Talmud Builders

    Shabbat 10b

    Back to index

    English translation — Shabbat 10b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1the bathroom is different, as it is disgusting. Once a place is called a bathroom it is disgusting and no longer fit for prayer. However, until he actually bathes in a bathhouse it remains fit for prayer.

    2It was taught in the Tosefta : There is no greeting [ shalom ] others permitted in the bathhouse. The Gemara comments that this statement supports the opinion of Rav Hamnuna in the name of Ulla, who said: It is forbidden for a person to greet [ shalom ] his friend in the bathhouse because Shalom is one of the names of God, as it is stated: “And Gideon built there an altar for God and he called Him Lord Shalom” (Judges 6:24). Therefore, it is prohibited to utter the word shalom in a dishonorable place.

    3The Gemara asks: But if so, words connoting faithfulness are also forbidden to say in the bathroom, as it is written “The faithful God who keeps the covenant and the kindness” (Deuteronomy 7:9). And if you say that it is indeed so, that it is forbidden to use the language of faithfulness in the bathroom, didn’t Rava bar Meḥasseya say that Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: It is permitted to say faithfulness in the bathroom? The Gemara answers: There is a difference between the terms: There, the name of God itself is not called in that way, as we translate it as “the faithful God.” However, here, the name of God Himself is called Shalom, as it is written: “And he called Him Lord Shalom.” It is not an adjective, but a holy name in and of itself.

    4Incidental to the halakhic statement in his name, the Gemara also cites another statement that Rava bar Meḥasseya said that Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: One who gives a gift to another must inform him that he is giving it to him. As it is stated: “Only keep My Shabbatot for it is a sign between Me and you for your generations to know that I am God Who sanctifies you” (Exodus 31:13). When the Holy One, Blessed be He, gave Shabbat to Israel, He told Moses to inform them about it. That was also taught in a baraita : The verse states: “For I am God Who sanctifies you,” meaning that the Holy One, Blessed be He, said to Moses: I have a good gift in My treasure house and Shabbat is its name, and I seek to give it to Israel. Go inform them about it. From here Rabban Shimon ben Gamliel said: One who gives a gift of bread to a child needs to inform his mother that he gave it to him. The Gemara asks: What does he do to the child, so that his mother will know that he gave him a gift? Abaye said: He should smear him with oil or place blue shadow around his eye in an obvious manner. When the mother of the child notices and asks him about it, he will tell her that so-and-so gave him a piece of bread. The Gemara asks: And now that we are concerned about witchcraft involving oil or eye shadow, what should one who gives a gift do? Rav Pappa said: He should smear him with food of the same type that he gave him to eat.

    5With regard to the halakha itself, the Gemara asks: Is that so? Didn’t Rav Ḥama bar Ḥanina say: One who gives a gift to his friend need not inform him, as God made Moses’ face glow, and nevertheless it is stated with regard to Moses: “And Moses did not know that the skin of his face shone when He spoke with him” (Exodus 34:29)? The Gemara answers: This is not difficult. When Rav Ḥama bar Ḥanina said that he need not inform him, he was referring to a matter that is likely to be revealed. When Rabban Shimon ben Gamliel said that he needs to inform him, he was referring to a matter that is not likely to be revealed. The Gemara asked: If so, isn’t Shabbat likely to be revealed, as it will be necessary to inform them of Shabbat together with the other mitzvot? Why was Moses asked to inform them about Shabbat separately? The Gemara answers: The giving of its reward is not likely to be revealed, and it was necessary to inform them about so extraordinary a gift.

    6The Gemara relates that Rav Ḥisda would take in his hand two gifts of the priesthood separated from an ox. He said: Anyone who comes and tells me a new halakha in the name of Rav, I will give these gifts to him. Rava bar Meḥasseya said to him, Rav said as follows: One who gives a gift to his friend needs to inform him, as it stated: “To know that I am God Who sanctifies you.” He gave the gift to Rava bar Meḥasseya. Rava bar Meḥasseya said to Rav Ḥisda: Are the halakhot of Rav so beloved to you? Rav Ḥisda said to him: Yes. Rava bar Meḥasseya said to him, this is what Rav said: Fine wool is precious to those who wear it (Rav Ya’akov Emden), meaning only a person who is used to delicate items can appreciate their quality. Rav Ḥisda said to him excitedly: Did Rav say that? The latter statement is preferable to me more than the first. And if I were holding another gift I would give it to you.

    7And Rava bar Meḥasseya said that Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: A person should never distinguish one of his sons from among the other sons by giving him preferential treatment. As, due to the weight of two sela of fine wool [ meilat ] that Jacob gave to Joseph, beyond what he gave the rest of his sons, in making him the striped coat, his brothers became jealous of him and the matter unfolded and our forefathers descended to Egypt.

    8And Rava bar Meḥasseya said that Rav Ḥama bar Gurya said Rav said: A person should always seek and dwell in a city whose settling took place in the recent past, meaning that it was recently established, as due to the fact that its settling is recent its sins are few, as its residents have not yet had the opportunity to commit many sins there. As it is stated that Lot said to the angel: “Behold, here is this city that is close to run away to and it is small” (Genesis 19:20). What is the meaning of the word close? If you say: That it is close in distance and truly small, why did he need to say that to the angel? Didn’t they see it? Rather, the meaning of the word close must be because its settling was close, that it had been recently settled, and therefore its sins were few. Rabbi Avin said: What is the verse that teaches us that Zoar was newer than the other cities? As it is written: “I will escape there please [ na ]” (Genesis 19:20); the numerological value of nun alef , the letters of the word na , is fifty-one, while Sodom was fifty-two years old. And Sodom’s tranquil period

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שאני בית הכסא דמאיסושם מגונה עליו מש"ה מספקא לן בהזמנתו:

    ויקרא לוגדעון להקב"ה ה' שלום:

    הימנותאלהזכיר אמונה בבית הכסא:

    צריך להודיעומתן פלוני אתן לך וזהו דרך כבוד דשמא יתבייש לקבלה ומתוך כך מתרצין בדברים ואינו בוש בדבר וכן אם נתנה בביתו שלא מידיעתו צריך להודיעו שמידו באה לו שמתוך כך יהא אוהבו:

    לדעת כי אני ה' וגו'להודיעם אני בא שאני רוצה לקדשם:

    שייף ליה משחאישפשפנו בשמן בין עיניו דבר הנראה שתשאלנו אמו מי עשה כן ויאמר לה התינוק פלוני עשה וגם פת נתן לי:

    ומלי ליה כוחלאנותן כחול סביב עינו וכן לשונו בתלמוד:

    לכשפיםשתחשדנו שכשפו:

    לאגלויימי נתנו לו:

    מתן שכרה כו'והוא הודיעם [ע"י משה] בעל פה מה שכרה:

    רב חסדאכהן הוה כדאמרינן (ברכות פ"ו דף מד.) גבי עיר אחת היתה בא"י ובה שמונים זוגות אחים כהנים הנשואים שמונים זוגות אחיות כהנות ובדקו מסורא עד נהרדעא ולא אשכחו אלא תרתי בנתיה דרב חסדא דהוו נסיבי לרמי בר חמא ולמר עוקבא בר חמא:

    הוה נקיט תרתי מתנתא דתוראזוג של זרוע לחיים וקיבה שנתנה לו ורשאי להאכילן לישראל ואע"ג דרב חסדא בח"ל הוה לא ילפינן מהכא דמתנות נוהגות בזמן הזה דהאידנא נהוג עלמא כתלתא סבי (ברכות דף כב.) כרבי יאשיה בכלאים וכרבי יהודה בטבילת בעלי קריין לת"ת וכרבי אלעאי בראשית הגז שהיה אומר אינו נוהג אלא בארץ וכן מתנות בימי רב חסדא אכתי לא נהוג כר' אלעאי ובימי ר"נ בר יצחק נהוג כוותיה בראשית הגז ולא במתנות והשתא קא חזינא דנהוג אף במתנות וכי היכי דאחזו במנהג בראשית הגז בימי ר"נ ולא מחינא בהו ונהגנא כולא כוותיה השתא דנהוג אף במתנות לא משנינן מנהגא:

    חדתאחדשה שלא שמעתיה:

    מילתא אלבישי' יקיראמעיל דמיו יקרים למי שרגיל ללובשו כלומר לפי שאתה תלמידו של רב ורגיל בשמועותיו אתה מחזר אחריהם:

    משקל ב' סלעיםלאו דוקא נקט בתלמידי רבינו יצחק הלוי מצאתי כתונת פסים סביב פס ידו נתן מילת ולא כל הכתונת:

    שישיבתה קרובהשנתיישבו בה מקרוב כלומר עיר חדשה:

    דמקרבאלנוס שם:

    וזוטאולא צריכין אתם להקפיד על קיומה:

    הא קא חזו להלמה ליה למימר להו:

    שישיבתה קרובהשנה אחת קדמה לה סדום כדמפרש של סדום חמשים ושתים דע"כ בוני מגדל בארץ שנער היו ולא היה ישוב בעולם אלא באותה בקעה כדכתיב (בראשית י״א:א׳) ויהי כל הארץ שפה אחת וגו' ויהי בנסעם מקדם ומשם נפוצו למקומות אחרים כשנתפלגו ובנו להם עיירות ומשנתפלגו עד שחרבה סדום אינו אלא חמשים ושתים שנה שהרי בסוף ימי פלג נתפלגו הארצות כדתניא בסדר עולם אמר רבי יוסי נביא גדול היה עבר שקרא בנו פלג כי בימיו נפלגה הארץ ואם תאמר בתחלת ימיו והלא יקטן אחיו קטן ממנו והוליד משפחות ונתפלגו ואם תאמר באמצע ימיו לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש נתן לך סימן ולא תדע באיזו משנותיו אלא בסוף ימיו צא וחשוב שנותיו של פלג ונמצא שנה שמת בה היא שנת מ"ח לאברהם וכשחרב סדום שנת צ"ט לאברהם שהרי בו ביום נתבשרה שרה ולשנה אחרת ילדה ואברהם בן מאת שנה וגו' (שם כא):

    ושלותההאמורה בה גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה וגו' (יחזקאל ט״ז:מ״ט) וכתיב נתיב לא ידעו עיט לא הדריכוהו וגו' (איוב כ״ח:ז׳):

    שבת י עמוד ב

    1שאני בית הכסא דמאיס.

    2אין שם שאילת שלום. מסייע ליה לרב המנונא משמיה דעולא דאמר: אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בבית המרחץ, משום שנאמר ״(שופטים ו״, כד) ״ויקרא לו ה' שלום״.

    3אלא מעתה ״הימנותא״ נמי אסור למימר בבית הכסא, דכתי' (דברים ז, ט) ״האל הנאמן״. וכ"ת ה"נ והאמר רבא בר מחסיא, אמר רב חמא בר גוריא, אמר רב: שרי למימר ״הימנותא״ בבית הכסא! התם שם גופיה לא איקרי הכי, דמתרגמינן ״אלהא מהימנא״, הכא שם גופיה איקרי ״שלום״ דכתיב ״ויקרא לו ה' שלום״.

    4ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הנותן מתנה לחבירו, צריך להודיעו. שנאמר: ״(שמות לא יג)״לדעת כי אני ה' מקדשכם״. תניא נמי הכי?! לדעת כי אני ה' מקדשכם א"ל הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם מכאן ארשב"ג הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו מאי עביד ליה אמר אביי שאיף ליה משחא ומלי ליה כוחלא והאידנא דחיישי' לכשפים מאי אמר רב פפא שאיף לי' מאותו המין׃

    5איני והאמר רב חמא (בר) חנינא הנותן מתנה לחבירו א"צ להודיעו שנאמר ״(שמות לד״, כט) ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו לא קשיא הא במילתא דעבידא לאגלויי הא במילתא דלא עבידא לאגלויי והא שבת דעבידא לגלויי מתן שכרה לא עביד לגלויי׃

    6רב חסדא הוה נקיט בידיה תרתי מתנתא דתורא אמר כל מאן דאתי ואמר לי שמעתתא חדתא משמיה דרב יהיבנא ליה ניהליה א"ל רבא בר מחסיא הכי אמר רב הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו שנאמר ״לדעת כי אני ה' מקדשכם יהבה ניהליה אמר חביבין עלך שמעתתא דרב כולי האי א״ל אין א"ל היינו דאמר רב מילתא אלבישייהו יקירא א"ל אמר רב הכי בתרייתא עדיפא לי מקמייתא ואי הוה נקיטנא אחריתי יהיבנא לך:

    7ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים:

    8ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם יחזר אדם וישב בעיר שישיבתה קרובה שמתוך שישיבתה קרובה עונותיה מועטין שנאמר ״(בראשית יט״, כ) הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה״. והיא מצער מאי קרובה אילימא קרובה דמיקרבא וזוטא והא קא חזו לה אלא מתוך שישיבתה קרובה עונותיה מוצערין א"ר אבין מאי קרא דכתיב ״(בראשית יט״, כ) אמלטה ״נא שמה נ"א בגימטריא נ' וחד הוי, ושל סדום נ' וב' ושלותה׃

    Tosafot

    שאני בית הכסא דנפיש זוהמאתימה בסוף פ"ק דנדרים (דף ז'.) גרס בעי רבינא הזמינו לבית הכסא והזמינו לבית המרחץ מהו אלמא במרחץ נמי מיבעי ליה ויש שמוחקין אותו שם מן הספרים משום הך דהכא ומיהו יש לקיים שם הגיר' והכא ה"פ מאי לאו כי היכי דלא איפשיטא ליה מבית הכסא ה"נ לא איפשיטא ליה מבית המרחץ ומשני שאני בית הכסא דנפיש זוהמיה להכי לא איפשיטא ליה אבל מרחץ בתר דבעיא הדר פשטא א"נ הזמינו לבית המרחץ אינו מדברי רבינא אלא הש"ס הוא דמסיק שאינו רוצה לחלק וכן יש בכמה מקומות:

    דמתרגמינן אלהא מהימנאתימה דשלום נמי מתרגמינן דעבד ליה שלום וי"ל דהתם קראו שלום על שם שהוא עושה שלום דאי לא קראו שלום אלא בעי למימר ה' שלום ה' העושה לו שלום א"כ ה"ל למימר ה' שלומו:

    הנותן מתנה לחברו צריך להודיעוודוקא במתנה שנותן לו ע"י אהבה שאין המקבל מתבייש אבל הנותן צדקה שהמקבל מתבייש מתן בסתר יכפה אף (משלי כ״א:י״ד):

    יהבה ניהליהדמותרת לזרים כפירוש הקונטרס והכי מוכח בפרק הזרוע (חולין קלב.) והא דאמר בפ"ב דכתובות (דף כה.) חזקה לכהונה חילוק מתנות כגון שמעיד לו דבתורת כהונה יהבה ניהליה:

    ה"ג נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצריםואע"ג דבלאו הכי נגזר דכתיב (בראשית ט״ו:י״ג) ועבדום וענו אותם שמא לא היה נגזר עליהם עינוי כ"כ אלא ע"י זה שהרי ארבע מאות שנה התחילו קודם שנולד יצחק ל' שנים:

    ושל סדום נ"ב שנהכמו שמוכיח בקונ' שהיה אברהם בן מ"ח שנה כשנבנית סדום ושלותה כ"ו שנים משמע שהיה אברהם בן ע"ג כשהרג את המלכים ובסדר עולם משמע שהיה בן ע"ה שנה כשהכה את המלכים דקאמר התם אברהם אבינו כשנדבר עמו בין הבתרים בן ע' שנה היה שנאמר ויהי מקץ שלשים שנה וגו' וחזר לחרן ושהה שם ה' שנים שנאמר ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן וגו' ואותה שנה שיצא מחרן שנת רעב היתה ירד למצרים ושהה שם ג' חדשים בא וישב לו באלוני ממרא היא שנה שכבש את המלכים ולפ"ז לא היתה שלותה אלא כ"ד וצריך לומר שהיתה בשלוה ב' שנים בתחלה:

    License: CC0

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    רב חסדא הוה נקט מתנתא דתורא בידיהרב חסדא כהן הוה ותמצא במסכת ברכות בפרק כיצד מברכין (ברכות דף מד) אמר ר' יצחק עיר אחת היתה בארץ ישראל וגופנא שמה והיו בה שמונים זוגים אחים כהנים לשמנים זוגות אחיות כהנות ובדקו רבנן מסורא ועד נהרדעא ולא אשכחו אלא תרתי בנתיה דרב חסדא כו' ואע"ג דאינהי כהנתא אינהו לא כהני:

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 10b

    Shabbat 10b. The full printed text of this folio side — 8 numbered segments, about 387 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שאני בית הכסא דמאיס ושם מגונה עליו מש"ה מספקא לן בהזמנתו:

    ויקרא לו גדעון להקב"ה ה' שלום:

    הימנותא להזכיר אמונה בבית הכסא:

    צריך להודיעו מתן פלוני אתן לך וזהו דרך כבוד דשמא יתבייש לקבלה ומתוך כך מתרצין בדברים ואינו בוש בדבר וכן אם נתנה בביתו שלא מידיעתו צריך להודיעו שמידו באה לו שמתוך כך יהא אוהבו:

    לדעת כי אני ה' וגו' להודיעם אני בא שאני רוצה לקדשם:

    שייף ליה משחא ישפשפנו בשמן בין עיניו דבר הנראה שתשאלנו אמו מי עשה כן ויאמר לה התינוק פלוני עשה וגם פת נתן לי:

    ומלי ליה כוחלא נותן כחול סביב עינו וכן לשונו בתלמוד:

    לכשפים שתחשדנו שכשפו:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 10b · Sefaria

    Tosafot

    שאני בית הכסא דנפיש זוהמא תימה בסוף פ"ק דנדרים (דף ז'.) גרס בעי רבינא הזמינו לבית הכסא והזמינו לבית המרחץ מהו אלמא במרחץ נמי מיבעי ליה ויש שמוחקין אותו שם מן הספרים משום הך דהכא ומיהו יש לקיים שם הגיר' והכא ה"פ מאי לאו כי היכי דלא איפשיטא ליה מבית הכסא ה"נ לא איפשיטא ליה מבית המרחץ ומשני שאני בית הכסא דנפיש זוהמיה להכי לא איפשיטא ליה אבל מרחץ בתר דבעיא הדר פשטא א"נ הזמינו לבית המרחץ אינו מדברי רבינא אלא הש"ס הוא דמסיק שאינו רוצה לחלק וכן יש בכמה מקומות:

    דמתרגמינן אלהא מהימנא תימה דשלום נמי מתרגמינן דעבד ליה שלום וי"ל דהתם קראו שלום על שם שהוא עושה שלום דאי לא קראו שלום אלא בעי למימר ה' שלום ה' העושה לו שלום א"כ ה"ל למימר ה' שלומו:

    הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו ודוקא במתנה שנותן לו ע"י אהבה שאין המקבל מתבייש אבל הנותן צדקה שהמקבל מתבייש מתן בסתר יכפה אף (משלי כ״א:י״ד):

    יהבה ניהליה דמותרת לזרים כפירוש הקונטרס והכי מוכח בפרק הזרוע (חולין קלב.) והא דאמר בפ"ב דכתובות (דף כה.) חזקה לכהונה חילוק מתנות כגון שמעיד לו דבתורת כהונה יהבה ניהליה:

    ה"ג נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים ואע"ג דבלאו הכי נגזר דכתיב (בראשית ט״ו:י״ג) ועבדום וענו אותם שמא לא היה נגזר עליהם עינוי כ"כ אלא ע"י זה שהרי ארבע מאות שנה התחילו קודם שנולד יצחק ל' שנים:

    ושל סדום נ"ב שנה כמו שמוכיח בקונ' שהיה אברהם בן מ"ח שנה כשנבנית סדום ושלותה כ"ו שנים משמע שהיה אברהם בן ע"ג כשהרג את המלכים ובסדר עולם משמע שהיה בן ע"ה שנה כשהכה את המלכים דקאמר התם אברהם אבינו כשנדבר עמו בין הבתרים בן ע' שנה היה שנאמר ויהי מקץ שלשים שנה וגו' וחזר לחרן ושהה שם ה' שנים שנאמר ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן וגו' ואותה שנה שיצא מחרן שנת רעב היתה ירד למצרים ושהה שם ג' חדשים בא וישב לו באלוני ממרא היא שנה שכבש את המלכים ולפ"ז לא היתה שלותה אלא כ"ד וצריך לומר שהיתה בשלוה ב' שנים בתחלה:

    Tosafot on Shabbat 10b · Sefaria · CC0

    Rav Nissim Gaon

    רב חסדא הוה נקט מתנתא דתורא בידיה רב חסדא כהן הוה ותמצא במסכת ברכות בפרק כיצד מברכין (ברכות דף מד) אמר ר' יצחק עיר אחת היתה בארץ ישראל וגופנא שמה והיו בה שמונים זוגים אחים כהנים לשמנים זוגות אחיות כהנות ובדקו רבנן מסורא ועד נהרדעא ולא אשכחו אלא תרתי בנתיה דרב חסדא כו' ואע"ג דאינהי כהנתא אינהו לא כהני:

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 10b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמר רב המנונא אסור ליתן שלום לחבירו בביהכ"ס שהשם גופיה איקרי שלום שנאמר ויקרא לו ה' שלום אבל לומר נאמן בבית הכסא מותר שאינו שם שנא' האל הנאמן ומתרגמי' אלהא מהימנא:

    אמר רב הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו שנאמר לדעת כי אני ה' מקדשכם. והני מילי במילתא דלא עבידא לאיתגלויי. אבל במילתא דעבידא לאיתגלויי לא. שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו:

    אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו אחד משאר בניו שהרי בשביל ב' סלעים מילת שהוסיף יעקב אבינו ליוסף נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים:

    אמר רב לעולם יחזר אדם וישב בעיר שישיבתה קרובה [שמתוך שישיבתה קרובה] עונותיה מועטין א"ר חנן מאי קרא שנאמר הלא מצער היא ותחי נפשי כלומר מצער עתה בקרוב נתיישבה. א"ר יצחק ישיבת צוער נ"א שנה היתה שנאמר אמלטה נא שמה נא בגימטריא הכי הוו.

    ישיבתה של סדום נ"ב שנה הוה שהיתה מוקדמת לצוער שנה ושלותה כ"ו דכתיב שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעומר ושלש עשרה שנה מרדו הרי כ"ה שנה ובארבע עשרה למרידה בא כדרלעומר והחריבה נמצאת שלותה כ"ו שנים ותשולם נ"ב לישיבתה:

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 10b · Sefaria

    Meiri

    יש בני אדם שרגילים בדבריהם דרך שבועה לומר הימנותא וביאור ענינה כלומר באמונה או במי שהוא נאמן ומלה זו הואיל ואין גופה מיוחד לאחד משמותיו של הקב"ה מותר לאמרה אף בבית הכסא ואע"פ שהוא נגזר ממלת האל הנאמן אין מלת נאמן אמורה אלא דרך תואר מושאל אצלו ית' כמו שנודע למבינים ואע"פ שרוב שמות בדרך זה מ"מ יש מהן שנתייחדו בפי ההמון יותר ונאסרו על פי יחודם:

    הנותן מתנה לחבירו ראוי לו להודיעו קודם שיתננה לו שמא אם יתננה לו בפתע יתבייש לקבלה ומתוך הודעתו מתרצה לו ואינו בוש לקבלה דרך צחות אמרו לדעת כי אני יי' מקדשכם אמר הקב"ה למשה משה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיע אותם וקראה מתנה מצד שהיה ענינה דבר מקובל לא תשיגהו החקירה ולא יכילהו המופת כמו שידוע למבינים ואם נתנה שלא בהודעה דרך מקרה אין כאן יוהרא ודרך התחסדות אם הוא משתדל שידע המקבל שהוא נתנה לו או לבני ביתו שמתוך כך אהבה מתוספת בין בני אדם והוא שאמרו הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו ר"ל שישתדל שתהא אמו יודעת שממנו בא הפת ליד התינוק והוא שאמרו עליה דשייף ליה מאותו המין כלומר שנותן מן הלחם פירורין בין שערות ראשו עד שתרגיש בהן האם ותשאלנו ומ"מ בדבר שעשוי ליגלות אין ראוי לו להשתדל שהרי מאליו הוא נודע ואם ימהר בהודעה דומה כמי שמכריז על מה שהוא עושה:

    לעולם יהא אדם זריז לשמוע דבריהם של תלמידי חכמים ויהיו כל דבריהם נערכים בעיניו שאין אדם מכיר במעלת החכם אא"כ רוח חכמה לובשתו דרך צחות אמרו מילתא ללבשוהי יקירא ודרך הערה אמרו רב חסדא הוה נקיט מתנתא דתורא ר"ל זרוע לחיים וקיבה שכהן היה ונתנו לו מתנות אמר כל דאתי ואמר לי שמעתתא חדתא משמיה דרב יהיבנא ליה וכבר ביארנו במקומו שהמתנות מותרות לזרים:

    לעולם יהא אדם נזהר שלא להטיל קנאה בין בניו ואל ישנה לאחד מהם בין האחרים שבשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים:

    לעולם יהא אדם מחזר שתהא ישיבתו במקום שיושביו הולכים בדרך חיים ואין עיניהם משוטטות להיות רגליהם רצים לרע ולא בשאר מקומות כדי שלא ילמד ממעשיהם ואם רואה כל העולם שרוי בצער עד שלא ימצא מקום ליי' ומשכנות לאביר יעקב יהא מחזר לדור בעיר שישיבתה קרובה שלא הושקעו כל כך שלא תהא תשובתם קרובה דרך צחות אמרו מתוך שישיבתה קרובה עונותיה מוצערים:

    Meiri on Shabbat 10b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    פרש"י בד"ה הוה נקיט כו' ובימי רב נחמן ב"י נהוג כוותיה בראשית הגז ולא במתנות כו' עכ"ל הוצרך לזה דמשמע ליה דרב נחמן ב"י היה בזמן רב חסדא והרי נהוג היו במתנות דלא כרבי אלעאי וכן מוכח בפרק הזרוע דכולהו אמוראי נהוג היו במתנות גם רב נחמן ב"י גופיה קניס גלימא אבל רש"י בפ' ראשית הגז פי' הא דקאמר רב נחמן בר יצחק נהוג כוותיה בראשית הגז וה"ה במתנות עכ"ל גם התוס' שם קיימו פירושו וכתבו ליישב לפירושו הך דפרק הזרוע ע"ש:

    תוס' בד"ה ומתרגמינן אלהא כו' דהתם קראו שלום ע"ש שהוא עושה שלום כו' עכ"ל. ר"ל שלא ע"ש אותו המעשה שיעשה שלום לו אלא סתמא קאמר עושה שלום לכל עולם וע"כ נקרא שמו שלום אבל בהאל הנאמן מפורש בו לאוהביו וגו' ואינו נקרא שמו כן דלאו סתמא נאמן נקרא ודו"ק:

    בד"ה ה"ג נתגלגל כו' שהרי ד' מאות שנה התחילו קודם שנולד יצחק כו' עכ"ל כתב מהרש"ל בתוס' מדוייקים אינו כו' אבל הגלות של ד' מאות שנה אינו מתחיל אלא משנולד יצחק כו' עכ"ל ע"ש באורך והנראה לקיים כל נוסחות התוס' שלפנינו כפי מה שאמרו חז"ל דקרא דומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות וגו' התחיל מגזירת בין הבתרים וכתבו המפרשים כי ארבע מאות שנה הוא מיום שנולד יצחק שנאמר כי גר יהיה זרעך וגו' והשלשים הנוספים היו מיום צאת אברהם מארצו ויהיה פי' הכתוב ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים עד מלאת ת"ל שנה להיותם גרים הם ואבותיהם בארץ לא להם עכ"ל הרמב"ן והשתא אותן שלשים שנה קודם שנולד יצחק נמי הוו בכלל הגזירה שאז היתה גזירת בין הבתרים להתחיל מיד באברהם וזרעו להיותם גרים בארץ לא להם והשתא שפיר כתבו התוס' שהרי גזירת ארבע מאות שנה שנגזר על יצחק שיגור בארץ לא להם כבר נגזר ל' שנה קודם שנולד יצחק דהיינו בגזירת בין הבתרים על אברהם ודו"ק:

    בד"ה ושל סדום כו' ובסדר עולם משמע שהיה בן ע"ה שנה כשהכה את המלכים כו' עכ"ל מה שיש לדקדק בכל זה עיין בתוספות פרק קמא דברכות:

    Chidushei Halachot on Shabbat 10b · Sefaria

    Maharam

    ברש"י ד"ה ומלי ליה כוחלא וכו' וכן לשונו בגמ' כצ"ל:

    בתוס' ד"ה ומתרגמינן אלהא דמהימנא וכו' וי"ל דהתם קראו שלום וכו' ר"ל שקרא שם הקב"ה שלום ע"ש שהוא עושה שלום בעולם דבקריאת שם לא שייך לקרותו ע"ש שעושה לו לבדו שלום אלא ע"ש שהוא עושה בכל העולם שלום ולכך כתיב שלום שהוא שם הכולל בלשון רבים אבל אי לא קראו שלום ושלום אינו שמו של הקב"ה אלא ר"ל ה' שעושה לו שלום לא הוי ליה לומר שלום שהוא שם הכלל אלא ה' שלומו שפירושו לו לשון יחיד לבדו:

    ד"ה ה"ג נתגלגל חדבר וכו' ר"ל אבל לא גרסי' נגזר דהא לא בשביל זה נגזר אלא כבר נגזר בברית בין הבתרים כמו שדרשו רז"ל בשביל שאמר אברהם במה אדע וכו' אלא נתגלגל גרסי' ור"ל שע"י הכתונת פסים נתגלגל שירדו למצרים עתה תיכף בימי יוסף והתחיל בהן השעבוד של הגלות שאלו לא היתה הסיבה של הכתונת פסים לא היה יוסף נמכר למצרים והיה הגלות מתאחר עדיין להתחיל אז בהם כ"א בדורות שאחריהם ואעפ"כ היה מונה הקב"ה מנין הארבע מאות שנה משנולד יצחק שהיה לאברהם זרע ושייך לומר כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם כי מאז היו בארץ לא להם כי גרות נגזר עליהם ארבע מאות שנה אבל מה שאמר ועבדום וענו אותם לא נגזר עליהם כמה שנים יהיה הענוי והשעבוד דהא גם עתה שירדו למצרים בימי יוסף לא היו ימי השעבוד והענוי ד' מאות שנה כי מנין הד' מאות שנה כבר התחיל הקב"ה למנות משנולד יצחק וא"כ אלו לא היתה הסבה שנתגלגל שע"י הכתונת פסים נתקנאו האחים ביוסף ומכרוהו למצרים היה השעבוד מתאחר להתחיל עוד יותר וחיו ימי השעבוד מועטים ביותר זאת היא כוונת התוס' בדבור זה וכך צריך לגרוס שהרי ד' מאות שנה התחילו משנולד יצחק והמגיה שהגיה קודם שנולד יצחק ל' שנה לא דק וע"ש ברש"י בפרשת בא אל פרעה פסוק ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים וגו':

    ד"ה ושל סדום וכו' וצ"ל שהיתה בשלוה ב' שנים בתחלה פירוש קודם שהתחילו לעבוד את כדרלעומר ואחר שנהרג כדרלעומר היו בשלוה כ"ד שנה ובין הכל הם כ"ו שנה:

    Maharam on Shabbat 10b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    דִּמְתַרְגְּמִינָן אֱלָהָא מְהֵימְנָא. נראה לי בס"ד קושית התוספות כיון דכתיב וַיִּקְרָא משמע דלקריאת שם נתכוון, מה שאין כן מה שאמר הָאֵל הַנֶּאֱמָן משמע שבח קאמר.

    הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ, צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ לפי מה שכתב רש"י ז"ל שיאמר לו תחלה מתן פלוני אתן לך מדוקדק לשון 'הַנּוֹתֵן' שלא אמר 'אִם נָתַן' גם ניחא לפרש דברי רב בהכי דאם לא כן מאי מוסיף על רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, ולכך בחר רש"י בדרך זה בתחלה.

    אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה מַתָּנָה טוֹבָה יֵשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי, וְ'שַׁבָּת' שְׁמָהּ. יש להקשות למאי הוצרך לפרש 'טוֹבָה' הא ודאי דמתנת הקב"ה טובה היא? ונראה לי בס"ד רמז לו על אורות המוחין הנמשכים ביום שבת שהם אורות חו"ב [חכמה ובינה] שהם י"ה שמספרם ט"ו, וחלק תיבת 'טוֹבָה' לשתים ותקראנה 'ט"ו בה' ולכן א"ל בְּבֵית גְּנָזַי כי חו"ב נסתרים בסוד (דברים כט, כח) הַנִּסְתָּרֹת לַהֳ' אֱלֹהֵינוּ. ועוד נראה לי בס"ד אומרו בְּבֵית גְּנָזַי על דרך מה שכתוב בספר הכונות (דף ס"ג ע"ב וע"ג) ענין השבת יש בו ב' בחינות, אחת בחינת ז' שכל העולמות נעשים ז' ז' עד רישא עילא דלא אתידע הנקרא עתיק יומין, ובחינת הב' של י"ג שכל העולמות נעשים ביום שבת י"ג י"ג, וז"ס [וזה סוד] אַתָּה אֶחָד [13] וְשִׁמְךָ אֶחָד [13] י"ג י"ג עיין שם. גם כתב רבינו ז"ל בשבת מתגלה נועם מסוד הבינה שיש בה נו"ן [50] שערים כנזכר בספר הכונות יעוין שם. ועל זה רמז באומרו יֵשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי תיבת גְּנָזַי היא ז' י"ג נו"ן. גם נראה לי בס"ד גְּנָזַי אותיות ג ' זי"ן רמז לשם 'אהיה' [21] שמספרו ג' פעמים ז' [3×7=21] והוא סוד הבריאה המתגלית ביום השבת, וכמו שכתוב בספר הכונות בסוד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נִתְעַלֶּה וְיָשַׁב עַל כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ.

    וְאוֹמְרוֹ שַׁבָּת שְׁמָהּ משמע דרמז לו בזה חידוש אחר בקריאת השם ומחוי ליה למידק בשמה, ונראה לי בס"ד שרמז לו למידק בשם הַמַתָּנָה ומזה יבין מעלתה, כי עוצם מעלתה רמוז בשמה שנקראת 'שַׁבָּת' ואותיות אלו במילואם כזה שי"ן בי"ת ת"ו המה אותיות 'שנ"י תיבו"ת' ונרמז בזה מעלת השבת דכתיב ביה זָכוֹר וכתיב ביה שָׁמוֹר, ואמרו רבותינו ז"ל זָכוֹר וְשָׁמוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ, ושני תיבות אלו של זָכוֹר וְשָׁמוֹר שנאמרו כדרך פלא הם זָכוֹר על קדושתו וְשָׁמוֹר על שמירת מצותיו, ולכן מי שישנו בשמירה ישנו בזכירה וזהו לפי פשוטן, אבל לסודן זָכוֹר לדכורא שָׁמוֹר לנוקבה כנזכר בזוהר הקדוש. נמצא מעלות המתנה הזאת בנגלה ובנסתר רמוזים בשני תיבות של זָכוֹר וְשָׁמוֹר שנאמרו בדיבור אחד, והמה רמוזים בשמה שהוא תיבה אחת שאותיות 'שַׁבָּת' במילואם הם אותיות 'שנ"י תיבו"ת'. אי נמי נ"ל בס"ד הא דא"ל וְ 'שַׁבָּת' שְׁמָהּ מחוי ליה במחוג על הטוב שלה שרמוז בשמה, כי טוב של השבת הוא תוספות נר"ן [נפש, רוח, נשמה] שהם רמוזים באות שי"ן שיש לה ג' קוין כנודע, ולכן נקראת שב"ת ב'ת ש'. אי נמי נראה לי בס"ד דרמוז בשמה ענין גדול שיהיה לישראל לעתיד לבא, שכל אחד מישראל משמשין לו שני אלפים ושמונה מאות [2800] עבדים וכנזכר לקמן (דף ל"ב), וזה נרמז בשם שַׁבָּת שהוא 'שב ת' והיינו שב רצונו לומר שבעה כמו 'שֵׁב שְׁמַעְתְּתָא' ושבעה פעמים ת' עולה שני אלפים ושמונה מאות [7×400=2800].

    אָמַר לֵיהּ אָמַר רַב הָכִי? בַּתְרַיְתָא עֲדִיפָא לִי מִקָּמַיְתָא. יש להקשות מה שאמר 'אָמַר רַב הָכִי' נראה לשון יתר, ועוד מאי קא מתמה 'אָמַר רַב הָכִי' הלא בודאי אמר כן כיון דהכי קאמר רבא בר מחסייא משמו! ועוד קשא תיבת 'לִי' נראה ללא צורך? ועוד קשא איך בַּתְרַיְתָא עֲדִיפָא לֵיהּ והלא קמייתא היא מדברי תורה דיליף לה מן הפסוק ובתרייתא נראית מלתא בעלמא מכלל מילי דעלמא דאמרי אינשי? ונראה לי בס"ד בהקדים מה שכתב הרמב"ם ז"ל (בפ"ב מ"ה דעות) אמרו על רב תלמידו של רבינו הקדוש שלא שיח שיחה בטלה כל ימיו וזו היא שיחת רוב כל אדם עיין שם. ומרן ז"ל בכסף משנה כתב שלא ידע היכן כתוב דבר זה בתלמוד על רב, כי בתלמוד נזכר דבר זה על רבי יוחנן בן זכאי ועיין מרכבת המשנה ז"ל מה שכתב בזה עיין שם. וכמדומה לי שראיתי באיזה ספר שמביא הוכחה מקור דבר זה בתלמוד על רב ממה שנאמר בחולין (קי"א) אתמר דגים שעלו בקערה רב אמר אסור לאכלן בכותח [מאכל העשוי מחָלָב] דנותן טעם הוא ושמואל אמר מותר דנותן טעם בר נותן טעם הוא, והא דרב לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר, דרב אקלע לבי רב שימי בר חייא בר בריה חש בעיניה, עבדו ליה 'שייפה בצעא' פירוש עשו לו סם בשביל רפואת עיניו בקערה, בתר הכי רמו ליה תבשיל באותה קערה וטעם ליה טעם של אותו הסם, אמר יהיב טעמא כולי האי, ופירש רש"י ז"ל יהיב הסם טעם בקערה כולי האי שחוזר ונותן טעם בתבשיל, ומאן דשמע ממנו דברים אלו סבר דאית ליה לרב נתינת טעם בר נתינת טעם בעלמא לאסור עיין שם. ומכאן מוכח דלא שח רב שיחת חולין, דאם לא כן מנא ליה למידק שבא רב ללמדנו דין בענין נותן טעם בר נותן טעם בדיני איסורין, ודלמא שיחה בעלמא שח על אותו הסם לומר שהיה חזק הרבה, אלא ודאי לא שח שיחה בטילה של חולין ולא אמר דבר זה אלא כדי ללמדנו דין באסורין שיש לאסור נותן טעם בר נותן טעם ע"כ שמעתי או ראיתי. אך שיהיה מצינו דרב לא שח שיחה בטלה ודייקי לה מדברים הנזכר, ועל כן ודאי גם זה הדבר שאמר רבי מילתא אלבישייהו יקירא, אין דברים אלו כפשוטן שהם מילי דעלמא, כי רב לא שח שיחה כזאת ובודאי שאמר בזה דבר סוד עמוק ורמז אותו בדברים אלו. ולכן כששמע רַב חִסְדָּא דבר זה משמיה דְּרַב אמר רַב חִסְדָּא 'אָמַר רַב הָכִי?' פירוש אם היה אומר דבר זה חכם אחר היינו אומרים דברים אלו כפשוטן שהם ממילי דעלמא, אך כיון דאמר רַב הָכִי שהוא לא שח שיחת חולין דאמרי אינשי, ודאי דברים אלו יש בהם סוד נעלם ויקר מאד שהם מדברי חכמים וחידותם אשר ירמזון בדברים פשוטים סודות עמוקים. ולכן דאי בַּתְרַיְתָא עֲדִיפָא לִי מִקָּמַיְתָא 'לִי' דייקא, כי שאר בני אדם ששומעין זה חושבין זה ממילי דעלמא אך 'לִי' שאני יודע דרכו של רב דלא שח שיחה ממילי דעלמא עֲדִיפָא האי בַּתְרַיְתָא, כי אצלי ברור הדבר שהדברים אלו יש בהם סוד עמוק והם מדברי חכמים וחידותם.

    וְאִי הֲוָה נָקִיטְנָא אַחֲרִיתָא, יָהִיבְנָא לָךְ מקשים כיון דְעֲדִיפָא לִי מִקָּמַיְתָא לא די לו באחת כי צריך שיתן יותר ממה שנתן על קמייתא? ויש בזה תירוץ פשוט דהכי קאמר אִי הֲוָה נָקִיטְנָא אַחַת עוֹד עם השניים שהיו בידי הייתי נותן את שלשתם לך על זאת השמועה. ועוד נראה לי בס"ד לעולם כונתו כפשוטה אי נקיטנא אחת עתה בידי הוה יהיבנא לך על שמועה זו האחרונה. ואף על גב דבאמת האחרונה עדיפה ליה מכל מקום הראשונה התנה עליה בפירוש בתחילה, ואם כן הוא היה מוכרח ליתן תרתי מתנתא דהוה בידיה כי כן התנה ואמר מעיקרא, אך האחרונה אמר לו רבה מאיליו ולא התנה שיתן לו כלום על דבר אחר שיאמר לו משמיה דרב, ואם כן אין לו חיוב בזה המתנה ולזה אמר הֲוָה יָהִיבְנָא לָךְ ואף על פי שאין אני חייב בזה שלא התניתי, ואתה אמרת גם כן לי בחנם מאליך שלא נתכוונת ליקח כלום.

    שֶׁבִּשְׁבִיל מִשְׁקַל שְׁנֵי סְלָעִים מֵילָת פירש רש"י ז"ל שְׁנֵי סְלָעִים לאו דוקא עיין שם. ונראה לי בס"ד נקיט שְׁנֵי סְלָעִים רמז בזה לפי דרכו הסיבה שירדו למצרים ולא למקום אחר, והוא מפני שמצרים היו יונקים משני אותיות מ"י דשם אלה ים, שהם ב' גבורות הגדולים ביותר מן ג' גבורות של אותיות אלה, ולכן מצרים נקראו בְּנֵי חַיִּים כי בכל אות מהנזכר יש בו כ"ד צירופים ובין הכל הם ק"ך צרופים. וידוע כי הגבורה מכונית בשם סֶלַע ואמרתי בזה טעם, דלכן תמצא סֶלַע [160] עולה קַיִן [160] שהוא שורש הגבורות, ולזה אומר בִּשְׁבִיל מִשְׁקַל שְׁנֵי סְלָעִים רמזו לפי דרכם על שני גבורות 'מי' דשם 'אלהים' לכך ירדו למצרים ולא למקום אחר, כי שם נמצאו השני סלעים הגבוהים שהם של אותיות 'מי'.

    וְנִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר, וְיָרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ לְמִצְרַיִם יש להקשות מהו לשון 'נִתְגַּלְגֵּל'? ונראה לי בס"ד כי גזרת גלות מצרים היה ת' שנה ולא נתפרש שם המקום, אלא נאמר (בראשית טו, יג) בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם בסתם, וכבר התחילה הגירות בארץ כנען, כי אמרו רבותינו ז"ל שהסך של הגלות נחשב מלידת יצחק, ואם כן בדין הוא שיהיה נשלם בארץ כנען, אך נִתְגַּלְגֵּל הדבר של הגזרה מארץ כנען למצרים בשביל ענין המכירה. או יובן בס"ד על דרך מה שאמר הכתוב (תהלים קיט, פט) לְעוֹלָם הֳ' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם, כלומר דבר היא הגזרה שהיא דבור קשה ישאר בשמים ולא ירד לארץ, וכנזכר בספרי המקובלים ז"ל, וכן הגזרה של ברית בין הבתרים בתחלה היתה נצבת בשמים ולא ירדה למטה, אך כיון שנעשה ענין קנאת השבטים עם אחיהם נִתְגַּלְגֵּל הדבר, אותו הדיבור של הגזרה נתגלגל מן השמים וירד לארץ ועל ידי כך יָרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ לְמִצְרַיִם. או יובן נִתְגַּלְגֵּל הדבר קאי על הקנאה, שאותיות קִנְאָה נתגלגלה ונעשית נַאֲקָהּ בצורת הגלות, דכתיב (שמות ב, כד) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם.

    1 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Shabbat 10b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 10, Amud Bet, about 387 words in 8 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 8 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “שאני בית הכסא דמאיס.…”

    2. Segment 227 words

      Opens “אין שם שאילת שלום. מסייע ליה לרב…”

      Named: רב המנונא, עולא.

    3. Segment 351 words

      Opens “אלא מעתה ״הימנותא״ נמי אסור למימר בבית…”

      Named: רב חמא בר גוריא, רבא.

    4. Segment 480 words

      Opens “ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא…”

      Named: רב חמא בר גוריא, רב פפא, רבא, אביי.

    5. Segment 544 words

      Opens “איני והאמר רב חמא (בר) חנינא הנותן…”

      Named: רב חמא.

    6. Segment 671 words

      Opens “רב חסדא הוה נקיט בידיה תרתי מתנתא…”

      Named: רב חסדא, רב יהיבנא, רב הנותן, רב כולי, רב מילתא, רב הכי.

    7. Segment 737 words

      Opens “ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא…”

      Named: רב חמא בר גוריא, רב לעולם, רבא.

    8. Segment 873 words

      Opens “ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא…”

      Named: רב חמא בר גוריא, רב לעולם, רבא.

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 10b · Segment 4 — “…עביד ליה אמר אביי שאיף ליה משחא ומלי ליה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 10b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026