Talmud Builders

    Shabbat 124a

    Back to index

    English translation — Shabbat 124a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1his hand on the shoulder of another, and the other’s hand on his shoulder, and suspends the lamb and flays its hide.

    2The source for the thick end of a bolt is as we learned in a mishna: With regard to a bolt used in a door lock which has a thick end at the head of the bolt, Rabbi Yehoshua says: One may drag it from this doorway and hang it in another doorway on Shabbat, but he may not move it with his hands, because it was considered to be set-aside. Rabbi Tarfon says: It is like all the other utensils and may be moved in a courtyard.

    3The case of a mortar is that which we said above. Rabba said: From what does that conclusion ensue? Perhaps, actually I could say to you that these mishnayot were taught after permission to move utensils on Shabbat was adopted, and nevertheless, the prohibitions can be understood. With regard to the rods for the showbread, what is the reason that they are used? They are used due to concern that the bread will decay. In that brief period until the conclusion of Shabbat it will not decay. With regard to poles, why may they not be used on Passover eve? It is prohibited because it is possible to flay the lamb in accordance with the opinion of Rabbi Elazar. Use of the pole is superfluous, and therefore it is set-aside.

    4In the case of the thick end of the bolt in the door, why was it prohibited to move it by hand? It was prohibited in accordance with the opinion of Rabbi Yanai, as Rabbi Yanai says: We are dealing with a courtyard for which a joining of courtyards [ eiruv ] was not established. Rabbi Yehoshua holds that inside the doorway is considered to be like inside the house, and therefore, he is moving utensils of the houses in the courtyard. Since there is no joining of the courtyards, one may not move a vessel from the house to the courtyard. And Rabbi Tarfon holds that inside the doorway is considered to be like outside the house, and therefore, he is moving utensils of the courtyard in the courtyard, which is permitted.

    5With regard to a mortar, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya, who holds that a vessel may only be moved on Shabbat for the purpose of its designated use.

    6MISHNA: All vessels may be moved for a specific purpose and not for a specific purpose. Rabbi Neḥemya says: Vessels may only be moved for a specific purpose.

    7GEMARA: The Gemara asks: What is the meaning of: For a specific purpose, and what is the meaning of: Not for a specific purpose?

    8Rabba said: For a specific purpose means: Moving an object whose primary function is for a permitted use for the purpose of utilizing the object itself. Not for a specific purpose means: Moving an object whose primary function is for a permitted use for the purpose of utilizing its place. And an object whose primary function is for a prohibited use, for the purpose of utilizing the object itself, yes, it is permitted; for the purpose of utilizing its place, no, it is prohibited. And Rabbi Neḥemya came to say: And even an object whose primary function is for a permitted use, moving it for the purpose of utilizing the object itself, yes; for the purpose of utilizing its place, no. Rava said to him: Do you call for the purpose of utilizing its place, not for a specific purpose? It is for a purpose.

    9Rather, Rava said: For a specific purpose means: Moving an object whose primary function is for a permitted use both for the purpose of utilizing the object itself and for the purpose of utilizing its place. Not for a specific purpose means: Moving it even from the sun to the shade. And an object whose primary function is for a prohibited use, both for the purpose of utilizing the object itself and for the purpose of utilizing its place, yes, it is permitted; moving it from the sun to the shade, no, it is prohibited. And Rabbi Neḥemya came to say: Even an object whose primary function is for a permitted use, moving it for the purpose of utilizing the object itself and for the purpose of utilizing its place, yes, it is permitted; moving it from the sun to the shade, no, it is prohibited.

    10It is told that Rav Safra and Rav Aḥa bar Huna and Rav Huna bar Ḥanina sat together and they sat and they said: According to Rabba’s explanation in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya that it is prohibited to move an object whose primary function is for a permitted use for the purpose of utilizing its place, these empty bowls, how do we carry them? Rav Safra said to them: You may move them, just as is the case of a chamber pot containing waste that may be moved because it is disgusting.

    11Abaye said this same matter to Rabba: According to the Master’s explanation in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya, these empty bowls, how do we carry them? He said to him: Our colleague Rav Safra interpreted it: Just as is the case of a chamber pot.

    12Abaye raised an objection to Rava’s opinion from that which was taught: With regard to a mortar, if it has garlic in it, one may move it on Shabbat, and if not, one may not move it on Shabbat. According to Rava’s opinion that all utensils may be moved, why is it prohibited to move the mortar? Rava responded: With what we are dealing here? We are dealing with a case of moving the mortar from the sun to the shade, which Rava prohibited. Abaye raised an objection to Rava’s opinion from that which was taught: Beit Shammai and Beit Hillel agree that if one cut meat on it for the purpose of the Festival that it is then prohibited to move it because there is no further need for it on the Festival. According to Rava’s opinion, all utensils may be moved. He answered him: Here, too, we are dealing with a case of moving the mortar from the sun to the shade.

    13And Abaye raised another objection with regard to that which we learned in a mishna: One may not prop a pot with a piece of wood, and so too, one may not prop a door on a piece of wood. Isn’t a piece of wood on a Festival an object whose primary function is for a permitted use, since it is permitted to move it to light an oven? Apparently, there is an opinion that moving an object whose primary function is for a permitted use, both for the purpose of utilizing the object itself and for the purpose of utilizing its place is prohibited, and according to Rabba, even Rabbi Neḥemya does not hold that this is so. Rava answers: There, what is the reason for the prohibition? It is because on Shabbat it is an object whose primary function is for a prohibited use. Since the wood is set aside from use on Shabbat, the Sages issued a decree prohibiting moving it on a Festival, due to Shabbat.

    14And if you say: Moving the wood should be permitted on Shabbat itself because an object whose primary function is for a prohibited use is permitted both for the purpose of utilizing the object itself and for the purpose of utilizing its place, that assertion is rejected. This ruling, which permits moving an object whose primary use is prohibited, applies only in a case where the status of a vessel applies to it; in a case where the status of a vessel does not apply to it, no, it is prohibited.

    15The Gemara asks: And do we issue decrees prohibiting actions on Festivals due to the fact that they are prohibited on Shabbat? Didn’t we learn in a mishna: One may drop fruits from the roof through a skylight on a Festival, but not on Shabbat. Apparently, the Sages do not prohibit on a Festival all of the actions that are prohibited on Shabbat.

    16The Gemara asks on the contrary: And do we not issue decrees on a Festival due to Shabbat? Didn’t we learn in a mishna: The only difference between a Festival and Shabbat is with regard to the preparation of food alone. In all other matters the Sages established that the halakhot of Shabbat and Festivals are the same.

    17Rav Yosef says: This is not difficult. This mishna, which rules that it is prohibited, is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer; that mishna, which rules that it is permitted, is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua. As it was taught in a baraita : It is prohibited to slaughter a mother animal and its offspring on the same day, as it is stated: “You shall not slaughter it and its offspring both in one day” (Leviticus 22:28). With regard to it and its offspring that fell into a pit on a Festival, Rabbi Eliezer says: One may raise the first in order to slaughter it, and then slaughter it; and with regard to the second one, one may provide it sustenance in its place in the pit so that it will not die. Rabbi Yehoshua says: One may raise the first in order to slaughter it, and then reconsider and not slaughter it, and then employ artifice and say that he reconsidered and wants to slaughter the other, and raise the second. If he so desires, he slaughters this one; if he so desires, he slaughters that one. Apparently, Rabbi Yehoshua permits certain actions on a Festival due to financial considerations, and does not issue decrees in those cases.

    18The Gemara rejects this: From what does that conclusion ensue? Perhaps Rabbi Eliezer only stated that he may not raise the second animal there, in a case where it is possible to save the animal by feeding it in the pit; however, in a case where it is impossible to save it by feeding it in the pit, no, he would permit raising the animal.

    19Alternatively, Rabbi Yehoshua only said that he may raise the second animal in a case where it is possible to employ artifice; however, in a case where it is not possible to employ artifice, no, he would not permit doing so.

    20Rather Rav Pappa said: This is not difficult. This mishna is in accordance with the opinion of Beit Shammai, and that mishna is in accordance with the opinion of Beit Hillel. As we learned in a mishna that Beit Shammai say:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ידו על כתף חברודלא מטלטלי מקלות:

    גלוסטראדתנן רבי יהושע אמר נגר שיש בראשו גלוסטרא שראשה עב וראוי לדוך בו שום ונועלין בו דלת:

    שומטה מפתח זה ותולה בחברוואע"ג דצריך לגופו לתלותו בחברו ולנועלה בו שומטו ע"י גרירה אבל טלטול גמור לא ואע"פ שמלאכתו להיתר לא שרי ליה לצורך גופו:

    מדוכה הא דאמרןלעיל אע"ג דשנייה רבא לעיל מחמה לצל ואביי שנייה לצורך מקומו שינויי דחיקי נינהו אלא קודם התרת כלים נשנו:

    קנים טעמא מאימסדרין אותם במערכה:

    משום איעפושידלא סמכינן אניסא ומשום ההוא פורתא שהישנה מתעכבת בלא קנים מלילי שבת לשבת והחדשה משבת למוצ"ש לא מיעפשי:

    כדר"אמניח ידו על כתף חבירו:

    שאינה מעורבתשהרבה בתים פתוחים לה ולא עירבו דכלים ששבתו בבתים אסור להוציאן לחצר וששבתו בחצר מותר לטלטלן בחצר שהחצר כולו רשות לעצמו הוא והבתים מיוחדים לכל איש ביתו:

    תוך הפתחשנטל הנגר משם:

    וקא מטלטל מנא דבית בחצרהלכך שומטה אין דטלטול מן הצד היא אבל טלטול גמור לא:

    מדוכה רבי נחמיה היאדאמר ובעירובין (דף לה.) אפילו טלית ואפי' תרווד אין ניטלין אלא לצורך תשמיש המיוחד:

    מתני' ה"ג במתניתין כל הכלים ניטלין לצורך כו':

    גמ' מאי לצורך ומאי שלא לצורך אמר רבה כו'לצורך דשרי תנא קמא היינו דבר שמלאכתו להיתר ומטלטלו לצורך גופו:

    שלא לצורך דבר שמלאכתו להיתרומטלטלו שלא לצורך גופו אבל צריך למקומו:

    ודבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופוהוא דאישתראי אם צריך לו למלאכת היתר אבל שלא לצורך גופו ואע"ג דצריך למקומו לא ורבה לטעמיה דאמר לעיל (שבת דף קכב:) גבי קורנס של נפחים נמי מותר לצורך גופו:

    א"ל רבא כו' אלא אמר כו'ולרבא דמוקי אליבא דרבי נחמיה דלצורך גופו ולצורך מקומו מותר ע"כ האי לצורך גופו כגון שזה התשמיש מיוחד לו דתניא לקמן בפרק חבית (שבת שבת דף קמו.) רבי נחמיה אומר אפילו תרווד ואפילו טלית אין ניטלין אלא לצורך תשמישן וצורך מקומו נמי לרבא כצורך גופו ותשמישו דמי ולרבה צורך גופו הוא דשרי רבי נחמיה ודוקא לתשמיש המיוחד לו ובין לרבה ובין לרבא דוקא דבר שמלאכתו להיתר אבל דבר שמלאכתו לאיסור אפילו לצורך גופו לא שרי רבי נחמיה דהאי צורך גופו לאו תשמיש המיוחד לו הוא דהא מיוחד למלאכת איסור:

    לרבה אליבא דרבי נחמיהדאמר דבר שמלאכתו להיתר לצורך מקומו לא:

    הני קערותלאחר אכילה היכי מטלטל להו לסלקן מלפנינו:

    ואם לאו אין מטלטלין אותהבשלמא לרבה כגון דאין צריך לגופה [אלא למקומה] אלא לדידך אמאי:

    וכן בדלתאוקימנא במסכת ביצה וכן הדלת אין סומכין בבקעת וביו"ט קיימי:

    והא בקעת ביו"ט מלאכתה להיתר היאדלהסקה חזי וקיימא וקאסר לטלטלה לצורך גופו למלאכה אחרת וכל שכן לצורך מקומה: ומשני התם טעמא כיון דבשבת אסור דהא בקעת בשבת מלאכתה לאיסור היא ביום טוב נמי אסור גזירה יו"ט אטו שבת:

    משילין פירות דרך ארובה ביום טובבהדיא תנן אבל לא בשבת פירות השטוחים על הגג לייבשן וראה גשמים ממשמשים ובאין משילן לארץ דרך ארובת הגג דלא טריחא מילתא דנופלין מאליהן אלמא דלא גזרינן ופרכינן ומי לא גזרינן והתנן אין בין כו':

    לא קשיא האדתנן משילין דשרי טירחא ביו"ט משום איבוד ממון רבי יהושע היא שהתיר להעלות בהמה בהערמה מן הבור:

    והאדתנן אין בין כו' ר"א היא:

    דאפשר בהערמהדמיחזי כמאן דעביד לצורך יו"ט אבל גבי משילין דליכא הערמה לדמויי להתירא לא:

    שבת 124 עמוד א

    1ידו על כתף חבירו ויד חבירו על כתיפו, ותולה ומפשיט.

    2גלוסטרא דתנן: נגר שיש בראשו גלוסטרא, ר' יהושע אומר: שומטה מן פתח זה ותולה בחבירו בשבת. ר' טרפון אומר: הרי הוא ככל הכלים ומיטלטל בחצר.

    3מדוכה הא דאמרן. אמר רבה: ממאי, דילמא לעולם אימא לך לאחר התרת כלים נשנו: קנים טעמא מאי משום איעפושי, בהאי פורתא לא מיעפש. מקלות, אפשר כר' אלעזר.

    4גלוסטרא כדרבי ינאי, דאמר רבי ינאי: בחצר שאינה מעורבת עסקינן, רבי יהושע סבר: תוך הפתח כלפנים דמי וקמטלטל מנא דבתים בחצר. ור' טרפון סבר: תוך הפתח כלחוץ דמי, ומנא דחצר בחצר קא מטלטל.

    5מדוכה ר' נחמיה היא.

    Mishna

    6כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך. ר' נחמיה אומר: אין ניטלין אלא לצורך.

    Gemara

    7מאי ״לצורך״ ומאי ״שלא לצורך״?

    8אמר רבה: ״לצורך״ דבר שמלאכתו להיתר לצורך גופו. ״שלא לצורך״ דבר שמלאכתו להיתר לצורך מקומו, ודבר שמלאכתו לאיסור, לצורך גופו אין, לצורך מקומו לא. ואתא רבי נחמיה למימר ואפילו דבר שמלאכתו להיתר, לצורך גופו אין, לצורך מקומו לא. אמר ליה רבא: לצורך מקומו, ״שלא לצורך״ קרית ליה?!

    9אלא אמר רבא: ״לצורך״ דבר שמלאכתו להיתר, בין לצורך גופו בין לצורך מקומו. ״שלא לצורך״ ואפ' מחמה לצל. ודבר שמלאכתו לאיסור, לצורך גופו ולצורך מקומו אין, מחמה לצל לא. ואתא רבי נחמיה למימר: ואפילו דבר שמלאכתו להיתר, לצורך גופו ולצורך מקומו אין, מחמה לצל לא.

    10יתיב רב ספרא ורב אחא בר הונא ורב הונא בר חנינא, ויתבי וקאמרי: לרבה אליבא דרבי נחמיה הני קערות היכי מטלטלינן? אמר להו רב ספרא: מידי דהוה אגרף של רעי.

    11אמר ליה אביי לרבה, למר אליבא דרבי נחמיה, הני קערות היכי מטלטלינן להו? אמר ליה: רב ספרא חברין תרגמה: מידי דהוה אגרף של רעי.

    12איתיביה אביי: לרבא מדוכה, אם יש בה שום מטלטלין אותה, ואם לאו אין מטלטלין אותה. הכא במאי עסקינן מחמה לצל. איתיביה: ושוין שאם קיצב עליו בשר שאסור לטלטלו! הכא נמי מחמה לצל.

    13והא דתנן: אין סומכין את הקדירה בבקעת וכן בדלת. והא בקעת דביום טוב דבר שמלאכתו להיתר הוא, אלמא דבר שמלאכתו להיתר בין לצורך גופו בין לצורך מקומו אסור! התם מאי טעמא כיון דבשבת דבר שמלאכתו לאיסור הוא, גזירה יו"ט אטו שבת.

    14וכי תימא: שבת גופיה תישתרי, דהא דבר שמלאכתו לאיסור, לצורך גופו ולצורך מקומו שרי הני מילי היכא דאיכא תורת כלי עליו, היכא דליכא תורת כלי עליו לא.

    15ומי גזרינן? והתנן: משילין פירות דרך ארובה ביום טוב, אבל לא בשבת!

    16ומי לא גזרינן? והתנן: אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד!

    17אמר רב יוסף, לא קשיא: הא ר' אליעזר, הא רבי יהושע. דתניא: ״אותו ואת בנו״ שנפלו לבור, ר' אליעזר אומר: מעלה את הראשון על מנת לשוחטו, ושוחטו. והשני עושה לו פרנסה במקומו בשביל שלא ימות. ר' יהושע אומר: מעלה את הראשון על מנת לשוחטו, ואינו שוחטו, ומערים ומעלה את השני, רצה זה שוחט, רצה זה שוחט.

    18ממאי? דילמא עד כאן לא קאמר ר' אליעזר התם אלא דאפשר לפרנסה אבל היכא דלא אפשר לפרנסה לא.

    19אי נמי, עד כאן לא קאמר רבי יהושע התם דאפשר בהערמה, אבל היכא דלא אפשר בהערמה לא!

    20אלא אמר רב פפא: לא קשיא, הא בית שמאי, הא בית הלל. דתנן, בית שמאי אומרים:

    Tosafot

    הרי היא ככל הכליםאע"ג דקודם התרת כלים נשנית איכא למימ' ככל הכלים כעין כוסות וקערות:

    הא ר"אההיא דאין בין אע"ג דבפ"ק דמגילה (דף ז:) דייקינן עלה הא לענין מכשירי אוכל נפש זה וזה שוין וקאמר מתני' דלא כרבי יהודה ור"א סבירא ליה כר"י ועדיפא מדרבי יהודה כדאמר בריש תולין (לקמן שבת דף קלז:) איכא למימר דההוא תנא סבר לה כוותיה בחדא דגזרינן י"ט אטו שבת ופליג עליה במכשירין ועוד יש לומר דאין בין דפ"ק דמגילה מיירי במילי דאורייתא ואין בין דהכא היינו דתנן במשילין (ביצה ד' לז:) דמיירי במילי דשבות ואינו מענין אחד תדע דהכי פריך עלה בפ' משילין כדפריך הכא בשמעתא ולא פריך בפ"ק דמגילה והא דדייק התם הא לענין מכשירין זה וזה שוין לא דייק בפרק משילין:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    והן שנוין במס' מנחות שאסור בשבת סידורן ונטילתן מתוך לחם הפניםמקלות מפורש במס' פסחים. בזמן שחל י"ד להיות בשבת אסר ר' אלעזר לטלטל מקל ולהניחו על כתיפו ועל כתף חבירו לתלות הפסח בו ולהפשיטו. וכן גלוסטרא. היא משנה בכלים פ' י"א שאסר ר' יהושע לטלטלה בשבת. תוספתא דכלים בתחלת בב"מ קלוסטרא ר' טרפון מטמא וחכמים מטהרין.

    ברוריה אומר שומטה מפתח זה ותולה בחבירו בשבתכשנאמרו דברים לפני ר' יהושע אמר יפה אמר ברוריה. והוא בענין הזה בעירובין בסופו. מדוכה זו שאמרנו למעלה אלו כולן כלים הן וקודם התרת כלים נשנו שאסור לטלטלן בשבת.

    אבל אחר התרת כלים מותרין הן וחלק רבא על רבי אלעזר ואמר דלמא אחר התרת כלים נשנו ואסורין הן לעולם. ודבריו פשוטין הן:

    מתני' כל הכלים הניטלין לצורך ניטלין לצורך ושלא לצורך כו'פירש רבא משנה זו לצורך דבר שמלאכתו להיתר כגון קערות וכוסות וכדומה להן. שמותר לכתחלה לטלטלן לאכול ולשתות בהן הללו מותרין לטלטלן בין לצורך גופו לאכול בהן בין לצורך מקומו לפנותן כדי לישב במקומן. דבר שמלאכתו לאיסור כגון קורנס של נפחים וכדומה לו לצורך גופו לאכול בהן (מותר) [כגון] לפצוע בו אגוזין מותר. אבל לצורך מקומן אסור. ורבי נחמיה אמר אפילו דבר שמלאכתו להיתר כגון קערות וכדומה להן לצורך גופו לאכול בהן מותר. אבל אחר שיאכל בהן אסור לטלטלן [לצורך] מקומן. ועל זה הקשה ליה אביי לרבה למר אליבא דר' נחמי' הני קערות כלומר שאינו מטלטלן אלא לצורך אכילה בהן אחר שיאכל אדם היאך מטלטלן ומסלקן מן השולחן. והשיבו לו כבר נתקשה זה לרב ספרא חברין. ופירק מידי דהוה אגרף של רעי שמותר לטלטל לדברי הכל. דתניא בתוספתא גרף של רעי ושל מימי רגלים נוטלן ושופכן וכו'. ובזמן שאמר רבה דברים הללו השיבו רבא לצורך מקומו שלא לצורך קרית ליה.

    אלא אמר לצורך דבר שמלאכתו להיתר בין לצורך גופו לצורך גופו בין לצורך מקומו. שלא לצורך אפילו מחמה לצל. ודבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ולצורך מקומו אין. מחמה לצל לא. ואתא ר' נחמיה למימר דאפילו דבר שמלאכתו להיתר לצורך גופו ולצורך מקומו אין. מחמה לצל לא.

    מותיב אביי (לרבה) [לרבא] לדידך דאמרת דבר שמלאכתו לאיסור אפילו לצורך מקומו מטלטל והרי מדוכה שאינה מטלטלת אלא לצורך גופה אם יש בה שום. אבל אין בה שום לצורך מקומה אסור לטלטלו ופירק ליה הכא במאי עסקינן בשצריך לטלטלה להסירה מן החמה שלא תיבקע ולהניחה בצל.

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 124a

    Shabbat 124a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 496 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ידו על כתף חברו דלא מטלטלי מקלות:

    גלוסטרא דתנן רבי יהושע אמר נגר שיש בראשו גלוסטרא שראשה עב וראוי לדוך בו שום ונועלין בו דלת:

    שומטה מפתח זה ותולה בחברו ואע"ג דצריך לגופו לתלותו בחברו ולנועלה בו שומטו ע"י גרירה אבל טלטול גמור לא ואע"פ שמלאכתו להיתר לא שרי ליה לצורך גופו:

    מדוכה הא דאמרן לעיל אע"ג דשנייה רבא לעיל מחמה לצל ואביי שנייה לצורך מקומו שינויי דחיקי נינהו אלא קודם התרת כלים נשנו:

    קנים טעמא מאי מסדרין אותם במערכה:

    משום איעפושי דלא סמכינן אניסא ומשום ההוא פורתא שהישנה מתעכבת בלא קנים מלילי שבת לשבת והחדשה משבת למוצ"ש לא מיעפשי:

    כדר"א מניח ידו על כתף חבירו:

    שאינה מעורבת שהרבה בתים פתוחים לה ולא עירבו דכלים ששבתו בבתים אסור להוציאן לחצר וששבתו בחצר מותר לטלטלן בחצר שהחצר כולו רשות לעצמו הוא והבתים מיוחדים לכל איש ביתו:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 124a · Sefaria

    Tosafot

    הרי היא ככל הכלים אע"ג דקודם התרת כלים נשנית איכא למימ' ככל הכלים כעין כוסות וקערות:

    הא ר"א ההיא דאין בין אע"ג דבפ"ק דמגילה (דף ז:) דייקינן עלה הא לענין מכשירי אוכל נפש זה וזה שוין וקאמר מתני' דלא כרבי יהודה ור"א סבירא ליה כר"י ועדיפא מדרבי יהודה כדאמר בריש תולין (לקמן שבת דף קלז:) איכא למימר דההוא תנא סבר לה כוותיה בחדא דגזרינן י"ט אטו שבת ופליג עליה במכשירין ועוד יש לומר דאין בין דפ"ק דמגילה מיירי במילי דאורייתא ואין בין דהכא היינו דתנן במשילין (ביצה ד' לז:) דמיירי במילי דשבות ואינו מענין אחד תדע דהכי פריך עלה בפ' משילין כדפריך הכא בשמעתא ולא פריך בפ"ק דמגילה והא דדייק התם הא לענין מכשירין זה וזה שוין לא דייק בפרק משילין:

    Tosafot on Shabbat 124a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    והן שנוין במס' מנחות שאסור בשבת סידורן ונטילתן מתוך לחם הפנים מקלות מפורש במס' פסחים. בזמן שחל י"ד להיות בשבת אסר ר' אלעזר לטלטל מקל ולהניחו על כתיפו ועל כתף חבירו לתלות הפסח בו ולהפשיטו. וכן גלוסטרא. היא משנה בכלים פ' י"א שאסר ר' יהושע לטלטלה בשבת. תוספתא דכלים בתחלת בב"מ קלוסטרא ר' טרפון מטמא וחכמים מטהרין.

    ברוריה אומר שומטה מפתח זה ותולה בחבירו בשבת כשנאמרו דברים לפני ר' יהושע אמר יפה אמר ברוריה. והוא בענין הזה בעירובין בסופו. מדוכה זו שאמרנו למעלה אלו כולן כלים הן וקודם התרת כלים נשנו שאסור לטלטלן בשבת.

    אבל אחר התרת כלים מותרין הן וחלק רבא על רבי אלעזר ואמר דלמא אחר התרת כלים נשנו ואסורין הן לעולם. ודבריו פשוטין הן:

    מתני' כל הכלים הניטלין לצורך ניטלין לצורך ושלא לצורך כו' פירש רבא משנה זו לצורך דבר שמלאכתו להיתר כגון קערות וכוסות וכדומה להן. שמותר לכתחלה לטלטלן לאכול ולשתות בהן הללו מותרין לטלטלן בין לצורך גופו לאכול בהן בין לצורך מקומו לפנותן כדי לישב במקומן. דבר שמלאכתו לאיסור כגון קורנס של נפחים וכדומה לו לצורך גופו לאכול בהן (מותר) [כגון] לפצוע בו אגוזין מותר. אבל לצורך מקומן אסור. ורבי נחמיה אמר אפילו דבר שמלאכתו להיתר כגון קערות וכדומה להן לצורך גופו לאכול בהן מותר. אבל אחר שיאכל בהן אסור לטלטלן [לצורך] מקומן. ועל זה הקשה ליה אביי לרבה למר אליבא דר' נחמי' הני קערות כלומר שאינו מטלטלן אלא לצורך אכילה בהן אחר שיאכל אדם היאך מטלטלן ומסלקן מן השולחן. והשיבו לו כבר נתקשה זה לרב ספרא חברין. ופירק מידי דהוה אגרף של רעי שמותר לטלטל לדברי הכל. דתניא בתוספתא גרף של רעי ושל מימי רגלים נוטלן ושופכן וכו'. ובזמן שאמר רבה דברים הללו השיבו רבא לצורך מקומו שלא לצורך קרית ליה.

    אלא אמר לצורך דבר שמלאכתו להיתר בין לצורך גופו לצורך גופו בין לצורך מקומו. שלא לצורך אפילו מחמה לצל. ודבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ולצורך מקומו אין. מחמה לצל לא. ואתא ר' נחמיה למימר דאפילו דבר שמלאכתו להיתר לצורך גופו ולצורך מקומו אין. מחמה לצל לא.

    מותיב אביי (לרבה) [לרבא] לדידך דאמרת דבר שמלאכתו לאיסור אפילו לצורך מקומו מטלטל והרי מדוכה שאינה מטלטלת אלא לצורך גופה אם יש בה שום. אבל אין בה שום לצורך מקומה אסור לטלטלו ופירק ליה הכא במאי עסקינן בשצריך לטלטלה להסירה מן החמה שלא תיבקע ולהניחה בצל.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 124a · Sefaria

    Rashba

    אמר רבא ממאי דלמא לעולם אימא לך לאחר התרת כלים וכו' בהאי פורתא לא מיעפש כלום, והלכך לאו צורך גופו מיקרי אלא הוי ליה כמחמה לצל. ואם תאמר אם כן לישתרי דהא כלי שמלאכתו להיתר אפילו מחמה לצל שרי כדרבא. ויש לומר דהכא רבה גרסינן, דהוא רבה בר נחמני דאסר אפילו כלי שמלאכתו להיתר מחמה לצל.

    ואתא רבי נחמיה למימר לצורך גופו ולצורך מקומו אין, מחמה לצל לא פירש רש"י ז"ל: דהאי צורך גופו וצורך מקומו דר' נחמיה, היינו לצורך תשמיש המיוחד לו, הא לאו הכי לא, וכדאמרינן (לקמן שבת קמו, א) דלר' נחמיה אין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו ואפילו טלית ואפילו תרווד, ותניא (לעיל שבת לה, ב) אין מטלטלין לא השופר ולא את החצוצרות, ואוקימנא לה כר' נחמיה כדאיתא בשלהי פרק במה מדליקין (שבת לו, א) ואע"ג דשופר הא חזי למלאכת היתר לגמע בו מים לתינוק כדאיתא התם, ולקמן בסמוך תניא אין מסיקין לא בכלים ולא בשברי כלים, ואוקימנא כרבי נחמיה, אע"ג דהסקה ביום טוב מלאכת היתר הוא אלא שאינה מלאכה המיוחדת להן, אלא על כרחין האי צורך גופו דר"נ דהכא אינו כצורך גופו דרבנן, אלא צורך תשמישו המיוחד לו, כגון טלית ללבוש תרווד לנער בו את הקדרה סכין לחתוך בה, וצורך מקומו נמי היינו בצורך תשמיש המיוחד לו לר' נחמיה אליבא דרבא, דכשם שמייחדין להשתמש בהם כך מייחדין להסתלק אחר תשמישן. זו היא שיטת רש"י ז"ל. וכ"כ (ר"ת) [ר"ח] ז"ל. ולפי דבריו הא דחבית שנשברה, דקתני שובר אדם את החבית (קמו, א) ומוקמינן לה בדרוסות ואליבא דר' נחמיה, צריכין אנו לפרש כגון ששברה במקצוע של דבילה, ושלא כדברי רש"י ז"ל עצמו שפירש שם בקרדום וסייף, ואגב חורפיה לא עיין בה. ומעתה אתיא שפיר ההיא דאמרינן בפרק בכל מערבין (עירובין לד, ב) גבי נתנו למגדל דקטיר במתנא ובעי למיפסקיה ואליבא דרבי נחמיה, והשתא הוי טעמא לפי שאינו עשוי למיפסק אלא לחתוך בו בשר ולפיכך לא הוי תשמיש המיוחד לסכין, וכן הטעם להא דאמרינן לקמן (שבת קמו, א) גבי חותמות אבל לא מפקיע ולא חותך.

    אבל ר״ת ז״ל הקשה עליו, דהא מדפליג ר' נחמיה בסיפא דמתניתין דהכא, לכאורה משמע דברישא לא פליגי אלא כולהו תנאי מודו בה, דאלמא לכל צורך גופו שיהא מלאכת היתר שרי לטלטלה ואפילו לרבי נחמיה. ואפשר לי לתרץ בהא, דדלמא נטר להו רבי נחמיה עד סיפא ופליג אכולהו. אלא הא קשיא לי קצת, מדקאמר ת״ק כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך, ורבי נחמיה פליג בה ואמר אין ניטלין אלא לצורך, לכאורה משמע דלא פליגי כלל אלא בשלא לצורך הא לצורך שוין בו, דאם איתא הוי ליה למימר אלא לצורך תשמישו. ואפשר דמשום דת״ק סתים לישניה דאמר לצורך, ולא פירש מאי לצורך, אמר איהו נמי לצורך, ולעולם האי לצורך למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. ור״ת ז״ל הקשה עוד, דדוחק הוא לחלק במימרא אחת במימריה דרבה, בין גופו ומקומו דרבנן לגופו ומקומו דר' נחמיה. וגם בזה יש לי לומר דהכא סמיך אלישנא דמתניתין וכדאמרן. ונמצא לפי דברי רש״י ז״ל, דכלי שמלאכתו לאיסור אינו ניטל כלל לצורך גופו לפי שאינו מיוחד אלא למלאכת איסור, אבל לצורך מקומו ניטל שהרי נטילתו בתשמיש המיוחד לו, ואע״ג דבכולה שמעתין שריא טפי לצורך גופו מצורך מקומו, הכא לא קשיא, דבדין הוא דאפילו לצורך גופו יטלטלנו, אלא שאי אפשר דלא משכחת לה צורך גופו. ולי נראה דיש לנו כיוצא בזה בפרק נוטל (שבת קמב, ב), גבי כר שהניח עליו מעות דלצורך גופו אסור ולצורך מקומו מותר. אבל ר״ת פירש דלדברי רש״י ז״ל, דלרבי נחמיה אין כלי שמלאכתו לאיסור מיטלטל כלל ואפילו לצורך מקומו דאינו תשמיש המיוחד לו, דדוקא בכלי שמלאכתו להיתר שרי לפי שמייחדו להסתלק אחר תשמישו, וזה הואיל ואינו משתמש בו אף הוא אינו מסלקו. והראשון נראה יותר. והיינו נמי דרבא לא אשכח פתרי במדוכה אלא במחמה לצל, ולא מצי לאוקמה כרבי נחמיה, ואילו מצי לאוקמה כרבי נחמיה טפי הוה ניחא ליה לאוקמה כותיה משום דאין מטלטלין אותה לכאורה לגמרי משמע וכדמקשי ליה אביי מינה. וכמו שכתבתי למעלה. ויש מפרשים, דלרבי נחמיה אפילו כלי שמלאכתו לאיסור משכחת ליה לצורך תשמישו, דלא אסר רבי נחמיה אלא במשנה אותו למלאכה אחרת, כגון קורנס של נפחים לישב עליו או לכסות בו את הכלי ואף על גב דישיבה וכיסוי מלאכה (גופו) של היתר הוא, אבל לפצוע בו אגוזים תשמישו המיוחד לו הוא שהרי מיוחד הוא להכות בו, ואף על גב שמשנה אותו מהכאת מלאכת איסור להכאת מלאכת היתר, אין זה שינוי תשמישו. וכן מכבדות של תמרה העשוין לכבד את הבית שהיא מלאכת איסור למאן דאית ליה הכין, שרי לטלטולה לכבד בה את המטות ואת השלחן שהן מלאכות של היתר. ומדוכה לרבי נחמיה דלא שרי לפצוע בתוכה אגוזים, היינו דדיכה לחוד ופציעה לחוד ולאו מלאכה אחת הן, וכן נמי ההיא דעירובין דמיפסק מיתנא בסכין לאו מלאכתו היא, דחתיכה לחוד והפסקה לחוד. ויש מקשים לפירוש זה דאם כן יפסקנו במספרים, וכן חותמות שבקרקע יחתוך במספרים. ומצאתי לר״ח ז״ל שם בערובין בפרק בכל מערבין (עירובין לה, א) פירוש במנעל דקטיר במתנא עסקינן דבעי סכינא למיפסקיה ונאבד הסכין, כלומר דאילו לא נאבד הסכין עירובו עירוב לכולי עלמא דחתיכה תשמישו המיוחד לו לסכין הוא, אלא כשנאבד הסכין ואינו יכול לחתכו אלא צריך קרדום או מרא שאין תשמישן לכך, והלכך לרבנן עירובו עירוב דכל הכלים ניטלין לצורך גופו, ור' אלעזר סבר כרבי נחמיה. ופירוש נכון הוא. ור״ת ז״ל פירש, דלרבי נחמיה אפילו כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו מותר, ודוקא לצורך תשמישו שרגיל לו לפעמים לעשות בו בחול ואע״פ שאינו מיוחד לכך, ותרווד וטלית דקאמר היינו לשנותו למלאכה שאינו רגיל בה בחול כלל, ורישא דמתניתין דכל הכלים לכולי עלמא, ואפילו רבי נחמיה מודה בה דכולהו הני דמתניתין תשמישן הוא בהכי בחול לעתים, והיינו דשרי רבי נחמיה [ב]ההיא דחבית לטלטל אפילו קרדום לחתוך בו את החבית הואיל וצריך לחתוך בו הגרוגרות הדרוסות, אבל ההיא דעירובין (לה, א) דאסר לטלטל סכין למיפסק מיתנא, וקרדום לשבור בו את החבית, ושופר וחצוצרות לשתות, וסכין להפקיע ולחתוך בו חותמות, ולהסיק בכלים, היינו דכל אלו משום שאינם רגילין כלל אלא באקראי בעלמא ולא מסיק אדעתיה עלוייהו, ולפיכך מחמיר רבי נחמיה דאין זה קרוי תשמישו. ורבנן סברי אפילו אינו תשמישו לצורך גופו קרי' ליה, ואע״פ שאינו ראוי לאותה מלאכה כגון חצוצרות לגמע בו מים לתינוק, ורבי יהודה סבר דלצורך גופו ואפילו למלאכה שאינו רגיל בה אלא באקראי בעלמא שרי לצורך גופו ולצורך מקומו, דסתמא דהא מתניתין בין לר״ש בין לרבי יהודה היא. ורב נמי דסבירא ליה במוקצה כר' יהודה, סבירא ליה כרבא כדאיתא לקמן בסמוך. ודוקא למלאכה שהוא ראוי לה, אבל למלאכה שאינו ראוי לה אסור, והיינו דאסר חצוצרות בשלהי פרק במה מדליקין (לעיל שבת לה, ב). וקשיא לי טובא להדין פירושא, חדא דאפילו לדידיה ז״ל תיקשי ליה מאי דאקשי איהו לרש״י ז״ל, דצורך גופו וצורך מקומו לרבנן לאו היינו לצורך גופו וצורך מקומו דר' נחמיה. ועוד דהא מדאמר רב יהודה בריש פרקין (שבת קכב, ב) קורנס של אגוזים לפצוע בו אגוזים אבל קורנס של נפחים לא, ואקשי ליה רבה רחת ומזלג, ואתא אביי לסיועיה לרב יהודה ואותביה לרבה ממדוכה, ופירקה רבה ואמר הא מני ר' נחמיה היא, אלמא משמע דלר' נחמיה קורנס של נפחים לפצוע בו אגוזים לא שרי וכרב יהודה, ומתניתין דלא כר' נחמיה. ומכאן קשיא לי גם כן לפירוש האחר שכתבתי. ודברי רש״י ז״ל נראין עיקר.

    ירושלמי (פט"ז, ה"א) מדוכה אם יש בה שום מטלטלין אותה, ואם לאו אין מטלטלין אותה, רשב"ג אומר אם היתה מדוכה קטנה נותנה על גבי השלחן הרי היא כקערה ומטלטלין אותה. ע"כ. ומסתברא דלא פליג בה ת"ק.

    מדאקשו לרבה אליבא דר"נ הני קערות היכי מטלטלין להו. משמע דלרבא לא קשיא מינה מידי, משום דלרבא מטלטל להו לצורך מקומן, ומהא נמי שמעינן דכל שמטלטל לצורך מקומו, אין אומרין כיון שסלקו מאותו מקום שהוא צריך לו שומטו מיד ומניחו במקומו, אלא כיון שמטלטלו לצורך מקומו מניחו באיזה מקום שירצה, דאי לא, לרבא נמי תיקשי היכי מטלטלין להו ומפקינן להו מכוליה ביתא, והכי נמי מוכח כל ההיא סוגיא דפרק כירה (לעיל שבת מז, ב) גבי נותן כלי לקבל בו הניצוצות.

    הא ד תנן בית שמאי אומרים אין מוציאין לא את הקטן ולא את הספר תורה וכו' ובית הלל מתירין. כבר כתבתיה בארוכה בסייעתא דשמיא במסכת ביצה (יב, א ד"ה אלא).

    Rashba on Shabbat 124a · Sefaria

    Meiri

    נגר שיש בראשו קלוסטרא שמוכחת עליו שהוא כלי מוכן לנעילה עד שאינה כשאר קורות הבית נועלי' בו בשבת שמותר הוא לטלטלו ואין צריך לשמטו לטלטלו טלטול מן הצד אלא מטלטלו טלטול גמור:

    חצר שהבתים פתוחים לתוכה צריכה עירוב מדברי סופרים כמו שיתבאר במקומו וכל שלא עירבו אסור להם להשתמש מבתים לחצר ומחצר לבתים ותוך הפתח הרי הוא כלפנים ואסור לטלטל מן החצר לשם ומעתה נגר שנעל בו מבחוץ כשהוא מסירו שומטו מפתח זה ותולה בחבירו ולא יטלטלנו לגמרי שמא ישתמש בו בחצר:

    הבקעת אין תורת כלי עליה ומתוך כך אסורה לטלטל בשבת אף לצורך גופו ומקומו ואף ביום טוב אין סומכין בה הקדרה או הדלת ויראה הטעם מכאן מגזרת יום טוב אטו שבת ולא מתורת מוקצה הואיל וראויות להסקה ומ"מ במקומה במסכת יום טוב פירשנוה משום מוקצה ומטעם לא נתנו עצים אלא להסקה:

    מי שהיו לו פירות שטוחים בגג וראה גשמים ממשמשים ובאים מותר לו להשיל פירותיו דרך ארובה מן הגג לבית הואיל ואין כאן טורח יתר וכבר ביארנוה במקומה באחרון של יום טוב:

    אותו ואת בנו שנפלו לבור מעלה את הראשון על מנת לשחטו ואינו שוחטו ומערים ומעלה את האחר רצה זה שוחט רצה זה שוחט וכבר ביארנוה במקומה באחרון של יום טוב:

    מותר להוציא את הקטן ואת הלולב וספר תורה לרה"ר ביום טוב הואיל ויש בהן צורך מצוה קטן למולו לולב לצאת בו ספר תורה לקרות בו אע"פ שאין לו בהם שום צורך גופו שמתוך שהותרה הוצאה לצורך אכילה הותרה שלא לצורך אכילה אחר שיש להם בו איזה צורך השוה לכל נפש וכבר ביארנוה במקומה בראשון של יום טוב:

    מקצת מפרשים כתבו שלא נאסר במלאכתו לאיסור מחמה לצל אלא לדעת האוסר במוקצה אבל לר' שמעון שמתיר במוקצה ושאנו פוסקים כמותו בשבת מותר ואין זה כלום שאף לר' שמעון ודאי אסור מפני שאין כאן צורך שבת כלל ונמצא מטלטל לצורך חול ר"ל להצניעו שישתמש בו למחר ואין ענין זה תלוי במוקצה כלל שהרי ר' יהודה אוסר במוקצה והוא בעצמו אמר בפרק שני שמטלטל את השופר אע"פ שמלאכתו לאיסור הואיל וראוי לגמע בו מים לתנוק וכן נאמרו בדברים אלו סברות אחרות ואין לחוש להן כלל:

    כלי שמלאכתו להיתר מותר לטלטלו אף מחמה לצל כמו שביארנו ואע"פ שאין לו בהם שום צורך שהרי מ"מ לצורך עצמו הוא עושה שלא להפסד ואם הוא דבר שאינו נפחת בחמה כל כך אינו מטלטלו אלא לאיזה צורך ומ"מ היו לו בגדים בחמה הואיל ומלאכתן להיתר אע"פ שאין נפחתים בחמה ושאין צריכין לו עכשו מותר לטלטלם שהרי אפשר שיבא מי שישב עליהם ונמצא כאן קצת צורך:

    3 more comments on this page.

    Meiri on Shabbat 124a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה שומטה מפתח כו' ואע"פ שמלאכתו להיתר לא כו' עכ"ל קרי ליה מלאכתו להיתר שהרי עשוי לנעול בו ומיהו צריך שיהיה בו גלוסטרא להיות ראוי לדוך בו כדפרש"י לעיל דתהוי תורת כלי עליו משום דביו"ט ודאי בקעת נמי מקרי מלאכתו להיתר כדלקמן שעומד מסתמא להסקה שמותר בי"ט אבל בשבת שאינו עומד להסקה אי לאו דתורת כלי עליו הוה אסור לטלטלו וק"ל:

    גמ' לרבה למר אליבא דר' נחמיה הני קערות היכי מטלטלינן כו' קצת קשה דלרבא נמי תקשה ליה קודם התרת כלים הני קערות היכי כו' ויש ליישב ודו"ק:

    תוס' בד"ה הא ר"א כו' והא דדייק התם הא לענין מכשירין זה וזה שוין לא דייק כו' עכ"ל ודאי דאיכא לדיוקי הכי נמי אהך דפרק משילין אלא דלא נחית בפ' קמא דמגילה לדיוקי הכי אלא כדי לאוכוחי דמתני' לא אתיא כר"י אבל הך דפרק משילין דא"נ תידוק בה הכי מצי אתיא כר"י דלא פליג אלא במילי דאורייתא וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 124a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ומי גזרינן והתנן משילין ע"ל דף כג ע"ב תוספות ד"ה גזירה:

    Gilyon HaShas on Shabbat 124a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 124, Amud Aleph, about 496 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “ידו על כתף חבירו ויד חבירו על…”

    2. Segment 225 words

      Opens “גלוסטרא דתנן: נגר שיש בראשו גלוסטרא, ר'…”

    3. Segment 327 words

      Opens “מדוכה הא דאמרן. אמר רבה: ממאי, דילמא…”

      Named: רבה.

    4. Segment 433 words

      Opens “גלוסטרא כדרבי ינאי, דאמר רבי ינאי: בחצר…”

      Named: רבי ינאי, רבי יהושע.

    5. Segment 54 words

      Opens “מדוכה ר' נחמיה היא.…”

    6. Segment 614 words

      Opens “מתני׳ כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך.…”

    7. Segment 76 words

      Opens “גמ׳ מאי ״לצורך״ ומאי ״שלא לצורך״?…”

    8. Segment 847 words

      Opens “אמר רבה: ״לצורך״ דבר שמלאכתו להיתר לצורך…”

      Named: רבי נחמיה, רבה, רבא.

    9. Segment 945 words

      Opens “אלא אמר רבא: ״לצורך״ דבר שמלאכתו להיתר,…”

      Named: רבי נחמיה, רבא.

    10. Segment 1030 words

      Opens “יתיב רב ספרא ורב אחא בר הונא…”

      Named: רב ספרא, רב אחא בר הונא, רב הונא בר חנינא, רבי נחמיה, רבה.

    11. Segment 1124 words

      Opens “אמר ליה אביי לרבה, למר אליבא דרבי…”

      Named: רבי נחמיה, רב ספרא, אביי, רבה.

    12. Segment 1232 words

      Opens “איתיביה אביי: לרבא מדוכה, אם יש בה…”

      Named: אביי, רבא.

    13. Segment 1341 words

      Opens “והא דתנן: אין סומכין את הקדירה בבקעת…”

    14. Segment 1427 words

      Opens “וכי תימא: שבת גופיה תישתרי, דהא דבר…”

    15. Segment 1512 words

      Opens “ומי גזרינן? והתנן: משילין פירות דרך ארובה…”

    16. Segment 1612 words

      Opens “ומי לא גזרינן? והתנן: אין בין יו"ט…”

    17. Segment 1756 words

      Opens “אמר רב יוסף, לא קשיא: הא ר'…”

      Named: רב יוסף, רבי יהושע.

    18. Segment 1818 words

      Opens “ממאי? דילמא עד כאן לא קאמר ר'…”

    19. Segment 1917 words

      Opens “אי נמי, עד כאן לא קאמר רבי…”

      Named: רבי יהושע.

    20. Segment 2016 words

      Opens “אלא אמר רב פפא: לא קשיא, הא…”

      Named: רב פפא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim

      Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…

      Source: Shabbat 124a · Segment 4 — “…כדרבי ינאי, דאמר רבי ינאי: בחצר שאינה מעורבת עסקינן,…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Shabbat 124a · Segment 17 — “אמר רב יוסף, לא קשיא: הא ר' אליעזר, הא…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 124a · Segment 11 — “אמר ליה אביי לרבה, למר אליבא דרבי נחמיה, הני…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 124a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026