צריכים לחוש במטלטלין שמא הקדישו וחזר בו ואע"ג דתקון רבנן דמאי מ"מ תורה האמינתו ורבותי מפרשים הלכות הקדש כגון יין לנסכים כדמפרש בחומר בקדש (חגיגה דף כז:) שעמי הארץ נאמנים עליו וקשיא לי אי מדרבנן קאמר דחשיב מאי דהימנוהו רבנן לא הוה ליה למיתני תרומות ומעשרות דרבנן לא הימנוהו:

    אם אין לך לשלם עולות והקדשות שתדור:

    משכבך אשתך:

    אל תתן את פיך בנדר לחטיא את בשרך לחייב את בניך:

    לפני המלאך גזבר של הקדש:

    כי שגגה בשוגג קפצתי לנדור ולא אשלם:

    על קולך בשביל קול נדריך:

    לשוא הכיתי בתמיה וכי בחנם הכיתים אינו אלא בשביל המוסר דהיינו תורה לא לקחו לא למדו לשון לקח:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 32b · Sefaria

    Tosafot

    רבי יהודה הנשיא היינו רבי ורבי בעון נדרים קאמר והכא לא משני דאף בעון ביטול תורה קאמר כדמשני לקמן (שבת דף לג:) גבי אף על לשון הרע דהתם שייך למימר דאף קאמר דבברייתא שניה שמביא אחריה קאי נמי אתנא קמא דקאמר על לשון הרע וקאמר איהו אף שאוכלים דברים שאינם מתוקנים אבל הכא אי אף קאמר א"כ ברייתא דלעיל דלא קאי את"ק הוה ליה למינקט נמי בעון ביטול תורה:

    מקרא נדרש לפניו ולפני פניו תימה לר"י דבפ"ק דקדושין (דף לד. ושם) דאמר כל מצות עשה כו' ופריך ונקיש מזוזה לתלמוד תורה פי' וליפטרי נשים ממזוזה כי היכי דפטירי מתלמוד תורה ומשני לא ס"ד דכתיב למען ירבו ימיכם וגו' אטו גברי בעו חיי נשי לא בעו חיי והשתא הא קאי נמי אתלמוד תורה כדמשמע הכא אע"פ שאין הנשים חייבות וי"ל דבת"ת הוה מחייבינן נמי מהאי טעמא אי לא מיעט קרא בהדיא דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם אבל במזוזה דליכא מיעוט אלא היקשא מהאי טעמא אית לן למימר דאין להקיש:

    בעון ציצית כו' דוקא בימיהם שהיו מלבושיהם כך בארבע כנפות היו נענשים מי שלא היה להם ציצית כדמוכח (מנחות מא) גבי א"ל מלאכא לרב קטינא כו' אבל השתא שאין העולם רגילים במלבושים כאלו אין צריך לקנות. אך טוב לקנות טלית ולברך עליו בכל יום כדאמר בסוף פרק קמא דסוטה (דף יד.) וכי לאכול מפריה היה רוצה משה אלא אמר משה מצוה שאוכל לקיים יתקיים על ידי [ת"י]:

    Tosafot on Shabbat 32b · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    פליגי בה ר' אבא (חייה) [חייא] בר אבא ור' יוסי חד אמר בעון מזוזה וחד אמר בעון ביטול תורה. פי' הוא שאמר הקב"ה לישראל (דברים י״א:כ׳) ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם וכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך ואמר שכרה כנגדה למען ירבו ימיכם וימי בניכם והך דאמר בעון מזוזה הבנים מתים קסבר מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו כלומר כי תתן שכרו של מי שקיים מצות מזוזה שיאריכו חיי בניו וחילופה שאם יעזוב עשייתה ויהיו דברי הכתוב למען ירבו חוזרין על הפסוק שלפניו שהוא וכתבתם על מזוזות ביתך והך דאמר בעון ביטול תורה הבנים מתים קסבר מקרא נדרש לפניו ולפני פניו וכי זו ההבטחה ומתן השכר הכתוב בפסוק שהוא למען ירבו ימיכם שלא הבטיח הקב"ה אלא למי שמלמד את בנו תורה כמו שאמר בפסוק שהוא לפני פניו ולמדתם אותם יהיה עכשיו זה שכתוב למען ירבו ימיכם וימי בניכם חוזר על הפסוק שכתב ולמדתם אותם הלכך כל מי שמלמד תורה לבניו זוכין לאריכות ימים וחילופה כי אם אינו מלמדם תורה לא תהיה להם אריכות ימים כי הם מתים בעון ביטול תורה:

    כל הזהיר במצות ציצית זוכה ומשמשין אותו שני אלפים ושמונה מאות עבדים שנא' (זכריה ח׳:כ״ג) כה אמר ה' [צבאות] בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי כבר ידעת כל לשונות הגוים הם שבעים לשון ואם יהיו י' אנשים מכל לשון לע' לשון יהיו הכל שבע מאות הרי אלו יחזיקו בכנף אחד והטלית שעל ישראל יש לה ד' כנפים שנאמר (דברים כ״ב:י״ב) על ארבע כנפות כסותך הרי אם יהיו שבע מאות מחזיקים בכנף אחד יהיו כל המחזיקים בד' כנפים אלפים ושמונה מאות:

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 32b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    פי' מקרא נדרש לפניו שנאמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם וגו' ולפני זה הפסוק כתיב וכתבתם על מזוזות ביתך וגו'. ונדרש בזכות שתעשה מזוזות ירבו ימי בניכם רבי יהודה הנשיא אמר לפני פניו כתיב ולמדתם אותם את בניכם לדבר והן התורה ומקרא זה למען ירבו ימיכם וימי בניכם נדרש לפניו שהוא המזוזה ולפני פניו בטול תורה:

    תניא רשבג"א הלכות קודש ותרומה ומעשרות הן הן גופי תורה וכולן נמסרו לעמי הארץ:

    ירושלמי תני רשב"ג הלכות קודש חטאת והבכורות הן הן גופי הלכות ושלשתן נמסרו לעמי הארץ (הלכך הקודש) [וכמו דתנינן בחגיגה כד] אם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קודש (שמו) [נאמן] וכו'. ושאר כל השמועה כולה ופשוטה היא:

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 32b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה אל תתן כו' לחטיא את בשרך לחייב את בניך עכ"ל מפירושו נראה דבשרך היינו בנים אבל א"כ לא הוה אצטריך ליה למדרש וחבל וגו' איזהו מעשה ידיו כו' וק"ל:

    תוס' בד"ה ר"י הנשיא כו' כדמשני לקמן גבי אף על לשון הרע כו' עכ"ל וה"ה דה"מ לאתויי מהך דבסמוך דח"א בעון ביטול תורה דאף בעון ביטול תורה קאמר דמקרא נדרש לפניו ולפני פניו אלא דניחא להו לאתויי מתנאי דהנהו אמוראי נינהו מיהו ק"ק ל"ל לתלמודא למימר ולדחוקי טעמא דעון ביטול תורה משום דמקרא נדרש לפניו ולפני פניו הא איכא למימר כדאמר לעיל מדכתיב לשוא הכיתי כו' ולעיל ודאי דל"ק אמאי לא מייתי הך דרשא דמקרא נדרש לפניו ולפני פניו דא"כ אמאי לא נקט רבי במילתיה נמי מזוזה ואפשר שדרך התלמוד למנקט כל הדרשות שבכל ענין וכן רב נחמן ב"י דקאמר למ"ד בעון נדרים נמי מהכא לשוא כו' ורבי גופיה מקרא אחרינא מייתי לה אלא דרב נחמן קאמר דגם מהאי קרא איכא למדרש הכי וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 32b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' שנאמר אל תתן עי' שבועות דף לט ע"א תוס' ד"ה ואין בשרך:

    שם בעון ביטול תורה מאי קראה במסכת כלה איתא רבי יהושע אומר בעון ביטול תורה בנים קטנים מתים דכתיב ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני:

    שם רבי חייא בר אבא ורבי יוסי צ"ל ור' אסי או ר' אמי. סדר הדורות בהקדמה אות ד':

    Gilyon HaShas on Shabbat 32b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    בַּעֲוֹן נְדָרִים, מֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם נראה לי בס"ד מדה כנגד מדה, זה מזלזל בנדרים שהם בדיבור לומר מה עשיתי? דברים בעלמא הן! לכן תמות אשתו אשר נעשית אשתו בדבור כשאמר לה הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי, דלפי דעתו גם זו אינה אשתו, על כן תצא מביתו ותתפרד ממנו. או יובן בס"ד על פי מה שכתב הרב ש"י ז"ל בשם ספר הקנה הנודר ואינו משלם יבא בגלגול נקבה, ואם האשה נודרת ואינה משלמת תבא בגלגול גויה! עיין שם. ולכן הנודר ואינו משלם תמות אשתו, שרומזים לו האשה תהיה לאיש דוקא, והוא כיון דאינו משלם מוכרח לבא בגלגול אשה, ונחשב לאשה מעתה, ולמה לו אשה בביתו?! לכך מסלקים אותה ממנו.

    בַּעֲוֹן נְדָרִים בָּנִים מֵתִים כְּשֶׁהֵן קְטַנִּים יש להקשות מנא לן מהאי קרא כשהם קטנים [אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ]? ונראה לי בס"ד, מפיק לה מיתורא דקרא דאמר (קהלת ה' ה') וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, רצונו לומר בהיותם קטנים שהם ניכרים שהם מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ מפני שאתה זן ומפרנס אותם, גם מזה היתור מוכח בַּעֲוֹן נְדָרִים שהאדם מביא דבר זה על עצמו בידיו, כמו שאמר הכתוב (קהלת ה' ה') אַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ וכו'.

    בַּעֲוֹן בִּטּוּל תּוֹרָה הנה לפי פשוטו איכא טעמא בזה, מפני שהילדים היו ערבים במתן תורה. אך נראה לי בס"ד טעם אחר, כי בעסק התורה יהיה פריה ורביה ברוחניות שיש בחידושי תורה בנים ובנות, וכמו שכתבתי בס"ד במקום אחר. ולכן בעון ביטול תורה שביטל לידת בנים ובנות הרוחניים שהם חדושי תורה ימותו בניו ובנותיו הבאים לו מאשתו הגשמית, ועל זה אמר (ירמיהו ב, ל) לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם, מוּסָר לֹא לָקָחוּ, ונראה לי הכי קאמר זה היה בעבור דהבנים היו ערבים בעד תורה שבעל פה הנקראת מסורת, ולזה אמר מוּסָר לשון מסורת לֹא לָקָחוּ.

    בָּתַר דְּשָׁמְעָה מֵרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן פירוש רש"י ז"ל נראה דוחק. ונראה לי בס"ד הכונה, אחר ששמע רבי מרבי אלעזר דאמר משום בִּטּוּל תּוֹרָה מהאי קרא ד'לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם' דנמצא עתה איכא תרי קראי דמוכחי על עון נדרים, פסוק לַשָּׁוְא ופסוק וְחִבֵּל דאמרו רבי לעיל, לכך חזר ואמר בַּעֲוֹן נְדָרִים.

    חַד אָמַר בַּעֲוֹן מְזוּזָה. נראה לי בס"ד הטעם כי המשקוף רומז לאב שהוא ראש ועליון, והסף רמז לאשה שהיא נדרסת כאסקפה. דהיא למטה והוא למעלה, ומזוזת ימין לבן הזכר שהוא בחסד, ומזוזת שמאל לבת שהיא בגבורה, והם כמו עמודים העומדים לשאת משא הבית, ולכן בַּעֲוֹן מְזוּזָה שלא קיים מצות המזוזות שרומזים לבנים לכך בניו מתים. ונראה לי בס"ד לכן כתיב (דברים ה' ט') עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ, תיבת מְזוּזוֹת הם אותיות זזו מות, רצונו לומר זזו כל הבנים מן המות על ידי מצוה זו.

    וְחַד אָמַר בַּעֲוֹן צִיצִית. נראה לי בס"ד על פי מה שכתב הרא"ש ז"ל, שעושין ח' חוטין בכל כנף, ויש בהם חמשה קשרים שבזה נשלם מספר אחד, וארבע פעמים 'אחד' [13] הוא מספר 'בן' [52], שבזה ניכר שיש לישראל דין בנים להשם יתברך עיין שם. ולכן מאחר שבציצית ניכר שיש לישראל דין בנים, על כן המבטל מצוה זו ימותו בניו! ועוד נראה לי בס"ד שמתים כשהם קטנים, דאיתא בתנא דבי אליהו (אליהו רבא כו) על פסוק (במדבר טו, לב) וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, אמר הקב"ה למשה מפני מה חילל זה את השבת? אמר משה לפניו: ריבונו של עולם איני יודע. אמר לו הקב״ה למשה: כי בכל ששת ימי החול יש לו לישראל תפילין בראשו ובזרועו ורואה אותם וחוזר ממעשיו, אבל עכשיו ביום השבת שאין לו תפילין בראשו ובזרועו לכן חילל את השבת. באותה שעה אמר לו הקב״ה למשה: משה צא וברור להם מצוה אחת שינו נוהגים בה בשבתות ובימים טובים, ואיזה זה מצות ציצית וכו' עיין שם. נמצא הציצית ניתן לישראל שיהי' בו היכר ומזכרת ליהדות שלהם, לכך כתיב (שמואל א' כד, ה) וַיַּךְ לֵב דָּוִד, כשקרע הכנף של המעיל לשאול, ואמרו רבותינו ז"ל שביטלו ממצות ציצית שעה אחת, ואמר מה בין קטע ציצתא לקטע רישא, נמצא היכר היהדות בציצית עדיף מתפילין, כי הציצית הוא בין ביום בין בלילה שלובשין טלית קטן, וכן הוא בין בשבת ויום טוב בין בחול, אמנם יש עוד היכר באדם ליהדות על ידי הפאות, אך כל דבר אינו חזק אלא על פי שני עדים, ולכך צריך לעשות ההיכר בשתים. מיהו כל זה בגדולים, אבל קטנים אין להם לא פאות ולא ציצית, כי הקטנים מגדלים שער ראשם כולו, ולכן זה שאינו מקיים מצות ציצית שיש בהם היכר ליהדות, אז מתים בניו בעודם קטנים, שאין בהם עדיין היכר ליהדות לא מצד ציצית ולא מצד פאות.

    כָּל הַזָּהִיר בְּצִיצִית, זוֹכֶה וּמְשַׁמְּשִׁין לוֹ שְׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת עֲבָדִים. נראה לי טעם לזה על פי מ"ש רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים 'ציצית קטן' הוא קטנות שהוא עשיה שביצירה, ו'טלית גדול' עשיה שביצירה עיין שם, נמצא הַזָּהִיר בְּמִצְוַת צִיצִית עושה תיקון ב 'עשיה' וב 'יצירה' [700] שמספרם שבע מאות, ולכך הַזָּהִיר בְּצִיצִית זוֹכֶה כנגד כל כנף שבע מאות עבדים כמנין 'עשיה יצירה'. ועוד נראה לי בס"ד לפרש טעם למספר זה, דידוע ארבע ציציות נמשכים מן ארבע אורות מוחין, וידוע כל בחי' כלולה מעשר, וכל אחד מעשר כלול מעשר, הרי כל בחינה מארבעה הנזכרים נחשב כמאה שהם ארבע מאות, ולכן הַזָּהִיר בְּצִיצִית ללבשו כל שבעת ימי השבוע באין מחסור, זוֹכֶה לְשַׁמְּשׁוֹ שְׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת כנגד ז' ימי השבוע, כי שבעה פעמים ארבע מאות הוא שני אלפים ות"ת [700×4=2800].

    בַּעֲוֹן שִׂנְאַת חִנָּם, מְרִיבָה רַבָּה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם וְאִשְׁתּוֹ מַפֶּלֶת נְפָלִים, וּבָנָיו וּבְנוֹתָיו שֶׁל אָדָם מֵתִים כְּשֶׁהֵם קְטַנִּים. נראה לי בס"ד כי המריבה מתהוית ויוצאה מכעס לב שהוא עומד בתוך גופו של אדם שנקרא בית, כמו שנאמר (קהלת יב, ג) בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת, לכך הַמְּרִיבָה רַבָּה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם מדה כנגד מדה, וגם עוד כיון שהיא מתהוית וצומחת מבפנים, לכך אִשְׁתּוֹ מַפֶּלֶת שהוא היזק פנימי בעודם בחדרי בטן, ולכן נמי מֵתוּ בָּנָיו קְטַנִּים שעדיין הם יושבים בפנים בתוך הבית ולא גדלו ויצאו חוצה. ונראה לי בס"ד 'שִׂנְאַת חִנָּם' אותיות 'שָׂנֵא מַחֲנֶה' כי זה בעל שנאת חנם שנא מחנה שלו שהוא מקום חנייתו שבאה הפרענות שם, ואם תוסיף מספר שִׂנְאָה [356] על מספר מְרִיבָה [257] עולה תרי"ג [613] כמנין רמ"ח [248] איברים ושס"ה [365] גידים, לזה אמר מְרִיבָה רַבָּה דייקא, שנוסף עליה מספר שִׂנְאָה, ואז שדייא תכליה בכוליה גופיה אברים וגידין.

    8 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Shabbat 32b · Sefaria · CC0

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 32, Amud Bet, about 519 words in 9 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 9 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 13 words

      Opens “ונמסרו לעמי הארץ.…”

    2. Segment 269 words

      Opens “תניא רבי נתן אומר: בעון נדרים מתה…”

      Named: רבי נתן, רבי אומר.

    3. Segment 370 words

      Opens “ת"ר בעון נדרים בנים מתים דברי ר"א…”

      Named: רבי ורבי.

    4. Segment 435 words

      Opens “פליגי בה ר' חייא בר אבא ור'…”

      Named: אבא.

    5. Segment 572 words

      Opens “פליגי בה ר"מ ור' יהודה חד אמר…”

    6. Segment 638 words

      Opens “אמר ר"ל כל הזהיר בציצית זוכה ומשמשין…”

    7. Segment 796 words

      Opens “סימן שנא חלה תרומה נגזלת דינא שבועה…”

      Named: רבה.

    8. Segment 8102 words

      Opens “בעון ביטול תרומות ומעשרות שמים נעצרין מלהוריד…”

      Named: רבי ישמעאל.

    9. Segment 934 words

      Opens “בעון גזל הגובאי עולה והרעב הווה ובני…”

      Named: רבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Shabbat 32b · Segment 8 — “…משמע תנא דבי רבי ישמעאל בשביל דברים שצויתי אתכם…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 32b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026