Talmud Builders

    Shabbat 53b

    Back to index

    English translation — Shabbat 53b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1similar to the case of an amulet worn for healing purposes. The Gemara concludes: Indeed, learn from it that this is the correct understanding.

    2The Gemara further examines the baraita cited earlier. The Master said: Nor may an animal go out with an amulet on Shabbat, even if the amulet proved effective. The Gemara asks: Didn’t we learn in a mishna: One may not go out on Shabbat with an amulet that has not proved effective? By inference: If the amulet proved effective, he may well do so. The Gemara answers: Here too , it is referring to an amulet that has not proved effective.

    3The Gemara asks: Doesn’t the baraita teach: Even if the amulet proved effective? The Gemara answers: The baraita is referring to an amulet that proved effective for a person, and did not prove effective for an animal. The Gemara wonders: Is there an amulet that proved effective for a person and is not effective for an animal? Healing an animal should be easier than healing a person. The Gemara answers: Yes, an amulet aids a person, who is under the protection of an advocate angel [ mazal ]; however, it does not aid an animal, which is not under the protection of an advocate angel.

    4The Gemara poses a question: If so, that the baraita is referring to an amulet that did not prove effective for an animal, but if the amulet proved effective, the animal may indeed go out into the public domain with it; what is the meaning of the phrase in the Tosefta : And this is a stricture that applies to animals beyond the strictures that apply to people? The halakha is the same with regard to both people and animals. If the amulet has proven effective, even an animal may go out with it on Shabbat. If it has not proven effective, even a person may not go out with it. The Gemara responds: Do you hold that this statement is referring to an amulet? It is referring to a shoe; an animal may not go out with a shoe on Shabbat, but a person may.

    5With regard to whether and to what extent the discomfort of animals is a factor taken into consideration on Shabbat, the Gemara says: Come and hear that which was taught in a baraita : One may smear on oil and scrape off a scab on Shabbat for a person, and one may not smear on oil and scrape off a scab for an animal. Is it not referring here to a case where there is a wound, and he smears on oil and scrapes the scab due to the discomfort caused by the wound, and nevertheless it was permitted exclusively for a person and not for an animal? The Gemara rejects this argument: No, it is referring to a case where the wound has already ceased and healed, and he smears oil and scrapes due to the pleasure caused by the treatment.

    6The Gemara cites an additional proof: Come and hear that which was taught in the following baraita : With regard to an animal suffering from heart congestion that restricts its blood supply and whose temperature has risen, one may not stand it in water so that it will cool off. However, with regard to a person suffering from heart congestion that restricts his blood supply, one may stand him in water so that he will cool off. Apparently, the suffering of an animal is of no concern. Ulla said: Here, the Sages issued a decree prohibiting all healing on Shabbat due to the crushing of herbs for medicinal purposes, which is prohibited by Torah law. The Sages prohibited cooling the animal in water lest one come to grind the ingredients used in the preparation of medicine.

    7If so, the same decree should also apply in the case of a person. It should be prohibited to stand a sick person in water to cool him off due to the rabbinic prohibition against engaging in healing on Shabbat. The Gemara answers: In the case of a person, it appears as if he entered the water merely to cool off, not necessarily to cure an illness.

    8The Gemara asks: If so , say in the case of an animal as well that it appears as if it entered the water merely to cool off , not necessarily to cure an illness. The Gemara answers: An animal does not typically enter the water on its own to cool off. Neither does one typically stand an animal in water to cool it off unless it serves some healing purpose. Apparently, due to a decree, the Sages were stringent and prohibited standing the animal in water even if it will die as a result.

    9The Gemara now asks: Do we really issue a decree for an animal? Wasn’t it taught in a baraita : If an animal were standing beyond the Shabbat limit, a situation in which it is prohibited to go fetch it, he may call the animal and it will come to him on its own? And we do not issue a decree to prohibit calling the animal, lest he come to bring it himself. Apparently, the Sages did not issue a decree in a case where one could incur a loss and there is no actual transgression committed. Here too, it should not be prohibited to stand his animal in water due to a decree lest he come to grind herbs and thereby violate a Torah prohibition.

    10And Ravina said: No proof can be cited from this case, as here it is a situation where the animal’s Shabbat limit was subsumed within the limit of its owner. The animal strayed beyond its own Shabbat limit, which is determined by the Shabbat limit of the shepherd entrusted with its herding. However, the animal remained within the Shabbat limit of its owner, which extended beyond that of the shepherd. Consequently, the owner is permitted to call the animal so that it will return on its own. Even if he forgets and goes out to fetch the animal, he will not have gone beyond his Shabbat limit. The fact that the animal itself went beyond its Shabbat limit is of no concern.

    11Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The matter of the decree due to crushing herbs is itself subject to a dispute between the tanna’im . As it was taught in a baraita : In the case of an animal that ate vetch, which caused a life-threatening case of constipation, one may not run it around in the courtyard to loosen its bowels due to the decree prohibiting healing. Rabbi Oshaya deems it permitted. Apparently, the tanna’im disagree whether or not healing is prohibited with regard to animals. The Gemara adds that Rava taught: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Oshaya.

    12The Master said: Neither may a zav go out with his pouch, which prevents his clothes from becoming sullied by his emissions, nor goats with the pouch that is on their udders. The Gemara asks: Wasn’t it taught in a different baraita : Goats may go out with the pouch that is on their udders?

    13Rav Yehuda said: This is not difficult. This baraita is referring to a pouch that is tied tightly to the udder. It is permitted because there is no concern that the pouch will fall. That baraita is referring to a pouch that is not tightly tied. It is prohibited because of the concern that the pouch will fall and a person will come to retrieve it.

    14Rav Yosef said: Have you removed the tanna’im from the world? This is subject to a disagreement between the tanna’im , as we learned in our mishna: She-goats may go out with their udders bound. Rabbi Yosei Rabbi Yosei prohibits the animals from going out with all of these items, as he considers them burdens, except for the ewes that are kevunot . Rabbi Yehuda says: Goats may go out on Shabbat with their udders bound to dry their milk supply and discontinue their lactation in order to facilitate conception, as in that case, they are tied with a tight, permanent knot. However, they may not go out with their udders bound to conserve the milk, as in that case they are bound loosely. Apparently, there are tanna’im who rule leniently with regard to attaching pouches to the udders of goats and permit the practice, and others prohibit doing so.

    15And if you wish, say instead: Both this baraita and that baraita were taught in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and nevertheless it is not difficult. Here, where the goats are permitted to go out with a pouch on their udders, the baraita is referring to a case where it was done to dry their milk supply. There, where goats are prohibited to do so, the baraita is referring to a case where it was done to conserve the milk .

    16The Gemara adds: It was taught in a baraita that Rabbi Yehuda said: There was an incident involving the goats belonging to the residents of a house in Antioch whose udders were especially large and they would drag along the ground. And they made pouches for them so that their udders would not get scratched.

    17The Gemara cites a related baraita in which the Sages taught: There was an incident where one man’s wife died, and she left him a son to nurse , and he did not have money to pay the wages of a wet-nurse. And a miracle was performed on his behalf, and he developed breasts like the two breasts of a woman, and he nursed his son.

    18Rav Yosef said: Come and see how great this person is that a miracle of that magnitude was performed on his behalf. Abaye said to him: On the contrary, how dishonorable is this person that the order of creation was altered on his behalf. A miracle was indeed performed on his behalf; however, it was performed in a demeaning and unpleasant manner.

    19Rav Yehuda added and said: Come and see how difficult it is to provide for a person’s sustenance. It is so difficult that the order of creation had to be altered on his behalf, which was apparently easier than providing him a source of financial support. Rav Naḥman said: Know that it is so, as miracles are often performed on a person’s behalf; however, it has not yet happened that food was miraculously created in a person’s home.

    20The Gemara relates another unusual story. The Sages taught: There was an incident involving one man who married a one-armed woman, and he did not realize that she was one-armed until the day that she died. Rav said: Come and see how modest this woman was that her husband did not realize this about her. Rabbi Ḥiyya said to him: That is typical conduct for her, as a woman typically covers herself. All the more so a one-armed woman makes sure to cover her defect. Rather, say: How modest was this man that he did not recognize this in his wife.

    21We learned in our mishna: Rams may go out levuvin . The Gemara asks: What is the meaning of levuvin ? Rav Huna said: Tied [ tutri ] in pairs. The Gemara explains: From where may it be inferred that this word levuvin is a term of closeness? As it is written: “You have drawn me near [ libavtini ], my sister my bride” (Song of Songs 4:9).

    22Ulla said: Levuvin refers to animal hide that one ties over the hearts [ lev ] of rams so that wolves will not attack them . The Gemara asks: Do wolves attack rams but do not attack ewes? Why is this protection provided only to males? The Gemara answers: Because the males walk at the head of the flock. The Gemara asks: Do wolves attack the head of the flock but not the rear of the flock? Rather, the wolves prey specifically on the rams because they are plump . The Gemara asks: Are there no plump ones among the ewes? And furthermore, do the wolves know how to distinguish between these, the plump ones, and those, the thin ones? Rather, the wolves prey specifically on the rams because they raise their noses and walk while looking to both sides. The wolves think that they are preparing to attack them.

    23Rav Naḥman bar Yitzḥak said : Levuvin refers to animal hide that one ties under their male organ so that they will not mount the females. And from where do we derive that meaning? Because the latter clause states: Ewes may go out sheḥuzot . What is the meaning of sheḥuzot ? It means that they fasten [ she’oḥazin ] their tails with animal hide so that the males may mount them more easily. It is reasonable to explain that the first clause refers to an action undertaken so that the males will not mount the females, and the latter clause to an action undertaken so that the males will mount them.

    24The Gemara asks: From where may it be inferred that this word sheḥuzot is a term of exposure? The Gemara answers: As it is written in the description of a wicked woman: “And behold there met him a woman

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דומיא דקמיעמשום חולי:

    והא אנן תנןגבי אדם לקמן בפ' במה אשה (שבת דף ס.):

    הא מומחה שפיר דמימאי שנא בהמה מאדם:

    מזליהמלאך שלו ומליץ עליו:

    אי הכידבהמה נמי נפקא בקמיע המומחה לבהמה:

    מאי זה חומראדם נמי לא נפיק אלא בקמיע מומחה לאדם:

    אסנדל קאיוזה חומר דקתני ולא בהמה בסנדל שברגליה:

    סכיןשמן:

    ומפרכסיןגלדי מכה:

    ומשום צער[ואפילו] הכי לבהמה לא וקשיא בין לרב בין לשמואל דשרי במרדעת:

    לא דגמר מכהשנתרפאה המכה וסיכה ופירכוס משום תענוג ולרב ודאי קשיא וההיא מתניתא קמייתא דאוכף נמי קשיא ליה דנהי נמי דלצינה ליכא צער תענוג מיהא הוא אלא רב תנא הוא ופליג:

    שאחזה דםאנפודור"א:

    אין מעמידין כו'אלמא אפילו צער נמי אסור:

    גזירה משום שחיקת סממניםבמידי דרפואה גזור רבנן דאי שרית שום רפואה אתי למישרי שחיקת סממנים והוא איסורא דאורייתא דהוי טוחן:

    אין מיקר לבהמהאין דרך להקר בהמה הלכך כולי עלמא ידעי דלרפואה קמיכוין ואתי למישרי שחיקת סממנים:

    ומי גזרינןבמקום פסידא כי האי גוונא:

    חוץ לתחוםקס"ד חוץ לתחום שלו היתה עומדת בהמה:

    שהיה תחום שלה מובלעת בתוך תחום שלודחוץ לתחום דקתני חוץ לתחום שלה שהבהמה המסורה לרועה המיוחד הרי היא כרגלי הרועה וזה הקורא לה בעליה ויכול לילך כגון שהוא שבת קרוב לאותו מקום ואפילו הכי לא יביאנה ממש בידיו הואיל והיא יצאה חוץ לתחומה אין לה אלא ד' אמות ומיהו קורא לה והיא באה דלא הוזהר הוא על תחום בהמתו ובלבד שלא יביאנה ממש בידיו:

    תנאי היאדאיכא דלא גזר שאר רפואות אטו שחיקת סממנין:

    שאכלה כרשיניןהרבה ועל ידי אכילה מרובה אחזה חולי שקורין מינייזונ"א וצריכה להשתלשל ולהוציא רעי ומריצה:

    כדי שתתרפהגרסינן הכא לשון ריפוי שיהיו מיעיה רפויים בשילשול ומוציאה רעי:

    לא יריצנהגזירה בכל רפואה אטו שחיקת סממנין:

    דמיהדקדליכא למיחש דילמא נפיל ואתי לאתויי:

    תנאי שקלת מעלמאאיבדת כולם שאין אתה מוצא תנאים שנחלקו בכך דתוקי הנך תרתי מתניית' חדא כמר וחדא כמר:

    תנאי היאבמתניתין ר"מ שרי ר' יוסי אסר:

    ליבשמיהדק שפיר ולענין משוי נמי לא הוי משוי דצורך גופה היא דחלבה מכחישה:

    ליחלבהוי משוי שטוענת את החלב בכיס:

    גסיןגדולין ונגררין על הקוצין ומסרטין דדיהן:

    שנשתנו עליו כו'ולא זכה ליפתח לו שערי שכר:

    תדעדקשין:

    דמרחשי ניסאמן השמים לכמה הצלות לנפשות אדם:

    ולא איברו מזוניואין נס זה רגיל שיבראו מזונות לצדיקים בביתם שימצאו חיטין גדילין באוצרותיהן:

    גידמתידה קטועה:

    זו דרכה בכךלכסות כל אשה עצמה וכ"ש זו שהיתה צריכה לכך:

    תותריקופל"א שמחברין אותם בקשר שנים שנים שלא יברחו:

    לבבתניקרבתני אצלך מחמת נוי מעשיך:

    דרך זאבים לאחוז בהמה בלבה:

    אנקבות לא נפליבתמיה:

    דמסגימהלכין:

    בסוף עדרא לא נפליבתמיה:

    כי דוומביטין כאן וכאן לפיכך מתקנאין בהם כסבורים שרוצים להלחם בהם:

    אליהזנב שלהן קושרים כלפי גבן שלא יכסה ערותן:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    שבת 53 עמוד ב

    1דומיא דקמיע. ש"מ:

    2אמר מר: ולא בקמיע אע"פ שהוא מומחה. והא אנן תנן: ולא בקמיע שאינו מומחה. הא מומחה שפיר דמי! ה"נ שאינו מומחה.

    3והא אע"פ שהוא מומחה קתני! מומחה לאדם ואינו מומחה לבהמה. ומי איכא מומחה לאדם ולא הוי מומחה לבהמה? אין, אדם דאית ליה מזלא מסייע ליה, בהמה דלית לה מזלא לא מסייע לה.

    4אי הכי, מאי ״זה חומר בבהמה מבאדם״? מי סברת אקמיע קאי? אסנדל קאי.

    5ת"ש סכין ומפרכסין לאדם, ואין סכין ומפרכסין לבהמה. מאי לאו, דאיכא מכה ומשום צער! לא, דגמר מכה ומשום תענוג.

    6ת"ש בהמה שאחזה דם, אין מעמידין אותה במים בשביל שתצטנן. אדם שאחזו דם, מעמידין אותו במים בשביל שיצטנן. אמר עולא: גזירה משום שחיקת סממנין.

    7אי הכי אדם נמי! אדם נראה כמיקר.

    8א"ה בהמה נמי נראה כמיקר! אין מיקר לבהמה.

    9ולבהמה מי גזרינן? והתניא: היתה עומדת חוץ לתחום, קורא לה והיא באה. ולא גזרינן דילמא אתי לאתויי.

    10אמר רבינא: כגון שהיה תחום שלה מובלע בתוך תחום שלו.

    11ר"נ בר יצחק אמר: שחיקת סממנין גופה תנאי היא. דתני' בהמה שאכלה כרשינין לא יריצנה בחצר בשביל שתתרפה, ורבי אושעיא מתיר. דרש רבא: הלכה כרבי אושעיא.

    12אמר מר: לא יצא הזב בכיס שלו, ולא עזים בכיס שבדדיהן. והתניא: יוצאות עזים בכיס שבדדיהן!

    13אמר רב יהודה, לא קשיא: הא דמיהדק, הא דלא מיהדק.

    14רב יוסף אמר: תנאי שקלת מעלמא? תנאי היא, דתנן: העזים יוצאות צרורות, רבי יוסי אוסר בכלן חוץ מן הרחילות הכבונות, ר' יהודה אומר: עזים יוצאות צרורות ליבש, אבל לא ליחלב.

    15ואיבעית אימא: הא והא ר' יהודה, ולא קשיא: כאן ליבש, כאן ליחלב.

    Baraita

    16תניא, אמר ר' יהודה: מעשה בעזים בית אנטוכיא שהיו דדיהן גסין, ועשו להן כיסין כדי שלא יסרטו דדיהן.

    Baraita

    17ת"ר מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק ולא היה לו שכר מניקה ליתן, ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה והניק את בנו.

    18אמר רב יוסף: בא וראה כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס כזה! א"ל אביי: אדרבה כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית.

    19אמר רב יהודה: בא וראה כמה קשים מזונותיו של אדם, שנשתנו עליו סדרי בראשית. אמר רב נחמן: תדע, דמתרחיש ניסא ולא אברו מזוני.

    Baraita

    20ת"ר מעשה באדם אחד שנשא אשה גידמת ולא הכיר בה עד יום מותה. אמר רב: בא וראה כמה צנועה אשה זו שלא הכיר בה בעלה. אמר לו רבי חייא: זו דרכה בכך. אלא: כמה צנוע אדם זה שלא הכיר באשתו.

    21זכרים יוצאין לבובין. מאי ״לבובין״? אמר רב הונא: תותרי. מאי משמע דהאי ״לבובין״ לישנא דקרובי הוא דכתיב: ״(שיר השירים ד״, ט) ״לבבתני אחותי כלה״.

    22עולא אמר: עור שקושרין להם כנגד לבם כדי שלא יפלו עליהן זאבים. זאבים אזכרים נפלי, אנקיבות לא נפלי? משום דמסגו בריש עדרא. וזאבין בריש עדרא נפלי, בסוף עדרא לא נפלי? אלא: משום דשמני ובנקבות ליכא שמני ותו, מי ידעי בין הני להני? אלא משום דזקפי חוטמייהו ומסגו כי דוו.

    23רב נחמן בר יצחק אמר: עור שקושרין להן תחת זכרותן כדי שלא יעלו על הנקבות. ממאי? מדקתני סיפא: והרחלים יוצאות שחוזות. מאי ״שחוזות״ שאוחזין האליה שלהן למעלה כדי שיעלו עליהן זכרים. רישא כדי שלא יעלו על הנקבות, וסיפא כדי שיעלו עליהן זכרים.

    24מאי משמע דהאי ״שחוזות״ לישנא דגלויי הוא? דכתיב: ״(משלי ז״, י) והנה אשה לקראתו׃

    Tosafot

    כגון שהיה תחום שלה מובלע כו'ומ"מ לא התירו אלא דרך קריאה אבל לילך מעבר לבהמה ולרודפה לעיר לא:

    תנאי היארב יהודה ידע שפיר דתנאי היא אלא דניחא ליה לאוקמי תרי סתמי דברייתא אליבא דחד תנא:

    כאן ליבש כאן ליחלבפי' בקונט' ליחלב שיקבלו בכיס את החלב וקשה דהא ודאי משוי הוא ולכ"ע חייב דהויא מלאכה הצריכה לגופה ופי' ה"ר פור"ת ליחלב לשמור החלב בדדיהן שלא יזוב לארץ ושרי ת"ק דהוי כמו רחלים כבונות דחשבי' ליה מלבוש אף על פי שאינו עשוי לצורך עצמן אלא לשמור הצמר ור"י פירש דבין ליבש ובין ליחלב תרווייהו עבדי להו כדי שלא יסרטו דדיהן כדאמרינן בסמוך וליבש בזמן שאינו חפץ בחלב שרי לפי שמהדקו וליכא למיחש דילמא נפיל ואתי לאתויי אבל ליחלב שאינו רוצה שיתייבשו אינו מיהדק איכא למימר דילמא נפיל ואתי לאתויי:

    שקושרין להן כנגד זכרותן כו'ולשון לבובין הוי שלא לקרב כמו ובכל תבואתי תשרש (איוב לד) וכמוהו הרבה:

    ממאי מדקתני סיפאטפי הוי ליה לאתויי כבולות דהוי ממש כעין זה אלא משום דשחוזות הוי ברישא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    תניא אדם שאחזו דם מעמידין אותו במים בשביל לרפאותומ"ט משום דנראה כמיקר.

    אבל בהמה שאחזה דם אין מעמידין אותה במים כו'אמר עולא בהמה גזירה משום שחיקת סמנים. ושחיקת סמנים תנאי היא.

    דתניא בהמה שאכלה כרשינין הרבה אין מריצין אותה בחצר בשביל לרפאותהור' יאשיה מיקל. והלכתא כוותיה דדרש רבא הלכתא כר' יאשיה. והא דר' יאשיה מסייעא לשמואל.

    מעשה שנעשה נס ונפתחו שני דדין כשני דדי אשה כו' וזו שהיתה גידמת כו'. פשוטות הן:

    פי' תותריסמרטוטין של רקמה ושל משי שעושין על הבהמה ליפותה.

    עולא אמר עור שמעמידין להן כנגד לבן שלא יפלו עליהן זאביםמשום דמסגו כי דוו. ומסתברא כוותיה דתנן (בע"ז דף כט:) באיסורי. הנאה ועורות לבובין. ות"ר (שם דף לב.) איזהו עור לבוב. כל שהוא קרוע כנגד הלב. (וקרודה) [וקדורה] כמו ארובה כו'. שחוזות מלשון שית זונה:

    Edition: Vilna Edition

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 53b

    Shabbat 53b. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 508 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    דומיא דקמיע משום חולי:

    והא אנן תנן גבי אדם לקמן בפ' במה אשה (שבת דף ס.):

    הא מומחה שפיר דמי מאי שנא בהמה מאדם:

    מזליה מלאך שלו ומליץ עליו:

    אי הכי דבהמה נמי נפקא בקמיע המומחה לבהמה:

    מאי זה חומר אדם נמי לא נפיק אלא בקמיע מומחה לאדם:

    אסנדל קאי וזה חומר דקתני ולא בהמה בסנדל שברגליה:

    סכין שמן:

    34 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 53b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    כגון שהיה תחום שלה מובלע כו' ומ"מ לא התירו אלא דרך קריאה אבל לילך מעבר לבהמה ולרודפה לעיר לא:

    תנאי היא רב יהודה ידע שפיר דתנאי היא אלא דניחא ליה לאוקמי תרי סתמי דברייתא אליבא דחד תנא:

    כאן ליבש כאן ליחלב פי' בקונט' ליחלב שיקבלו בכיס את החלב וקשה דהא ודאי משוי הוא ולכ"ע חייב דהויא מלאכה הצריכה לגופה ופי' ה"ר פור"ת ליחלב לשמור החלב בדדיהן שלא יזוב לארץ ושרי ת"ק דהוי כמו רחלים כבונות דחשבי' ליה מלבוש אף על פי שאינו עשוי לצורך עצמן אלא לשמור הצמר ור"י פירש דבין ליבש ובין ליחלב תרווייהו עבדי להו כדי שלא יסרטו דדיהן כדאמרינן בסמוך וליבש בזמן שאינו חפץ בחלב שרי לפי שמהדקו וליכא למיחש דילמא נפיל ואתי לאתויי אבל ליחלב שאינו רוצה שיתייבשו אינו מיהדק איכא למימר דילמא נפיל ואתי לאתויי:

    שקושרין להן כנגד זכרותן כו' ולשון לבובין הוי שלא לקרב כמו ובכל תבואתי תשרש (איוב לד) וכמוהו הרבה:

    ממאי מדקתני סיפא טפי הוי ליה לאתויי כבולות דהוי ממש כעין זה אלא משום דשחוזות הוי ברישא:

    Tosafot on Shabbat 53b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    תניא אדם שאחזו דם מעמידין אותו במים בשביל לרפאותו מ"ט משום דנראה כמיקר.

    אבל בהמה שאחזה דם אין מעמידין אותה במים כו' אמר עולא בהמה גזירה משום שחיקת סמנים. ושחיקת סמנים תנאי היא.

    דתניא בהמה שאכלה כרשינין הרבה אין מריצין אותה בחצר בשביל לרפאותה ור' יאשיה מיקל. והלכתא כוותיה דדרש רבא הלכתא כר' יאשיה. והא דר' יאשיה מסייעא לשמואל.

    מעשה שנעשה נס ונפתחו שני דדין כשני דדי אשה כו' וזו שהיתה גידמת כו'. פשוטות הן:

    פי' תותרי סמרטוטין של רקמה ושל משי שעושין על הבהמה ליפותה.

    עולא אמר עור שמעמידין להן כנגד לבן שלא יפלו עליהן זאבים משום דמסגו כי דוו. ומסתברא כוותיה דתנן (בע"ז דף כט:) באיסורי. הנאה ועורות לבובין. ות"ר (שם דף לב.) איזהו עור לבוב. כל שהוא קרוע כנגד הלב. (וקרודה) [וקדורה] כמו ארובה כו'. שחוזות מלשון שית זונה:

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 53b · Sefaria · Edition: Vilna Edition

    Rashba

    לא יריצנה בחצר בשביל שתתרפה ורבי יאשיה מקל שמעתי משם הראב"ד זכרונו לברכה דמדקתני רבי יאשיה מקל ולא קתני רבי יאשיה מתיר שמע מינה אין מורין כן. אבל ה"ר אשר פירש דאדרבא מדדרש רבא הלכה כרבי יאשיה, שמע מינה הלכה ומורין כן דאי לאו הכי לא הוה דריש לה, וכדאמרינן בפרק קמא דחולין (טו, א) כי מורי להו רב לתלמידיה מורי להו כרבי מאיר כי דריש להו בפרקא דריש להו כרבי יהודה.

    Rashba on Shabbat 53b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    המשנה השלישית הזכרים יוצאין לבובין רחלות יוצאות שחוזות כבולות וכבונות והעזים צרורות ר' יוסי אוסר בכלן חוץ מן הרחלות הכבונות ר' יהודה אומר עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב אמר הר"ם פי' לבובים הוא שקושרין עורות על איברי הזרע מן הזכרים כדי שלא יעלו על הנקבות ולא יתעברו ושחוזות שקושרין אליות הנקבות על גביהן כדי שיעלו הזכרים עליהן בחוזק ויתעברו וכבולות הפך זה הוא שקשר אליותיהן ברגליהן כדי שלא יעלו עליהן הזכרים וכבונות פירושו שמורות והוא שיכרכו בגד על צמרן כדי שלא יתלכלך באבק ושישאר בלחלוחיתו ורכותו ויעשו זה בכבשות לפי שצמרן יותר רך מהזכרים וצרורות קשורות קשרים כדי שלא יזוב מהן החלב וחלק ר' יהודה על זה ואמר כי אסור להוציאן צרורות בחלב ר"ל שתהיה הכונה בקשירת השדים כדי שיתקבץ החלב ולא יזוב כדי שיחלבו מהן חלב הרבה אבל מותר להוציאן צרורות אם הכונה ליבש החלב מן השדים כלל והלכה כר' יוסי ואין הלכה כר' יהודה:

    אמר המאירי המשנה השלישית והכונה בה ככונת מה שלפניה ואמר על זה זכרים ר"ל אלים יוצאים לבובים ופי' בגמ' ענין לבובים בשלשה פנים הראשון תותרי והוא שקושרין אותן שנים שנים כדי שלא יברחו ואע"פ שאמרו לא יקשור גמלים זה בזה משום דדמי כמאן דאזיל לחינגא אינו כן באלו שכל שמוליכם בשוק רוצה הוא שילכו מהרה ואינו קושרם וי"מ מטלניות מרוקמות שמיפין ומקשטין בהם את הבהמה וקצת גאוני הראשונים פי' שקושרין רגליו זה בזה שיתקרבו פסיעותיו זו בזו ולא יתרחקו שלא תתקלקל מרוצתו והביאור השני עור שקושרין להם כנגד לבם מפני שכשהחיות נלחמות עמהם מנהגם לזקוף עצמם והחיות מכות אותם בחזה אבל הנקבות דרכן לילך בכובד ראש ושלא להתריס כנגד החיות ואין להם תועלת בזה העור וכן שאין החיות סבורות עליהם שיבאו להלחם וסבורות כן בזכרים מצד תכונת הליכתם והוא שאמרו אזכרים נפלי דזקפי חוטמייהו ומסגו כדאיבי ר"ל שהולכים כזאבים או דובים והביאור השלישי עור שקושרים להם תחת זכרותם כדי שלא יעלו על הנקבות ושלשתן הלכה הן ויוצאת הבהמה באלו:

    רחלות יוצאות שחוזות פי' בגמ' שאוחזין אליה שלהם וקושרין אותה על גבן עד שתתגלה ערותן עד שתהא פרצתן קוראה לזכרים ויתעברו בזמנן וכבולות הוא בהפך שקושרין אליתן על ערותן שלא יהו הזכרים יכולים לעלות עליהם בזמן שאין העיבור בזמנו וענין כבולות מלשון כבלים או מלשון ארץ כבול שפרושו ארץ מלחה ומתבקעת עד דמשתכא בה כרעא עד כבלא ר"ל שטובעת הרגל בה עד פרק התחתון שקורין קבילייא"ה וכן לשון הדיוט ארעא מכבלתא דלא עבדא פירי וכבונות והוא שביום שגולדו מעטפים אותן בבגד שלא יטנף צמרן ומניחין אותו למילת ומצד שקושרין שני ראשי הבגד בחוזק ומתחברין שני קצות הבגד בכעין קרסים הוא קוראן כבונות מלשון תנתן כבנתי לבתי והוא שאמרו בענין שאת כצמר לבן כצמר נקי בן יומו שמכבנין אותו למילת כמו שיתבאר במקומו ומנהגם לעשות כן בנקבות ולא בזכרים מפני שצמרן לבן ביותר:

    והעזים צרורות והוא שקושרין בגד תחת דדיהן פעמים ליבש ולהמס החלב מפני שהחלב מכחישן וכשנעשה מפני כך קושרין אותו בחוזק ודוחקים אותן כלפי עצמה הרבה ופעמים להחלב ר"ל לשמור את חלבן שלא יטפטף לארץ וילך לאיבוד ויש מפרשים לסמוך דדי הבהמה שלא יתנדנדו וימלאו יותר מן החלב וכשנעשה מפני אלו מעמידין המטלית או העור בריוח ור' יוסי אוסר בכלם חוץ מן הרחלות הכבונות ואין הלכה כדבריו ור' יהודה אומר עזים יוצאות צרורות ליבש מפני שמאחר שלצורך גופה הוא ר"ל שלא תכחיש הרי הוא כמלבוש אבל לא לחלב שאין כאן אלא תענוג והוה ליה משאוי והלכה כר' יהודה שהרי רב ושמואל נחלקו בה רב כר' יהודה ושמואל כר' יוסי לאסור בין לייבש בין לחלב והלכה כרב באיסורי ויש פוסקין בזו כרבי יוסי ממה שאמר ר' יהודה בן בתירא הלכה ליבש ולא להחלב אבל מי מפיס שזו ליבש וזו לחלב מתוך שאין מכירין אחד זה ואחד זה אסור ומ"מ נראה לי שאין כאן סיוע שהרי נכר הוא מתוך ההדוק:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר שלא ביארנוהו:

    Meiri on Shabbat 53b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בגמרא והאנן תנן ולא בקמיע שאינה מומחה כו' ופירש"י מ"ש בהמה מאדם עכ"ל ולמאי דלא אסיק אדעתיה השתא לומר דזה חומר בבהמה מבאדם קאי אסנדל אלא אקמיע אברייתא גופא ה"מ למפרך דמ"ש בבהמה מבאדם אלא כיון דלא קאי הכי ניחא ליה למפרך ממתני' ודו"ק:

    שם בגמרא ומי איכא מומחה לאדם ולא הוה מומחה לבהמה אין אדם דאית ליה מזלא כו' משמע מזה דמומחה לבהמה מכ"ש דהוה מומחה לאדם דאית ליה מזלא וקשה דא"כ מאי פריך אי הכי מאי זה חומר כו' דהא שפיר איכא חומר בבהמה דמומחה לאדם לא הוי מומחה לבהמה דלית לה מזלא ומומחה לבהמה הוי מומחה לאדם מכ"ש דאית ליה מזלא ונ"ל בדוחק דפסיקא ליה לתלמודא משום טעמא דמומחה לבהמה נמי לא הוי מומחה לאדם ודו"ק:

    בפרש"י בד"ה תנאי היא במתני' ר"מ שרי כו' עכ"ל דסתם מתני' ר"מ היא והוצרך לזה דאל"כ לא הוו תנאי דמתני' מסיימי טפי מתנאי דברייתא ורב יוסף דקא קשיא תנאי שקלת כו' משמע דר"ל דאיכא תנאי דמסיימי וק"ל:

    בד"ה ליבש כו' ולענין משאוי נמי כו' ליחלב הוה משאוי כו' עכ"ל שינה כאן פירושו ממה שפי' במתני' ליבש דמיהדק שפיר דליכא למיחש דילמא נפיל ואתא לאתויי אבל ליחלב דלא מיהדק שפיר חיישינן עכ"ל ולאו משום משאוי נגעו בה כפירושו הכא ויש ליישב דבמתני' פי' כן לפום ריהטא כשינויא דרב יהודה אברייתות דמוקי להו הא דמיהדק הא דלא מיהדק והכי מפרש לה רב יהודה ליבש אבל לא ליחלב דמתני' כפירש"י במתני' וכצ"ל לדברי התוס' שכתבו רב יהודה ידע שפיר כו' אלא דניחא ליה לאוקמא כו' אליבא דחד תנא עכ"ל דלכאורה אין זה מספיק דאכתי תקשי ליה אמאי לא מוקי לה כחד תנא דמתני' דהיינו ר"י וכאן ליבש וכאן ליחלב אלא ע"כ דאית לן למימר דקושטא הוא דרב יהודה מוקי להו בהכי והא דמיהדק והא דלא מיהדק היינו הך דהא ליבש והא ליחלב וכפירש"י במתני' אבל הכא דקאמר ואיבעית אימא כו' כאן ליבש וכאן ליחלב ע"כ דליכא לפרש דהיינו הא דמיהדק הא דלא מיהדק דא"כ היינו שינויא דרב יהודה ומאי קאמר ואיבעית אימא כו' ומזה הוצרך רש"י לפרש הכי דלאו משום דילמא אתי לאתויי נגעו בה הכא אלא משום משאוי וק"ק כיון דרב יהודה נמי מוקי לה כאן ליבש כאן ליחלב דהיינו מיהדק ולא מיהדק א"כ כי משני הכא כאן ליבש וכאן ליחלב והיינו משום משאוי הוי עיקר תירוצא חסר מן הספר וצ"ל כאן ליבש וכאן ליחלב משמע טפי משום משאוי וכצ"ל הא דקא"ל רב יוסף לרב יהודה תנאי שקלת מעלמא אע"ג דאיהו נמי מוקי לה כחד תנא דמתני' כר"י מ"מ לרב יוסף לא משמע ליה לפרושי מתני' ליבש אבל לא ליחלב אלא משום משאוי אך קשה במה שפירש"י לעיל אהך ברייתא ולא עזים בכיס שבדדיהן לקבל חלב הנוטף א"נ שלא ישרטו דדיהן כו' עכ"ל מה שפי' לקבל חלב הנוטף היינו אוקמתא דהכא כאן ליחלב ומשום משאוי כפירש"י הכא אבל מה שפי' א"נ שלא ישרטו דדיהן קשה דלא הוי כחד מכל הני אוקמתות דהכא וע"ק מאי איסורא איכא בשלא ישרטו דדיהן טפי מליבש כיון דלצורך שמירת גופן הוא ולא הוי אלא כמלבוש ואפשר ממאי דמייתי הכא בתר כל הני אוקמתות הא דתניא ר"י אומר כו' כדי שלא ישרטו דדיהן משמע ליה דהיינו אוקמתא אחריתא דהך דולא עזים בכיס כו' היינו כדי שלא ישרטו ואע"ג דלא הוי משאוי משום דלא מיהדק הוא ואתא לאתויי ואפשר דהיינו שינויא דרב יהודה וסמך עצמו אהא דמייתי ברייתא כדי שלא ישרטו כו' והיינו דקא"ל רב יוסף תנאי שקלת מעלמא דהיינו מתוך הברייתא אבל ליבש אבל לא ליחלב דמתני' לא משמע אלא משום משאוי וצריך עיון:

    תוס' בד"ה כאן ליבש כו' ור"י פי' דבין ליבש כו' לפי שמהדקו כו' אבל לחלב כו' אינו מיהדק כו' עכ"ל והיינו דמייתי הך ברייתא דכדי שלא ישרטו כו' בתר האי שינויא אבל קשיא להאי פי' דאימא דרב יהודה נמי להכי נתכוון דהא דמיהדק היינו ליבש והא דלא מיהדק היינו ליחלב ומשום דלא אתא לאתויי ומוקי לה כחד תנא דמתני' כרב יהודה ומאי קא"ל רב יוסף תנאי שקלת מעלמא כו' ומאי קאמר ואי בעית אימא כו' דהא רב יהודה נמי הכי קאמר וי"ל דמשמע ליה לרב יוסף דאם רב יהודה נתכוון לכך לא ה"ל לפלוגי במיהדק ולא מיהדק אלא ה"ל לאתויי הך ברייתא דכדי שלא ישרטו וכאן ליבש וכאן ליחלב נמי הכי משמע דמיהדק ולא מיהדק ודוחק ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Shabbat 53b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    בגמ' אמר מר ולא בקמיע אע"פ שהוא מומחה והא אנן תנן וכו' הא מומחה שפיר דמי מקשין התלמידים לפי מה דס"ד השתא דהא דקתני זה חומר בבהמה מבארם קאי אקמיע מומחה למה ליה להמקשה לאתויי מתני' ולא בקמיע שאינה מומחה וכו' הוי ליח לאקשויי בקצרה מגופא דברייתא דקתני הברייתא זה חומר וכו' ר"ל דבהמה אינה יוצאה אפי' בקמיע המומחה ואדם יוצא בקמיע המומחה ומאי שנא בהמה מאדם ויש ליישב דאי לאו דאשכחנא במתני' דאדם מותר לצאת בקמיע המומחה גם המקשה לא היה עולה על דעתו לפרש דהא דקתני זה חומר בבהמה וכו' קאי אקמיע ועל כרחך היה צריך לפרש דקאי איתר דברים דקתני בברייתא והכי פריך והא אנן תנן ולא בקמיע וכו' הא מומחה שפיר דמי וא"כ ממילא הא דקתני בברייתא זה חומר בבהמה וכו' קאי מסתמא אקמיע ומאי שנא בהמה מאדם ודו"ק:

    אמר מר לא יצא הזב וכו' ולא העזים וכו' הא דמיהדק הא דלא מיהדק הצעת הפשט הוא כן דרב יהודה הוא דמשני הא דמיהדק הא דלא מיהדק נקט לה מסברת עצמו משום דליכא תנא דלישרי מירי דלא מיהדק דאפי' ת"ק דמתני' דקתני יוצאות העזים וכו' ע"כ איירי במיחדק דאי לא מיהדק פשיטא דאסור א"כ לדידיה אתו הברייתות תרווייהו כת"ק והיינו אליבא דחד תנא שכתבו התוס' דהיינו ת"ק אבל אין לפרש דר"ל דהאי חד תנא הוא ר' יוסי דמתני' דהא לר' יוסי אפי' מיהדק אסור משום משוי דאיהו לא חשיב ליה לבוש ואוקימתא זו נראה דוחק ואין סברא דהברייתות דתנא חדא יוצאות וחדא אין יוצאות דאתא למימר דדוקא היכא דמיהדקי יוצאות והיכא דלא מיהדקי אינן יוצאות אין זה תלוי בדין יציאת העזים דכל מידי דעלמא אין יוצאין במידי דלא מיהדק משום גזירה דאתי לאתויי וכן לעיל בדף נ"ג גבי מרדעת החמור פריך אילימא שאינו קשור כלל פשיטא דלמא נפלה וכו' ולהכי הקפיד עליו רב יוסף וקאמר תנאי שקלת מעלמא הא איכא תנאי במתני' דפליגי מצר הלבשת העזים גופייהו דת"ק דמתני' מתיר משום דאקרי לבוש העזים ולא הוי משוי ור' יוסי אוסר משום דמקרי משוי ואפי' אי מיהדק אסור מטעם משוי והיינו נמי פלוגתא דהברייתות דלעיל דחדא כת"ק דמתני' דהוא ר"מ דסתם מתני' ר"מ וחדא כר' יוסי ואיבעית אימא הא והא ר' יהודה ולא מטעמא דמיהדק כדקאמרת אלא כאן ליבש דבליבש ליכא משוי וכאן ליחלב ואיכא ביה משום משוי כדפי' רש"י וזה טעמו של רש"י ששינה כאן פירושו ממה שפי' במתני' דלעיל דבמתני' פי' לחלב משום דלא מיהדק וכאן פי' הטעם משום משוי משום דא"כ תקשה היינו שינוייא דרב יהודה ולפי פירושו של הר"ר יוסף פורת שכתבו התוספות שפירש דברי רב יהודה הא ליבש דמותר משום דמיהדק הא ליחלב דאסור משום דלא מיהדק צריך לומר דאיכא בין שינוייא דרב יוסף לשינוייא דרב יהודה דאלו לשינוייא דרב יהודה אוקמי התרי ברייתות כת"ק דמתני' דת"ק נמי מודה דהיכא דלא מיהדק אסור ודין דלא מיהדק אינו תלוי בדין יציאת העזים כמו שכתבנו למעלה ולהכי מוקי רב יוסף בשינוייא בתרא הא והא כר' יהודה כאן ליבש כאן לחלב פי' דבלחלב אפי' כי מיהדק אינו יוצא דאי אפשר למיהדק שפיר כיון שרוצה לחלב והשתא אתי שפיר הא דתני הברייתא העזים אינן יוצאות בכיס שבדדיהם דאיירי לחלב דשייך דין זה גבי עזים דכיון דרוצה לחלב אפי' במיהדק אסור משום דלא מיהדק שפיר כנ"ל ודו"ק וראיתי מי שפי' שיטה זו גם רש"י והתוס' בדרך זר ורחוק גם פי' האוקימתא דרב יהודה דמוקי הא דמיהדק והא דלא מיהדק כוונתו דאוקים תרווייהו כר' יהודה דמתני' וזה דבר שאיגו דא"כ מה בין אוקימתא דרב יהודה לבין אוקימתא דאיבעית אימא דרב יוסף ויתר הבטולים שאין להאריך בהם:

    ברש"י ד"ה ומשום צער ואפ"ה לבהמה לא וכו' כצ"ל:

    ד"ה לא דגמר וכו' וסיכה ופירכוס משום תענוג וכו' כצ"ל:

    ד"ה גסין גדולים וכו' ומסרטין דדיהן הוא סוף דבור ותיבת וסרטו הוא נמחק:

    Maharam on Shabbat 53b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Penei Yehoshua

    בגמרא אמר מר ולא בקמיע כו' הא מומחה שפיר דמי ופירש"י מ"ש בהמה מאדם. לכאורה ודאי מסברא איכא לחלק טובא בין אדם לבהמה לענין דבר שהוא משום רפואה דבאדם אפילו בחולה שאין בו סכנה מותר לעשות מלאכה ע"י אמירה לעכו"ם או בשאר שבות אפי' ע"י ישראל ע"י שינוי כמבואר בפוסקים משא"כ בבהמה לא אשכחן דשרי בכה"ג כיון דליכא אלא משום הפסד ממון אלא דאפ"ה מקשה הש"ס שפיר מדקתני בהך ברייתא גופא דבהמה יוצאה באגד שע"ג מכה כו' אלמא שהתירו לצאת לר"ה בדבר שהוא משום רפואה. א"כ לפ"ז ע"כ דמה שאינה יוצאה בקמיע ס"ד דאע"פ שהקמיע מומחה אפ"ה לא דמי לשאר רפואות הידועות לרופאים כדמשמע נמי לקמן (דף ס"א) בעיקר דיני קמיע דשקיל וטרי הש"ס טובא בענין המחאת דקמיע דלא דמי להמחאת הרופא כמו שיבואר במקומו ואם כן מקשה שפיר מהא דתנן דבאדם בקמיע מומחה שפיר דמי אפילו בחולה שאין בו סכנה כדאיתא התם כן נ"ל ובזה נתיישב מה שדקדק מהרש"א ז"ל בזה ע"ש:

    שם ואי בעית אימא הא והא ר"י ול"ק כאן ליבש כאן לחלב ופירש"י דלחלב הוי משוי שטוענת החלב בכיס עכ"ל. ובמשנתינו פירש"י בענין אחר דלחלב אסור משום דלא מיהדק וחיישינן דילמא נפיל. ונראה דודאי הנך תרתי טעמי שייכי בלחלב אלא דבמשנתינו ניחא ליה לרש"י לפרש טעמא דלא מיהדק כיון דקושטא דמילתא הכי הוא א"כ מילתא דפשיטא היא דאיכא למיחש דילמא נפיל כי היכי דחיישינן להך חששא טובא בפירקין בכמה דברים שאין הבהמה יוצאה משא"כ האי טעמא דלחלב הוי משוי משום שטוענת החלב בכיס לא פסיקא כ"כ דאפשר דאיירי בענין שאין עשוי לקבל החלב כמו שהוכיחו התוס' מדשרי ת"ק מיהו כאן בגמרא דלבתר דמשני מעיקרא הא דמיהדק הא דלא מיהדק הדר וקאמר אבע"א כאן ליבש כאן לחלב א"כ ע"כ הוצרך רש"י לפרש דטעמא אחרינא הוא והיינו אפילו במיהדק דאי משום דלא מיהדק היינו שינויא קמא כן נ"ל בכוונת רש"י ועיין במהרש"א ומהר"ם ז"ל שהאריכו בחידושיהם. ומה שהקשו התוספות על פירש"י דא"כ מ"ט דת"ק דשרי עיין מ"ש מ"ז ז"ל בזה בספר מ"ש. אמנם לענ"ד נראה ליישב בפשיטות לפי מה שכתבתי במשנתינו דעיקר האיסור ביציאת הבהמה במידי דהוי משוי אינו משום איסור הוצאה ממש אלא משום דמיחזי כרוצה להטעינה משוי גמור כדרך שעושה בחול דבכה"ג איירי פשטא דקרא דלמען ינוח בהמתך כמו שכתבתי באריכות. א"כ לפ"ז איכא סברא טובא לומר דמה שטוענת החלב בכיס שבדדיה לא מיתסר משום משוי שאין דרך משוי בכך ור' יהודא סובר דאפ"ה אסור משום דמיחזי כמשוי וגזרינן אטו משוי גמור כן נ"ל:

    Penei Yehoshua on Shabbat 53b · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' ולבהמה מי גזרינן והתניא ק"ל דלמא משום שחיקת סממנים דאוריית' גזרי' אבל בתחומין דרבנן לא:

    Gilyon HaShas on Shabbat 53b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא, ולבהמה מי גזרינן, והחני' היתה עומדת מחוץ לתחום קשה לי, הא חילוק גדול יש בתחומים דלאו דאורייתא לא גזרינן משא"כ שחיקת סמנים דהוא דאורייתא:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Shabbat 53b · Sefaria · Edition: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain

    Ben Yehoyada

    כַּמָּה גָּדוֹל אָדָם זֶה, שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ נֵס כָּזֶה דקדיק לומר כָּזֶה נראה לי בס"ד, שאם היה הקב"ה ממציא לו מעות שיתן שכר מינקת, אף על פי שתהיה המצאת המעות בנס לא היה מבורר שנעשה הנס בזכותו וראוי הוא לכך, אלא אפשר שהוא התפלל שיתן לו הקב"ה ריוח שיוכל ליתן ממנו שכר מינקת, ונזדמן אותה שעה התפלל צדיק אחד על דוחק עצמו שיתן לו הקב"ה ריוח מעות, והיה הצדיק ראוי שהקב"ה ישמע תפלתו ויענהו, ואז תפילתו של זה נתחברה עם תפילת אותו צדיק ונענה גם הוא, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל כשנפקדה רבקה בתפילתו של יצחק אבינו ע"ה נפקדו כמה עקרות עמה, כיון שפתח הקב"ה שער השפע הזה בשביל תפילתו של יצחק נפתח גם לתפילות אחרים. וכן כאן יש לומר הכי הוה ואין מזה הוכחה על גודל צדקתו, אך כיון שראינו שהשם יתברך עשה לו נס בזה שהוא דבר שאינו מצוי בבני אדם, ולא משכחת לה שיש אדם בעולם שיבקש ויתפלל לפני הקב"ה דבר כזה להיות מניק מדדיו כאשה, אם כן ודאי נס כזה לא נעשה אלא בשבילו, וליכא למימר שנפתח השער של נס זה לצדיק אחר וממילא נפתח לזה. אבל אַבַּיֵּי אָמַר כַּמָה גָּרוּעַ אָדָם זֶה, שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ לוֹ סִדְרֵי בְּרֵאשִׁית, 'לוֹ' דייקא שהיה השינוי בגופו להיות מניק כמו אשה, ואיכא בזה תרתי לגריעותא חדא נעשה שינוי זה בגופו, ועוד לא נפיק מנס זה טובה לאחרים שיהיה נפתח שפע נס זה גם לאחרים שהם עומדים בדוחק ואין להם שכר מינקת. ובספר הדורות אות יו"ד כתב בשם ספר גלגולי נשמות, כי אשת המלך שהניקה את רבי בזמן הגזירה להציל את רבי מהריגה נתגלגלה באיש הזה לזכותה לעולם הבא, ולכך נעשה לו נס זה שהניק כמו אשה, ועתה הוא עני אך בגלגול ראשון היה בהיכלו של מלך עיין שם. והנה הרב מ"י ז"ל בפרשת בלק הקשה, כי במדרש פרשת תצוה (שמות רבה לח, ד) אומר רבי שמעון בן גמליאל גדולה חיבתן של ישראל שהקב"ה מְשַׁנֶּה סִדְרֵי בְּרֵאשִׁית בִּשְׁבִיל טוֹבָתָן, שהוא מוריד להם מן מן השמים ומעלה להם מן הארץ טל וכו', וקשה דכאן משמע דשינוי סדרי בראשית אינו חיבה ולא מעלה, דהא אמר כַּמָה גָּרוּעַ אָדָם זֶה? יעוין שם. ונראה לי בס"ד בפשיטות דאם יש בנס דשינוי סדרי בראשית טובה יתירה מאם היה עושה באופן טבעי אין זה גרעון אלא מעלה, דלהכי עשה נס בשינוי סדרי בראשית כדי להרבות בטובה, וכמו ענין ירידת המן שנעשה להם שינוי סדרי בראשית שירד להם מן השמים, הא ודאי יש בזה כמה רבוי טובה לישראל מאם היה ממציא להם מזון טבעי מן הארץ, כי זה להיותו יורד מן השמים היה נבלע באיברים ואינו מסריח בבטן, וגם היה משתנה טעמו לכמה מטעמים, וגם היה ערב מאד, ועוד כמה מעלות נמצאו בו, ולכן מה שנתן להם באופן זה שהוא שינוי סדרי בראשית ודאי זה חיבה ומעלה להם, ולזה אמר מְשַׁנֶּה סִדְרֵי בְּרֵאשִׁית בִּשְׁבִיל 'לְטוֹבָתָן' דייקא ולא אמר 'בשבילם' מה שאין כן במעשה דגמרא דידן אין באופן שינוי סדרי בראשית יתרון טובה, שאם היה עושה לו נס להמציא לו מעות שיתן שכר מינקת, לא היה יתרון טובה בחלב שהניק מדדיו על חלב של המינקת, ולזה אמר שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ לוֹ סִדְרֵי בְּרֵאשִׁית ולא אמר 'לטובתו' כדנקיט רבי שמעון בן גמליאל, דבאמת לא היה לו יתרון טובה מצד השינוי. ברם התם מקשי הרב הנזכר עוד על זה, ממה שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (אסתר ב' ז') וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה, שנעשה נס למרדכי ונפתחו לו דדים והניק את אסתר, והרי זו כמעשה דאותו האיש, ואיך שייך לומר 'גָּרוּעַ' דמרדכי היה צדיק גדול ואמרו עליו כמשה רבינו ע"ה בדורו? עיין שם. ונראה לי בס"ד הכא נעשה לו הנס להניק מחמת עניות שלא היה לו מעות לתת שכר מינקת, ולכן חשיב גרעון שעשה לו שינוי זה ולא המציאו לו מעות שיתן שכר מינקת, אך מרדכי היה עשיר והיה יכול להביא מינקת, אך סיבה אחרת היתה בזה, שלא רצה הקב"ה שיהיה שום אדם מכיר באסתר ויתפרסם שמה ויופיה אפילו אצל ישראל, ולא שזפתה עין אפילו ישראלים, כדי שאחר כך תלקח לבית אחשורוש בנס בעבור הצלת ישראל, ויש בזה כמה טעמים הן מחמת שלא ירגיש בה המן ויקדים להרוג אותה קודם שתלקח לבית המלך, הן כדי שלא תהיה ידועה שהיא יהודית מתחלה לאחשורוש גם כן, שדבר זה נוגע להצלת ישראל ולכן צוה לא תגיד, ועוד יש כמה טעמים, ואם כן זה הנס שנעשה במרדכי הע"ה בשינוי הטבע הוא הכרחי לצורך טעמים הנזכרים, ועוד טעמים אחרים, ולא שייך לתלות גרעון במרדכי בעבור זה.

    אָמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא זוֹ דַּרְכָּהּ בְּכָךְ, אֶלָּא כַּמָּה צָנוּעַ אָדָם זֶה, שֶׁלֹּא הִכִּיר בְּאִשְׁתּוֹ. יש להקשות איך נעלם דבר זה מן רב יוסף שהיה משבחה ומאי סלקא דעתך? ונראה לי דידוע שהצנוע לא יהיה לו שונאין כיון דאינו מתערב עם שום אדם, ורב יוסף לא בא לשבחה בצניעות שבינה לבין בעלה, כי על זאת ודאי יש לומר בעבור טובת עצמה הייתה צנועה עם בעלה כדי שלא ירגיש, ורק בא לשבחה בצניעות שבינה לבין העולם שבודאי היתה צנועה הרבה, שעל כן לא נמצא לה שונא הן איש הן אשה שיגידו מום שלה לבעלה.

    Ben Yehoyada on Shabbat 53b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · CC0

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 53, Amud Bet, about 508 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 13 words

      Opens “דומיא דקמיע. ש"מ:…”

    2. Segment 221 words

      Opens “אמר מר: ולא בקמיע אע"פ שהוא מומחה.…”

    3. Segment 332 words

      Opens “והא אע"פ שהוא מומחה״ קתני! מומחה לאדם…”

    4. Segment 413 words

      Opens “אי הכי, מאי ״זה חומר בבהמה מבאדם״?…”

    5. Segment 519 words

      Opens “ת"ש סכין ומפרכסין לאדם, ואין סכין ומפרכסין…”

    6. Segment 624 words

      Opens “ת"ש בהמה שאחזה דם, אין מעמידין אותה…”

      Named: עולא.

    7. Segment 77 words

      Opens “אי הכי אדם נמי! אדם נראה כמיקר.…”

    8. Segment 88 words

      Opens “א"ה בהמה נמי נראה כמיקר! אין מיקר…”

    9. Segment 917 words

      Opens “ולבהמה מי גזרינן? והתניא: היתה עומדת חוץ…”

    10. Segment 1010 words

      Opens “אמר רבינא: כגון שהיה תחום שלה מובלע…”

    11. Segment 1126 words

      Opens “ר"נ בר יצחק אמר: שחיקת סממנין גופה…”

      Named: רבי אושעיא, רבא.

    12. Segment 1216 words

      Opens “אמר מר: לא יצא הזב בכיס שלו,…”

    13. Segment 1310 words

      Opens “אמר רב יהודה, לא קשיא: הא דמיהדק,…”

      Named: רב יהודה.

    14. Segment 1430 words

      Opens “רב יוסף אמר: תנאי שקלת מעלמא? תנאי…”

      Named: רב יוסף, רבי יוסי.

    15. Segment 1512 words

      Opens “ואיבעית אימא: הא והא ר' יהודה, ולא…”

    16. Segment 1618 words

      Opens “תניא, אמר ר' יהודה: מעשה בעזים בית…”

    17. Segment 1726 words

      Opens “ת"ר מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן…”

    18. Segment 1824 words

      Opens “אמר רב יוסף: בא וראה כמה גדול…”

      Named: רב יוסף, אביי, רבה.

    19. Segment 1923 words

      Opens “אמר רב יהודה: בא וראה כמה קשים…”

      Named: רב יהודה, רב נחמן.

    20. Segment 2040 words

      Opens “ת"ר מעשה באדם אחד שנשא אשה גידמת…”

      Named: רבי חייא.

    21. Segment 2124 words

      Opens “זכרים יוצאין לבובין. מאי ״לבובין״? אמר רב…”

      Named: רב הונא.

    22. Segment 2249 words

      Opens “עולא אמר: עור שקושרין להם כנגד לבם…”

      Named: עולא.

    23. Segment 2342 words

      Opens “רב נחמן בר יצחק אמר: עור שקושרין…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    24. Segment 2414 words

      Opens “מאי משמע דהאי ״שחוזות״ לישנא דגלויי הוא?…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Shabbat 53b · Segment 14 — “רב יוסף אמר: תנאי שקלת מעלמא? תנאי היא, דתנן:…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Shabbat 53b · Segment 10 — “אמר רבינא: כגון שהיה תחום שלה מובלע בתוך תחום…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 53b · Segment 18 — “…נס כזה! א"ל אביי: אדרבה כמה גרוע אדם זה…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Shabbat 53b · Segment 6 — “…בשביל שיצטנן. אמר עולא: גזירה משום שחיקת סממנין.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 53b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026