Talmud Builders

    Shabbat 67a

    Back to index

    English translation — Shabbat 67a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1For tertian fever, which afflicts one every three days, let one bring seven thorns from seven palm trees, and seven slivers from seven beams, and seven pegs from seven bridges, and seven types of ashes from seven ovens, and seven types of dust from seven door sockets, the hole in which the hinge of the door revolves, and seven types of tar from seven boats, and seven cumin seeds, and seven hairs from the beard of an old dog, and let him bind it to the opening of the neckline of his garment with a thread made of hair.

    2Rabbi Yoḥanan said: For healing a burning fever, let one take a knife that is made entirely of iron, including the handle, and let him go to a place where there is a bush and tie a string of hair to it.

    3On the first day, let him carve the bush a little, and recite: “And an angel of the Lord appeared to him in a flame of fire from within the bush and he looked and behold the bush was aflame in fire and the bush was not consumed” (Exodus 3:2). On the following day, let him carve the bush a little more and recite: “And Moses said: I will turn aside now, and see this great sight, why the bush is not burned” (Exodus 3:3). On the following day, let him carve the bush a little more and recite: “And the Lord saw that he turned aside to see and God called to him within the bush and said: Moses, Moses, and he said: Here I am” (Exodus 3:4).

    4Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: And let him say: “And the Lord said: Do not come close, take off your shoes from your feet, for the place on which you stand is holy ground” (Exodus 3:5). This verse is more suited to be recited as an incantation to cure a fever. Rather, on the first day, let him recite the first two verses: “And an angel of the Lord appeared to him in a flame of fire from within the bush and he looked and behold the bush was aflame in fire and the bush was not consumed,” as well as, “And Moses said: I will turn aside now and see.” And on the following day, let him recite: “And the Lord saw that he turned aside to see.” And on the following day, let him recite: “And the Lord said: Do not come close, take off your shoes from your feet, for the place on which you stand is holy ground” (Exodus 3:5).

    5And when he carves the bush, let him lower himself and cut it close to the ground, and recite as follows: The bush, the bush; not because you are higher than all trees did the Holy One, Blessed be He, rest His Divine Presence upon you. Rather, it is because you are lower than all trees did the Holy One, Blessed be He, rested His Divine Presence upon you. And just as the fire saw Hananiah, Mishael, and Azariah and fled from before them, so too, let the fire of the fever see so-and-so, son of so-and-so, his mother, flee from before him.

    6For healing boils, let him recite as follows: Baz, Bazya, Mas, Masya, Kas, Kasya, Sharlai, and Amarlai, these are the angels who were sent from the land of Sodom and this was all in order to heal painful boils. Bazakh, Bazikh, Bazbazikh, Masmasikh, Kamon, Kamikh, may your appearance remain with you, may your appearance remain with you, i.e., the boils should not grow redder. May your place remain with you, i.e., they should not spread, may your, the boils’, seed be like one who is barren and like a mule that is not fruitful and does not multiply, so too, do not increase and do not multiply in the body of so-and-so, son of so-and-so.

    7For healing a wound, let him recite as follows: A drawn sword and a readied sling, its name shall not be ache, sickness, and pains.

    8To be saved from a demon, let him recite as follows: You were stopped up, stopped up you were. Cursed, broken, and excommunicated be the demon called bar Tit bar Tamei bar Tina as Shamgaz, Merigaz, and Istemai.

    9To be saved from the demon of the bathroom, let him recite as follows: On the head of a lion and on the nose of a lioness we found the demon named bar Shirika Panda. With a bed of leeks I felled him, and with the jaw of the donkey I struck him.

    10We learned in the mishna that princes may go out with bells, and the same is true for anyone else. The Gemara asks: Who is the tanna who holds that all people of Israel are permitted to conduct themselves like princes with regard to going out with precious ornaments? Rabbi Oshaya said: It is Rabbi Shimon, who said: All of Israel are princes. Therefore, precious ornaments are suitable for every person of Israel. They will neither remove them to show to others nor will they remove them due to concern that people will think them pretentious. Rava said: The mishna is referring to a case where the bell is woven into his garment, obviating the concern lest he remove it, and the halakha in the mishna is in accordance with the statements of all tanna’im , not merely the statement of Rabbi Shimon.

    11MISHNA: One may go out on Shabbat with a locust egg, and with a fox tooth, and with a nail from the crucified, for the purpose of healing; this is the statement of Rabbi Meir. The Rabbis prohibit using these remedies even during the week, due to the prohibition of following the ways of the Amorite. These are superstitious beliefs and the customs of gentiles from which one must distance oneself.

    12GEMARA: We learned in the mishna that in Rabbi Meir’s opinion one may go out on Shabbat with a locust egg, and a fox tooth, and with a nail from the crucified as a talisman or a cure. The Gemara explains the nature of each: One may go out with a locust egg, as they use it as a talisman to cure an earache; and with a fox tooth, as they use it as a talisman for sleep; the tooth of a live fox for one who sleeps too much to wake him up, and the tooth of a dead fox for one who does not sleep. And one may go out with a nail from the crucified, as they use it as a talisman for curing infection.

    13We learned in the mishna that going out with those objects is permitted on Shabbat for the purpose of healing; this is the statement of Rabbi Meir.

    14With regard to the halakha in the mishna, the Gemara cites Abaye and Rava, who both said: Anything that contains an element of healing and seems to be effective does not contain an element of the prohibition against following the ways of the Amorite. There is no cause for suspicion of one who engages in their practice, gentile or Jew.

    15The Gemara asks: Is that to say by inference that if it is does not contain an element of healing, it does contain an element of the prohibition against following the ways of the Amorite? Wasn’t it taught in a baraita : A tree that sheds its fruit prematurely, one paints it and colors it with red paint and loads it with stones? Granted, he is permitted to load it with stones because that action produces an actual benefit, i.e., he does that so that its strength will weaken. Sometimes a tree sheds its fruits prematurely due to excessive blossoming. Sustaining those blossoms taxes the tree, rendering it incapable of sustaining the fruits that grow from the blossoms. The stones were used to slightly weaken the tree when blossoming, thereby reducing the number of blossoms that the tree must nourish. However, painting it with red paint, what healing is he performing with that action?

    16The Gemara explains: He does so so that people will see the tree and pray for mercy for it. As it was taught in a baraita with regard to the verse: “And the leper in whom the plague is, his clothes shall be ripped and the hair of his head shall grow long and he will put a covering upon his upper lip and will cry: Impure, impure” (Leviticus 13:45). The leper publicizes the fact that he is ritually impure because he must announce his pain to the masses, and the masses will pray for mercy on his behalf. Ravina said: In accordance with whose opinion do we hang bunches of unripe dates on a palm tree that casts off its dates? According to that tanna who taught that one must publicize his pain to the masses.

    17The tanna recited the chapter of the Tosefta discussing the actions of the Amorites before Rabbi Ḥiyya bar Avin. Rabbi Ḥiyya bar Avin said to him: All those enumerated there contain an element of the prohibition against following the ways of the Amorite, except for these: One who has a bone in his throat brings a bone from the same species as the bone that is stuck in his throat, and places it on his skull, and says as follows: One by one descend and be swallowed, swallow and descend one by one. That does not contain an element of the prohibition against following the ways of the Amorite.

    18For a fish bone stuck in the throat, let him say as follows: You are stuck like a needle, locked as a shutter, go down, go down.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לאשתא תילתאשחפת שלישית שבאה מג' ימים לג' ימים:

    סילויענבים קטנים:

    ושבעה ציביקסמים:

    כשוריקורות:

    ושבעה סיכייתידות קייבל"ש בלע"ז:

    משבעה גשוריגשרים:

    ז' סינריצנור הדלת חור האסקופה שציר הדלת סובב בו:

    כופריזפת שזופתין הספינות:

    ארביספינות:

    ושבעה בוני כמוניגרעיני כמון ל"א בוני כמון גרסי' מלא אגרוף:

    ושבעה ביני מדיקנא דכלבא סבאשבעה נימי מזקן כלב זקן:

    אשתא צמירתאחולי שמחממת וקודחת את הגוף:

    וורדיניסנה:

    ליחרוקאישקרני"ר כמו דמיבלע חירקייהו דאלו טריפות (חולין דף נמ:): ויאמר משה משום סיפיה מדוע לא יבער הסנה:

    ויאמר משהמשום סיפיה מדוע לא יבער הסנה:

    כי סרשיסור החולי:

    אל תקרב הלוםשלא יקרב זה החולי אלי:

    ליתתיה ולפסקיהסמוך לקרקע ליתתיה ישפיל:

    דמייכתשאתה שפילה:

    דחמיתא אשתאשראית האש:

    לסימטאשחין קרו"ג בלע"ז:

    בזבזיה מסמסייה כסכסייהשמות המלאכים על שם שקורעים וממסמסים ומכסכסים אותו בז לשון בזעא:

    מארעא דסדוםכך הוא הלחש ולא מסדום באו:

    בזך בזיךאין לו משמעות אלא כך הוא הלחש:

    עיניך ביךמראיך ביך שלא תאדים יותר:

    אתריך ביךשלא תרחיב:

    כקלוטשנקלט זרעו בשרירי בטנו שלא יוליד:

    לכיפהאונפול"ש אבעבועות כך לשון רבי יצחק ברבי מנחם נ"ע ולשון רבותי לכיפה למי שכופהו שד:

    לימא הכילחש בעלמא הוא:

    הוית דפקיק דפקיק הויתלחש הוא:

    ליט תבר ומשומתמקולל ונשבר ומשומת יהא שד זה ששמו בר טיט בר טינא:

    לשידא דבית הכסאאם הזיק לימא לחש זה:

    אקרקפי דאריבראש הארי זכר:

    ואאוסי דגורייתאובחוטם לביאה נקבה:

    אשכחתא לשידאי בר שריקאי פנדאיכך שמו:

    במישרא דכרתי חבטיהבערוגת כרשין הפלתיו:

    בלועא דחמרא חטרתיהבלחי החמור הלקיתיו:

    מאן תנאדקתני וכל אדם ואפילו עני שבישראל:

    רבי שמעוןבפרק שמונה שרצים:

    בני מלכיםהלכך לעני נמי חזיא ולא גנותא דידיה דליתחזיא כיוהרא ושליף אי נמי דמגו דחידוש הוא שליף ומחוי:

    באריג בכסותודלא שליף ליה ומחוי:

    מתני' דרכי האמוריניחוש הוא וכתיב ובחוקותיהם לא תלכו (ויקרא י״ח:ג׳):

    גמ' לשיחלאלכאב האוזן ותולין באזנו:

    לשינתאיש שעשאו כדי שיישן ויש כדי שלא יישן:

    דחייאשל שן שועל חי:

    לזירפאנפח מכה דכל פרזלא זריף והאי מסי לזירפא:

    שיש בו משום רפואהשנראית רפואתו כגון שתיית כוס ותחבושת מכה ופרכינן הא אין בו כו' כגון לחש שאין ניכר שיהא מרפא יש בו משום דרכי האמורי בתמיה:

    דליכחוש חיליהשעל ידי שהוא שמן וכחו רב פירותיו נושרין:

    דליחזיוה אינשיולסימנא עבדי ליה לאודעי דמשיר פירותיו:

    טמא טמאהוא עצמו אומר טמא רחקו מעלי:

    כובסיאשכול תמרים וסימן הוא שמשיר פירותיו:

    בפרק אמוראיבפרק אחד ששנוי בתוספתא דמסכת שבת בהלכות דרכי האמורי:

    א"לרבי חייא לתנא:

    כולהו אית בהוכל השנויות שם אל תטעה לומר באחד מהן אין בו משום דרכי האמורי אלא בכולן אתה שונה יש בו לבר מהני ב' אלו שאפרש לך:

    מי שיש לו עצם וכו'ולחש דנעצתה כמחט אלו ב' לבדם אין בהם:

    חד חד נחיתלחש הוא:

    לאדראעצם של דג שישב לאדם בושט:

    שייא שייאלחש הוא רד רד:

    שבת 67 עמוד א

    1לאשתא תילתא לייתי שבעה סילוי משבעה דיקלי, ושבעה ציבי משבעה כשורי, ושבעה סיכי משבעה גשורי, ושבעה קטימי משבעה תנורי, ושבעה עפרי משבעה סנרי, ושבעה כופרי משבעה ארבי, ושבעה בוני כמוני, ושבעה ביני מדיקנא דכלבא סבא, ולציירינהו בחללא דבי צוארא בנירא ברקא.

    2א"ר יוחנן: לאשתא צמירתא לישקל סכינא דכולא פרזלא, וליזל להיכא דאיכא וורדינא, וליקטר ביה נירא ברקא.

    3יומא קמא, ליחרוק ביה פורתא ולימא: (שמות ג, ב) ״וירא מלאך ה' אליו וגו'״. למחר, ליחרוק ביה פורתא ולימא: (שמות ג, ג) ״ויאמר משה אסורה נא ואראה״. למחר, ליחרוק ביה פורתא ולימא: (שמות ג, ד) ״וירא ה' כי סר לראות וגו'״.

    4א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי ולימא (שמות ג, ה) ויאמר אל תקרב הלום וגו' אלא ליומא קמא לימא וירא מלאך ה' אליו וגו' ויאמר משה וגו' ולמחר לימא וירא ה' כי סר לראות ולמחר ויאמר (ה') אל תקרב הלום׃

    5וכי פסק ליה: ליתתיה ולפסקי ולימא הכי: הסנה הסנה לאו משום דגביהת מכל אילני אשרי הקב"ה שכינתיה עלך אלא משום דמייכת מכל אילני אשרי קודשא בריך הוא שכינתיה עלך וכי היכי דחמיתיה אשתא לחנניה מישאל ועזריה ועריקת מן קדמוהי כן תחמיניה אשתא לפלוני בר פלונית ותיערוק מן קדמוהי׃

    6לסימטא לימא הכי: בז בזייה מס מסייא כס כסייה שרלאי ואמרלאי אלין מלאכי דאישתלחו מארעא דסדום ולאסאה שחינא כאיבין בזך בזיך בזבזיך מסמסיך כמון כמיך עיניך ביך עינך ביך אתריך בך זרעיך כקלוט וכפרדה דלא פרה ולא רביא כך לא תפרה ולא תרבה בגופיה דפלוני בר פלונית׃

    7לכיפה לימא הכי חרב שלופה וקלע נטושה לא שמיה יוכב חולין מכאובין׃

    8לשידא לימא הכי הוית דפקיק דפקיק הוית ליטא תבור ומשומת בר טיט בר טמא בר טינא כשמגז מריגז ואיסטמאי׃

    9לשידא דבית הכסא לימא הכי אקרקפי דארי ואאוסי דגורייתא אשכחתון לשידאי בר שיריקא פנדא במישרא דכרתי חבטיה בלועא דחמרא חטרתיה:

    10ובני מלכים בזגין: מאן תנא א"ר אושעיא רבי שמעון היא דאמר. כל ישראל בני מלכים הם רבא אמר באריג בכסותו ודברי הכל:

    Mishna

    11יוצאין בביצת החרגול ובשן שועל ובמסמר מן הצלוב משום רפואה דברי ר"מ וחכמים אוסרין אף בחול משום דרכי האמורי:

    Gemara

    12יוצאין בביצת החרגול דעבדי לשיחלא ובשן של שועל דעבדי לשינתא דחייא למאן דניים דמיתא למאן דלא ניים: ובמסמר מן הצלוב: דעבדי לזירפא:

    13משום רפואה דברי רבי מאיר:

    14אביי ורבא דאמרי תרוייהו כל דבר שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי׃

    15הא אין בו משום רפואה יש בו משום דרכי האמורי והתניא אילן שמשיר פירותיו סוקרו (וצובע אותו) בסיקרא וטוענו באבנים בשלמא טוענו באבנים כי היכי דליכחוש חיליה אלא סוקרו בסיקרא מאי רפואה קעביד׃

    16כי היכי דליחזייה אינשי וליבעו עליה רחמי כדתניא (ויקרא יג, מה) וטמא טמא יקרא צריך להודיע צערו לרבים ורבים יבקשו עליו רחמים אמר רבינא כמאן תלינן כובסי בדיקלא כי האי תנא׃

    17תני תנא בפרק אמוראי קמיה דר' חייא בר אבין א"ל כולהו אית בהו משום דרכי האמורי לבר מהני מי שיש לו עצם בגרונו מביא מאותו המין ומניח ליה על קדקדו ולימא הכי חד חד נחית בלע בלע נחית חד חד אין בו משום דרכי האמורי׃

    18לאדרא לימא הכי ״ננעצתא כמחט, ננעלתא כתריס, שייא שייא״.

    Tosafot

    בני מלכים יוצאין בזגין מאן תנא ר"ש היא כו'פי' הקונטרס וליכא למיחש דילמא מחייכי בהו ואתו לאתויי וא"ת מכל מקום ליחוש דילמא איפסיק ואתי לאתויי כדאמרינן לעיל גבי עבד דלא יצא בחותם שבצוארו וי"ל דהכא מיירי בתלוים בשלשלת דלא מיפסקי וריב"א פירש דבירושלמי מוקי לה בקטנים דאפילו אי פסיק ומייתי לה ליכא איסור והכי איתא בירושלמי ר' זעירא אומר בזוג שבצוארו ומהו כל אדם דקתני במתניתין בין קטנים עשירים בין קטנים עניים מתניתין פליגא עליה דרבי זעירא ולא בזוג שבצוארו כאן בגדולים כאן בקטנים פירוש ההוא דלא יצא בזוג שבצוארו בגדולים דלמא מיפסיק ואתי לאתויי והא דשרי הכא בקטנים דליכא למיחש כדפי' מ"מ יש לדקדק אמאי נקט בני מלכים כיון דליכא חששא אי מייתי להו קטן בידים וי"ל דאי לאו בני מלכים הוו מחייכו עליה בני מלכים כל שעה ואי אפשר שלא ישמע אביו מעולם ויטלם אביו בידו ואתו לאתויי אבל אי בני מלכים לא מחייכי אם כן אפילו אי מיפסיק ליכא למיחש דילמא מייתי להו אבוה דלא שכיח שיהא אביו בצדו בשעה שיפסוק:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    וכל [תיקו] דאיסורא [לחומרא] ואין יוצאין בה בשבת בני מלכים בזוגים אוקמה (רב) [רבא] בזוג ארוג בכסות ולדברי הכל כי האי גוונא שרי פר' שיח לא פצע האוזן פי' זירפא [ענביתא] (עכיבתא) אביי ורבא דאמרי תרווייהו כל שהוא משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי:

    ירושלמי רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל שמרפא אין בו משום דרכי האמורי (כפסא) ת"ר נותנין בול של מלח לתוך הנר כדי שתאיר ותדליק.

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 67a

    Shabbat 67a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 488 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לאשתא תילתא שחפת שלישית שבאה מג' ימים לג' ימים:

    סילוי ענבים קטנים:

    ושבעה ציבי קסמים:

    כשורי קורות:

    ושבעה סיכי יתידות קייבל"ש בלע"ז:

    משבעה גשורי גשרים:

    ז' סינרי צנור הדלת חור האסקופה שציר הדלת סובב בו:

    כופרי זפת שזופתין הספינות:

    50 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 67a · Sefaria

    Tosafot

    בני מלכים יוצאין בזגין מאן תנא ר"ש היא כו' פי' הקונטרס וליכא למיחש דילמא מחייכי בהו ואתו לאתויי וא"ת מכל מקום ליחוש דילמא איפסיק ואתי לאתויי כדאמרינן לעיל גבי עבד דלא יצא בחותם שבצוארו וי"ל דהכא מיירי בתלוים בשלשלת דלא מיפסקי וריב"א פירש דבירושלמי מוקי לה בקטנים דאפילו אי פסיק ומייתי לה ליכא איסור והכי איתא בירושלמי ר' זעירא אומר בזוג שבצוארו ומהו כל אדם דקתני במתניתין בין קטנים עשירים בין קטנים עניים מתניתין פליגא עליה דרבי זעירא ולא בזוג שבצוארו כאן בגדולים כאן בקטנים פירוש ההוא דלא יצא בזוג שבצוארו בגדולים דלמא מיפסיק ואתי לאתויי והא דשרי הכא בקטנים דליכא למיחש כדפי' מ"מ יש לדקדק אמאי נקט בני מלכים כיון דליכא חששא אי מייתי להו קטן בידים וי"ל דאי לאו בני מלכים הוו מחייכו עליה בני מלכים כל שעה ואי אפשר שלא ישמע אביו מעולם ויטלם אביו בידו ואתו לאתויי אבל אי בני מלכים לא מחייכי אם כן אפילו אי מיפסיק ליכא למיחש דילמא מייתי להו אבוה דלא שכיח שיהא אביו בצדו בשעה שיפסוק:

    Tosafot on Shabbat 67a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    וכל [תיקו] דאיסורא [לחומרא] ואין יוצאין בה בשבת בני מלכים בזוגים אוקמה (רב) [רבא] בזוג ארוג בכסות ולדברי הכל כי האי גוונא שרי פר' שיח לא פצע האוזן פי' זירפא [ענביתא] (עכיבתא) אביי ורבא דאמרי תרווייהו כל שהוא משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי:

    ירושלמי רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל שמרפא אין בו משום דרכי האמורי (כפסא) ת"ר נותנין בול של מלח לתוך הנר כדי שתאיר ותדליק.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 67a · Sefaria

    Rashba

    כל דבר שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי פירוש: כל שיש בו משום רפואה בין סם בין לחש, דאפילו לחשים שיש בהן ממש ומועילין לרפואה יש בהרבה מקומות בתלמוד שהן מותרין. ותניא בתוספתא פ"ח דמכלתין (הי"א עי"ש) אלו דברים מותרין היה מתחיל במלאכתו נותן שבח והודאה לפני המקום, בחבית או בעיסה מתפלל הוא שתכנס בהן ברכה ולא תכנס בהן מארה, לוחשין על המעים ועל הנחש ועל העקרב ולא מדרכי האמורי. ואפשר דאפילו לחשים שאין אנו יודעין אם יש בהן משום רפואה אם לאו מן הספק מותרין, ולא אסרו אלא אותן שהן בדוקין ודבר ברור שאין בו משום רפואה. וכן נראה שפירשו בתוס'.

    Rashba on Shabbat 67a · Sefaria

    Meiri

    משנה יוצאין בביצת החרגול ובשן של שועל ובמסמר הצלוב משום רפואה דברי ר' מאיר ור' יוסי אוסר משום דרכי האמרי אמר הר"ם פי' חרגול מין חגב את החרגול למינהו וזה יועיל לחולשת עצבן הירכים בסגלה ושן של שועל יעשה לשינה ומי שיקח שן של שועל חי ויתלה אותו על מי שארך שנתו יקיץ אותו ואם לוקח משועל מת יעשה להפך וכמו כן יזמו בעלי הסגלות כי כשיוקח מסמר מעץ הצלוב ויתלו אותו על גרגרת מי שיש לו קדחת שלישית יועיל לו והלכה כר' יוסי כי העקר אצלנו כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמרי ועל זה לא אמר הכתו' ולא תלכו בחקות הגוים:

    אמר המאירי יוצאין בביצת חרגול ופי' בגמ' דעבדי ליה לשיחלא ר"ל לרפואת כאב האזן ובשן של שועל ופירשו בה דעבדי ליה לשינתה הן להביאה הן להסירה שאם נתלשה כשהוא חי מעכבת השינה ואם נתלשה משמת מועילה להביא את השינה ואף בספר הסגלות לחכמי הטבע הוזכרה כן ומצד סגלה ובמסמר הצלוב והוא המסמר שרגילין לתוקעו בעץ שתולין בו כדי שלא יפול אותו שהם תולים במהרה ופי' בגמ' שמועיל לזירפא ר"ל לנפח של מכת חרב וחכמים אוסרים אף בחול משום דרכי האמורי שכל שאינו מרפא מצד היקש טבעי או סגולה ידועה אלא מדרך חוק ונחשים המוניים אין זה רפואה אלא דרך ע"ז והוא שאמרו כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי ר"ל שרפואתו נכרת כגון שתיית סם ותחבושת מכה אבל הלחשים ומיניהם אסורים מדרכי האמורי ואין צריך לומר בצורות העשויות על פי משפטי הכוכבים שהם בלא ספק סרך ע"ז כמו שביארנו בסנהדרין:

    זהו ביאור המשנה והלכה כחכמים ויש פוסקים כר' מאיר ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    מותר לסוך בשמן ומלח בשבת והיו רגילים לעשות כן לשכרות שהיו סכים תוכו של יד ושל רגל במים ומלח או מביאין לו חומר ממגופת החבית שהיא לחה מחמת המים ושורין אותה עוד במים ומלחלחין אותו בו וכל זה רפואה אצלם ואע"פ שהוזכרו בה מיני לחשים אין עיקרם אלא מצד רפואה ידועה אצלם והלחש מדרכי ההמון ואין הבלי ההמון אוסרים מה שיש בו רפואה:

    סחיפת הכוס על הטבור בשבת מותר והיו עושים אותה למי שהיה בטנו כואב מביאים כוס שיצאו ממנו חמין לאלתר ונשאר בו אותו הבל וסוחפין אותו על הטבור לחמם ואין גוזרים משום שחיקת סמנין והוא הדין לבגדים חמין או חרסים ושאר מינים שרגילים לעשותם בזה ואפי' בחולי שאין בו סכנה שאינה רפואת סמנין שנגזור בה לשחיקת סמנין:

    מותר ליחנק בשבת והוא למי שנפלה חוליית מפרקתו בתוך גרונו ודרך שתולין אותו בראשו שיתפשט צוארו ומגביהין עצמותיו כאלו רוצים לחנקו:

    מותר לתקן אברי הולד ולכרכו בבגדים ולקשרו בחגורה רחבה לישב פרקי אבריו שהם רכים ונשמטים בחבלי הלידה והוא הנקרא חתול בלשון והחתל לא חתלת ויש שואלין בזו ומה הוצרך בכאן להשמיענו כן והרי בהדיא אמרו במסכתא זו כל האמור בפרשת תוכחה עושין לתינוק בשבת והחתל לא חתלת מלמד שמלפפים את התינוק ותירצו שלא הייתי מוכרח משם אלא יום ראשון ללידתו אבל שני ושלישי לא ולמדנו כאן שכן בכל הימים כל שהוא צריך לו ובמקומה במסכתא זו יתרחבו הדברים בע"ה:

    יוצאין באבן תקומה בשבת והיא אבן ידועה שכשהיתה תלויה על אשה הרה אינה מפלת ואף המשקל השקול כנגדה מועיל לכך ויוצאין בו והוא שנמצא אותו משקל מכוון מאליו לא שגררוהו עד שהעמידוהו על משקלו ומ"מ משקל המזדמן בשקילתו כנגד המשקל אינו מועיל ואין יוצאין בו ומה שהתירו לצאת בה לא סוף דבר באשה שהפילה תמיד ומתיראה על של עכשיו אלא אף באשה שלא הפילה מעולם הואיל ומ"מ מתיראה עכשיו על כך ולא עוד אלא אפי' לא עיברה הואיל והיא מתיראה שתתעבר ותפיל כגון שהיא באה ממשפחה מוחזקת בכך:

    3 more comments on this page.

    Meiri on Shabbat 67a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה בני מלכים כו' כדאמרינן לעיל גבי עבד דלא יצא בחותם כו' עכ"ל וכבר הקשו לעיל כן מזוג גופה דקתני גבי עבד ולא יצא בזוג שבצוארו ומפרש לה התם דילמא מיפסיק ואתי לאתויי ותירצו שם כמו שתירצו הכא דמיירי בתלויים בשלשלת כו' וכמו שהקשו בירושלמי מלא יצא בזוג שבצוארו ולא ידענא מה חידשו התוס' הכא להקשות מחותם ולא מזוג גופיה ואפשר דנקטו בדבריהם חותם שהוא תחלת הברייתא שם ובאו לחדש הכא להביא בזה פי' ריב"א ע"פ הירושלמי וק"ל:

    בא"ד ומיהו כל אדם דקתני במתני' קטנים בין עניים בין עשירים מתניתא פליגא כו' עכ"ל כצ"ל ומהרש"ל הגיה הירושלמי באורך ואין צורך וגם בהגהתו נפל טעות רבי זעירא במקום רבי עולא ע"ש בירושלמי וק"ל:

    סליק פרק במה אשה

    Chidushei Halachot on Shabbat 67a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' אלא ליומא קמא לימא וירא מלאך ה' ולמחר לימא ויאמר משה וכו' כצ"ל:

    Maharam on Shabbat 67a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמרא ולימא וירא מלאך עיין שבועות דף טו ע"ב תוספות ד"ה אסור ופסחים דף קיא ע"א תוספות ד"ה נפתח:

    שם אביי ורבא דאמרי תרוייהו כל דבר שיש בו משום רפואה עיין בב"מ דף כז ע"ב תוספות ד"ה כיס וארנקי:

    שם כולהו אית בהו משום דרכי האמורי עיין תשובת רשב"א סימן תי"ג בארוכה:

    Gilyon HaShas on Shabbat 67a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    וְלִיקְטַר בֵּיהּ נִירָא בַּרְקָא פירוש חוט שער לשון שני בתי נירין, כמו שאמרו (בבא קמא קיט:) אין לוקחין מן הגרדי לא נירין וכו', ו 'בַּרְקָא' היינו שער וכמו שכתב הערוך, ובלשון ערבי ר"ל טאק"א שעי"ר, ואומרו לִיחְדוֹק בֵּיהּ פּוּרְתָּא פירוש יחזק הקשר מעט, והוא מלשון כיון דהדקה שויא דופן ורויה כנזכר לקמן (דף קכה:), וכן הוא במשנה דכלים, וכאן רצונו לומר יהדק הקשר מעט, ולמחר יהדקנו יותר, וכן ביום שלישי עוד יותר, ואומר לְאִישְׁתָּא צְמִירְתָא פירוש קדחת חזקה שהיא שקועה ותקועה בגוף כמו צומתא בחומץ כי יש קדחת באה לשעות ידועים, אך זו שקועה ותקועה בגוף ואינה חולצתו.

    Ben Yehoyada on Shabbat 67a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 67, Amud Aleph, about 488 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 141 words

      Opens “לאשתא תילתא לייתי שבעה סילוי משבעה דיקלי,…”

    2. Segment 216 words

      Opens “א"ר יוחנן: לאשתא צמירתא לישקל סכינא דכולא…”

    3. Segment 341 words

      Opens “יומא קמא, ליחרוק ביה פורתא ולימא: (שמות…”

    4. Segment 441 words

      Opens “א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי…”

      Named: רב אחא, רב אשי, רב הלום, רבא.

    5. Segment 548 words

      Opens “וכי פסק ליה: ליתתיה ולפסקי ולימא הכי:…”

    6. Segment 647 words

      Opens “לסימטא לימא הכי: בז בזייה מס מסייא…”

      Named: רבה.

    7. Segment 712 words

      Opens “לכיפה לימא הכי חרב שלופה וקלע נטושה…”

      Named: רב שלופה.

    8. Segment 819 words

      Opens “לשידא לימא הכי הוית דפקיק דפקיק הוית…”

    9. Segment 920 words

      Opens “לשידא דבית הכסא לימא הכי אקרקפי דארי…”

    10. Segment 1022 words

      Opens “ובני מלכים בזגין: מאן תנא א"ר אושעיא…”

      Named: רבי שמעון, רבא.

    11. Segment 1120 words

      Opens “מתני׳ יוצאין בביצת החרגול ובשן שועל ובמסמר…”

    12. Segment 1223 words

      Opens “גמ׳ יוצאין בביצת החרגול דעבדי לשיחלא ובשן…”

    13. Segment 135 words

      Opens “משום רפואה דברי רבי מאיר:…”

      Named: רבי מאיר.

    14. Segment 1415 words

      Opens “אביי ורבא דאמרי תרוייהו כל דבר שיש…”

      Named: אביי, רבא.

    15. Segment 1533 words

      Opens “הא אין בו משום רפואה יש בו…”

    16. Segment 1631 words

      Opens “כי היכי דליחזייה אינשי וליבעו עליה רחמי…”

    17. Segment 1745 words

      Opens “תני תנא בפרק אמוראי קמיה דר' חייא…”

    18. Segment 189 words

      Opens “לאדרא לימא הכי ״ננעצתא כמחט, ננעלתא כתריס,…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Shabbat 67a · Segment 2 — “א"ר יוחנן: לאשתא צמירתא לישקל סכינא דכולא פרזלא, וליזל…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Shabbat 67a · Segment 4 — “א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי ולימא (שמות…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Shabbat 67a · Segment 16 — “…עליו רחמים אמר רבינא כמאן תלינן כובסי בדיקלא כי…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 67a · Segment 14 — “אביי ורבא דאמרי תרוייהו כל דבר שיש בו משום…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 67a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026