Talmud Builders

    Shabbat 15a

    Back to index

    English translation — Shabbat 15a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Solomon and decreed impurity on hands to prohibit contact with consecrated items, and Shammai, Hillel, and their disciples came and decreed impurity on hands even to prohibit contact with teruma .

    2As to the matter itself that was mentioned above in passing, Rav Yehuda said that Shmuel said: With regard to eighteen matters they issued decrees that day, and with regard to those eighteen matters they disagreed prior to that. The Gemara asks: Wasn’t it taught in a baraita that they reached a consensus in their opinions with regard to the eighteen decrees? They answer: On that day they disagreed, and the following day, after the matter was decided in a vote, they reached a consensus in their opinions.

    3As to the matter itself that was mentioned above in passing, Rav Huna said: Shammai and Hillel disagreed in three places. The Gemara cites the disputes. One, Shammai says: From a kav of dough, one is required to separate ḥalla , the portion of the dough given to a priest. From any less than that measure there is no obligation to separate ḥalla, as that is not the measure alluded to in the verse: “The first of your dough” (Numbers 15:20), written with regard to the mitzva of separating ḥalla . And Hillel says: One must separate ḥalla only from two kav . And the Rabbis say: The halakha is neither in accordance with the statement of this one, who is stringent, nor in accordance with the statement of that one, who is lenient. Rather, one and a half kav is the measure from which one is obligated to separate ḥalla . Once the measures increased and the Sages recalculated the volume of a kav to be greater, they said that based on the measure of the new kav , five quarters of a kav of flour is the measure from which one is obligated to separate ḥalla . Rabbi Yosei says: Five quarters are exempt; only from dough the size of five quarters and a bit more is one obligated to separate ḥalla .

    4And another dispute between Hillel and Shammai is that Hillel says: A full hin , twelve log , of drawn water poured into a ritual bath in which there was not yet a full measure of forty se’a disqualifies the water of the ritual bath and accords even the water that had been there previously the status of drawn water. Even if water fit for a ritual bath is subsequently added to complete the measure of forty se’a , the ritual bath remains unfit for immersion. Hillel used the biblical measure, hin , because, when quoting one’s teacher, a person must speak employing the language of his teacher. Shammai says: Nine kav of water is enough to disqualify the ritual bath. And the Rabbis say: The halakha is neither in accordance with the statement of this one nor in accordance with the statement of that one. The Sages did not determine a measure for the water disqualifying a ritual bath until two weavers came from the Dung Gate in Jerusalem and testified in the name of Shemaya and Avtalyon that three log of drawn water disqualify the ritual bath, and the Rabbis upheld their statement against the opinions of the great Sages of Israel, Hillel and Shammai. The Gemara emphasized their occupation and the place that they lived to underscore that, despite the fact that their occupation was despised and their place was contemptible, there is no preferential treatment when it comes to Torah.

    5And another dispute between Hillel and Shammai is that Shammai says: All women, their time is sufficient, i.e., a woman who notices that she saw blood of menstruation but did not feel the flow beforehand, need not worry that perhaps the flow of blood began before she saw it, and it is sufficient if she assumes ritual impurity status beginning at that moment. Hillel says: From examination to examination, i.e., a woman who saw blood, if she does not know when the menstrual flow began, she is considered impure retroactive to the last time she examined herself and found herself to be ritually pure, and even if the examination took place several days earlier. Anything that she touched in the interim becomes ritually impure. And the Rabbis say: The halakha is neither in accordance with the statement of this one nor in accordance with the statement of that one; rather, the principle is: A full day, twenty-four hours, reduces the time from examination to examination, i.e., if her final self-examination took place a long time before, she need only concern herself with ritual impurity for the twenty-four hour period prior to noticing the blood. And from examination to examination reduces the time from a full day, i.e., if she examined herself in the course of the previous day and discovered no blood, she was certainly ritually pure prior to the examination.

    6The Gemara asks: And are there no more disputes between them? Isn’t there what we learned that Hillel says that it is permitted to lay hands on the heads of offerings sacrificed on a Festival, and one performs no prohibited labor and does not desecrate the Festival by doing so; and Shammai says not to lay hands? The Gemara answers: When Rav Huna said his statement, he was referring to disputes where there is no dispute between the great Sages who predated them concomitant with theirs. The dispute with regard to laying hands on the Festival is ancient, and their predecessors, Sages dating back to the beginning of the era of the pairs, already disputed it.

    7The Gemara asks further: Isn’t there also the dispute with regard to one who harvests grapes in order to take them to the press and stomp them as to whether or not the liquid that seeps out of the grapes is considered as having seeped out willfully and renders the grapes susceptible to impurity? Shammai says: It has become susceptible, and Hillel says: It has not become susceptible. The Gemara rejects this: Except for that one, as there, although they originally disagreed, ultimately Hillel was silent and did not respond to Shammai and ultimately accepted his opinion.

    8Earlier it was mentioned that Yosei ben Yo’ezer of Tzereida and Yosei ben Yoḥanan of Jerusalem decreed impurity upon the land of the nations and upon glass vessels. The Gemara asks: Was it these two Sages, who were among the first Sages in the era of the pairs, who issued these decrees? Wasn’t it the Sages who lived in the final eighty years of the Second Temple period who issued these decrees? As Rav Kahana said: When Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, fell ill, the Sages sent to him: Rabbi, tell us two or three statements that you once told us in the name of your father.

    9He sent to them: This is what my father said: One hundred and eighty years before the Temple was destroyed, the evil kingdom of Rome invaded Israel. Eighty years before the Temple was destroyed, they decreed impurity on the land of the nations and on glass vessels. Forty years before the Temple was destroyed, the Sanhedrin was exiled from the Chamber of Hewn Stones and sat in the stores on the Temple Mount. With regard to the last statement, the Gemara asks: What are the halakhic ramifications of this statement? Rabbi Yitzḥak bar Avdimi said: To say that they no longer judged cases of fines. The Gemara wonders: Does it enter your mind that they no longer judged cases of fines? Even several generations after the Temple was destroyed they continued to judge cases of fines in Eretz Yisrael. Rather, emend and say: That they no longer judged capital cases. The authority to impose the death penalty was stripped from the Sanhedrin, and therefore they willingly left the Chamber of Hewn Stone. Since the Sanhedrin no longer convenes in its designated place, the halakha is that it no longer has the authority to judge capital cases ( Tosafot ).

    10In any case, we learned that the Sages of the last eighty years before the destruction are the ones who decreed impurity on the land of the nations. And if you say that Yosei ben Yo’ezer and Yosei ben Yoḥanan were also there during those eighty years, wasn’t it taught in a baraita : Hillel, and his son Shimon, and his grandson Gamliel, and his great-grandson Shimon filled their position of Nasi before the House, while the Temple was standing, for a hundred years, while Yosei ben Yo’ezer of Tzereida and Yosei ben Yoḥanan were much earlier than Hillel?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ולמחר הושוושחזרו בהן ב"ה:

    קב ומחצהירושלמי' שהן ז' לוגין וביצה וחומש ביצה למדה מדברית והוא עומר לגלגולת עשירית האיפה שחייב בחלה כדכתיב עריסותיכם כדי עיסת מדבר והוסיפו שתות בירושלים נמצא שש מדבריות נכנסות בחמש ירושלמיות ולוג הנשאר וביצה וחומש ביצה עולין ללוג ירושלמי שהלוג מדברי ששה ביצים נכנסין בחמשה ביצים גדולים נמצא הלוג חסר ביצה גדולה תן ביצה וחומש ביצה תחת ביצה גדולה שהחומש הוא שתות מלבר [נוסף] על הביצה נמצאו ששה ביצים גדולים שהן לוג גדול הרי הן ששה לוגים ירושלמי' דהן קב ומחצה:

    משהגדילו המדותהיא מדת צפורי שעודפ' שתות על ירושלמית נמצאו הו' לוגין ה':

    ה' רבעיםלוגין שהן רביעית הקב:

    חמשה ועוד חייביןדסבר ר' יוסי מדה מדברית היו ביצים גדולים משלנו והכי נמי א"ר יוסי בעירובין בפרק כיצד משתתפין (עירובין דף פג:) כמה שיעור חצי פרס שני ביצים שוחקות והתם מפרש האי ועוד אחד מכ' בביצה לכל ביצה:

    היןי"ב לוג:

    פוסליןאם נפלו לתוכן קודם שנשלם אבל אם נשלם שוב אינו נפסל ואפילו המשיך לתוכן אחרי כן אלף סאה:

    שחייב אדם כו'כלומר הין אינו לשון משנה אלא לשון תורה אלא כך שמעה מפי שמעיה ואבטליון ורבותי מפרשין [בלשון] משה רבינו ולבי מגמגם שהרי בכמה מקומות לא הקפיד על כך:

    שני גרדיים משער האשפותבמסכת עדיות מפ' למה הוזכר שם אומנותם ושם מקומם לומר שלא ימנע אדם עצמו מבית המדרש שאין לך אומנות פחותה מגרדי שאין מעמידין ממנו לא כהן גדול ולא מלך כדאמרינן בקדושין (דף פב.) ואין שער בירושלים פחות משער האשפות והכריעו בעדותן כל חכמי ישראל:

    כל הנשיםהרואות דם:

    דיין שעתןלטמא טהרות משעת ראייתן ואילך:

    מפקידה לפקידהלמפרע בדקה היום ומצאתה טהורה ובדקה לסוף שבוע ומצאתה טמאה חוששין למגעה מבדיקה ראשונה ואילך שמא עם סילוק ידיה ראתה:

    מעת לעת ממעט על יד מפקידה לפקידהשני זמנים הוזכרו בה למפרע להלך אחר הקל שבהן אם מפקידה לפקידה יתר על מעת לעת הלך אחר מעת לעת ואם מעת לעת יתר על מפקידה לפקידה הלך אחר הפקידה:

    ממעט על ידממעט אחריו:

    לסמוךפלוגתא היא דב"ש וב"ה גבי מביאין נדרים ונדבות וסומכין ביום טוב:

    כי קאמר רב הונא היכא דליכא פלוגתא דרבוותאשלש מקומות שאמר רב הונא לא נחלקו בהן רבותיהן הראשונים אבל סמיכה כל האבות ב"ד והנשיאים מיוסי בן יועזר עד הלל נחלקו בה במסכת חגיגה:

    הבוצרענבים לדורכן בגת דאילו הבוצר לצימוקין משקה היוצא מהם אין מכשירים דלא ניחא ליה:

    שמאי אומר הוכשרוביין הנדלף מהן על גביהן ואע"ג דאזיל לאיבוד לארץ ששותת מן הסלים גזירה שמא יבצרנו בקופות מזופפות כדמפרש לקמיה (דף יז.):

    הא שתיק ליה הללולא עמד במחלוקתו כדתניא בפרקין (שם) אותו היום היה הלל כפוף כו':

    המלכותהרשעה רומי:

    פשטההתחילו לכובשן:

    הלל ושמעוןרבן שמעון בנו של הלל היה:

    ורבן גמליאלהוא רבן גמליאל הזקן:

    ושמעוןהוא רבי שמעון הנהרג עם הרוגי מלכות והוא היה אביו של ר"ג דצעריה לרבי יהושע בן חנניה (ברכות פ"ד דף כז:) ושעשה מחלוקת עם ר"א בן הורקנוס (ב"מ פ"ד דף נט:):

    בפני הביתבעוד הבית קיים:

    ק' שנהאחרונים שלפני החורבן התחיל נשיאותו של הלל ופרנסו אלו ארבע דורות ק' שנה אלמא הלל קודם לחורבן ק' שנה:

    ואילו יוסי בן יועזרקדים להלל כמה דורות במסכת אבות:

    שבת 15 עמוד א

    1שלמה גזר לקדשים, ואתו אינהו וגזור אף לתרומה.

    2גופא, אמר רב יהודה אמר שמואל: י"ח גזרו ובי"ח נחלקו. והתניא הושוו! בו ביום נחלקו, ולמחר הושוו.

    3גופא, אמר רב הונא: בג' מקומות נחלקו שמאי והלל. שמאי אומר: מקב חלה. והלל אומר: מקביים. וחכמים אומרים: לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא קב ומחצה חייב בחלה. משהגדילו המדות, אמרו חמשת רבעים קמח חייבין בחלה. ר' יוסי אומר: ה' פטורין, ה' ועוד חייבין.

    4ואידך, הלל אומר: מלא הין מים שאובים פוסלים את המקוה שחייב אדם לומר בלשון רבו. שמאי אומר: תשעה קבין. וחכמים אומרים: לא כדברי זה ולא כדברי זה. עד שבאו ב' גרדיים משער האשפה שבירושלים והעידו משום שמעיה ואבטליון ששלשה לוגין מים שאובין פוסלים את המקוה, וקיימו חכמים את דבריהם.

    5ואידך, שמאי אומר: כל הנשים דיין שעתן. והלל אומר: מפקידה לפקידה, ואפילו לימים הרבה. וחכמים אומרים: לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא: מעת לעת ממעט ע"י מפקידה לפקידה, ומפקידה לפקידה ממעט על יד מעת לעת.

    6ותו ליכא? והאיכא הלל אומר לסמוך, ושמאי אומר שלא לסמוך. כי קאמר רב הונא, היכא דליכא פלוגתא דרבוותא בהדייהו.

    7והאיכא הבוצר לגת שמאי אומר: הוכשר, והלל אומר: לא הוכשר. בר מיניה דההיא, דהתם קא שתיק ליה הלל לשמאי.

    8יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים גזרו טומא' על ארץ העמים ועל כלי זכוכית. והא רבנן דשמנים שנה גזור! דאמר רב כהנא: כשחלה ר' ישמעאל בר' יוסי שלחו לו ר' אמור לנו ב' וג' דברים שאמרת (לנו) משום אביך׃

    9שלח להם כך אמר אבא ק"פ שנה עד שלא חרב הבית פשטה מלכות הרשעה על ישראל פ' שנה עד שלא חרב הבית גזרו טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית מ' שנה עד שלא חרב הבית גלתה לה סנהדרין וישבה לה בחנויות למאי הילכתא א"ר יצחק בר אבדימי לומר שלא דנו דיני קנסות דיני קנסות ס"ד אלא אימא שלא דנו דיני נפשות׃

    10וכי תימא בפ' שנה נמי אינהו הוו והתניא הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן (לפני) הבית מאה שנה ואילו יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן הוו קדמי טובא!

    Tosafot

    אלא שלמה גזר לקדשיםתימה דבפ"ק דפסחים (דף יט: ושם) קאמר רבי עקיבא זכינו שאין טומאת ידים במקדש ופריך ולימא שאין טומאת ידים וכלים במקדש ומשני רב יהודה ידים קודם גזירת כלים נשנית א"ל רבה והא תרוייהו בו ביום גזרו דתנן הספר והידים והכלים כו' והשתא מאי קפריך רבה והא ידים דקדש דמיירי התם שלמה גזר וכלים גזרו בי"ח דבר ויש לומר דר"ע אי"ח דבר קאי שהיה מחדש וה"ק זכינו שכשעסקו בי"ח דבר בדיני ידים שלא רצו לגזור טומאת ידים במקדש ורב יהודה דשני ידים קודם גזרת כלים נשנית דהיינו בימי שלמה ולהכי לא נקט ר"ע אלא ידים משום דלעולם הוי זה זכות במקדש אפילו בימי שלמה אפילו הכי חוזר ומקשה לו רבה והא תרווייהו כו' משום דלא משמע ליה לישנא הכי:

    שלמה גזר כו'והשתא לא הוי צריך לשנויי דאינהו גזור ולא קבלו מינייהו אלא אינהו גזור לתלות כו' ואילפא קאמר דידים דגזור שלמה תחלתן לשריפה אלא משמע ליה דקאי אילפא אי"ח דבר [ת"י]:

    שמאי אומר מקב לחלה הלל אומר מקבייםבירושלמי מפרש טעמא דשמאי והלל משום דאיפה י"ח קבים ועשירית מלבר היינו ב' קבין ובאותו שיעור צריך להפריש חלה להלל ושמאי סבר דצריך ב' חלות לעומר שהיו עושין ממנו ב' אכילות אחת בבוקר ואחת בערב וכשיעור אכילה אחת חשיב שמאי עיסת מדבר:

    רבי יוסי אומר ה' פטורין ה' ועוד חייביןדקסבר ראשית עריסותיכם שכשיפריש חלה שעדיין ישאר כדי עיסת מדבר ואור"ת דאין למחוק בפרק כלל גדול (לקמן שבת דף עז.) ובפ' אלו עוברין (פסחים דף מח.) דמייתי התם חמשה רבעים ועוד חייבין בחלה דאתיא כר' יוסי:

    אלא שלא דנו דיני נפשותתימה דוקמת ועלית אל המקום דדרשינן מיניה (ס. הדרין יד: פז.) מלמד שהמקום גורם לא כתיב אלא בזקן ממרא ובזקן ממרא גופיה לא כתיב אלא בהמראתו שצריך שימרה עליהם במקומן אבל לדונו יכול אע"פ שאין ב"ד הגדול בלשכת הגזית ואין נראה לומר דבעינן שיהיו במקומן בשעת עבירה כמו בזקן ממרא דהא בזקן ממרא לא על המראתו לבד מיחייב אלא עד שיחזור לעירו ועשה כהוראתו ואהא לא כתיב מקום ועוד דלא מצינו בשום מקום שהיו בודקין אם היו ב"ד בלשכת הגזית בשעת עבירה אם לאו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה שיעור ההין י"ב לוג והקב יש בו ד' לוגין הנה בט' קבין ל"ו לוג ופירושן מבואר במס' עדיות ובתלמוד בפרק ערבי פסחים וקרא מנלן דארבע לוגי הויא דתניא (עדיות פ"א) הלל אומר מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה וכמה הין י"ב לוג שמי אומר ט' קבין שהן ל"ו לוג אלמא קבא ארבעה לוגי הויא ולוגא מנלן דארבעה רביעתא הויא דתניא (מנחות דף פו) הין וחצי הין ושלישית ההין ורביעית ההין לוג וחצי לוג ורביעית אלמא לוג ארבעה רביעיתא הויא ובגמרא דשתי מדות אמרו (שם דף פט) והין תריסר לוגי הוי דכתיב יהיה זה זה בגימטריא י"ב לוגי הואי:

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 15a

    Shabbat 15a. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 328 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ולמחר הושוו שחזרו בהן ב"ה:

    קב ומחצה ירושלמי' שהן ז' לוגין וביצה וחומש ביצה למדה מדברית והוא עומר לגלגולת עשירית האיפה שחייב בחלה כדכתיב עריסותיכם כדי עיסת מדבר והוסיפו שתות בירושלים נמצא שש מדבריות נכנסות בחמש ירושלמיות ולוג הנשאר וביצה וחומש ביצה עולין ללוג ירושלמי שהלוג מדברי ששה ביצים נכנסין בחמשה ביצים גדולים נמצא הלוג חסר ביצה גדולה תן ביצה וחומש ביצה תחת ביצה גדולה שהחומש הוא שתות מלבר [נוסף] על הביצה נמצאו ששה ביצים גדולים שהן לוג גדול הרי הן ששה לוגים ירושלמי' דהן קב ומחצה:

    משהגדילו המדות היא מדת צפורי שעודפ' שתות על ירושלמית נמצאו הו' לוגין ה':

    ה' רבעים לוגין שהן רביעית הקב:

    חמשה ועוד חייבין דסבר ר' יוסי מדה מדברית היו ביצים גדולים משלנו והכי נמי א"ר יוסי בעירובין בפרק כיצד משתתפין (עירובין דף פג:) כמה שיעור חצי פרס שני ביצים שוחקות והתם מפרש האי ועוד אחד מכ' בביצה לכל ביצה:

    הין י"ב לוג:

    פוסלין אם נפלו לתוכן קודם שנשלם אבל אם נשלם שוב אינו נפסל ואפילו המשיך לתוכן אחרי כן אלף סאה:

    שחייב אדם כו' כלומר הין אינו לשון משנה אלא לשון תורה אלא כך שמעה מפי שמעיה ואבטליון ורבותי מפרשין [בלשון] משה רבינו ולבי מגמגם שהרי בכמה מקומות לא הקפיד על כך:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 15a · Sefaria

    Tosafot

    אלא שלמה גזר לקדשים תימה דבפ"ק דפסחים (דף יט: ושם) קאמר רבי עקיבא זכינו שאין טומאת ידים במקדש ופריך ולימא שאין טומאת ידים וכלים במקדש ומשני רב יהודה ידים קודם גזירת כלים נשנית א"ל רבה והא תרוייהו בו ביום גזרו דתנן הספר והידים והכלים כו' והשתא מאי קפריך רבה והא ידים דקדש דמיירי התם שלמה גזר וכלים גזרו בי"ח דבר ויש לומר דר"ע אי"ח דבר קאי שהיה מחדש וה"ק זכינו שכשעסקו בי"ח דבר בדיני ידים שלא רצו לגזור טומאת ידים במקדש ורב יהודה דשני ידים קודם גזרת כלים נשנית דהיינו בימי שלמה ולהכי לא נקט ר"ע אלא ידים משום דלעולם הוי זה זכות במקדש אפילו בימי שלמה אפילו הכי חוזר ומקשה לו רבה והא תרווייהו כו' משום דלא משמע ליה לישנא הכי:

    שלמה גזר כו' והשתא לא הוי צריך לשנויי דאינהו גזור ולא קבלו מינייהו אלא אינהו גזור לתלות כו' ואילפא קאמר דידים דגזור שלמה תחלתן לשריפה אלא משמע ליה דקאי אילפא אי"ח דבר [ת"י]:

    שמאי אומר מקב לחלה הלל אומר מקביים בירושלמי מפרש טעמא דשמאי והלל משום דאיפה י"ח קבים ועשירית מלבר היינו ב' קבין ובאותו שיעור צריך להפריש חלה להלל ושמאי סבר דצריך ב' חלות לעומר שהיו עושין ממנו ב' אכילות אחת בבוקר ואחת בערב וכשיעור אכילה אחת חשיב שמאי עיסת מדבר:

    רבי יוסי אומר ה' פטורין ה' ועוד חייבין דקסבר ראשית עריסותיכם שכשיפריש חלה שעדיין ישאר כדי עיסת מדבר ואור"ת דאין למחוק בפרק כלל גדול (לקמן שבת דף עז.) ובפ' אלו עוברין (פסחים דף מח.) דמייתי התם חמשה רבעים ועוד חייבין בחלה דאתיא כר' יוסי:

    אלא שלא דנו דיני נפשות תימה דוקמת ועלית אל המקום דדרשינן מיניה (ס. הדרין יד: פז.) מלמד שהמקום גורם לא כתיב אלא בזקן ממרא ובזקן ממרא גופיה לא כתיב אלא בהמראתו שצריך שימרה עליהם במקומן אבל לדונו יכול אע"פ שאין ב"ד הגדול בלשכת הגזית ואין נראה לומר דבעינן שיהיו במקומן בשעת עבירה כמו בזקן ממרא דהא בזקן ממרא לא על המראתו לבד מיחייב אלא עד שיחזור לעירו ועשה כהוראתו ואהא לא כתיב מקום ועוד דלא מצינו בשום מקום שהיו בודקין אם היו ב"ד בלשכת הגזית בשעת עבירה אם לאו:

    Tosafot on Shabbat 15a · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה שיעור ההין י"ב לוג והקב יש בו ד' לוגין הנה בט' קבין ל"ו לוג ופירושן מבואר במס' עדיות ובתלמוד בפרק ערבי פסחים וקרא מנלן דארבע לוגי הויא דתניא (עדיות פ"א) הלל אומר מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה וכמה הין י"ב לוג שמי אומר ט' קבין שהן ל"ו לוג אלמא קבא ארבעה לוגי הויא ולוגא מנלן דארבעה רביעתא הויא דתניא (מנחות דף פו) הין וחצי הין ושלישית ההין ורביעית ההין לוג וחצי לוג ורביעית אלמא לוג ארבעה רביעיתא הויא ובגמרא דשתי מדות אמרו (שם דף פט) והין תריסר לוגי הוי דכתיב יהיה זה זה בגימטריא י"ב לוגי הואי:

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 15a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמר רב יהודה אמר שמואל בג' מקומות נחלקו שמי והלל שמי אומר מקב חלה כו' וכולן מפורשים במשנתנו בתחלת עדיות והיא מסכת בחירתא:

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 15a · Sefaria

    Rashba

    הא דתנן שמאי אומר מקב חלה. כתבו משמו של ר"ת ז"ל, דכיון דכתיב (במדבר טו, כ) חלה תרימו תרומה ותתנו לכהן, בעינן שיהא בה כדי נתינה, ואין נתינה פחותה מכביצה, וכדקיימא לן דשעור אוכלין בכביצה, ושמאי אזיל בתר דעתא דבעל הבית שהוא מפריש אחד מכ"ד, נמצא מפריש מקב כביצה, והלל אזיל בתר דעתו של נחתום שהוא מפריש אחד משמונה וארבעים, ונמצא מפריש מקביים כביצה.

    מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה שחייב אדם לומר בלשון רבו פירש הראב"ד ז"ל: דטעמיה דהלל מפני שהיא המדה הגדולה הנאמרה בתורה, כדכתיב (שמות ל, כד) ושמן זית הין. ואף על פי שנאמרו בתורה מדות קטנות, כיון דמים שאובין לפסול את המקוה דרבנן אזלינן לקולא ולא מיפסל אלא בשיעורא רבה, ולפיכך שנה לו רבו הין, לגלות לו שמפני שנאמרה בתורה הוא פוסל את המקוה. ושמאי סבר תשעה קבין לפי שהן ראויין לשטיפת כל הגוף ועזרא תקנם לבעלי קריים, לפיכך חשיבו כמקוה פסול ופוסלין. וחכמים אומרים שלשת לוגין מפני שהן חשובין, שנתן הכתוב לקרבנות צבור מדה זו שהיא רביעית ההין ואזלינן בתר שיעורא זוטא. ואף על גב דאשכחן בה לוג שמן, בצבור מיהא לא אשכחן פחות משלשת לוגין, ולא אשכחן לוג אלא שמן, אבל יין אין פחות מרביעית [ההין] שהוא שלשת לוגין.

    Rashba on Shabbat 15a · Sefaria

    Meiri

    על ששה ספקות שורפין את התרומה מדבריהם על בית הפרס ר"ל שהכניסוה לבית הפרס ועל עפר ארץ העמים אם נגעה בה תרומה ועל בגדי עם הארץ שטמאום לפרושים מחשש שמא ישבה עליהם אשתו נדה ועל כלים הנמצאים בשוקים וברחובות שגזרו עליהם להיות בחזקת טומאה שמא בזב נטמאו ועל רוק הנמצא שיש לחוש על רוק זה שמא של זב הוא ועל מי רגליו של אדם טמא שנתערבו במי רגלי בהמה מחצה למחצה ואין ידוע אם בטלו מראיהן אם לאו כל אלו שורפים את התרומה בודאי מגע אע"פ שהוא ספק טומאה אבל בספק מגען של אלו תולין שהרי שני ספקות הן ותולין בהם בין ברה"י בין ברה"ר:

    מן התורה אין טומאה בכלים אלא בשבעה מינים בגד ושק ועור ועצם ועץ ומתכת וחרס אבל כלי זכוכית אינם ממין אלו כלל ואין מקבלים טומאה מן התורה ומ"מ חכמים גזרו עליהם טומאה מדמיון כלי חרס הואיל ותחלת בריתן מן החול ומ"מ לא גזרו עליהם טומאת אויר אלא עד שתגע הטומאה בהם בין מתוכם בין מגבם וכן לא על פשוטיהן אלא על מקבליהן וכן לא לשרוף אלא לתלות ומ"מ אין להם טהרה במקוה ואחר שכן אינך צריך לידע איזה דבר חוצץ בהם ומה שאמרו אלו חוצצין בכלים הזפת והמור בכלי זכוכית לא כהלכה היא שנויה:

    כלי זכוכית שנקב וטהר מטומאתו והתיך זה אבר או איזה מן המתכות וסתם אותו הנקב אין אומרים שיהא דינו ככלי מתכות עד שאם יחזיר ויטמא יהא הכלי מיטהר במקוה אלא הולכים אחר עקרו וכלי זכוכית הוא וכן בשאר כלים אלא שבכלי זכוכית היה דרכן בכך ואין צריך לומר שלא חזרו לטומאתן ישנה כדין כלי מתכות:

    Meiri on Shabbat 15a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    פרש"י בד"ה שני גרדיים כו' במסכת עדיות מפרש למה הוזכר שם כו' עכ"ל. לא מצאתיו שם במשנה ולא בגמרא ירושלמי אבל בתוספתא דעדיות איתא ע"ש:

    Chidushei Halachot on Shabbat 15a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' עד שלא חרב הבית פשטה מלכות הרשעה על ישראל וכו' כצ"ל:

    ברש"י ד"ה קב ומחצה ירושלמית שהן ז' לוגין וביצה וחומש ביצה וכו' פי' קב ומחצה ירושלמית והן ו' לוגין ירושלמיות דהקב הוא ד' לוגין שהן ז' לוגין וביצה וחומש למדה מרברית ר"ל שהעשירית האיפה שהיה במדבר שהוא שיעור חלה למדת המדבר היה ז' לוגין וביצה וחומש שהן מ"ג ביצים וחומש ביצה כי כל לוג הוא ו' ביצים ואח"כ הוסיפו המדות בירושלים שתות נמצא ששה לוגין מדבריות נכנסו בחמשה לוגין ירושלמיות והלוג וביצה וחומש הנשארים מהז' לוגין מדבריות אינן רק לוג אחד למדה ירושלמית נמצא שהז' לוגין וביצה וחומש ביצה מדברית אינן כי אם ו' לוגין ירושלמיות שהוא קב ומחצה ירושלמית:

    ד"ה שחייב אדם וכו' כלומר הין אינו לשון משנה כצ"ל:

    ד"ה מלכות רומי פשטה וכו' כצ"ל:

    ד"ה מאה שנה אחרונים וכו' ופרנסו אלו ארבעה ק' שנה וכו' כצ"ל:

    בתוס' ד"ה אלא שלמה גזר וכו' והשתא מאי קא פריך רבה והא ידים דקדש דמיירי התם שלמה גזר וכו' ר"ל והא ידים דקדש דמיירי מינה ר"ע אותן ידים שלמה גזר והידים דגזרו בי"ח דבר שבו ביום גזרו על הכלים אותן ידים לא איירי בקדש אלא לתרומה כדאמר בשמעתין וא"כ שפיר קאמר רב יהודה דמשני ידים קודם גזירת כלים נשנו ושפיר קאמר ג"כ ר"ע זכינו שאין טומאת ידים במקדש ר"ל דכשגזר שלמה על הידים לקדשים לא גזר אלא על ידים של סתם בני אדם שהם חוץ למקדש שיטמאו אם נגעו בקדשים אבל על ידים שבמקדש דהיינו על ידים של כהנים לא גזר ותירצו התוס' וי"ל ר"ע אי"ח דבר קאי ר"ל דאין לפרש דר"ע קאי אגזירת ידים דשלמה דמסתמא ר"ע אי"ח דבר קאי שהיה מחדש והכי קאמר כשעסקו בי"ח דבר בדיני ידים והוסיפו לגזור על גזירת שלמה וגזרו על הידים אף לתרומה לא רצו אז להוסיף לגזור לקדשים אף על הידים שבמקדש והשתא שפיר פריך רבה הא בי"ח דבר כשעסקו אז בטומאת ידים לתרומה בו ביום נמי גזרו על הכלים ורב יהודה דשני ידים קודם גזירת כלים נשנית דהיינו בימי שלמה ידע גם הוא שפיר דר"ע לא קאי כי אם על גזירת י"ח דבר אלא דשני אע"ג דר"ע קאי אי"ח דבר אעפ"כ נקט ידים משום דידים לקדשים היתה גזירה קדומה בימי שלמה וקאמר דמעולם מימי שלמה ואילך היה זכות זה במקדש שלעולם לא נגזר טומאה על ידים במקדש לא בימי שלמה ולא בי"ח דבר ואפ"ה חזר ומקשה לו רבה והא תרווייהו וכו' משום דלא משמע ליה הכי לישנא דר"ע דאמר זכינו וכו' לפרש כדשני רב יהודה אלא דמשמע כפשוטו כשעסקו בי"ח דבר לא רצו לגזור על הידים במקדש לקדשים ולהכי הדרא קושיא לדוכתא לימא שאין טומאת ידים וכלים במקדש והארכתי בזה משום שדברי התוס' הללו אין מובנים קצת להתלמידים וק"ל:

    ד"ה שמאי אומר מקב וכו' משום דאיפה י"ח קבין וכו' דאיפה היא שלש סאין וכל סאה הוא ששה קבין ממילא עשירית האיפה שהוא שיעור חלה הוא שני קבין לב"ה דס"ל דעשירית מלבר בעינן וב"ש נמי ס"ל דהעומר שהוא עשירית האיפה הוי קביים אבל ס"ל דמן העומר א' צריך ליטול שתי פעמים חלה משום דעומר היה שיעור שתי אכילות לכל אכילה קב אחד ומכל אכילה שהוא קב היו נוטלים חלה שקב אחר היה עיסת המדבר ועליו נאמר ראשית עריסותיכם חלה תרימו:

    Maharam on Shabbat 15a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בתוס' בד"ה אלא שלמה גזר לקדשים תימא דבפ"ק דפסחים כו' עד סוף הדיבור. ולכאורה תירוצם דוחק הוא מאד בפי' הסוגיא דפסחים ולענ"ד לולי דבריהם היה נ"ל לפרש בפשיטות ע"פ הדרך שכתבתי בסמוך דלמאי דגרסינן שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים משמע שגזר על כל דיני נטילת ידים בין לחולין ובין לתרומה ובין לקדשים ומה"ט גופא סבר המקשה דשלמה גזר על כל פרטי דיני נטילת ידים השנויין בחגיגה והיינו בחולין גזר איסורא בעלמא שאסור לאכול בלא נט"י ובתרומה גזר טומאה על הידים ולקדש גזר טומאה ממש דטעון טבילה כדקתני על הקדש מטבילין והיינו דמקשה אכתי שלמה גזר וכדפרישית משא"כ להמסקנא דמשני הש"ס השתא דשלמה גזר לקדשים וא"כ לפ"ז ע"כ דלשון נטילת ידים לאו כללא הוא לכל כללי דיני נט"י אלא פרטא בעלמא והשתא לפ"ז מצינן למימר שפיר דשלמה לא גזר אפילו לקדשים אלא נטילה בעלמא והיינו לאיסורא ולא לטומאה כדמשמע פשטא דלישנא שתיקן נט"י ולא קאמר שגזר טומאה על הידים וכל דיני טומאת ידים השנויים בחגיגה לא איירי מתקנות שלמה אלא מתקנות חכמי המשנה וא"כ לפ"ז א"ש טובא סוגיא דפסחי' דלענין טומאת ידים לא נתקן בימי שלמה אלא מ"ח דבר הוי והיינו דמקשה והא תרווייהו בו ביום גזרו כנ"ל נכון:

    ובזה נתיישב הא דמשמע מלשון התוספת דגרסתם היתה אלא שלמה גזר לקדשים ולכאורה לשון אלא אין לו מקום ולמאי דפרישית א"ש דהשתא הדר ביה ממאי דקאמר מעיקרא דשמאי והילל גזור ולא קיבלו מינייהו דהא מצינן למימר דכל התקנות קיימות דשלמה לא גזר אפילו בקדשים אלא איסורא בעלמא ואתו שמאי והילל וגזרו טומאה על הידים והיינו לקדשים ואתי תלמידייהו וגזרו אף על התרומה. אלא דלפ"ז לא הוי א"ש הא דמקשה בפסחים והא תרווייהו בו ביום גזרו ושם אבאר אי"ה ומתוך מ"ש יש ליישב ג"כ שיטת רש"י בפרק עושין פסין אף לפי גירסת הגמרא שלפנינו ואין להאריך יותר ודוק היטב:

    בד"ה אלא שלא דנו דיני נפשות תימא דוקמת ועלית כו' עד סוף הדיבור. ובהשקפה ראשונה היה נ"ל ליישב דמה שלא דנו דיני נפשות לאו מקרא דוקמת ועלית הוא אלא לפי שרבו הרצחנים לכך לא הי' ביכולתן לדון דיני נפשות וכדמשמע להדיא בסוטה שילהי פרק עגלה ערופה ע"ש אחר זה מצאתי בלשון רש"י ז"ל בר"ה ד' ו' בהא דאמרינן התם דגלת' סנהדרין וישבה בחנויות מפרש רש"י שבכוונה גלו מלשכת הגזית לחנויות כדי שלא ידונו דיני נפשות לפי שרבו הרצחנים וב"ה שכוונתי לדעת רש"י ז"ל. מיהו אפשר דהתוספת סברי דטעמא דרש"י נמי היינו מקרא דוקמת ועלית דאל"כ מה בין לשכת הגזית לחנויות. ולענ"ד משום הא נמי לא איריא דבלשכת הגזית שהי' עיקר מושב סנהדרין הוי זילא בהו מילתא אם לא דנו דיני נפשות משא"כ בחנויות כנ"ל ודוק:

    Penei Yehoshua on Shabbat 15a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    ק''פ שָׁנָה עַד שֶׁלֹּא חָרַב הַבַּיִת פָּשְׁטָה מַלְכוּת אֱדוֹם עַל יִשְׂרָאֵל פירוש יון שלטו ק"ף שנה בזמן בית שני ומפורש הדבר בגמרא דעבודה זרה (דף ח') יעוין שם. ונראה לי בס"ד הטעם שהיתה שליטת יון ק"ף [180] שנים דאמרו רבותינו ז"ל גלות יון היה בשביל מכירת יוסף הצדיק ע"ה, והם היו עשרה אך ראובן לא היה עמהם במכירה נשאר תשעה שמכרוהו בעשרים כסף [20], ותשעה פעמים עשרים הוא ק"פ [9×20=180] לכך שלטה ק"פ שנים, גם יוסף הצדיק ע"ה אחוז ביסוד שהוא אות צ' והוא כפול וב' פעמים צ' עולה ק"פ [2×90=180], לכן נפרעו בעבורו בזמן בית שני שהוא כנגד יצחק אבינו ע"ה, וידוע מה שכתב רבינו ז"ל (בשער הפסוקים פ' לך לך) שיש שייכות ליצחק ביוסף בסוד ק"ף ח"י אותיות יצחק יעוין שם. ולכך הפרעון היה בזמן בית שני וגם שלטה ק"ף שנים כמנין שנותיו של יצחק אבינו ע"ה.

    Ben Yehoyada on Shabbat 15a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 15, Amud Aleph, about 328 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “שלמה גזר לקדשים, ואתו אינהו וגזור אף…”

    2. Segment 217 words

      Opens “גופא, אמר רב יהודה אמר שמואל: י"ח…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    3. Segment 345 words

      Opens “גופא, אמר רב הונא: בג' מקומות נחלקו…”

      Named: רב הונא.

    4. Segment 449 words

      Opens “ואידך, הלל אומר: מלא הין מים שאובים…”

    5. Segment 536 words

      Opens “ואידך, שמאי אומר: כל הנשים דיין שעתן.…”

      Named: רבה.

    6. Segment 619 words

      Opens “ותו ליכא? והאיכא הלל אומר לסמוך, ושמאי…”

      Named: רב הונא.

    7. Segment 719 words

      Opens “והאיכא הבוצר לגת שמאי אומר: הוכשר, והלל…”

    8. Segment 843 words

      Opens “יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן…”

      Named: רב כהנא.

    9. Segment 962 words

      Opens “שלח להם כך אמר אבא ק"פ שנה…”

      Named: רב הבית, אבא.

    10. Segment 1030 words

      Opens “וכי תימא בפ' שנה נמי אינהו הוו…”

    Sages named on this page

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Shabbat 15a · Segment 8 — “…שנה גזור! דאמר רב כהנא: כשחלה ר' ישמעאל בר'…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 15a · Segment 2 — “…רב יהודה אמר שמואל: י"ח גזרו ובי"ח נחלקו. והתניא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 15a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026