Talmud Builders

    Shabbat 145b

    Back to index

    English translation — Shabbat 145b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1only for testimony that a woman’s husband died, enabling her to remarry. Only in that case can a ruling rely on hearsay testimony, and that is specifically so the woman will be allowed to remarry.

    2A dilemma was raised before the Sages about a related matter: With regard to hearsay testimony in testimony permitting a priest to eat a firstborn animal, what is the halakha ? After the destruction of the Temple, the Sages decreed that if a priest has the firstborn offspring of a kosher animal and it becomes blemished, he must bring witnesses to testify that he did not cause the blemish. Priests were suspected of violating the prohibition against inflicting a wound on firstborn animals to enable them to eat the animals. The question here pertains to a case in which there is no one available who can testify that he saw firsthand how the animal was blemished, but there is someone who heard from an eyewitness how the blemish was caused. Rav Ami prohibited accepting hearsay testimony in this case, and Rav Asi permitted doing so.

    3Rav Ami said to Rav Asi: Didn’t the school of Menashya teach that hearsay testimony is only valid in testimony enabling a woman to remarry, indicating that it is not accepted in the case of a firstborn animal? Rav Asi answered: Emend the previously cited ruling and say: Hearsay testimony is only valid in testimony for which the testimony of a woman is valid. A woman’s testimony is accepted with regard to the death of a man, enabling his wife to remarry, and it is also accepted with regard to a firstborn animal. Rav Yeimar deemed hearsay testimony valid in permitting the slaughter of a firstborn animal that developed a blemish. Mareimar called him: Yeimar who permits the firstborn; Mareimar was of the opinion that testimony of that kind is invalid and cannot provide the basis to allow the animal to be slaughtered. The Gemara concludes: And the halakha is that hearsay testimony is valid with regard to a firstborn animal.

    4We learned in the mishna that according to Rabbi Eliezer, honey that flows on its own from honeycombs is permitted on Shabbat. When Rav Hoshaya came from Neharde’a, he came and brought a baraita with him: With regard to olives and grapes that one crushed before Shabbat and their juices seeped out on their own on Shabbat, the juices are prohibited for use on Shabbat; and Rabbi Elazar and Rabbi Shimon permit using them.

    5Rav Yosef said rhetorically: Did he merely come to teach us an additional person? This opinion already appears in the mishna in the name of Rabbi Elazar. Did Rav Hoshaya cite the baraita merely to add the name of Rabbi Shimon? Abaye said to him: He is teaching us a great deal, as if we learned this matter from the mishna alone, I would have said: It is there that it is permitted, because initially it was food and ultimately it remained food, since it is possible to assert that the honey that seeped is a food rather than a liquid. However, here, with regard to olives and grapes, which initially were food and ultimately became liquid, say that it is not permitted even according to Rabbi Elazar. Therefore, he is teaching us that Rabbi Elazar rules leniently even in the case of olives and grapes.

    6MISHNA: Any salted food item that was already placed in hot water, i.e., cooked, before Shabbat, one may soak it in hot water even on Shabbat. And anything that was not placed in hot water before Shabbat, one may rinse it in hot water on Shabbat but may not soak it, with the exception of old salted fish and small salted fish and the kolyas ha’ispanin fish, for which rinsing with hot water itself is completion of the prohibited labor of cooking.

    7GEMARA: We learned in the mishna that an item that was cooked before Shabbat may be soaked in hot water on Shabbat. The Gemara asks: In what case would soaking in hot water be required after the item was already cooked? Rav Safra said: In the case of the chicken of Rabbi Abba, which for medical reasons was cooked so thoroughly that it completely dissolved. And Rav Safra said: One time I happened to come there and he fed me chicken prepared that way, and if not for the fact that Rabbi Abba gave me three-leaf-, i.e., year, old wine to drink, I would have been forced to vomit.

    8The Gemara relates that Rabbi Yoḥanan would spit from the thought of Babylonian kutaḥ , because he found it so disgusting. Rav Yosef said: Then we should spit from the thought of Rabbi Abba’s chicken, which is even more disgusting to people from Babylonia. And furthermore, Rav Gaza said: On one occasion I happened to come there, to Eretz Yisrael, and I prepared Babylonian kutaḥ , and all of the sick people of the West, Eretz Yisrael, asked me for it. Apparently, not everyone in Eretz Yisrael found it disgusting.

    9We learned in the mishna: Anything that was not cooked in hot water before Shabbat, one may rinse it in hot water on Shabbat except for salted fish and kolyas ha’ispanin . The Gemara asks: If one unwittingly rinsed it, what is the halakha ? Rav Yosef said: If one rinsed these foods, he is liable to bring a sin-offering for having performed the prohibited labor of cooking. Mar, son of Ravina, said: We, too, have also learned this ruling in the mishna, which states: Except for old salted fish and kolyas ha’ispanin , rinsing itself is completion of their prohibited labor of cooking. One who rinses these items is considered to have performed a prohibited labor. The Gemara concludes: Indeed, learn from this that this is the ruling.

    10Apropos relations between the Jews of Eretz Yisrael and Babylonia, the Gemara relates: Rabbi Ḥiyya bar Abba and Rabbi Asi were sitting before Rabbi Yoḥanan, and Rabbi Yoḥanan was sitting and dozing. In the meantime the two of them conversed. Rabbi Ḥiyya bar Abba said to Rabbi Asi: For what reason are the fowl in Babylonia fatter than those in Eretz Yisrael? He said to him: This is not at all the case; go to the desert of Gaza in Eretz Yisrael, and I will show you fowl that are fatter than them. Rabbi Ḥiyya bar Abba then asked: For what reason are Festivals in Babylonia more joyous than those in Eretz Yisrael? Rabbi Asi answered him: Because in Babylonia they are poor, and it is only on Festivals that they have a lot to eat, which causes them to rejoice. Rabbi Ḥiyya then asked: For what reason are Torah scholars in Babylonia distinguished by their special rabbinic garb? Rabbi Asi answered: Because they are not well-versed in Torah. If they would not distinguish themselves by dressing differently, they would not be respected for their Torah knowledge. He then asked: For what reason are gentiles ethically contaminated? He answered: Because they eat abominable creatures and crawling things, and that causes bad character traits.

    11Rabbi Yoḥanan woke up due to their discussion and said to them: You children, did I not tell you this, that the verse “Say to wisdom: You are my sister, and call understanding your kin” (Proverbs 7:4) means that if the matter is as clear to you as the fact that your sister is forbidden to you, say it, and if not, do not say it; and these explanations that you offered are unfounded. They said to him: Then will the Master tell us the answers to some of them? He said to them: Why are the fowl in Babylonia fatter than those in Eretz Yisrael? Because they were not exiled, as it says: “Moab has been at ease since his youth and he has settled on his lees, and he was not emptied from vessel to vessel and did not go into captivity; therefore his taste remained in him and his scent did not change” (Jeremiah 48:11). Apparently, one who is not exiled retains his strength.

    12And here in Eretz Yisrael, from where do we derive that even the animals and birds were exiled? As it was taught in a baraita : Rabbi Yehuda says that no person passed through the land of Judea for fifty-two years, as it is stated: “I will raise crying and wailing for the mountains and a lamentation for the pastures of the wilderness, for they have been burned, with no person passing through, and they do not hear the voice of the cattle, from the bird of the heavens to the beast [ behema , spelled beit , heh , mem , heh ], all have fled and gone” (Jeremiah 9:9). Behema has a numerical value of fifty-two, alluding to the fact that no one passed through for fifty-two years. From the verse cited in this baraita , it is clear that even the animals and birds were exiled, as it states: “All have fled and gone.”

    13Rabbi Ya’akov said that Rabbi Yoḥanan said: They all returned except for the kolyas ha’ispanin , as Rav said: Those inclines of Babylonia return the water through underground watercourses to the spring of Eitam in Eretz Yisrael, and the fish also returned through these watercourses. And this fish, the kolyas , because its spine is not strong, it could not ascend these watercourses and did not return to Eretz Yisrael.

    14Rabbi Yoḥanan continued to answer the questions of Rabbi Ḥiyya bar Abba and Rabbi Asi: For what reason are the Festivals in Babylonia more joyous than those in Eretz Yisrael? Because they were not included in that curse with which Eretz Yisrael was cursed, as it is written: “And I will cause all of her happiness to cease, her Festival, her New Moon, and her Shabbat and all her Festivals” (Hosea 2:13). And it is also written: “My soul hates your New Moons and your Festivals; they are a burden to Me; I am weary to bear them” (Isaiah 1:14). What is the meaning of the phrase: “They are a burden to me”? Rabbi Elazar said that the Holy One, Blessed be He, said: Is it not enough for the Jewish people that they sin before Me, that they also burden Me to know which harsh decree I will bring upon them? Rabbi Yitzḥak said: Because of this curse, there is not a single Festival on which troops did not come to Tzippori to conduct searches or to collect taxes. And Rabbi Ḥanina said: There is not a single Festival on which an egmon and a kamton and a branch bearer, Roman officials, did not come to Tiberias to collect taxes, thereby disrupting the festive celebrations.

    15For what reason are the Torah scholars in Babylonia distinguished by special garb? Because they are not native to that place and therefore require special dress to distinguish themselves, as people say in the folk expression: In my own city, I am honored for my name; in a place that is not my own city, I am honored for my clothing. The Gemara then praised the Sages of Babylonia by interpreting the verse “In days to come Jacob will take root, Israel will bud and blossom” (Isaiah 27:6). Rav Yosef taught: These are the Torah scholars in Babylonia, who add buds and blossoms to the Torah.

    16Rabbi Yoḥanan then explained to them: Why are gentiles ethically contaminated? It is because they did not stand on Mount Sinai. As when

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לעדות אשהלומר לאשה מת בעליך דאקילו בה רבנן משום עיגונא וכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקועי רבנן לקדושין מיניה:

    לעדות בכורבכור ביד כהן כשנתנו ישראל לו שלם ואירע לו בו מום קי"ל בבכורות (דף לה.) נחשדו כהנים להטיל מום בבכור ואין נאמן לומר מום זה נפל בו מאיליו וצריך להביא עדים ואמרינן התם דאשה כשרה לעדות זו:

    אימא לעדות שהאשה כשרה להוהאי נמי כשרה לה:

    גברא יתיראר"ש דמתני' ר"א תנן בה:

    אתא לאשמעינןבתמיה כלומר מה בא ללמדנו אם לא זאת:

    מתני' כל שבא בחמיןכלומר שנתבשל:

    שורין אותו בחמיןכדי שיהא נמוח:

    וכל שלא בא בחמיןכגון בשר יבש שאוכלין אותו חי ע"י הדחק:

    מדיחין אותוולא אמרי' זהו בישוליה אבל לא שורין:

    חוץ מן המליח ישןדג מליח של שנה שעברה:

    וקולייס האיספניןשם דג שאוכלין אותו מחמת מלחו ע"י הדחה בחמין והנך אפילו הדחה נמי לא שזהו גמר מלאכתן והוי בשול:

    גמ' כגון מאיהוי בא בחמין שחוזרין ושורין אותו בחמין:

    תרנגולתיה דר' אבאמבשלה ושורה אותה ימים רבים בחמין למחות מאליה ואוכלה לרפואה:

    בר תלתא טרפיבן ג' שנים:

    אתנוסיהייתי נאנס להקיא מחמת מיאוס:

    רייקרוקק מכותחא דבבלאי כשזוכרו שהיה מאוס בעיניו:

    אמר רב יוסף כו'קשה היה בעיניו שנמאסין בני בבל על בני ארץ ישראל אמר אנו נמי יש לנו לרוק מתרנגולתיה דר' אבא שהם אוכלים:

    ועוד כותחאינו מאוס כל כך בעיני שאר בני מערבא:

    דהא אמר רב גזא כו'ושאילו מיניה אותו כותח:

    בריחיחולים:

    הדיחקולייס מאי:

    חייב חטאתדהוי בישול:

    מפני מה עופות שבבבל שמניםמשל א"י:

    כלךלכה לך אלא שקיצר הלשון:

    למדבר עזהוהיא מא"י:

    מועדים שבבבל שמחיםרגילים לשמוח במועדים יותר מא"י:

    מפני שהם ענייםוכל השנה אין להם שמחה במאכל ומשתה ואין להם מרגוע ממלאכה לפיכך במועדים כל שמחתם:

    מצוייניןמציינין עצמן בלבושים נאים:

    מצוייניןמקושטין:

    שאינן בני תורהכל כך לכבדם כבני ארץ ישראל מחמת תורתם מכבדים אותם מחמת לבושיהן שנראין חשובים:

    דרדקיבחורים שלא הגיעו לסברא:

    מפני שלא גלוהעופות כמו אותן של א"י כדאמרינן לקמן:

    שאנן מואב מנעוריו וגו'סיפיה דקרא על כן עמד טעמו בו אלמא הגולין מפיגין טעמן ושמנן:

    נ"ב שנהמשגלו בימי צדקיה בחרבות ירושלים עד שנפקדו בימי כורש ואז עלו מהם לייסד את הבית י"ח שנים קודם גמר הבנין שהיא לסוף ע' שנה בשנת שתים לדריוש כדאמרי' במגילה (דף יא:):

    וכולן חזרוהבהמות ועופות ואף הדגים חוץ מן קולייס האספנין וכולן חזרו דהא עד בהמה כתיב ומכלל דמכאן ואילך הדור חוץ מקולייס כדמפרש:

    הני מדרי דבבל מהדרי מיא לעין עיטםמדרונות שבבבל מחזירין מים הנשפכים בהן לעין עיטם שהוא מקום גבוה שבא"י שאותו מעיין מביא מים לבית טבילת כה"ג ביה"כ דמתוקן בחומת עזרה על גבי שער המים כדאמרינן בסדר יומא (דף לא.) עין עיטם גבוה מקרקע העזרה כ"ג אמות והיאך מחזירין שיש בפרת סילונות וסולמות למטה מן הקרקע (הים) ודרך אותן סולמות חוזרין המים לא"י וחוזרין ונובעין במעיינות והדגים חזרו דרך אותן סולמות שנוחים להעלותן יותר מדרך פרת עצמו:

    והאיקולייס האספנין:

    כיון דלא שריר שדריהאין קשה שדרה שלו:

    בולשתחיל המלך:

    ציפורי וטבריא מא"י:

    לטבריהלבוז ולהטיל עליהם עול ולא שמתכוונין לבטלן משמחת הרגל אבל הקללה גרמה לכך:

    קומטיןלעז היא שלטון:

    שאינן במקומםשמא"י גלו לשם והגולה למקום נכרי מציין עצמו במלבושים שיהא חשוב:

    במתא שמאיבעירי איני צריך להתכבד אלא בשמי שאני ניכר בו:

    בלא מתאבמקום שאינה עירי:

    תותבאיכבודי תלוי בשמלתי שמלתו מתרגמינן תותביה (שמות כב, כה):

    הבאיםאותן של יעקב שיבאו לבבל ישרשו ויעשו ציצין ופרחים לתורה וסייעתא אתיא לר' יוחנן דטעמא דמצויינין לאו לפי שאינן בני תורה כדרבי אסי אלא לפי שאינן במקומן:

    ציציןצמחין:

    License: CC0

    שבת 145 עמוד ב

    1אלא לעדות אשה בלבד.

    2איבעיא להו: עד מפי עד לעדות בכור, מהו? רב אמי אסיר ורב אסי שרי.

    3א"ל רב: אמי לרב אסי והא תנא דבי מנשיא אין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה בלבד אימא לעדות שהאשה כשרה לה בלבד רב יימר אכשר עד מפי עד לבכור קרי עליה מרימר יימר שרי בוכרא והלכתא עד מפי עד כשר לבכור:

    4חלות דבש: כי אתא רב הושעיא מנהרדעא אתא ואייתי מתניתא בידיה זיתים וענבים שריסקן מע"ש ויצאו מעצמן אסורין ור"א ור"ש מתירין׃

    5אמר רב יוסף: גברא יתירא אתא לאשמעינן א"ל אביי טובא קמ"ל דאי ממתניתין הוה אמינא התם הוא דמעיקרא אוכלא ולבסוף אוכלא אבל הכא דמעיקרא אוכלא ולבסוף משקה אימא לא קמ"ל:

    Mishna

    6כל שבא בחמין מערב שבת שורין אותו בחמין בשבת וכל שלא בא בחמין מערב שבת מדיחין אותו בחמין בשבת חוץ מן המליח הישן (ודגים מלוחין קטנים) וקולייס האיספנין שהדחתן זו היא גמר מלאכתן:

    Gemara

    7כגון מאי אמר רב ספרא כגון תרנגולתא דר' אבא ואמר רב ספרא זימנא חדא איקלעית להתם ואוכלן מיניה ואי לא רבי אבא דאשקיין חמרא בר תלתא טרפי איתנסי׃

    8רבי יוחנן רייק מכותח דבבלאי אמר רב יוסף ולירוק אנן מתרנגולתא דרבי אבא ועוד אמר רב גזא זימנא חדא איקלעית להתם ועבדית כותח דבבלאי שאילו מיניה כל בריחי מערבא:

    9כל שלא בא בחמין וכו': הדיח מאי אמר רב יוסף הדיח חייב חטאת אמר מר בריה דרבינא אף אנן נמי תנינא חוץ ממליח ישן וקולייס האיספנין שהדחתן זו היא גמר מלאכתן שמע מינה׃

    10יתיב רבי חייא בר אבא ורבי אסי קמיה דרבי יוחנן ויתיב רבי יוחנן וקא מנמנם אמר ליה רבי חייא בר אבא לרבי אסי מפני מה עופות שבבבל שמנים א"ל כלך למדבר עזה ואראך שמנים מהן מפני מה מועדים שבבבל שמחים מפני שהן עניים מפני מה ת"ח שבבבל מצויינין לפי שאינן בני תורה מפני מה עובדי כוכבים מזוהמי' מפני שאוכלין שקצי' ורמשי'׃

    11איתער בהו רבי יוחנן אמר להו דרדקי לא כך אמרתי לכם (משלי ז, ד) אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אומרהו ואם לאו לא תאמרהו אמרו ליה ולימא לן מר איזה מהן מפני מה עופות שבבבל שמנים מפני שלא גלו שנאמר ״(ירמיהו מח״, יא) שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ובגולה לא הלך׃

    12והכא מנלן דגלו דתניא רבי יהודה אומר נ"ב שנה לא עבר איש ביהודה שנאמר ״(ירמיהו ט״, ט) על ההרים אשא בכי ונהי וגו' מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו בהמ"ה בגימטריא חמשין ותרתין הוו׃

    13א"ר יעקב א"ר יוחנן כולן חזרו חוץ מקולייס האיספנין דאמר רב הני מדרי דבבל מהדרי מיא לעין עיטם והאי כיון דלא שריר שדריה לא מצי סליק׃

    14מפני מה מועדים שבבבל שמחים מפני שלא היו באותה קללה דכתיב ״(הושע ב״, יג) והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה וכתיב ״(ישעיהו א״, יד) חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח מאי היו עלי לטורח א"ר אלעזר אמר הקב"ה לא דיין לישראל שחוטאין לפני אלא שמטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא עליהן א"ר יצחק אין לך כל רגל ורגל שלא באתה בולשת לציפורי ואמר רבי חנינא אין לך כל רגל ורגל שלא בא לטבריה אגמון וקמטון ובעל זמורה׃

    15מפני מה ת"ח שבבבל מצויינין לפי שאינן בני מקומן דאמרי אינשי במתא שמאי בלא מתא תותבאי (ישעיהו כז, ו) הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל תני רב יוסף אלו תלמידי חכמים שבבבל שעושין ציצין ופרחים לתורה׃

    16מפני מה עובדי כוכבים מזוהמין שלא עמדו על הר סיני. שבשעה׃

    Tosafot

    בהמה בגימטריאאסמכתא בעלמא היא דנ"ב נפקא לן בלאו גימטריא כדפי' בקונטרס:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    ואין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה בלבד כשאמר כי מת בעלה התירוה בית דין לינשא ואע"פ שהמועט העתיק דבר זה מזולתו וכמו שביארו דבר זה בפרק אשה שהלך בעלה וצרתה (דף קכב) והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד וכו': עד מפי עד בבכור מהו. עיקר דיליה במסכת בכורות בפרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לה) דתניא ר' יהושע בן קפוסאי אומר בכור בי כהן צריך ב' מן השוק להעיד עליו רבן שמעון בן גמליאל אומר אפילו בנו ובתו ואמרו הלכתא כרבן שמעון ודוקא בנו ובתו אבל אשתו לא מאי טעמא אשתו כגופו דמיא ועוד אמרו איבעיא להו עד מפי עד מהו לעדות בכור אמר ליה תני אלא לעדות אשה כשירה לו וכבר נתברר לנו שבתו כשירה והואיל ואשה כשירה לעדות בכור עד מפי עד נמי כשר לעדות בכור וכן פסקה ההלכה וזה שאמרו בבכור בהמה אבל בבכור אדם לא. גרסינן בפרק י' יוחסין (קידושין דף עד) ג' נאמנין על הבכור חיה ואמו ואביו חיה לאלתר אמו כל ז' אביו לעולם: כגון תרנגלתיה דר' אבא. כך פירשה אדוננו האיי גאון ז"ל תרנגולת שמבשלין אותה ומוציאין אותה מהמרק וממלאין אותה בתבלין וכשרוצה לאכול ממנה שורין אותה במים חמים ואוכלים אותה כאילו היא חמה:

    סליק פרק חבית.

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 145b

    Shabbat 145b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 546 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לעדות אשה לומר לאשה מת בעליך דאקילו בה רבנן משום עיגונא וכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקועי רבנן לקדושין מיניה:

    לעדות בכור בכור ביד כהן כשנתנו ישראל לו שלם ואירע לו בו מום קי"ל בבכורות (דף לה.) נחשדו כהנים להטיל מום בבכור ואין נאמן לומר מום זה נפל בו מאיליו וצריך להביא עדים ואמרינן התם דאשה כשרה לעדות זו:

    אימא לעדות שהאשה כשרה לה והאי נמי כשרה לה:

    גברא יתירא ר"ש דמתני' ר"א תנן בה:

    אתא לאשמעינן בתמיה כלומר מה בא ללמדנו אם לא זאת:

    מתני' כל שבא בחמין כלומר שנתבשל:

    שורין אותו בחמין כדי שיהא נמוח:

    וכל שלא בא בחמין כגון בשר יבש שאוכלין אותו חי ע"י הדחק:

    40 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 145b · Sefaria · CC0

    Tosafot

    בהמה בגימטריא אסמכתא בעלמא היא דנ"ב נפקא לן בלאו גימטריא כדפי' בקונטרס:

    Tosafot on Shabbat 145b · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    ואין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה בלבד כשאמר כי מת בעלה התירוה בית דין לינשא ואע"פ שהמועט העתיק דבר זה מזולתו וכמו שביארו דבר זה בפרק אשה שהלך בעלה וצרתה (דף קכב) והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד וכו': עד מפי עד בבכור מהו. עיקר דיליה במסכת בכורות בפרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לה) דתניא ר' יהושע בן קפוסאי אומר בכור בי כהן צריך ב' מן השוק להעיד עליו רבן שמעון בן גמליאל אומר אפילו בנו ובתו ואמרו הלכתא כרבן שמעון ודוקא בנו ובתו אבל אשתו לא מאי טעמא אשתו כגופו דמיא ועוד אמרו איבעיא להו עד מפי עד מהו לעדות בכור אמר ליה תני אלא לעדות אשה כשירה לו וכבר נתברר לנו שבתו כשירה והואיל ואשה כשירה לעדות בכור עד מפי עד נמי כשר לעדות בכור וכן פסקה ההלכה וזה שאמרו בבכור בהמה אבל בבכור אדם לא. גרסינן בפרק י' יוחסין (קידושין דף עד) ג' נאמנין על הבכור חיה ואמו ואביו חיה לאלתר אמו כל ז' אביו לעולם: כגון תרנגלתיה דר' אבא. כך פירשה אדוננו האיי גאון ז"ל תרנגולת שמבשלין אותה ומוציאין אותה מהמרק וממלאין אותה בתבלין וכשרוצה לאכול ממנה שורין אותה במים חמים ואוכלים אותה כאילו היא חמה:

    סליק פרק חבית.

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 145b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    והא דתניא סוחטין בפגעים ובפרישין ובעוזרדין אבל לא ברמונים דשל בית מנשיא בן מנחם היו סוחטין ברמונים אמר רב נחמן הלכה כשל בית מנשיא בן מנחם וסלקא שמעתא דאסור לסחוט ברמונים בשבת והא דתני אין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה בלבד. אוקימנא לעדות שהאשה כשרה לה והלכתא עד מפי עד כשר לבכור. פי' עד מפי עד נאמן להעיד על בכור בהמה טהורה שזה המום שיש בו אפי' שראוי לבוא בידי אדם הוא לא נפל בו מידי אדם ובזו העדות החכם מתירו להאכל במומו וכ"ש בעדות גדולה מזו. ומפורש כך בבכורות פ' כל פסולי המוקדשי'. וסלקא שמעתא התם דהלכתא כרשב"ג דאמר אפילו בנו ובתו נאמנים ויש מי שאומר כי עד מפי עד נאמן בבכור אדם וטעות הוא בידו:

    חלות דבש שריסקן מע"ש ויצאו מעצמן אסורין ור' אלעזר מתיר כי אתא רב הושעיא מנהרדעא אתא ואייתי מתניתא בידיה זיתים וענבים שריסקן מע"ש ויצאו מעצמן אסורים. ור' אלעזר ור"ש מתירין. והא מתניתא מסייעא נמי לר' יוחנן:

    מתני' כל שבא בחמין מלפני השבת וכו' ומיבעיא לן כגון מאי.

    ואמר רב ספרא כגון תרנגולתא דר' אסא שהיתה מלוחה ביותר וכשמבקשין לאוכלה שורין אותה במים חמין. אמר רב ספרא כגון זו התרנגולת אם הובאה בחמין מלפני השבת מותר לשרותה בחמין בשבת ולאוכלה.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 145b · Sefaria

    Meiri

    עד מפי עד כשר לעדות בכור ר"ל לעדות בכור בהמה שהוא ביד כהן להעיד עליו שנפל בו מום מאליו ולא בגרמתו ומפני שנחשדו הכהנים על הבכור להטיל בו מום הוצרכו בו לעדות ואפי' בנו ובתו נאמנים בכך אבל לא אשתו מפני שהיא כגופו ואי אתה מפרשה בבכור אדם לומר ששמע מאביו שזהו בכור שאפי' עד אחד אינו נאמן בכך כמו שביארנו במסכת סנהדרין פרק בורר וא"כ אין גורסין כאן מה שגורסין כאן במקצת ספרים ג' נאמנים על הבכור חיה ואביו ואמו שזו בבכור אדם נאמרה והגירסא הנכונה בזה אימא לעדות שהאשה כשרה לה דתניא ר' יהושע אומר בכור ביד כהן צריך שנים מן השוק להעיד עליו רבן שמעון בן גמליאל אומר אפי' בנו ובתו אבל אשתו לא מאי טעמא אשתו כגופו:

    המשנה השלישית כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותן בחמין בשבת וכל שלא בא בחמין מלפני השבת מדיחין אותו בחמין בשבת חוץ מן המליח הישן וקולייס האספנין שהדחתן היא גמר מלאכתן אמר הר"ם פי' אמר כי כל מה שנתבשל קודם השבת ואחר כך הוציאו מן המרק והצניעו שמותר להשרותו במים חמין בשבת וכל מה שלא נתבשל קודם השבת שאסור להשרותו אלא מדיחין אותה בלבד חוץ מן הדג המליח ומן הדג דק הקלפה והוא הנקרא קולייס האספלנית לפי שאלו הדחתן מכשרתן לאכילה ויהיה אם כן כמו שבשל אותם בשבת:

    אמר המאירי המשנה השלישית והכונה בה ככונת מה שלפניה והוא שאמר כל שבא בחמין לפני השבת ר"ל שנתבשל כל צרכו אלא שרוצה עכשו לשרותו כדי לרככו להיותו ראוי לאכילה יפה יפה שורין אותו בשבת בחמין שהוחמו מבערב עד שתתרכך שאין כאן בישול שהרי כבר נתבשל כל צרכו וכל שלא בא בחמין מלפני השבת אלא שאוכלין אותו בשבת על ידי הדחק בלא בישול כגון בשר מליח ביותר מדיחין אותו בחמין בשבת ואין אומרין הדחתו זהו בישולו שאף ההדחה אינה מספקת להאכילו בריוח ושלא ע"י הדחק אבל לא שורין כלומר שעה או חצי שעה שהשראתו הואיל ובכלי ראשון היא מבשלתו קצת חוץ מן המליח הישן ר"ל של שנה שעברה וקולייס האספלנין והוא דג שאוכלי' אותו על ידי הדחתו בחמין שכל אלו אף בהדחה לבדה נאסרו שאף בחול הדחתם זהו גמר בשולם וי"מ כל שבא בחמין שנתבשל כמאכל בן דרוסאי ואין זה נראה שהרי מ"מ מצטמק ויפה לו הוא אלא שנתבשל כל צרכו וכמו שהתבאר ובכל אלו שהזכרנו ששרייתם או הדחתם אסורה אם שרה או הדיח חייב חטאת:

    זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

    Meiri on Shabbat 145b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מִפְּנֵי מַה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל מְצֻיָּנִים? לְפִי שֶׁאֵינָן בְּנֵי תוֹרָה הדבר יפלא איך סלקא דעתך לגנות כל כך בחכמי בבל אשר בזמן רבי יוחנן היו עיקר החכמים בבבל, וחד מינן דסליק להתם הוי כתרי מנייהו (כתובות עה.)? ונראה לי בס"ד דאמרינן בגמרא (בבא מציעא פה.) כל שהוא תלמיד חכם ובנו ובן בנו תלמידי חכמים שוב אין תורה פוסקת מזרעו, כי בדור שלישי נעשה אכסניה של תורה, ואז מדור שלישי ואילך נקראים בְּנֵי תוֹרָה, ואפשר כי בארץ ישראל באותם הימים היו נמצאים הרבה שנקראים בְּנֵי תוֹרָה דהיינו שלשה דורות של אבותם בזה אחר זה כולם היו תלמידי חכמים, אבל בבבל אף על פי שמצויים תלמידי חכמים הרבה הנה אלו שנקראים בני תורה אינם מצויים הרבה. והנה בודאי אלו שנקראים בני תורה שיש להם חזקת אבות בתורה מכמה דורות הם נודעים וניכרים לכל המון העם, ואלו אין צריכים לציין עצמם בבגדים חשובים כי יכירום בלאו הכי וינהגו בהם כבוד תלמידי חכמים, אבל אותם שאין להם חזקת אבות בתורה שאין נקראים בני תורה אין ניכרים לכל המון העם, ולכן הם מציינין עצמם בבגדים חשובים כך הוה סלקא דעתך מעיקרא.

    אִם בָּרוּר לְךָ הַדָּבָר כַּאֲחוֹתְךָ, שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְךָ, אָמְרֵהוּ הקשה הרב תאוה לעינים ז"ל רבים שאלו אדנקט קרא צד איסור דהיינו אחותו, לינקוט צד היתר ולכתוב אֱמֹר לַחָכְמָה 'אִשְׁתִּי' אָתְּ, לומר אִם בָּרוּר לְךָ הַדָּבָר כְּאִשְּׁתְּךָ, שֶׁמֻּתֶּרֶת לְךָ, אָמְרֵהוּ עד כאן לשונו. ויש להוסיף יותר על הקושיא, כיון דאמרינן (שמות רבה לג, ז) אל תקרי מוֹרָשָׁה אלא מֵאֹרָסָה, נמצא התורה בלאו הכי נדמית לאשה והוה ליה למימר 'אִשְׁתִּי אֵשֶׁת'? ועוד קיימא לן כחא דהתירא עדיף, ואם כן עדיף טפי למנקט הדמיון על ההיתר? ונראה לי בס"ד דהיתר של אשתו הוא רק בימי טהרתה וזה אינו ברור אצלו כשמש, כי אם רק על פי דבריה שאומרת טהורה היא שהתורה האמינה אותה, ולכן לא עשה הדמיון על היתר אשתו. ועוד נראה לי בס"ד כי עיקר ההיתר של אשתו בנשאו אותה אינו ברור כשמש, אלא הוא משום דאזלינן בתר רובא וכמה שנאמר בגמרא דחולין (דף יא), מנלן דאזלינן בתר רובא (שמות כא, טו) מִמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת, ודילמא לאו אביו הוא, וכן כאן דילמא אביו זינה עם אמה של אשתו ונמצאת אסורה לו כי היא אחותו מאביו, או שמא היא לבדה ממזרת ואסורה בקהל, ונמצא היתר נשואין האיש עם האשה הוא משום דאזלינן בתר רובא, אבל איסר אחותו הוא ברור דשניהם יצאו מרחם אחת לעיני הכל, וכן נמי יש ספק בהיתר אשתו שמא זינתה תחתיו והרי היא אסורה עליו.

    וְלֵימָא לָן מַר אֵיזֶה מֵהֶם יש להקשות אמאי בקשו ממנו רק על מקצתם? ונראה לי בס"ד דלא סלקא דעתך שטעו בכולם אלא חשבו שמצא טעות במקצתם אחת או שתים, ולזה אמר לֵימָא מַר אֵיזֶה מֵהֶן שלא ערבו לך.

    מַאי "הָיוּ עָלַי לָטֹרַח". נראה לי בס"ד מועדים בחוץ לארץ הם כ"ב, וסימן (שיר השירים א, ד) נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ, וקודם אותיות הוי"ה [טדהד=22] יש מספר 'בָּךְ' [22], לזה אמר הָיוּ עָלַי לָטֹרַח רצונו לומר מועדי חו"ל שהם רמוזים באותיות שהם על שמי. ומה שאמר לֵידַע אֵיזוֹ גְּזֵרָה קָשָׁה אָבִיא, רצונו לומר לֵידַע קאי על ישראל שצריך אני לעשות המצאה קודם ביאת הגזרה כדי שידעו מה גְּזֵרָה אָבִיא עליהם, ועל דרך זה פירש רבינו מהר"ם אלשי"ך ז"ל במאמר (רש"י במדבר א, א) מנאן לידע הנותרים.

    הֶגְמוֹן, וְקַמְטוֹן, וּבַעַל זְמוֹרָה נראה לי הֶגְמוֹן גדול מִקַמְטוֹן אך שניהם מכובדים רוכבי סוסים, אבל בַּעֲלֵי זְמוֹרָה הם הולכים רגלי ואוחזים הזמורה בידם להכות בה והן בעלי אגרופין, ואפשר שהם כנגד שלש מדרגות של עוונות, שהם של חשובים ושל בינונים ושל פחותים.

    אֵלוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל, שֶׁעוֹשִׂין צִיצִין וּפְרָחִין לַתּוֹרָה יש להקשות מהיכא מפיק הרמז של בָּבֶל? ונראה לי בס"ד כי שם יעקב נאמר קודם שם ישראל, גם שם יעקב הוא כפול ושם ישראל אינו כפול, ואם כן סדרן הוא יעק ב יעק ב ישרא ל סופי תיבות בָּבֶל, ולכן דריש להו על תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל. ואומרו צִיצִין וּפְרָחִין, נראה לי צִיצִין זה הרמז שהם דברים קטנים וקצרים, וּפְרָחִין זה הפלפול דאינו יוצא ממונו דין ורק משמח הלב, וכן הפרח מראהו משמח אך אינו נאכל אלא נופל לארץ. אי נמי ציצין הם הקישורים שעושין להלכות זה עם זה אף על פי שהם רחוקים זה מזה, וּפְרָחִין הם סימנים שעושין לתורה בהלכות שבה שלא ישתכחו, כפרח זה שהוא שומר את הפרי בתחילת יציאתו מן האילן.

    Ben Yehoyada on Shabbat 145b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 145, Amud Bet, about 546 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “אלא לעדות אשה בלבד.…”

    2. Segment 214 words

      Opens “איבעיא להו: עד מפי עד לעדות בכור,…”

      Named: רב אמי, רב אסי.

    3. Segment 343 words

      Opens “א"ל רב: אמי לרב אסי והא תנא…”

      Named: רב אסי, רב יימר.

    4. Segment 421 words

      Opens “חלות דבש: כי אתא רב הושעיא מנהרדעא…”

      Named: רב הושעיא.

    5. Segment 530 words

      Opens “אמר רב יוסף: גברא יתירא אתא לאשמעינן…”

      Named: רב יוסף, אביי.

    6. Segment 634 words

      Opens “מתני׳ כל שבא בחמין מערב שבת שורין…”

      Named: רב שבת.

    7. Segment 729 words

      Opens “גמ׳ כגון מאי אמר רב ספרא כגון…”

      Named: רב ספרא, רבי אבא, אבא.

    8. Segment 829 words

      Opens “רבי יוחנן רייק מכותח דבבלאי אמר רב…”

      Named: רבי יוחנן, רב יוסף, רבי אבא, רב גזא, אבא, רבא.

    9. Segment 933 words

      Opens “כל שלא בא בחמין וכו': הדיח מאי…”

      Named: רב יוסף.

    10. Segment 1061 words

      Opens “יתיב רבי חייא בר אבא ורבי אסי…”

      Named: רבי חייא בר אבא, רבי אסי, רבי יוחנן, אבא.

    11. Segment 1160 words

      Opens “איתער בהו רבי יוחנן אמר להו דרדקי…”

      Named: רבי יוחנן.

    12. Segment 1234 words

      Opens “והכא מנלן דגלו דתניא רבי יהודה אומר…”

      Named: רבי יהודה.

    13. Segment 1326 words

      Opens “א"ר יעקב א"ר יוחנן כולן חזרו חוץ…”

      Named: רב הני.

    14. Segment 1481 words

      Opens “מפני מה מועדים שבבבל שמחים מפני שלא…”

      Named: רבי חנינא.

    15. Segment 1536 words

      Opens “מפני מה ת"ח שבבבל מצויינין לפי שאינן…”

      Named: רב יוסף.

    16. Segment 1611 words

      Opens “מפני מה עובדי כוכבים מזוהמין שלא עמדו…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim

      Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.

      Source: Shabbat 145b · Segment 10 — “יתיב רבי חייא בר אבא ורבי אסי קמיה דרבי…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Shabbat 145b · Segment 13 — “א"ר יעקב א"ר יוחנן כולן חזרו חוץ מקולייס האיספנין…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Shabbat 145b · Segment 5 — “אמר רב יוסף: גברא יתירא אתא לאשמעינן א"ל אביי…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 145b · Segment 5 — “…אתא לאשמעינן א"ל אביי טובא קמ"ל דאי ממתניתין הוה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 145b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026