Talmud Builders

    Shabbat 78a

    Chapter 8 - HaMotzi Yayin

    גם: שבת דף ע״ח ע״א, פרק ח׳ המוציא יין

    English translation - Shabbat 78a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and the opinion of the school of Rabbi Yannai is not accepted. And here, in this baraita , they disagree about this: Rabbi Shimon ben Elazar holds: A small limb of an adult and a large limb of a day-old child are equal to one another, and Rabbi Natan holds: For carrying out oil in a measure equivalent to that which is used to spread on a small limb of an adult, yes, one is liable; however, a large limb of a day-old child, no, he is exempt. The Gemara asks: What conclusion was reached in this matter? Come and hear a proof, as it was taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says explicitly: The measure that determines liability for carrying out oil is equivalent to that which is used to spread on a small limb of a day-old child.

    2We learned in the mishna : The measure that determines liability for carrying out water is equivalent to that which is used to rub and spread on an eye bandage. Abaye said: Now, since, with regard to any substance that is utilized for both common and uncommon uses, the Sages, in their ruling, followed the common usage even as a leniency, i.e., one is liable only for carrying out the larger measure. However, when a substance has different uses and one is common and the other is common as well, the Sages, in their ruling, followed the common use that leads to a stringency, i.e., one is liable for carrying out even the smaller amount.

    3Proof for this principle can be seen in the following examples. Wine, its use for drinking is common and its use for healing is uncommon. The Sages, in establishing the measure that determines liability for carrying out wine, followed its use for drinking, which is common, which led to a leniency. The amount of wine that one typically drinks is greater than the amount of wine used for healing. Milk, its consumption is common and its use for healing is uncommon. The Sages, in establishing the measure that determines liability for carrying out milk, followed its consumption, which is common, as a leniency. Honey, its consumption is common and its use for healing is also common. The Sages, in establishing the measure that determines liability for carrying out honey, followed its use for healing, the smaller amount, as a stringency.

    4However, water, since its drinking is common and its use for healing is uncommon, what is the reason that the Sages followed its use for healing as a stringency? Based on the above principle, the Sages should have determined the measure based on its use for drinking. Abaye said: They taught this halakha in the Galilee where they typically drink wine. There, water is used as commonly for healing as it is for drinking ( Tosafot ). Rava said: Even if you say that this halakha applies in the rest of the places as well as in the Galilee, the use of water in treating the eye is common, in accordance with the opinion of Shmuel, as Shmuel said: All liquids placed on the eye effect a cure and cloud the vision, except for water which cures and does not cloud the vision.

    5We learned in the mishna : And the measure that determines liability for all other liquids is a quarter of a log . The Sages taught in a Tosefta : The measure that determines liability for carrying out blood and all types of liquids on Shabbat is a quarter of a log . Rabbi Shimon ben Elazar says: The measure that determines liability for blood is less than that. The measure that determines liability for carrying out blood is equivalent to that which is used to apply to one eye, as one applies blood to heal a wart on the eye. The Gemara asks: And what type of blood effects this cure? The blood of a wild chicken. Rabbi Shimon ben Gamliel says: The measure that determines liability for carrying out blood is equivalent to that which is used to apply to one eye, as one applies blood to heal a cataract. And what type of blood effects this cure? The blood of a bat. And a mnemonic to ensure that you do not confuse these cures: Inside for inside, outside for outside. The blood of a bat, which lives in inhabited areas, for the cataract, which is inside the eye; the blood of a wild chicken, which lives outside inhabited areas, for the wart, which is external to the eye.

    6The Gemara cites a Tosefta : In what case are these matters, the measures for the substances in the mishna, stated? They were stated with regard to one who carries them out from one domain to another without ascribing special significance to them. However, with regard to one who stores them, thereby ascribing significance to them, the ruling is that he is liable for carrying out any measure. Rabbi Shimon says: In what case are these matters stated? They were stated with regard to one who stores those amounts. However, if one merely carries them out, he is liable only if he carries out a quarter of a log . And the Rabbis agree with Rabbi Shimon with regard to one who carries out waste water to the public domain that even when one merely carries it out, the measure that determines liability is a quarter of a log .

    7The Master said in the Tosefta : In what case are these matters, the measures for the substances in the mishna, stated? They were stated with regard to one who carries them out from one domain to another without ascribing special significance to them. However, with regard to one who stores them, he is liable for any amount. The Gemara is surprised at this: Isn’t the one who stores also the one who carries out? One is not liable for merely storing. He is liable only for carrying out the stored item. Abaye said: With what are we dealing here? With the case of a student whose teacher said to him: Go and clear for me space for a meal, and he went and cleared space for him and removed the items to another domain. If he cleared an item that is significant to all, he is liable for carrying it out. If he cleared an item that is not significant to all, then, if his teacher had stored it, he is liable for carrying it out, and if his teacher had not stored it, he is not liable for carrying it out, since the student is fulfilling his teacher’s wishes.

    8The Master said in the Tosefta : And the Rabbis agree with Rabbi Shimon with regard to one who carries out waste water to the public domain, that the measure that determines liability is a quarter of a log . The Gemara asks: For what use is waste water fit? Rabbi Yirmeya said: It is used to knead clay. The Gemara asks: If that is its purpose, why is such a large amount required? Was it not taught in a baraita : The measure that determines liability for carrying out clay on Shabbat is equivalent to that which is used to make an opening for the bellows to be placed in a crucible, which is a much smaller measure? The Gemara answers: This is not difficult. This, where the measure for clay is equivalent to that which is used to make an opening for the bellows to be placed in a crucible, is referring to a case where it was already kneaded; that, where the measure for waste water is a quarter of a log to knead clay, is referring to a case where it is not yet kneaded, as a person does not go to the trouble of kneading clay just to make an opening for the bellows to be placed in a crucible. When carrying out water to knead clay, a large amount is required; however, clay that was already prepared is fit for use for smaller objects as well.

    9MISHNA: One who carries out a rope is liable in a measure equivalent to that which is used to form an ear-shaped handle for a basket. The measure that determines liability for carrying out reed grass is equivalent to that which is used to make a loop for hanging a sifter or a sieve. Rabbi Yehuda says: The measure for liability is equivalent to that which is used to take the measure of a shoe for a child, as the reed is used to measure the size of the foot. The measure that determines liability for carrying out paper is equivalent to that which is used to write a tax receipt. And one who carries out a tax receipt itself on Shabbat is liable.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    וליתא לדרבי ינאי - ור' שמעון בן אלעזר או או קתני או אבר קטן של גדול או להפך וכולה חד שיעורא הוא:

    ת"ש כו' - ודרבי ינאי תנאי היא:

    מכדי כל מילתא דשכיחא ולא שכיחא - כל ששיערו חכמים לענין שבת והוא ראוי לשני דברים חדא שכיחא וחדא לא שכיחא אזול רבנן בשיעורן בתר דשכיחא ואפילו היא קולא ששיעורה גדול אמרינן סתמיה להא עביד ולא אמרי' הואיל וחזי נמי למילתא אחריתי ששיעורה קטן ניזיל בתרה לחומרא ואע"פ דלא שכיחא:

    שכיחא ושכיחא - והיכא דשכיחי תרוייהו אזלינן לחומרא ומשערינן בשיעורא זוטא:

    רפואתו לא שכיחא - כגון לשוף בו קילור ואע"ג דחזי לה דאיכא דעביד בחלב אשה ואיכא דעביד במיא וחסין על היין שדמיו יקרים הלכך אזול בתר שתייתו ושיערוהו בכדי מזיגת כוס ואע"ג דלקולא שיש כאן שיעור גדול וכן חלב נמי חזי לאכילה ולשוף קילור ומיהו לא שכיחא שהרי אף המים ראויין לכך ויש עושין ממים הלכך אזול רבנן בתר אכילתו ושיעורו בכדי גמיאה ואע"ג דקולא היא:

    דבש רפואתו נמי שכיחא - שאין משקה אחר ראוי לכתית:

    לחומרא - הואיל ותרוייהו שכיחן לחומרא בעינן לשעוריה:

    רפואתו לא שכיחא - שהרי שאר משקין ראויין לכך ויש שפין קילור בשאר משקין ושתייתו שכיחא שרוב שתיית מים הם שאין אדם שותה יין לכל צמאיו כי אם לסעודתו:

    בגלילא שנו - שהן עניים ומקפידין בדבר מועט וחסין על יין וחלב לשוף קילור ואין שפין אלא במים והלכך רפואתו נמי שכיחא ובעינן למיזל לחומרא:

    כל שקייני - כל משקין ששפין בהן קילור:

    מסו - החולי:

    ומטללי - מסככין על העין ומונעין מראיתו עד שיכלה מראיתו לגמרי מפני שהן עבין ונגלדין כמין דבק שקורין גלוזייר:

    בר ממיא - דעדיפי מכולהו דמסו ולא מטללי שנבלעין מיד או ניגבין מהר ולא נגלדין על גב העין:

    שכן כוחלין לברקית - מיילא שבולטת בעין:

    ומאי נינהו - מאיזה דם כוחלין אותו:

    ליארוד - תבלול ובתוספתא ראיתי לחורור והן טיפות דקות של לובן הנולדות בעין כדתנן בבכורות גבי מומין (דף לח:):

    דמא דכרושתינא - עטלף שקורין טלפא:

    גוא - כרושתינא מצוי בתוך היישוב שהוא ליארוד שהוא שוקע בתוך העין:

    לברא - דמא דתרנגולת ברא לברקית שהיא בולטת:

    בד"א - דבעינן שיעורא במוציא לר"ה:

    אבל המצניע - והוציאו חייב בכל שהוא לקמיה פריך אטו מצניע לאו מוציא הוא:

    ר' שמעון אומר בד"א - דמיחייב בשיעורא זוטא כי האי:

    במצניע - בשיעור הזה וחזר והוציאו:

    אבל במוציא - אדם שלא הצניעו והוציאו אינו חייב אלא ברביעית:

    במוציא שופכין - אדם שלא הצניען אינו חייב אלא ברביעית דבציר מהכי לא חזו כדלקמן לגבל טיט:

    אטו מצניע לאו מוציא הוא - הלא אין מתחייב אלא על ידי הוצאה:

    אמר אביי הכא בתלמיד - כגון שולי דנגרי שאומר לו רבו לך ופנה לי המקום:

    דבר שחשוב לכל מיחייב עליה - ואף על גב דלא אצנעיה רביה לצרכו:

    דבר שאינו חשוב לכל כו' - והכי קאמרי בד"א דבעינן שעורא דחשיב במוציא כלומר בדבר שאין לך לילך בו אלא אחר הוצאתו של זה שהמחשבה תלויה בזה שהוציא אבל במצניע בדבר שיש לך לילך אחר מחשבה של מצניע כגון המצניע כל שהוא חייב זה המוציאו ורשב"א אמרה ואזיל לטעמיה דאמר בפרקין דלעיל דבדבר שאין מצניעין כמוהו והוכשר לזה והצניעו נתחייב זה במחשבתו של זה וה"ה דמצי לאוקמי במצניע גופיה ולמימר הכי בד"א במוציא בדבר שלא הוצנע ואין לך לילך בו אלא אחר הוצאתו של זה אבל אם היה זה מצניע דבר זה מתחילה וחזר והוציאו חייב אלא משום דשמעי' לי' דאמר נתחייב זה במחשבה של זה אוקמא אביי אפי' באחר שהוציאו וכ"ש אם הוציאו הוא עצמו:

    פי כור - נקב שנותנין בו המפוח ושיעורא זוטא הוא ומרביעית חזי לגבל טובא וכיון דהוצאת טיט חשיבא בכדי פי כור בעינן נמי לשעוריה בהנך דעבדי לטיט בכדי גיבול פי כור:

    דמיגבל - כבר חשוב בכדי פי כור אבל זה שעדיין לא נגבל אינו נשער בכך לפי שאין אדם טורח לגבל שיעור מועט כזה ואם בא לגבל מגבל יותר ועושה בו דברים אחרים:

    מתני' אזן לקופה - לאוחזה בה:

    תלאי - לתלותו בו:

    מדת מנעל - להראותו לאומן כמדה זו אני צריך:

    נייר - מעשבים עושים אותו:

    קשר של מוכסין - יש לך אדם שנותן המכס לראש הנהר במקום אחד או מוחל לו במתנה והוא מוסר לו חותם להראות למוכס שמחל לו המכס ודרכו לכתוב בו שתי אותיות והן גדולות משתי אותיות שלנו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    שבת 78 עמוד א

    1וליתא דרבי ינאי. והכא בהא קמיפלגי: ר"ש בן אלעזר סבר: אבר קטן דגדול ואבר גדול דקטן בן יומו כי הדדי נינהו, ורבי נתן סבר: אבר קטן דגדול אין, אבר גדול דקטן בן יומו לא. מאי הוי עלה? תא שמע: דתניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: שמן כדי לסוך אבר קטן של קטן בן יומו.

    2מים כדי לשוף בהן את הקילור. אמר אביי: מכדי כל מילתא דשכיחא ולא שכיחא, אזול רבנן בתר דשכיחא לקולא. שכיחא ושכיחא אזול רבנן בתר דשכיחא לחומרא.

    3יין, שתייתו שכיחא רפואתו לא שכיחא אזול רבנן בתר שתייתו דשכיחא לקולא. חלב, אכילתו שכיחא רפואתו לא שכיחא אזול רבנן בתר אכילתו לקולא. דבש, אכילתו שכיחא רפואתו שכיחא אזול רבנן בתר רפואתו לחומרא.

    4אלא מים, מכדי שתייתו שכיחא רפואתו לא שכיחא, מאי טעמא אזול רבנן בתר רפואתו לחומרא? אמר אביי: בגלילא שנו. רבא אמר: אפי' תימא בשאר מקומות, כדשמואל, דאמר שמואל: כל שקייני מסו ומטללי לבר ממיא דמסו ולא מטללי.

    5ושאר כל המשקין ברביעית. תנו רבנן: דם וכל מיני משקין ברביעית. רבי שמעון בן אלעזר אומר: דם, כדי לכחול בעין אחת, שכן כוחלין לברקית. ומאי נינהו? דמא דתרנגולת ברא. רשב"ג אומר: דם כדי לכחול בו עין אחת, שכן כוחלין ליארוד. ומאי ניהו? דמא דכרושתינא. וסימניך: גוא לגוא, ברא לברא.

    6בד"א במוציא, אבל במצניע כל שהוא חייב. רבי שמעון אומר: בד"א במצניע, אבל במוציא אינו חייב אלא ברביעית. ומודים חכמים לר"ש במוציא שופכין לרה"ר ששיעורן ברביעית.

    7אמר מר: בד"א במוציא, אבל במצניע כל שהוא. אטו מצניע לאו מוציא הוא? אמר אביי: הכא במאי עסקינן בתלמיד שאמר לו רבו: לך ופנה לי המקום לסעודה. הלך ופנה לו. דבר חשוב לכל חייב עילויה, דבר שאינו חשוב לכל, אי אצנעי' רביה מיחייב עילויה, ואי לא לא מיחייב.

    8אמר מר: מודים חכמים לר"ש במוציא שופכין לרה"ר ששיעורן ברביעית. שופכין למאי חזו? אמר רבי ירמיה: לגבל בהן את הטיט. והתניא: טיט כדי לעשות בהן פי כור! לא קשיא: הא דמיגבל, הא דלא מיגבל לפי שאין אדם טורח לגבל טיט לעשות פי כור.

    Mishna

    9המוציא חבל כדי לעשות אוזן לקופה. גמי כדי לעשות תלאי לנפה ולכברה. רבי יהודה אומר: כדי ליטול ממנו מדת מנעל לקטן. נייר כדי לכתוב עליו קשר מוכסין. והמוציא קשר מוכסין חייב.

    Tosafot

    דם וכל מיני משקין ברביעית - בתוספתא גרס ושאר מיני משקין וכן נראה דהא כל מיני משקין אינן ברביעית דיין ושמן ודבש ומים שיעורן כדתנן במתני':

    שכן כוחלין ליארוד - אין נראה לר"י לפרש דהיינו תבלול דבתוספת' קתני בהך מילתא גופא שכוחלים לחורור ובבכורות (דף לח:) חשיב תבלול וחורור אלמא תבלול לאו היינו חורור:

    אטו מצניע לאו מוציא הוא - פירש בקונט' דהוה מצי למימר הב"ע כשהצניעו והוציאו אלא דניחא ליה לישנויי בשלא הוציאו המצניע עצמו משום דאתיא כרשב"א וקשה דמנלן דאתיא כרשב"א אדרבה כרשב"ג אתיא דמיירי לבסוף ועוד דאמאי נקט בתלמיד שא"ל רבו אפילו אדם בעלמא נמי ודוחק לומר דלא מחייב רבי שמעון במחשבתו של זה אלא תלמיד במחשבתו של רבו לכך נראה דה"פ אטו מצניע לאו מוציא הוא דמדלא קתני אבל המצניע בכל שהוא דהוה משמע דהמצניע הוא המוציא כדדייק לעיל אינו חייב אלא המצניעו מתניתין דלא כרשב"א אלא קתני במצניע משמע אפילו אחר הצניעו חייב המוציא ולהכי קשיא ליה אטו מצניע לאו מוציא הוא דהא שום תנא לא מחייב אא"כ הוציאו המצניע אלא רשב"א לבדו ומתניתין דכלל גדול (לעיל שבת עה:) דהמצניע דלא כוותיה ומשני בתלמיד שאמר לו רבו דכה"ג כ"ע מודו שהתלמיד עושה הכל לדעת רבו:

    שופכין למאי חזו - דוקא אברייתא קא בעי וכן משמע לקמן (שבת דף עט.) דאמר והא טיט דמקמי דליגבליה תנא מודים חכמים לרבי שמעון במוציא שופכין כו' והוינן בה שופכין למאי חזו משמע דבמתני' אתי שפיר ונרא' לר"י דהיינו טעמא משום דשופכין דמתניתין איכא למימר דחזו לכמה דברים לרחוץ בהם כוסות וקערות דלא מאיסי כולי האי אלא שאינן ראויין לשתיה אבל הכא דומיא דדם קתני דמאיסי טובא ולכך בעי למאי חזו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אמר אביי מכדי לענין שיעור הוצאה כל דבר שיש בו ב' צרכים - ב' מדות. אחת מצויה ואחת שאינה מצויה הלכו חכמים בשיעור הוצאתו אחר ההנאה המצויה. אע"ג שהיא מרובה מן האחרת ונמצאת לקולא ואם שתיהן מצויות הלכו להחמיר. חלב שתייתו שכיחא ורפואתו לא שכיחא אזול רבנן בתר שתייתו לקולא.

    יין שתייתו שכיח' ורפואתו לא שכיחא אזול רבנן נמי בתר שתייתו לקולא - דבש אכילתו שכיחא ורפואתו שכיחא אזול רבנן אחר רפואתו לחומרא. ושאלו את אביי מים מכדי שתייתו שכיחא ורפואתו לא שכיחא מ"ט אזול רבנן בתר רפואתו ואמרו כדי לשוף בהן את הקילור.

    ואהדר אביי בדגלילא שנו - כלומר מי גליל שהן ידועין שמועילין לעין בקילור שהן כמי דקלים שהן ידועין שמועילין לירוקה. אבל מים דעלמא ברביעית. רבא אמר אפי' תימא מים שבשאר מקומו' שיעורן כדי לשוף בהן את הקילור כדשמואל דאמר שמואל כולהו שקייני מעלו וסעדי בר מן מיא דמעלו וגרדי. וכן תורף הדברים שאין המים סועדין כמיני מאכל. אלא עיקר שתייתן כעין רפואה היא. לפיכך שיעורן כרפואה:

    דם ברביעית ודם של דוכיפת דא תרנגולא ברא - או של עטלף כדי לכחול עין אחת ברקית. כאותה ששנינו השוכר את החמו' והבריק'. [ליארוד] חוורוור שמלבין שחור שבעין כרושתינא. תרנגולא דביתא וי"א אלכפאש ודמה מועיל לכאב שבתוך עין. ודם דוכיפת מועיל לכאב שמחוץ לעין:

    תנא במה דברים אמורים במוציא שהוציא דבר שלא קדם והצניעו - שהוא צריך לשיעורין הללו. אבל הצניע דבר בחול לצורכו והוציאו בשבת חייב עליו בכל שהוא. ר"ש אומר כל השיעורין הללו לא נאמרו אלא למצניעיהן שאם הצניע בחול בשיעורין הללו והוציאו בשבת חייב. אבל אם הוציא כלום מן כל אלו בין יין בין חלב בין דבש ובין מים שלא קדם והצניעו אינו חייב אלא על רביעית. ואקשי' אמר מר ר' שמעון אומר בד"א במצניע. אבל במוציא אינו חייב אלא ברביעי'. ואמרינן וכי מאחר שהצניעו לצרכו היאך אינו חייב אלא על הוצאתו. פי' בכל שהוא. והיאך צריך שיעור. פי' המוציא יין כו'. ואוקימנא לדר' שמעון בתלמיד שאמר לו רבו לך ופנה לי מקום לסעודה והלך ופינה כל מה שהיה שם והצניעו ובא רבו בשבת והוציא כל מה שהצניע לו תלמידו. אם הוציא הרב דבר שהוא חשוב לכל כשיעורין הללו הרי הוא חייב. ואם הוציא הרב דבר שאינו חשוב לכל ופיחת מן השיעורין הללו אילו הוא בעצמו הצניען חייב עליו בכל שהוא. אבל תלמידו הצניעו ופיחת הוא מן השיעורין הללו מוציאו פטור ואם הוציא מן המשקין מה שלא הוצנע אינו חייב אלא ברביעית שנמצאו דברי ר"ש שאמר לא נאמרו כל השיעורין הללו אלא למצניעיהן למי שהצניעם לו. (שמשו) ויש שמפרשין שמועה זו פי' אחר דהכין קאמר ר"ש לא נאמרו כל השיעורין הללו אלא לענין הצנעה. ולא סלקא. ויש שגורסין שיטה זו דאביי ארישא דברייתא.

    בד"א במוציא אבל במצניע כל שהוא - ומקשי' הכי אטו מוציא לאו מצניע הוא. ומפרקי' פירוק דאביי ואנחנא לא קא סלקא לנא הכי וכלישנא דפרישנא דווקא. פי כוש קורין אותו בל' ארמי ריש פילכא ובלשון ישמעאל פלכה. שעושין על פי הכוש כמו כדור אצל הצינורה כדי שיכבד הכוש ויסוב ויש עושים אותו מן העצם ויש עושים אותו מן העץ. ויש שעושין אותו מן הטיט. ומקשי' כי מכדי שיעור טיט כדי לעשות פי כוש למה הוצרכו שיעור שופכין רביעית כדי לגבל בה את הטיט. והלא טיט של פי כוש מתגבל בפחות מרביעית. והשבנו אם הטיט מגובל ועומד סגי בזה השיעור. ואם צריך לגבלו אין אדם טורח לגבל טיט לעשות פי כוש:

    מתני' נייר כדי לכתוב עליו קשר מוכסין [כו'].

    Edition: Vilna Edition

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 78a

    Shabbat 78a. The full printed text of this folio side - 9 numbered segments, about 348 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 78a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026