Talmud Builders

    Shabbat 55b

    Back to index

    English translation — Shabbat 55b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara raises an objection from the following baraita : The ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, why did You penalize Adam, the first man, with the death penalty? He said to them: I gave him a simple mitzva, and he violated it. They said to Him: Didn’t Moses and Aaron, who observed the whole Torah in its entirety, nevertheless die? The Holy One, Blessed be He, said to them, citing the verse: “All things come alike to all; there is one event to the righteous and to the wicked; to the good and to the clean, and to the unclean; to him who sacrifices, and to him who does not sacrifice; as is the good, so is the sinner; and he who swears, as he who fears an oath” (Ecclesiastes 9:2). Apparently, death is not dependent upon one’s actions. Everyone dies.

    2The Gemara answers: Rav Ami stated his position in accordance with this tanna , as it was taught in a baraita : Rabbi Shimon ben Elazar said: Even Moses and Aaron died due to their sin, as it is stated: “And the Lord spoke to Moses and Aaron: Because you did not believe in Me , to sanctify Me in the eyes of the children of Israel, therefore you shall not bring this congregation in to the land which I have given them” (Numbers 20:12). Had you believed in Me and spoken to the rock as commanded, your time would not yet have come to leave the world. Apparently, even Moses and Aaron died due to their sins.

    3The Gemara raises an objection from what was taught in the following baraita : Four people died due to Adam’s sin with the serpent, in the wake of which death was decreed upon all of mankind, although they themselves were free of sin. And they are: Benjamin, son of Jacob; Amram, father of Moses; Yishai, father of David; and Kilab, son of David. And all of them were learned through tradition, except for Yishai, father of David, with regard to whom there is an explicit verse interpreted homiletically, as it is written: “And Absalom placed Amasa in charge of the army in place of Joab, and Amasa was the son of a man named Ithra the Israelite, who had taken to himself Abigail the daughter of Nahash, sister of Zeruiah, the mother of Joab” (II Samuel 17:25).

    4The Gemara asks: And was Abigail the daughter of Nahash? Wasn’t she the daughter of Yishai, as it is written: “And Yishai begot his firstborn Eliab, and Abinadab the second, and Shimea the third, Nethanel the fourth, Raddai the fifth, Ozem the sixth, David the seventh: and their sisters were Zeruiah and Abigail. And the sons of Zeruiah: Abishai, and Joab, and Asahel, three. And Abigail bore Amasa; and the father of Amasa was Jether the Ishmaelite” (I Chronicles 2:13–17)? Apparently, Abigail was the daughter of Yishai. Rather, the verse states that Abigail was the daughter of Nahash in order to teach us that she was the daughter of one who died on account of Adam’s sin with the serpent [ naḥash ], though he himself was free of sin.

    5The Gemara now clarifies the matter: Who is the tanna of the baraita that states that four people did not die due to their own sins? If you say that it is the tanna who taught the conversation between the ministering angels and God, it is difficult, as weren’t there also Moses and Aaron who did not die due to their own sins? Rather, it must be Rabbi Shimon ben Elazar, who holds that even Moses and Aaron died because of their own sins. Learn from it then that, in principle, he agrees that there is death without sin and there is suffering without iniquity, and this is a conclusive refutation of the opinion of Rav Ami. The Gemara concludes: Indeed, it is a conclusive refutation.

    6Having mentioned the sins of some of the significant ancestors of the Jewish people, the Gemara now addresses several additional ancestors. Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Anyone who says that Reuben sinned with Bilhah is nothing other than mistaken, as it is stated: “And it came to pass, when Israel dwelt in that land, that Reuben went and lay with Bilhah his father’s concubine; and Israel heard of it. Now the sons of Jacob were twelve” (Genesis 35:22). The fact that the Torah stated the number of Jacob’s sons at that point in the narrative teaches that, even after the incident involving Bilhah, all of the brothers were equal in righteousness. Apparently, Reuben did not sin. How then do I establish the meaning of the verse: “And he lay with Bilhah his father’s concubine”? The plain understanding of the verse indicates sin. This verse teaches that Reuben rearranged his father’s bed in protest of Jacob’s placement of his bed in the tent of Bilhah and not in the tent of his mother Leah after the death of Rachel. And the verse ascribes to him liability for his action as if he had actually lain with Bilhah.

    7It was taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says: This righteous person, Reuben, was saved from that sin of adultery, and that action did not come to be performed by him? Is it possible that his descendants are destined to stand on Mount Eival and say: “Cursed be he that lies with his father’s wife; because he uncovers his father’s skirt. And all the people shall say, amen” (Deuteronomy 27:20), and this sin will come to be performed by him? Is it conceivable that the members of a tribe would curse their ancestor? How then do I establish the meaning of the verse: “And he lay with Bilhah his father’s concubine”? It is understood as follows: He protested the affront to his mother. He said: If my mother’s sister Rachel was a rival to my mother, will my mother’s sister’s concubine be a rival to my mother? He immediately stood and rearranged her bed so that Jacob would enter Leah’s tent.

    8Aḥerim say: He rearranged two beds, one of the Divine Presence and one of his father. And that is the meaning of that which is written: “Unstable as water, you shall not excel; because you went up to your father’s bed; then you did defile it; he went up to my bed [ yetzu ’ i ]” (Genesis 49:4). Do not read it as yetzu’i , in the singular; rather, read it as yetzu ’ ai , my beds, in the plural, referring to both the bed of his father and to the bed of the Divine Presence, which rests in the tents of the righteous.

    9The Gemara notes that the matter of Reuben’s innocence is parallel to a dispute between tanna’im . As it was taught in a baraita : The verse states: “Unstable [ paḥaz ] as water, you shall not excel.” The Sages understood paḥaz as an acronym. Rabbi Eliezer says that it means: You were impulsive [ pazta ], you were liable [ ḥavta ], and you acted contemptuously [ zalta ]. Rabbi Yehoshua says that it means: You trampled the law [ pasata al dat ], you sinned [ ḥatata ], and you were promiscuous [ zanita ]. Rabban Gamliel says: The acronym does not refer to Reuben’s sin. It refers to his repentance: You prayed [ pilalta ], you trembled in fear [ ḥalta ], and your prayer shone forth [ zarḥa ].

    10Rabban Gamliel said: We still need the explanation of the Modaite, as Rabbi Elazar HaModa’i said: Reverse the order of the letters in the word paḥaz and then interpret it homiletically: You shook [ zizata ], you recoiled [ hirtata ]; the ḥet in paḥaz is interchanged with the letter heh , so that you would not sin, and the sin flew [ parḥa ] from you. Rabban Gamliel and Rabbi Elazar HaModa’i are of the opinion that Reuben did not sin. Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua held that he did. Rava said, and some say that Rabbi Yirmeya bar Abba said: Reverse the letters in paḥaz and interpret: You remembered [ zakharta ] the punishment for that offense, you made yourself gravely ill [ ḥalita ] in order to refrain from sinning, and you successfully withdrew [ peirashta ] from sinning.

    11The Gemara prefaces the following statements of Rabbi Shmuel bar Naḥmani with a mnemonic: Reuben, the sons of Eli, the sons of Samuel, David, Solomon, and Josiah.

    12Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Anyone who says that the sons of Eli sinned is nothing other than mistaken, as it is written: “And the two sons of Eli, Hophni and Pinehas, were there priests of the Lord” (I Samuel 1:3).

    13The Gemara explains: Rabbi Yonatan holds in accordance with the opinion of Rav, as Rav said: Pinehas did not sin. And the verse juxtaposes Hophni to Pinehas; just as Pinehas did not sin, so too Hophni did not sin. The Gemara asks: How, then, do I establish the meaning of the verse: “Now Eli was very old, and heard all that his sons did to all Israel; and how they lay with the women that assembled at the door of the Tent of Meeting” (I Samuel 2:22), which indicates otherwise? The Gemara answers: Since the sons of Eli delayed sacrificing the bird-offerings of women who had given birth, a pair of doves brought as part of the purification process, and this delay caused the women not to go to their husbands in timely fashion, the verse ascribes to Hophni and Pinehas liability as if they had lain with them. They were guilty of nothing more than negligence and carelessness.

    14The Gemara now examines the matter itself of Rav’s statement cited in the course of the previous discussion. Rav said: Pinehas did not sin, as it is stated: “And Ahijah, the son of Ahitub, Ichabod’s brother, the son of Pinehas, the son of Eli, was the Lord’s priest in Shiloh, wearing an ephod” (I Samuel 14:3). Is it possible that sin came to Pinehas’ hand and, nevertheless, the verse traces the lineage of his grandson, Ahijah, back to him?

    15Wasn’t it was already stated with regard to those who engage in promiscuous relations: “The Lord will cut off from the man that does this, him that is awake and him that answers from the tents of Jacob, or any to present an offering to the Lord of hosts” (Malachi 2:12). The Sages interpreted the verse homiletically: If the sinner is an Israelite, he will not have among his descendants one who is sharp and awake among the Sages, or even one among their disciples who can answer questions. And if he is a priest, he will not have a son who will present a meal-offering. If Pinehas had sons and grandsons serving as priests, conclude from it that Pinehas did not sin.

    16The Gemara asks: However, isn’t it written: “And how they lay [ yishkevun ] with the women.” The verb yishkevun is in the plural, indicating that both sons were guilty. The Gemara answers: It is written without a vav so that it can be read as yishkeven in the singular, i.e., how he lay, indicating that only one of them sinned.

    17The Gemara asks further: Isn’t it written that Eli said: “No, my sons [ banai ]; for it is not a good report that I hear; you make the Lord’s people to transgress” (I Samuel 2:24). The fact that Eli referred to his sons in the plural indicates that they both sinned. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: It is written in a manner that can be read as my son [ beni ] in the singular.

    18The Gemara raises another question: Isn’t it written: “You make the Lord’s people to transgress [ ma’avirim ] in the plural, indicating that both sons were guilty. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: Here too, the word is written without a yod so that it can be read as: You cause the Lord’s people to transgress [ ma’aviram ] in the singular, indicating that only one of them sinned.

    19The Gemara raises one last challenge: Isn’t it written: “Now the sons of Eli were scoundrels; they knew not the Lord” (I Samuel 2:12), indicating that they were both sinners. The Gemara answers: Since Pinehas should have protested Hophni’s conduct, but he did not protest, the verse ascribes to him liability as if he too had sinned.

    20Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Anyone who says

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בעטיו של נחשבעצתו של נחש שהשיא לחוה ולא בחטא אחר שלא חטאו בעטיו כמו עטא וטעם (דניאל ב):

    ואחיותיהםבבני ישי משתעי:

    אלא לאו ר"ש בן אלעזרדאמר משה ואהרן בחטאם מתו ומודה בהני:

    כל האומר ראובן חטאבמעשה בלהה:

    דכתיבבההוא קרא:

    ויהיו בני יעקב וגו'להוציא מלבך שלא תחשדנו:

    ויבא חטא זה לידוויגזור הקב"ה שיהיו מן המקללים:

    אחת של שכינהכך היה יעקב עושה בארבעה אהלי נשיו מעמיד מטה לשכינה ובאותו אהל שהוא רואה בו השכינה הוא בא ולן אותו הלילה:

    חללתאותו שם שעלה על יצועי דהיינו שכינה מדלא כתיב יצועי עלית טעם אחר עד שלא נבנה אהל מועד היתה שכינה מצויה באהלי צדיקים:

    פחזנוטריקון הוא:

    פזתהלשון עמא פזיזא (לקמן שבת דף פח.). פזתה מיהרת בעצמך וחטאת:

    זלתהזלזלת:

    פיללתלהנצל מן החטא:

    חלתהויחל משה (שמות לב):

    זעזעת'יראת לחטוא לר' אליעזר ור' יהושע חטא ולרבן גמליאל ולמודעי בקש לחטוא ולא חטא:

    חליתחולי גדול להתאפק לכבוש יצרך:

    כל האומר בני עלי חטאובאשת איש אינו אלא טועה ומיהו בבזיון קדשים חטאו:

    דאמר רבלקמן בשמעתין פנחס לא חטא ויליף לה מקרא ור' יונתן יליף לה לחפני מהאי קרא דמקיש חפני לפנחס:

    ששהו את קיניהןשהיו מסרבין להקריב שום קרבן אלא בקושי כדכתיב (שמואל א ב׳:ט״ו) גם בטרם יקטירון את החלב וגו' וכשהיו זבות ויולדות באות ממקום אחר לשילה להקריב את קיניהן והן היו משהין מלהקריבם והנשים לא היו יכולין לסמוך עליהם שיקריבו והיו שוהות שם ולא היו חוזרות אצל בעליהן עד שראו קיניהן קרבין והיו טהורות לקדשים וליכנס לעזרה לפיכך מעלה עליהם כאילו שכבום שהיו מונעים אותן מפריה ורביה:

    פנחס לא חטאבאשת איש דאשר ישכבון את הנשים אינו אלא חפני לבדו:

    ואחיה בן אחיטוב וגו' כהן ה'בשילה נושא אפוד הרי שמיחסו לשבח ומזכיר עליו שם פנחס אבי אביו:

    אפשר בא חטא לידו והכתוב מייחסולשבח ואת בן בנו מייחסו אחריו והכתיב גבי עבירה דנואפים יכרת ה' לאיש וגו' והאי קרא בבא על הנכרית ועל הזונה מישתעי כדדרשינן ליה באלו הן הנשרפין דכתיב לעיל מיניה כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר ודרשינן כי חלל יהודה קדש זו זונה וכן הוא אומר לא תהיה קדשה וגו':

    ערחריף להבין ולהורות בין החכמים כדאמרי' בעירובין (דף נג:) אהרנית ערנית:

    ואם כהן הוא כו'וכאן מייחס כהן מגיש מנחה אחר פנחס:

    והכתיב אל בני כי לא טובה השמועה אשר אנכי שומע מעבירים עם ה' אביהם היה מוכיחם:

    והא כתיב מעבירים אמר רב הונא בריה דרב יהושע מעבירם כתיבקשה בעיני שם החכם הנזכר כאן כי אומר אני שטעות גדול הוא ול"ג לה להא מילתא שהרי בספרים מוגהים כתיב מעבירים וגם. במסורה הגדולה במקום שמנויין שם כל התיבות דלא כתיב בהן יו"ד וקורין ולא נמנה זה והם מנויין ע"פ החשבון וזו אינה קשיא דהאי מעבירים לאו לשון עבירה הוא אלא לשון ויעבירו קול במחנה (שמות ל״ו:ו׳) וה"ק להו לא טובה השמועה אשר אנכי שומע את עם ה' מעבירים ומכריזין וקובלים עליכם והאי מעבירים לשון רבים הוא ואעם ה' קאי ולאו אבני עלי שהרי הם היו עוברים ולא היו מעבירים את אחרים:

    שבת 55 עמוד ב

    1מיתיבי: אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם! מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון? אמר להם: מצוה קלה צויתיו ועבר עליה. א"ל והלא משה ואהרן! שקיימו כל התורה כולה ומתו א"ל (קהלת ט, ב) מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב וגו'׃

    2הוא דאמר כי האי תנא דתניא ר"ש בן אלעזר אומר אף משה ואהרן בחטאם מתו שנא' (במדבר כ, יב) יען לא האמנתם בי הא האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם׃

    3מיתיבי ארבעה מתו בעטיו של נחש ואלו הן בנימין בן יעקב ועמרם אבי משה וישי אבי דוד וכלאב בן דוד וכולהו גמרא לבר מישי אבי דוד דמפרש ביה קרא דכתיב ״(שמואל ב יז״, כה) ואת עמשא שם אבשלום תחת יואב (שר) הצבא ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב׃

    4וכי בת נחש הואי והלא בת ישי הואי דכתיב ״(דברי הימים א ב״, טז) ואחיותיהן צרויה ואביגיל אלא בת מי שמת בעטיו של נחש׃

    5מני אילימא תנא דמלאכי השרת והא איכא משה ואהרן אלא לאו ר"ש בן אלעזר היא וש"מ יש מיתה בלא חטא ויש יסורין בלא עון ותיובתא דרב אמי תיובתא:

    6א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה שנאמר ״(בראשית לה״, כב) ויהיו בני יעקב שנים עשר מלמד שכולן שקולים כאחת אלא מה אני מקיים (בראשית לה, כב) וישכב את בלהה פילגש אביו מלמד שבלבל מצעו של אביו ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה׃

    Baraita

    7תניא ר"ש בן אלעזר אומר מוצל אותו צדיק מאותו עון ולא בא מעשה זה לידו אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל ולומר (דברים כז, כ) ארור שוכב עם אשת אביו ויבא חטא זה לידו אלא מה אני מקיים וישכב את בלהה פילגש אביו עלבון אמו תבע אמר אם אחות אמי היתה צרה לאמי שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי עמד ובלבל את מצעה׃

    8אחרים אומרים שתי מצעות בלבל אחת של שכינה ואחת של אביו והיינו דכתיב ״(בראשית מט״, ד) אז חללת יצועי עלה (אל תקרי יצועי אלא יצועיי)׃

    9כתנאי פחז כמים אל תותר ר' אליעזר אומר פזתה חבתה זלתה ר' יהושע אומר פסעתה על דת חטאת זנית ר"ג אומר פיללתה חלתה זרחה תפלתך׃

    10אמר ר"ג עדיין צריכין אנו למודעי ר' אלעזר המודעי אומר הפוך את התיבה ודורשה זעזעתה הרתעתה פרחה חטא ממך רבא אמר ואמרי לה ר' ירמיה בר אבא זכרת עונשו של דבר חלית עצמך חולי גדול פירשת מלחטוא:

    11ראובן בני עלי בני שמואל דוד ושלמה ויואש סימן:

    12אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה שנאמר ״(שמואל א א״, ג) ושם שני בני עלי (עם ארון ברית האלהים) חפני ופנחס כהנים לה'׃

    13סבר לה כרב דאמר רב פנחס לא חטא מקיש חפני לפנחס מה פנחס לא חטא אף חפני לא חטא אלא מה אני מקיים אשר ישכבון את הנשים מתוך ששהו את קיניהן שלא הלכו אצל בעליהן מעלה עליהן הכתוב כאילו שכבום׃

    14גופא אמר רב פנחס לא חטא שנאמר ״(שמואל א יד״, ג) ואחיה בן אחיטוב אחי אי כבוד בן פנחס בן עלי כהן ה' וגו' אפשר חטא בא לידו והכתוב מייחסו׃

    15והלא כבר נאמר (מלאכי ב, יב) יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לה' צבאות אם ישראל הוא לא יהיה לו ער בחכמים ולא עונה בתלמידים ואם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה אלא לאו שמע מינה פנחס לא חטא׃

    16אלא הא כתיב ״(שמואל א ב״, כב) אשר ישכבון ישכבן כתיב׃

    17והכתיב ״(שמואל א ב״, כד) אל בני כי לא טובה השמועה א"ר נחמן בר יצחק בני כתיב׃

    18והכתיב ״מעבירים א״ר הונא בריה דרב יהושע מעבירם כתיב׃

    19והכתיב ״בני בליעל מתוך שהיה לו לפנחס למחות לחפני ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאילו חטא״׃

    20א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר׃

    Tosafot

    ארבעה מתו בעטיו של נחשוהא דכתיב (קהלת ז) כי אדם אין צדיק בארץ וגו' ברוב בני אדם קאמר:

    וש"מ יש מיתה בלא חטא ויש יסורים בלא עוןואע"ג דבמאי דקאמר אין יסורין בלא עון לא איתותב:

    כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועהפירוש במאי דכתיב אשר ישכבון לא חטאו אלא מבזים קדשים היו כדכתיב (שמואל א ב׳:ט״ו) בטרם יקטירון החלב וגו':

    מעבירם כתיבהש"ס שלנו חולק על ספרים שלנו שכתוב בהם (מעבירים) וכן מצינו בירושלמי בשמשון והוא שפט את ישראל ארבעים שנה מלמד שהיו פלשתים יראים ממנו כ' שנה אחר מותו כמו בחייו ובכל ספרים שלנו כתיב כ' שנה (שופטים טז):

    מתוך שהיה לו לפנחס למחותפליג אר' יונתן דאמר שניהם לא חטאו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    כל המקניט את החכם ומביאו לידי כעס וטרדה עד שמונע התבודדותו ושלימותו הרי עונש בטולו בקדקדו של זה וכן כל המסבב לעכב את האדם שלא לעשות מצוה והוא שאמרו ז"ל על ראובן בן יעקב שתי מצעות בלבל אחת של אביו ואחת של שכינה שנאמר כי עלית משכבי אביך כלומר כשעלית משכבי אביך חללת אותו שהיה עולה על יצועי ר"ל הקב"ה והטרדתני עד שנמנעה ממני השגתו ית' וכן אמרו בבני עלי שנאמר בהם אשר ישכבון את הנשים מתוך ששיהו את קניהם ר"ל שהיו מקריבין קרבנותיהן בקושי ומאחרות אותן לשם שלא לילך אצל בעליהן מעלה עליהן כאלו שכבום:

    כשהגדול הראוי להנהיג את העם או הממונה להנהיגם חוטא ונמשך אחר העבירות עונשו כפול עד להרבה מפני שהיא סיבה להכשיל את האחרים לומר דיו לעבד שהוא כרבו והוא שהבינו רבותינו ע"ה במה שנאמר אל בני כי לא טובה השמועה אשר אנכי שומע מעבירים עם י"י כלומר שאתם מעבירים אותם בהנהגתכם בהפך מה שהיה ראוי לכם והוא שאמרו לדעת האומר שפנחס לא חטא מעבירם כתיב כלומר שאתה מעביר עם י"י ובא כינוי ללא צורך כמו אשר אנכי נותן להם לבני ישראל ואע"פ שמדרך הפשט אפשר לפרשו על העם כלומר שעם י"י מעבירים ר"ל מרננים ומכריזים שמועה זו עליכם מלשון ויעבירו קול מ"מ כונת רבותינו היא זו שכתבנו וגדולי הרבנים היה קשה להם לפרשה עד שמחקוה מן הגירסא ואיני רואה צורך בכך:

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 55b

    Shabbat 55b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 603 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בעטיו של נחש בעצתו של נחש שהשיא לחוה ולא בחטא אחר שלא חטאו בעטיו כמו עטא וטעם (דניאל ב):

    ואחיותיהם בבני ישי משתעי:

    אלא לאו ר"ש בן אלעזר דאמר משה ואהרן בחטאם מתו ומודה בהני:

    כל האומר ראובן חטא במעשה בלהה:

    דכתיב בההוא קרא:

    ויהיו בני יעקב וגו' להוציא מלבך שלא תחשדנו:

    ויבא חטא זה לידו ויגזור הקב"ה שיהיו מן המקללים:

    אחת של שכינה כך היה יעקב עושה בארבעה אהלי נשיו מעמיד מטה לשכינה ובאותו אהל שהוא רואה בו השכינה הוא בא ולן אותו הלילה:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 55b · Sefaria

    Tosafot

    ארבעה מתו בעטיו של נחש והא דכתיב (קהלת ז) כי אדם אין צדיק בארץ וגו' ברוב בני אדם קאמר:

    וש"מ יש מיתה בלא חטא ויש יסורים בלא עון ואע"ג דבמאי דקאמר אין יסורין בלא עון לא איתותב:

    כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה פירוש במאי דכתיב אשר ישכבון לא חטאו אלא מבזים קדשים היו כדכתיב (שמואל א ב׳:ט״ו) בטרם יקטירון החלב וגו':

    מעבירם כתיב הש"ס שלנו חולק על ספרים שלנו שכתוב בהם (מעבירים) וכן מצינו בירושלמי בשמשון והוא שפט את ישראל ארבעים שנה מלמד שהיו פלשתים יראים ממנו כ' שנה אחר מותו כמו בחייו ובכל ספרים שלנו כתיב כ' שנה (שופטים טז):

    מתוך שהיה לו לפנחס למחות פליג אר' יונתן דאמר שניהם לא חטאו:

    Tosafot on Shabbat 55b · Sefaria

    Meiri

    כל המקניט את החכם ומביאו לידי כעס וטרדה עד שמונע התבודדותו ושלימותו הרי עונש בטולו בקדקדו של זה וכן כל המסבב לעכב את האדם שלא לעשות מצוה והוא שאמרו ז"ל על ראובן בן יעקב שתי מצעות בלבל אחת של אביו ואחת של שכינה שנאמר כי עלית משכבי אביך כלומר כשעלית משכבי אביך חללת אותו שהיה עולה על יצועי ר"ל הקב"ה והטרדתני עד שנמנעה ממני השגתו ית' וכן אמרו בבני עלי שנאמר בהם אשר ישכבון את הנשים מתוך ששיהו את קניהם ר"ל שהיו מקריבין קרבנותיהן בקושי ומאחרות אותן לשם שלא לילך אצל בעליהן מעלה עליהן כאלו שכבום:

    כשהגדול הראוי להנהיג את העם או הממונה להנהיגם חוטא ונמשך אחר העבירות עונשו כפול עד להרבה מפני שהיא סיבה להכשיל את האחרים לומר דיו לעבד שהוא כרבו והוא שהבינו רבותינו ע"ה במה שנאמר אל בני כי לא טובה השמועה אשר אנכי שומע מעבירים עם י"י כלומר שאתם מעבירים אותם בהנהגתכם בהפך מה שהיה ראוי לכם והוא שאמרו לדעת האומר שפנחס לא חטא מעבירם כתיב כלומר שאתה מעביר עם י"י ובא כינוי ללא צורך כמו אשר אנכי נותן להם לבני ישראל ואע"פ שמדרך הפשט אפשר לפרשו על העם כלומר שעם י"י מעבירים ר"ל מרננים ומכריזים שמועה זו עליכם מלשון ויעבירו קול מ"מ כונת רבותינו היא זו שכתבנו וגדולי הרבנים היה קשה להם לפרשה עד שמחקוה מן הגירסא ואיני רואה צורך בכך:

    Meiri on Shabbat 55b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפירש"י בד"ה והא כתיב מעבירים אמר רבא בריה דרבי יהושע כו' קשה בעיני שם חכם הנזכר כו' עכ"ל כן היה הגירסא בגמרת רש"י ור"ל דק"ל שם חכם הנזכר רבא בריה דרב יהושע הנזכר כאן ולא נזכר בכולה תלמודא ומזה צריך לומר כי טעות גדול הוא ולא גרסינן להא מלתא כלל שהרי כו' שמזה מוכח ג"כ שטעות הוא שנפל בספרים ומהרש"ל הגיה בפירש"י רב הונא בריה דרב יהושע ולא הבנתי כוונתו דמאי קשה בעיניו שם חכם הנזכר כאן וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 55b · Sefaria

    Maharam

    ברש"י ד"ה אחת של שכינה וכו' מלשון רש"י משמע שהיה לו מטה אחת של שכינה בכל אהל ואהל בפני עצמו אבל בספר ח"ש משמע שהוא מפרש בענין אחר והביא רש"י שבפי' החומש אבל ל"נ כאשר פירשתי ופי' דהכא אינו כפירש"י דחומש ודו"ק:

    ד"ה והא כתיב מעבירים אמר רבא בריה דרב יהושע מעבירם כתיב קשה בעיני שם החכם הנזכר כאן וכו' נראה לי דר"ל כי בשלמא אי לא היה נזכר שום שם חכם בתירוץ זה אלא סתמא מעבירם כתיב הוה אמינא בפשיטות דטעות הוא דהוה אמינא דאיזה תלמיד טועה ראה דפריך גמ' מישכבון ומבניי ותירץ ישכבן כתיב בני כתיב הוסיף גם הוא מעבירם כתיב אבל השתא דנזכר השנויא בשם חכם קשה לומר דטעות הוא דא"כ היאך טועה להזכיר שם חכם זה שלא נזכר מקודם בענין זה לכך כתב רש"י קשה בעיני שם החכם הנזכר כאן ר"ל קשה בעיני שנזכר כאן שם חכם כי אומר אני שטעות גדול הוא ול"ג להא מלתא וכו' אלא שקשה עלי שנזכר כאן שם החכם וק"ל וראיתי מי שמפרש שרש"י ר"ל שקשה בעיני שם הכם הנזכר כאן שהוא רבא בריה דרב יהושע ולא מצינו שם זה בגמ' אבל פי' זה נראה בעיני דחוק דמה לו לרש"י לדקדק בשמות האמוראים ועוד היאך נמשך לזה מ"ש רש"י אח"כ כי אומר אני שטעות גדול הוא וכו' כי מה ענין זה לשם חכם לפי פירוש זה ומה נתינת טעם זה למעלה וק"ל:

    Maharam on Shabbat 55b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בתוספות בד"ה ארבעה מתו כו' והא דכתיב כי אדם אין צדיק בארץ וגו' ברוב בני אדם קאמר עכ"ל. ולכאורה פשטא דלישנא דקרא דכתיב כי אדם אין צדיק משמע דלא נמצא כלל ולולי דבריהם היה נראה לי דודאי אין נמצא לגמרי אדם שלא חטא מימיו אפילו בחטא של שוגג והנך ד' דקחשיב הכי נמי איפשר דכבר בא לידם איזה שגגת חטא אלא שנתכפר להם ע"י יסורין או ע"י יה"כ וא"כ לא היו ראוין למות אלא בעטיו של נחש כן נ"ל:

    בגמרא תניא רשב"א אומר מוצל אותו צדיק כו' איפשר עתיד זרעו לעמוד בהר עיבל ולומר ארור שוכב עם אשת אביו כו'. ולפ"ז צ"ל דאע"ג דכתיב ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם לאו בגנותיה דיבר הכתוב שחטא בלשון הרע דא"כ איפשר עתיד זרעו של יוסף לעמוד בהר עיבל ולומר ארור מכה רעהו בסתר דקאי על לשון הרע כמ"ש רש"י בפי' החומש אלא ודאי דיוסף לשם שמים נתכוין שיוכיחם אביהם ע"כ. אלא דאכתי איכא למידק הא דכתיב ארור אשר לא יקים את כל דברי התורה הזאת וע"כ דהאי כל דברי היינו מכל דברי דאי אכל התורה ממש קאי הא בלא"ה לא סגיא ליה בהאי ארור כיון שכבר חטא בכל הנך עוונות דקחשיב בארורים דלעיל מיניה אע"כ דבחד מינייהו סגי והאיך אפשר לומר כן שהרי כל השבטים חטאו במכירת יוסף לבד מבנימין והיאך עמדו זרעם בהר עיבל ואמרו ארור אשר לא יקים וליכא למימר דעבדו תשובה דא"כ מראובן נמי לא מייתי רשב"א מידי דהא כתיב ביה וישב ראובן אל הבור ודרשינן ששב לשקו ולתעניתו:

    מיהו בדרוש העליתי דהא דקאמר רשב"א איפשר עתיד זרעו לעמוד בהר עיבל ולומר ארור שוכב היינו משום דהנך י"ב ארורים דכתיבי התם כנגד י"ב שבטים נאמרו ומסתמא היינו על סדר שנזכרו השבטים שם בפסוק בהאי ענינא דהר גריזים והר עיבל דששה שם להר גריזים הם שמעון ולוי ויהודה יששכר יוסף ובנימין וששה להר עיבל הנזכר בפסוק שאחריו הם ראובן גד ואשר וגו' וכבר ידוע דרש"י בפי' החומש כתב בשם רבי משה הדרשן כנגד שמעון לא רצה משה לומר אף שהיה ראשון מאותן הו' להר גריזים ולפ"ז האי ארור שוכב עם אשת אביו שהוא ארור ששי כנגד ראובן כשמתחיל לחשוב מלוי עד ראובן א"כ שפיר קאמר רשב"א איפשר עתיד זרעו של ראובן לעמוד בהר עיבל ולומר ארור שוכב עם אשת אביו שזה ארור הוא נגד ראובן ממש משא"כ בשאר ארורים כנגד שאר שבטים לא איכפת לן. ולפ"ז נתיישב ג"כ מ"ש שם ר"מ הדרשן די"א ארורים כתיבי אע"ג דהוי י"ב והיינו בהאי עניינא דפרישית. ואין להאריך כאן מענייני הדרוש. אעפ"כ לא מנעתי מלכתבו שנראה לי שהוא כפתור ופרח שלפ"ז יש ליתן טעם ג"כ במה ששינה הקב"ה סדר עמידת השבטים בהר גריזים ובהר עיבל שאינן לא כסדר הדגלים ולא כסדר תולדותם דהא ראובן שהיה ראוי להיות ראש לראשונים להר גריזים מקמי שמעון ולוי ועכשיו נעשה ראש לאחרונים שבהר עיבל ולמאי דפרישית ניחא דאיפשר שבכוונה מיוחדת צוה הקב"ה כן לטובתו של ראובן וזה כבודו שידעו הכל שמוצל אותו צדיק מאותו עון דשוכב עם אשת אביו ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Shabbat 55b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ד' מתו בעטיו של נחש כו' בזוה"ק פ' בראשית ועל דא יהושע לא מת אלא בעטיו דנחש וכו' ובזוה"ק פ' בראשית בפסוק וינחם ה' תלתא דאיסתלקו בגין ההוא עטיא דנחש עמרם לוי בנימין ואית דאמרי אף ישי:

    שם תיובתא עי' ברא"מ פ' וישלח ד"ה אומרא ובפ' שופטים ד"ה ריה"ג:

    תוס' ד"ה מעבירם כתיב וכו' ובכל ספרים שלנו וכן מצינו בנדה דף לג ע"א תוס' ד"ה והנושא שכתבו דהמסורת שלנו מחולק עם הש"ס. ובמגילה דף כב ע"א כתבו תוס' דויחל הוא ב' פסוקים סמוך לפרשה שלפניו וכן והקרבתם ובס"ת שלנו ויחל הוא ד' פסוקים מהפרשה וכן והקרבתם ג"פ וכמ"ש מהרש"א שם ובפסחים דף קיז ע"א בתוס' ד"ה שעומדים כתבו שלא יתכן שיהיה מזמור ב' פסוקים ואלו בספרים שלנו מזמור קיז הוא ב' פסוקים. ע' מהרש"א שם ע"א ובסנהדרין דף ד ע"א פירש"י שם דבכבשה דיחיד כתיב קרנות מלא ובס"ת שלנו כתיב חסר. ובדף ד ע"א כ' רש"י דבפרשה והיה כי יביאך כתיב לטטפת חסר ובפ' והיה אם שמע כתיב מלא. ובס"ת שלנו גם בפ' והיה כי יביאך כתיב מלא. ובדף כ ע"א כתי' להכרית וקרי להברו' ובספרים שלנו גם הכתיב להברות. עוד שם דף קג ע"א. ויחתר לו ויעתר לו מיבעיא ליה. ובספרים שלנו כתיב ויעתר. ובב"ב דף ט ע"א הלא פרוש בשין ובספרים שלנו כתיב בסין. ועי' בח"א שם במהרש"א. ובקדושין דף ל ע"א. והתגלח חציין של פסוקי' ובתיקונים בפ' צו בפסוק ויאפוד לו בו ציין דשם חצי התורה בפסוקים ובירושלמי שהביא תוס' בכתובות דף ז ע"ב דבמקהלת ברכו אלהים חסר. ובספרים שלנו כתיב מלא. וברש"י בחומש פ' תרומה ואת כל אשר אצוה הוא וי"ו יתירה ולפנינו כתיב את בלא ו'. עי' ברא"ם שם. ובמדרש רבה שיר השירים בפסוק אחזו לנו שועלים שעלים א"ר ברכיה קדמאה מלא תניינא חסר. ובמסורה אינו כן אלא תרוייהו חסר. ובברכות דף ז ע"ב כתי' לכלותו ובספרי' שלנו בד"ה א יז כתיב לבלותו. (ובפסחים דף ג ע"א ו' דטהור. ובספרים שלנו כתיב טהר חסר ו'). ובנדרים דף לז ע"ב את דהוגד הוגד קרי ולא כתיב. ובספרים שלנו הוא קרי וכתיב כמ"ש הר"ן שם. ובפסוק אני ה' אלהיך אשר הוצאתיך איתא בירושלמי פ"ה דסוכה דחסר י'. ובספרים שלפנינו הוא מלא יו"ד. ובמדרש ויקרא רבה פ' ט' ושם דרך. א"ר ינאי ושם כתיב ובספרים שלנו כתיב בסין. ובפירש"י בחומש בראשית כ"ד הפילגשם חסר כתיב ובכל הספרים איתא מלא. ובמדרש בראשית רבה פרשה ע"ז ר"ל אמר הנתרת כתיב ובכל הספרים שלנו כתיב הנותרת. ובערכין דף לב ע"א בתוספות ד"ה אשר דרש"י כ' דהכתיב ויקרא כ"ה אשר לוא חומה והם כתבו דהכתיב אשר לו והקרי לא ובספרים שלנו הכתיב לא באל"ף והקרי לו כמ"ש התי"ט שם:

    Gilyon HaShas on Shabbat 55b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מִפְּנֵי מַה קָּנַסְתָּ מִיתָה עַל אָדָם הָרִאשׁוֹן מקשים וכי לא ידעי מלאכי השרת מה שחטא בעץ הדעת? ועוד למה קרי לה מצוה קלה? ונראה לי בס"ד כי ראו דמלבד המיתה גזר עליו יסורין קשים. (בראשית ג, יז) בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם, ולכן שאלו כיון שגזרת עליו יסורין קשים לָמָּה קָנַסְתָּ עָלָיו מִיתָה, די ביסורין לכפר? והשיב להם מִצְוָה קַלָּה צִוִּיתִיו וְעָבַר עָלֶיהָ. והכונה על פי מ"ש במדרש רבה על פסוק (בראשית ג, יא) מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה, אמר רבי לוי משל לשואלת חומץ [אשה שבאה לשכנתה כאילו כדי לשאול חומץ, אך בחלקלקות לשונה היא מסיתה אותה, כנחש, לדבר עבירה] שנכנסה אצל אשתו של חבר שהוא הלוחש על נחשים ומכניסם לתוך כלי אחד, אמרה לה 'מה בעלך עושה עמך?' אמרה לה: 'כל טוב הוא עושה עמי, חוץ מחבית זאת, שהיא מלאה נחשים ועקרבים, שאינו משליטני עליה', אמרה לה: 'כל קוזמיחון שלו [תכשיטיו היקרים] שם, והוא מבקש לישא אשה אחרת וליתן אותן לה'. מה עשתה [אשת החבר]? הושיטה ידה לתוכה. התחילו מנשכים אותה. כיוון שבא בעלה, שמע קולה מצווח. אמר לה: 'שמא באותה חבית נגעת?' כך אמר הקב"ה לאדם הראשון (בראשית ג, יא) 'הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ?' עד כאן לשונו. וצריך להבין מה בא רבי לוי ללמדנו במשל הזה? ונראה כי נתכוין לתרץ בו קושיא הנזכר למה נקנס מיתה לאדם הראשון מאחר שגזר עליו יסורים בעבור עון ההיא? ותירץ דהמיתה לא באה לו בתורת עונש, אלא באה ממילא מארס אכילת עץ הדעת טוב ורע, שהיה בזה רע שהוא ארס הממית! ולזה הביא משל הנזכר כי אותה אשה בעת שהושיטה ידה לתוך החבית עברה על צווי בעלה ונתחייבה עונש, ונשיכת הנחשים בא לה ממילא ולא נתנו לה בשביל עונש שעברה על דברי בעלה. ובזה יובן בס"ד דבריו יתברך לאדם הראשון (בראשית ב' י"ז) וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת, והדברים כפולים, אך בזה ניחא רצונו לומר מֵעֵץ הַדַּעַת שהוא טוֹב וָרָע שיש בו ארס שהוא הרע שבו, הנה זה בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת, רצונו לומר בארס של מות שיש בתוכו תמות בו ממילא, ונמצא המיתה לא באה אל אדם הראשון בתורת עונש אלא טבעית, שגילה לו מעיקרא שיש בזה ארס שהוא ממית. ולכן היסורין שגזר עליו המה צריכין להיות בשביל עונש על אשר עבר על צווי השם יתברך, ולזה אמר להם מִצְוָה קַלָּה צִוִּיתִיו, אות למ"ד של קַ לָּ ה נדרשת כפלים לכאן ולכאן ועל כן קרי בה 'קל לה' והיינו 'קל' כלומר קלקול כמו שנאמר, השרש בשרש קִלְקַל בַּחִצִּים (יחזקאל כא, כו) וכן, כָל הַגְּבָעוֹת הִתְקַלְקָלוּ (ירמיהו ד, כד) שהוא מענין ההרס וההשחתה כדברי רבותינו ז"ל (שבת קו.) באומרם כל המקלקלין פטורים, וכן אומרם (משנה דמאי ג, ו) שֶׁחֲשׁוּדָה לַחֲלֹף אֶת הַמִּתְקַלְקֵל, וכן יש לפרש בכך פסוק קַל הוּא עַל פְּנֵי מַיִם (איוב כד, יח), דקאי על דור המבול שהוא גם כן לשון השחתה, ולזה אמר המיתה לא באה לו בתורת עונש, אלא המצוה שהיא 'קל לה' רצונו לומר שיש בה ארס המשחית וממית היא המיתה אותו. ובאופן אחר נראה לי בס"ד, שהם שאלו אמאי נתחייב מיתה על עון אחד, והלא מוכרח לעבור כדי לקיים מצות עשה דתשובה? והשיב להם מִצְוָה קַלָּה צִוִּיתִיו ובתשובה עדיין לא צוויתיו! אף על גב דידע דאיכא תשובה הא על כל פנים באותו זמן על זו נצטוה ועל זו לא נצטוה, ועוד אני יודע שכונתו לעבור עליה ולא בשביל לקיים מצות התשובה. ונראה דקרי לה מִצְוָה קַלָּה בשביל שאין בה טורח כי היא שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, ועוד 'קַלָּה' מפני שעדיין לא ידע טעמו של העץ מה הוא ואין מן הראוי שיהיה יצרו תוקפו כל כך.

    וַהֲלֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁקִּיְּמוּ כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וּמֵתוּ קשא והא כתיב (במדבר כ, יב) יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, דנמצא חטאו! ונראה לי כי בזה איכא ביטול מצות 'עשה' בלבד שאמר להם וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע וליכא 'לאו' דלא אמר להם 'לֹא תַּכּוּ אֶת הַסֶּלַע' ואין עונשין על ביטול מצות עשה אלא בעידן רתחא. ולכן השיב להם (קהלת ט' ב') מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע, פירוש כיון דאיכא רתחא בעבור עונות הרשע אז גם הצדיק שאין בידו חטא של 'לאו' אלא רק ביטול 'עשה' נענש, ולכן כיון דהוה רתחא משום חטא ישראל נענשו משה ואהרן על ביטול מצות עשה. ולפי זה אין מברייתא זו קושיא על רב אמי, אך המקשן אזיל בתר פשט הדברים דמשמע דלא חטאו כלל, ורק משום מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע הוא דמתו. והנה ראיתי להרב עיון יעקב ז"ל דפירש שאלת מלאכי השרת על אדם הראשון דאין ראוי לקנוס עליו מיתה בשביל עבירה אחת, דְ'פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר' (איוב לג, כט), והשיב מִצְוָה קַלָּה צִוִּיתִיו אני בעצמי ואינו דומה שומע מפי מלך לשומע מפי שליח, ובזה פירש (שמות כ, טז) דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת, עיין שם. ולפי דברי הרב ז"ל הנזכר ניחא לתרץ קושיא שיש להקשות בדברי רבי שמעון בן אלעזר דאמר 'מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּחֶטְאָם מֵתוּ' וקשא אכתי איך ימותו בשביל חטא אחד? ובזה ניחא דמשה רבינו ע"ה שמע מפי הקב"ה לכך נענש בחטא אחד, ואהרן אף על פי ששמע מפי שליח שצריך גם הוא לדבר, דכתיב (במדבר יט, ח) 'וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע' לשון רבים, הנה עוד יש לו חטא שני, שלא הוכיח את אחיו כשראהו מכה בסלע, ועל שתים יש עונש לחד מאן דאמר.

    אַרְבָּעָה מֵתוּ בְּעֶטְיוֹ שֶׁל נָחָשׁ פירוש 'בַּעֲצָתוֹ' וצריך להבין למה לא אמר 'בַּעֲצָתוֹ' להדיה שהוא לשון מפורש יותר? ונראה לי עֶטְיוֹ בהפוך אתוון טָעָיו, שיש בזה המילה ב' דברים 'עטיו וטעיו' שהוא עצתו וטעותו.

    כָּל הָאוֹמֵר רְאוּבֵן חָטָא, אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה. נראה לי בס"ד, תיבת 'כָּל' לרבות אפילו האומר כן כונתו לטובה, כדי שילמדו ממנו מצות התשובה, אפילו הכי טועה הוא בכך דאין לתלות בו דופי ממש חס וחלילה.

    עָמַד וּבִלְבֵּל אֶת מַצָּעָהּ נראה לי בס"ד וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו [1223] עולה מספר אלף ורכ"ג כמספר בִּלְבֵּל לְמַצָּע בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו לֹא חָטָא כִּי קִנֵּא עַל כְּבוֹד לֵאָה אִמּוֹ [1223] שעולים תיבות אלו אל"ף ורכ"ג בדקדוק! ונראה לי בתיבת פַּחַז ראשי תיבות פ סעת ח קרת ז כרת, רצונו לומר 'פסעת' לבלבל המצע, ולא להכעיס נתכוונת, אלא 'חקרת' איך תהיה שפחת אחות אמי צרה לאמי, יען כי 'זכרת' עצבון אמך בהיות לה צרה, גם פַּחַז ראשי תיבות פ עלת ח כמת ז כית.

    מֻצָּל אוֹתוֹ צַדִּיק מֵאוֹתוֹ עָוֹן, וְלֹא בָּא מַעֲשֶׂה זֶה לְיָדוֹ נראה לי בס"ד דכל מעשה איסור בפועל נרשם בשרטוט הידים, כמו שאמר הכתוב (ישעיהו א, טו) יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ, וכאן לא עשה מעשה איסור כלל לכך לא נרשם בידו.

    כָּל הָאוֹמֵר בְּנֵי עֵלִי חָטְאוּ, אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה פירש רש"י האומר חטאו באשת איש טועה ומיהו בבזיון קדשים חטאו, ונראה לי בס"ד, לכך הקדים לומר וּבְנֵי עֵלִי בְּנֵי בְלִיָּעַל (שמואל א' ב, יב), והוא 'בְלִיָּעַל' אותיות 'בַּל עֵלִי' רצונו לומר לא עשו כמנהג עֵלִי שהיה מכבד הקדשים, ולכן גם עֵלִי אמר להם 'אל בני' פירוש אין אתם קרויים 'בְּנִי' שאין אתם דומים לי מצד חוקות הכהונה. והא דאמר 'כָּל' נראה לי בס"ד, לרבות אם יאמר אדם דבר בסתם בְּנֵי עֵלִי חָטְאוּ, ולא יפרש שחטאו בבזיון קדשים, אף על פי שהוא מתכוין על בזיון קדשים הנה הוא טוֹעֶה בדבר זה, כי השומע יבין חטאו באשת איש משום דאזיל בתר פשטיה דקרא.

    מִתּוֹךְ שֶׁשִּׁהוּ אֶת קִנֵּיהֶן, שֶׁלֹּא הָלְכוּ אֵצֶל בַּעֲלֵיהֶן, מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ שְׁכָבוּם. יש להקשות בזה נרמז ביטול פריה ורביה ולא שייך למימרי על זה 'כְּאִלּוּ שְׁכָבוּם'? ונראה לי בס"ד דידוע מה שכתבו האחרונים ז"ל דאם האשה תטבול מטומאתה ואין בעלה עמה בבית באותה לילה ידבקו בה כוחות רוחין ושידין, ובאשכנז נוהגין לעשות תיקון לדבר זה להניח סכין תחת האשה, ותחבק בשינתה תינוק קטן, וכמו שכתב הגאון שבות יעקב בתשובה (חלק ג, סימן טז), ולכן אלו הנשים שטובלין בשביל בעליהם, ואין באים לשכב עם בעליהם, אלא ישכבון חוץ לביתם עד שיקריבו את קרבנם, נמצא הם גורמים להם שישכבו עם כוחות רוחין ושידין, לכך מעלה עליהם הכתוב כְּאִלּוּ הם שְׁכָבוּם. ודע כי מדברים אלו שנכתבו על בני עלי ובני שמואל נמצינו למדין, שהאדם יתוודה על עבודה זרה ושפיכות דמים וגלוי עריות אף על פי שלא חטא בהם ממש אלא עשה דברים הדומין, כגון גאוה וכעס והלבנת פנים ובזוי מועדים דאמרו רבותינו ז"ל עליהם לשון כְּאִלּוּ.

    Ben Yehoyada on Shabbat 55b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 55, Amud Bet, about 603 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 142 words

      Opens “מיתיבי: אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו…”

    2. Segment 233 words

      Opens “הוא דאמר כי האי תנא דתניא ר"ש…”

    3. Segment 358 words

      Opens “מיתיבי ארבעה מתו בעטיו של נחש ואלו…”

      Named: שמואל.

    4. Segment 424 words

      Opens “וכי בת נחש הואי והלא בת ישי…”

    5. Segment 528 words

      Opens “מני אילימא תנא דמלאכי השרת והא איכא…”

      Named: רב אמי.

    6. Segment 649 words

      Opens “א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל…”

      Named: שמואל.

    7. Segment 764 words

      Opens “תניא ר"ש בן אלעזר אומר מוצל אותו…”

    8. Segment 825 words

      Opens “אחרים אומרים שתי מצעות בלבל אחת של…”

    9. Segment 925 words

      Opens “כתנאי פחז כמים אל תותר ר' אליעזר…”

    10. Segment 1037 words

      Opens “אמר ר"ג עדיין צריכין אנו למודעי ר'…”

      Named: רבא, אבא.

    11. Segment 119 words

      Opens “ראובן בני עלי בני שמואל דוד ושלמה…”

      Named: שמואל.

    12. Segment 1232 words

      Opens “אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן…”

      Named: שמואל.

    13. Segment 1340 words

      Opens “סבר לה כרב דאמר רב פנחס לא…”

      Named: רב דאמר, רב פנחס.

    14. Segment 1430 words

      Opens “גופא אמר רב פנחס לא חטא שנאמר…”

      Named: רב פנחס, שמואל.

    15. Segment 1546 words

      Opens “והלא כבר נאמר (מלאכי ב, יב) יכרת…”

    16. Segment 1611 words

      Opens “אלא הא כתיב (שמואל א ב, כב)…”

      Named: שמואל.

    17. Segment 1717 words

      Opens “והכתיב (שמואל א ב, כד) אל בני…”

      Named: שמואל.

    18. Segment 189 words

      Opens “והכתיב מעבירים א"ר הונא בריה דרב יהושע…”

      Named: רב יהושע.

    19. Segment 1916 words

      Opens “והכתיב בני בליעל מתוך שהיה לו לפנחס…”

    20. Segment 208 words

      Opens “א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל…”

      Named: שמואל.

    Sages named on this page

    • Rabbi Nahman bar Yitzhak · Amoraim · Fifth Generation of Amoraim

      Rabbi Nahman bar Yitzhak, a leading Amora of the fifth generation, served as Rosh Yeshiva in Pumbedita after Rava.

      Source: Shabbat 55b · Segment 17 — “והכתיב (שמואל א ב, כד) אל בני כי לא…

    • Rabbi Huna · Amoraim · Second Generation Amoraim

      Rabbi Huna, a preeminent student of Rav, led the Sura Yeshiva for forty years.

      Source: Shabbat 55b · Segment 18 — “והכתיב מעבירים א"ר הונא בריה דרב יהושע מעבירם כתיב

    • Rabbi Nahman · Third Generation Amoraim

      Rabbi Nahman bar Yaakov, a prominent student of Shmuel and head of the academy in Nehardea, was a leading sage whose rulings…

      Source: Shabbat 55b · Segment 17 — “והכתיב (שמואל א ב, כד) אל בני כי לא…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 55b · Segment 3 — “…ביה קרא דכתיב (שמואל ב יז, כה) ואת עמשא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 55b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026