Talmud Builders

    Shabbat 133b

    Back to index

    English translation — Shabbat 133b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1GEMARA: The Gemara asks: Since the mishna is teaching all of them, i.e., enumerated all the requirements of circumcision, when the mishna added: One performs all the requirements of circumcision even on Shabbat, what did it come to include?

    2The Gemara answers: It comes to include that which the Sages taught in a baraita : One who circumcises on Shabbat, as long as he is engaged in the circumcision, he may return and remove shreds of skin that were not cut properly. This is the ruling both for shreds of skin and flesh that invalidate the circumcision if they are not cut, i.e., the child is not considered circumcised if they remain, and for shreds that do not invalidate the circumcision if they are not cut. But if the circumcisor has withdrawn from engaging in the mitzva of circumcision, he may return for shreds that invalidate the circumcision if they were not cut, as the mitzva has not yet been properly performed, but he may not return for shreds that do not invalidate the circumcision if they are not cut. Consequently, when the mishna refers to all the requirements of circumcision, it means that as long as one is still involved in the act of circumcision, one may go back and remove even pieces of skin that do not invalidate the circumcision.

    3With regard to this law, the Gemara asks: Who is the tanna who holds that if one has already withdrawn from a mitzva he may not return to engage in its performance? Which tanna asserts that as long as a person is involved in a mitzva whose performance overrides Shabbat, he may complete it; however, if he is no longer involved in the mitzva, he may not exceed the minimum requirements if doing so would desecrate Shabbat? Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: It is Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, as it was taught in a baraita : In a case of the fourteenth of Nisan, the day the Paschal lamb is sacrificed, that occurs on Shabbat, one flays the Paschal lamb until he exposes the breast, in order to remove the portions that are offered on the altar, but one does not flay anymore, as it is not necessary for the mitzva of the day; this is the statement of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka. And the Rabbis say: One may even flay the entire hide.

    4The Gemara raises a difficulty: From where do you draw this comparison? Perhaps Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, only stated his opinion that one may do no more than the minimum requirement there, with regard to the Paschal lamb, because we do not need to fulfill the mitzva of: “This is my God and I will glorify Him” (Exodus 15:2). The manner in which the animal is flayed does not impact the mitzva of the sacrifice. However, here, with regard to circumcision, where we need to fulfill the mitzva of: “This is my God and I will glorify Him,” which requires performing the circumcision in a beautiful manner, indeed, Rabbi Yishmael would agree that the mitzva must be performed as aesthetically as possible.

    5What is the source for the requirement of: “This is my God and I will glorify Him”? As it was taught in a baraita with regard to the verse: “This is my God and I will glorify Him [ anveihu ], the Lord of my father and I will raise Him up.” The Sages interpreted anveihu homiletically as linguistically related to noi , beauty, and interpreted the verse: Beautify yourself before Him in mitzvot. Even if one fulfills the mitzva by performing it simply, it is nonetheless proper to perform the mitzva as beautifully as possible. Make before Him a beautiful sukka , a beautiful lulav , a beautiful shofar , beautiful ritual fringes, beautiful parchment for a Torah scroll, and write in it in His name in beautiful ink, with a beautiful quill by an expert scribe, and wrap the scroll in beautiful silk fabric.

    6Abba Shaul says: Ve’anveihu should be interpreted as if it were written in two words: Ani vaHu , me and Him [God]. Be similar, as it were, to Him, the Almighty: Just as He is compassionate and merciful, so too should you be compassionate and merciful. In any case, there is no proof from Rabbi Yishmael’s statement with regard to the Paschal lamb that he would say the same with regard to circumcision, as in that case, he might agree that fulfilling the mitzva beautifully justifies overriding Shabbat.

    7Rather, Rav Ashi said: This should be understood differently. In accordance with whose opinion is this baraita with regard to circumcision? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. As we learned in a mishna: Whether the new moon was clearly seen by everyone or whether it was not clearly seen, one may desecrate Shabbat in order to sanctify the New Moon. Eyewitnesses who saw the appearance of the moon may desecrate Shabbat in order to go to court and testify. Rabbi Yosei says: If the moon was clearly seen, they may not desecrate Shabbat for it, since other witnesses, located nearer to the court, will certainly testify. If these distant witnesses go to court to testify, they will desecrate Shabbat unnecessarily. Apparently, Rabbi Yosei holds that if the basic requirements of a mitzva have already been fulfilled, one may no longer desecrate Shabbat in its performance.

    8The Gemara rejects this: From where do you draw this comparison? Perhaps Rabbi Yosei only stated his opinion there, in the case of sanctification of the New Moon, because there no allowance was made for Shabbat to be overridden. Given that the moon was clearly seen and testimony to that effect could have been delivered easily, there was no need for additional witnesses to come and desecrate Shabbat, and the prohibition to desecrate Shabbat remained in place. However, here, in the case of circumcision, where allowance was made for Shabbat desecration, as it is permitted and required to perform circumcision on Shabbat at its appointed time, indeed, it would be permitted to complete the circumcision even according to Rabbi Yosei.

    9Rather, the Sages of Neharde’a say: This ruling is in accordance with the opinion of the Rabbis, who disagree with Rabbi Yosei. As we learned in a mishna: Four priests would enter the Sanctuary every Shabbat to arrange the showbread, two of whom had two orders of six loaves each in their hands, and two had two bowls of frankincense in their hands. And four priests would precede them; two came to take the two orders of bread left on the table from the previous week, and two came to take the two bowls of frankincense. Next, those bringing the loaves and bowls into the Sanctuary would stand in the north of the Sanctuary, facing south, while those carrying the loaves and bowls out would stand in the south of the Sanctuary, facing north. These slide the old bread along the table, and these place the new bread on the table, and as a result, the handbreadth of this one would be alongside the handbreadth of that one, so that the requisite amount of bread would always be present on the table, as it is stated: “And you shall place on the table showbread before Me continuously” (Exodus 25:30).

    10Rabbi Yosei said: Even if these priests were first to take the old bread off the table entirely, and only afterward were these priests to place the new ones on the table, this too would fulfill the requirement that the showbread be on the table continuously. It is unnecessary to ensure the uninterrupted presence of the showbread on the table. Apparently, the Rabbis hold that even a moment’s break in the performance of a mitzva is deemed an interruption. The same principle applies to circumcision. Once one withdrew and is no longer engaged in its performance, it is as though he completed the mitzva and he may no longer return to it.

    11The Sages taught: We complete the cutting of the foreskin, and if he did not complete the cutting he is punishable by karet . The Gemara asks: Who is punishable by karet ? Rav Kahana said: The craftsman, i.e., the circumcisor. If he failed to complete the circumcision properly on Shabbat he is punishable by karet , as he wounded the baby on Shabbat without fulfilling the mitzva circumcision.

    12Rav Pappa strongly objects to this: Why should the craftsman be liable? Let him say to those present: I performed half the mitzva; now you perform the other half of the mitzva. I am not liable, as I was engaged in performance of a mitzva, even though I did not complete it. Rather, Rav Pappa said: The reference here is not to circumcision on Shabbat, but rather to the mitzva of circumcision in general. The one liable for karet is an adult whose circumcision was not completed. He is not considered to have been circumcised according to halakha . Therefore, he is punishable by karet , like one who was not circumcised at all.

    13Rav Ashi strongly objects to this: This cannot be, as if so what is the baraita teaching? The fact that an adult is liable for karet is explicitly written in the verse: “And an uncircumcised male who will not circumcise the flesh of his foreskin, that soul shall be cut off from its people; My covenant he has broken” (Genesis 17:14). Rather, Rav Ashi said: Actually, it refers to the craftsman who performed the partial circumcision on Shabbat, and it is a case where he came to perform the circumcision at twilight on Shabbat day, just before the conclusion of Shabbat, and those present said to him: You will not manage to complete the circumcision before the conclusion of Shabbat, and he said to them: I will manage. And he performed the circumcision and did not manage to complete the mitzva before Shabbat ended. It turns out that he made a wound in the child but did not fulfill the mitzva. And since he was forewarned not to do so, he is therefore punishable by karet like anyone who violates Shabbat not for the purpose of performing a mitzva.

    14We learned in the mishna that one sucks blood from the wound after the circumcision was performed on Shabbat. Rav Pappa said: A craftsman who does not suck the blood after every circumcision is a danger to the child undergoing circumcision, and we remove him from his position as circumcisor.

    15The Gemara comments: This is obvious. Given that one desecrates Shabbat to suck the blood, which involves performance of a prohibited labor, obviously, failure to do so poses a danger. Desecration of Shabbat would not be permitted if it was not a life-threatening situation. The Gemara answers: This is not an absolute proof. Lest you say that this blood is collected and contained in place, and one who removes that which is pooled in its place does not perform the subcategory of the prohibited labor of threshing on Shabbat, i.e., drawing blood; that is the reason sucking the blood is permitted, not due to any danger involved in failing to do so. Therefore, the mishna teaches us that this blood is attached and flowing and not merely pooled. One who draws it out performs an act that is generally prohibited by Torah law on Shabbat, and it is nonetheless permitted due to danger to the child.

    16And it is similar to the halakhot of a bandage and cumin stated in the mishna. Just as in the case of a bandage and cumin, failure to do what is necessary with these items poses a danger to the child, here too, if he does not perform the sucking after circumcision, it poses a danger to the child; Shabbat is overridden in cases of danger.

    17We learned in the mishna: And on Shabbat one places on the wound from the circumcision a bandage. Abaye said: My nurse said to me: A bandage for all wounds should be made from seven parts fat and one part wax. Rava said: A bandage should be made from wax and sap of a tree.

    18When Rava taught this cure in Meḥoza, the sons of Manyomei the doctor tore their clothes in misery, as he taught everyone how to make a bandage, and their services would no longer be required. Rava said to them: I left you one cure that I did not reveal, with which you can make a profit, for Shmuel said: One who washes his face and does not wipe it a lot will develop

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    Be similar to himAnd the expression, "I will adorn Him" (anvehu), [signifies], "I and He" (ani ve'Hu) - I will make myself like Him, to cling to His ways.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    שבת 133 עמוד ב

    Gemara

    1מכדי קתני כולהו, ״כל צורכי מילה״ לאתויי מאי?

    2לאתויי הא דת"ר המל, כל זמן שהוא עוסק במילה חוזר בין על הציצין המעכבין את המילה בין על הציצין שאין מעכבין את המילה. פירש, על ציצין המעכבין את המילה חוזר, על ציצין שאין מעכבין את המילה אינו חוזר.

    3מאן תנא פירש אינו חוזר? אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה היא. דתניא: ארבעה עשר שחל להיות בשבת מפשיט (אדם) הפסח עד החזה, דברי רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה. וחכ"א מפשיטין את כולו.

    4ממאי? עד כאן לא קאמר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה התם משום דלא בעינן (שמות טו, ב) ״זה אלי ואנוהו״. אבל הכא דבעינן ״זה אלי ואנוהו״, הכי נמי.

    5דתניא: ״זה אלי ואנוהו״, התנאה לפניו במצות: עשה לפניו סוכה נאה, ולולב נאה, ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה, וכתוב בו לשמו בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן, וכורכו בשיראין נאין.

    6אבא שאול אומר: ״ואנוהו״ הוי דומה לו, מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום.

    7אלא אמר רב אשי: הא מני רבי יוסי היא, דתנן: בין שנראה בעליל, ובין שלא נראה בעליל מחללין עליו את השבת. רבי יוסי אומר: נראה בעליל אין מחללין עליו את השבת.

    8ממאי? דילמא עד כאן לא קאמר ר' יוסי התם, דלא ניתנה שבת לידחות, אבל הכא דניתנה שבת לידחות הכי נמי.

    9אלא אמרי נהרדעי: רבנן דפליגי עליה דרבי יוסי היא. דתנן: ארבעה כהנים נכנסין: שנים בידם שני סדרים, ושנים בידם שני בזיכין. וארבעה מקדימין לפניהם: שנים ליטול שני סדרים, ושנים ליטול שני בזיכין. המכניסין עומדים בצפון ופניהם לדרום, והמוציאין עומדים בדרום ופניהם לצפון. אלו מושכים, ואלו מניחין, טפחו של זה בצד טפחו של זה, משום שנאמר ״(שמות כה״, ל) ״לפני (ה') תמיד״.

    10ר' יוסי אומר: אפילו אלו נוטלין ואלו מניחין אף זה היה ״תמיד״.

    Baraita

    11ת"ר מהלקטין את המילה, ואם לא הילקט ענוש כרת. מני? א"ר כהנא: אומן.

    12מתקיף לה רב פפא: אומן לימא להו ״אנא עבדי פלגא דמצוה, אתון עבדיתו פלגא דמצוה״! אלא אמר רב פפא: גדול.

    13מתקיף לה רב אשי: גדול בהדיא כתיב ביה: (בראשית יז, יד) ״וערל זכר אשר לא ימול״. אלא אמר רב אשי: לעולם אומן, וכגון דאתא בין השמשות דשבת, ואמרו ליה: לא מספקת, ואמר להו: מספקינא, ועבד ולא איסתפק, ואישתכח דחבורה הוא דעבד, וענוש כרת.

    14מוצצין וכו'. אמר רב פפא: האי אומנא דלא מייץ סכנה הוא ועברינן ליה.

    15פשיטא, מדקא מחללי עליה שבתא סכנה הוא! מהו דתימא האי דם מיפקד פקיד, קמ"ל חבורי מיחבר.

    16ודומיא דאיספלנית וכמון: מה איספלנית וכמון כי לא עביד סכנה הוא, אף ה"נ כי לא עביד סכנה הוא.

    17ונותנין עליה איספלנית. אמר אביי, אמרה לי אם: איספלניתא דכולהון כיבי שב מינאי תרבא, וחדא קירא. רבא אמר: קירא וקלבא. רישינא׃

    18דרשה רבא במחוזא, קרעינהו בני מניומי אסיא למנייהו. אמר להו: שבקי לכו חדא. דאמר שמואל: האי מאן דמשי אפיה ולא נגיב טובא נקטרו ליה׃

    Tosafot

    גדול בהדיא כתיב ביהאע"ג דבכמה דוכתין תניא מה שבהדיא בפסוק איבעי למתני גדול שלא מל ענוש כרת:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    חמורה ממנו ומדרך הידוע שהחמור דוחה הקל ולא עוד אלא שפעמים שעולה על דעתן שיש בענין הזה ענין חזרה בדבר הראשון והתשובה הוא מה שהקדמנו שהאזהרה של לאו כך נאמרה מיוחדת וכי הציווי של עשה תנאי הוא בה וכן אמרו רז"ל (ספרי פ' תצא) מחלליה מות יומת וביום השבת שני כבשים בני שנה שניהן בדיבור אחד נאמרו ערות אשת אחיך ויבמה יבוא עליה שניהן בדיבור אחד נאמרו מה שאי אפשר לבשר ודם לומר שנא' אחת דיבר אלהים שתים זו שמענו הבן דבר זה ושמור אותו כי הוא ספק גדול והרי גלינו אותו ומזה העיקר אמרו רז"ל בתלמוד כל מקום שאתה מוצא עשה לא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה לא תעשה וסבר (רבינא) [רבא] כי לא תעשה שבקודש מוצא מזה העיקר וכי לא ידחה מפני עשה ולא שוה עמו רב אשי בדבר זה כמו שנאמר בשחיטת קדשים בפרק דם חטאת (זבחים דף צז) אמאי וניתי עשה ונידחי לא תעשה אמר רבינא אין עשה דוחה את לא תעשה שבמקדש דתניא כו' רב אשי אמר יקדש עשה הוא ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה ובמס' נזירות בפ"ב נזירין (דף נח) אמרו עוד (ומאי דקא מודי ליה) [ומאן דמוקים] לקרא למידחא לא תעשה ועשה לאו גרידא מנא ליה יליף מגדילים דאמר קרא לא תלבש שעטנז הא גדילים תעשה לך מהן וכל מה שתמצא בתלמוד דאתי עשה ודחי לא תעשה מזה העיקר שהקדימו הוא וזה הדין בלאו גרידא בלבד אבל לא תעשה ועשה וכל שכן לא תעשה שיש בו כרת אין עשה דוחה אותם ואנו מבארין לך זה ונאמר כי כל מצות לא תעשה שבתורה שענש בה כרת לא דחיא לה מצות עשה כי התנאי שנא' בערות אשת אחיך שהוא היתר היבום בה שנאמר (דברים כה) יבמה יבא עליה לא בא אלא באשת אח גרידתא שאינה אסורה אלא משום אשת אח בלבד אבל באחות אשתו שהיא אשת אחיו ודומה לה מן ט"ו נשים המנויין במשנה לא נאמר בהן תנאי להתיר הייבום ואילו נשאו ראובן ושמעון שתי אחיות ומת ראובן ובן אין לו אין לאשתו על שמעון לא חליצה ולא ייבום ולא אתי עשה דאמר רחמנא יבמה יבא עליה ודחי (ויקרא יח) ואשה אל אחותה לא תקח שענש בה הכתוב כרת ובזה אמרה המשנה ט"ו נשים פוטרות צרותיהן וכו' ואמרו בתלמוד (יבמות דף ח) בסוף הדבר רבא אמר ערוה לא צריכא קרא דאין עשה דוחה את לא תעשה שיש בו כרת וכמו כן אם יהיה לא תעשה שאין בו כרת אבל נוסף עליו עשה שנמצא באותה מצוה עשה ולא תעשה אין לנו נמי לדחותה במצות עשה לפי שיצאת מן כלל לאו גרידא מפני הציווי שנתוסף עליה ואפילו שתי מצות עשה שהן זו כנגד זו ואין אחת מכרעת מחברתה אין לנו לדחות אחת מהן מפני האחרת כמו שנאמר בתלמוד בפרק תמיד נשחט (פסחים דף נט) בשלמא לתנא קמא יבא עשה דפסח שיש בה כרת וידחה עשה דהשלמה שאין בו כרת אלא לר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא מכדי האי עשה והאי עשה מאי אולמיה דהאי עשה מהאי עשה וכל שכן אם יהיה עשה ולא תעשה שמן הדין לקיים אותם יותר מלקיים העשה בלבד שכנגדם אלא אם יהיה דבר מיוחד שייחדו הכתוב או החכמים שנעשה כמו שהוא מפורש ואנו מזכירים עיקר שתקיש לו כל מה שתמצא מזה הענין ונאמר אמר הקב"ה ביום אחד לחודש השביעי שהוא יום ראש השנה (ויקרא כג) יהיה לכם שבתון זה מקרא מלא בציוי השביתה ואמר עוד מלאכת עבודה לא תעשו הזהיר בו מלעשות מלאכות מיוחדות נמצא עלינו בקידוש היום עצמו עשה ולא תעשה עוד ציונו בו לתקוע בשופר שנאמר (במדבר כט) יום תרועה יהיה לכם ובעת שלא תיקננו השופר מערב יום טוב והוצרכנו ביום טוב עצמו לתקוע בשופר לקיים המצוה ואי אפשר להיות דבר זה אלא עד שנחתוך השופר ונתקן אותו ונחלל קדושת היום ראוי לנו שנניח מצות שופר שהיא עשה ולא נחלל היום שיש בחיוב קידושו עשה ולא תעשה שאי אפשר שיבא עשה בלבד וידחה עשה ולא תעשה יחדו וכגון זה מילה שלא בזמנה והוא מי שנתאחר לאחר יום ח' מחמת חולי שאירע לתינוק או מפני הספק כמו ששנינו (לקמן שבת דף קלז) בין השמשות ערב שבת נימול לי' יום טוב אחר שבת נמול לי"א וכשתהיה מילה שלא בזמנה אינה מותרת ביום טוב כי יום טוב יש בו עשה ולא תעשה ולא יבוא עשה של מילה ודחי עשה ולא תעשה של יום טוב אלא בזמנה שהוא יום ח' ודאי שבו נאמר (ויקרא יב) וביום השמיני ימול ואמרו בפירוש וביום ואפי' בשבת אבל שלא בזמנה אפי' יום טוב אינה דוחה שאין עשה דוחה את לא תעשה ועשה אלא נזיר מצורע כי פירש בראיות ברורות שעשה ידחה את לא תעשה ועשה שבו וביאור זה כי הקב"ה צוה הנזיר שיגדל שער ראשו מאחר שהקדים האזהרה עליו שלא יגלחנו שנאמר (במדבר ו) גדל פרע שער ראשו אחר שאמר תער לא יעלה על ראשו הרי הוא בדבר זה מוזהר בלאו ומצווה בעשה וחייב המצורע בעת טהרתו לגלח כל שער שבגופו שנאמר (ויקרא יד) והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו וכשיתנגע הנזיר בצרעת ויגיע יום ז' שהוא חייב לגלח בו אמרו חכמים שמצות גילוח של צרעת דוחה עשה ולא תעשה שיש עליו לענין נזירותו וכי מה שאמר הכתוב לענין מצורע את ראשו אחר שאמר יגלח את כל שערו לא בא אלא לענין נזיר שנאמר בו תער לא יעבור על ראשו לומר כי זו המצוה אינו חייב בה אלא בעת שלא תהיה בו צרעת אבל בעת שיהיה בגופו צרעת יגלח את ראשו אפי' שער ראשו שהזהרתיו שלא יגלחנו בימי נזירותו חייב לגלח אם היה צרוע נתקיים לנו מזה שבנזיר מצורע לבדו יבא עשה ודחי לא תעשה ועשה ובראש מס' יבמות (דף ה) אמרו אלא דקיימא לן דאין עשה דחי לא תעשה ועשה ליגמר מנזיר דאתי עשה ודחי לא תעשה ועשה אלא מנזיר לא גמרינן שכן ישנן בשאלה ובארו כי דבר זה הוא מיוחד בו לבדו ולא בזולתו וכי בכל התורה כולה לא אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה והזהר לשמור אלו העיקרים שפירשנו שמהן מתבארים לך כל דבר כשתמצא בתלמוד מעין אלו הענינים:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 133b

    Shabbat 133b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 464 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    Be similar to him And the expression, "I will adorn Him" (anvehu), [signifies], "I and He" (ani ve'Hu) - I will make myself like Him, to cling to His ways.

    Rashi on Shabbat 133b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    גדול בהדיא כתיב ביה אע"ג דבכמה דוכתין תניא מה שבהדיא בפסוק איבעי למתני גדול שלא מל ענוש כרת:

    Tosafot on Shabbat 133b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rav Nissim Gaon

    חמורה ממנו ומדרך הידוע שהחמור דוחה הקל ולא עוד אלא שפעמים שעולה על דעתן שיש בענין הזה ענין חזרה בדבר הראשון והתשובה הוא מה שהקדמנו שהאזהרה של לאו כך נאמרה מיוחדת וכי הציווי של עשה תנאי הוא בה וכן אמרו רז"ל (ספרי פ' תצא) מחלליה מות יומת וביום השבת שני כבשים בני שנה שניהן בדיבור אחד נאמרו ערות אשת אחיך ויבמה יבוא עליה שניהן בדיבור אחד נאמרו מה שאי אפשר לבשר ודם לומר שנא' אחת דיבר אלהים שתים זו שמענו הבן דבר זה ושמור אותו כי הוא ספק גדול והרי גלינו אותו ומזה העיקר אמרו רז"ל בתלמוד כל מקום שאתה מוצא עשה לא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה לא תעשה וסבר (רבינא) [רבא] כי לא תעשה שבקודש מוצא מזה העיקר וכי לא ידחה מפני עשה ולא שוה עמו רב אשי בדבר זה כמו שנאמר בשחיטת קדשים בפרק דם חטאת (זבחים דף צז) אמאי וניתי עשה ונידחי לא תעשה אמר רבינא אין עשה דוחה את לא תעשה שבמקדש דתניא כו' רב אשי אמר יקדש עשה הוא ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה ובמס' נזירות בפ"ב נזירין (דף נח) אמרו עוד (ומאי דקא מודי ליה) [ומאן דמוקים] לקרא למידחא לא תעשה ועשה לאו גרידא מנא ליה יליף מגדילים דאמר קרא לא תלבש שעטנז הא גדילים תעשה לך מהן וכל מה שתמצא בתלמוד דאתי עשה ודחי לא תעשה מזה העיקר שהקדימו הוא וזה הדין בלאו גרידא בלבד אבל לא תעשה ועשה וכל שכן לא תעשה שיש בו כרת אין עשה דוחה אותם ואנו מבארין לך זה ונאמר כי כל מצות לא תעשה שבתורה שענש בה כרת לא דחיא לה מצות עשה כי התנאי שנא' בערות אשת אחיך שהוא היתר היבום בה שנאמר (דברים כה) יבמה יבא עליה לא בא אלא באשת אח גרידתא שאינה אסורה אלא משום אשת אח בלבד אבל באחות אשתו שהיא אשת אחיו ודומה לה מן ט"ו נשים המנויין במשנה לא נאמר בהן תנאי להתיר הייבום ואילו נשאו ראובן ושמעון שתי אחיות ומת ראובן ובן אין לו אין לאשתו על שמעון לא חליצה ולא ייבום ולא אתי עשה דאמר רחמנא יבמה יבא עליה ודחי (ויקרא יח) ואשה אל אחותה לא תקח שענש בה הכתוב כרת ובזה אמרה המשנה ט"ו נשים פוטרות צרותיהן וכו' ואמרו בתלמוד (יבמות דף ח) בסוף הדבר רבא אמר ערוה לא צריכא קרא דאין עשה דוחה את לא תעשה שיש בו כרת וכמו כן אם יהיה לא תעשה שאין בו כרת אבל נוסף עליו עשה שנמצא באותה מצוה עשה ולא תעשה אין לנו נמי לדחותה במצות עשה לפי שיצאת מן כלל לאו גרידא מפני הציווי שנתוסף עליה ואפילו שתי מצות עשה שהן זו כנגד זו ואין אחת מכרעת מחברתה אין לנו לדחות אחת מהן מפני האחרת כמו שנאמר בתלמוד בפרק תמיד נשחט (פסחים דף נט) בשלמא לתנא קמא יבא עשה דפסח שיש בה כרת וידחה עשה דהשלמה שאין בו כרת אלא לר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא מכדי האי עשה והאי עשה מאי אולמיה דהאי עשה מהאי עשה וכל שכן אם יהיה עשה ולא תעשה שמן הדין לקיים אותם יותר מלקיים העשה בלבד שכנגדם אלא אם יהיה דבר מיוחד שייחדו הכתוב או החכמים שנעשה כמו שהוא מפורש ואנו מזכירים עיקר שתקיש לו כל מה שתמצא מזה הענין ונאמר אמר הקב"ה ביום אחד לחודש השביעי שהוא יום ראש השנה (ויקרא כג) יהיה לכם שבתון זה מקרא מלא בציוי השביתה ואמר עוד מלאכת עבודה לא תעשו הזהיר בו מלעשות מלאכות מיוחדות נמצא עלינו בקידוש היום עצמו עשה ולא תעשה עוד ציונו בו לתקוע בשופר שנאמר (במדבר כט) יום תרועה יהיה לכם ובעת שלא תיקננו השופר מערב יום טוב והוצרכנו ביום טוב עצמו לתקוע בשופר לקיים המצוה ואי אפשר להיות דבר זה אלא עד שנחתוך השופר ונתקן אותו ונחלל קדושת היום ראוי לנו שנניח מצות שופר שהיא עשה ולא נחלל היום שיש בחיוב קידושו עשה ולא תעשה שאי אפשר שיבא עשה בלבד וידחה עשה ולא תעשה יחדו וכגון זה מילה שלא בזמנה והוא מי שנתאחר לאחר יום ח' מחמת חולי שאירע לתינוק או מפני הספק כמו ששנינו (לקמן שבת דף קלז) בין השמשות ערב שבת נימול לי' יום טוב אחר שבת נמול לי"א וכשתהיה מילה שלא בזמנה אינה מותרת ביום טוב כי יום טוב יש בו עשה ולא תעשה ולא יבוא עשה של מילה ודחי עשה ולא תעשה של יום טוב אלא בזמנה שהוא יום ח' ודאי שבו נאמר (ויקרא יב) וביום השמיני ימול ואמרו בפירוש וביום ואפי' בשבת אבל שלא בזמנה אפי' יום טוב אינה דוחה שאין עשה דוחה את לא תעשה ועשה אלא נזיר מצורע כי פירש בראיות ברורות שעשה ידחה את לא תעשה ועשה שבו וביאור זה כי הקב"ה צוה הנזיר שיגדל שער ראשו מאחר שהקדים האזהרה עליו שלא יגלחנו שנאמר (במדבר ו) גדל פרע שער ראשו אחר שאמר תער לא יעלה על ראשו הרי הוא בדבר זה מוזהר בלאו ומצווה בעשה וחייב המצורע בעת טהרתו לגלח כל שער שבגופו שנאמר (ויקרא יד) והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו וכשיתנגע הנזיר בצרעת ויגיע יום ז' שהוא חייב לגלח בו אמרו חכמים שמצות גילוח של צרעת דוחה עשה ולא תעשה שיש עליו לענין נזירותו וכי מה שאמר הכתוב לענין מצורע את ראשו אחר שאמר יגלח את כל שערו לא בא אלא לענין נזיר שנאמר בו תער לא יעבור על ראשו לומר כי זו המצוה אינו חייב בה אלא בעת שלא תהיה בו צרעת אבל בעת שיהיה בגופו צרעת יגלח את ראשו אפי' שער ראשו שהזהרתיו שלא יגלחנו בימי נזירותו חייב לגלח אם היה צרוע נתקיים לנו מזה שבנזיר מצורע לבדו יבא עשה ודחי לא תעשה ועשה ובראש מס' יבמות (דף ה) אמרו אלא דקיימא לן דאין עשה דחי לא תעשה ועשה ליגמר מנזיר דאתי עשה ודחי לא תעשה ועשה אלא מנזיר לא גמרינן שכן ישנן בשאלה ובארו כי דבר זה הוא מיוחד בו לבדו ולא בזולתו וכי בכל התורה כולה לא אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה והזהר לשמור אלו העיקרים שפירשנו שמהן מתבארים לך כל דבר כשתמצא בתלמוד מעין אלו הענינים:

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 133b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    דתנן העצמות והגידים והנותר ישרפו בששה עשר חל ששה עשר להיות בשבת ישרפו בי"ז שאינו דוחה את השבת ולא את יו"ט וקיימא לן דמילה שלא בזמנה אפילו יו"ט אינו דוחה דתנן שני יו"ט של ר"ה נימול לי"ב ללמדך שאין עשה דוחה י"ט כן המילה שלא בזמנה אינה דוחה י"ט ואין לומר אי הכי אפי' מילה בזמנה כי מילה בזמנה בפירוש אמרה תורה וביום ואפי' בשבת וכ"ש י"ט אביי פירשו מעולת שבת בשבתו כו' רבא אמר הוא ולא מכשיריו פי' עשיית אוכל נפש דוחה י"ט ולא מכשירי אוכל נפש. כגון חטיבת עצים מן היער לבשל ביו"ט וכדומה (לו) [הוא] לבדו ולא מילה שלא בזמנה הבאה בק"ו וזהו ק"ו שאמר רבא ומה אוכל נפש שאע"פ שהיא באזהרת שמחה אינה (מנוח שדוחה) [דוחה] יו"ט לשחוט ולבשל ולאפות וכיוצא בהן מילה שלא בזמנה שאע"פ שהיא בלא זמנה מצוה היא ומעכבתו מלאכול בתרומה. אינו דין שדוחה י"ט בא לבדו למעט המילה שלא בזמנה.

    רב אשי אמר שבת שבתון עשה הוא וי"ט עשה ול"ת עשה שבתון ולא תעשה כל מלאכה לא תעשה נמצא כתיב ביו"ט עשה ול"ת והמילה עשה בלבד. ולא אתי עשה דמילה ודחי את לא תעשה ועשה דיו"ט:

    מתני' כלל א"ר עקיבא כל מלאכה שאפשר [לעשות] מע"ש דוחה את השבת וכו'.

    אמר רב יהודה אמר רב הלכה כר' עקיבא:

    מתני' עושין כל צרכי מילה בשבת מוהלין ופורעין כו' אמרינן כי מכדי קתני מוהלין ופורעין ומוצצין כו' עושין כל צרכי מילה למה לי לאתויי הא דתנו רבנן המל כל זמן שעוסק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין את המילה בין על הציצין שאינן מעכבין את המילה פירש על ציצין המעכבין את המילה חוזר על שאין מעכבין אינו חוזר. ואמרינן מאן תנא פירש ואתא רבה בר בר חנה לאוקומה כר' (שמעון) [ישמעאל] בר' יוחנן בן ברוקה.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 133b · Sefaria · Edition: Vilna Edition

    Rashba

    מאן תנא ר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה היא איכא למידק והא רבנן לא שרו התם הפשט כדרכו אלא בברזי, דליכא אלא משום שבות כדאמרינן בפרק כל כתבי הקודש, (קיז, א) והכא גבי ציצין שאינן מעכבין את המילה דשקיל להו כדרכו איכא איסורא דאורייתא. ויש לומר דהתם נמי רבנן בכל ענין שרו, ולטעמיה דר' ישמעאל קאמרי ליה לדידן בכל ענין שרי משום דכתיב (משלי טז, ד) כל פעל ה' למענהו שלא יהא קדשי שמים מוטלין כנבלה, אלא לדידך אודי לן מיהא דבברזי דליכא אלא שבות לישתרי כדשריא להציל תיק הספר עם הספר.

    אלא אמרי נהרדעי רבנן דפליגי עליה דרבי יוסי בלחם הפנים, וסלקא בהכין, וכיון שכן קיימא לן כהאי ברייתא דכל היכא דפירש אינו חוזר על ציצין שאין מעכבין, דרבנן ורבי יוסי הלכה כרבנן דרבים נינהו, ואף על גב דדחיה לה לברייתא מעיקרא מדר' ישמעאל ומדרבי יוסי, וכל שכן מדרבנן דפליגי עליה, השתא דאוקימנא כרבנן דלחם הפנים אידחי כל מאי דאמרינן מעיקרא ושמעינן דלא שייכי בהני פלוגתא דלעיל כלל. ונראה לי להביא ראיה, מדאמרינן לעיל דאפילו רבי יוסי דקדוש החדש מודה בה, ואילו הכא אמרי דאתיא דלא כרבי יוסי דלחם הפנים, ואם איתא דהני פלוגתא שייכן אהדדי אם כן תקשי לן דרבי יוסי אדרבי יוסי, שמע מינה דלא שייכן כלל אהדדי ואידחי כל מאי דאמרינן מעיקרא. ולפיכך פסקו הגאונים והרב אלפסי ז"ל כההיא ברייתא, משום דליכא מאן דפליג עלה אלא רבי יוסי דלחם הפנים לבד, ולית הלכתא כותיה אלא כרבנן דרבים נינהו.

    Rashba on Shabbat 133b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    המוהל בשבת כל זמן שהוא עוסק במילה אם נשארו בפריעתו ציצין ר"ל רצועות בשר אפי' דקות כחוט השערה מחוברות עדין בעטרה חוזר לפרעם בין על ציצין המעכבין את המילה ר"ל שאינה כשרה כגון שהם חופות רוב העטרה בין שאין מעכבין כגון שאין חופות אלא מיעוטה של עטרה שהרי עדין הוא עוסק במצוה והרי ניתנה שבת לידחות אצלה אבל אם סלק ידו על ציצין המעכבין חוזר וזהו הנקרא הלקוט כמו שאמרו מהלקטין את המילה על שאין מעכבין אינו חוזר שזהו כהתחלה עצמה ולא ניתנה שבת לידחות עליהם:

    מי שמל בשבת ונשארו ציצין המעכבין ולא לקטם אינו ענוש כרת משום חבורה שלא לשם מצוה שהרי ברשות התחיל ואע"פ שלא סיים יסיים אחר והרי עשה הוא תחלת המצוה ואם איחר עד בין השמשות של מוצאי שבת ואמרו לו היאך אתה מתחיל ואי אפשר לסיימה בשבת ונמצאת חובל שלא לצרך ולא נשמע להם והתחיל ענוש כרת שהרי לא ברשות התחיל ונמצא חובל שלא במקום מצוה שמל ולא פרע כאלו לא מל ואף הפריעה שגמר בלילה אינה מצוה שאין מילה אלא ביום ומתורת מקלקל אי אתה פוטרו שהרי מ"מ מתקן הוא במה שעשה:

    ארבעה עשר בניסן שחל להיות בשבת כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת מפשיטין את כלו כדרך שהוא עושה בחול ואין אומרין שלא להפשיטו אלא עד החזה שהוא יכול להוציא אמוריו בכך אלא מפשיט את כלו:

    לעולם יהא אדם משתדל לקיים את המצות בהדור ובנוי דרך הערה אמרו זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות סוכה נאה ולולב נאה שופר נאה ציצית נאה תפלין נאים ספר תורה נאה בדיו נאה בכתיבה נאה ולכרכו בשיראין נאים וכן דרשו בו ואנוהו הדמה לו כלומר אני הוא מה הוא רחום וכו' וכן בשאר המדות כמה שאפשר לו:

    עדים שראו את החדש חייבין לילך ולהעיד ואפי' בשבת ואפי' נראה בעליל ר"ל בגלוי לכל לא יאמרו כשם שנראה לנו כך נראה לכמה בני אדם קרוב להם אלא כל שראוי להעיד ואין בינו ובין מקום בית דין אלא לילה ויום או פחות מחללין עליו את השבת כמו שביארנו במקומו:

    כבר ידעת שמצוה לסדר לחם הפנים על השלחן בכל שבת ושבת ואין מסלקין את הישן עד שיסדרו את החדש שנ' לפני י"י תמיד שלא יהא השלחן בלא לחם וכיצד היו מסדרין אותו ארבעה כהנים נכנסים שנים בידן שני סדרי הלחם שש המערכת לכל אחד ושנים בידן שני בזיכין מלאים לבונה ליתן אחת על כל מערכה מהם וארבעה כהנים מקדימין לפניהם שנים ליטול שני בזיכין הישנים ושנים ליטול שני סדרים הישנים והשלחן היה נתון ארכו ממזרח למערב ורחבו בין צפון לדרום המכניסים עומדים בצד צפון ופניהם לדרום והמסלקים עומדים בצד דרום ופניהם לצפון אלו מושכין ואלו מניחין טפחו של זה בצד טפחו של זה שנ' לפני י"י תמיד ואין אומרין יטלו אלו תחלה ואח"כ יניחו שכל שאינו לן בלא לחם תמיד הוא אלא לא יעמוד אפי' רגע בלא לחם ואלו שיוצאין עם הלחם הישן נותנין אותו בשלחן של זהב אחר שהיה באולם ומקטירין את הבזיכין ואח"כ מחלקין את החלות כמו שיתבאר במקומו:

    כל מוהל שאינו עושה מציצה סכנה הוא ומעבירין אותו והראיה שהרי הותרה בשבת ואלמלא שהיא סכנה למה התרנוה ואם מפני שהאדם מיפקד פקיד ר"ל מופקד ועומד כנתון בכלי ואין במציצה זו חבורה אינו כן אלא חבורי מיחבר כלומר כשהוא יוצא על ידי מציצה שאין הדם ניתק ממקום חבורו אלא על ידי מציצה:

    Meiri on Shabbat 133b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharam

    בגמ' וד' מקדימין לפניהם שנים ליטול שני סדרים וכו' כצ"ל:

    ברש"י ד"ה מפשיט הפסח עד החזה והיינו פירשה ר"ל דכיון שהגיע עד החזה נקרא פרישה:

    בא"ד דיכול להוציא אימוריו בלא נימין פי' שערות של צמר הנדבקים באברים וע"ל פרק כל כתבי (שבת דף קט"ז:)

    Maharam on Shabbat 133b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    הִתְנָאֶה לְפָנָיו בְּמִצְווֹת נראה לי בס"ד אומרו לְפָנָיו, כי העיקר הוא כח המחשבה שתהיה נכונה וטובה, וזה הכח הוא אינו גלוי אלא רק לפניו יתברך, ונמצא נעשה במצוה ב' פעמים כֹּחַ [28] שהם כח המחשבה וכח המעשה, שהם מספר נ"ו [56] כמנין נָאֶה. ולזה אמר הִתְנָאֶה לְפָנָיו בְּמִצְווֹת אמר לשון הִתְנָאֶה. וידוע כי הגבורות הם 'פך' דמנצפ"ך שמתחלקים לחמשה כל חלק הוא נ"ו, ולכן אמר רבינו האר"י ז"ל כל 'נו' שבסוף תיבה רומזות לגבורה. ובזה ניחא כי במתוק שיהיה על ידי המצוה בשלימות ב' פעמים כֹּחַ [28] אז יהיה מן אותיות 'נו' [56] אותיות נָאֶה [56]. או יובן בס"ד לפניו רמז לאותיות שקודם שם הוי"ה ואותיות שאחר שם הוי"ה שעולים ס"א [טדהד כוזו = 61] כמנין נָוֶה [61] שהוא גם כן לשון נוי שינוה במצות, גם הוא לשון דירה כי על ידי שיהיה נוה במצות אז יהיה נוה שתשרה בו שכינה.

    עֲשֵׂה לְפָנָיו סֻכָּה נָאָה, וְלוּלָב נָאֶה, וְשׁוֹפָר נָאֶה יש להקשות הוה ליה להקדים שׁוֹפָר שהוא בראש תשרי וְסֻכָּה וְלוּלָב בט"ו לחודש? ועוד הוה ליה להקדים הַצִיצִית תחלה שהוא בכל יום? ונראה לי בס"ד לא זו אף זו קתני, לא מבעיא סוכה דשייכה בכל השבעה ימים ושבעה לילות דאית בה פרסום טפי אלא אפילו לולב דאינו אלא פעם אחת ביום דלית ביה פרסום כסוכה גם כן יזהר להתנאות בו. ולאו מבעיא לולב דעל כל פנים ישנו בשבעה ימים אלא אפילו שופר דאינו אלא בשני ימים גם כן צריך להתנאות בו ולאו מבעיא כל הני דאתי מזמן לזמן ולכך חביבין הן טפי דהא מברכין שהחיינו בהם, אלא אפילו ציצית דנוהג בכל יום דאין האדם רואה המצוה חידוש בעיניו אלא רגיל בו כמו מלבושיו נמי יתנאה בו, ולא מבעיא ציצית שהנוי שלו יתכבד בו האדם עצמו שהוא לובש אותו, אלא אפילו ספר תורה שמונח בביתו ואין רואין אותו, או שמוסרו לציבור ואינו מגיע כבוד הנוי לעושהו כל כך גם כן ישתדל לעשותו נאה.

    בְּקוּלְמוֹס נָאֶה אין הכונה על גוף הקולמוס, אלא על האותיות הנכתבים בְּקוּלְמוֹס בצורתם ומידתם והשוואתם זה עם זה, וכן הוא לשון העולם מי שיש לו כתיבה משובחת אומרים קולמוסו נאה.

    שָׁבְקִי לְכוּ חֲדָא יש להקשות וכי אותם הרופאים לא היו יודעים כי אם שני דברים אלו במלאכת הרפואה? ונראה לי בס"ד רצונו לומר שָׁבְקִי חֲדָא מן השתים שהייתי יודע, שיש לי עוד אחת ולא גליתיה. אי נמי נראה לי הם היו מצטערים על אותו דבר יותר, מפני שהוא מצוי הרבה וצריכין לו כמה וכמה בכל יום ודמי רפואתו בזול ובזה היה להם הרווחה גדולה, וכיון שגילה הפסידו ו וְאָמַר לְהוּ שָׁבְקִי חֲדָא שהיא גם כן מצויה ושכיחה הרבה ורפואתה בזול, וזהו שָׁבְקִי חֲדָא שהיא מדברים המצויים ויש ממנה הרווחה גדולה. והא דגילה אחת וכיסה אחת, הוא גילה שלא במתכוין את הראשנה שבא לידו בדרשה דרך אגב, וכיון שראה שנצטערו על כך הרבה נתן להם דיבור שלא האחרת אף על פי שימצא לה מקום בדרשה.

    Ben Yehoyada on Shabbat 133b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · CC0

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 133, Amud Bet, about 464 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “גמ׳ מכדי קתני כולהו, ״כל צורכי מילה״…”

    2. Segment 238 words

      Opens “לאתויי הא דת"ר המל, כל זמן שהוא…”

    3. Segment 346 words

      Opens “מאן תנא פירש אינו חוזר? אמר רבה…”

      Named: רבי יוחנן, רבי ישמעאל, רבה.

    4. Segment 431 words

      Opens “ממאי? עד כאן לא קאמר ר' ישמעאל…”

    5. Segment 532 words

      Opens “דתניא: ״זה אלי ואנוהו״, התנאה לפניו במצות:…”

    6. Segment 616 words

      Opens “אבא שאול אומר: ״ואנוהו״ הוי דומה לו,…”

      Named: אבא.

    7. Segment 731 words

      Opens “אלא אמר רב אשי: הא מני רבי…”

      Named: רב אשי, רבי יוסי.

    8. Segment 820 words

      Opens “ממאי? דילמא עד כאן לא קאמר ר'…”

    9. Segment 961 words

      Opens “אלא אמרי נהרדעי: רבנן דפליגי עליה דרבי…”

      Named: רבי יוסי.

    10. Segment 1012 words

      Opens “ר' יוסי אומר: אפילו אלו נוטלין ואלו…”

    11. Segment 1113 words

      Opens “ת"ר מהלקטין את המילה, ואם לא הילקט…”

    12. Segment 1220 words

      Opens “מתקיף לה רב פפא: אומן לימא להו…”

      Named: רב פפא.

    13. Segment 1343 words

      Opens “מתקיף לה רב אשי: גדול בהדיא כתיב…”

      Named: רב אשי.

    14. Segment 1413 words

      Opens “מוצצין וכו'. אמר רב פפא: האי אומנא…”

      Named: רב פפא.

    15. Segment 1516 words

      Opens “פשיטא, מדקא מחללי עליה שבתא סכנה הוא!…”

    16. Segment 1618 words

      Opens “ודומיא דאיספלנית וכמון: מה איספלנית וכמון כי…”

    17. Segment 1721 words

      Opens “ונותנין עליה איספלנית. אמר אביי, אמרה לי…”

      Named: אביי, רבא.

    18. Segment 1824 words

      Opens “דרשה רבא במחוזא, קרעינהו בני מניומי אסיא…”

      Named: רבא, שמואל.

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Shabbat 133b · Segment 3 — “…אמר רבי יוחנן: רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Shabbat 133b · Segment 3 — “…ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה היא. דתניא:…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 133b · Segment 18 — “…לכו חדא. דאמר שמואל: האי מאן דמשי אפיה ולא…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 133b · Segment 17 — “…עליה איספלנית. אמר אביי, אמרה לי אם: איספלניתא דכולהון…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 133b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026