Talmud Builders

    Shabbat 108b

    Back to index

    English translation — Shabbat 108b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1but one may make salt water and dip one’s bread in it, and place it in cooked food. Rabbi Yosei said: But isn’t it still brine, whether it is a large quantity or whether it is a small quantity? And this is the type of salt water that is permitted: Salt water in which one places oil initially into the water or into the salt. This is salt water prepared not in the usual manner.

    2GEMARA: With regard to that which was stated in the mishna, the Gemara asks: What is the tanna saying with regard to the distinction between brine and salt water? Rav Yehuda said that Shmuel said: This is what he is saying: One may not prepare a large quantity of salt water, brine, on Shabbat, but one may prepare a small quantity of salt water.

    3We learned in the mishna that Rabbi Yosei said: But isn’t it still brine whether it is a large quantity or a small quantity? A dilemma was raised before the Sages: When Rabbi Yosei said that there is no difference between a large and small quantity of salt water, was his intention to prohibit preparing any salt water on Shabbat or to permit doing so? Rav Yehuda said: His intention is to permit doing so, which is understood from the fact that the mishna is not teaching: Rabbi Yosei prohibits. Rabba said to him: From the fact that it is taught in the latter clause of the mishna: And this is the type of salt water that is permitted, by inference, Rabbi Yosei intended to prohibit preparing salt water. Rather, Rabba said: Rabbi Yosei intended to prohibit preparing any salt water on Shabbat. And similarly, Rabbi Yoḥanan said: Rabbi Yosei’s intention was to prohibit.

    4That was also taught in a baraita : One may not prepare a large quantity of salt water to add to the pickled vegetables that are inside a flat earthenware shard used for pickling [ gistera ] . However, one may prepare a small quantity of salt water and eat his bread with it and add it to cooked food. Rabbi Yosei said: Is it because this is a large quantity and this is a small quantity that this is prohibited and this is permitted? People will learn from this and say: A large amount of labor is prohibited on Shabbat, but a small amount of labor is permitted. Rather, certainly they are both prohibited. And this is the type of salt water that is permitted: One may place oil and salt together or oil and water and then add salt to the mixture, and this halakha applies provided one does not place water and salt together ab initio .

    5Strong, radish, and citron are a mnemonic for the following halakhot .

    6Rabbi Yehuda bar Ḥaviva taught: One may not prepare strong salt water on Shabbat. The Gemara asks: What is strong salt water? Rabba and Rav Yosef bar Abba both said: Any water in which an egg can float. The Gemara asks: And how much salt is in this salt water? Abaye said: Two-thirds salt and one-third water.

    7The Gemara asks: For what purpose is this salt water prepared? Rabbi Abbahu said: It is prepared for fish brine [ muraisa ] . And Rabbi Yehuda bar Ḥaviva taught with regard to salting: One may not salt a radish or an egg on Shabbat because by salting them he performs a labor that improves them. Rav Ḥizkiya said in the name of Abaye: Preparing a radish is prohibited, and preparing an egg is permitted. Rav Naḥman said: Initially, I would salt radishes on Shabbat, as I said: I am ruining it by doing so, as Shmuel said: Sharpness is good for radishes; since salt reduces their sharpness, one who adds salt ruins the radish. However, once I heard this, that when Ulla came from Eretz Yisrael to Babylonia he said that in the West, i.e., Eretz Yisrael, they salt many piles of radishes throughout the week, I do not salt them on Shabbat anymore, but I certainly dip them in salt because that is not considered to be an improvement.

    8The Gemara cites that which Rabbi Yehuda bar Ḥaviva taught with regard to radishes and eggs: With regard to a citron, a radish, and an egg, if it were not for their outer peel, or egg white, they would never emerge from the intestines, because they are extremely hard to digest.

    9When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia he said: No person has ever drowned in the Sea of Sodom, the Dead Sea. Since there is so much salt, people easily float in it. Rav Yosef said: Sodom is overturned and Rav Dimi’s statement is backward. Is his statement saying that it is a man who does not drown in the Dead Sea, but a plank sinks? Abaye said to him: He is saying his statement utilizing the style of: It is not necessary: It is not necessary to mention a plank because it does not sink in any body of water in the world. But even a man, who drowns in other bodies of water in the world, does not drown in the Sea of Sodom. The Gemara asks: What are the practical consequences of this halakha ? The Gemara explains: This halakha is relevant in a case of this kind: Ravin was walking after Rabbi Yirmeya on the shore of the Sea of Sodom. Ravin said to Rabbi Yirmeya: What is the ruling? Is it permitted to wash oneself with this water on Shabbat, or perhaps it is prohibited because it has healing properties? Rabbi Yirmeya said to him: One may well do so.

    10Ravin asked another question: When one washes himself on Shabbat in water from the Dead Sea, what is the halakha ? Is it permitted for him to close and open his eyes in the water so that the water gets inside? Rabbi Yirmeya said to him: That case I did not hear ; however, with regard to a similar case, placing wine in one’s eye on Shabbat, I did hear. As Rabbi Zeira said, sometimes he said it in the name of Rav Mattana and sometimes he said it in the name of Mar Ukva, and they both said it in the name of Shmuel’s father and in the name of Levi: One of them said: With regard to placing wine inside the eye on Shabbat, it is prohibited because it heals; on the eye, it is permitted. And one of them said: Bland saliva, saliva from one who has not eaten since waking, even placing it on the eye on Shabbat is prohibited because it is commonly used as medicine.

    11The Gemara comments: Conclude that Shmuel’s father is the one who said that placing wine inside the eye is prohibited but on the eye is permitted, from the fact that Shmuel said: A person may soak his bread in wine and place it on his eye on Shabbat. He said this after he heard this halakha from whom? Is it not that he heard it from his father? The Gemara rejects this: And according to your reasoning, that halakha which Shmuel said: It is prohibited to place bland saliva even on the eye on Shabbat, he said this after he heard this halakha from whom? If we say that he heard it from his father, then Levi, who was cited together with Shmuel’s father in the list of those who stated the halakhot , did he himself not say even one halakha ? Rather, one halakha Shmuel heard from his father, and one halakha he heard one from Levi, and we do not know which he heard from his father and which he heard from Levi.

    12Mar Ukva said that Shmuel said: One may soak eye salves from Shabbat eve and place them on his eyes on Shabbat, and he need not be concerned that he is violating the prohibition against healing on Shabbat. The Gemara relates: Bar Liva’ei was standing before Mar Ukva on Shabbat. He saw Mar Ukva, who was opening and closing his eyes while applying a salve to them. Bar Liva’ei said to him: Master Shmuel certainly did not permit doing all of this. Rabbi Yannai sent a message to Mar Ukva: Can the master send us some of Master Shmuel’s eye salves? Mar Ukva sent him in response: I will send it to you so that you do not say I am miserly, but be aware that this is what Shmuel said: For healing the eyes, better a drop of cold water in the morning and washing the hands and feet with hot water in the evening than all the eye salves in the world. Follow these instructions and you will need nor other cures. That was also taught in a baraita : Rabbi Mona said in the name of Rabbi Yehuda: Better a drop of cold water in the morning and washing the hands and feet in the evening than all the eye salves in the world.

    13Apropos Rabbi Mona’s statement with regard to healing, the text cites what he would say about other matters that require special attention: A hand that touches the eye should be severed because it harms the eye. A hand that touches the nose should be severed. A hand that touches the mouth should be severed. A hand that touches the ear should be severed. A hand that touches one’s wound should be severed. A hand that touches one’s member should be severed, lest one arouse himself. A hand that touches one’s anus should be severed, lest one make himself ill. A hand

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אבל עושה כו'מפרש בגמ':

    והלא הוא הילמי בין רב בין מעטואם המרובים אסורים אף המועטים אסורים ואם אלו מותרים אף אלו מותרין ובגמרא מפרש דלחומרא א"ר יוסי דכולן לאיסור מפני שהוא כמעבד מתקן את האוכל הנתון לתוכו כדי שיתקיים:

    ואלו הן המותרין נותן שמן לתוך מים בתחלהקודם שיתן המלח נותן שמן לתוך המלח בתחלה קודם שיתן המים דהשמן מעכב שאין המלח מתערב יפה עם המים ומתיש את כחו מהיות מי מלח עזין אבל לא יתן מים ומלח תחילה אפילו נותן שמן לבסוף דבשעה שנותן מים ומלח יחד הוא נראה כמעבד:

    גמ' מאי קאמרמאי הילמי ומאי מי מלח:

    לאסור או להתירהאי דקאמר שניהן שוין לאיסור או להיתר:

    כבשיןירק שכובש להתקיים:

    גיסטראכלי שבור של חרס ואינו ראוי לכל תשמיש כשלם ומקצין אותו לכך:

    שהביצה צפה בהםכח המלח מעכבת מלשקוע:

    למורייסאשל דגים:

    אין מולחין צנון וביצהג' וד' חתיכות יחד שהמלח מעבדן ונעשין קשין והוי תיקון:

    מריש הוה מלחנא פוגלאבשבתא:

    פוגלאצנון:

    כשריתילין גבוהים עיגול על עיגול:

    מימלח לא מלחנאשתים יחד:

    טבוליבשעת אכילה מטבילנא ואכילנא:

    קליפה חיצונהדביצה היא החלבון אלא איידי דתני בהדי אתרוג וצנון קליפה נקט בה נמי לשון קליפה:

    אין יוצאין מבני מעיםשמתקשרין ומתקשין ונעצרין:

    לא טבע גברא בימא דסדוםמפני שהמים מלוחין וכח מליחתן מעכבו מלטבוע:

    והפוכה מילהדברים האמורים בה הפוכין:

    כשורא טבעבתמיה:

    מהו למימשי מהני מיא גרסינןמי אסור משום רפואה דגזור רבנן בכל רפואות בשבת משום שחיקת סממנין ואלו מרפאות את העין:

    שפיר דמידלאו מוכחא מילתא דלרפואה עביד אף על פי שמרפאין שרי דטעמא דרפואה דאסירא ליתא אלא גזירה שמא ישחוק סממנין דדמי לטחינה שהוא אב מלאכה:

    מהו למימץ ולמפתחלשון אין מעמצין את המת (לקמן שבת דף קנא:) עוצם עיניו כשהוא רוחץ מהן בשבת מהו שיסגיר ויפתח עיניו כדי שיכנס מהן לעין:

    כיוצא בו שמעתידהיכא דמוכחא מילתא דלרפואה עביד אסור ומימץ ומפתח נמי מוכחא מילתא והא אסהדותא דרב דימי דאמר לא טבע גברא בימא דסדום נפקא לן מינה הא כיון דמליחי טובא. מסו ואסר למימץ ולמפתח:

    זימנין א"ל וכו'שקבל משניהם:

    ותרוייהורב מתנה ומר עוקבא:

    משמיה דאבוה דשמואל ולוי אמריתרתי מילי אמור חדא משמיה דאבוה דשמואל וחדא משמיה דלוי:

    חד אמראו אבוה דשמואל או לוי:

    יין בתוך העיןדעמיץ ופתח אסור דמוכחא מילתא:

    על גב העין מותרדאמרי לרחיצה בעלמא עבדי:

    רוק תפלשלא טעם כלום משניעור משנתו:

    אפילו על גב עין אסורדמוכחא מילתא דלרפואה דאילו לרחיצה מאיס להכי נקט רוק תפל לפי שהוא חזק ומרפא:

    וליטעמיך כו'א"כ לוי ולא חדא אמר בתמיה והא חדא משמיה אתמר כדאמרן:

    שורהבמים:

    קילוריןלוזי"א בלע"ז:

    ונותן ע"ג עיניודלדידיה כיון דאצרכוה לשרותה מע"ש איכא היכרא וליכא למיגזר ומאן דחזינהו סבר דרחיצה בעלמא היא דכסבר שהוא יין:

    כולי האי ודאי לא שראדמוכחא מילתא:

    מר עוקבא הוה שכיח גבי מר שמואל ואב ב"ד היה בימיו כדאמרינן לעיל (שבת דף נה. ובמועד קטן דף טז.):

    טיפת צונןלתת בעיניו:

    ורחיצת ידים ורגלים בחמין ערביתנמי מאירה העינים:

    הוא היה אומרר' מונא:

    יד לעיןשחרית קודם שיטול ידיו:

    תיקצץנוח לו שתקצץ שרוח רעה שורה על היד ומסמתו וכן כולן:

    לחסודהריבדא דכוסילתא פלימא"ה בלע"ז:

    לפי טבעתנקב הרעי שעגול כטבעת:

    תיקצץולא תגע שוב בעין או באוזן קודם נטילה:

    שבת 108 עמוד ב

    1אבל עושה הוא את מי המלח, וטובל בהן פתו, ונותן לתוך התבשיל. א"ר יוסי: והלא הוא הילמי, בין מרובה ובין מועט! ואלו הן מי מלח המותרין נותן שמן לכתחלה לתוך המים או לתוך המלח.

    Gemara

    2מאי קאמר? א"ר יהודה אמר שמואל, ה"ק אין עושין מי מלח מרובין, אבל עושה הוא מי מלח מועטין.

    3א"ר יוסי: והלא הוא הילמי, בין מרובין בין מועטין. איבעיא להו: רבי יוסי לאסור או להתיר? אמר רב יהודה: להתיר. מדלא קתני ״רבי יוסי אוסר״. א"ל רבה: הא מדקתני סיפא ואלו הן מי מלח המותרין, מכלל דר' יוסי לאסור. אלא אמר רבה: לאסור. וכן אמר רבי יוחנן: לאסור.

    Baraita

    4תניא נמי הכי: אין עושין מי מלח מרובין לתת לתוך הכבשין שבתוך גיסטרא. אבל עושה הוא מי מלח מועטין, ואוכל בהן פתו, ונותן לתוך התבשיל. א"ר יוסי: וכי מפני שהללו מרובין והללו מועטין הללו אסורין והללו מותרין? יאמרו: מלאכה מרובה אסורה, מלאכה מועטת מותרת! אלא אלו ואלו אסורין הן. ואלו הן מי מלח המותרין נותן שמן ומלח או שמן ומים, ובלבד שלא יתן מים ומלח לכתחלה.

    5(עזין צנון ואתרוג סימן).

    6תני רבי יהודה בר חביבא: אין עושין מי מלח עזין. מאי מי מלח עזין? רבה ורב יוסף בר אבא דאמרי תרווייהו: כל שהביצה צפה בהן. וכמה? אמר אביי: תרי תילתי מילחא ותילתא מיא.

    7למאי עבדי לה? א"ר אבהו: למורייסא. תני רבי יהודה בר חביבא: אין מולחין צנון וביצה בשבת. רב חזקיה משמיה דאביי אמר: צנון אסור, וביצה מותרת. אמר רב נחמן: מריש הוה מלחנא פוגלא, אמינא: אפסודי קא מפסידנא ליה, דאמר שמואל: פוגלא חורפי מעלי. כיון דשמענא להא, דכי אתא עולא ואמר במערבא מלחי כישרי כישרי, ממלח לא מלחנא, טבולי ודאי מטבילנא.

    8תני ר' יהודה בר חביבא: אתרוג צנון וביצה, אילמלא קליפתן החיצונה אינן יוצאין מבני מעיים לעולם.

    9כי אתא רב דימי אמר: מעולם לא טבע גברא בימא דסדום. אמר רב יוסף: הפוכה סדום, והפוכה מילה גברא הוא דלא טבע, כשורא טבע?! אמר ליה אביי, לא מיבעיא קאמר: לא מבעיא כשורא דאפילו בכל מימות שבעולם לא טבע, אלא אפילו גברא דטבע בכל מימות שבעולם, בימא דסדום לא טבע. למאי נפקא מינה? כי הא דרבין הוה שקיל ואזיל אחוריה דרבי ירמיה אגודא דימא דסדום. אמר ליה: מהו למימשי מהני מיא בשבת. א"ל שפיר דמי׃

    10מהו למימץ ולמיפתח אמר?! ליה זו לא שמעתי כיוצא בה שמעתי דאמר ר' זירא זימנין א"ל משמיה דרב מתנה וזימנין אמר לה משמיה דמר עוקבא ותרווייהו משמיה דאבוה דשמואל ולוי אמרין חד אמר יין בתוך העין אסור על גב העין מותר וחד אמר רוק תפל [אפילו] על גב העין אסור׃

    11תסתיים דאבוה דשמואל הוא דאמר יין בתוך העין אסור על גב העין מותר מדאמר שמואל שורה אדם פיתו ביין ונותנו על גב העין בשבת דשמיעא ליה ממאן לאו דשמיעא ליה מאבוה וליטעמיך הא דאמר שמואל רוק תפל אפי' ע"ג העין אסור דשמיעא ליה ממאן אילימא דשמיעא ליה מאבוה אלא לוי ולא חדא אמר אלא חדא שמיעא ליה מאבוה וחדא שמיעא ליה מלוי ולא ידעינן הי מאבוה הי מלוי׃

    12אמר מר עוקבא אמר שמואל שורה אדם קילורין מע"ש ונותן על גב עיניו בשבת ואינו חושש בר ליואי הוי קאי קמיה דמר עוקבא חזייה דהוה מייץ ופתח אמר ליה כולי האי ודאי לא שרא מר שמואל שלח ליה רבי ינאי למר עוקבא לישדר לן מר מהנך קילורין דמר שמואל שלח ליה שדורי משדרנא לך דלא תימא צר עין אנא אלא הכי אמר שמואל טובה טיפת צונן שחרית ורחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית מכל קילורין שבעולם תניא נמי הכי אמר רבי מונא משום רבי יהודה טובה טיפת צונן שחרית ורחיצת ידים ורגלים ערבית מכל קילורין שבעולם׃

    13הוא היה אומר: יד לעין תיקצץ. יד לחוטם תיקצץ. יד לפה תיקצץ. יד לאוזן תיקצץ. יד לחסודה תיקצץ. יד לאמה תיקצץ. יד לפי טבעת תיקצץ. יד׃

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    מפרשי רבנן עשב בעציץ שאינו נקוב כתלוש דמי כדמפרש בסוף המצניע והאי פטורא באונא דחצבא לאו כתלוש דמי הלכך התם לאו עוקר דבר מגידולו (דהוא רביתיה) והכא עוקר דבר מגידולו:

    והלכתא כדרב הונא שכותבין תפלין על עוף טהור ואע"ג דאית ביה ניקבי כיון שהדיו עובר עליו כשר ואע"ג דדחו אביי לסייעדיה מן ושסע אותו בכנפיו לרבות את העור וקאמר לעולם אימא לך לאו עור הוא ואיצטריך כו' דיחוי בעלמא הוא דדחי ומתניתין החובל בהן חייב:

    בעא מר בריה דרב מרב נחמן מהו לכתוב תפלין על עור של דג טהור. אסיקנא אם יבא אליהו ויאמר פסקה זוהמא מיניה בשעובדין אותו ואי לא לא. (פי') דשמואל וקרנא דהוו יתבי וחזו למיא דדלו ועכירי כו' הוה שמיע ליה לשמואל דגברא רבה אתי ממערבא בההוא יומא וכיון דחזא למיא דעכירי. אמר בדעתיה אי אפשר דלא שתי מינייהו והוה בריר להו דכל מאן דשתי מהנהו מיא בעידן דעכירי חייש במעיה. ועל זה אמר גברא רבה דקא אתי חייש במעיה. תהי בקנקניה. פי' כגון טעום יין שבזה הקנקן מלשון קרנא הוה תהי בחמרא (כתובות ד' קה) כלומר חזי גמריה וכיון דחזא דהוא רב גדול צוה שמואל את קרנא ועייליה לביתיה ואכלי' אוכל דמשלשל ולא אודעיה מקום בית הכסא דאיכוון לאיסויי מן חשש דבמעיה וכיון דאיצער רב ולא ידע דלאסוייה הוא דעבד הכי לטייה לא לקיים ליה ברא למאן דמצערן לצעריה ולא איקיים ליה לשמואל ברא אלא בנתא וכיון דאיתידע ליה לרב דלאסויה הוא דעביד ליה הכי ולטותיה איתקיימא בשמואל חש דלא תחלש דעתיה ואדבריה על נפשיה כדמפרש בב"ק פרק מרובה (בבא קמא דף פ') והיינו מעשה (דיסוריה) [דסוגיין] ולטייה נמי לקרנא ונפקא ליה [קרן] של בשר בעינו. פי' קאלוס בלשון יון טוב כלומר הודה לדבריו. וא"ל טוב מה שאמרת. והלכה כת"ק דמתני':

    מתני' אין עושין הילמי בשבת אבל עושה הוא מי מלחוכי תימא היכי דמפרשא בברייתא אין עושין מי מלח מרובין לתת לתוך הכבשין שבתוך הגסטרא. אבל עושה הוא מי מלח מועטים (וטובל) [ואוכל] בהן פתו ונותן לתוך התבשיל וכן הלכה ואע"ג דר' יוסי אוסר מי מלח אין הלכה כמותו דגרסי' בתחלת עירובין אמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה כרבי יוסי לא בהלמי ולא בלחיים:

    ירושלמי כל מי שנותנין לתוכה ביצה ושוקעת זו היא מי מלח אינה שוקעת הילמי תני ר' יהודה בר חביבא אין עושין מי מלח עזין והן שהביצה צפה בהן והלכתא כוותיה. ואם הביצה שוקעת בהן מותרין וכיון דאמר הביצה צפה בהן הזכיר לא טבע בימא דסדום כלומר כל מים מלוחים עזין צפן בהן:

    למימלח פוגלא אסיר לטבולי במילחא שרי:

    יין לתוך העין אסור ע"ג העין מותר.

    כשמואל דאמר שורה אדם פתו ביין ונותן ע"ג העין ואינו חוששרוק תפל אפילו ע"ג העין אסור. וכן קילורין שהוא שרן מע"ש או מי סדום ע"ג העין שרי אבל מיפתח ומימץ עיינא בין בסממנא וקילורי בין במיא דסדום כדאמר ליה מר עוקבא לבר לואי כוליה לא שרא מר שמואל. פי' חסודה בלשון ערבי אל מחגמא:

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 108b

    Shabbat 108b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 593 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אבל עושה כו' מפרש בגמ':

    והלא הוא הילמי בין רב בין מעט ואם המרובים אסורים אף המועטים אסורים ואם אלו מותרים אף אלו מותרין ובגמרא מפרש דלחומרא א"ר יוסי דכולן לאיסור מפני שהוא כמעבד מתקן את האוכל הנתון לתוכו כדי שיתקיים:

    ואלו הן המותרין נותן שמן לתוך מים בתחלה קודם שיתן המלח נותן שמן לתוך המלח בתחלה קודם שיתן המים דהשמן מעכב שאין המלח מתערב יפה עם המים ומתיש את כחו מהיות מי מלח עזין אבל לא יתן מים ומלח תחילה אפילו נותן שמן לבסוף דבשעה שנותן מים ומלח יחד הוא נראה כמעבד:

    גמ' מאי קאמר מאי הילמי ומאי מי מלח:

    לאסור או להתיר האי דקאמר שניהן שוין לאיסור או להיתר:

    כבשין ירק שכובש להתקיים:

    גיסטרא כלי שבור של חרס ואינו ראוי לכל תשמיש כשלם ומקצין אותו לכך:

    שהביצה צפה בהם כח המלח מעכבת מלשקוע:

    38 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 108b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    מפרשי רבנן עשב בעציץ שאינו נקוב כתלוש דמי כדמפרש בסוף המצניע והאי פטורא באונא דחצבא לאו כתלוש דמי הלכך התם לאו עוקר דבר מגידולו (דהוא רביתיה) והכא עוקר דבר מגידולו:

    והלכתא כדרב הונא שכותבין תפלין על עוף טהור ואע"ג דאית ביה ניקבי כיון שהדיו עובר עליו כשר ואע"ג דדחו אביי לסייעדיה מן ושסע אותו בכנפיו לרבות את העור וקאמר לעולם אימא לך לאו עור הוא ואיצטריך כו' דיחוי בעלמא הוא דדחי ומתניתין החובל בהן חייב:

    בעא מר בריה דרב מרב נחמן מהו לכתוב תפלין על עור של דג טהור. אסיקנא אם יבא אליהו ויאמר פסקה זוהמא מיניה בשעובדין אותו ואי לא לא. (פי') דשמואל וקרנא דהוו יתבי וחזו למיא דדלו ועכירי כו' הוה שמיע ליה לשמואל דגברא רבה אתי ממערבא בההוא יומא וכיון דחזא למיא דעכירי. אמר בדעתיה אי אפשר דלא שתי מינייהו והוה בריר להו דכל מאן דשתי מהנהו מיא בעידן דעכירי חייש במעיה. ועל זה אמר גברא רבה דקא אתי חייש במעיה. תהי בקנקניה. פי' כגון טעום יין שבזה הקנקן מלשון קרנא הוה תהי בחמרא (כתובות ד' קה) כלומר חזי גמריה וכיון דחזא דהוא רב גדול צוה שמואל את קרנא ועייליה לביתיה ואכלי' אוכל דמשלשל ולא אודעיה מקום בית הכסא דאיכוון לאיסויי מן חשש דבמעיה וכיון דאיצער רב ולא ידע דלאסוייה הוא דעבד הכי לטייה לא לקיים ליה ברא למאן דמצערן לצעריה ולא איקיים ליה לשמואל ברא אלא בנתא וכיון דאיתידע ליה לרב דלאסויה הוא דעביד ליה הכי ולטותיה איתקיימא בשמואל חש דלא תחלש דעתיה ואדבריה על נפשיה כדמפרש בב"ק פרק מרובה (בבא קמא דף פ') והיינו מעשה (דיסוריה) [דסוגיין] ולטייה נמי לקרנא ונפקא ליה [קרן] של בשר בעינו. פי' קאלוס בלשון יון טוב כלומר הודה לדבריו. וא"ל טוב מה שאמרת. והלכה כת"ק דמתני':

    מתני' אין עושין הילמי בשבת אבל עושה הוא מי מלח וכי תימא היכי דמפרשא בברייתא אין עושין מי מלח מרובין לתת לתוך הכבשין שבתוך הגסטרא. אבל עושה הוא מי מלח מועטים (וטובל) [ואוכל] בהן פתו ונותן לתוך התבשיל וכן הלכה ואע"ג דר' יוסי אוסר מי מלח אין הלכה כמותו דגרסי' בתחלת עירובין אמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה כרבי יוסי לא בהלמי ולא בלחיים:

    ירושלמי כל מי שנותנין לתוכה ביצה ושוקעת זו היא מי מלח אינה שוקעת הילמי תני ר' יהודה בר חביבא אין עושין מי מלח עזין והן שהביצה צפה בהן והלכתא כוותיה. ואם הביצה שוקעת בהן מותרין וכיון דאמר הביצה צפה בהן הזכיר לא טבע בימא דסדום כלומר כל מים מלוחים עזין צפן בהן:

    למימלח פוגלא אסיר לטבולי במילחא שרי:

    יין לתוך העין אסור ע"ג העין מותר.

    כשמואל דאמר שורה אדם פתו ביין ונותן ע"ג העין ואינו חושש רוק תפל אפילו ע"ג העין אסור. וכן קילורין שהוא שרן מע"ש או מי סדום ע"ג העין שרי אבל מיפתח ומימץ עיינא בין בסממנא וקילורי בין במיא דסדום כדאמר ליה מר עוקבא לבר לואי כוליה לא שרא מר שמואל. פי' חסודה בלשון ערבי אל מחגמא:

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 108b · Sefaria

    Meiri

    המשנה השניה אין עושין הלמי בשבת אבל עושה הוא מי מלח וטובל בהן פתו ונותן לתוך התבשיל אמר ר' יוסי והלא הלמי בין מרובה בין מועטת ואלו הן מי מלח המותרין נותן שמן בתחלה לתוך המים או לתוך המלח אמר הר"ם פי' הלמי הוא המים והמלח ואין בין הלמי ומי מלח אלא שהלמי שיעור גדול ומי מלח שיעור קטן ור' יוסי מחמיר ואוסר אפי' מי מלח ואינו מתיר אלא שישפוך על המלח או על המים ואין הלכה כר' יוסי:

    אמר המאירי המשנה השניה והכונה בה בביאור החלק השני והוא שאמר אין עושין הילמי בשבת והוא תערובת מים ושמן ומלח שהיו נותנין מלח בתוך הכלי ומים עליהם והיו אותם המים עזים ואח"כ נותנין שם מעט שמן להטעים וענין איסורו מפני שנראה כמי שעושהו לתקון אוכלין הניתנין בתוכן שיתקיימו יפה והרי זה כמולח את הבשר להעמידו לצרך חול שלא יסרח ואע"פ שבפרק כלל גדול אמרו אין עיבוד באוכלים פירושו לענין חיוב כרת וחטאת הא מ"מ איסור חכמים יש בו כמו שכתבנו שם ג"כ במליחת הבשר והוא שאמרו במסכת י"ט שאסור למלוח בשר ביום טוב אא"כ לצורך היום אבל עושין מי מלח ופי' בגמ' מי מלח מועטין פירוש לעשות הילמי מועט ולא בא להפקיע משם את השמן שאף בתערובת שמן הם קרויים מי מלח או הילמי אבל בא להתיר כל זמן שהם מועטין שאדם מרגיש בהם שאינם נעשות אלא לצורך השבת לטבול שם את פתו או ליתן לתוך התבשיל ולא ליתן שם אוכלין מרובין להתקיים שם אחר שעה עד שיהא סבור שהוא עושה כן לצורך חול ור' יוסי מחמיר בזו אף במועט ואמר והלא היא הילמי בין מרובה בין מועטת ומאחר שאף המועטת נקראת הילמי יאמרו מ"מ הילמי מותר ואין חילוק בין רב למעט אלא אלו הן מי מלח המותרין שנותן שמן תחלה לתוך המלח קודם שיבאו המים לשם או למים קודם שיבא המלח לשם וכל שהשמן קודם לעירוב המים והמלח אינו נקרא הילמי שחלקות השמן ומתיקותו מונע חוזק תערובת המים והמלח שאינן נעשות עזים ולא ראויות לקיים שם אוכלין אלא לטבל בהם פת לשעתו או ליתן לתוך קערות תבשיליהן אבל כשנתערבו המים והמלח תחלה כבר נעשו עזים וראויים לכך ואין השמן מוציאן מחזקתן או שהרואה נתינת המלח והמים אינו מרגיש שיהא השמן עתיד לבא לשם ויחשוב שלקיים אוכלין הוא עושה ומ"מ הלכה כתנא קמא כמו שאמרו בראשון של מציעא ובמסכת עירובין אין הלכה כר' יוסי לא בהילמי ולא בלחיים ר"ל שהיה מצריך ברחבן ועוביין שלשה טפחים ואינו כן אלא גבהן עשרה ורחבן ועוביין כל שהוא ואחר שכן הילמי מותרין בכל ענין ובלבד במועטין שיהא ניכר בהם שלצורך שעה הם עשויים הא כל שלקיים אף לשבת עצמו אסור שנראה כעושה לצורך חול וכ"ש אם עושה אותן בדרך שנראה שלקיים אוכלין הוא עושה כגון על הכבשים ר"ל על הירקות שאדם כובש להתקיים ובתוך גיסטרא והוא כלי חרש הנשבר שאינו ראוי לתשמישו הראשון ומקצין אותו לכך:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הם:

    מי מלח בלא שמן כל שהם עזים הרבה לא היה דרכן לעשותו לטבול בהן פתן לשעתן אלא להצניען לערב מהם כל השבוע במורייסן ואחר שכן אף במועטין אסור לעשותן הא כל שאינן עזים כל כך מותר וא"כ לא אסרו במשנתנו מי מלח בלא שמן אלא בעזים ואיזהו שיעורן לאיסור כל שיש שם שני שלישי מלח ושליש מים והיאך אתה מרגיש בדבר זה כל שהביצה שאדם רוצה לטבל בתוכו צפה ואינה שוקעת הרי הן מי מלח עזים שכח חוזק המלח מונעו מלשקוע על דרך מה שאמרו דרך הפלגה לא טבע איניש בימא דסדום וכל ששוקע' אינה אלא הילמי שהתרנו במשנה:

    מותר למלוח את הביצה בשבת לאוכלה אבל צנון אסור למלחו ר"ל עגול על עגול ומלח באמצע כדרך שעושין הרבה בני אדם אבל מותר לטובלו במלח בשעת אכילתו שאין זה אלא כמליחת ביצה:

    ימה של סדום היה ידוע אצלם במים שבה שהיו מרפאין את העינים ואע"פ שבמלח היוצא מהם אמרו שמסמא את העינים הפיכא סדום והפיכן מלהא מימיה מרפאין ומלח היוצא מהן מסמא או שמא כח המלח חזק יותר מדאי או שמא מרפאין את החולה ומסמאין את הבריא כדרך הרבה מהדברים הרפואיים מעתה מותר ליתן מאותם המים על גב העין אף במקום שאין שם סכנה שלא גזרו הרפואה למי שאין צריך לה כל כך אלא מגזירת שחיקת סמנים וכל שאין ניכר שיהא לרפואה לא גזרו בו ומ"מ אסור לו להיות מתמיד בפתיחת העין וסגירתו בעוד שהמים על גב העין והוא הנקרא כאן מעמץ ומפתח שנראה בזה כמכוין לרפואה בתחלה אלא נותן על גב העין ואם יכנסו יכנסו ומ"מ נתינה בתחלה בתוך העין אסור וכן הדין והענין ביין שנתינתו בתחלה לתוך העין אסור על גב העין מותר ובלבד שלא יעמוץ ויפתח והוא שאמרו שורה אדם פתו ביין ונותנו על גב העין בשבת וכן שורה אדם קילורין מערב שבת ונותן על גב עינו בשבת אבל רוק תפל אפי' על גב העין אסור שרפואתו ידועה לכל והכל מרגישין בה אבל שאר הדברים אפי' הקילורין אין הדברים ברורים בהם כל כך שהן לרפואה אחר שאין חולי ניכר בעינו כל כך ושאינו נותנם לתוך העין ולא עוד אלא שאמרו טובה טיפת צונן שחרית ורחיצת ידים ורגלים בחמין בערבית מכל קילורין שבעולם ולא עוד אלא שאף הרואה יאמר שדרך רחיצה היא ואינו מרגיש בו שהוא קילור ולעצמו מיהא הואיל ומזקיקים אותו לשרותם מערב שבת אין כאן גזירה ומ"מ י"מ בקילור זה לא קילור וכחול הידוע לכך אלא ששורה עשבים מערב שבת במים על הדרך שעושים עכשיו בשומר שמימיו יפין לעינים ונותן מאותן המים על גבי עיניו שאין הדבר ניכר:

    Meiri on Shabbat 108b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    שם אמר רב יהודה להתיר מדלא קתני (לאסור) [ר"י אוסר] כו' דאסוף דברי ת"ק דקאמר אבל עושה מי מלח כו' סגי ליה דהל"ל ר"י אוסר אבל ר"י מתיר לא שייך למיתני דהא ת"ק נמי מתיר למי מלח ועוד י"ל כיון דלישנא דר"י משמע הכי ומשמע הכי ע"כ כוונתו להתיר מדלא קתני בהדיא ר"י אוסר דלא ניתי למיטעי למימר להתיר אבל השתא לא תקשה הא דלא קתני ר"י מתיר דלא אכפת ליה אם נטעה לאסור וכיוצא בסוגיא זו איתא בפרק אלו טריפות גבי צלע וחוליא ודו"ק:

    בפרש"י בד"ה תקצץ ולא תגע שוב כו' עכ"ל דהכא גבי פי הטבעת לא משמע ליה לפרושי דומיא דכל הני דלעיל לענין נטילת שחרית משום דעיקר הנטילה בשחרית שרוח רעה שורה על הידים וזה אינו תלוי באמה אלא בכל היום קאמר שאם נגע בפי הטבעת בעי נטילה ולא תגע שוב בעין או באוזן קודם נטילה ובפי' שני כתב דלא לענין נטילה כלל קאמר אלא שלא יהא רגיל למשמש בה מפני תחתוניות וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 108b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' אלא אמר רבה לאסור וכן אמר ר' יוחנן וכו' כצ"ל:

    ואמרו במערבא מלחי בישרי כו' פי' בחול אלמא [חשיב] תיקון הוא כן משמע בפוסקים:

    כי ה ה דרבין הוה שקיל וכו' אמר ליה מהו למימשי מהני מיא וכו' כצ"ל:

    וחד אמר רוק תפל אפי' על נבי העין אסור וכו' כצ"ל:

    Maharam on Shabbat 108b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ונותן על גב עיניו עי' לעיל דף יח ע"א תד"ה ומתרפאת:

    Gilyon HaShas on Shabbat 108b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָמַר רַב יוֹסֵף הֲפוּכָה סְדוֹם וַהֲפוּכָה מִילֵי. נראה לי בס"ד, ודאי רב יוסף לחדודי התלמידים הוא דבעי בקושייא זו, ולכן קודם שאמר הקושיא אמר הֲפוּכָה סְדוֹם וַהֲפוּכָה מִילֵי, רמז בזה להגדולים היושבים בבית המדרש שלא יחשבו חס וחלילה שהוא טועה להקשות קושיא זו בטעות, לכך אמר כיון דהפוכה סדום גם אני רוצה להפך מיליה להקשות בה קושיא בטעות כדי לחדד התלמידים.

    טוֹבָה טִפַּת צוֹנֵן שַׁחֲרִית, וּרְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם עַרְבִית, מִכָּל קִילוֹרִין שֶׁבָּעוֹלָם. עיין בהר"ן טעם לזה עיין שם. ונראה לי בס"ד בדרך רמז הצונן הוא מצד החסד לכן מסוגל בבוקר ששולט בו החסד, והחום מצד הגבורה לכן מסוגל בערבית זמן שליטת הגבורה, נמצא יש תועלת מן הקר ומן החם להאיר לעינים החושית. לכך התורה שמאירה עין השכלית נקראת אש ונקראת מים שהם חם וקר. ובזה יובן בס"ד על התורה (משלי לא, יד) מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ, 'מֶּרְחָק' אותיות 'קר חם'. ובזה יובן (ירמיהו לא, ב) מֵרָחוֹק הֳ' נִרְאָה לִי, רצונו לומר הן בעת קר הן בעת חם נִרְאָה לִי, ועל כן מחבב אותי ואומר לי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ, ולכן נאמר באברהם אבינו ע"ה, וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק (בראשית כב, ד).

    Ben Yehoyada on Shabbat 108b · Sefaria

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 108, Amud Bet, about 593 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 134 words

      Opens “אבל עושה הוא את מי המלח, וטובל…”

    2. Segment 219 words

      Opens “גמ׳ מאי קאמר? א"ר יהודה אמר שמואל,…”

      Named: שמואל.

    3. Segment 348 words

      Opens “א"ר יוסי: והלא הוא הילמי, בין מרובין…”

      Named: רבי יוסי, רב יהודה, רבי יוחנן, רבה.

    4. Segment 466 words

      Opens “תניא נמי הכי: אין עושין מי מלח…”

    5. Segment 54 words

      Opens “(עזין צנון ואתרוג סימן).…”

    6. Segment 633 words

      Opens “תני רבי יהודה בר חביבא: אין עושין…”

      Named: רבי יהודה בר חביבא, רב יוסף בר אבא, רבה, אבא, אביי.

    7. Segment 759 words

      Opens “למאי עבדי לה? א"ר אבהו: למורייסא. תני…”

      Named: רבי יהודה בר חביבא, רב חזקיה, רב נחמן, אביי, שמואל, עולא.

    8. Segment 816 words

      Opens “תני ר' יהודה בר חביבא: אתרוג צנון…”

    9. Segment 975 words

      Opens “כי אתא רב דימי אמר: מעולם לא…”

      Named: רב דימי, רב יוסף, רבי ירמיה, אביי.

    10. Segment 1050 words

      Opens “מהו למימץ ולמיפתח אמר?! ליה זו לא…”

      Named: רב מתנה, שמואל.

    11. Segment 1168 words

      Opens “תסתיים דאבוה דשמואל הוא דאמר יין בתוך…”

      Named: שמואל.

    12. Segment 1295 words

      Opens “אמר מר עוקבא אמר שמואל שורה אדם…”

      Named: רבי ינאי, רבי מונא, רבי יהודה, שמואל.

    13. Segment 1326 words

      Opens “הוא היה אומר: יד לעין תיקצץ. יד…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim

      Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…

      Source: Shabbat 108b · Segment 12 — “…שמואל שלח ליה רבי ינאי למר עוקבא לישדר לן…

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Shabbat 108b · Segment 7 — “למאי עבדי לה?

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Shabbat 108b · Segment 9 — “…בימא דסדום. אמר רב יוסף: הפוכה סדום, והפוכה מילה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 108b · Segment 2 — “…א"ר יהודה אמר שמואל, ה"ק אין עושין מי מלח…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 108b · Segment 6 — “…בהן. וכמה? אמר אביי: תרי תילתי מילחא ותילתא מיא.

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Shabbat 108b · Segment 7 — “…להא, דכי אתא עולא ואמר במערבא מלחי כישרי כישרי,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 108b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026