Talmud Builders

    Shabbat 5a

    Back to index

    English translation — Shabbat 5a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rabbi Yehuda HaNasi only deemed him liable in the covered private domain, with a roof, as we say: The house is considered as one that is full? The entire house with all its space is considered one unit, and each part of it is considered as if it is filled with actual objects. Therefore, an object passing through the house is considered as if it landed on an actual surface of at least four by four handbreadths. However, in a private domain that is not covered, Rabbi Yehuda HaNasi does not deem him liable.

    2And if you say: Here too our mishna is speaking about a covered domain, and therefore the lifting from and the placing on the hand are considered as if they were performed in a place that is four handbreadths; granted, in a covered private domain lifting from and placing in a hand are considered as if it were lifted from and placed onto an area of four by four handbreadths, but in a covered public domain is he liable at all? Didn’t Rav Shmuel bar Yehuda say that Rabbi Abba said that Rav Huna said that Rav said: One who carries an object four cubits from place to place in a covered public domain, even though transferring an object four cubits in the public domain is like carrying out from one domain to another and prohibited by Torah law, in this case, he is not liable? The reason is that since the covered public domain is not similar to the banners in the desert, i.e., the area in which the banners of the tribes of Israel passed in the desert. The labors prohibited on Shabbat are derived from the labors that were performed in the building of the Tabernacle during the encampment of Israel in the desert, and the desert was most definitely not covered. Consequently, even according to Rabbi Yehuda HaNasi’s opinion, it is impossible to explain that our mishna is referring to the case of a covered public domain.

    3Rather, Rabbi Zeira said: There must be a different source for our mishna. Whose opinion is it in our mishna? It is the opinion of Aḥerim , as it was taught in a baraita : Aḥerim say: One who stood in his place on Shabbat and received an object thrown to him from another domain, the one who threw the object is liable for the prohibited labor of carrying out, as he both lifted and placed the object. However, if the one who received the object moved from his place, ran toward the object, and then received it in his hand, he, the one who threw it, is exempt. That is because, even though he performed an act of lifting, the placing of the object was facilitated by the action of the one who received it, and therefore the one who threw it did not perform the act of placing. In any case, according to the opinion of Aḥerim , if he stood in his place and received the object, the one who threw it is liable. Don’t we require placing upon an area of four by four handbreadths and there is none in this case? Rather, certainly conclude from this that according to Aḥerim we do not require an area of four by four.

    4The Gemara rejects this: This is not a proof, and one could say: Perhaps it is specifically for placing that we do not require an area of four by four; however, for lifting we require an area of four by four in order to consider it significant. And with regard to placing as well, one could say: Perhaps it was performed in a manner in which he extended the corners of his coat and received it, so in that case there is also placing upon an area of four by four. Therefore, there is no proof from here.

    5Rabbi Abba said: Our mishna is speaking about a special case where he received, i.e., lifted, the object that was in a basket [ teraskal ] and he placed it atop a basket. In that case, there is also placing performed upon an area of four by four handbreadths. The Gemara asks: Wasn’t it taught in the mishna: His hand? So how can you say that he received it in a basket? The Gemara answers: Emend the text of the mishna and teach: The basket in his hand.

    6The Gemara asks about this matter: Granted, when the basket was in the private domain, but if it was a basket that was placed in the public domain, doesn’t it immediately become the private domain? Presumably, the basket is ten handbreadths above the ground, and its surface is the requisite size for creating a private domain.

    7Since that is not the explanation given, let us say that this is a proof that our mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda. As it was taught in a baraita : Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: One who stuck a stick into the ground in the public domain, and hung a basket atop it, and threw an object from the public domain, and it landed upon it, he is liable, because he threw it from the public domain into the private domain. Since the surface of the basket is four by four handbreadths and it is ten handbreadths above the ground, it is considered a private domain. Even though the stick, which is serving as the base for this basket, is not four handbreadths wide, since the basket is that wide, we consider it as if the sides of the basket descend in a straight line. Consequently, a type of pillar of a private domain is formed in the public domain.

    8Our mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, as if it were in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, in a case where the owner of the house extended his hand outside and placed an object in the basket in the hand of the poor person in the public domain, why is he liable? According to his opinion, the basket is considered a private domain and he, the owner of the house, is merely carrying out from private domain to private domain. This proves that the opinion of our mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda.

    9The Gemara answers: Even if you say that our mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, there, where we learned that a basket is considered like a private domain, was in a case in which the basket was above ten handbreadths off the ground. Here, in our mishna, the basket was below ten handbreadths off the ground. Even according to the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, in a case where it is below ten handbreadths it is not considered a private domain, rather it is part of the public domain. Therefore, it is considered carrying out and he is liable.

    10The Gemara comments: Nevertheless, this explanation is difficult for Rabbi Abbahu: Was the language taught in the mishna: A basket in his hand? His hand, was taught. There is no reason to emend the mishna in that way. Rather, Rabbi Abbahu said: The mishna here is referring to a case where the poor person lowered his hand below three handbreadths off the ground and received that object in his hand. Below three handbreadths is considered, in all respects, to be appended to the ground and, therefore, a place of four by four handbreadths.

    11The Gemara asks: Didn’t the mishna teach: The poor person stands outside? If he is standing, how is it possible that his hand is within three handbreadths of the ground? Rabbi Abbahu answered: It is describing a case where he is bending down. In that case, his hand could be adjacent to the ground even though he is standing. And if you wish, say instead that it is possible in a case where the poor person is standing in a hole and his hand is adjacent to the ground. And if you wish, say instead a different depiction of the situation: The mishna is speaking about a case involving a midget [ nanas ], whose hands, even when standing, are within three handbreadths of the ground.

    12About all of these Rava said: Did the tanna go to all that trouble in an effort to teach us all of these cases? It is difficult to accept that the tanna could not find a more conventional manner to explain the halakha . Rather, Rava said: The problem must be resolved by establishing the principle: A person’s hand is considered like four by four handbreadths for him. It is true that lifting and placing upon a significant place are required. However, even though a significant place is normally no less than four handbreadths, the hand of a person is significant enough for it to be considered a significant place as far as the halakhot of Shabbat are concerned. And, so too, when Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said: A person’s hand is considered four by four handbreadths for him.

    13Rabbi Avin said that Rabbi Elai said that Rabbi Yoḥanan said: One who threw an object and it landed in the hand of another who is in a different domain is liable. The Gemara asks: What is he teaching us? What halakhic principle is conveyed through this statement? Is it that a person’s hand is considered four by four for him? Didn’t Rabbi Yoḥanan already say that one time? Why was it necessary to repeat it, albeit in a different context? The Gemara answers: It was necessary to teach the halakha cited by Rabbi Elai as well, lest you say that this, the principle that a person’s hand is significant, applies only where he himself deemed his hand significant by lifting or receiving an object with his hand. However, where he did not deem his hand significant, rather the object fell into another’s hand without his intention, perhaps the hand is not considered a significant place and he would not be liable. Therefore, he teaches us that the hand’s significance is absolute and not dependent upon the intention of the one initiating the action.

    14Rabbi Avin said that Rabbi Elai said that Rabbi Yoḥanan said additionally: One who stood in his place and received an object that was thrown to him from another domain, the one who threw it is liable. However, if he moved from his place and then received the object, the one who threw it is exempt. That was also taught in a baraita . Aḥerim say: If he stood in his place and received in his hand the object that was thrown from another domain, the one who threw it is liable. And if he moved from his place and received it, he is exempt.

    15Rabbi Yoḥanan raised a related dilemma: One who threw an object from one domain and moved from his place and ran to another domain and then received the same object in his hand in the second domain, what is his legal status?

    16To clarify the matter, the Gemara asks: What is his dilemma? Didn’t one person perform a complete act of lifting and placing? Rav Adda bar Ahava said: His dilemma was with regard to two forces in one person. Rabbi Yoḥanan raised a dilemma with regard to one who performs two separate actions rather than one continuous action. Are two forces in one person considered like one person, and he is liable? Or, perhaps they are considered like two people, and he is exempt? This dilemma remains unresolved and therefore, let it stand.

    17Rabbi Avin said that Rabbi Yoḥanan said: If he brought his hand into the courtyard of another and received rainwater that fell at that time into his hand and carried it out to another domain, he is liable. Rabbi Zeira objects to this: What is the difference to me if his friend loaded him with an object, i.e., his friend placed an object in his hand, and what is the difference to me if Heaven loaded him with rainwater? In neither case did he perform an act of lifting. Why then should he be liable for carrying out from domain to domain? The Gemara answers: Do not say: He received rainwater, indicating that he passively received the rainwater in his hand. Rather , read: He actively gathered rainwater in his hand from the air, which is tantamount to lifting. The Gemara asks: In order to become liable, don’t we require lifting from atop an area of four handbreadths, and in this case there is none? How, therefore, would he be liable?

    18Rabbi Ḥiyya, son of Rav Huna, said: It is a case where he gathered the rainwater from atop and on the side of the wall, so he lifted it from a significant place. Therefore, it is considered an act of lifting, and he is liable. The Gemara questions: Atop a wall, too, the rain did not come to rest. Rather, it immediately and continuously flowed. If so, the lifting was not from the wall at all. The Gemara answers: As Rava said in another context that the case involves an inclined wall, here too the case involves an inclined wall. The Gemara asks: And where was this statement of Rava stated? It was stated with regard to that which we learned in a mishna:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מקורהשיש לה גג:

    כמאן דמלידבר סתום מכל צד הוי כמלא חפצים עד גגו דאין אוירו חשיב אויר הלכך כל הנזרק לתוכו הוי כמונח:

    התינח רה"ידבע"ה אלא רשות הרבים דעני מי מוקמת ליה במקורה:

    לדגלי מדברוכל מלאכות דבשבת ממשכן גמרי לקמן מדנסמכה פרשת שבת לפרשת משכן בויקהל:

    הא מנידלא בעי מקום ד' אחרים היא:

    עמד במקומוזרק חפץ וקבלו אחר עמד המקבל במקומו וקבל:

    חייבהזורק דאיהו עבד עקירה והנחה:

    עקרהמקבל ממקומו ורץ לקראת החפץ וקבלו:

    פטורהזורק דלא איתעביד הנחה מכחו:

    דפשיט כנפיהפרס בגדו דהוי ד':

    טרסקלסל:

    רשות היחיד הואואמאי מחייב משום הוצאה:

    לימאמתניתין דלא חשיב ליה רה"י דלא כרבי יוסי ברבי יהודה:

    וזרקמרשות הרבים:

    ונח על גביו חייבדאע"ג דלמטה לא הוי קנה רחב ד' הואיל ובראשו ארבע אמרינן גוד אחית מחיצה והוי רה"י גמור:

    למעלה מי'הוי רה"י הואיל ורחב ד':

    שלשלהשפיל כמו היה משלשל בחבל:

    למטה מג'דהויא כקרקע:

    והא עומד קתניהעני עומד בחוץ והא יושב הוא:

    בשוחהכופף עצמו:

    ואיבעית אימאבעומד בגומא וידו סמוכה לשפתה:

    איכפל תנא כו'טרח התנא בכל זאת ולא היה לו להודיענו דמוציא מרשות לרשות חייב אלא על ידי דברים הללו שאין דרכן בכך לתני פשט כנף בגדו לפנים דהוי ד':

    היכא דאחשבהזה העושה מלאכה נתכוון לתתה ליד חבירו כי מתניתין:

    אבל היכא דלא אחשבהשהלכה ונחה מעצמה ביד חבירו דהאי דזריק לא אחשבה ליד חבירו לאנוחה בגווה דלא נתכוון לכך:

    עמדהמקבל במקומו וקבל:

    חייבהזורק:

    פטורהזורק דלא עביד הנחה:

    מאי קמיבעיא ליהמאי ספיקא איכא מאיזה טעמא יפטור הא עבד עקירה והנחה:

    כשני בני אדם דמיא ופטורדהוו להו שנים שעשאוה דכיון שלא הניח החפץ לילך עד מקום הילוכו ולנוח אלא רץ אחריו ועכבו הויא ליה עקירה קמייתא בלא הנחה:

    מה לי הטעינו חבירודפטר ליה תנא דמתניתין דקתני או שנתן לתוכה והוציא שניהן פטורין:

    לא תימא קיבלפשט ידו וירדו לתוכה דלא עבד מעשה:

    אלא אימא קלטהשתא סלקא דעתך כשהיה הקילוח יורד הכה בידו אחת וקבלו בחברתה דעבד ליה עקירה:

    שבת ה עמוד א

    1לא מחייב רבי אלא ברשות היחיד מקורה, דאמרינן: ביתא כמאן דמליא דמיא. אבל שאינו מקורה לא.

    2וכ"ת הכא נמי במקורה התינח ברשות היחיד מקורה, בר"ה מקורה מי חייב? והאמר רב שמואל בר יהודה אמר רבי אבא א"ר הונא אמר רב: המעביר חפץ ד' אמות בר"ה מקורה, פטור לפי שאינו דומה לדגלי מדבר.

    3אלא א"ר זירא: הא מני? אחרים היא. דתניא: אחרים אומרים: עמד במקומו וקבל חייב, עקר ממקומו וקבל פטור. עמד במקומו וקבל חייב, הא בעינן הנחה על גבי מקום ד' וליכא! אלא שמע מינה לא בעינן מקום ארבעה.

    4ודילמא הנחה הוא דלא בעינן, הא עקירה בעינן. והנחה נמי, דילמא דפשיט כנפיה וקיבלה דאיכא נמי הנחה.

    5אמר רבי אבא: מתניתין, כגון (שקבל בטרסקל) והניח ע"ג טרסקל, דאיכא נמי הנחה. והא ״ידו״ קתני? תני ״טרסקל שבידו״.

    6התינח טרסקל ברשות היחיד, אלא טרסקל שבר"ה רה"י הוא.

    7לימא דלא כרבי יוסי בר' יהודה דתניא רבי יוסי בר' יהודה אומר נעץ קנה בר"ה ובראשו טרסקל זרק ונח על גביו חייב׃

    8דאי כר' יוסי בר' יהודה פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני אמאי חייב מרה"י לרה"י קא מפיק׃

    9אפילו תימא רבי יוסי בר' יהודה התם למעלה מי' הכא למטה מי'׃

    10קשיא ליה לר' אבהו מי קתני טרסקל שבידו והא ידו קתני אלא א"ר אבהו כגון ששלשל ידו למטה מג' וקבלה׃

    11והא עומד קתני בשוחה ואיבעית אימא בגומא ואב"א בננס׃

    12אמר רבא איכפל תנא לאשמעינן כל הני אלא אמר רבא ידו של אדם חשובה לו כד' על ד' וכן כי אתא רבין א"ר יוחנן ידו של אדם חשובה לו כד' על ד'׃

    13א"ר אבין א"ר אילעאי א"ר יוחנן זרק חפץ ונח בתוך ידו של חבירו חייב מאי קמ"ל ידו של אדם חשובה לו כד' על ד' והא אמרה ר' יוחנן חדא זימנא מהו דתימא ה"מ היכא דאחשבה הוא לידיה אבל היכא דלא אחשבה הוא לידיה אימא לא קא משמע לן׃

    14א"ר אבין א"ר אילעאי א"ר יוחנן עמד במקומו וקיבל חייב עקר ממקומו וקיבל פטור תניא נמי הכי אחרים אומרים עמד במקומו וקיבל חייב עקר ממקומו וקיבל פטור׃

    15בעי ר' יוחנן זרק חפץ ונעקר הוא ממקומו וחזר וקיבלו מהו׃

    16מאי קמבעיא ליה אמר רב אדא בר אהבה שני כחות באדם אחד קא מבעיא ליה שני כחות באדם אחד כאדם אחד דמי וחייב או דילמא כשני בני אדם דמי ופטור תיקו׃

    17א"ר אבין א"ר יוחנן הכניס ידו לתוך חצר חבירו וקיבל מי גשמים והוציא חייב מתקיף לה ר' זירא מה לי הטעינו חבירו מה לי הטעינו שמים איהו לא עביד עקירה לא תימא קיבל אלא קלט והא בעינן עקירה מעל גבי מקום ד' וליכא׃

    18אמר רבי חייא ברי' דרב הונא כגון שקלט מעל גבי הכותל על גבי כותל נמי והא לא נח כדאמר רבאבכותל משופע. הכא נמי בכותל משופע והיכא איתמר דרבא אהא דתנן:

    Tosafot

    לא מחייב ר' אלא ברשות היחיד מקורהנראה לרשב"א דמשמע ליה מדלא נקט מרשות היחיד לרה"י ורשות הרבים באמצע כמו בפלוגתא דר"ע ורבנן וההיא דגיטין פ' הזורק (גיטין ד' עט. ושם) גבי היתה עומדת על ראש הגג וזרקו לה כו' וקאמר כמאן כרבי דאמר קלוטה כמי שהונחה דמיא לא סברי דרב ושמואל דהכא דאמרי דלא חייב ר' אלא ברשות היחיד מקורה ולדידהו צריך לשנויי דהתם משום אינטורי כדמשני התם אליבא דרבנן אפילו תימא רבנן כי פליגי רבנן לענין שבת אבל הכא משום אינטורי כו':

    אמאי חייב מרה"י לרה"י קא מפיקואפילו משום מושיט ובדיוטא אחת לא מחייב לפי הירושלמי דמצריך שיקבלנו שני מידו:

    כאן למטה מי'וא"ת נהי דרשות היחיד לא הוי ר"ה נמי לא הוי אלא ככרמלית כמו עמוד גבוה שלשה ורחב ד' ואמאי חייב ויש לומר דאין כרמלית בכלים כמו שפירש רש"י לקמן גבי היתה קופתו מונחת כו' קשה לר"י מה עלה על דעתו של המקשן דע"כ ידע דמתניתין מיירי למטה מי' בלא פירכא דר' יוסי בר' יהודה דכל למעלה מי' הוי מקום פטור ולא מחייב לכ"ע וא"כ מאי פריך מרבי יוסי ברבי יהודה הא מילתא דפשיטא היא דלמטה מי' לא הוה רה"י דהא תנן לקמן בהזורק (לקמן שבת ד' צט.) חולית הבור והסלע שהם גבוהים י' ורחבים ד' הנוטל מהן והנותן על גבן חייב פחות מכן פטור ופשיטא דרבי יוסי ברבי יהודה לא איירי אלא למעלה מי':

    כגון ששלשל ידו למטה מג' וקבלהוקסבר רבי אבהו דאגד יד שמיה אגד דאי לא הוי שמיה אגד מאי איריא דנטל עני מתוכה אפילו נתן בעה"ב לתוכה יהא חייב העני כשהוציא כיון דיד העני מיירי נמי דהוה למטה מג' דמסתמא יד בעה"ב ויד עני איירי בענין אחד דהא כי נטל מתוך ידו של בעה"ב דהוי למטה מג' הויא יד עני נמי למטה מג' ובכהאי גוונא אפילו נותן בעה"ב לתוך יד העני יהא חייב:

    בגומאצריך לפרש בגומא שהיא רשות הרבים כגון שרבים משתמשים בה למ"ד תשמיש על ידי הדחק שמיה תשמיש (לקמן שבת ד' ח:) או בענין שמהלכים שם רבים אבל גומא שהיתה כרמלית או מקום פטור כיון שגופו שם ידו שהיא פשוטה לרשות הרבים לא הויא כרה"ר דבתר גופו גריר אע"פ שהיא למטה מג' כיון דסבר אגד יד שמיה אגד כדפי':

    ה"מ היכא דאחשבא לידיהוא"ת ולימא הך ולא ההיא דלעיל וי"ל דה"א דוקא לענין הנחה חשובה כד' על ד' אבל לגבי עקירה לא:

    כשני בני אדם דמי ופטורפי' כי היכי דבשני בני אדם פטור הראשון משום דלא עבד כלל הנחה ה"נ כיון שחטפו מהילוכו ולא הניח החפץ ללכת עד מקום הילוכו לא הויא הנחה דלא נח מכח הזורק או דילמא כאדם אחד דמי וכיון דעביד עקירה והנחה חייב ולא דמי לשנים שעשאוה ור"ח גריס איפכא כשני בני אדם דמי וחייב דאמר לעיל עמד במקומו וקבל חייב וה"נ כי קבלה הוא עצמו ולא חטפה מהילוכו ליחייב דהא איתעביד מחשבתו או דילמא כאדם אחד דמי ופטור דהוי כמו שנותן מימינו לשמאלו דאע"פ שהעבירה ד' אמות פטור:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    אמר ר' אבהו כגון ששלשל בידו למטה מג' וקיבלה ועיקר דבריהן במשנה אבל בתוספתא במס' כלאים ועירובין וסוכה אמרו כל פחות מג' כלבוד דמי ואם היתה ידו של עני סמוכה לארץ בפחות מג' לדברי ר' אבהו והניח בעל הבית בתוכה הרי אלו כאילו הניח בארץ ובמקום שיש בו ד' חייב וכבר אמרנו בברכות בפרק ג' (דף כה) כל פחות מג' כלבוד דמי והלכתא גמירי לה כמו שאמרו בפרק הזורק (שבת דף צז) ואמרו עוד בעירובין ובסוכה לגוד וללבוד ולדופן עקומה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 5a

    Shabbat 5a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 441 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מקורה שיש לה גג:

    כמאן דמלי דבר סתום מכל צד הוי כמלא חפצים עד גגו דאין אוירו חשיב אויר הלכך כל הנזרק לתוכו הוי כמונח:

    התינח רה"י דבע"ה אלא רשות הרבים דעני מי מוקמת ליה במקורה:

    לדגלי מדבר וכל מלאכות דבשבת ממשכן גמרי לקמן מדנסמכה פרשת שבת לפרשת משכן בויקהל:

    הא מני דלא בעי מקום ד' אחרים היא:

    עמד במקומו זרק חפץ וקבלו אחר עמד המקבל במקומו וקבל:

    חייב הזורק דאיהו עבד עקירה והנחה:

    עקר המקבל ממקומו ורץ לקראת החפץ וקבלו:

    24 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 5a · Sefaria

    Tosafot

    לא מחייב ר' אלא ברשות היחיד מקורה נראה לרשב"א דמשמע ליה מדלא נקט מרשות היחיד לרה"י ורשות הרבים באמצע כמו בפלוגתא דר"ע ורבנן וההיא דגיטין פ' הזורק (גיטין ד' עט. ושם) גבי היתה עומדת על ראש הגג וזרקו לה כו' וקאמר כמאן כרבי דאמר קלוטה כמי שהונחה דמיא לא סברי דרב ושמואל דהכא דאמרי דלא חייב ר' אלא ברשות היחיד מקורה ולדידהו צריך לשנויי דהתם משום אינטורי כדמשני התם אליבא דרבנן אפילו תימא רבנן כי פליגי רבנן לענין שבת אבל הכא משום אינטורי כו':

    אמאי חייב מרה"י לרה"י קא מפיק ואפילו משום מושיט ובדיוטא אחת לא מחייב לפי הירושלמי דמצריך שיקבלנו שני מידו:

    כאן למטה מי' וא"ת נהי דרשות היחיד לא הוי ר"ה נמי לא הוי אלא ככרמלית כמו עמוד גבוה שלשה ורחב ד' ואמאי חייב ויש לומר דאין כרמלית בכלים כמו שפירש רש"י לקמן גבי היתה קופתו מונחת כו' קשה לר"י מה עלה על דעתו של המקשן דע"כ ידע דמתניתין מיירי למטה מי' בלא פירכא דר' יוסי בר' יהודה דכל למעלה מי' הוי מקום פטור ולא מחייב לכ"ע וא"כ מאי פריך מרבי יוסי ברבי יהודה הא מילתא דפשיטא היא דלמטה מי' לא הוה רה"י דהא תנן לקמן בהזורק (לקמן שבת ד' צט.) חולית הבור והסלע שהם גבוהים י' ורחבים ד' הנוטל מהן והנותן על גבן חייב פחות מכן פטור ופשיטא דרבי יוסי ברבי יהודה לא איירי אלא למעלה מי':

    כגון ששלשל ידו למטה מג' וקבלה וקסבר רבי אבהו דאגד יד שמיה אגד דאי לא הוי שמיה אגד מאי איריא דנטל עני מתוכה אפילו נתן בעה"ב לתוכה יהא חייב העני כשהוציא כיון דיד העני מיירי נמי דהוה למטה מג' דמסתמא יד בעה"ב ויד עני איירי בענין אחד דהא כי נטל מתוך ידו של בעה"ב דהוי למטה מג' הויא יד עני נמי למטה מג' ובכהאי גוונא אפילו נותן בעה"ב לתוך יד העני יהא חייב:

    בגומא צריך לפרש בגומא שהיא רשות הרבים כגון שרבים משתמשים בה למ"ד תשמיש על ידי הדחק שמיה תשמיש (לקמן שבת ד' ח:) או בענין שמהלכים שם רבים אבל גומא שהיתה כרמלית או מקום פטור כיון שגופו שם ידו שהיא פשוטה לרשות הרבים לא הויא כרה"ר דבתר גופו גריר אע"פ שהיא למטה מג' כיון דסבר אגד יד שמיה אגד כדפי':

    ה"מ היכא דאחשבא לידיה וא"ת ולימא הך ולא ההיא דלעיל וי"ל דה"א דוקא לענין הנחה חשובה כד' על ד' אבל לגבי עקירה לא:

    כשני בני אדם דמי ופטור פי' כי היכי דבשני בני אדם פטור הראשון משום דלא עבד כלל הנחה ה"נ כיון שחטפו מהילוכו ולא הניח החפץ ללכת עד מקום הילוכו לא הויא הנחה דלא נח מכח הזורק או דילמא כאדם אחד דמי וכיון דעביד עקירה והנחה חייב ולא דמי לשנים שעשאוה ור"ח גריס איפכא כשני בני אדם דמי וחייב דאמר לעיל עמד במקומו וקבל חייב וה"נ כי קבלה הוא עצמו ולא חטפה מהילוכו ליחייב דהא איתעביד מחשבתו או דילמא כאדם אחד דמי ופטור דהוי כמו שנותן מימינו לשמאלו דאע"פ שהעבירה ד' אמות פטור:

    Tosafot on Shabbat 5a · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    אמר ר' אבהו כגון ששלשל בידו למטה מג' וקיבלה ועיקר דבריהן במשנה אבל בתוספתא במס' כלאים ועירובין וסוכה אמרו כל פחות מג' כלבוד דמי ואם היתה ידו של עני סמוכה לארץ בפחות מג' לדברי ר' אבהו והניח בעל הבית בתוכה הרי אלו כאילו הניח בארץ ובמקום שיש בו ד' חייב וכבר אמרנו בברכות בפרק ג' (דף כה) כל פחות מג' כלבוד דמי והלכתא גמירי לה כמו שאמרו בפרק הזורק (שבת דף צז) ואמרו עוד בעירובין ובסוכה לגוד וללבוד ולדופן עקומה:

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 5a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    דתניא אחרים אומרים עמד במקומו וקיבל אפי' בידו חייב ש"מ לא בעי מקום ד'. ודחינן כגון שפשט כנפיה וקיבלה דאית בכנפיה מקום ד'. ואמרי' מתני' נמי כגון שקיבלה בטרסקל שבידו שיש בו ד'. פי' טרסקל טאבק. איני והא קיי"ל דטרסקל ברשות הרבים רה"י היא.

    נימא דלא כר' יוסי ב"ר יהודה אפי' תימא ר' יוסי ב"ר יהודה היא מתני' והתם דתני נעץ קנה ברה"ר והניח בראשו טרסקל [וזרק] מרה"ר ונח על גביו חייב כשהיה טרסקל זה נתון למעלה מי' שאין רה"ר למעלה מי'. מתני' בטרסקל שבידו למטה מי' ודחי' לה ר' אבהו להא ואוקמה הוא כגון ששלשל ידו למטה מג' וקיבלה. דכל פחות מג' כלבוד דמי. וכאלו בקרקע הניח והאי העני עומד בשוחה כדכתיב (ישעיהו ס׳:י״ד) והלכו אליך שחוח. והוא פי' כפוף כדכתיב (שם נח) הלכוף כאגמון ראשו. פי' בגומא בור כדכתיב חופר גומץ. גומץ וגומא הכל אחד הוא. ננס קצור בקומתו. ונדחו אלו כולם. ואוקמא רבא הכי. ואמר האי סבר ידו של אדם חשובה לו כד' על ד'.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 5a · Sefaria

    Rashba

    הא דאמרינן אלא טרסקל ברשות הרבים רשות היחיד היא לימא דלא כרבי יוסי ברבי יהודה. הקשו בתוס' מאי קשיא ליה מדרבי יוסי ברבי יהודה, והא מתניתין על כרחין בלמטה מעשרה מיירי, דאי למעלה מעשרה מקום פטור הוא, ודרבי יוסי ברבי יהודה פשיטא דלמעלה מעשרה היא, דאי למטה מעשרה לא הוי רשות היחיד, ומתניתין היא בפרק הזורק (לקמן שבת צט, א) דתנן חולית הבור והסלע בזמן שהן גבוהין עשרה ורחבן ארבעה הנוטל מהם והנותן על גבן חייב פחות מכן פטור, ותניא לקמן (שבת ו, א) גדר שהוא גבוה עשרה ורחב ארבעה זו היא רשות היחיד גמורה. והעלוה בגמגום. ואיכא מרבוותא דכתבו דמתניתין אפילו למעלה מעשרה היא, ואף על גב דלמעלה מעשרה ברשות הרבים מקום פטור הוא, כיון דקיימא לן (לקמן שבת צב, א) המוציא משוי למעלה מעשרה חייב וכן (לקמן שבת ח, ב) המעביר ברשות הרבים למעלה מעשרה חייב, הכי נמי אף על פי שידו של עני למעלה מעשרה הנותן לתוכו כאילו נותן ברשות הרבים. וסייעו להא משמעתין דהכא דאקשינן טרסקל ברשות הרבים רשות היחיד היא. ואינו נראה בעיני מכמה טעמים. חדא, דהמוציא למעלה או המעביר למעלה מעשרה דחייב על כרחין דוקא באדם אחד שעמד לפוש דעקירת גופו והנחת גופו כעקירת חפץ והנחת חפץ דמי ומשום דגמרינן לה ממשא בני קהת (לקמן שבת צב, א), אבל אם הניחה במקום (אחד) [אחר] דוקא כשהניחה למטה משלשה או שטחה בכותל למטה מי' בדבילה שמינה וכיוצא בה כדאמרינן לקמן (שבת ז, ב), אבל אם העבירה למעלה מעשרה והניחה למעלה מעשרה פטור. ועוד, דאם איתא דכי אקשינן הכא טרסקל ברשות הרבים רשות היחיד היא משום דמשמע ליה דידו דעני למעלה מעשרה היא, קשיא טובא והא עומד קתני, כלומר: כדרכו כדאקשינן בסמוך, ולא שיהא שוחה ולא ידיו פרושות לשמים, ואי משום דמתניתין סתמא קתני דמשמע דבכל ענין היא ואפילו בלמעלה מעשרה, מאי קא משני ליה אפילו תימא רבי יוסי ברבי יהודה התם למעלה מעשרה הכא למטה מעשרה, מכל מקום מתניתין סתמא תנן ואפילו בלמעלה מעשרה ולמעלה מעשרה רשות היחיד היא. ועוד, דגרסינן בירושלמי (פ"א, ה"א) העני חייב, אמר רב יהודה בשם שמואל והוא שתהיה ידו של עני בתוך עשרה לקרקע. ומסתברא לי דקושיא מעיקרא ליתא, והא דקא מקשינן טרסקל ברשות הרבים רשות היחיד היא לאו למימרא דמשמע לן מתניתין בלמעלה מעשרה, אלא הכי קאמר: מדמוקמת מתניתין בשקבלה העני בטרסקל שבידו ואפילו הכי בעל הבית חייב, אלמא סבירא ליה לתנא דטרסקל לא פליג רשות לנפשיה כעמוד או תל גבוה למעלה מג' דברשות הרבים חולקין רשות לעצמן להיות כרמלית או מקום פטור, דקא סבר תנא דכלים אין חולקין רשות לעצמן, אם כן פליג אדרבי יוסי ברבי יהודה דאילו לרבי יוסי ברבי יהודה אפילו רשות היחיד הוי שהוא רשות גמור דאורייתא בזמן שהוא ברשות הרבים למעלה מעשרה וכל שכן שיחלקו רשות לעצמן ברשות דרבנן להיותן כרמלית למטה מעשרה ונתן בעל הבית לתוכו פטור. ומשני כי אמר רבי יוסי ברבי יהודה הני מילי למעלה מעשרה דאין שם רשות שיבטל הכלי לגמרי דרשות הרבים אינו עולה למעלה מעשרה, אבל הכא למטה מעשרה, כלומר: ולמטה מעשרה דהוי רשות הרבים אין כלי חולק רשות לעצמו להיותו ככרמלית אלא בטל הוא לגבי הרשות, ומעתה לא תקשי לך למטה מעשרה נמי ליהוי כרמלית דהיינו קושיין והיינו דפרקינן דלמטה מעשרה בטיל הוא לגבי הרשות, ולעולם נתן למעלה מעשרה לתוך ידו של עני או שנטל מתוכה פטור דמקום פטור הוא, ואף על גב דכשהיא מג' ועד י' חייב מה שאין כן בעמוד או בתל, הא לא קשיא דאדם אינו נעשה רשות אלא עומד ברשות וכל שידו תוך רשות הרבים דהיינו למטה מעשרה הרי זה כמונח בארץ, אבל למעלה מעשרה אף על פי שאינו נעשה רשות מכל מקום לא נח ברשות הרבים ולא גרע מזרק וטח בכותל למעלה מעשרה דהוי כזורק באויר. כך נראה לי.

    איבעית אימא בגומא כלומר: בגומא שהיא רשות הרבים דרחבה ארבעה ואינה עמוקה עשרה, וכדרב יוסף דאמר לקמן (שבת ח, א) תשמיש על ידי הדחק שמיה תשמיש, דאילו לרבא דאמר לא שמיה תשמיש וככרמלית הויא הכא אינו חייב (ד)אף על גב דידו מונחת ברשות הרבים, דהא ידו בתר גופו גרירא. ולי נראה דאפילו לרבא נמי אתיא דהא סבירא ליה לרבא אגד יד לא שמיה אגד, והלכך כל שידו ברשות הרבים למטה משלשה אף על פי שגופו עומד בכרמלית והניח בידו כמונח ברשות הרבים וכדאיתא בפרק המצניע (לקמן שבת צב, א).

    איכפל תנא לאשמועינן כל הני הכא משמע דלרבא לא קשיא ליה אלא דלא איכפל תנא לאשמועינן הני, הא דינא גופיה מודי ביה. וקשיא לי דהא רבא אגד יד לא שמיה אגד סבירא ליה בריש פרק המצניע (שם) ואוקי מתניתין דפשט העני את ידו לפנים ונטל בעל הבית מתוכה ופשט בעל הבית את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה דוקא כשהיה למעלה משלשה הא למטה משלשה המוציא והמכניס חייב, ומסתמא כולה מתניתין בחד גוונא מיירי וכולהו בבי בלמעלה משלשה נינהו. ויש לי לומר דהכא לטעמיהו קאמר להו הא לדידיה בלמעלה משלשה היא דוקא כולה מתניתין. אי נמי הכא מקמיה דקם רבא בשיטתיה הוה, כדאיתא התם דרבא מעיקרא סבירא ליה אגד יד שמיה אגד אביי סבר אגד יד לא שמיה אגד, ולבסוף קם רבא בשיטתיה דאביי וקם אביי בשיטתיה דרבא, והכא מקמי דליקום בשיטתיה דאביי.

    ידו של אדם חשובה לו כד' על ד' איכא למידק אשמעתין מאי קשיא ליה ומאי איצטריך רבא למימר דידו חשובה לו כד' על ד' בלאו הכי נמי מחשבתו משויא ליה מקום כדאמרינן בשלהי הזורק (לקמן שבת קב, א) גבי זרק לפי הכלב או לפי הכבשן חייב, ובעירובין פרק המוצא תפילין מכניסן זוג זוג (צט, א) נמי אמרינן השתין ורק חייב ופריך והא בעינן מקום ד' וליכא ומשני מחשבתו משויא ליה מקום. ותירץ ר"ת ז"ל (לעיל שבת ד, ב בתוד"ה אלא) דהתם הוא דלא ניחא ליה בענין אחר, דזרק לפי הכלב או לפי הכבשן כוונתו להאכיל הכלב או לשרוף העץ, וכן השתין ורק אי אפשר לנקות את עצמו אלא בכי האי גוונא ומשום כך מחשבתו משויא ליה מקום, אבל הכא לא איכפת ליה בין ידו למניח בכתפו. והא דאמרינן בסמוך הני מילי היכא דאחשבה לידיה, דמשמע דאפילו היכא דניחא ליה בענין אחר מחשבתו משויא ליה מקום. התם הוא לבתר דאמרינן דידו חשובה לו כד' על ד', והכי קאמר: הני מילי דידו חשובה לו כד' על ד' היכא דאחשבה לידיה אבל בשאר דברים לבד מידו לא הוה אמרינן הכי במאי דניחא ליה בענין אחר. ומצאתי לראב"ד ז"ל בעירובין פרק המוצא תפילין שהקשה בשם הראשונים ז"ל ידו היכי דמי, אי למטה מג' מאי איריא משום דהויא כד' על ד' הא כל פחות מג' לא בעיא הנחה אלא על גבי משהו, ואי למעלה מג' הויא ליה כרמלית, ואי למעלה מעשרה ליהוי רשות היחיד כעמוד. ותירץ הוא ז"ל שאין אדם חולק רשות לעצמו. ותדע לך שהרי למדנו (לקמן שבת צב, א) ממשא בני קהת שהמוציא משא למעלה מעשרה חייב הרי שאין דנין באדם דין עמוד בלמעלה מעשרה, וכן אין דנין בו דין כרמלית ולא מקום פטור, לפי שהוא נע ונד. וזה ראיה למה שכתבתי אני למעלה (בסוד"ה הא דאמרינן אלא) וכבר זכיתי לומר כדבריו. עוד שאל, הא דבעינן הנחה על גבי מקום ד' ברשות הרבים היכי דמי, אי למטה משלשה לא צריך, אי למעלה משלשה כרמלית הוא ופטור. הא ודאי לא אשכחן לה אלא בזורק לרשות הרבים ונח על גבי בעלי חיים כמו שאמרנו, או בזורק לעמוד תשעה ורבים מכתפין עליו דהוא רשות הרבים, ואי הוי ד' מחייב עלה בהנחתו ואי לא לא. והתירוץ הזה השני שלא כדעת רש"י ז"ל (לקמן שבת ח, א) והרמב"ם ז"ל (פי"ד מהל' שבת, ה"ח), שהם ז"ל כתבו דעמוד תשעה ורבים מכתפין עליו היינו אפילו אינו רחב ד' וכמו שכתבתי למטה במקומה (להלן שבת ח, א ד"ה עמוד).

    הכי גריס ר"ח ז"ל שתי כוחות באדם אחד כשני בני אדם דמי וחייב או כאדם אחד דמי ופטור. ופירשו כגון שנעקר ממקומו וקדם ונח במקומו וקיבלה, וכשני בני אדם דמי שזה זורק וזה מקבל וחייב, או דילמא כאדם אחד דמי כאילו נתן מימינו לשמאלו דפטור ואע"פ שהעבירה ד' אמות. וכן פירשו בתוס'. ואינו מחוור לי דכיון דא"ר יוחנן עמד במקומו וקיבל חייב נעקר ממקומו וקיבל פטור נעקר הוא ממקומו וקיבל מאי, ודאי משמע דהא [ד]נעקר הוא ממקומו הוי כעין נעקר חברו ממקומו וקיבל, כלומר: שקיבלו דרך עקירה שלא נח החפץ מכוחו של ראשון אלא מכוחו של שני, והכא נמי כשנעקר וקיבלו שלא נח מכח זריקה ראשונה. ועוד הקשה הרמב"ן ז"ל דהני לאו שני כוחות נינהו, דעקירה והנחה בכח אחד הן. ויש מי שפירש שקבלה בעקירה ממקומו, והכי קאמר כשני בני אדם זה זורק וזה מקבל דמי וחייב דאף זה עקירה והנחה תרווייהו מכוחו אתי, או דילמא כאדם אחד שעשה עקירה ולא הניחה במקום (אחד) [אחר] דמי, דהא באותו מקום שנעקר ממנו חזר ונח והלכך פטור. וגם זה אינו מחוור בעיני דכשני בני אדם דקאמרינן משמע כשני בני אדם דכוותיה, כלומר: זה זורק וזה מקבל דרך עקירה דפטור. ורש"י ז"ל גריס איפכא: כשני בני אדם דמי ופטור, כלומר: בזה זורק וזה מקבל דרך עקירה לפי שההנחה לא הויא מכח העקירה והויא ליה כשנים שעשאוה, או דילמא חייב דהא אין כאן שנים אלא אחד והעקירה וההנחה תרווייהו מכוחו אתו והוה ליה אחד שעשאה. וזה נכון. ירושלמי (פ"א, ה"א): אמר ר' יודן פשיטא לר' יוחנן בשזרק בימין וקלט בשמאל שהוא חייב, מה צריכה ליה בשזרק בימין וקלט בימין, רבנן דקסרין ר' שמי בשם ר' אחא אפילו זרק בימין וקלט בשמאל צריכה ליה חייב, אין תימר פיו ופיו כיון שאכלה כאחר הוא ברם הכא ידו כאחר היא. ר' מונא בעי מעתה הוציא כגרוגרת בשתי ידיו יהא פטור משום שנים שעשו מלאכה אחת, א"ל ר' חייא בר אדא והדא היא בעשותה לא כן היחיד שעשאה חייב שנים שלשה שעשו פטורין.

    בכותל משופע פירשו בתוס' דדוקא בשרבים מכתפין עליו, הא לאו הכי כרמלית הויא. והרמב"ן ז"ל כתב אף על פי שאין רבים מכתפין עליו, דכל אויר רשות הרבים עד עשרה רשות הרבים הוא, ופני הכותל בין משופע בין אינו משופע שוין הן, ותנן (לקמן שבת ק, א) למטה מעשרה כזורק בארץ ואוקימנא בפני הכותל ממש ובדבילה שמנה. ומסתברא כלישנא קמא, דהתם הוא בדלא נח במקום מסויים אלא שנחה על פני הכותל מצד הדבילה שהיא לחה ושמנה, אבל כאן שהוא מקום מסויים לנוח בו החפץ הרי הוא כתל שאם מכתפין בו הוי כרשות הרבים ואי לא הוי כרמלית.

    Rashba on Shabbat 5a · Sefaria

    Meiri

    רה"ר זה שחייבנו עליו בהעברת ארבע אמות שבה פירושה ברחבה שש עשרה אמה ושאינה מקורית הא כל שאין רחבה י"ו אמה או שיש עליה תקרה המעביר בה ד' אמות פטור שאינה כדגלי מדבר אלא שהוא אסור וכן בזורק מרה"י לתוכו:

    הזורק חפץ מרה"י לרה"ר ונח בידו של חבירו שכבר ביארנו שהיד חשובה כד' על ד' אם עמד חבירו במקומו וקבלה נמצאת הנחה זו מכח הזורק וחייב הזורק שהרי עקר והניח ואפי' הכין זה את ידו או שולי בגדיו לקבלה אבל אם נעקר חבירו ממקומו וקבלה אין הנחה זו מכח הזורק ונמצא זה עוקר וזה מניח ושניהם פטורין:

    נעץ קנה ברה"ר ובראשו טרסקל וזרק מרה"ר ונח על גבי טרסקל פטור אפילו היה הטרסקל כשיעור רה"י ר"ל גבוה עשרה ורחב ד' בין שהיה למעלה מעשרה בין למטה מעשרה שאין זה נידון כרה"י שאין אומרי' גוד אחית מחיצתא והרי היא מחיצה שהגדיים בוקעין בה ואם זרק בה מרה"י אף הוא פטור שאין זה רה"ר גמורה אפי' היה למטה מעשרה אלא ככרמלית ואע"פ שבקופה המונחת ברה"ר גבוה י' ורחבה ארבעה שאין מטלטלים ממנה לרה"ר ולא מרה"ר לתוכה בזו שאני שעומדת על הקנה ואינה רשות קבוע ואין צריך לומר אם היה למעלה מעשרה שהרי אין רה"ר למעלה מעשרה ומקום פטור הוא ואפי' היה הטרסקל עומד הפוך ופניו כלפי קרקע:

    כבר ביארנו שהיד חשובה כמקום ארבעה בין ידו שלו בין ידו של חבירו שאין היד צריכה מחשבה כמו שכתבנו ומעתה כל שזרק ונח בתוך ידו של חבירו חייב ומ"מ ביארנו שאם נעקר חבירו ממקומו וקבל פטור אף הזורק גדולה מזו אמרו זרק חפץ ורץ הזורק עצמו אחר החפץ וקבלו בידו ברשות אחרת או ברה"ר חוץ לארבע אמות קודם שהונח החפץ פטור והרי הוא כאלו בא אחר וקבלה שני כחות באדם אחד כשני בני אדם הם והרי לא נחה מכח הזריקה ולפי' זה אפי' כיון לכך פטור ומ"מ יש מפרשים בה הואיל ולא נח במקום שהיה דעתו עליו מתחלה ויראה לדעת זה שאם כיון מתחלה לכך חייב וכן ראוי להכריע אחר שנשארה בגמ' בספק:

    מי שהיה עומד ברה"ר והכניס ידו לחצר חבירו תחת המרזב וקבל מי גשמים בידו והוציא פטור שהרי אין זה עוקר והרי פטרנו בהטעינו חבירו אוכלין ומשקין והוציא ומה לי הטעינו חבירו ומה לי הטעינוהו שמים ולא עוד אלא אפי' קלט כגון שהכה הקלוח בכח בידו אחת ודחפו לתוך ידו האחרת שנמצא הוא עוקר פטור שלא עקר ממקום ארבעה ואין לומר שמחשבתו עושתהו מקום באויר אלא במקום שהדבר נח שם ואפי' קבלם בידו אחת ועירם לתוך ידו האחרת והוציא ראיתי לתלמידי חכמי הדורות שכתבו בשם רבותיהם שפטור כלשון זה ראיתי להם אטו מתני' דפטר בפשט העני אלו החליף העני והוציא מיד ליד מי מיחייב:

    נפלו הגשמים על הכותל ונגרו דרך הכותל והוא מקבלם מן הכותל אפילו היה הכותל משופע וקבלם דרך השפוע אף זו פטור שאין המים נחים אפילו במשפע שתחשב קליטתם משם עקירה אבל אם היה גומא בכותל ונפלו המים בתוכה וקלט משם חייב ואפי' מן המים העליונים שבגומא שמים על גבי מים הנחה היא וקליטתם חשובה עקירה ודוקא בגומא וכיוצא בה שהמים נחים שם אבל נהרות המושכין ומעינות הנובעין אם מוציא ממקומן לחוץ אינו חייב הואיל ואין נחים כלל ויש חולקין בזו ובכל אלו לכתחילה אסור ולא יצא מכלל זה להיתר לכתחילה אלא אם עמד ברה"ר שקולט מן המים המקלחין מן הצנור שאין בו ד' על ד' או מן הכותל ושותה ובלבד שלא יגע בצינור או בכותל ויקלוט מעל גבן כמו שיתבאר:

    Meiri on Shabbat 5a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה אמאי חייב כו' שיקבלנו שני מידו עכ"ל כצ"ל נ"ל:

    גמ' הכניס ידו לתוך חצר חבירו וקיבל מי גשמים כו' נראה דנקט חצר חבירו דומיא דמתניתי' דהכניס ידו לרשות חבירו פשט העני כו' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 5a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' אמר רבי אבין אמר רבי יוחנן הכניס ידו לתוך חצר חבירו וקיבל מי גשמים והוציא חייב ומתקיף לה רבי זירא וכו' כצ"ל:

    תוס' ד"ה לא חייב רבי וכו' נראה לרשב"א מדלא נקט וכו' כתב זה משום דקשה ליה מנא להו לרב ושמואל לדחוקי ולאוקמי הא דרבי ברשות היחיד ולא אמרי' דפליגי רבי ורבנן באי אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא כההיא פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן ותירץ הרשב"א דמשמע להו לרב ושמואל זה מדלא נקט בפלוגתא דרבי ורבנן מרשות היחיד לרה"י ורשות הרבים באמצע אלא ודאי דוקא ברה"י באמצע סבירא ליה לרבי דחייב משום דביתא כמאן דמליא הוי כמונח על מקום חשוב ולא מטעם קלוטה:

    בא"ד לא סברא דרב ושמואל וכו' פירוש ההיא סוגיא דהתם לא סברא דרב ושמואל דהכא ולדידהו פירוש רב ושמואל דאמרי דלא חייב רבי אלא ברה"י מקורה כמאן מוקי ההיא מתניתין דגיטין דקתני כיון שהגיע לאויר הגג מגורשת:

    ד"ה כאן למטה מי' וכו' בלא פירכא דרבי יוסי וכו' פירוש השתא דאוקי מתני בטרסקל אפילו אי לא הוי קשיא לן האי פרכא דרבי יוסי אלא דכ"ע הוי ס"ל דלא הוי רה"י אפילו הכי ע"כ הוי צריך לאוקמי בלמטה מי' דכל למעלה מי' בר"ה הוי מקום פטור אם לא בעמוד גבוה יותר מי' ורוחב ד' דאז הוי דה"י א"כ ע"כ מתני' דחשבה לה יד רה"ר ע"כ איירי בלמטה מי' ורבי יוסי ברבי יהודה ע"כ לא איירי בלמטה מי' אלא בלמעלה מעשרה דלמטה מי' ברה"ר לא אשכחן דבר דהוי דה"י ואם כן המקשן הוה ידע ע"כ דמתניתין איירי בלמטה מעשרה ורבי יוסי איירי בלמעלה מעשרה ואם כן מאי פריך:

    ד"ה כגון ששלשל ידו וכו' מאי אריא דנטל עני מתוכה וכו' דמסתמא יד בעה"ב ויד עני מיירי בענין אחד דהא כי נטל וכו' רצה לומר ואם כן אפילו כי נתן בעל הבית לתוך ידו של עני והוציאה יהא עני חייב משום דמיד שנתן הבעל חבית לתוך ידו של עני נעשית ידו של עני כארעא סמיכתא וכאלו מונח החפץ על גבי קרקע וכשהוציא אותו העני הוי כאלו עקר אותו מרה"י והוציא ועשה הנחה ברה"ר אלא ודאי אגד יד שמיה אגד הואיל והיד מחוברת להגוף של העני העומד בחוץ וגגרר אהר הגוף שבחוץ ולכך לא שייך דהוי ארעא סמיכתא:

    ד"ה ה"מ היכא דאהשבה לידיה וא"ת ולימא הך ולא ההיא דלעיל וכו' נראה בעיני דקושיא זו אינה קושיא כלל דאי לאו ההיא דלעיל לא הוה ידעינן טעמו של דבר דהוי מטעם דידו של אדם חשובה וכו' אלא הוה ס"ד דטעמו הוא משום דלא בעינן מקום ד' על ד' תדע דהא מתניתין נמי קתני נתן לידו וכו' חייב ואפילו הכי שקלינן וטרינן עד השתא בטעם הדבר עד דמסיק לבסוף משמיה דרבי יוחנן דהוי מטעם דידו של אדם חשובה לו כד' על ד' ודו"ק:

    Maharam on Shabbat 5a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    ע"א בתוספת בד"ה לא מחייב רבי כו' נראה לרשב"א דמשמע ליה מדלא נקט מרה"י לרה"י כו' עכ"ל. ולכאורה אין זה מוכרח כ"כ דאיכא למימר דהא דלא נקיט איפכא היינו דלא נימא דטעמיה דרבי דמחייב היינו משום דיליף זורק ממושיט אלא דאפשר דלרב ושמואל לא משמע להו כלל הך סברא דזורק ממושיט. ומה שהוכרח הרשב"א לפרש כן היינו משום דקשיא ליה מנ"ל לרב ושמואל דרבי פליג אדר"ע דס"ל אף ברה"ר קלוטה כמו שהונחה דמיא:

    אמנם מתוך מה שכתבתי ממילא נתיישב' סברת המקשה דגיטין שכתבו התוס' כאן דלית ליה הא דרב ושמואל משום דהמקשה דהתם מדקאמר כמאן כרבי ולא קאמר כר"ע ע"כ היינו משום דס"ל דאפשר דטעמא דר"ע לאו משום קלוטה אלא משום דיליף זורק ממושיט. ועמ"ש בזה בחידושי גיטין שם. וא"כ לפ"ז אליבא דרבי נמי אין הכרח לדרב ושמואל כיון דבלא"ה לא מצי למינקט איפכא מטעמא דפרישית:

    מיהו למאי דפרישית לעיל אין צורך לכל זה דבלא"ה מצינו למימר בפשיטות דרב ושמואל מסברא דנפשייהו משמע להו הכי דהא דקאמרי לא מחייב רבי אלא ברה"י מקורה לאו אהנחה קאי אלא בהא דמחייב רבי נמי אעקירה פשיטא להו מסברא דנפשייהו דאין לחייבו אלא ברה"י מקורה אבל באינו מקורה לכ"ע בעינן עקירה במקום ד' ור"ע גופא נמי הכי ס"ל וכ"ש לפי מ"ש בשיטת רש"י דע"כ ר"ע הכי ס"ל מדלא נקיט ר"ע מחייב שתים והיינו כדפרישית לעיל. והשתא לפ"ז מתוקמא כולהו שמעתתא ברווחא בהא דמקשה בפשיטות אמתניתין דלמא הנחה הוא דלא בעי הא עקירה בעי והיינו כר"ע וכרב ושמואל. דע"כ חשבינן לסברא פשוטה דאין לחייב בעקירה אלא במקום ד' כנ"ל ודוק היטב ותו לא מידי:

    בד"ה כאן למטה מעשרה כו' קשה לר"י מה עלה על דעת המקשן כו' עד סוף הדיבור. ועיין בזה בחידושי הרשב"א ז"ל באריכות שמתרץ דהמקשה סבר דיש כרמלית בכלים והוי ליה כרמלית לרבי יוסי בר"י עכ"ל:

    אמנם לפי ענ"ד אין צורך לכל זה דבלא"ה מצינן למימר דהמקשה ס"ד דאיירי ששפתו העליונה של הטרסקל הוא למעלה מעשרה משא"כ תחתיתו שהוא שולי הטרסקל מונח על ידו של עני שהוא למטה מעשרה שכן נראה ממה שפירש"י ז"ל דטרסקל היינו סל וא"כ יש לו בית קיבול למטה. ולפ"ז מקשה שפיר ולדעתי צ"ע למה לא תירצו כן התוס' והרשב"א ז"ל ודו"ק. אחר זה מצאתי כן בתוס' ישנים:

    Penei Yehoshua on Shabbat 5a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ביתא כמאן דמליא כו' עירובין ד' עו ע"ב:

    שם אמר רבא איכפל תנא לאשמעינן וכו' זבחים עו ע"א. וק"ל דדילמא מש"ה נקט ידו דאיירי ע"כ בלמטה ומוכח מזה דאגד יד שמיה אגד:

    תוס' ד"ה אמאי חייב וכו' לפי הירושלמי וכו' הובא לעיל ג ע"א תוס' ד"ה בעשותה:

    Gilyon HaShas on Shabbat 5a · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    תוס' ד"ה כגון ששלשל כו' דאי לא הוי שמי' אגד כו' קשה לי א"כ מאי מקשה רבא אכפול תנא לאשמעינן כל הני, והיינו דהוי לי' למתני בקיבל בכנף בגדו כמ"ש רש"י, דלמא נקט ידו דמוכח דאיירי למטה משלשה, כדי לאורויי דאגד יד שמיה אגד מדפטר העני בנתן בעה"ב ידו מלמטה משלשה:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Shabbat 5a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 5, Amud Aleph, about 441 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 116 words

      Opens “לא מחייב רבי אלא ברשות היחיד מקורה,…”

      Named: רבי אלא.

    2. Segment 236 words

      Opens “וכ"ת הכא נמי במקורה התינח ברשות היחיד…”

      Named: רב שמואל בר יהודה, רבי אבא, שמואל, אבא.

    3. Segment 337 words

      Opens “אלא א"ר זירא: הא מני? אחרים היא.…”

    4. Segment 417 words

      Opens “ודילמא הנחה הוא דלא בעינן, הא עקירה…”

    5. Segment 519 words

      Opens “אמר רבי אבא: מתניתין, כגון (שקבל בטרסקל)…”

      Named: רבי אבא, אבא.

    6. Segment 69 words

      Opens “התינח טרסקל ברשות היחיד, אלא טרסקל שבר"ה…”

    7. Segment 722 words

      Opens “לימא דלא כרבי יוסי בר' יהודה דתניא…”

      Named: רבי יוסי.

    8. Segment 822 words

      Opens “דאי כר' יוסי בר' יהודה פשט בעל…”

    9. Segment 912 words

      Opens “אפילו תימא רבי יוסי בר' יהודה התם…”

      Named: רבי יוסי.

    10. Segment 1020 words

      Opens “קשיא ליה לר' אבהו מי קתני טרסקל…”

    11. Segment 119 words

      Opens “והא עומד קתני בשוחה ואיבעית אימא בגומא…”

    12. Segment 1232 words

      Opens “אמר רבא איכפל תנא לאשמעינן כל הני…”

      Named: רבא.

    13. Segment 1348 words

      Opens “א"ר אבין א"ר אילעאי א"ר יוחנן זרק…”

    14. Segment 1427 words

      Opens “א"ר אבין א"ר אילעאי א"ר יוחנן עמד…”

    15. Segment 1511 words

      Opens “בעי ר' יוחנן זרק חפץ ונעקר הוא…”

    16. Segment 1631 words

      Opens “מאי קמבעיא ליה אמר רב אדא בר…”

      Named: רב אדא בר אהבה.

    17. Segment 1743 words

      Opens “א"ר אבין א"ר יוחנן הכניס ידו לתוך…”

    18. Segment 1830 words

      Opens “אמר רבי חייא ברי' דרב הונא כגון…”

      Named: רבי חייא, רב הונא, רבא.

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Shabbat 5a · Segment 16 — “…קמבעיא ליה אמר רב אדא בר אהבה שני כחות…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Shabbat 5a · Segment 12 — “אמר רבא איכפל תנא לאשמעינן כל הני אלא אמר…

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Shabbat 5a · Segment 10 — “קשיא ליה לר' אבהו מי קתני טרסקל שבידו והא…

    • Rabbi Huna · Amoraim · Second Generation Amoraim

      Rabbi Huna, a preeminent student of Rav, led the Sura Yeshiva for forty years.

      Source: Shabbat 5a · Segment 2 — “וכ"ת הכא נמי במקורה התינח ברשות היחיד מקורה, בר"ה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 5a · Segment 2 — “…חייב? והאמר רב שמואל בר יהודה אמר רבי אבא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 5a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026