Talmud Builders

    Shabbat 68a

    Back to index

    English translation — Shabbat 68a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and every primary category of labor that he performed. One who performs numerous prohibited labors subsumed under a single category of labor is liable to bring only one sin-offering.

    2GEMARA: The Gemara attempts to clarify the language of the mishna and asks: Why did the mishna teach the phrase: A significant principle? If you say it is because of the following reason, it is problematic. Here, because the tanna wants to teach in a mishna later in the chapter with regard to a matter that includes two halakhot employing the term: Furthermore, they stated another principle; therefore, in this mishna, which relates to a greater number of halakhot , he taught employing the term: A significant principle. And with regard to the Sabbatical Year as well, because in a later mishna ( Shevi’it 7:2) the tanna wants to teach: Furthermore, another principle, at the beginning of the chapter he taught employing the phrase: A significant principle. There too, the choice of language is understood. However, with regard to the halakhot of tithes, where the mishna ( Ma’asrot 1:1) states two principles one after the other, the tanna taught later in the same mishna: And furthermore, they stated another principle, and even so, at the beginning of the mishna the tanna did not teach: A significant principle, opting instead to say simply: They stated a principle.

    3Rabbi Yosei bar Avin said that the term: A significant principle, is not dependent on the existence of another principle; rather, it is dependent on the significance of the principle. Therefore, with regard to the halakhot of Shabbat and the Sabbatical Year, which include primary categories and subcategories, the tanna taught in the mishna: A significant principle. With regard to the halakhot of tithes, which do not include primary categories and subcategories and all its halakhot are on equal footing, he did not teach employing the term: A significant principle. The Gemara asks: And according to the variant reading of the mishna taught by bar Kappara, who taught the phrase: A significant principle, with regard to tithes, what primary categories and subcategories are there with regard to tithes?

    4Rather, isn’t this the reason the Mishna employs the term: A significant principle; because it is significant relative to other principles? The scope of the materials whose use warrants punishment for desecrating Shabbat is greater than the scope of the materials whose use warrants punishment for desecrating the Sabbatical Year. As the halakhot of Shabbat are in effect both with regard to plants that are detached from the ground and with regard to those that are attached, while the halakhot of the Sabbatical Year with regard to detached plants, they are not in effect, but with regard to attached plants they are in effect. And the scope of the materials whose use warrants punishment for desecration of the Sabbatical Year are greater than the scope of the materials whose use warrants punishment for violating the halakhot of tithes. As, by Torah law, the halakhot of the Sabbatical Year are in effect both with regard to human food and with regard to animal food, while the halakhot of tithes are in effect with regard to human food, but with regard to animal food they are not in effect.

    5And according to the opinion of bar Kappara, who taught the phrase: A significant principle, with regard to tithes as well: The scope of the materials for which one warrants punishment for violating the halakhot of tithes is greater than the scope of the materials for which one warrants punishment for violating the halakhot of pe’a . As, by rabbinic law, the obligation of tithes is in effect with regard to both figs and vegetables, while the obligation of pe’a is not in effect with regard to figs and vegetables. As we learned in a mishna in tractate Pe’a : They stated a principle with regard to pe’a : Anything that is food, and is protected, and grows from the ground, and is gathered as one, and one brings it in to storage to preserve is obligated in pe’a .

    6The Gemara explains that which is excluded by each criterion in the mishna. Food, to exclude the aftergrowths of woad [ satis ] and madder. As these plants are used for dyeing and not for food, the obligation of pe’a does not apply to them. And protected, to exclude ownerless crops, which by definition are not protected. And grows from the ground, to exclude truffles and mushrooms, which, unlike other plants, do not draw sustenance from the ground. And is gathered as one, to exclude the fig tree whose fruit is gathered throughout an extended period, as the figs do not all ripen together. And one brings it in to storage to preserve; to exclude vegetables, which cannot be stored for lengthy periods.

    7While, with regard to tithes, we learned in a mishna: They stated a principle with regard to tithes: Anything that is food, and is protected, and grows from the ground is obligated in tithes; we did not learn with regard to tithes, the following criteria: Gathered as one, and which one brings in to storage to preserve. Apparently, figs and vegetables are obligated in tithes, making the scope of the materials obligated in tithes greater than the scope of those obligated in pe’a .

    8The mishna discusses an individual who forgets the very essence of Shabbat. The Gemara seeks to understand how a Jew could forget the very existence of Shabbat. It was Rav and Shmuel who both said: Our mishna is referring to both a child who was taken captive among the gentiles and never educated and a convert who converted among the gentiles and never learned the halakhot of Shabbat. However, one who once knew of the essence of Shabbat and ultimately forgot is liable for each and every Shabbat, as we learned in the mishna with regard to one who knows the essence of Shabbat. The Gemara seeks to clarify this approach. We learned in our mishna: One who forgets the essence of Shabbat. Doesn’t this phrase indicate by inference that he was aware of Shabbat originally? In order to forget one must have previously been aware. This poses a difficulty to the opinion of Rav and Shmuel. The Gemara refutes this: No, what is the meaning of: One who forgets the essence of Shabbat? That the essence of Shabbat was always forgotten from him, i.e., he never knew it.

    9The Gemara further asks: However, based on that understanding, in the case of one who knew the essence of Shabbat and ultimately forgot, what is the halakha ? Is he liable for each and every Shabbat? If so, instead of the mishna teaching the next halakha : One who knows the essence of Shabbat and performs many labors on multiple Shabbatot is liable to bring a sin-offering for each and every Shabbat, let it teach: One who knew the essence of Shabbat and ultimately forgot and, all the more so, one who knows the essence of Shabbat would be liable for each Shabbat. The Gemara answers: According to the opinion of Rav and Shmuel, what is the meaning of the phrase: One who knows the essence of Shabbat? One who once knew the essence of Shabbat and has now forgotten it.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    They teach in the Mishnato exempt with only one sin offering. An infant who was captured: and who never knew anything about Shabbat. But one who was familiar [with Shabbat] and ended up forgetting: he is like one who forgets that the day is Shabbat while knowing the essence of Shabbat, and is obligated for each and every Shabbat. That it was forcibly forgotten from him: he never knew.

    Let it teach "one who was familiar and ended up forgetting:" that he is obligated even though one can't declare that during the days in between [one Shabbat and the next] he had awareness to divide [one violation from the next]; and how much more so would one who does have awareness to divide [between one Shabbat and the next] [be obligated for each and every Shabbat he violated].

    License: CC0

    שבת 68 עמוד א

    1אב מלאכה ומלאכה. העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת, אינו חייב אלא חטאת אחת.

    Gemara

    2מ"ט תנא ״כלל גדול״? אילימא משום דקבעי למיתני: ״עוד כלל אחר תנא ״כלל גדול״. וגבי שביעית נמי, משום דקבעי למיתני: ״עוד כלל אחר תנא ״כלל גדול״. והא גבי מעשר, דקתני: ״כלל אחר ולא תני ״כלל גדול!

    3א"ר יוסי בר אבין: שבת ושביעית דאית בהו אבות ותולדות תנא ״גדול״, מעשר דלית בה אבות ותולדות, לא תנא ״כלל גדול״. ולבר קפרא, דתני ״כלל גדול״ במעשר, מאי אבות ומאי תולדות איכא?

    4אלא לאו היינו טעמא, גדול עונשו של שבת יותר משל שביעית דאילו שבת, איתא בין בתלוש בין במחובר ואילו שביעית בתלוש ליתא במחובר איתא וגדול עונשה של שביעית יותר מן המעשר דאילו שביעית איתא בין במאכל אדם בין במאכל בהמה ואילו מעשר במאכל אדם איתא במאכל בהמה ליתא׃

    5ולבר קפרא דתני כלל גדול במעשר גדול עונשו של מעשר יותר משל פיאה דאילו מעשר איתא בתאנה וירק ואילו פיאה ליתא בתאנה וירק דתנן כלל אמרו בפיאה כל שהוא אוכל ונשמר וגידולו מן הארץ ולקיטתו כאחת ומכניסו לקיום חייב בפיאה׃

    6אוכל למעוטי ספיחי סטיס וקוצה ונשמר למעוטי הפקר וגידולו מן הארץ למעוטי כמיהין ופטריות ולקיטתו כאחת למעוטי תאנה ומכניסו לקיום למעוטי ירק׃

    7ואילו גבי מעשר תנן כלל אמרו במעשר כל שהוא אוכל ונשמר וגידולו מן הארץ חייב במעשר ואילו לקיטתו כאחת ומכניסו לקיום לא תנן:

    8רב ושמואל דאמרי תרוייהו מתניתין בתינוק שנשבה לבין הנכרים וגר שנתגייר לבין הנכרים אבל הכיר ולבסוף שכח חייב על כל שבת ושבת תנן השוכח עיקר שבת לאו מכלל דהויא ליה ידיעה מעיקרא לא מאי כל השוכח עיקר שבת דהיתה שכוח ממנו עיקרה של שבת׃

    9אבל הכיר ולבסוף שכח מאי חייב על כל שבת ושבת אדתני היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת ליתני הכיר ולבסוף שכח וכ"ש הא מאי היודע עיקר שבת מי שהיה יודע עיקרה של שבת ושכחה.

    Tosafot

    A convert who converted among the Gentilesbefore three [a beit din] and they did not inform him of the mitzvah of Shabbat; for if he had only converted by himself he would not be a convert (as they discuss in Yevamot 47b).

    License: CC0

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    פרק ז אמרו גדול עונשה של שבת יותר משל שביעית דאילו שבת איתא בין בתלוש ובין במחובר. ודבר זה מפורסם וברור כי אפילו המוציא מרשות לרשות בשבת חייב חטאת והרבה מן המלאכות שאינן במחובר והן ידועות ואין אנו צריכין למנותן ואילו שביעית במחובר איתא בתלוש ליתא ועיקר דילה בתורת כהנים הזרע והזמיר בכלל היו ולמה יצאו להקיש אליהן מה זרע וזמר מיוחדין שהן עבודה בארץ ובאילן אף אין לי אלא דבר שהיא עבודה בארץ ובאילן ועיקר דילה בפרק משקין בית השלחין (מועד קטן דף ג) וגדול עונשה של שביעית יותר משל מעשר דאילו שביעית איתא בין במאכל אדם בין במאכל בהמה ועיקרה בתורה דכתיב (ויקרא כ״ה:ז׳) ולבהמתך ולחיה אשר בארצך ובמשנה (שביעית פ' ז') כלל גדול אמרו בשביעית כל שהוא מאוכל אדם ומאכל בהמה וממין הצובעים ואינו מתקיים בארץ יש לו שביעית ולדמיו שביעית: ואילו מעשר במאכל אדם איתיה במאכל בהמה ליתיה. עיקר דבר זה הוא כתוב בתורה (דברים י״ד:כ״ב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך וסמיך ליה ואכלת דבר שהוא אוכל ובמשנה (מעשרות פרק א) כל שהוא אוכל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 68a

    Shabbat 68a. The full printed text of this folio side — 9 numbered segments, about 301 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    They teach in the Mishna to exempt with only one sin offering. An infant who was captured: and who never knew anything about Shabbat. But one who was familiar [with Shabbat] and ended up forgetting: he is like one who forgets that the day is Shabbat while knowing the essence of Shabbat, and is obligated for each and every Shabbat. That it was forcibly forgotten from him: he never knew.

    Let it teach "one who was familiar and ended up forgetting:" that he is obligated even though one can't declare that during the days in between [one Shabbat and the next] he had awareness to divide [one violation from the next]; and how much more so would one who does have awareness to divide [between one Shabbat and the next] [be obligated for each and every Shabbat he violated].

    Rashi on Shabbat 68a · Sefaria · CC0

    Tosafot

    A convert who converted among the Gentiles before three [a beit din] and they did not inform him of the mitzvah of Shabbat; for if he had only converted by himself he would not be a convert (as they discuss in Yevamot 47b).

    Tosafot on Shabbat 68a · Sefaria · CC0

    Rav Nissim Gaon

    פרק ז אמרו גדול עונשה של שבת יותר משל שביעית דאילו שבת איתא בין בתלוש ובין במחובר. ודבר זה מפורסם וברור כי אפילו המוציא מרשות לרשות בשבת חייב חטאת והרבה מן המלאכות שאינן במחובר והן ידועות ואין אנו צריכין למנותן ואילו שביעית במחובר איתא בתלוש ליתא ועיקר דילה בתורת כהנים הזרע והזמיר בכלל היו ולמה יצאו להקיש אליהן מה זרע וזמר מיוחדין שהן עבודה בארץ ובאילן אף אין לי אלא דבר שהיא עבודה בארץ ובאילן ועיקר דילה בפרק משקין בית השלחין (מועד קטן דף ג) וגדול עונשה של שביעית יותר משל מעשר דאילו שביעית איתא בין במאכל אדם בין במאכל בהמה ועיקרה בתורה דכתיב (ויקרא כ״ה:ז׳) ולבהמתך ולחיה אשר בארצך ובמשנה (שביעית פ' ז') כלל גדול אמרו בשביעית כל שהוא מאוכל אדם ומאכל בהמה וממין הצובעים ואינו מתקיים בארץ יש לו שביעית ולדמיו שביעית: ואילו מעשר במאכל אדם איתיה במאכל בהמה ליתיה. עיקר דבר זה הוא כתוב בתורה (דברים י״ד:כ״ב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך וסמיך ליה ואכלת דבר שהוא אוכל ובמשנה (מעשרות פרק א) כל שהוא אוכל:

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 68a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    כלל גדול אמרו בשבת אסיקנא תנא כלל גדול הכא משום חומרא דשבת גדולה מכלל שביעית דאילו איסורא דשבת חלה בין בתלוש ובין במחובר ואיסורא דשביעית אינה אלא מן המחובר לקרקע ותוב איסורא דשביעית גדולה מאיסורא דמעשר שהשביעית חלה באוכלי אדם ובאוכלי בהמה והמעשר אינו חל [אלא] על אוכלי אדם בלבד לפיכך קתני כלל גדול בשביעית ולבר קפרא משום דעונש של מעשרות גדול מעונשה של פאה לפיכך תני כלל גדול במעשר. ותנא דידן שבת ושביעית דחומרא דאורייתא תני כלל גדול. אבל מעשר כגון ירק וכיוצא בו דחומרא דרבנן הוא לא קתני כלל גדול.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 68a · Sefaria

    Rashba

    גמרא גבי שביעית נמי משום דקבעי למיתני עוד כלל אחר תנא כלל גדול. כלל גדול שבשביעית הוא ששנינו בפרק שביעי (מ"א) כלל גדול אמרו בשביעית כל שהוא מאכל אדם ומאכל בהמה וממין הצובעים ואינו מתקיים בארץ, יש לו שביעית ולדמיו שביעית, יש לו ביעור ולדמיו ביעור. ועוד כלל אחר היא, ששנינו שם (במ"ב) ועוד כלל אחר אמרו כל שהוא מאכל אדם ומאכל בהמה וממין הצובעים ומתקיים בארץ, יש לו שביעית ולדמיו שביעית, אין לו ביעור ולא לדמיו ביעור, ואע"ג דבכלל גדול קא חשיב ארבע, ובעוד כלל אחר נמי קא חשיב ארבע, היינו גודליה דקמא משום דבקמא קתני יש לו ביעור ובבתרא קתני אין לו ביעור. והא דקתני התם (פ"ח, מ"א) כלל גדול אמרו בשביעית כל המיוחד למאכל אדם אין עושין ממנו מלוגמא, ואע"ג דלא קתני כלל אחר בתריה. איכא למימר דאכלל האמצעי קאי, דכיון דתניא עוד כלל אחר אמרו, תנא בתריה כלל גדול. וכללות ששנינו במעשר הוא ששנינו בפ"ק דמעשרות (מ"א) כלל אמרו במעשרות כל שהוא אוכל ונשמר וגדולו מן הארץ חייב במעשר, כלל אחר אמרו כל שתחילתו אוכל וסופו אוכל, אע"פ שהוא שומרו להוסיף אוכל חייב קטן וגדול.

    שבת ושביעית דאית בהו אבות ותולדות אבות שבשביעית הנהו דכתיבי באורייתא, ואידך דרבנן קרי להו תולדות. ואם תאמר אם כן במעשר איכא אבות ותולדות, כגון תירוש ויצהר דחייבין דאורייתא ואידך דרבנן נינהו. תירצו בתוספות דלא שייך אבות ותולדות אלא במידי דאית ביה אסור מלאכה. ולא הבנתי, דהא גבי נזקין תנן אבות ותולדות. ואם תאמר עוד אם כן בכלל שני דשבת ובכלל שני דשביעית ליתני נמי גדול מהאי טעמא. ויש לומר דאכלל גדול דרישא קיימי, כלומר: עוד כלל אחר גדול אמרו.

    ולבר קפרא דתני כלל גדול במעשר מאי אבות ותולדות איכא ואם תאמר לבר קפרא טפי ניחא, דלדידיה לאו משום אבות ותולדות, אלא בכולהו משום דקא בעי למיתני עוד כלל אחר. יש לומר דבר קפרא לא תני אלא חד. ואי נמי ניחא ליה לפרושי נמי הא דבר קפרא כטעמא דמתניתין.

    ואילו פאה ליתא בתאנה וירק פירש ר"ת ז"ל: דמדאורייתא דגן תירוש ויצהר דוקא איתנהו בפאה, משום דפאת שדך בקצרך כתיב (ויקרא כג, כב) וקציר דגן משמע, וכתיב (ויקרא יט, י) וכרמך לא תעולל, וכתיב (דברים כד, כ) כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך, הא כל שאר האילנות ושאר הדברים אינן חייבים דבר תורה. והא דדרשינן להו מקראי בתורת כהנים (קדושים פרק א, פי' ז), אסמכתא בעלמא נינהו, דהכי נמי מרבה בספרי (בחוקתי פרשתא ח פ' י"ב) כל מילי לגבי מעשר, אע"ג דכתיב בהו בהדיא מעשר דגנך תירושך ויצהרך (דברים יד, כג). ובתאנה וירק היינו טעמא דלא תקון בהו פאה, משום דלית בהו ריוח לעניים, אדרבא מתבטלין ממלאכתן על כך כיון שאין ידוע זמן לקיטתן, ובירק נמי כיון שאינו מכניסו לקיום דבר מועט הוא, ואי אפשר שלא יתבטל עליו יותר ממה שמרויח, ועוד דכיון שאין עושין ממנו גורן אין העם יודע מתי ילקטנו ויתבטל עליו [שיהיה] יושב וממתין. והא דנקט תאנה לאו דוקא, אלא הוא הדין לכל שאר האילנות שאין נלקטין כאחד, והיינו דלא חשיב התם (פאה פ"א מ"ה) במחוייבי פאה אלא שמונה אילנות בלבד הא כל השאר פטורין, ותאנה לרבותא נקטה אע"ג דחייבת בבכורים.

    גר שנתגייר בין הגוים פירוש: בפני שלשה, אלא שלא הודיעוהו מצות שבת, אבל נתגייר בינו לבין עצמו אינו גר וכדאיתא ביבמות פרק החולץ (יבמות מו, ב).

    מהא דרב ושמואל דאוקימו מתניתין ב שהיתה עיקרה של שבת שכוחה ממנו. נראה לי גם כן קושיא לפרש"י דמתניתין, דכיון שהיתה עיקר של שבת שכוחה ממנו מאי ימים שבינתיים איכא והאיך שמע שהיה שבת, ואפילו ללישנא בתרא מתניתין נמי בין שהכיר ולבסוף שכח בין שהיתה עיקרה של שבת שכוח ממנו. אבל לפירוש שני דאוקימו לה בגזירת הכתוב ניחא. ואע"ג דרש"י ז"ל חזר על צדדי הדבר כדי להולמו, אפילו הכי לא נתיישב.

    תנן כל השוכח עיקר שבת לאו מכלל דהוי ליה ידיעה פירוש: לישנא דשוכח קא דייק, דלא שייך שוכח אלא במי שידע, דאידך אינו יודע קרי ליה.

    ליתני הכיר ולבסוף שכח וכל שכן הא איכא למידק דלמא רבותא קמ"ל, דאפילו יודע עיקר שבת אינו חייב על כל אב מלאכה ומלאכה וכדבעינן נמי למימר בסמוך אלא על כל שבת ושבת. ויש לומר דהכי קאמר ליתני הכיר ולבסוף שכח, וכל שכן היודע עיקר שבת, דאי לאשמועינן קילותא, ליתני היודע עיקר שבת אינו חייב [אלא] על כל שבת ושבת, וכדתניא ברישא דמתניתין השוכח עיקר שבת אינו חייב אלא אחת, אבל השתא דתני חייב על כל שבת ושבת, משמע דצריכותא לחיובא הוא, ואם כן ליתני הכיר ולבסוף שכח וכל שכן היודע עיקר שבת, ומכל מקום אף הוא צריך למיתני היודע עיקר שבת לאשמועינן נמי פטורא, וא"כ ליערב וניתני הכיר ולבסוף שכח, וכן היודע עיקר שבת חייב על כל שבת ושבת, והיינו נמי דבתר דפריק מאי היודע שידעה ושכחה, הדרינן ואקשינן ליה, אבל לא שכחה מאי חייב על כל מלאכה ומלאכה, אדתני היודע שהוא שבת כו', ליתני היודע עיקר שבת, כלומר אם כן מדלא תני תרתי הכיר ולבסוף שכח, והיודע עיקר שבת, אלמא דוקא שידעה ושכחה חייב על כל שבת ושבת בלבד, אבל היודע עדיין עיקר שבת חייב על כל אב מלאכה ומלאכה.

    Rashba on Shabbat 68a · Sefaria

    Meiri

    כלל גדול אמרו בשביעית כל שהוא מאכל אדם ומאכל בהמה וממין הצבעי' ואינו מתקיים בארץ יש לו שביעית ולדמיו שביעית יש לו ביעור ולדמיו ביעור ועוד כלל אחר אמרו כל שהוא מאכל אדם או מאכל בהמה או ממין הצבעים ומתקיים בארץ יש לו שביעית ולדמיו שביעית אבל אין לו ביעור ולדמיו ביעור שהרי מתקיים הוא בארץ אלא נהנין בו עד ראש השנה כמו שיתבאר במקומו:

    כלל אמרו במעשרות כל שהוא אוכל ונשמר וגדולו מן הארץ חייב במעשרות ר"ל אוכל אדם אבל אוכלי בהמה אע"פ ששביעית נוהגת בהם שהרי כתיב ולבהמתך ולחיה אין מעשר נוהג בהם דגן ותירוש ויצהר כתיב ולא תקנו פירות וירק אלא בדומה לאלו ר"ל שיהו מאכל אדם אבל אכל בהמה שאין ראוי לאדם פטור מן המעשר הא אם ראוי לאדם ונתנו לבהמה מעשר נוהג בו ומה שאמרו במסכת חולין דמאי שלקחו לזרע ולבהמה פטור דוקא בדמאי שהקלו בו ויש אומרים שאף בדמאי דוקא כשלקחו מתחלה לבהמה אבל לקחו מתחלה לאדם ונמלך ונתנו לבהמה חייב:

    ועוד כלל אחר אמרו כל שתחלתו אוכל וסופו אוכל אע"פ ששומרו להוסיף אוכל חייב קטן וגדול כגון קשואים שראויים לאכילה בקטנן ואין מניחין אותן אלא להוסיף בגופן וכל שאין תחלתו אוכל ר"ל שאין ראוי לאכילה בקטנו אבל סופו אוכל אינו חייב עד שיעשה ר"ל עד שיגדל ויעשה ראוי לאכילה וזהו ענין עונת המעשרות כמו שיתבאר במקומו:

    כשם שיש תולדות לאבות הנזכרות בענין שבת כמו שביארנו וכמו שיתבאר כך יש תולדות לענין שביעית שלא הוזכרו בתורה אלא זריעה וקצירה זמירה ובצירה ושאר עבודות קרקע כלם מכח תולדה נאסרו וכבר ביארנוהו בראשון של משקין:

    דין שביעית אינו אלא בדבר שהיה מחובר משעה שנכנסה קדושת שביעית אבל מה שכבר נתלש קודם שנכנסה שביעית אין קדושת שביעית נוהגת בו ומותר לעשות מלאכה בשביעית בתלוש כמו שיתבאר במקומו:

    אע"פ שמעשר נוהג בפירות וירק מדברי סופרים אינו כן בפאה כלל אמרו בפאה כל שהוא אוכל ונשמר וגידולו מן הארץ ולקיטתן כא' ומכניסו לקיום חייב בפאה שנ' ובקוצרכם את קציר ארצכם כל שדומה לקציר בחמשה דברים אלו חייב בפאה אוכל למעט ספיחי סטיס וקוצה שאינן אוכל ואע"פ שהוזכרו לענין שביעית הוא מפני שמיני הצבעים נוהגי' בו ולשון ספיחי' הוא מפני שאין אדם נוהג לזרען ונשמר למעט את ההפקר ומה שאמרו המפקיר את כרמו והשכים בבקר ובצרו חייב בפרט שכחה ופאה טעם הדבר שמאחר שהוא עצמו זוכה בו יאמרו שלו הוא וקוצר בלא פאה וכן שלא ליתן מקום לזייפנים להערים וגדולו מן הארץ למעט כמהין ופטריות ולקיטתו כא' למעט תאנה אע"פ שפאה נוהגת באילנות דוקא באותם שלקיטתם כא' אבל תאנה יש בה תאנים גמורים היום ויש בה למחר ולימים הרבה ואלו היה מתחייב בפאה היה שם בטול עניים ומכניסו לקיום למעט את הירק:

    ממה שכתבנו למדת שמה שאמרו בכאן דאלו מעשר איתיה בתאנה וירק פירושו מדברי סופרים מה שאין כן בפיאה אף מדברי סופרים וא"כ מה שאמרו בספרי (מכל עשב) [וכל מעשר] הארץ לרבות את הירק אסמכת' בעלמא הוא ויש חולקי' לומר שמן התורה הם וכבר כתבנוהו במסכת ע"ז ובברכות:

    כבר ביארנו במשנה שאפי' תנוק שנשבה לבין הגוים ולא היתה לו ידיעת ענין שבת מעולם לכשיודע לו יהא חייב חטאת וכן אם אכל חלב ודם לכשיודע לו יהא חייב על הדם אחת ועל החלב אחת וכן בכלם למדת שכל המחוייב חטאת על שגגתו ועשה בשגגה ונודע לו אחר שחטא אע"פ שלא היתה לו ידיעה בתחלה שדבר זה עון הרי זה חייב חטאת לכשיודע לו ואין הלכה כמונבז שיהא דנו כאנוס לפוטרו מכל וכל אלא הרי הוא כהכיר ולבסוף שכח וכן למדת שהכיר ולבסוף שכח הואיל ועכשיו מ"מ אינו זוכר עיקר שבת הרי הוא כשכוח מעיקרו ואינו חייב אלא אחת על כל שבת ושבת ואין הלכה כלשון ראשון האמור בסוגיא זו לרב ושמואל שהיו דנים הכיר ולבסוף שכח כשכח שהיום שבת ויודע עיקר שבת שהוא חייב על כל שבת ושבת אלא שכוח מעיקרו והכיר ולבסוף שכח שניהם שוים להתחייב חטאת אחת על כל שבת ושבת כמו שביארנו במשנה ושמא תאמר גר שנתגייר בין הגוים מיהא היאך אפשר שלא ידע ענין שבת מעולם והרי הוא צריך שלשה ומודיעים אותו מצות קלות וחמורות כמו שהתבאר ביבמות אפשר בגר קטן שמטבילין אותו על דעת ב"ד ולא הכיר מעולם או שמא נתגייר בלא שלשה וכמו שאמר שנתגייר בין הגוים ולכתחילה הוא שצריך שלשה אבל בדיעבד אפי' בינו לבין עצמו על הדרך שפסקו שם גדולי הפוסקים:

    Meiri on Shabbat 68a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה גבי שביעית כו' ועוד כלל אחר כו' כל שאינו מאכל אדם ומאכל בהמה כו' מתקיים כו' כצ"ל:

    בד"ה דאית ביה כו' וי"ל דלא שייך להזכיר אבות ותולדות במילי דלית ביה איסור מלאכות כו' עכ"ל ר"ל דלא שייך להזכיר כלל גדול משום דאיכא אבות ותולדות אלא במידי דאית ביה איסור מלאכות אבל אבות ותולדות ודאי דאיכא נמי במידי דלית ביה איסור מלאכות כגון אבות ותולדות דגבי נגעים ודגבי נזיקין ומהרש"ל כתב בזה דרך רחוק מן דברי התוס' וק"ל:

    בא"ד וי"ל דלא צריך למתני דאכלל גדול קמא קאי כו' עכ"ל ובבא אחריתי התם דתני שוב כלל גדול משום דכבר הפסיק בכלל אחר דלא תני ביה כלל גדול וק"ל:

    בד"ה גדול עונשו כו' ולהכי לא קאמר גדול שבת ושביעית ממעשר כו' עכ"ל ובשמעתין נמי לבר קפרא המ"ל גדול שביעית ומעשר מפאה דאילו שביעית ומעשר איתנהו בתאנה ובירק משא"כ פאה אלא משום אחרים דלא תני כלל גדול במעשר וגבי שביעית תני כלל גדול הוצרך להך סברא משום דגדול עונשו של שביעית ממעשר דאילו שביעית איתא בין במאכל אדם בין כו' ודו"ק:

    ודע שהרמב"ם בפי' המשנה כתב מפני זה אמר כלל גדול מפני היות שבת עונשו חמור משאר עונשים לפי שהוא בסקילה עכ"ל וזה סותר לכאורה סוגיא דשמעתין וצ"ל שהוא מפרש דתרתי תרתי קאמר וה"פ גדול עונשו של שבת משל שביעית לענין סקילה ועוד מלתא אחריתא דגדול שבת דאילו שבת איתא בין בתלוש כו' וכן גדול עונשו של שביעית משל מעשר כדאמרי' בעלמא גדול עונשו של שביעית לסוף מוכר מטלטליו לסוף מוכר ביתו כו' ועוד מלתא אחריתא דאלו שביעית איתא בין במאכל כו' וכן גדול עונשו של מעשר משל פאה דמי שלא מעשר פירותיו עונשו מיתה משא"כ בפאה ועוד מלתא אחריתא דאילו מעשר איתא בתאנה כו' ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Shabbat 68a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' אלא לאו היינו טעמא גדול עונשו של שבת יותר משל שביעית דאלו שבת איתא בין בתלוש בין במחובר וכו' נראה דשפיר הוה מצי למימר דגדול עונשו של שבת משל שביעית דאלו בשבת איתא מיתת סקילה וכן פי' הרמב"ם בפי' המשנה וכן גבי שביעית הוי מצי נמי לומר דגדול עונשו מצד עצמו יותר משל מעשר שהרי ידוע הוא שעונש של שמיטה הוא גדול אלא משום דגבי מעשר אליבא דבר קפרא לא הוה מצי לומר הכי לכך נקיט לה גמ' בהאי לישנא ודו"ק:

    וגר שנתגייר בין הנכרים וכו' כצ"ל:

    בתוס' ד"ה גבי שביעית נמי וכו' ועוד כלל אחר אמרו כל שהוא מאכל אדם ומתקיים כו' ומתקיים בארץ עיין בסדד המשנה דאין הגירסא שם כלשון זה של התוס':

    ד"ה דאית ביה אבות ותולדות וכו' וי"ל דלא שייך להזכיר אבות ותולדות במילי דלית ביה איסוד מלאכה דברי התוס' הללו תמוהים דהא אשכחן דקתני אבות ותולדות אפי' במילי דלאו איסור מלאכה דהא בריש ב"ק תני ארבע אבות נזיקין ומפרש התם אבות ותולדות וכן מייתי התם אבות הטומאה השרץ והשכבת זרע וכו' וצ"ל דהא דכתבו התוס' דלא שייך להזכיר אבות ותולדות במילי דלית ביה איסור מלאכה לאו דוקא אלא ר"ל דלא שייך להזכיר אבות ותולדות אלא במילי דאיסור מלאכה וכיוצא בה שהסברא היא שהתולדה מלאכה גרועה ופחותה מן האב וכן גבי נזיקין התולדה היא גרועה ואין נראה כ"כ מזיק להתחייב עליו כמו על האב וכן גבי טומאה התולדות הן ראשון ושני לטומאה אבל גבי מעשר שהאבות הן דגן תירוש ויצהר והתולדות הן שאר מיני פירות כגון תאנים ורמונים מן הסברא אין נראים שאר פירות פחותים שלא להתחייב במעשר כמו הגפן אלא שגזירת הכתוב הוא שלא לחייב במעשר אלא בדגן תירוש ויצהר לכך לא שייך להזכיר גבי מעשר אבות ותולדות וכ"כ בספר ח"ש אלא שאין זה לשונו:

    בא"ד וי"ל דלא צריך למיתני דאכלל גדול קמא קאי וכו' מקשין התלמידים א"כ גבי שביעית דקתני התם בבא אחריתי כלל גדול אחר למה איצטריך למתני גדול יותר מלגבי הכלל השני אבל אין זה קושיא כלל דהכלל השני גבי שבת וגבי שביעית הוא נשנה תיכף ובאותו פרק של כלל גדול הראשון לכך לא איצטריך למתני גדול אלא תנא סתם ועוד כלל אחד אמרו ור"ל ועוד כלל אחד גדול אמרו אבל הכלל הג' הוא בפרק בפני עצמו מופלג מן הראשון ולא שייך לומר ועוד כלל אחד גדול דלא קאי אראשון לכך תני נמי גדול וק"ל:

    ד"ה ואילו פאה וכו' והא דדריש בת"כ מניין שאני וכו' ת"ל ובקצרכם את קציר ארצכם מה קציר שהוא אוכל וכו' כצ"ל:

    Maharam on Shabbat 68a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמ' מ"ט תנא כלל גדול וכו' וכתב הרמב"ם בפירוש המשניות דהא דקתני כלל גדול אמרו בשבת היינו משום דשבת חמור לפי שהוא בסקילה ע"ש ויש לתמוה טובא שכתב מדעת עצמו פירוש לשון כלל גדול היפך סוגיא דשמעתין דמפרשי להאי לישנא דכ"ג בגוונא אחרינא. ועיין במהרש"א. ולמאי דפרישית בסמוך יש ליישב דהרמב"ם ז"ל לאו משום הך לישנא דכ"ג לחוד כתב כן אלא דאגב אורחא מפרש נמי הא דקתני כ"ג אמרו בשבת משמע בשבת דוקא אמרו כן ולא ביה"כ והיינו כדפרישית כיון דשבת חמור שהיא בסקילה מש"ה לא מצינן למילף יה"כ משבת לא לענין חילוק מלאכות ולא לענין שיחייב על כל יה"כ ויה"כ כמו בשבת וכמו שכתבתי שכן נראה באמת מלשון הרמב"ם בהלכות שגגות ויתכן יותר לפמ"ש מפרשי הרמב"ם שם דהרמב"ם פוסק כר"ח דכריתות וא"כ למאי דפרישית הא בהא תליא דלר"ח ע"כ מתניתין למעוטי יה"כ אתי ובסוגיא דלקמן אבאר עוד בזה:

    בתוס' בד"ה דאית ביה אבות ותולדות וכו' וי"ל דלא שייך להזכיר אבות ותולדות במילי דלית ביה איסור מלאכה. נראה בכוונתן משום דלשון אבות ותולדות משמע באחד משני דרכים והיינו היכא שהתולדות באין מחמת האבות כגון באבות הטומאה שהתולדות הן מה שנגעו באבות או בענין שהתולדו' לא כתיבן ולא ידעינן להו אלא מסברא דדמיא לאבות מ"מ לעולם יש צד חשיבות קצת באבות יותר מבתולדות כגון אבות נזיקין דאבות כתיבי ותולדות לא כתיבי וכה"ג באבות ותולדות דמראות נגעים וכן באבות ותולדות באיסורי מלאכות שבת דאע"ג דתולדות דמיין לאבות אפ"ה יש לאבות צד חשיבות דהוו במשכן וע"ש כך נקרא אבות כדאיתא בריש ב"ק משא"כ בהנך דמעשר שהתולדות בשאר פירות אינן אלא מדרבנן משום גזירה והרחקה בעלמא כמ"ש התו' בפ"ק דר"ה ובכמה דוכתי מש"ה לא שייך בהו לשון אבות ותולדות כן נ"ל וקרוב לזה כתב מהרש"ל ודלא כמהרש"א שפירושו דחוק ודו"ק:

    בגמרא רב ושמואל דאמרי תרווייהו מתניתין בתינוק שנשבה וכו' אבל הכיר ולבסוף שכח חייב על כל שבת ושבת ופרש"י דהכיר ולבסוף שכח הו"ל כשוכח שהיום שבת ויודע עיקר שבת מש"ה חייב על כל שבת ושבת עכ"ל. ונראה דכוונתו דאינו חייב אלא על כל שבת ושבת ולא על כל מלאכה ומלאכה כיון דמדמה לה לשוכח שהיום שבת ויודע עיקר שבת וכן נראה ג"כ מלשונו בכל הסוגיא וכן מבואר ג"כ בלשון התוס' דשמעתין אלא דקשיא לי טובא בגווה דמה סברא יש לומר כן דמאי ענין הכיר ולבסוף שכח לשוכח שהיום שבת דהתם ליכא אלא שגגת שבת לחודא מש"ה חייב על כל שבת ושבת דימים שבינתיים הויין ידיעה כמו שפרש"י וכדפרישית דלישנא דרבה בכריתות הכי משמע או כמ"ש התוספות במשנתינו דגזרת הכתוב הוא ומש"ה אין לחייבו על כל מלאכה ומלאכה שהרי בזדון מלאכות עשאן לכולן משא"כ בהכיר ולבסוף שכח דהו"ל שגגת שניהם א"כ ממ"נ אי קסבר דהעלם זה וזה בידו אינו חייב אלא אחת כדמסיק רב נחמן לקמן דף ע' ע"ב א"כ אמאי חייב על כל שבת ושבת דהא הכיר ולבסוף שכח גרע מהעלם זה וזה בידו כמ"ש התוס' לקמן אע"כ דלמאי דבעי למימר השתא דלרב ושמואל הכיר ולבסוף שכח חייב על כל שבת ושבת ע"כ היינו משום דס"ל דשבתות כגופין דמי לגמרי אפילו היכא דליכא למימר ימים שבנתיים הויין ידיעה והיינו כדאמר ר"ח בכריתות אי משום סברא בעלמא או משום דכתיב ואת שבתותי תשמורו דמשמע שבתות כגופין דמי לגמרי מש"ה מוקי רב ושמואל לאידך קרא דשמירה אחת לשבתות הרבה לבדדמי דהיינו דוקא בתינוק שנשבה ובגר שנתגייר ולא להכיר ולבסוף שכח א"כ לפ"ז קשה בהכיר ולבסוף שכח אמאי לא מחייב נמי על כל מלאכה ומלאכה של כל שבת ושבת דהא מה"ט דשבתות כגופן דמי לר"ח אפילו ביודע שהוא שבת נמי מחייב על כל מלאכה ומלאכה של כל שבת ושבת כפרש"י שם להדיא: ועוד כיון דמרא דשמעתין דהכא רב ושמואל נינהו והתם בכריתות אמרי' להדי' דשמואל תני נדה ולא נדות ופרש"י שם דהיינו משום דשמואל ס"ל כר"ש ע"ש (מיהו בהא איכא למימר דהאי דהתם היינו לפי המסקנא דהכא דרב ושמואל לאו הכי אתמר):

    ולולי פרש"י והתוס' היה נ"ל לפרש דכל הסוגיא דשמעתין נמי בהכי רהטי דלמאי דבעי למימר השתא דלרב ושמואל הכיר ולבסוף שכח לא הוי בכלל השוכח עיקר שבת דמתניתין ומש"ה איצטריכו לדחוקי ולאפוקי לשון השוכח עיקר שבת ממשמעותיה ולפרש בדוחק שהיתה שכוח ממנו עיקרה של שבת ומש"ה דחקו נמי בסיפא דמתניתין דהיודע עיקר שבת דהיינו שהיה יודע עיקר של שבת ושכחו ודלא כמשמעות הלשון היודע שהוא שבת ומדקדקו נפשייהו כולי האי בפירושא דמתניתין ס"ד דע"כ היינו משום דפשיטא להו טובא מסברא דשבתות כגופין דמי לגמרי ומש"ה קס"ד דהיינו לגמרי כר"ח דכריתות דאית ליה הך סברא וא"כ לפ"ז אה"נ דהא דאמרי רב ושמואל דהכיר ולבסוף שכח חייב על כל מלאכה ומלאכה של כל שבת ושבת כדשמעינן לר"ח אפי' ביודע שהוא שבת דהא חד טעמא אית להו דשבתות כגופין דמי לגמרי ולפ"ז ממילא דביודע עיקר שבת נמי חייב דקתני על כל שבת ושבת היינו דחייב על כל מלאכה ומלאכה דהא רבה גופא קאמר התם מנא אמינא לה דשבתות לאו כגופין דמי ומדייק לה מדלא קתני ביודע עיקר שבת חייב על כל מלאכה ומלאכה א"כ משמע דמאן דס"ל דשבתות כגופין דמי היינו נמי דחייב על כל מלאכה ומלאכה של כל שבת ושבת וא"כ מקשה הש"ס שפיר אדתני היודע עיקר שבת ליתני הכיר ולבסוף שכח וכ"ש הא כיון דחד דינא ממש אית להו (ובזה נתיישב מ"ש התוס' בד"ה אבל לא שכחו תימא לר"י וכו') ואהא משני הש"ס דאה"נ דהאי יודע עיקר שבת היינו שהיה יודע עיקר שבת ושכחו וא"כ לפ"ז ע"כ דנהי דשמואל בהא כר"ח ס"ל דשבתות כגופין דמי אפ"ה היינו דוקא ביודע שהוא שבת דכיון דשגגת מלאכות הן חייב על כל מלאכה ומלאכה וכיון דשבתות כגופין דמי מחייב נמי על כל שבת ושבת אע"ג דלא קתני לה במתני' ממילא דאדלעיל מיניה קאי משא"כ בהכיר ולבסוף שכח ע"כ לרב ושמואל אינו חייב על כל מלאכה ומלאכה משום דהו"ל כהעלם זה וזה בידו ובכה"ג לא שייך חילוק מלאכות דהא לא מצינן למימר דלרב ושמואל בהכיר ולבסוף שכח דאיירי בה מתניתין ביודע עיקר שבת נמי חייב על כל מלאכה של כל שבת ושבת דא"כ מה בין יודע עיקר שבת ליודע שהוא שבת וא"כ מקשה הש"ס שפיר אבל לא שכחו מאי חייב על כל מלאכה ומלאכה של כל שבת ושבת והיינו מה"ט גופא דשבתות כגופין דמי כמו ביודע שהוא שבת דמאי שנא ותרווייהו לא דמי להעלם זה וזה בידו דשבת אחד א"כ אדתני היודע שהוא שבת וכו' ליתני היודע עיקר שבת וכ"ש הא כיון דבתרווייהו חייב על כל מלאכה ומלאכה של כל שבת ושבת לפי סברא דהשתא דלרב ושמואל שבתות כגופין דמי לגמרי במימרא דר"ח בכריתות כל זה נראה לי ברור ומוכרח בסוגיות הגמרא דלפרש"י והתוס' יש לתמוה מאי ס"ד דבלא שכחו לעיקר שבת אלא ששכח שהיום שבת יתחייב על כל מלאכה ומלאכה ולא על כל שבת ושבת הרי שגגת שבת וזדון מלאכות הוא וצ"ע טובא ולפמ"ש ממילא נתיישבו כל הקושיות התוס' שהקשו בזו הסוגיא. ומהרש"ל בח"ש הרגיש קצת בזה ומהרש"א דחה דבריו ולא ידעתי למה דאע"ג דמסוגיא דכריתות לר"ח לא משמע הכי היינו למאי דמסקינן בשמעתין דמימרא דרב ושמואל נמי לאו הכי איתמר והמעיין היטב בסוגיא דכריתות יראה שדברים ברורים הם בכל מה שכתבתי לולי דרש"י והתוס' לא פירשו כן ודוק היטב:

    Penei Yehoshua on Shabbat 68a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' למעוטי תאנה עיין ר"ה דף טו ע"ב תוס' ד"ה נהגו העם:

    Gilyon HaShas on Shabbat 68a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 68, Amud Aleph, about 301 words in 9 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 9 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 114 words

      Opens “אב מלאכה ומלאכה. העושה מלאכות הרבה מעין…”

      Named: רבה.

    2. Segment 237 words

      Opens “גמ׳ מ"ט תנא ״כלל גדול״? אילימא משום…”

    3. Segment 332 words

      Opens “א"ר יוסי בר אבין: שבת ושביעית דאית…”

    4. Segment 448 words

      Opens “אלא לאו היינו טעמא, גדול עונשו של…”

    5. Segment 540 words

      Opens “ולבר קפרא דתני כלל גדול במעשר גדול…”

    6. Segment 622 words

      Opens “אוכל למעוטי ספיחי סטיס וקוצה ונשמר למעוטי…”

    7. Segment 723 words

      Opens “ואילו גבי מעשר תנן כלל אמרו במעשר…”

    8. Segment 844 words

      Opens “רב ושמואל דאמרי תרוייהו מתניתין בתינוק שנשבה…”

      Named: רב ושמואל, שמואל.

    9. Segment 941 words

      Opens “אבל הכיר ולבסוף שכח מאי חייב על…”

      Named: רבה.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 68a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026