Talmud Builders

    Shabbat 62b

    Back to index

    English translation — Shabbat 62b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And to what statement of Rabbi Meir is the Gemara referring? As it was taught in a baraita : A woman may not go out on Shabbat with a key that is in her hand, and if she went out she is liable to bring a sin-offering; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Eliezer exempts a woman who goes out with a bundle of fragrant herbs and with a flask of balsam oil [ palyaton ].

    2The Gemara finds the statement of Rabbi Eliezer difficult: A bundle of fragrant herbs; who mentioned anything about that? Rabbi Meir did not mention a bundle of herbs; why did Rabbi Eliezer mention it in his response?

    3The Gemara answers that the baraita is incomplete and it teaches the following: And likewise, with a bundle of fragrant herbs, and likewise with a flask of balsam oil she may not go out, and if she went out she is liable to bring a sin-offering; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Eliezer exempts in the cases of a bundle of fragrant herbs and a flask of balsam oil. In what case is this statement said? In a case where the vessels have perfume in them; however, in a case where they do not have perfume in them, she is liable for carrying the flask out into the public domain on Shabbat.

    4Rav Adda bar Ahava said: That is to say that one who carries out a measure of food that is less than the measure that determines liability on Shabbat, but he does so in a vessel, he is liable. Although he is not liable for carrying the food out into the public domain, he is liable for carrying out the vessel. In that case, the vessel is not subordinate to the food, and therefore it is significant. Since the case of the flask in which there is no perfume is comparable to the case in which there is less than the required measurement of food in a vessel, and it was taught in the case of the flask that she is liable even though the fragrance of the perfume remains in the vessel, it stands to reason that one who carries a vessel containing less than a measure of food is also liable.

    5Rav Ashi said: That is no proof because, in general, I would say to you that he is exempt in a case where there is less than the measure that determines liability for food. However, it is different here, in the case of the empty flask of perfume as, in that case, there is no substance at all. Because the vessel is completely empty, he is liable for carrying the flask.

    6Related to the mention of perfume, the Gemara cites several statements. It is stated: “That drink wine in mizrekei , and anoint themselves with the chief ointments; but they are not grieved for the hurt of Joseph” (Amos 6:6). Rav Yehuda said that Shmuel said: “ The chief ointments” is balsam oil.

    7Rav Yosef raised an objection from the Tosefta : Rabbi Yehuda ben Bava issued a decree on balsam oil as well, prohibiting its use due to mourning over the destruction of the Temple, and the Sages did not agree with him. And if you say that balsam oil is the chief ointment cited in the verse, and the decree was issued due to the pleasure it provides, why didn’t the Sages agree with his decree? Doesn’t the verse criticize those who do not feel the pain of the people?

    8Abaye said to him: And according to your reasoning, that which is written in the same verse: “That drink wine in mizrekei ”; Rabbi Ami and Rabbi Asi disagree over the meaning of the term mizrekei . One said: They are multi-spouted vessels [ kenishkanin ], wine vessels with spouts from which several people can drink at one time, and one said that they throw [ mezarkin ] their cups to one another in joy and jest. Is that also prohibited? Didn’t Rabba bar Rav Huna visit the house of the Exilarch and see the Exilarch drink from a multi-spouted vessel, and Rabba bar Rav Huna did not say anything to him?

    9Rather, the principle is as follows: With regard to any matter in which there is an element of pleasure and in which there is an element of joy, the Sages issued a decree prohibiting it due to mourning over the destruction of the Temple. However, with regard to a matter in which there is an element of pleasure and in which there is no element of joy, the Sages did not issue a decree. Since there is no element of joy in balsam oil, even though it is precious and pleasurable, they did not issue a decree prohibiting it.

    10The Gemara interprets additional verses related to the critique of the leadership of Samaria. It is stated: “That lie upon beds of ivory and stretch [ seruḥim ] upon their couches and eat the lambs out of the flock and the calves out of the midst of the stall” (Amos 6:4). Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: This term, seruḥim , interpreted homiletically, teaches that their sin was that they would urinate before their beds while naked.

    11Rabbi Abbahu ridiculed that interpretation: If so, that this is the meaning of the term seruḥim , is this the meaning of that which is written: “Therefore now they shall go into exile at the head of the exiles and the revelry of those seruḥim shall pass away” (Amos 6:7), because they urinate before their beds while naked they will be exiled at the head of exiles? Although doing so is revolting, a punishment so severe is certainly excessive.

    12Rather, Rabbi Abbahu said: This verse is referring to a grave sin. These are people who would eat and drink with each other, and join their beds to each other, and swap wives with each other, and defile their beds with semen that was not theirs. That is the meaning of seruḥim upon their couches. For those severe transgressions they deserved to be exiled at the head of exiles.

    13On a related note, Rabbi Abbahu said, and some say it was taught in a baraita : Three matters bring a person to a state of poverty as a divine punishment from Heaven: One who urinates before his bed while naked, and one who demeans the ritual washing of the hands, and one whose wife curses him in his presence.

    14The Gemara explains: With regard to one who urinates before his bed while naked, Rava said: We only said this prohibition in a case where he turns his face toward his bed and urinates toward it; however, if he turns his face and urinates toward the outer portion of the room, we have no problem with it.

    15And where one turns his face toward his bed, too, we only said this prohibition in a case where he urinates on the ground; however, if he urinates into a vessel, we have no problem with it since that is not considered disgusting.

    16With regard to one who demeans the ritual washing of the hands, Rava said: We only said this statement in a case where he does not wash his hands at all; however, if he washes his hands and does not wash them with a significant amount of water, we have no problem with it.

    17The Gemara notes: And that is not so, as Rav Ḥisda said: I wash my hands with handfuls of water and they gave me in reward handfuls of prosperity. Apparently, in order to garner the benefits of ritual washing of his hands, one should use a significant amount of water.

    18With regard to one whose wife curses him in his presence, Rava said: This is referring to a case where she curses him over matters relating to her ornaments, i.e., she complains that he does not provide her with jewelry. The Gemara comments: And that applies only when he has the resources to buy her jewelry but does not do so; however, if he does not have sufficient resources he need not be concerned.

    19Since the Gemara spoke of sins in the First Temple era, it continues to explain other verses with similar content. Rava, son of Rav Ilai, interpreted the following verse homiletically. What is the meaning of that which is written: “The Lord says because the daughters of Zion are haughty and walk with outstretched necks and wanton eyes, walking and mincing as they go and making a tinkling with their feet” (Isaiah 3:16)? “Because the daughters of Zion are haughty,” indicates that they would walk with upright stature and carry themselves in an immodest way. “And walk with outstretched necks,” indicates that they would walk in small steps, heel to toe, so onlookers would notice them. “Wanton eyes,” indicates that they would fill their eyes with blue eye shadow and beckon. “Walking and mincing [ tafof ] as they go,” indicates that the wealthy women would walk a tall woman alongside a short one so that the tall woman would stand out. This is derived from the interchangeability of the letters tet and tzadi ; tzafo , meaning, in this case, to be seen. “Making a tinkling [ te’akasna ] with their feet,” Rabbi Yitzḥak from the school of Rabbi Ami said: This teaches that they would place myrrh and balsam in their shoes and would walk in the marketplaces of Jerusalem. And once they approached a place where the young men of Israel were congregated, they would stamp their feet on the ground and splash the perfume toward them and instill the evil inclination into them like venom of a viper [ ke’eres bakhos ].

    20What was their punishment for these sins? As Rabba bar Ulla taught: “And it shall come to pass that instead of a sweet smell, there shall be a stench; and instead of a belt, a rope; and instead of well-set hair, baldness; and instead of a fine dress, a girding of sackcloth; instead of beauty, a brand” (Isaiah 3:24). He explains: “And it shall come to pass that instead of a sweet smell there shall be a stench,” indicates that the place that they would perfume became decaying sores. “And instead of a sash, a rope [ nikpe ],” indicates that the place where they were girded with a sash became covered with many bruises [ nekafim ]. “And instead of well-set hair, baldness,” indicates that the place where they would style their hair became bald spots. “And instead of a fine dress [ petigil ], a girding of sackcloth,” indicates that the orifices [ petaḥim ] that lead to pleasure [ gil ] will become a place for a girding of sackcloth. “Instead of beauty, a brand [ ki ],” Rava said: That is the popular expression that people say: Instead of beauty, a sore [ kiva ].

    21With regard to a different verse: “The Lord will smite with a scab the crown of the head of the daughters of Zion and the Lord will lay bare their secret parts” (Isaiah 3:17). And the Lord will smite with a scab the crown of the heads of the daughters of Zion; Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: This teaches that there was an outbreak of leprosy among them. It is written here, scab [ sippaḥ ], and it is written there, among the types of leprosy: “For a sore, and for a scab [ sappaḥat ], and for a bright spot” (Leviticus 14:56).

    22With regard to the verse: And the Lord will lay bare their secret parts [ pot’hen ye’areh ], Rav and Shmuel disagree. One says: It means that they, i.e., their innards, were poured out [ ye’areh ] like a jug. And one says: That their orifices [ pitḥeihen ] were covered with hair as thick as a forest [ ya’ar ].

    23On the topic of the sins of Jerusalem and the abundance that existed before its destruction, Rav Yehuda said that Rav said: The people of Jerusalem were people of arrogance. They would couch their crude behavior in euphemisms. A person would say to another: On what did you dine today? Well-kneaded bread or bread that is not well-kneaded? On white wine or

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ומאי רבי מאירהיכא אשכחן דאיירי בה רבי מאיר בלא רבנן ופליג רבי אליעזר עליה:

    בד"אדרבי אליעזר פוטר והאי פוטר היינו מותר לכתחלה כדאוקימנא:

    כשיש בה בושםפלייטון יש בההוא חומרתא העשויה כקמיע דכיון דיש בה בושם תכשיט היא לזו שריחה רע ולמשלף ואיתויי נמי לא חייש כדאמרן דגנות הוא לה:

    אבל אין בה בושםחומרתא לחודא לאו תכשיט הוא וחייבת:

    זאת אומרתהא דקתני אין בה בושם חייבת אלמא דקסבר רבי אליעזר המוציא אוכלין בשבת בכלי פחות מכשיעור דלא מיחייב על הוצאת אוכלין פחות מגרוגרת כדלקמן (שבת דף עו:) חייב מיהא על הכלי ולא אמרינן הכלי טפל להן ולא מיחייב עליה שלא נתכוין להוציא אלא משום אוכלין ופלוגתא היא על סתם משנה השנויה בפרק המצניע (לקמן שבת דף צג:) דקתני פטור אף על הכלי:

    דהא אין בו בושם כפחות מכשיעור דמישהכלי קלט את הריח ושיעור הוצאת בשמים בכל שהוא וכיון שאינו כל שהוא הוי ריחה פחות מכשיעור (הוא) וקתני חייבת ולא אמרינן נעשה כלי טפל לריח שבתוכו ואריחא לא מיחייב דפחות מכשיעור הוא:

    ושאני הכאליכא למימר נעשה כלי טפל לריח שאין בו שום ממש ואפילו פחות מכשיעור לא מיקרי אבל פחות מכשיעור בדבר שיש בו ממש נעשה כלי טפל לו ופטור:

    ראשית שמניםמובחר שבשמנים:

    גזרמשום צער חורבן:

    ואי אמרתזה פלייטון והאי קרא בתענוג משתעי שלא היו נותנים לב לדברי הנביאים הניבאים על הפורענות ועסוקים בתענוגים:

    ולטעמיך הא דכתיבבהאי ענינא השותים במזרקי יין ורבי אמי ורבי אסי פירשו זהו קנישקנין כלי זכוכית ארוך ולו שני פיות ויין נזרק מזה לזה:

    שמזרקיןעל ידי אומנות כדאמר בהחליל (סוכה דף נג.) מטייל בתמני כסי:

    הכי נמי דאסורלמשתי השתא בקנישקנין:

    משתיניןדדייק מסרוחים:

    לידי עניותדאמרינן בע"פ (פסחים דף קיא:) שרא דעניותא נביל שמיה ונביל קרי ליה ואוהב מקום מיאוס ומשתין מים לפני מטתו היינו מיאוס:

    ערוםאורחא דמילתא נקט מתוך שהוא ערום אינו יוצא לחוץ להשתין דטורח הוא לו ללבוש ולצאת:

    אבל לבראי לית לן בהשהקילוח ארוך וניתז למרחוק:

    משא ולא משאשאינו רוחץ ומשפשף יפה אלא מעט מים כגון רביעית מצומצם:

    על עסקי תכשיטיהשאינו רוצה לקנות לה:

    גבהוהיינו קומה זקופה:

    ותלכנה נטויות גרוןשהיו הולכות עקב בצד גודל למעט בהילוכם שהיו מסתכלין בה והיא שוהה בפסיעותיה ודרך נוטין גרון לילך בנחת לפי שאינו רואה לרגליו:

    ומשקרות עינים דמליין כוחלאלשון סיקרא:

    ומרמזןאת הבחורים:

    סיקורלשון הבטה:

    הלוך וטפוף שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרהשתראה צפה על ראש חברתה והוא נוי לה ונשואות היו לפיכך מספר בגנותן:

    וטפוףכמו על דאטפת אטפוך (אבות פ"ב מ"ו):

    תעכסנהכמו וכעכס אל מוסר אויל (משלי ז׳:כ״ב) והוא ארס של נחש וקרי לה עכס על שם שאינו מטילו אלא על ידי כעס:

    בכעוסנחש כעוסה:

    נמקיםכמו המק בשרו (זכריה יד):

    צלצולבנדי"ל נאה:

    נקפיםחבורות לשון המנקף רגלו וניקף סבכי היער (ישעיהו י׳:ל״ד):

    מתקשטותהיינו שער שסורקות ומפרכסות:

    מתקשטותדומה למקשה כעין נוטריקון:

    פתיגילנוטריקון פתח גילה אותו מקום:

    כי תחת יופיכי כל אלה יבא לך תחת יפייך:

    כיבאקיוטור"א ליחה כמו שיחנא וכיבי דקדושין דפלימו (דף פא:):

    פתהןכמו פתחיהן:

    יערהכמו ותער כדה (בראשית כד):

    שנשפכו כקיתוןשופכות דם זיבה:

    כיערנתמלאו שער ונמאסות לתשמיש:

    אנשי שחץמדברים בלשון גאוה ולעגי שפה:

    סעדתתשמיש:

    פת עמילהבעולה:

    שאינה עמילהבתולה:

    פת עמילהברייאיא"ה בלע"ז:

    גורדלילבן היה:

    שבת 62 עמוד ב

    1ומאי ר' מאיר? דתניא: לא תצא אשה במפתח שבידה, ואם יצאת חייבת חטאת, דברי רבי מאיר. רבי אליעזר פוטר בכובלת ובצלוחית של פלייטון.

    2כובלת מאן דכר שמה?

    3חסורי מחסרא והכי קתני: וכן בכובלת וכן בצלוחית של פלייטון לא תצא, ואם יצאה חייבת חטאת, דברי רבי מאיר. רבי אליעזר פוטר בכובלת ובצלוחית של פלייטון. במה דברים אמורים כשיש בהם בושם, אבל אין בהם בושם חייבת.

    4אמר רב אדא בר אהבה: זאת אומרת המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי חייב. דהא אין בה בושם כפחות מכשיעור בכלי דמי, וקתני חייבת.

    5רב אשי אמר: בעלמא אימא לך פטור, ושאני הכא דליתיה לממשא כלל.

    6(עמוס ו, ו) ״וראשית שמנים ימשחו״, אמר רב יהודה אמר שמואל: זה פלייטון.

    7מתיב רב יוסף: אף על פלייטון גזר רבי יהודה בן בבא, ולא הודו לו. ואי אמרת, משום תענוג, אמאי לא הודו לו?

    8אמר ליה אביי: ולטעמיך, הא דכתיב: ״(עמוס ו״, ו) השותים במזרקי יין ר' אמי ור' אסי, חד אמר קנישקנין, וחד אמר שמזרקין כוסותיהן זה לזה. הכא נמי דאסיר והא רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא ושתה בקנישקנין ולא אמר: ליה ולא מידי׃

    9אלא כל מידי דאית ביה תענוג ואית ביה שמחה גזרו רבנן אבל מידי דאית ביה תענוג ולית ביה שמחה לא גזרו רבנן:

    10(עמוס ו, ד) השוכבים על מטות שן וסרוחים על ערשותם אמר: רבי יוסי ברבי חנינא מלמד שהיו משתינין מים בפני מטותיהן ערומים׃

    11מגדף בה ר' אבהו אי הכי היינו דכתיב ״(עמוס ו״, ז) לכן עתה יגלו בראש גולים משום דמשתינין מים בפני מטותיהם ערומים יגלו בראש גולים׃

    12אלא א"ר אבהו אלו בני אדם שהיו אוכלים ושותים זה עם זה ודובקין מטותיהן זו בזו ומחליפין נשותיהן זה עם זה ומסריחין ערסותם בשכבת זרע שאינו שלהן׃

    13א"ר אבהו ואמרי לה במתניתא תנא ג' דברים מביאין את האדם לידי עניות ואלו הן המשתין מים בפני מטתו ערום ומזלזל בנטילת ידים ושאשתו מקללתו בפניו׃

    14המשתין מים בפני מטתו ערום אמר רבא לא אמרן אלא דמהדר אפיה לפורייה אבל לבראי לית לן בה׃

    15ומהדר אפיה לפורייה נמי לא אמרן אלא לארעא אבל במנא לית לן בה׃

    16ומזלזל בנטילת ידים אמר רבא לא אמרן אלא דלא משא ידיה כלל אבל משא ולא משא לית לן בה׃

    17ולאו מלתא היא דאמר רב חסדא אנא משאי מלא חפני מיא ויהבו לי מלא חפני טיבותא׃

    18ושאשתו מקללתו בפניו אמר רבא על עסקי תכשיטיה וה"מ הוא דאית ליה ולא עביד:

    19דרש רבא בריה דרב עילאי מאי דכתיב ״(ישעיהו ג״, טז) ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון שהיו מהלכות בקומה זקופה ותלכנה נטויות גרון שהיו מהלכות עקב בצד גודל ומשקרות עינים דהוה מלאן כוחלא לעינייהו ומרמזן הלוך וטפוף שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה (ישעיהו ג, טז) וברגליהן תעכסנה אמר רב יצחק דבי ר' אמי מלמד שמטילות מור ואפרסמון במנעליהן ומהלכות בשוקי ירושלים וכיון שמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות בקרקע ומתיזות עליהם ומכניסות בהן יצר הרע כארס בכעוס׃

    20מאי פורענותיהם כדדריש רבה בר עולא (ישעיהו ג, כד) והיה תחת בושם מק יהיה מקום שהיו מתבשמות בו נעשה נמקים נמקים (ישעיהו ג, כד) ותחת חגורה נקפה מקום שהיו חגורות בצלצול נעשה נקפים נקפים (ישעיהו ג, כד) ותחת מעשה מקשה קרחה מקום שהיו מתקשטות בו נעשה קרחים קרחים (ישעיהו ג, כד) ותחת פתיגיל מחגורת שק פתחים המביאין לידי גילה יהיו למחגורת שק (ישעיהו ג, כד) כי תחת יופי אמר רבא היינו דאמרי אינשי חלופי שופרא כיבא׃

    21(ישעיהו ג, יז) (וספח) ה' קדקוד בנות ציון אמר רבי יוסי ברבי חנינא מלמד שפרחה בהן צרעת כתיב ״הכא ושפח וכתיב התם (ויקרא יד״, נו) לשאת ולספחת׃

    22וה' פתהן יערה רב ושמואל חד אמר שנשפכו כקיתון וחד אמר שנעשו פתחיהן כיער׃

    23אמר רב יהודה אמר רב אנשי ירושלים אנשי שחץ היו אדם אומר לחברו: במה סעדת היום? בפת עמילה, או בפת שאינה עמילה? ביין גורדלי, או׃

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    מותיב רב יוסף אף על פליאטון גזר ר' יהודה בן בבאעיקר זאת הברייתא בתוספ' סוטה בסוף המסכת בפולמוס האחרון גזרו על חופת חתנים אלו זהוריות המוזהבות כו' אף על פליאטון גזר ר' יהודה בן בבא ולא הודו לו:

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 62b

    Shabbat 62b. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 599 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ומאי רבי מאיר היכא אשכחן דאיירי בה רבי מאיר בלא רבנן ופליג רבי אליעזר עליה:

    בד"א דרבי אליעזר פוטר והאי פוטר היינו מותר לכתחלה כדאוקימנא:

    כשיש בה בושם פלייטון יש בההוא חומרתא העשויה כקמיע דכיון דיש בה בושם תכשיט היא לזו שריחה רע ולמשלף ואיתויי נמי לא חייש כדאמרן דגנות הוא לה:

    אבל אין בה בושם חומרתא לחודא לאו תכשיט הוא וחייבת:

    זאת אומרת הא דקתני אין בה בושם חייבת אלמא דקסבר רבי אליעזר המוציא אוכלין בשבת בכלי פחות מכשיעור דלא מיחייב על הוצאת אוכלין פחות מגרוגרת כדלקמן (שבת דף עו:) חייב מיהא על הכלי ולא אמרינן הכלי טפל להן ולא מיחייב עליה שלא נתכוין להוציא אלא משום אוכלין ופלוגתא היא על סתם משנה השנויה בפרק המצניע (לקמן שבת דף צג:) דקתני פטור אף על הכלי:

    דהא אין בו בושם כפחות מכשיעור דמי שהכלי קלט את הריח ושיעור הוצאת בשמים בכל שהוא וכיון שאינו כל שהוא הוי ריחה פחות מכשיעור (הוא) וקתני חייבת ולא אמרינן נעשה כלי טפל לריח שבתוכו ואריחא לא מיחייב דפחות מכשיעור הוא:

    ושאני הכא ליכא למימר נעשה כלי טפל לריח שאין בו שום ממש ואפילו פחות מכשיעור לא מיקרי אבל פחות מכשיעור בדבר שיש בו ממש נעשה כלי טפל לו ופטור:

    ראשית שמנים מובחר שבשמנים:

    38 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 62b · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    מותיב רב יוסף אף על פליאטון גזר ר' יהודה בן בבא עיקר זאת הברייתא בתוספ' סוטה בסוף המסכת בפולמוס האחרון גזרו על חופת חתנים אלו זהוריות המוזהבות כו' אף על פליאטון גזר ר' יהודה בן בבא ולא הודו לו:

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 62b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    צלוחית של פלייטון ראשית שמנים כמשמעו ואפילו מאן דפטר לא פטר אלא בשיש בה בושם. אבל אין בה בושם חייבת. קנישקנין כוס שיש בה שתי פיות ושותין ממנה שנים בבת אחת. מסקרות עינים.

    דהוו מליין כוחלא רמזא ארס בכעוס. פי' החיה כשתכעוס גוררת ומשלכת. ארס קשה.

    פי' פת עמילה אשה בעולה ופת שאינה עמילה בתולה. וכולן על זה הענין:

    צלצול חגור כדגרסינן בסוף מנחות (דף קט:):

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 62b · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו שהמפתח אסור להביאו בחגורו כדרכו בחול ואין צריך לומר בידו ומ"מ קצת חכמי צרפת נוהגין שעושין דפוס מפתח בראש החגורה של כסף והוא אצלו בראש החגורה ויוצאין בה שהרי מכלל החגורה היא:

    זה שביארנו בכובלת ופליטון שפטורה היא בהוצאתה דוקא כשיש בה בשם אבל אם אין בה בושם חייבת על הכלי ואע"פ שכבר קלט ריח הבשם והיה לנו לומר שהכלי טפל לאותו בושם ויהא פטור אף על הכלי שהרי משנה שלימה שנינו המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי מפני שהכלי בטל אצל האוכלין מ"מ אוכלין יש בהם ממש מה שאין כן בריח בשם:

    ראוי לאדם להזהר שיהא נקי הדעת בכל ענינו ואל ישקץ עצמו בדברים המלוכלכים והנמאסים וישתדל במיני הנקיות הרבה דרך הערה אמרו ג' דברים מביאים את האדם לידי עניות המשתין מים בפני מטתו ר"ל בקרקע ושלא בתוך הכלי ר"ל שמתוך עצלותו אינו רוצה להתרחק וללבוש בגדיו ומשתין בפני מטתו ערום וכן המזלזל בנטילת ידים ואין דברים אלו יוצאין אלא מבני אדם הנרדמים בתרדמת עצלה וכן מי שאשתו מקללתו בפניו ר"ל מי שגורם לאשתו שתכעוס עליו כ"כ עד שתקללהו בפניו כגון שמונע ממנה תכשיטיה ויש ספק בידו לעשות וכשהיא רואה בעצמה כך אף היא מתרשלת בשמירת נכסיו ומביאתו לידי עניות וכן כל כיוצא בדברים אלו ובדרש אמרו בזו מפני שאשתו ובני ביתו תלוים עליו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם וכל שמרחם על אותם שהם תלוים עליו אף מי שהוא תלוי עליו מרחמו:

    Meiri on Shabbat 62b · Sefaria

    Maharam

    אלא אמר רב יוסף קסבר עולא נשים וכו' כצ"ל:

    בתוס' ד"ה וחילופיהן באיש אור"ת דאחיוב חטאת קאי ר"ל דבאיש חייב חטאת באין עליו חותם אבל ביש עליו חותם שרי באיש לצאת בו בשבת לכתחלה דאיש לא שליף ומחווי כי אם בנשים שייך לומר שלפא ומחויא ועיין באשר"י:

    Maharam on Shabbat 62b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ומזלזל בנט"י עי' סוטה ד ע"ב תוס' ד"ה נעקר:

    רש"י ד"ה וליטעמיך וכו' זהו קנישקנין עי' ע"ז דף עב ע"ב ברש"י ד"ה קנישקנין:

    Gilyon HaShas on Shabbat 62b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מַשְׁתִּינִים מַיִם בִּפְנֵי מִטּוֹתֵיהֶן עֲרֻמִּים מְגַדֵּף בָּהּ רַבִּי אַבָּהוּ אִי הָכִי, הַיְנוּ דִּכְתִיב: "לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּלִים". קשא לרבי יוסי ברבי חנינא איך סלקא דעתך למדרש מפני דמשתינים ערומים, דמה יענה לקושית רבי אבהו? ונראה לי בס"ד דגם רבי יוסי ברבי חנינא איירי בהיכא דהוו מטותיהם סמוכין זה לזה דכל אחד כאשר קם להשתין ערום נגלית ערותו לנשים השוכבים בשאר מטות, וכן הנשים גם כן קמים להשתין ערומים ונגלית ערותם לאנשים, ונמצא יצר הרע מתגרה באנשים ובנשים, והרי דבר זה אבזריה דעריות, ולהכי כתיב (עמוס ו, ז) יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּלִים, ורבי אבהו מגדף במאמר זה, דנקיט בסתם דאינו מפורש שמטותיהם סמוכים. ומה שאמר רַבִּי אַבָּהוּ דְּמַחֲלִיפִים נְשׁוֹתֵיהֶן נראה לי בס"ד דיליף לה מן (עמוס ו, ד) מִטּוֹת שֵׁן, דמפרש 'שֵׁן' לשון שינוי, כי שורש 'שינוי' שן, כלומר כל אחד משנה מטתו במטת אשת חבירו. גם עוד נראה לי המטה עצמה היא כינוי לאשה, ולזה אמר מִטּוֹת שֵׁן לשון שינוי, רצונו לומר משנים ומחליפים את הנשים זה עם זה, גם יש לומר שֵׁן ראשי תיבות ש תי נ שים, רצונו לומר ששוכבים על מטות שתי נשים שהם אשתו ואשת חבירו.

    אֲנָא מָשָׁאִי מְלָא חָפְנָאִי מַיָּא וִיהָבוּ לִי מְלֹא חָפְנָאִי טִיבוּתָא נראה לי בס"ד כל זה באותיות 'מַיִם' שהוא ראשי תיבות ביושר 'מ ילא י דיו מ ים' ולמפרע ראשי תיבות 'מ ילא י דיו מ בורך' כלומר אם מלא ידיו מים אז יהי' מילא ידיו מבורך. ועוד נראה לי בס"ד היד עד פרק אחרון יש בה טו"ב [17] פרקים, לכך יהב ליה 'טוב' כנגד כל פרקי היד. או יובן בס"ד דידוע דט"ו [15] תיבות של ברכת כהנים יש להם רמז באצבעות וכף שיש בהם ט"ו פרקים, שהכף משלים תיבה אחרונה של שלום, ולזה אמר מָשָׁאִי מְלָא חָפְנָאִי מַיָּא וִיהָבוּ לִי מְלֹא חָפְנָאִי טִיבוּתָא ששם רמוז טיבותא דברכה.

    שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מְבִיאִין אֶת הָאָדָם לִידֵי עֲנִיּוּת.. וְהַמְּזַלְזֵל בִּנְטִילַת יָדַיִם. הנה דורשי רשומות אמרו רמז לדבר ע ל נ טילת י דים ראשי תיבות 'עָנִי' עד כאן דבריו. ונראה להוסיף עוד ברמז הנזכר ע ל נטיל ת ידי ם סופי תיבות 'לְמֵת' פירש עני הדומה למת.

    וְשֶׁאִשְׁתּוֹ מְקַלַּלְתּוֹ בְּפָנָיו יש להקשות מאי הפרש בין בפניו בין שלא בפניו לענין זה? ונראה לי בס"ד על דרך שאמרו על פסוק (ישעיהו ל, כ) וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ, שכל אחד יש לו קוין כמו צינורות פתוחין ב'פניו' ואם התלמיד יראה בפנו רבו יקבל הארה בקוין של פניו מן קוין של פני רבו, וכן הענין באיש ואשתו שהאשה היא מקבלת מבעלה ולכן חיבורם זה עם זה הוא פנים כנגד פנים, ואם תקללו בפניו אז קוי פנים שלו הפתוחים יקבלו הבל הקללה ממנה ופועל הבל זה להרע לו בעניות בר מינן, הפך הברכה שהאדם מתברך מאשתו כדכתיב (בראשית יב, טז) וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ.

    וְשֶׁאִשְׁתּוֹ מְקַלַּלְתּוֹ בְּפָנָיו, אָמַר רָבָא עַל עִסְקֵי תַּכְשִׁיטֶיהָ, וְהַנֵי מִילֵי הוּא דְּאִית לֵיהּ וְלָא עָבִיד. הקשה מהרש"א ז"ל הא ודאי דאיירי ב'אִית לֵיהּ' כי אם לית ליה והוא עני כבר לא שייך למימר ביה שמביאו לידי עניות עיין שם. ונראה לי בס"ד על פי מה שאמרו המפרשים ז"ל ברמז הברייתא דברכות (דף ג.) שָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת הֲוֵי הַלַּיְלָה וכו', דכל שלשה הנזכרים הם רמז על האשה, דיש נשים דרכם לצאת חוצה מחצר לחצר ומדברים בגנות בעליהם, לומר שהם קמצנים ואין מביאים צרכיהם ותכשיטיהם ומתרעמים עליהם ומחרפים אותם, ואלו ידמו לְכְּלָבִים צוֹעֲקִים בלילה בחוץ ברחובות! ומין הב' ידמו לְחֲמוֹר נוֹעֵר, כי החמור עומד בלילה בתוך הבית ושם נוטר, כן אלו אין דרכם לצאת חוצה ולחרף אלא הם צועקים בתוך ביתם לפני בעליהם, וקורין הַב הַב ומחרפין ומקללין בתוך ביתם! ומין הג' הם נשים חכמניות הטובים שאין צועקים על צרכיהם לפני בעליהם, אלא יבקשו מבעליהם צרכיהם בנחת בלי ישמע קולם, וגם לא יבקשו הכל בבת אחת אלא מעט מעט, כי יום זה תאמר לו על מלבוש פלונית, ויום אחר על מלבוש פלונית, בהדרגות מעט מעט כדי שלא ירגיש ברבוי ההוצאות, וזו עושה כמו תִּינוֹק יוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ שהוא יונק בנחת, שאין נשמע קול לעיסה שם, וגם הוא יונק מעט ואינו אוכל סעודתו בבת אחת, ולזה אמר מִשְׁמָרָה שְׁלִישִׁית תִּינוֹק יוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ וְאִשָּׁה מְסַפֶּרֶת עִם בַּעְלָהּ, רצונו לומר כמו התינוק שהוא יונק משדי אמו בנחת וגם מעט מעט, כן האשה מספרת עם בעלה על תכשיטיה וצרכיה בנחת בלתי ישמע קולה, וגם מעט מעט שאינה מבקשת הכל בבת אחת עד כאן דבריו. ולזה אמר כאן שמקללתו על עסקי תכשיטיה שרוצה הכל בבת אחת ולא תרצה שיעשה לה מעט מעט, וכיון שאין מביא לה כרצונה בבת אחת מקללתו, וקאמר הַנֵי מִילֵי הוּא דְּאִית לֵיהּ וְלָא עָבִיד, פירוש יש לו יכולת להביא הכל בבת אחת ואינו מביא לה כרצונה ולכך מקללתו, הנה על זה אמרנו שקללתה גורמת לו עניות. אבל אם הוא באמת אין לו יכולת להביא כל צרכיה בבת אחת, ורק יוכל להביא בהדרגות בזה אחרי זה, אין קללתה גורמת נזק של עניות כי אין עליו אשמת דבר בכך.

    מַאי דִּכְתִיב (ישעיהו ג, טז) "וַיֹּאמֶר ה': "יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן" שֶׁהָיוּ מְהַלְּכוֹת בְּקוֹמָה זְקוּפָה. פירוש אם כפשוטו דקאי על גאוה, למה הקפיד על נשים טפי מאנשים? אדרבה האנשים אשמים בזה יותר, ואומרו אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם, אֲנְשֵׁי שַׁחַץ הָיוּ, פירוש גאוה וגסות הרוח, ולכן כאשר מדברים זה עם זה בדברי כיעור מדברים ברמז, שאם יאמר לחבירו במה שמשת באשת שחורה או לבנה, כחושה או שמנה וכיוצא בזה, יקפיד מחמת גאותו שמדבר לו זה דבר שהוא גנאי אליו בפני בני אדם, וגם זה המדבר עצמו אינו רוצה להראות בפני בני אדם שהוא לייצן, ולכך מדבר עמו ברמז, ולכן אמר בישעיהו (כח, יא), כִּי בְּלַעֲגֵי שָׂפָה וּבְלָשׁוֹן אַחֶרֶת יְדַבֵּר אֶל הָעָם הַזֶּה, והיינו מפני שהיו אֲנְשֵׁי שַׁחַץ שמדברים בְּלַעֲגֵי שָׂפָה כאמור בגמרא, לכך גם דברי הנבואה מדבר עמהם בתערובת לעג ושפה אחרת.

    Ben Yehoyada on Shabbat 62b · Sefaria

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 62, Amud Bet, about 599 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 123 words

      Opens “ומאי ר' מאיר? דתניא: לא תצא אשה…”

      Named: רבי מאיר, רבי אליעזר.

    2. Segment 24 words

      Opens “כובלת מאן דכר שמה?…”

    3. Segment 337 words

      Opens “חסורי מחסרא והכי קתני: וכן בכובלת וכן…”

      Named: רבי מאיר, רבי אליעזר.

    4. Segment 423 words

      Opens “אמר רב אדא בר אהבה: זאת אומרת…”

      Named: רב אדא בר אהבה.

    5. Segment 512 words

      Opens “רב אשי אמר: בעלמא אימא לך פטור,…”

      Named: רב אשי.

    6. Segment 613 words

      Opens “(עמוס ו, ו) ״וראשית שמנים ימשחו״, אמר…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    7. Segment 722 words

      Opens “מתיב רב יוסף: אף על פלייטון גזר…”

      Named: רב יוסף, רבי יהודה.

    8. Segment 844 words

      Opens “אמר ליה אביי: ולטעמיך, הא דכתיב: (עמוס…”

      Named: רב הונא, אביי, רבה.

    9. Segment 922 words

      Opens “אלא כל מידי דאית ביה תענוג ואית…”

    10. Segment 1022 words

      Opens “(עמוס ו, ד) השוכבים על מטות שן…”

      Named: רבי יוסי ברבי חנינא.

    11. Segment 1125 words

      Opens “מגדף בה ר' אבהו אי הכי היינו…”

    12. Segment 1227 words

      Opens “אלא א"ר אבהו אלו בני אדם שהיו…”

    13. Segment 1326 words

      Opens “א"ר אבהו ואמרי לה במתניתא תנא ג'…”

    14. Segment 1418 words

      Opens “המשתין מים בפני מטתו ערום אמר רבא…”

      Named: רבא.

    15. Segment 1513 words

      Opens “ומהדר אפיה לפורייה נמי לא אמרן אלא…”

    16. Segment 1619 words

      Opens “ומזלזל בנטילת ידים אמר רבא לא אמרן…”

      Named: רבא.

    17. Segment 1716 words

      Opens “ולאו מלתא היא דאמר רב חסדא אנא…”

      Named: רב חסדא.

    18. Segment 1814 words

      Opens “ושאשתו מקללתו בפניו אמר רבא על עסקי…”

      Named: רבא.

    19. Segment 1977 words

      Opens “דרש רבא בריה דרב עילאי מאי דכתיב…”

      Named: רב עילאי, רב יצחק, רבא.

    20. Segment 2076 words

      Opens “מאי פורענותיהם כדדריש רבה בר עולא (ישעיהו…”

      Named: רבה, עולא, רבא.

    21. Segment 2127 words

      Opens “(ישעיהו ג, יז) (וספח) ה' קדקוד בנות…”

      Named: רבי יוסי ברבי חנינא.

    22. Segment 2214 words

      Opens “וה' פתהן יערה רב ושמואל חד אמר…”

      Named: רב ושמואל, שמואל.

    23. Segment 2325 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר רב אנשי ירושלים…”

      Named: רב יהודה, רב אנשי.

    Sages named on this page

    • Rabbi Judah ben Baba · Tannaim · Tannaim — The Ten Martyrs

      Rabbi Judah ben Baba, one of the Ten Martyrs, defied a Roman decree forbidding rabbinic ordination.

      Source: Shabbat 62b · Segment 7 — “…על פלייטון גזר רבי יהודה בן בבא, ולא הודו…

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Shabbat 62b · Segment 4 — “אמר רב אדא בר אהבה: זאת אומרת המוציא אוכלין…

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Shabbat 62b · Segment 11 — “מגדף בה ר' אבהו אי הכי היינו דכתיב (עמוס…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Shabbat 62b · Segment 7 — “מתיב רב יוסף: אף על פלייטון גזר רבי יהודה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 62b · Segment 6 — “…רב יהודה אמר שמואל: זה פלייטון.

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 62b · Segment 8 — “אמר ליה אביי: ולטעמיך, הא דכתיב: (עמוס ו, ו)…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 62b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026